האדם נלקח מהאדמה
אד״ם = גאול״ה, נלקח מאדמ״ה = נ
אד״ם = (נ׳ חסר ה׳ אחרונה, נ׳ שערים חסר המלכות-שכינה, הנרכשת לו באמצעות הארץ הנקראת שכינה)
האדם בארץ = 343 = ויאמר א-להים , וכו׳
שיר למעלות = 1086 = שרה רבקה רחל לאה
687 = אל שדי נראה אלי בלוז = שמים וארץ = ויוציאנו הוי-ה א-להחנו משם = זרע קודש
את הירדן הזה = 687 = שומר מצוה = תזריע = ע"ב + ס"ג + מ"ה + ב"ן + קס"א + קמ"ג + קנ"א {ז' מילוי' דזו"ן} = זרע קודש = שמים וארץ = [תהילים פו,ג] חנני אדנ-י כי אליך אקרא כל היום = תרי"ג + בואי כלה {"בואי כלה" היא משל לכוונה במצוות "לשם יחוד קב"ה ושכינתיה" ונאמר לשכינה היא המלכות}
אשא עיני = 442 = מבקש
אל ההרים = 291 = ארץ
ראה״ש יא״א: ההרים, אלו האבות (שאם צריך להידמות לאבות, ראוי להתייאש בגלל המרחק להם, אך באמת עזרי מעם ה׳ ויש לי זכות אבות, ועוד כתהי׳ פט,ג ״עולם חסד יבנה״ (= 285 = בעבורה), שבלי אתערותא דלתתא רק באמונה שמעל התענוג והרצון
יבוא עזרי = 306 = אשה
עזרי מעם י-הוה = 463 = תבונה
מעם יהוה = 176 = לפניו = לעולם
-------------------
עשה שמים וארץ (asah, aseh, oseh) = 1062 = אוהב שלום ורודף שלום = נצור לשונך מרע = <תהי׳ קטז,טו> יקר בעיני הוי-ה המותה לחסידיו
י-הוה עשה שמים וארץ = 1088 = <תהי׳ קמה,יז> צדיק יהוה בכל־דרכיו וחסיד בכל־מעשיו = תשובה שלמה
מעם הויה עשה שמים וארץ = 1238 = ברכת התורה (העזרה היא ברכת התורה, אליה זוכים ״מעם״ תשובה שלמה) = שושנת יעקב
ר״ת כל הפסוק: עמיעש״ו = 496 = מלכות = לויתן
תוך זרעהושמיאר = 839 = <ברא׳ ט,ט> ויקרא יהוה אלהים אל־האדם ויאמר לו איכה = <תהי׳ קיח,ד> יאמרו־נא יראי יהוה כי לעולם חסדו = רופא כל בשר
ס״ת ימההמצ = 190 = קץ
שמים וארץ = 687 = אל שדי נראה אלי בלוז = שמים וארץ = ויוציאנו הוי-ה א-להחנו משם = זרע קודש
טַסִּית אוֹמֶרֶת. עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃ (תהלים קכא, ב)
טסית = 479 = הדעת = העדת (העדות שבארון
אל יתן למוט רגלך אל ינום שמרך = 1526 = [תהי לז,כז] סור מרע ועשה־טוב ושכן לעולם
אל ינום = 137
שמרך = 560 = [דברים ב,יז] וידבר יהוה אלי לאמר
אל ינום שמרך
ר״ת אי״ש
תוך נומ״ר = 296 = הארץ = אור לגוים = צור
סוף מל״ך
(כתובות ה ע״א) דרש בר קפרא גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאילו במעשה שמים וארץ כתיב (ישעיהו מח) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב (שמות טו) מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך
-------------------------------
פסוקים להיעזר בהם (בסדר כדח״ב חגתנהי״ם)
בראשית
פסוק יט: וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמַר: ברוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
פסוק כב: וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
ירמיה
לג פסוק כה: כֹּה אָמַר יְהוָה, אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה--חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, לֹא-שָׂמְתִּי.
יואל
ד פסוק טז: וַיהוָה מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג, וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ, וְרָעֲשׁוּ, שָׁמַיִם וָאָרֶץ; וַיהוָה מַחֲסֶה לְעַמּוֹ, וּמָעוֹז לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
תהילים
סט פסוק לה: יְהַלְלוּהוּ, שָׁמַיִם וָאָרֶץ; יַמִּים, וְכָל-רֹמֵשׂ בָּם.
קטו פסוק טו: בְּרוּכִים אַתֶּם, לַיהוָה-- עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
קכא. הפסוק שלנו
קכד פסוק ח: עֶזְרֵנוּ, בְּשֵׁם יְהוָה-- עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
קלד פסוק ג: יְבָרֶכְךָ יְהוָה, מִצִּיּוֹן: עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
קמו פסוק ו: עֹשֶׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ-- אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם;הַשֹּׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם.
קמח פסוק יג: יְהַלְלוּ, אֶת-שֵׁם יְהוָה-- כִּי-נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ:הוֹדוֹ, עַל-אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.
עשה שמים וארץ
ר"ת עש"ו = שלו"ם
תוך שמיא"ר = 551 = א"ש נ"ר = (נוט') אמ"ר י"ש = למען שמו באהבה = עוף השמים = תקומה = מורשה = המארשה = השמרו
ס"ת מצ"ה = קה"ל = חיים טובים = לעלה = יסבבנהו
אל יתן למוט רגלך אל ינום שמרך = 1526 = [בראשית ל:כח] וַיֹּאמַר נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי וְאֶתֵּנָה: (לבן אל יעקב)
אל יתן למוט רגלך = 829 = תבואתך
אל ינום שמרך = 697 = ברית מילה
-----------------------------------------
תיקוני זהר כז ב
לא בדוק
[עריכה]
תקונא תליסר
בְּרֵאשִׁית תַּמָּן אַשְׁרֵ"י, וְדָא אִיהוּ אַשְׁרֵי הָאִישׁ, וְאִיהוּ אהי"ה אֲשֶׁר אהי"ה, רֵישָׁא לְכָל (דף כז ע"ב) רֵישִׁין, וַעֲלָהּ אִתְּמַר (שיר ז, ו) רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדָא תְּפִלִּין דְּרֵישָׁא, וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן דָּא תְּפִלִּין דְּיָד, וּבֵיהּ מְשַׁבְּחִין לְבַת בְּהַאי אַשְׁרֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ל, יג) בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת.
מָאן זָכֵי לְאַעָלָא תַמָּן, אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים (תהלים, א), דְּאִיהִי עִצָה בִּישָׁא מִסִּטְרָא דְעִץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, מָאן דֶּרֶךְ חַטָּאִים הַהִיא דְאִתְּמַר בָּהּ (משלי ל, כ) כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת, אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְגוֹמֵר, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב, מָאן מוֹשַׁב לֵצִים, דָּא לִילִי"ת אִימָּן דְּעִרֶב רַב, דְּאִיהִי מְטַמְּאָה כְנִדָּה בְמוֹשָׁבָהּ, וְכֵן עִרֶב רַב מְטַמְּאִין בְּמוֹשָׁבָם לְצַדִּיקַיָּא דְיָתְבִין בֵּינַיְיהוּ כְנִדָּה.
וּמָאן דְּאִתְדַּבַּק בְּהַאי אַשְׁרֵי, דְאִיהוּ כִתְרָא וְרֵישָׁא דְאוֹרַיְיתָא, אִתְּמַר בֵּיהּ (תהלים א, ג) וְהָיָה כְּעִץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, וְדָא עִץ חַיִּים, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל, וְהַאי תִּקּוּנָא קַדְמָאָה.
תִּנְיָינָא בְּשִׁיר דָּא חָכְמָה, שָׁר י', וּתְלַת יוּדִי"ן אִנּוּן י' י' י', וְאִינוּן רֵישָׁא וְסוֹפָא וְאֶמְצָעִיתָא דְאָת י', וְאִינוּן רְמִיזִין בִּשְׁמָא סְתִים דְּאִיהוּ יו"ד ה"י וא"ו ה"י, בְּאִלֵּין תְּלַת שַׁבַּח דָּוִד מַלְכָּא לִבְרַתָּא דְמַלְכָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קכא, א) שִׁיר לַמַּעֲלוֹת, ל' מַעֲלוֹת אִינוּן וַדַּאי, אִינוּן תְּלָתִין דַּרְגִּין, דִּבְהוֹן בְּרַתָּא סָלְקָא לְגַבֵּי אַבָּא.
-----------------------------------------
טַסִּית אוֹמֶרֶת. עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃ (תהלים קכא, ב)
טסית = 479 = הדעת = העדת (העדות שבארון)
------------------------------------
מתוך שיחת הרב אמנון יצחק פ' עקב
והיסוד העיקרי בדרך הבטחון: ''ה' צִלְּךָ'' ('תהילים' קכא.) ו'במידה שאדם מודד מודדין לו' ('מגילה' יב:) וכמו שמבואר בהרמב''ן בפירושו על התורה וברמב''ם הלכות 'שמיטה ויובל' וב'חובת' הלבבות פ''ה משער 'הבטחון': שיראי ה´ הרוצים להפנות לבם מטרדות העולם, אינם צריכים לגלגל בסיבות העולם להבאת טרפם, כמ''ש: ''לֹא יַרְעִיב ה' נֶפֶשׁ צַדִּיק'' ('משלי' י). ויכולים לחיות במנוחת נפשם מבלי שום טרדה בעולם. ואף שמבואר ברבנו יונה ז''ל; שמידת הבטחון היא מצות עשה מן התורה (שע''ת ג לב). אמנם כשנסתכל בדבר נראה, שמידת הבטחון לבד מה שהיא מצוה חוקית, עיקרה ויסודה הוא בשכל.
נצייר בדעתנו; על אדם ששם בטחונו באדם כמוהו, הוא בוטח רק עליו ולא בזולתו, היעלה על הדעת שהאדם שבטח בו, אם ידוע לו שהאדם הזה לא יקוה לשום אדם בעולם ואינו מקבל מזולתו רק שם כל בטחונו עליו ואפילו ימות ברעב לא יקבל מזולתו, שלא ישתדל מי שבטח עליו לפנות אליו ולמלאות חפצו ומחסורו, שהרי הוא בוטח רק עליו לא בזולתו והבטחון בו זה הוא הסיבה שיושלם צרכיו ע''י מי שבטח עליו. וכל זה באדם עם מיעוט יכולתו וחולשת השגתו למלאות חפצו ומיעוט ידיעתו באופני טובותיו ומחסורו, כ''ש הבורא יתברך שמו שהוא חזק מכל חזק, המרחם עליו מבטן אמו, אשר כל היכולת רק בידו לא בזולתו והוא יודע אופני טובותיו ומחסורו.
והאדם מוכרח הוא שיבטח על ה´ מבלי סיבה, כדי שלא יפול ח''ו ב''כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה'' ('דברים' ח). וכמ''ש אדמו''ר ז''ל: כי מי שמרבה בהשתדלות הוא מכת הכופרים ר''ל, אשר בוטחים על חילם ורוב אונם. ומובן מצד השכל שהאדם שיעשה לו גדר למעט לגמרי מהשתדלות, אפילו לא היה מצד הדין רק בגדר אמרינן לנזירא: 'סחור סחור ולכרמא לא תקרב', שלא יכשל ח''ו ב''כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי'', ההכרח מצד השכל הוא ש''הַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ'' ('תהילים' לב).
-------------------------------------------
מיצחק אהרן, kabalah.co.il
כשיהודי קובע מזוזות בפתח ביתו הוא מעמיד את הבית בכללותו תחת חסות הבורא. מרגע זה ואילך הבית היהודי הופך למעין מקדש זוטא לשכינה. הזוהר מבאר כי מעצם קביעת המזוזה נמסר הבית לרשות הבורא על מנת שבחסדיו הרבים יגן על המתגוררים בו. בדברים אלו הוא נסמך על הפסוק המתייחס לעניין זה : " ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם" ( תהילים קכא,ח). רבי שמעון בר יוחאי לימד כי המילה מזוזות בנויה ומורכבת מהמילים " זז - מוות". ללמדנו כי המזוזות (מלשון מזיזות ) תכליתן שמירה והגנה על יושבי המקום. יתרה מזאת, בבראשית נאמר " לפתח חטאת רובץ ואתה תמשול בו" דהיינו, הכוח השלילי הנקרא חטאת, הוא מידת הדין הנמצא בפתח המקום ובידיך לשלוט ולנטרל את השפעתו השלילית והמסוכנת ע"י קביעת המזוזה המייצגת "סמל מעמד" נשגב, שהוענק לנו מיד הבורא לשם ייחודנו כעם נבחר.
-------------------------------------------
פרשת שבוע - דרשות - הרב אריה קרן שליט"א
בצדק תשפט עמיתך (קדושים יט-טו)
הוי דן את כל האדם לכף זכות הוי דן את חברך לכף זכות (רש"י).
הדן את חברו כף זכות דנין אותו לכף זכות (שבועות ל) ובמדרש (משלי יב) נאמר אם ראית אדם שמדבר טוב על חברו, אף מלאכי השרת מדברים עליו טוב. ואם ראית אדם שמדבר רע על חברו – אף מלאכי השרת מדברים עליו רע.
ובזה נתבאר הפסוק (תהילים קכא) "ה’ צלך על יד ימינך", דהיינו כפי שהצל עושה מה שהאדם עושה, כן מתנהגים עמו מלמעלה. לכן אם מתנהג בחסד וברחמים ומלמד זכות על אחרים – כך מתנהגים עמו מלמעלה. לכן אם מתנהג בחסד וברחמים ומלמד זכות על אחרים כך מתנהגים עימו משמים.
-----------------------------------------
מהרב אמנון יצחק, כי תישא
וכמו שכל מעלה קטנה ברוחניות אף בדרך של שלילה מעלה את האדם, כן להיפך כל העדר קטן ברוחניות פוגם עולם מלא של חכמה וקדושה. וגם זה למדנו מאדם הראשון; חז''ל אומרים; שהמלאכים ראו באדם הראשון כחות רוחניים וחכמה כה נפלאה עד שטעו בו וחשבוהו לבורא (בר''ר כג) ומה עשה הקב''ה? הפיל עליו תרדמה ומזה הכירו את טעותם שלא הוא הבורא. ''לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל'' ('תהילים' קכא).
והנה ברור שלא היתה זו תרדמה ממש. חז''ל אומרים; שחכמתו של אדה''ר היתה מרובה משל המלאכים אף לאחר שהפיל עליו תרדמה, שהרי כשחטא שאלו המלאכים; מפני מה קנס מיתה על האדם? ולא השיגו את חטאו! ואם לגבי המלאכים נאמר; שאין שינה לפניהם, כל שכן שלא היתה אז שינה לפני אדה''ר, אלא ודאי שלא היה זה אלא טשטוש קל בשכלו האלקי ובכל זאת עמדו המלאכים מתוך טשטוש קל זה על טעותם והכירו שאינו הבורא, כי אם נברא.
חז''ל אומרים; על תרדמה זו 'תחילת מפלה, שינה' (בר''ר יח) וכן אנו מברכים על השינה; 'המפיל חבלי שינה'. הרי שזוהי מפלה. ועוד ש'השינה היא אחד מששים במיתה' ('ברכות' נז) והיא מהפכת את כל עצמיותו של האדם, שהרי עצמיותו היא, שהוא מושל על כל הברואים. כדכתיב; ''תַּמְשִׁילֵהוּ בְמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו'' ('תהלים' ח) ואילו בשעה שהוא ישן הכל מושלים בו, אפילו הפחותים שבברואים כגון; זבובים ויתושים.
הרי שפגם קטן ברוחניות במובן השלילי מפיל את האדם 'מאיגרא רמא, לבירא עמיקתא', ממדרגה שהוא נראה כבורא, עד לידי מדרגה של נברא. ומבטלת כל עצמיותו של האדם. ומכאן אנו למדים ק''ו; אם טשטוש קל כזה ברוחניות במובן השלילי ואצל אדם אחד בלבד, עושה רושם כ''כ גדול וגורם מפלה כזאת, על אחת כמה וכמה פשעים כבדים ולא רק בשלילה, כי אם בחיוב. ולא מאדם אחד, כי אם מהמוני בני אדם, כמה חרבנות והרס מביאים לאדם ולעולם.
-------------------------------------------
יש המשערים ששירי המעלות הושרו כדי להעלות את מי התהום שירדו 16,000 אמות בזמן שדוד המלך קרה את השיתין. לכן היו 15 שירי מעלות- כל שיר כנגד 1,000 אמה- וכך מי התהום נשארו 1,000 אמות מתחת פני האדמה. לכן השירים נקראים שירי מעלות- מפני שבזכותם המים עלו.
------------------------------
לאהבה את הויה אלהיכם = 576 = סור מרע = מלכות יסוד = עשור = עושר
ולעבדו =
בכל לבבכם
ובכל נפשכם
יורה
ומלקוש
ואכלת ושבעת = 1235 = לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן
ואכלת = 457 = דרך עץ החיים
ושבעת == שבעות
מטר ארצכם בעתו = 1078 = תורת חסד = שפע ברכות = שבת שלום = צדק צדק תרדוף
מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש = 1781 = <תהילים קמז,ו> מעודד ענוים יהוה משפיל רשעים עדי־ארץ
ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש
ר״ת ומאבי״ו = אדנ״י
א״ת נתתטרצכעתורמלק״ו =
ס״ת ירמוה״ש = 561 = לא טוב היות האדם לבדו = אהבה תנצח = עזה כמות אהבה
---------------
הנותן ליעף כח: לאו דוקא למי שעייף מבחינה גשמית, אלא לזה שיעף מלשון תעופה, הזה שנשמתו חושקת לעוף מעלה במדרגות הקדושה רק שאין לו כח, ומתוך רצונו וברכתו מקבל כח עליון לעוף מתנת חינם
-------------
אגב תניא לד
האבות הן הן המרכבה = 796 = ולעולמי עד תמלוך בכבוד = והנה עליהם גידים ובשר = חשבון נפש
= הנה משמני הארץ = 796 = חשבון נפש = יצר מלכות = ואכלה אתם כרגע = 796 = יצר מלכות = [משלי יג, יא] הון מהבל ימעט וקבץ על־יד ירבה = חשבון נפש = נשמות = האבות הן הן המרכבה = ויירא יעקב מאד ויצר לו (וע"כ, מפרשים בהתח' הפרשה בן-יצהר בן-קהת וגו' שיעקב התפלל לא להיזכר באותו מעשה) = ולעולמי עד תמלוך בכבוד (זו תכלית הצדק בכלל, וכליה זו בפרט) = לטוטפת בין עיניכם = תבוא עליהם הברכה = משל ונמשל = ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו = [דהי"א ו,ח] אלקנה בנו ואביסף בנו ואסיר בנו (הפסוק הקודם אומר: בני קהת עמינדב בנו קרח בנו אסיר בנו) = והנה עליהם גידים ובשר = מי כמכה נאדר בקדש = כי עת לחננה כי בא מועד
ארבע אמות של הלכה = 1110 = אל״ף * 10 = <בראשית לא:יא> וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי:
אפילו פרק אחד = 520 = והגדת לבנך = ויהי איש מצליח = כשר = שכר (sajar / sheijar) = השירה = עלתך
--------------
פורים ה׳תשע״א (5771) = 6107 = <דברים ל:יט> הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ:
-------------------
אגב תניא לה
החכם עיניו בראשו
עיניו בראשו = 655 = הנרת (hanerot) = [תהילים קיח,ח] טוב לחסות בהוי-ה מבטח באדם = לשוח בשדה = הקדוש ברוך הוא
"ושמן על ראשך אל יחסר" = 1326
= [במדבר ו,כו] ישא יהוה פניו אליך וישם לך שלום. = עשר ספירות
ושמן על ראשך = 1017 = [ויקרא כו:מו] והתורת (vehatorot) = רוח הבריות נוחה הימנו = שלום על ישראל
0777078803 liraz
7
2189677
---------
י-הוה שמרך י-הוה צלך על יד ימינך = 996 = לשנה הבאה בירושלים = ונשמרת (דב׳ כג,י: ונשמרת מכל דבר רע) = [ישע׳ ב,ה] בית יעקב לכו ונלכה באור י-הוה
ר״ת ישיצעי״י = 500 = פרו ורבו //מצוה ראשונה לאנושות// = קרבן פסח //מצוה ראשונה לבני ישראל// = שר = מולדתך = נתן = השקיפה
א״ת הומרהולמי״נ = 392 = בשמים = זווג שלם = עשה טוב = חסידים וצדיקים = ויעשו = ויושע = למשכב = קרבנם = שבעך
ס״ת הכהכלד״כ = 104 = טיפה = סגולה = מנוח = נחום = ציד = דק = ויפח = ינחלו = ללמד
א״ת + ס״ת = 496 = מלכות = צרור = וכסית = אברהם אברהם = בית חיינו (היא ציון) = לויתן
א. י-הוה שמרך = 586 = ירושלם = שופר = יתקעו
ב. י-הוה צלך על יד ימינך = 410 = דרור = משכן = קדוש = שמע = שפל = לרקיע = אררט = למצרים = [תהי׳ נו,ד] יום אירא אני אליך אבטח
----------------
יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ-- מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.
ר״ת ייצומו״ע = 232 = ויסעו ויחנו = {מס׳ השערים בני 2 אותיות שבלשון הקודש} = צאצאים = הברכה = הזכר = עב סג מה בן
א״ת הושמאתבואעתעו״ל = 1337 = בשורות טובות = שירת העשבים = [איוב כא,כב] הלאל ילמד־דעת והוא רמים ישפוט = [תהי׳ כה,ט] ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו
ס״ת הרככהד״מ = 294 = ארגמן = ברסלב = נחמן בן פיגא = סוד הטהרה = עיר דוד
כל הפסוק = 1863 = [איוב כז,י] אם־על־שדי יתענג יקרא אלוה בכל־עת. = [ברא׳ כה,לא]. ויאמר יעקב מכרה כיום את־בכרתך לי. =. ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. {דבר נפלא: ככה יעשה וכו׳ זה ממש המפלה של המן לאחר שחטא בדיבורו, וויאמר יעקב מכרה וגו׳ זה המפלה של עשו לאחר שחטא הדיבורו}
צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ = 546 = מתוק = שומר = שלום עליכם
מעתה = 515 = דרך ארץ = שירה = תפלה = בשר אחד
ועד עולם = 226 = צפון = יסוד עולם.
