AbracaAdabrá.Ediciones

יום חמישי, 26 באפריל 2012

סביב סוד עשר מכות






עשר המכות מו"ר הרב יצחק גינזבורג

מתוך מעין גנים לפרשת וארא. בעריכת איתיאל גלעדי.

אל גִנת אגוז ירדתי

תכלית עשר המכות היא גאולת דעת ישראל: "כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו... וידעתם כי אני הוי'", אך גם במצרים נאמר "וידעו מצרים כי אני הוי' בנטֹתי את ידי על מצרים". לכאורה, איזו משמעות יש לידיעת המצרים, שטבעו בים בסוף התהליך? בחסידות[א] מתפרש "וידעו מצרים" כ'ונשברו מצרים' (וכמו "ויֹדע בהם את אנשי סֻכות"). יציאת מצרים היא שחרור בני ישראל מקליפות מצרים – במהלך גלות מצרים התרקם עם ישראל וצמח כפרי בקליפתו, ולגילוי הפרי דרושה שבירת הקליפות שעליו.
לפי הקבלה מכסות על תוכן הקדושה הפנימי שלש קליפות קשות – "ג קליפות הטמאות" – וקליפה רכה ודקה – "קליפת נגה" המעורבת מטוב ורע (בסוד "עץ הדעת טוב ורע"). מבנה זה מומחש באגוז, בו קליפות קשות וקליפה פנימית רכה, ולכן נדרש על יציאת מצרים הפסוק "אל גִנת אגוז ירדתי" – ה' ירד לשבור את קליפות האגוז ולגלות את הפרי הטוב, את ישראל. ביציאת מצרים שבר ה' את ג הקליפות הטמאות, קליפות הרע הגמור, אך הקליפה הדקה נותרה, והיא תוסר לעתיד לבא, בהעברת רוח הטומאה מהארץ (וכדלקמן).
שבירת הקליפות – לאחריה נתגלה הפרי – היא באמצעות עשר המכות. כשנדייק בסוד המכות הפנימי נבין אילו קליפות נשברו על ידי מכות אלו, ועל מה הסתירו הקליפות, ומתוך כך תובן לנו יותר מהות גאולת מצרים:

סוד עשר המכות

עשר המכות הן מבנה מובהק של עשר בתורה, המקביל לעשר הספירות. שלש דרכים כלליות להקבלה הפנימית של המכות לספירות[ב]:
בדרך הבסיסית – המופיעה באריז"ל – מקבילות המכות לספירות מלמטה למעלה, ממלכות לכתר. חלוקת המכות – שבע ב"וארא" ושלש ב"בא" – היא בסוד חלוקת הספירות ל-ז תחתונות – שבע ספירות הרגש המאירות לזולת, ו-ג ראשונות – ספירות השכל והעל-מודע (הכתר), הפועלות בתוך האדם עצמו.
דרך נוספת היא חלוקה לשלישיות, הכוללות שלשה קוים – ימין, שמאל ואמצע – כעולה מהסימן בהגדה-של-פסח: דצ"ך עד"ש באח"ב, כשהמכה העשירית, הבודדת, מצורפת לשלישיה האחרונה. בחלוקה זו חוזר – בשינויים – מבנה 'משולש' בסיסי[ג]: השלישיה רומזת לראשית הקוים ומקור התפשטותם, הספירות חכמה, בינה ודעת, שהן מקור הרגשות. שלש החזרות הן בסוד חב"ד דעיבור, חב"ד דיניקה וחב"ד דמוחין – שלבי התפתחות המח שבתוך הרגשות, עד למלוא ההתפתחות הרגשית (והמכה העשירית היא בכתר – מקור הרגשות).
דרך שלישית מבוססת על חלוקת המכות בהגדה לזוגות[ד]: "'ביד חזקה' שתים 'ובזרוע נטויה' שתים 'ובמורא גדול' שתים 'ובאֹתות' שתים 'ובמֹפתים' שתים". אז רומזות המכות ל-ה חסדים ו-ה גבורות המתפשטות מעצם ספירת הדעת להאיר במידות הלב – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד. החסדים הם חוש ודעת בתענוג שעתיד להתגלות משימוש נכון במידות אלו, והגבורות הן חוש ודעת בצער שעלול להגרם משימוש לא נכון (או אי-שימוש) במידות אלו.

ארץ ישראל; עם ישראל; תורת ישראל

שלשת הביאורים הפנימיים בסוד עשר המכות מכוונים כנגד שלש הקליפות הטמאות – כל פירוש נוגע למהות אחת הקליפות, וקיום המערכות הקבליות בחפיפה שבר את שלש הקליפות הקשות החופות על עבודת העבד היהודית (המכניעה את המציאות לה'), על הרגש היהודי ועל המח היהודי:
המערכת הבסיסית היא, כפירוש האריז"ל, בפרצוף המלכות – קבלת העול והשפלות שבישראל, עבודת העבד לה'. לחשיפת ההכנעה הפנימית מול ה' דרושה הכאה בקליפה המתימרת למלוך בעצמה תוך התעלמות מה'.
מערכת הקוים נוגעת למידות הלב (ובלשון הקבלה: הספירות דז"א), בהן ימין מקרבת ושמאל דוחה. התפתחות ראשי הקוים (בסוד עיבור-יניקה-מוחין בחב"ד דז"א) מאזנת ומתקנת את המידות, עד לחשיפת חידוש מערכת הקוים – הקו האמצעי, קו הרחמים המיחד את ישראל מהאומות. הסרת הקליפה מהרגש המיוחד לעם ישראל בעבודת ה' היא חשיפת ההבדלה בין ישראל לעמים[ה].
ה החסדים ו-ה הגבורות החודרים למידות מהדעת – מהמח היהודי – מגלים את התענוג העתידי בעבודת ה', ומאירים את הדרך להשגתו. כשמוסרת הקליפה ממח הדעת היהודי עולה התבוננות הפועלת המתקה במציאות כולה.
בפנימיות, שלש הקליפות הקשות במצרים פעלו לטשטוש שלשה גילויים יהודיים-יחודיים מחודשים של הקדושה: הכנעת מציאות העולם לה' מתבטאת בארץ כנעןארץ ישראל המגלה כי בקרקע המציאות יש קדושה אלקית; חשיפת הרגש היהודי מגלה את הקדושה האלקית בעם ישראל; חשיפת השכל היהודי – עצם הדעת – מגלה בתורת ישראל קדושה ותענוג אלקיים-פנימיים.

לא בחפזון תלכו

הוזכר שביציאת מצרים הוסרו רק "ג קליפות הטמאות", ו"קליפת נגה" נשארה בעינה. לכאורה, מה חסר אחר הסרת הקליפות מהעבדות לה', מהרגש ומהמח היהודי בעולם, וגילוי סגולת ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל?
מוסבר שלאחר הסרת הקליפות הקשות מהאגוז נראית צורתו בבירור, אך טרם ניתן לגעת בו: ביציאת מצרים נתברר שגילוי ה' במציאות, ברגש האנושי ובשכל האנושי – בארץ ישראל, בעם ישראל ובתורת ישראל – אפשרי. אמנם, מעט הרע שעוד חופף על הנפש גורם לכך שהדברים לא ימומשו לגמרי, וידרש מאבק מתמיד כדי להתקרב אליהם – מאבק היהודי בנפשו הבהמית, ששרשה בקליפת נגה. לכן[ו] נאמר ביציאת מצרים "כי ברח העם" – מעט הרע שנותר על הנפש דורש בריחה מרע מוחשי תוך געגועים לטוב הרצוי – הגלוי אך מרוחק.
הסרת הקליפה הדקה היא המעבר מהאפשרות לעצם המימוש – הסרת הקליפה הדקה מאפשרת לגעת ביעד, שנראה כבר קודם, ולהגיע אליו בשלמות וללא מניעות. לעתיד, כש"ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" ותוסר גם קליפת נגה, יקוים "כי לא בחפזון תלכו ובמנוסה לא תצאון" – כבר לא נזדקק לבריחה מהרע ולמאבק בו, משום שעצם הטוב הרצוי יעמוד חשוף, גלוי וממומש.




[א] ראה תורה-אור וארא ד"ה "ויאמר הוי' אל משה ואל אהרן לאמר".
[ב] אלו שלש שיטות התבוננות בסיסיות, הנוגעות לכל התבוננות בעשר הספירות.
[ג] בסדר התורה זהו מבנה בו שתי מכות בהתראה, ואז מכה ללא התראה (ה'מצטיינת' גם כמכה פנימית לגוף או לנפש, ואכמ"ל), ועיין בהערה ו.
[ד] חנה אריאל ריש פרשת בא (וכסוד הקבלת הספירות בספר יצירה לאצבעות הידים).
[ה] בקבלה נאמר ש"ז"א בעתיקא אחיד ותליא" – הרגש היהודי קשור באמונה היהודית, שלמעלה גם מהשכל היהודי. הבדלת היהודי מהגוי – המתבטאת בעיקר באמונתו הפשוטה – רמוזה גם היא בקו האמצעי, היחודי לרגש היהודי: הוסבר בהערה ד שהמכות בקוי ימין ושמאל היו בהתראה, והמכות בקו האמצע ללא התראה. מושג ההתראה בהלכה נועד לחידוד המודעות הבאה לידי ביטוי במעשה האדם, ומעשה ללא התראה חושף את על-המודע, ומלמד על כח האמונה הפשוטה בנפש. כך, המכות בהתראה הסירו קליפה מהרגש היהודי העשיר בדעת האלקות, והמכות ללא התראה הסירו את הקליפה מעצם אמונת ישראל, שלמעלה מהדעת הרחבה באלקות.


-------------------------------------------------------------------


אבן טחיה כמא הפתחים אך כתיב עוונותיכם היו מבדילין ואין מרגישיי באלה הפתחים כמו שאנו בעוה"ר אין זוכין אפילו ברגלים לראות פני ה' במקדש ולעתיד כשנהיה מתוקנים יהיה די פתיחת השערים בחודש ושבת לראות פני ה' וז"ש מדי חודש בחדשו כו' ומ"מ גם עתה למעלה בשמים נפתחים השערים בכל ר"ח וכו ובספר שערי אורה הקש סכריני שפירס מקליקיה כ' והנה סוד הבינ"ה היא שער הספירות העליונות וממנה יקבלו שפע ברכה שבע הספירות התחתונות כמו כן ספירת המלכות היא שער כל עשר הספירות וממנה יקבלו שפע ברכה וקיום ועמידה כל הנמצאים שבעולם עליונים ותחתונים והנה ספירת המלכות היא בית קיבול לכל הברכות הבאות מספירת הבינ"ה ולפיכך זו דוגמת זו ושתיהן בינ"ה ומלכו"ת הן סוד שתי ההי"ן אשר בשם הוי' יתברך ה"א ראשונה בינ"ה ה"א אחרונה מלכו"ת והנה המלכו"ת מקבל סוד שפע הברכות הנמשכות מל הבינ"ה וכו"' והספירה הזאת נקראת לפעמים גבורות והסוד מ"י ימלל גבורו"ת ה' דע כי מידת הדין הנקראת גבור"ה והיא פח"ד יצחק נק' גבורה יחידית ואינה נקראת גבורות לפי

http://www.otzar.org/wotzar/pagetext.aspx?bookid=25774&pageid=P0241&sec=1&pagenum=241


-----------------------------------------------







[עריכה] אשמת פרעה

אפשר להבחין בין חמשת המכות הראשונות שנאמר בהן: "וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת" [2] לבין חמשת המכות האחרונות שנאמר בהן: "וַיְחַזֵּק ה' אֶת-לֵב פַּרְעֹה" [3]. עד אז העקשנות הייתה של פרעה, לאחר חמש המכות הראשונות לכאורה הקב"ה תורם לעקשנות שלו. [4].
והרמב"ן מרחיב את הדיון בשאלה בעקבות מדרש רבה [5] : "גילה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות בו הדין, תחת שהעבידם בעבודה קשה." ועוד שם [6] :" כי אני הכבדתי את לבו [7]):" אמר רבי יוחנן: מכאן פתחון פה למינין לומר לא הייתה ממנו שיעשה תשובה. אמר רבי שמעון בן לקיש: ייסתם פיהם של מינין, אלא אם ללצים הוא יליץ [8] , מתרה בו פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל בו דלת מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא. כך פרעה הרשע, כיון ששגר הקב"ה אצלו חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקב"ה אתה הקשית את עורפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך"
והנה פירשו בשאלה אשר ישאלו הכל, אם השם הקשה את לבו מה פשעו? ויש בו שני טעמים ושניהם אמת.
  • האחד, כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חנם, נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה, כאשר באו בזה פסוקים רבים בתורה ובכתובים, ולפי מעשיו הראשונים נדון.
  • והטעם השני, כי היו חצי המכות עליו בפשעו, כי לא נאמר בהן רק ויחזק לב פרעה להלן [9], ויכבד פרעה את לבו [10] . הנה לא רצה לשלחם לכבוד השם, אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם, רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות, לא לעשות רצון בוראו. ואז הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו למען ספר שמו, כעניין שכתוב והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים וגו' [11] . וכך נאמר בספר משלי:"פַּלְגֵי-מַיִם לֶב-מֶלֶךְ בְּיַד-ה' עַל-כָּל-אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ[12] . רבינו יונה מגירונדי מפרש שאמנם למלך יש כח רב - "להמית ולהחיות להרע ולהיטיב" -אבל תפקידו של הקב"ה "שלא יטה רע לעשות גזרת השם יתברך". ולכן הוא מטה את לב המלך כמו שהאדם יטה פלגי מים לכל מקום שיש בהם צורך". כך שאם הוכבד ליבו של פרעה, הרי סימן לכך שבדבר היה דרוש על מנת שיבוא את עונשו או בלשון הכתוב בראשית פרשת בא:"
וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה בֹּא אֶל-פַּרְעֹה כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת-אֹתֹתַי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה'[13]

[עריכה] מכות מצרים לפי המקרא

המכה המקור הבקשה המכה התוצאההתגובה
דָם ז', י"ז-כ"ד "שַׁלַּח אֶת-עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר" "הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם" "כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר""וְלֹא-שָׁת לִבּוֹ גַּם-לָזֹאת"
צְפַרְדְּעִים ז', כ"ו-כ"ט
ח', א'-י"א
"שַׁלַּח אֶת-עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" "נֹגֵף אֶת-כָּל-גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים" "וַתִּבְאַשׁ הָאָרֶץ""וְהַכְבֵּד אֶת-לִבּוֹ
כִנִּם ח' י"ב-י"ט (אין) "וַיַּךְ אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ וַתְּהִי הַכִּנָּם" "הָיָה כִנִּים בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם""אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא"
עָרֹב ח', ט"ז-כ"ח " שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי"הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אֶת-הֶעָרֹב"וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו וּבְכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב
אך לא בארץ גושן
מייד:"לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ"
אך בהמשך:"וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת-לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וְלֹא שִׁלַּח אֶת-הָעָם"
דֶּבֶר ט', א'-ז' "שַׁלַּח אֶת-עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" "בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד" "וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם"
וְהִנֵּה לֹא-מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד-אֶחָד
"וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת-הָעָם"
שְׁחִיןט',ח'-י"ב (אין ) "וַיִּקְחוּ אֶת-פִּיחַ הַכִּבְשָׁן ...וַיִּזְרֹק אֹתוֹ משֶׁה הַשָּׁמָיְמָה "שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה"" וַיְחַזֵּק ה' אֶת-לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם "
בָּרָד ט', י"ג-ל"ה"שַׁלַּח אֶת-עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי"" וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד כָּבֵד מְאֹד"
"'רַק בְּאֶרֶץ גּשֶׁן אֲשֶׁר-שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בָּרָד"
"וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל""וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "
אַרְבֶּהי',ג'-כ' "עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי""וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם "וַיֹּאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל-פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא-נוֹתַר כָּל-יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם""...ְהַעְתִּירוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת-הַמָּוֶת הַזֶּה"
חשֶׁךְ ',,כ"א, כ"ג (אין) "וְיָמֵשׁ חשֶׁךְ" "וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם"" לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהֹוָה רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם-טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם"
וּמֵת כָּל-בְּכוֹר פרקים י"א-י"ב"כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא-אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ" " וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיהוָֹה הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם "" וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיהוָֹה הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם "קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם-אַתֶּם גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָֹה כְּדַבֶּרְכֶם - סוף

[עריכה] דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב

בהגדה של פסח נאמר:"רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נותֵן בָּהֶם סִמָּנִים: דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב".
מדרש רבה מסביר שהקב"ה אמר למשה רבינו:"לך והפרע ממנו" (מפרעה). שאל משה איך ? והתשובה באה: "אביא עליו עשר מכות". וכאשר נתן לו את המטה לפי רבי יהודה "המטה משקל ארבעים סאה היה ושל סנפרינון (אבן יקרה) היה ועשר מכות חקוקות עליו נוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב אמר לו הקדוש ברוך הוא בטכסיס הזה הבא עליו את המכות."
מדרש "לקח טוב" מסביר גם את הסימנים של רבי יהודה ואומר על ד"ה ויחזק את לב פרעה - "ודע כי מכת הכנים בלא התראה הביאה הקב"ה עליהם. וכן השחין והחשך...חשבתי בלבי לומר על אלו השלושה למה הן בלא התראה, כי על השנים היה התראה ועל השלישי לא היה מתרה בו כסימנו של ר' יהודה "דצ"ך עד"ש באח"ב".
הכלי יקר מסביר כי כל קבוצה מ"דצ"כ עד"ש באח"ב" באה למטרה שונה.
קבוצת המכות המטרה המכה כיצד מבוטא במכה
דצ"כ דם מציאות השי"ת המכה נגד היאור - אלוהי מצרים
דצ"כ צפרדע מציאות השי"ת יוצאים מהיאור - אלוהי מצרים, מקדשים את השי"ת בכניסתם לתנורים.
דצ"כ כינים מציאות השי"ת החרטומים מודים - "אצבע אלקים היא".
עד"ש ערוב השגחה פרטית הפליה - אינם נכנסים בארץ גושן
עד"ש דבר השגחה פרטית הפליה - רק במקנה המצרים ולא בישראל
עד"ש שחין השגחה פרטית קודם בחרטומים
באח"ב ברד יחוד השי"ת "למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ", ענני הברד מסתירים את השמש - אלוהי מצרים
באח"ב ארבה יחוד השי"ת הארבה מסתיר את השמש - אלוהי מצרים
באח"ב חושך יחוד השי"ת לא רואים את השמש - אלוהי מצרים
באח"ב בכורות יחוד השי"ת בחצות הלילה, כשאין שמש - אלוהי מצרים, קרבן פסח מטלה - אלוהי מצרים.

[עריכה] סדר המכות המופיע בתהילים

סדר המכות בפרשתו שונה מהסדר המופיע בספר תהילים:[14]
  • וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם וְנוֹזְלֵיהֶם בַּל-יִשְׁתָּיוּן - דם
  • יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב וַיֹּאכְלֵם וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם. - ערוב וצפרדע
  • וַיִּתֵּן לֶחָסִיל יְבוּלָם וִיגִיעָם לָאַרְבֶּה. - ארבה
  • יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם וְשִׁקְמוֹתָם בַּחֲנָמַל. וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם וּמִקְנֵיהֶם לָרְשָׁפִים. - ברד
  • יְשַׁלַּח-בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים.נ יְפַלֵּס נָתִיב לְאַפּוֹ לֹא-חָשַׂךְ מִמָּוֶת נַפְשָׁם וְחַיָּתָם לַדֶּבֶר הִסְגִּיר. - חשך
  • וַיַּךְ כָּל-בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם רֵאשִׁית אוֹנִים בְּאָהֳלֵי-חָם. - מכת הבכורות
רבי אברהם אבן עזרא מסביר למה יש שינוי בסדר ולמה ההשמטות:"הזכיר ערוב תחלה כי היתה קשה ממכת הצפרדע, או פירושו וצפרדע כבר השחיתה אותם, כמו: וירם תולעים ויבאש ולא הזכיר, מכת כנים גם מכת שחין גם מכת חשך גם מכת דבר, בעבור שנמלטו בני אדם ובעבור היות מכת דם ראשונה למכות הזכירה, גם צורך גדול יש למים".
אשר לפסוק:"יְשַׁלַּח-בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ ..." - מציין אבן עזרא את ההשפעה הרבה שהייה למכת הברד ולמעשה הפסוק מביע את ההתרשמות ממנה:"רמז לרוב פחדם ממכת הברד כאשר הזכיר כל מגפותי אל לבך והלא תראה לא הודה פרעם לעולם לאמר: אני ועמי הרשעים, רק במכה הזאת והנה דימה אלה המגפות לעברת השם, ומשלחת מלאכי רעים בעבור האש כמו עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט "

[עריכה] מספר המכות

מדרש "לקח טוב" מחשב את מספר המכות שקבלו המצרים לפי תחילת הפסוק וסופן:"כה אמר ה'.. עד כה" . והוא כתב " כ"ה כ"ה ב' פעמים - הרי חמישים - אלו חמישים מכות שלקו במצרים. כמה לקו באצבע: עשר מכות. אמור מעתה במצרים לקו חמישים מכות ועל הים מאתים וחמישים מכות ] לפי שכל מכה ומכה שהביא הקב"ה הייתה של חמש מכות, שנאמר:" ישלח בםחרון אפו, עברה ,וזעם ומשלחת מלאכים רעים [15].
בהגדה של פסח מוצג מניית מספר המכות על אותו מקור:
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת? בְּמִצְרַים מַה הוּא אוֹמֵר? וַיֹאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא, וְעַל הַיָּם מה הוּא אוֹמֵר? וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יי בְּמִצְרַים, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יי, וַיַּאֲמִינוּ בַּיי וּבְמשֶׁה עַבְדוֹ. כַּמָה לָקוּ בְאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּוֹת. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת.
רַבִּי אֱלִיעֶזֲר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. עֶבְרָה - אַחַת, וָזַעַם - שְׁתַּיִם, וְִצָרָה - שָׁלשׁ, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - אַרְבַּע. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת.
רַבִּי עֲקִיבֶא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה ומַכָּה שהֵביִא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא על הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְִשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. חֲרוֹן אַפּוֹ- אַחַת, עֶבְרָה - שְׁתַּיִם, וָזַעַם - שָׁלושׁ, וְצָרָה - אַרְבַּע, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - חָמֵשׁ. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּוֹת.

[עריכה] מידה כנגד מידה

אוצר ישראל מצטט מפרשים המצביעים על כך שמכות מצרים נבחרו בסדר שנקבע וכן במטרה להצביע על "מידה כנגד מידה". המצריים לקו תחילה בדם, היות ופרעה ומצרים עבדו ל"יאור". אמר הקב"ה:"אכה אלוהו תחילה ואחר-כך עמו, משל הדיוט הוא מחי אלהיא ויבעתון כומריא [16]. דהיינו, אם אתה רוצה לבעוט באל שלהם הכה המה שהם מעריכים בו.
ןמידה כנגד מידה, על כך נאמר במסכת סוטה [17] "דאמר רבי אלעזר: מאי דכתיב [18]: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים" כי בדבר אשר זדו עליהם? - בקדירה שבישלו [19] - בה נתבשלו. במה חשבו מצרים להפרע מהם, בו נפרע המקום (מכילתא).
  • פרעה ציווה להשליך את הילדים ליאור - הם נאבדו במיםף כאשר היה לדם (רש"י)
  • צפרדעים, למה בא עליהם ? אמרו לישראל צאו והביאו לנו שקצים ורמשים ונשחק בחן..[20].

[עריכה] תכסיס מלחמה

ר' לוי בר זכריה בשם ר' ברכיה מוצא דרך מיוחדת במינה להציג את מכות מצרים בתור תכסיסי מלחמה:
  1. בתחילה סכר אמת מים שלהם דם
  2. הביא עליהם משמיעי קולות - צפרדעים
  3. ירב עליהם חיצים - כנים
  4. הביא לגיונות של חיות - ערוב
  5. הביא עליהם דורמסיות - דבר
  6. רמה בהם נפט - שחין
  7. השליל אבני בליסטראות - ברד
  8. העמיד עליהם כובשים - ארבה
  9. הבשן בפילקיות - חשך
  10. הוציא מהם כל גדול והרגו - מכת הבכורות
[21]

[עריכה] ארכיאולוגיה

בניגוד למה שהיו סבורים הארכיאולוגים בדורות קודמות, לאחרונה נמצאו ממצאים ארכיולוגיים רבים במצרים העתיקה שמתארים (מהצד המצרי) את ההתרחשות של העשר מכות, וכגון: פפירוס איפוור, פפירוס נפר רהו,כתב (חריטה) במקדש מצרי מ"אל-עריש", עוד. והובאו ממצאים אלו בערך יציאת מצרים.

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ מסכת עדיות, ב, י
  2. ^ ז',כ"ג
  3. ^ ט',י"ב
  4. ^ אוצר ישראל ערך:מכות מצרים
  5. ^ שמות רבה ה',ו'
  6. ^ י"ג, ד'
  7. ^ להלן י' א'
  8. ^ ספר משלי ג' ל"ד
  9. ^ פסוק יג, כב, ח טו
  10. ^ להלן ח כח, ט ז
  11. ^ יחזקאל לח כג
  12. ^ משלי כ"א, א'
  13. ^ י', א,-ב,
  14. ^ מ"ה נ"א
  15. ^ לקח טוב שמות ז' י"ז
  16. ^ מדרש רבה שמות מ'ח'
  17. ^ י"א א'
  18. ^ שמות יח,יא
  19. ^ (לשון ויזד יעקב נזיד (בראשית כה,כט))
  20. ^ ילקוט שמות מ קפ"ב - מובא באוצר ישראל ערך מכות מצרים עמוד 212
  21. ^ מקור, לפי אוצר ישראל, שם, פסיקתא רבתי פי"ז הוצאת פרידמאן פ:מ, ע"ב


סיכום המבצע

בשלושה פסוקים מסוכמת היציאה הפיזית ממצרים:
  • "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (מ') - לפי הסיכום בברית בין הבתרים.
  • "וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה" - אותו היום שירדו גם עלו.
  • ולעתיד לבוא :" לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא-הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה' שִׁמֻּרִים לְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם:

[עריכה]הדים הסטוריים

חוקר ארץ ישראל, צבי אילן סבר שכן ניתן למצוא הדים ליציאת מצרים באסטלת ניצחון שבנה פרעה מרנפתח, בנו של רעמסס השני מתארת את שובו מאחד ממסעות הכיבוש שלו בארץ ישראל, בשנת 1230 לפנה"ס בקירוב. האסטלה, המכונה "מצבת ישראל" משום שמוזכר בה השם "ישראל", מתפאר פרעה מרנפתח בכך שהצליח להכחיד את ישראל. יש טענה[13] שקשה להוכיח אותה באופן חד-משמעי, כי היות ואביו של מרנפתח היה זה שבזמנו התרחשה יציאת מצרים, ולכן היה לו עניין אישי לנקום את עלבון אביו. בין אם נקמתו הצליחה ובין אם לאו, הוא מתפאר בחיסול ישראל במצבה לזכרו. אפשר ללמוד מכך גם שישראל הייתה ישות חזקה באותה תקופה, שכן אילו היה מדובר בשבט נידח, לא היה מקום להתפארות. התפארות מוגזמת, לפעמים אפילו חסרת בסיס, בהתייחס להישגיו הצבאיים של מלך, אינה דבר נדיר בטקסטים מצריים עתיקים .
ואולם ניתן להצביע על עוד ממצאים ארכיאולוגים שמאששים את סיפור יציאת מצרים [ממצאים אלו שלדעת חוקרים רבים מתאימים לתקופת האירוע של יציאת מצרים [14]], כדלהלן:

פפירוס איפוור
במוזיאון בעיר ליידן (Rijksmuseum Van Oudheden), הולנד, נמצא פפירוס (שבעה עשר עמודים) ממצרים העתיקה (מספר קטלוג: # 344), בחלקו הגדול בלתי-קריא, שנכתב בכתב חרטומים על ידי מצרי בשם "איפוור" (Ipuwer). והנה גילוי מדהים: איפוור מתאר בפרוטרוט את ההשלכות של המכות שפקדו את מצרים, בדיוק כפי שמתואר בתורה. פרופסור Emanuel Vilkovski היה הראשון לפרסם את הדמיון המפליא בין התיאור שבפפירוס לתיאור שבתורה, וראה בזה הוכחה ברורה לכך שסיפור התנ"ך הוא אמת היסטורית.
איפוור כותב שהיו "עשרה אסונות (מכות)" במצרים, אבל לצערנו בחלק הקריא של הפפירוס נמצאים ששה מכות.
הטקסט מתחיל עם תיאור של "עבדים" שביקשו לצאת לחופשי: "השוערים אומרים: 'תנו לנו ללכת...', האופים אומרים... (כאן חלק בלתי קריא בכתב היד), המנקה מסרב לקחת את המשא שלו...", וכל זה כפי שמבואר בתורה (ספר שמות סוף פרק ד), שלפני תחילת המכות, משה הודיע לכל היהודים שאלוקים עתיד לשחרר אותם בקרוב, והלך יחד עם אהרון ויחד עם שבעים זקנים לבקש מפרעה לשחרר את היהודים.
אחרי ההקדמה הנ"ל, התחיל איפוור לתאר את ההשלכות של המכות. נביא כמה השוואות:
ספר שמות פרק ז : וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. פפירוס איפוור: מכה בכל הארץ, דם בכל מקום ....
ספר שמות פרק ז: יֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם. פפירוס איפוור: הנהר הוא דם!
ספר שמות פרק ז: וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר. פפירוס איפוור: אנשים מפחדים לנסות לטעום, אנשים צמאים בגלל הדם .... אבוי אלו הם המים שלנו! זו (היתה) השמחה שלנו! מה אנחנו יכולים לעשות? הכל אבוד!
ספר שמות פרק ט: הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד. פפירוס איפוור: ...כל החיות, ליבם בוכה. הבקר גונח ......... הדֶּבֶר והחולי שוכנים בכל הארץ...
ספר שמות פרק ט: וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה ... וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד כָּבֵד מְאֹד. פפירוס איפוור: באמת, שערים עמודים וקירות נשרפים באש.
ספר שמות פרק ט: וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר. פפירוס איפוור: מצרים התחתון בוכה ... הארמון כולו נשאר בלי רווחיו. לו היה ראוי (אבל אין לו) חיטה ושעורה אווזים ודגים.
ספר שמות פרק ט: וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל. פפירוס איפוור: באמת, התבואה נכחדה מכל צד.
ספר שמות פרק ט: וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה. פפירוס איפוור: הנה הבקר נעזב משוחרר, ואין מי שאוסף אותם.
ספר שמות פרק י: וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם ... וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. פפירוס איפוור: באמת, כל מה שהיה נראה עד אתמול, נעלם. השדה נשאר ריק כמו לאחר הקציר של פשתן. לא נמצא פירות ולא ירקות ... רעב.
ספר שמות פרק י: וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. פפירוס איפוור: הארץ בלי אור.
ספר שמות פרק יא: וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף. פפירוס איפוור: היתה צעקה גדולה במצרים, מעורבת בקינה.
ספר שמות פרק יב: כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת. פפירוס איפוור: מי שמניח אחיו באדמה נמצא בכל מקום.
ספר שמות פרק יב: וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם. פפירוס איפוור: באמת, הגדול והקטן צעקו, המלווה והאֵם. האם זה סופו של האדם? כבר לא יהיה הריון ולא לידה? ... הכל נהרס! בתי האדם נהפכו כהרף עין.
ספר שמות פרק יב: וה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר. פפירוס איפוור: באמת, הילדים הנסיכים מושלכים לרחובות ... הכלא נהרס.
ספר שמות פרק יב: וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ (אם לא נשלח אותם בסוף) כֻּלָּנוּ מֵתִים. פפירוס איפוור: באמת, הגדול כמו הקטן אומרים: אני חושב שאני עלול למות.

ודבר שראוי לתשומת לב, שבפפירוס כאשר מתאר שהנהר נהפך לדם, איפוור מספר שהאסון השפיע רק על המצריים, ולא על ה"עבדים" (דהיינו היהודים), וכך כתב איפוור: "ובאמת, האצילים במצוקה, בעוד שהאדם העני הוא מלא שמחה. כל עיר אומרת: הניחו לנו לזון את האדיר שביננו!". עובדה זו מופיעה בתורה שבעל פה (מדרש שמות רבה ט י), שמתאר שלמרות שלמצריים לא היה מים, ליהודים כן היה, ועל זה הדרך בכל המכות.
איפוור מתאר גם שאז קרתה מלחמת אזרחים בין המצרים: "איך זה קרה לכל אדם להרוג את אחיו? החיילים שהיו שלנו, מתנהגים כאילו הם זרים ". עובדה זו לא מפיעה בתורה שבכתב, אבל כן מופיעה בהרחבה בתורה שבעל פה (ב"פסיקתא דרב כהנא"). מספרים חז"ל שלפני המכה העשירית, כאשר משה הזהיר את המצריים שכל בכור ימות אם לא ישחררו את היהודים, נפתחה מלחמת אזרחים של המצריים בכורים נגד פרעה, מלחמה נוראה שבה הבנים הרגו את הוריהם ואחיהם, ומאות אלפי מצריים נספו.
איפוור דיווח, שאחרי האסונות, לא רק שעבדים שוחררו, אלא גם הפכו להיות הבעלים על העושר של המצרים, וכך כתב: "באמת, אנשים עניים הפכו לבעלי עושר, ומי ש(לפני כן) לא היה יכול לעשות לעצמו סנדלים, הוא כעת מחזיק העושר "- והוא בדיוק כפי שהובטח על ידי אלוקים בספר בראשית (טו,יד), שהיהודים יעזבו את מצרים עם רכוש גדול (וכך היה, כפי שמסופר בספר שמות). איפוור מתאר בפרוטרוט, שלאחר המכות, "השפחות" (דהיינו העבריות), יצאו לבושות עם התכשיטים של המצריות, "זהב וספיר, כסף ומלכיט, סמוקים ונחושת ... תלויים על צוואריהן של השפחות". גם עובדה זו מופיעה במפורש בתורה (ספר שמות יב לה).
מספר ג"כ איפוור, שעמוד של אש גבוה מאוד התהלך בפני "אויבי הארץ" (היהודים), בדיוק כמו שמופיע בספר שמות יג, כא.
לפני שנעיין בקטע הבא שבפפירוס איפוור, אקדים קצת רקע ממה שמסופר בתורה בספר שמות: יצאו ממצרים שש מאות אלף גברים (אם ניקח בחשבון שיצאו גם נשים וילדים, סביר להניח שיצאו לפחות מיליון וחצי אנשים). מבחינת פרעה, היהודים לא יצאו ממצרים כדי ללכת לארץ ישראל, אלא התכנון היה שילכו במדבר דרך שלושת ימים, ושם יעבדו את האלוקים, ואח"כ יחזרו למצרים. ומ"מ פרעו התחרט על מה שנתן ליהודים רשות לצאת למדבר לעבוד את האלוקים, ועל כן קיבץ את חיילי מצרים, ויצאו במרכבות של סוסים לרדוף את היהודים במדבר. בדרך, האלוקים הגן על היהודים על ידי ענני הכבוד, וגם על ידי עמוד של אש גבוה מאוד שחיבר את השמים עם הארץ. היהודים הגיעו עד לשפת ים סוף, ואירע הנס הידוע שנפתחו מי הים, ועברו היהודית בתוך הים ביבשה. וכאשר המצריים נכנסו גם הם לתוך הים, מיד נסגר הים ונטבעו המצריים, כמו במלכודת. לאחר מאורעות אלו, מספרת לנו התורה (שמות טו יד), כי שמועת האירוע הניסי הזה התפשטה ברחבי העמים השכנים, ולב העמים נתמלא אימה ופחד מפני בני ישראל. ע"כ מתואר בתורה.
כל האירועים הללו מתועדים בפפירוס איפוור, וכך נכתב שם: "כמות כפולה של אנשים יצאו להלחם כדי להחזיר את העם שמשתחווה (כלומר, העם שהלכו לעבוד את האלוקים). יותר ממיליון אנשים כבר אינם בטווח הראייה.... הדבר שנמצא בין שמים לארץ מפחיד את כולם ... הדרך הפכה למלכודת ... מצרים נכנסה למקום של שפיכת המים, והגיבורים נתפסו על ידי מי ששפך את המים ... האסיאתים (יהודים שבאו למצרים מאיזור אסיה) הגיעו לבדם עד הסוף (של הים ?)... לא נותר אף אחד נגדם. כל השבטים מחוץ למדינה התמלאו פחד ".
קטע נוסף בטקסט של איפוור נראה שמתייחס לאובדן של הצבא מצרים (דבר שהתרחש כאשר טבעו בים סוף): "ראו עתה, הארץ נמצאת ללא מלכותה. ראה, כל כוחות הצבא לא נמצאים במקומם ... כמו צאן תועה ללא רועה. "
ומלבד פפירוס איפוור, ישנם עוד מסמכים וסימנים שמצביעים על אמיתות סיפור שעבוד מצרים והיציאה משם, ונביא כמה דוגמאות:
הפפירוס של נפר-רהו
במוזיאון של פטרסבורג נמצא פפירוס נוסף, ששמו "Papyrus Ermitage" (מספר קטלוגי: 1116b ישר). הפפירוס נכתב על ידי מצרי בשם נפר-רהו (Nefer-rohu). בין יתר הדברים שנכתבו שם, הוא מספר על אסיאתים שהגיעו למצרים בתור רועי צאן (והוא כפי שמתואר בתורה בספר שמות מד לג, שכאשר היהודים ירדו לגור במצרים היו רועי צאן) ובאו להתגורר במצרים. מספר נפר-רהו, שאותם אנשים מרדו במצרים (מבקשים להשתחרר), ואח"כ מספר דוגמאות של אסונות שונים שאירעו במצרים: 1) כל הדגים שבנהר מתו (והוא כפי שמתואר בספר שמות ז: וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה); 2) כל השדה נהרס; 3) החקלאות נהרסה כליל (וכמו שמספרת התורה בעקבות המכות של ברד וארבה); 4) חיות רעות רבות באו למצרים מן המדבר (והיינו מכת ערוב. ומעניין לשים לב, שבתורה לא כתוב מהיכן באו החיות, האם האלוקים ברא אותם בתוך מצרים, או שבאו מהמדבר או ממקום אחר. אבל אחד מגדולי מפרשי התורה, רבינו בחיי, פירש בספר שמות ח יז על פי המסורת, שבמכת ערוב החיות הגיעו מהמדבר); 5) השמש נכבה; 6) אנשים מתו בהמוניהם. אסונות אלו היו בסדר גודל כל כך מרשים שהתבטא נפר-רהו: "המדינה נהפכה, מה שקורה מעולם לא קרה".
נפר-רהו גם התלונן על הריסת כל הפסלים. עובדה זו מתוארת בספר שמות יב יב (ראה בפירוש הרמב"ן שם), שבמכה העשירית האלוקים הרס את הפסלים של מצרים שבאותה תקופה.
נפר-רהו מתאר גם מלמחת אזרחים, אשר בה ילדיהם רצחו את הוריהם, במקביל למה שהזכרנו מפפירוס איפוור.
הוא גם העביר ביקורת שפרעה לא ידע כיצד לפעול כראוי - והוא כפי שמוזכר גם בתורה שבעל פה שהעם המצרי לא הסכים לעקשנותו של פרעו לסבול מכה אחר מכה כדי שלא לשחרר את היהודים, ועובדה זו ניכרת קצת גם בתורה שבכתב בשמות י ז ובשמות יד ה.
נפר-רהו מקונן שהאנשים שעד אתמול כל כך אהבו לשרת את האלילים של מצרים, עכשיו משרתים "אל אחר". תלונתו של נפר-רהו מובנת היטב לפי מה שמבואר בספר יהושע כד יד, שהיהודים בזמן השיעבוד במצרים היו עובדי אלילים כמו המצריים, ורק כשראו את הניסים של המכות, התחילו להאמין באחדות האל. מלבד זאת, בספר שמות יב לח מתואר, שאחרי העשר מכות רבים מן המצריים הפכו גם הם להיות מונותיאיסטים.
פפירוס נוסף
פפירוס בעל תוכן דומה לפפירוס של נפר-רהו (אבל קצר יותר) נמצא במוזיאון הבריטי (מוזכר על ידי החוקר A. Gardiner ב- JEAעמודים 95, 109).
ממצאים שמראים על שעבוד עברי במצרים
1. גם במוזיאון של ליידן, נמצא עוד פפירוס (מספר קטלוג # 348), ובו מתועד על בניית מונומנטים על ידי עבדים במצרים, וכך נכתב: "לחלק הזרעים ל-עבירו )או "עפירו" או "חבירו", כיון שהאותיות המצריות סובלות כמה הברות, ועכ"פ הרבה חוקרים מצביעים על כך שתיבה זו פירושה: העבריים) שנושאים אבנים למגדל הגדול של רעמסס." (בתורה, ספר שמות א יא, מוזכר שעיר רעמסס היא אחת משתי הערים שנבנו על ידי העבדים העבריים).
2. ציור בבקיר שבקבר פרעוני באלכסנדריה, מראה עבדים בהירי עור בשעת עבודתם. כתב ע"ז החוקר ורנר קלר, בספרו "התנ"ך כהיסטוריה עמ' 108: "מתמיה קודם כל, צבע העור הבהיר של הפועלים הלבושים סינר בד קצר. ההשוואה למפקחי העבודה כהי העור מוכיחה, כי בהירי העור הם כנראה שמיים, בשום אופן לא מצריים... בכתב החרטומים שבצד התמונה כתוב "המטה בידי הוא- אל תתרשלו".
פרופ' א. ש. יהודה בספר "עבר וערב" עמ' 14-15 כותב, שתמונות שיעבוד מצויות לרוב בקברי הפרעונים [ומוסיף וכותב כך: "בכלל, כל תיאור השעבוד, נותן לנו תמונה כל כך בהירה מכל הנעשה במצרים באותה התקופה, שאי אפשר להאמין שהסיפור נכתב בזמן אחר מאותו הזמן שהעברים חיו בסביבה מצרית...לא רק הלשון המצרית וסגנונה היו ידועים למי שכתב פרשת מצרים, אלא בקי היה גם בכל דרכי המצרים ובנימוסיהם, בעבודתם ובכל תהלוכותיהם ואמונתם"].
3. בפסל ממצרים העתיקה (נמצא במכרות של Sarbit el-Chadem) נכתב ב"כתב עברי" (כתיבה העתיקה של היהודים, שהוזכרה על ידי חז"ל במסכת מגילה דף ח ע"ב ובמסכת סנהדרין כא ע"ב) .
4. בחפירה של בתים וקברים ב- Tel-ed-Daba, במצרים שנת 1989, גילו החוקרים עיירות עתיקות סמוכות לגושן (בתורה ספר שמות ט כו ובכמה מקומות מפורש שהיהודים במצריים היו גרים בארץ גושן). נתונים העולים מתוך 800 אתרי חפירה באיזור מעיד על מספר רב של אסייתים (שמיים). אחד עשר שכבות באתר מצביעים על כמה דורות של שמיים, בתקופת השושלות ה-12 וה-13 (תקופה שיכולה להיות תואמות למשך תקופת זמן השהייה של יהודים כעבדים במצרים לפי המסופר בתורה).
5. התגלו נתונים דמוגרפיים יוצאי דופן בקברים שב- Tel-ed-Daba: 65% מן הקברים היו של תינוקות מתחת לגיל 18 חודשים. (עובדה זו בוודאי מזכירה לנו מה שסיפרו חז"ל במדרש שיר השירים רבה א מד, שפרעה בתקופה מסוימת רצח 300 תינוקות בכל יום). בנוסף לכך, נתגלו הרבה יותר קברים של מבוגרות (נשים) מאשר של מבוגרים (זכרים).
6. בפפירוס של מוזיאון ברוקלין (מספר קטלוג # 35.1446), מופיעה רשימה של עבדים, רשימה זו מכילים יותר מ 95 שמות של עבדים, יותר ממחצית הם שמות שמיים, ומתוכם שבעה שמות תנ"כיים, כולל השם של אחת משתי המיילדות שהוזכרו בתורה: "שפרה" (בספר שמות י טו).
7. אוסטרקון בכתב הייראטי מזכיר את שבטי ה"עבירו", המועסקים בעבודת פרך בבניית העיר פר רעמסס.
8. ההיסטוריון דניאל משה לוי, אחר מחקר מקיף, מסיק דבר מעניין, וכך כתב: מכל האמור עד כאן נראה ש"פרעה המשעבד" הוא המלך סנפרו, שהיה הראשון לבנות פירמידת ענק. גם כתובת מימי שושלת ו' מספרת על גבורתו של סנפרו נגד בני אסיה. כך תימצא תשובה לשאלה המטרידה את החוקרים: מנין נמצאו המוני העובדים הדרושים לבניית הפירמידה? שמם של "ערי המסכנות לפרעה" (שמות א יא): פתום (במצרית: "בית - אתום") ורעמסס (במצרית: "רע הוליד אותו"), מתאים לשני סוגי הפירמידות שבנה סנפרו: מדורגת ע"פ פולחן אתום וישרה ע"פ פולחן רע. במצרית נקראו הפירמידות: "פיראמאוס", שם המזכיר את "פתום ורעמסס".
משה רבינו - אישיות היסטורית
1. היסטוריונים של תקופת ה- 300 לפנה"ס, Eusebies & Artapanus, על פי תיעוד של הספרייה העתיקה של אלכסנדריה, מספרים על אדם בשם "משה", נסיך מצרי שהוביל מערכה צבאית נגד אתיופיה. גם בשבר של מצבה במוזיאון הבריטי ישנם סימנים לאירוע זה. והנה בדיוק עובדות אלו מתוארים בתורה שבעל פה במדרש ילקוט שמעוני (שמות קסח). שם מספרים חז"ל באריכות, שמשה רבינו בהיותו בן 18 שנה (באותה תקופה היה עדיין נחשב נכדו של פרעה) יצא ממצרים, ונפגש עם מלך שנקרא קוקנו, ונתמנה כיועץ המלך. כאשר קוקנו מת, הכתירו את משה תחתיו. לאחר מכן, משה נלחם באתיופיה וכבש אותה. משה מלך 40 שנה, עד שהורד מהמלוכה. אחר כך משה נסע אל מדין, שם נעשה רועה צאן של יתרו.
2. החוקר M. Greentz מצטט טקסט מצרי קדום שבו מסופר על אדם שעמד לפני פרעה ובאופן ניסי עשה שהחפץ שבידו יהפך להיות נחש, ואח"כ הרים את הנחש בידו וחזרה להיות חפץ. והוא בדיוק כפי שמתואר בתורה בספר שמות ז י (ואולם העובדה שאח"כ לקח את הנחש וחזרה להיות חפץ, לא מופיעה במפורש בסיפור עם פרעו, אבל כן מופיעה לגבי הפעם הראשונה שמשה רבינו עשה זאת בספר שמות ד ד).
ממצאים שונים על העשר מכות
1. החוקר M. Bietek במהלך חפירתו ב Tel ed-Daba, מצא כמות עצומה של קברים רדודים בכל רחבי העיר Avaris - עדות ברורה של איזה אסון ענק ופתאומי (עובדה שמזכירה מאוד את המכה העשירית: "מכת בכורות"). בנוסף לכך, סימנים מסוימים באתר הארכיאולוגי המוזכר, מביאים למסקנה שרבים מתוך אלו שנותרו באוכלוסייה אחר האסון, נטשו את בתיהם במהירות ובהמוניהם. החוקר מעריך שהקברים הינם מהשושלת ה-14, תקופה שניתן לייחסה לסוף שהיית היהודים במצרים. (וכן מביא ג"כ פרופסור דיוויד רול בספרו הנקרא "התנ"ך: ממיתוס לאמת היסטורית").
2. בכתב חרוט שב"מקדש" מצרי ב"אל-עריש", עכשיו במוזיאון באיסמעיליה, מתואר על מכת חושך ("הארץ היתה מאוד נגועה. רעה היתה מנת חלקה. מהומה גדולה היתה בארמון... שלא ראה לא איש ולא אליל את פני זולתו"). פרופסור Emanuel Vilkovski מצביע גם על כך שב"מקדש" הנזכר ישנה משמעות שפרעה מת (או "כמעט" מת) בתוך מערבולת של מים. וכפי המתואר באותם הכיתובים, מיקומה של המערבולת היתה ב"פי-חרותי" ((Pi-Kharoti, דהיינו "פי החירות", מקום שבו היתה קריעת ים סוף כמפורש בתורה בספר שמות יד ב.
3. בטקסט חרוט על הפירמידה "Unas" ב-Saqara כתוב: "הוא המלך אשר נשפט על ידי הוא-אשר-שמו-מוסתר, ביום זה של מוות הבכורות." ההיסטוריון David Fry כותב על זה: "הבה נבחן את הביטוי הוא-אשר-שמו-מוסתר, שום אלוהות מצרית ידועה אין לה שם מוסתר, אבל זו הדרך האהובה על היהודים להתייחס לאלוקים שלהם". David Fry מוסיף, שגם בארון מצרי נכתב: "אני נשפטתי על ידי הוא-אשר-שמו-מוסתר, ביום המוות של הבכורות." מעניין גם, שהביטוי "נשפטתי" - "נידונתי" הוא בדיוק הלשון שהשתמשה התורה (בראשית טו יד) כדי לבטא את מהות ענישת המצריים: "דן אנכי".
4. במצרים העתיקה היו מחשיבים את האבן "lapis-lazuli" כאבן עם כוחות מאגיים, כפי שמעידים קמיעות רבות של אבן זו שנמצאו בקברים מצריים ובחפירות. מדוע המצריים חשבו כך? אולי התשובה טמונה בתורה שבעל פה (מכילתא פרשת בשלח), שמספרים חז"ל שהמטה של משה אשר באמצעיתו נעשו עשר המכות ושאר הנסים, היה כולו עשוי מהאבן "lapis-lazuli".
יציאת בני ישראל ממצרים
1- באסטלה שבאי "יב" (אלפנטינה), מסופר שפרעה גירש את בני אסיה ממצרים, והם צעדו במדבר אל עבר ארץ כנען.
2- בספר נגד אפיון מצטט מצרי בן המאה הרביעית לפני הספירה, שמספר בחיבורו Ἀιγυπτιακά (דברי ימי מצרים) על אודות אומה של רועי צאן, שעשו צרות רבות במצרים, ומוסיף וכותב כך: "והם יצאו מארץ מצרים על פי דברי הברית, כולם למשפחותיהם עם כל רכושם.., ופנו ללכת דרך המדבר אל סוריה."
וישנם ג"כ ממצאים ארכיולוגים על קריעת ים סוף, והובאו בערכו.

"כקריעת ים סוף"

בתלמוד נעשה שימוש במונח "קריעת ים סוף" לאירועים הקשים לאדם. וכך נאמר במסכת פסחים: אמר רב שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה: קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף (רשב"ם: כלומר: נס גדול עושה לו הקדוש ברוך הוא למי שנותן לו מזונות - כאשר עשה לישראל שקרע להם ים סוף; ונפקא מיניה למבעי רחמי), דכתיב [16] נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר [כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ] וסמיך ליה [17] לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים [כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ].
אמר רבי אלעזר בן עזריה: קשין נקביו של אדם (כשהוא עצור) כיום המיתה וכקריעת ים סוף, שנאמר ישעיהו נא,יד מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ [וְלֹא יָמוּת לַשַּׁחַת וְלֹא יֶחְסַר לַחְמוֹ] (רשב"ם: צועה - לשון ע&צור וחגור, כמו צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ [18] ) וכתיב בתריה [19] [וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ] רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַּלָּיו [ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ].
המונח מוזכר גם במדרש רבה :" רבי יהודה בר סימון פתח [20] "אלהים מושיב יחידים ביתה". מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו :לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו. אמר לה: לששת ימים כדכתיב [21] כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו. אמר לה הקב"ה יושב ומזווג זיווגים בתו של פלוני לפלוני אשתו של פלוני לפלוני ממונו של פלוני לפלוני. אמרה לו ודא הוא אומנתיה. אף אני יכולה לעשות כן.
כמה עבדים כמה שפחות יש לי לשעה קלה אני יכולה לזווגן. אמר לה אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף . הלך לו ר' יוסי בר חלפתא מה עשתה נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות אמרה פלן יסב לפלונית ופלונית תיסב לפלוני וזיווגה אותן בלילה אחת. למחר אתון לגבה דין מוחיה פציעא דין עינו שמיטא דין רגליה תבירא אמרה להון מה לכון דא אמרה לית אנא בעי לדין ודין אמר לית אנא בעי לדא.
מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לית אלוה כאלהכון אמת היא תורתכון נאה ומשובחת יפה אמרת אמר לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף הקדוש ברוך הוא מה עושה להן מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן הה"ד (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות מהו בכושרות בכי ושירות מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי א"ר ברכיה כלשון הזה השיבה ר' יוסי בר חלפתא הקב"ה יושב ועושה סולמות משפיל לזה ומרים לזה ומוריד לזה ומעלה לזה הוי אומר (תהלים עה) אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו יצחק בא זיווגו אצלו שנאמר (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח בשדה יעקב הלך אצל זיווגו שנאמר ויצא יעקב מבאר שבע

[עריכה]קריעת ים סוף בראי הארכיאולוגיה

החוקר המפורסם רון ויאט, לאחר מחקר יסודי לגלות היכן המיקום המדוייק שבו היהודים נכנסו לתוך הים, הגיע למסקנה (בהתבסס על הפסוקים בספר שמות, ועל ספרו של יוסף בן מתתיהו), כי מדובר על חוף במפרץ Aqaba, בשפת Nuweiba ("ואדי Watir"). אכן, במקום הזה, מצא רון עמוד עתיק מאבן, עם כתובת עברית ארכאית, שבו נכתבו המילים: "מצרים, מוות, פרעה, משה, י-ה-ו-ה, שלמה". רון סבור כי העמוד נבנה על ידי שלמה המלך, כדי לציין את המיקום של חציית ים סוף, להנציח את האירוע. בצלילה על קרקעית הים באתר זה בשנת 1978, רון ושני בניו מצאו (וצילמו) חלקים של מרכבות מצופים באלמוגים. מאז, כמה ארכיאולוגים (Mark Krasberg מנורבגיה, Ross Petterson מאוסטרליה, Yuka Fontan משבדיה, Mike Redman מאנגליה, ועוד) צללו באתר זה, והממצאים התרבו מפעם לפעם: תאי מרכבות מזהב, שרידי שלדי אדם, גלגלי מרכבות (בעלי ארבעה, שישה ושמונה חישורים) ושלדים של סוסים. אחד הממצאים היה גלגל מרכבה בעל שמונה חישורים, אשר הובא למנהל העתיקות המצרית, ד"רNassif Mohammed Hassan. לאחר שבדק את הגלל, מיד הכריז שהוא מזמן שתואם לתקופת יציאת מצרים, כיון שגלגלים בעלי שמונה חישורים היו בשימוש רק באותה תקופה.
פרט נוסף בעל משמעות: לאורך כל מפרץ Aqaba, חוץ מהמקום המוזכר לעיל, שיפוע החוף מתחת למים יורד בחדות רבה, בסביבות 45 מעלות. אם היהודים היו מנסים לצעוד בכל מקום אחר במפרץ, היו צריכים להתמודד עם ירידה חדה ביותר, לעומק של כ - 1500 מטרים. עם כל הילדים והצאן, המשימה היתה כמעט בלתי אפשרית. רק במיקום הספציפי המוזכר (שבו נמצאו המרכבות וכו'), המדרון הוא הדרגתי (14 מעלות), לעומק הרבה יותר סביר[


בסוד סוגי הקרבנות


קרבנות מן החי נקראים זבח
קרבנות מן הצומח נקראים מנחה

זבח = 17 = טוב = אגוז
מנחה אות' נחמה אות' מחנה = 103 =  מזון  = לזבח לי-הוה

 עולה =111 = פלא = אלף = מגדל בבל
עלה = 105  = הימים = בא בימים = במחנה

שלמים = 420 = ממעל לעצים = גאולה שלמה = זבד הבת =  עשן = קידוש
זבח שלמים  = 437 = וישכו המים  = מצא אשה






יום רביעי, 25 באפריל 2012

presentacion de sfirat haomer: de la cosecha y korban de la cebada a las del trigo

שערה = 575 = עשרה = ונטעתם = העשר (העושר) = המפתים 
חטה = 22 = כ״ב = הטוב = בך = בידו = הזבח = יחד

חטה ושערה = 603 = בארת (בארות) =  לא במסכנת = בני ישראל = משה רבנו = תיקון הלב

לא במסכנת = 603 = בני ישראל = משה רבנו = תיקון הלב
ההבדל ההכי בולט בין בני ישראל לבין בני אומות העולם הוא תיקון הבינה, המתבטא במוחש בפיתוח דרכי מחשבה הנעלמים מעיני כל, בכח דעת אמת ומידותיה בהן נדרשת, הטמון בנשמות בני ישראל.
תיקון הלב הוא גם תיקון הרגשות וגם תיקון הבינה, וזה עניין תיקון י"ב גבולי אלכסון י"ב שבטי י-ה מתוך האמת המתוקנת באביהם "תפארת ישראל" (=1622= [תהילים נז, יא] כי־גדל עד־שמים חסדך ועד־שחקים אמתך , דהי' שהחסד עולה עד הבינה והאמת בחי' תפארת בחי' ז"א עד שחק למעלה). י"ב בני ישראל עולים עד נקודת האמת שורש הת"ת בבינה, ונעשים י"ג = אחד בחכמה.

------------------------------------


שמות = 746 = הכנעה הבדלה המתקה
ובכן, זה מהלך ספר שמות: מצרים זה הכנעה, ספירת העומר זו הבדלה, קבלת התורה זו המתקה

ובכן, בפסח זה ניסן-טלה ומקריבים אז את השעורה מאכל בהמה
אח"כ בספירה זה איר-שור כנגד עגל הזהב
ורק בסוף הספירה מגיעים לסיון-תאומים, נתקנים כבני-אדם בצלם לאחר שנכנעה הבהמיות לנפש האלוקית

עמר = 310 = יש = שי = הפוך בה והפוך בה דכולא בה (דבריו של בן בג בג במשנה באבות [סוף פרק ה'


ספירת העמר = 1065 = כל עדת ישראל =  ויעש מסך לפתח האהל

חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות = 2108 =  [ש"א יב,ה]  ויאמר אליהם עד יהוה בכם ועד משיחו היום הזה כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עד     (ויוסיף בפסוק יז: הלוא קציר־חטים היום אקרא אל־יהוה ויתן קלות ומטר ודעו וראו כי־רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני יהוה לשאול לכם מלך) 

חסד שבנצח = 522 = לא מצא עזר כנגדו = בעיני מצרים  = גאולה בעתה

גבורה שבנצח = 666 = כעפר הארץ = שכם בן חמור = כי נכמרו רחמיו אל אחיו = ביום דבר י-הוה אל משה 

השלך על הוי ה יהבך והוא יכלכלך = 666 = [במ' י,כ] ועל־צבא מטה בני־גד אליסף בן־דעואל = (ברא' א,יד) יהי מארת = (ברא' יג,טז) כעפר הארץ = (ברא' כו,יב) מאה שערים = (ברא' ל,כא) ואחר ילדה בת = (ברא' לא,כג) ויקח את אחיו עמו = (ברא' לג,ד) וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו = (ברא' לד,ב) שכם בן חמור = (ברא' מג,ל) כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו  = כה תאמר = (שמ' ו,כח) ביום דבר הוי-ה אל משה = (שמ' ט,יד) כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ  (בהתרעה על מכת ברד) = (שמ' טז,לה) ובני ישראל אכלו = (שמ' כט,ו) נזר הקדש = (שמ' ל,יג) כל העבר על הפקדים = (ויק' יד,י) סלת מנחה בלולה = (במ' ה,ל) כל התורה = (במ' טז,כו) הרשעים האלה = (במ' כו,א) ויהי אחרי המגפה ויאמר הוי-ה = (דב' ב,טו) וגם יד הוי-ה היתה בם להמם  = ותסר = צעקתו = מיתריו = תסור  = י-הוה ממרום ישאג
ענין 666 הוא ו' פעמים אל"ף, דהי' שית אלפין שנין!
והוא גם המשולש של 36
Es la suma de los cuadrados de los siete primeros números primos: (22 + 32 + 52 + 72 + 112 + 132 + 172 = 666).
Es la suma de los primeros 144 dígitos de π

תפארת שבנצח = 1531 = ותרא כי הרתה ואקל בעיניה = עקב היתה רוח אחרת עמו (מפס' במ' יד,כד: ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל-הארץ אשר-בא שמה וזרעו יורשנה) = כאשר עשה לסיחון ולעוג מלכי האמרי

נצח שבנצח = 598 = גבורה שביסוד =  האהלה שרה אמו (ויביאה...) =  וישק יעקב (לרחל וישא את קלו ויבך) =  ויעקב שמע (כי טמא את דינה בתו...) = והיינו עבדים לפרעה (ויאמרו החיתנו נמצא-חן בעיני אדני... ) =  לדבר בשמך (ומאז באתי אל-פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא-הצלת את-עמך) = מה נעבד את י-הוה = כחצת הלילה =  ויענו כל-העם יחדו ויאמרו (כל אשר-דבר יהוה נעשה 
וישב משה את-דברי העם אל-יהוה

הוד שבנצח = 465 = ויבן שם מזבח = והצאן והבקר =  יד הגדולה יד החזקה יד רמה  = נשיקה  = שלום בך טוב לך

יסוד שבנצח = 530 = בנחלתם =  חבצלת

מלכות שבנצח = 946 = ויגל את האבן מעל פי הבאר {מתוך ברא'  כט,י: ויהי כאשר ראה יעקב את-רחל בת-לבן אחי אמו ואת-צאן לבן אחיאמו ויגש יעקב ויגל את-האבן מעל פי הבאר וישק את-צאן לבן אחיאמו} =  ויט משה את ידו על הים =  והיה המזבח קדש קדשים  (...כל הנגע במזבח יקדש) = ברוך שאמר והיה העולם =  והיא שעמדה לאבותינו =  כסאות למשפט


------------------------------



עץ הדעת טוב לרבי חיים ויטל פ׳ ראה


שבעה שבועות וכו 'יש לעורר מה ענין ספירה זו לחג השבועות משא"כ בשאר העומדים. גם למה חלה התחלת הספירה מהחל חרמש שהוא הקרבת העומר אשר כבר הוקרב ביום

שני של פסח ומה שהיה היה. וגם כי כיון שהקרבת העומר היתה ביום שני של פסח א"כ יאמר מיום ששה עשר ולא מהחל חרמש שאינו כ"כ סימן מובהק וגם אומרו תספר לך נראה שהוא להנאתך אינו כן כי בשלמא בפסח או בסוכות האדם אוכל ושותה ויושב בסוכה ונהנה שם. אמנם ספירת העומר אין בה תועלת אל גוף האדם עצמו אלא הוא מצוה אל הש"י יען הקריבו אליו את העומר ולא יצדק בזה מלת לך גם הכפל הספור לך ותחל לספור גם השינוי כי בראשונה אמר תספור ואח"כ שינה את לשונו ואמר תחל לספור גם דהל"ל וחגות חג שבועות כי אין בחג הזה דבר מעשה בידים כמו בפסח ובסוכות לשיאמר ועשית חג שבועות גם למה בחג שבועות נאמר מסת נדבת ידך מה שלא נאמר כן בפסח ובסוכות עד סוף הפרשה שאמר שלש פעמים וכו' איש כמתנת ידו ואז נכללו יחד לענין זה גם כי הנדבה מן הלב היא ולא מהיד והל"ל מסח נדבת לבך גם אשר תתן הוא מיותר. והענין כי .הנה כמו ששזמן האביב מתגבר הדם ומתרבה הקרחת באנשים וחולאים גם בזמן ההוא מתרבה קדחת וחום הנקרא שדפון אל תבואת החטים כנודע כי החיטים הם חמים ונחים שוין בטבעם אל טבע בני אדם משא"כ בשעורים לפי שטבעם קר וגם כי השעורה אביב ומתבשלת תיכף קודם זמן החום משא"כ בחטים כי אפילות הנה. והנה השעורה נגמר זמן בשולה ביום ראשון של פסח ויצאתה מידי סכנה וביום השני מתחילין לקוצרה מחצי חודש ניסן ואילך:
ואמנם החטה התחלת בשולה הוא אז מחצי חודש ניסן כשנגמר בישול השעורים וגמר בשולה הוא עד חג השבועות שהם חמשים יום כמו שהמשלו רז"ל במסכת בכורות בישול התבואה לעיבוד החי' הדקה וכל אלו החמשים יום יש סכנת שדפון
ח"ו אל התבואה. וז"ש רז"ל בד' פרקים העולם נידון בפסח על התבואה הם החטים מאכל בני אדם כי אז מתחיל זמן הסכנה שלהם ונודע כי כל חיי האדם תלוי במאכל החטים ובמזון כי על הלחם יחי' האדם וכל הנאות העולם אפס ותוהו אם אין לחם וע"כ צוה הש"י מהחל תרמש בקמת השעורים שאז מתחילים תבואת החטים להיות בסכנה תהי' סופרים אותם החמשים יום ויהי' בין עיניכם למזכרת ותהיו בתשובה ובתפלה אל הש"י להוציא לחם מן הארץ ולא חכרת הארץ ברעב וכמו שידעת כי אלו ימי ספירת העומר הם ימי דין גמור לכל הפרטים ולכן ז"ש תספור לך להנאתך ולטובתך ואין שום טובה גדולה מזו, והנה כמו שצוונו להקריב עומר השעורים ביום צאתו מידי סכנה גם נצטוינו להקריב שתי הלחם של חטים בחג השבועות כאשר גם הם יצאו מידי סכנה להודות להש"י כעל כל אשר גמלנו וז"ש ועשית חג שבועות חג הבא אחר ז' שבועות הנ"ל שכבר יצאו החטים מידי סכנה זולת החג בעצמו וגם תעשהו במעשה וירמוז אל שתי הלחם והקרבנות הנעשים אז במעשה וזה לרמוז אל הנז' לתת הודאה אל הש"י כנ"ל. ולמדנו הכתוב ב' דינים הא' באומרו תחל לספור כלומר שצריך שתתחיל מאז ואם שכח מלספור בלילה הראשון של התחלת העומר שוב אינו סופר ובאומרו שבעה שבועות תספר לך הודיענו אל שאר הימים כי אם שכח לספור בא' משאר הימים ג"כ אינו סופר וז"ש שבעה שבועות שענין הספירה תהי' כוללת בכל שבע השבתות שיהי' תמימות. עוד למדנו דין שלישי והיא מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי שהם ב' מיני ספירות וז"ש תספר לך כנגד ספירות השבועות ותחל לספור ז' שבועות ספירה שנית של מ"ט הימים אשר בשבעה שבועות הנ"ל




----------------------

daniEl I. Ginerman @iPad


Org. Siftei Mevaser, Inc. NFP   
POB 50127 - Carmiel 21605 - Israel
Voice: +972-525-801088
SMS: +972-526-049665
Fax: +972-4-8141581
Skype: free-press


E-Store:    http://benadam.net/fb