לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי diby.doc

בשלח - התחלת עיון מושגי בדרך מעבדות לחרות

2012-01-30T14:26:00.000+02:00

בס"ד

דרור - חופש - חרות

דרור = י-הוה צלך על יד ימינך = 410 = משכן = קדוש = שמע = שפל = לרקיע = אררט = למצרים = [תהי׳ נו,ד] יום אירא אני אליך אבטח

חופש = 394 = דרכי נעם = דע מה למעלה ממך

חרות = 614 = אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי = בכל לבבך ובכל נפשך = הוי"ה מלך הוי"ה מלך הוי"ה ימלך לעולם ועד = הזן את העולם = חכמה בינה דעת

הוי-ה ילחם לכם ואתם תחרשון = 1615 = [ישע' יד,כז] כי־יהוה צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה

הוי-ה ילחם לכם = 204 = צדיק = נצחון

ואתם תחרשון = 1411 = [ישע' יא,ה] והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו = [מש' יב,כא] לא־יאנה לצדיק כל־און ורשעים מלאו רע

-------------

Org. Siftei Mevaser, Inc. NFP
POB 50127 - Carmiel 21605 - Israel
Voice: +972-525-801088

SMS: +972-526-049665

Fax: +972-4-8141581

Skype: free-press

http://kolisrael.tv/facebook
http://kolisrael.tv
http://ginerman.com/facebook
http://benadam.net/facebook
http://eduplanet.net

Donaciones a la Comunidad de Torah: http://todosjuntos.ieshivah.net
Paypal.com: todosjuntos@ieshivah.net
E-Store: http://benadam.net/facebook
Youtube: http://youtube.com/kolisraeltv
Twitter: http://twitter.com/danielginerman

קרבן פסח

2012-01-23T15:18:00.001+02:00

----------------------

קרבן פסח הוא הכנה ליציאת מצרים (= התעוררי = נעשה ונשמע, דהיינו דבר הקודם לכל מצוה)
קרבן פסח = 500 = פרו ורבו

קרבן פסח מצווה בפרשת שמיני, ב״החודש הזה לכם ראש חודשים״, המצוה הראשונה לעם ישראל, שבה התורה היתה צפויה להתחיל לדברי רש״י

פרו ורבו, מאידך גיסא, הוא המצוה הראשונה למין האנושי

‏(פרו ורבו, המצוה הראשונה, הכנה לכל התיקון)
‏[בהר כה,נה] כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים
לי בני ישראל עבדים = 769 = אליהו התשבי
עבדי הם = 131 = ענוה = צמא
לי בני ישראל עבדים עבדי הם = 900 = [תהילים קלה,טו] עצבי הגוים כסף וזהב מעשה ידי אדם
אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים = 2171 = [תהילים קי,א] לדוד מזמור נאם י-הוה לאדני (אומר אליעזר עבד אברהם על רבו, ואפשר לקראו שם אדנות של המלכות) שב לימיני, עד אשית איביך הדם לרגליך

Sent from my Nokia phone
+972-525-801088
daniel@ginerman.com

--
פורסם על ידי Blogger בכתובת לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי diby.doc בתאריך 1/23/2012 12:18:00 PM

קרבן פסח

2012-01-23T12:18:00.001+02:00

קרבן פסח מצווה בפרשת שמיני, ב״החודש הזה לכם ראש חודשים״, המצוה הראשונה לעם ישראל, שבה התורה היתה צפויה להתחיל לדברי רש״יפרו ורבו, מאידך גיסא, הוא המצוה הראשונה למין האנושי

Re: [לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי diby.doc] שמות ה'תשע"ב

2012-01-11T10:00:00.001+02:00

יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא = 525 = [ברא׳ יט,יח] ויאמר לוט אלהם אל נא אדני = הוי-ה צבאות = אנא הוי-ה הושיעה נא = מזונותיו

וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא = 981 = גאולת ישראל = [דב׳ ד,ד] ואתם הדבקים בהוי-ה חיים כלכם היום

ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף

מלך חדש על מצרים = 882 = {כנגדו} [תהי' כד,ח] מי זה מלך הכבוד י-הוה עזוז וגבור י-הוה גבור מלחמה = כח לעשות חיל

אשר לא ידע את יוסף = 1173 = [שה"ש ו,ג] אני לדודי ודודי לי הרעה בשושנים

מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף = 2055

ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף = 2211 = [ש"א כו,יח] ויאמר למה זה אדני רדף אחרי עבדו כי מה עשיתי ומה־בידי רעה

שמות ה'תשע"ב

2012-01-09T05:44:00.000+02:00

ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף

מלך חדש על מצרים = 882 = {כנגדו} [תהי' כד,ח] מי זה מלך הכבוד י-הוה עזוז וגבור י-הוה גבור מלחמה = כח לעשות חיל

אשר לא ידע את יוסף = 1173 = [שה"ש ו,ג] אני לדודי ודודי לי הרעה בשושנים

מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף = 2055

ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף = 2211 = [ש"א כו,יח] ויאמר למה זה אדני רדף אחרי עבדו כי מה עשיתי ומה־בידי רעה

חודש טבת - רמזים להתבוננות באור

2011-12-28T10:35:00.001+02:00

בס״ד

לפי הרכב צורת האותיות:

ט דהי׳ כ״ו = הוי-ה. בת׳ דהי׳ ר״ו = דבר

דבר הוא ענין התגשמות הדיבור, בחי׳ יחוד בינה ומלכות, הנפעל מתוך התלבשות חסדי ה׳ בדיבור

לפי מילוי האותיות:

ט׳ דהי׳ טי״ת = 419 = כד השמן = אחתי = התבואה = תביאו = והבאתה = ובתהו

ב:

ת׳ דהי׳ תי״ו = 416 = שובו בנים = והשקה = ישופך = אחזת = וישק = באהבתו = שמעו = שמוע = וקדשו = הנשיאים

ת׳ דהי׳ תא״ו = 407 = מאין יבוא עזרי = אות = ואנשים

ת׳ דהי׳ ת״ו = 406 = (יחז׳ כא,ז) ורפו כל ידים = וישמן = אתה = האנשים = לשלום = אשקה = בקדש = הנשאים

טבת = 411 = תהו = משמאל = אשמע = ישפוטו = ונשיהם = והנשים

----------------------

daniEl I. Ginerman @iPad

Org. Siftei Mevaser, Inc. NFP

POB 50127 - Carmiel 21605 - Israel

Voice: +972-525-801088

SMS: +972-526-049665

Fax: +972-4-8141581

Skype: free-press

http://sifteimevaser.org/fb

http://kolisrael.tv/facebook

http://kolisrael.tv

http://ginerman.com/facebook

http://facebook.com/danielginerman

Paypal.com: daniel@carmiel.net

E-Store: http://benadam.net/fb

Youtube: http://youtube.com/kolisraeltv

Twitter: http://twitter.com/danielginerman

פרצופי החגים, ענין יהודית בת מתתיהו ואסתר בת אביגיל, נצח והוד, חנוכה ופורים

2011-12-23T10:35:00.002+02:00

----- בס"ד

טיוטה התחלתית

חנוכה - ח בחכמה, נ' שערי בינה, ו קצוות, כה במלכות

פסח - פה סח - פה במלכות, ס' ו' קצוות הכלולים כל אחד מחגתנ"ה, ח' חב"ד (בחי' ז' דימין דח' וז' דשמאל דח' אחוזים בנקודת

תיקרה היא דעת)

להשלים

------------------------------

חנוכה - תיקון הנצח - יהודית בת מתתיהו לא תיבעל לעולם אף פעם אחת לצורר הגוי, ומתוך כך הנכונות למהפכה אמיצה

יהודית בת מתתיהו = 1698 = [איוב יג,ז] הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה = [תהי' קה,יב] בהיותם מתי מספר כמעט וגרים בה (אין זה מדובר על מהפכת החשמונאים ממש?)

אסתר בת אביגיל = 1119 = [איוב לא,כו] אם־אראה אור כי יהל וירח יקר הלך

ההפרש בין שתיהן == 579 = גירושין = כל השביעין חביבין = חצות לילה = לחם ונזיד עדשים

.......

רחמנא ליבא בעי

2011-11-10T14:44:00.000+02:00

בס"ד

רחמנא ליבא בעי = 424 = משיח בן דוד

אין זה ברור וגם נפלא?

ועוד יותר נפלא, זה גם 424 = ״והבאתי״, ההבטחה החמשית לאחר והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי, בחי׳ כוס חמשית ובן חמשי בליל הסדר וה' חומשים ואות ה שניה בשם הק׳ היא המלכות.
ובכן נפלא מאוד שכולם שווים 424: משיח בן דוד מעלה מ״ן מעם ישראל הנותנים את לבם לבורא ית׳ (רחמנא ליבא בעי), ומ״ד יורדים לקיים את הבטחת והבאתי בידי גואל צדק

רפואת נפש וגוף. זהר בלק וסוף זהר האזינו

2011-10-14T12:19:00.000+02:00

זוהר חדש בלק סז ע״ב

חסדי הוי-ה כי לא תמנו = 665

(הצעד הבא השלך על י-הוה יהבך והוא יכלכלך = 666 = ועל צבאמטה בני גד אליסף בן דעואל)

כי לא כלו רחמיו = 381 = [. ]. לגד אליסף בן דעואל

וילכו זקני מואב וזקני מדין

זקני מואב = 216 = יראה = גבורה

הא לחמא עניא = 216 = יראה = גבורה = פסח הוא להוי-ה = צנוע = הבל הבלים הכל הבל

זקני מדין = 271 = הריון = לאמר

וזקני מדין = 277 = זרע = עזר = ערבה

וישלח מלאכים = 495 = תהילים = מלחמה עם איראן =

הגדה של פסח = מתנה = נזיד עדשים = פך השמן = תהילים = תמימה = "פרעה בפיג'מה" = א-ל מלך חנון ורחום = בלשון בני אדם = ויעמידה ליעקב לחק = עפר מן האדמה = [דה"א ח,כג] ועבדון וזכרי וחנן {ענין עבדות, ואז זכרון, ואז חן וחנינה - זה כל סיפור יציאת מצרים! \ מדובר על זרע בנימין אשר ישבו בירושלים}

וקסמים בידם =312 = שבי = ישב = שואה

מצפון תפתח הרעה = 1434 = [מש׳ יט,ב] גם בלא־דעת נפש לא־טוב ואץ ברגלים חוטא = [קוה׳ ז,ט] אל־תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח = [תהי׳ נט,ג] הצילני מפעלי און ומאנשי דמים הושיעני.

מצפון = חברון (מקום החיבור) = 266 = (צירוף אותיות) חורבן = מקנה כבד מאד = (במ' כא,יב וכא,יג) נסעו ויחנו = סור (...מרע, דהי' מיצר הרע גי' באר שבע כנ"ל)

תפתח הרעה = 1168 = (פסוק זה מופיע י״ב פעמים בתורה כנגד יב שבטי יה, בחנוכת המשכן במ׳ ז) שעיר עזים אחד לחטאת = [איכה ה,ה] על צוארנו נרדפנו יגענו לא הונח־לנו. = [תהי׳ כו,י] אשר־בידיהם זמה וימינם מלאה שחד

((( תהי׳ כו :

[1] לדוד שפטני יהוה כי־אני בתמי הלכתי וביהוה בטחתי לא אמעד

[2] בחנני יהוה ונסני צרופה כליותי ולבי

[3] כי־חסדך לנגד עיני והתהלכתי באמתך

[4] לא־ישבתי עם־מתי־שוא ועם נעלמים לא אבוא

[5] שנאתי קהל מרעים ועם־רשעים לא אשב

[6] ארחץ בנקיון כפי ואסבבה את־מזבחך יהוה

[7] לשמע בקול תודה ולספר כל־נפלאותיך

[8] יהוה אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך

[9] אל־תאסף עם־חטאים נפשי ועם־אנשי דמים חיי

[10] אשר־בידיהם זמה וימינם מלאה שחד

[11] ואני בתמי אלך פדני וחנני

[12] רגלי עמדה במישור במקהלים אברך יהוה

)))

בהנחל עליון גוים = 320 = קטורה

בהפרידו בני אדם = 414 = אור אינסוף = יתד = תבואה = קדיש = מקור חיים

(דב׳ לב,ט) כי חלק י-הוה עמו יעקב חבל נחלתו

חלק י-הוה עמו = 280 = מנצפ״ך = אור החיים = יער = עיר

כי חלק י-הוה עמו = 310 = יש = שבח = הפוך בה והפוך בה דכולא בה = [ברא׳ מט,יט] גד גדוד יגודנו והוא יגד עקב = ירק / יקר / ריק / קיר = שבח / חשב / חבש = שי

יעקב חבל נחלתו = 716 = והחכמה מאין תמצא

ימצאהו בארץ מדבר ובתהו יליל ישימון

ארץ מדבר = 537 = אנשי לצון = אצילות

תהו יליל ישימון = ואהבת את הוי-ה א-להיך = 907 = ואהבת לרעך כמוך אני הוי-ה

יליל ישימון = 496 = מלכות (ומשם, תהו יליל ישימון זה תהו מלכות)

ובתהו יליל ישימון = 915 = [מש׳ ו,ו] לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם = בבראשית = אמתחתינו

ימצאהו בארץ מדבר = 691 = תרופה = פתורה (שולחן הטומאה של בלעם)

קו תהו = 517 = סליחה מחילה וכפרה = וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן, הַמִּזְבֵּחָה = צדיק בא לעיר = שבירה (זיווג שלם דורש ששניהם יישברו, יורידו קליפות וגאוות וכו') = אבות ובנים = אור יקר = אין קדוש כהוי-ה = גם ברך יברכך (התחלת הזיווג זיווג הברכות השורות על שניהם, המקושרות ומותנות אהדדי מעכשיו) = הביאנו לציון ברנה (להביא את היסוד דנוק' אל היסוד דז"א) = זכור אזכרנו = חונה מלאך הוי-ה סביב ליראיו = יבטחו בך יודעי שמך = ממונו של אדם = מעשה א-להינו (ועל זה הזיווג הוא "מעין עולם הבא") = ספק איסור

אבני בהו = 76 = עבד

--------------------

-------------------

זוהר חדש בלק סוף ע״א

[ישע׳ מג,ד] מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאמים תחת נפשך

יקרת בעיני = 852 = [ישע׳ ס,ג] והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך = שמשון בן מנוח = איש ישראל

נכבדת = 476 = [איוב ל,ב] גם־כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח = סלח מחל כפר

ואני אהבתיך = 505 = [תהי׳ צה,ג] כי אל גדול יהוה ומלך גדול על־כל־אלהים = הלכה למעשה = שרה

ואתן אדם תחתיך = 1340 = [שמ׳ יז,ח] ויבא עמלק וילחם עם־ישראל ברפידם = [תהי׳ מט,טז] אך־אלהים יפדה נפשי מיד־שאול כי יקחני סלה

ולאמים תחת נפשך = 1385 = [תהי׳ קיד,ד] ההרים רקדו כאילים גבעות כבני־צאן = [תהי׳ קיח,יט] פתחו־לי שערי־צדק אבא־בם אודה יה

ולאם מלאם יאמץ = 329 = אינטרנט

----------------

(ירמ׳ יז,יד) רפאני י-הוה וארפא הושיעני ואושעה

רפאני י-הוה = 367 = בשס״ה = (דברים ג,כב) הוי"ה א-להיכם הוא הנלחם לכם

וארפא = 288 = רפ״ח = פרח = זרועה

רפאני י-הוה וארפא = 655 = [תהי׳ קיח,ח] טוב לחסות ביהוה מבטח באדם = הקדוש ברוך הוא = לשוח בשדה = צדיקי אמת = עיניו בראשו

הושיעני = 451 = תהום = ישמעאל = תנא

ואושעה = 388 = שְׁמָהּ לוּז = הוי-ה ימלוך לעולם ועד = שלחן = חפש = לבוש אדם = אהבה שלמה = באהלי שם = הוי-ה צורי וגואלי = ונאמר אמן = וציון מכלל יופי = חדושי הלכה = חלמיש = מלך רחמן = מפחדים מפני הוי-ה = סוד שיח = שלח לך = שעה זו

הושיעני ואושעה = 839 = רופא כל בשר = [מש׳ לא,יח] טעמה כי־טוב סחרה לא־יכבה בליל נרה = [ברא׳ ג,ט] ויקרא יהוה אלהים אל־האדם ויאמר לו איכה = [תהי׳ קיח,ד] יאמרו־נא יראי יהוה כי לעולם חסדו

כי תהלתי אתה = 1281 = [שיר א,יג] צרור המר דודי לי בין שדי ילין

כל הפסוק

ר״ת ריוהוכתא = 648 = השכם והערב = רחמי שמים = אוהב צדקה ומשפט = אל תיראו = ברכת הוי-ה = דביר ביתך = הוי-ה א-להיך נותן לך = הכה בכורי מצרים = השכם והערב = כבוד התורה = לנו מלך גואל ומושיע = מבין אל כל מעשיהם = מרנן ורבנן = נס בתוך נס = ספק ספקא לקולא = שלוחא דרחמנא = שמעו דבר הוי-ה = שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה = וּפִתְאם- יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ = הֲנטַע אזֶן הֲלא יִשְׁמָע = אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר

א״ת פאנהוארפושיענאושעהלתת = 2071 = [מש׳ יד,כ] גם־לרעהו ישנא רש ואהבי עשיר רבים = [מש׳ כד,ב] כי־שד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה = [תהי׳ קיט,קסח] שמרתי פקודיך ועדתיך כי כל־דרכי נגדך

ס״ת יהאיהיה = 46 = לוי = אדם + 1 = אבא אמא = גוזל = מאה

----------------

------------------

וזאת = 414 = אור אינסוף (אור = אינסוף = 207

הברכה אשר ברך = אש רוח מים עפר

משה איש הא-להים את בני ישראל לפני מותו = 2373 = [קהלת ח,ה] שומר מצוה לא ידע דבר רע, ועת ומשפט ידע לב חכם

(כאשר

"שומר מצוה" = 687 = תזריע = {ז' מילוי' דזו"ן} = זרע קודש = שמים וארץ =

[תהילים פו,ג] חנני אדנ-י כי אליך אקרא כל היום = תרי"ג + בואי כלה {"בואי

כלה" היא הכוונה במצוות ונאמר למלכות, "בואי כלה בואי כלה" = נצ"ח , "בואי

כלה שבת מלכתא" = 1267 = [ירמיהו לב,כז] הנה אני י-הוה א-להי כל־בשר הממני

יפלא כל־דבר} ; "לא ידע דבר רע" = 591 = "קשה לכעוס" , "לא ידע" = 115 =

אני לדודי = חזק "דבר רע" = 476 = למות = קדושה טומאה = סלח מחל כפר

ו-"לב

חכם" = 100 = כלים { המצוות הם אורות=תרי"ג והספירות הם הכלים} = המלכה =

לך לך = סכך ; "ועת ומשפט ידע" = 995 = [תהילים צ,טז] יראה אל־עבדיך פעלך,

והדרך על־בניהם

חיים = טוב * 4

עץ הדעת טוב ורע = 932 = עץ החיים (=233) * 4

----------------------

daniEl I. Ginerman @iPad

Org. Siftei Mevaser, Inc. NFP

POB 50127 - Carmiel 21605 - Israel

Voice: +972-525-801088

SMS: +972-526-049665

Fax: +972-4-8141581

Skype: free-press

http://sifteimevaser.org/fb

http://kolisrael.tv/facebook

http://kolisrael.tv

http://ginerman.com/facebook

http://facebook.com/danielginerman

Paypal.com: daniel@carmiel.net

E-Store: http://benadam.net/fb

Youtube: http://youtube.com/kolisraeltv

Twitter: http://twitter.com/danielginerman

צריך תבונה לתפוס את התורה על בסיס "קמח"

2011-09-26T18:01:00.000+03:00

בס"ד

קמח (=148) + תבונה (=463) = תורה = 611

קמח + תורה = 759 = לפקד על צבא מרום בדין = גשמיות

קמח ותורה = 765 = ביום השבת = עת צרה = קידוש השם

ראש השנה ה'תשע"ב

2011-09-20T02:27:00.002+03:00

5772

בינה דהוד דהוד דיסוד

[ירמיהו א,יז] ואתה תאזר מתניך וקמת ודברת אליהם את כל־אשר אנכי אצוך אל־תחת מפניהם פן־אחתך לפניהם = 5772

תאזר מתניך וקמת ודברת = 2286 = 6 * 381 (=הושע = [במ' א,יד] לגד אליסף בן דעואל = כי ירבה לסלוח) = [ישע' כח,כט] גם־זאת מעם יהוה צבאות יצאה הפלא עצה הגדיל תושיה

כל־אשר אנכי אצוך = 749 = אשת חיל

אל־תחת מפניהם פן־אחתך = 1623 = [מש' כח,יא] חכם בעיניו איש עשיר ודל מבין יחקרנו = [תהי' ט,יא] ויבטחו בך יודעי שמך כי לא־עזבת דרשיך יהוה = [תהי' קז,ו] ויצעקו אל־יהוה בצר להם ממצוקותיהם יצילם

[מ"ב טו,ל] ויקשר־קשר הושע בן־אלה על־פקח בן־רמליהו ויכהו וימיתהו וימלך תחתיו בשנת עשרים ליותם בן־עזיה = 5772

-----------------

בני מרון (העוברים אחד אחד בשבילים הצרים של מרון) = 358 = משיח

מנחם אב: תשובת האדם מנחמת את האב, עד כדי
אלול: אני לדודי ודודי לי
ואז תשרי, בו תשרה השכינה

ועוד בראשית (בכ״ה אלול) אות׳ בא-תשרי

------------------

ע"פ הרמב"ם: תשובה משמעותה להתקין את עצמו לעבודת הבורא: השלך את השרץ, את המידה הרעה וכו

מצוון מעשיות גם עשה וגם ל"ת, תשובה על עבירתן צריכה וידוי

[ישע' נה,ז] יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל יְהוָה וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹח

מלבי"ם: "יעזב רשע דרכו", כי גם הרשע שהרשיע הרבה י"ל תקנה ע"י שיעזוב דרכו, ולא לבד הרשע שהוא חטא מצד התאוה, כי "גם האיש און" שזה מורה מי שחטא מצד המינות והכפירה י"ל ג"כ תקנה ע"י שיעזוב מחשבותיו הכוזבות ויתחיל להאמין בה', "וישב אל ה'", ר"ל כי יש מי ששב אל ה' מצד שמכיר שהוא ה' בורא העולם וזה השב מאהבה ועז"א "וישוב אל ה' וירחמהו". ויש מי ששב רק מצד יראת עצמו שירא שלא יענישהו, שזה נקרא "ששב אל אלהינו" המשגיח עלינו בפרטות לגמול ולענוש העובדים והממרים, וזה מדרגה קטנה מאד, מ"מ גם תשובה זו תועיל "כי ירבה לסלוח", וגם להשבים מפני היראה יסלח עונם:

וישב אל יהוה וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח = 1170 = [תהי' סט,ה] הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש = שמיני עצרת

כי ירבה לסלוח = 381 {ראה למעלה}
וירחמהו = 275 = רעה
וירחמהו כי ירבה לסלוח = 656 = [תה' כז,יד] קוה אל־יהוה חזק ויאמץ לבך וקוה אל־יהוה

עורו ישנים משנתכם = 1542 = שנת ישועות

הרמב"ם:

עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם - אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה".

------------------------------
VERIFICARLO PORQUE EL AÑO PASADO LO CALCULE COMO 771
הפסוק הה'תשע"ב בתורה: [דב' לב,יט] וַיַּרְא יְהוָה וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו

וַיַּרְא יְהוָה וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו = 1132 = [תהי' קלו,כד] ויפרקנו מצרינו כי לעולם חסדו

הפסוק הבא:

וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם = 3530

בדרך לראש השנה

2011-09-20T01:18:00.001+03:00

בני מרון (העוברים אחד אחד בשבילים הצרים של מרון) = 358 = משיח

מנחם אב: תשובת האדם מנחמת את האב, עד כדי

אלול: אני לדודי ודודי לי

ואז תשרי, בו תשרה השכינה

ועוד בראשית (בכ״ה אלול) אות׳ בא-תשרי

----------------------

daniEl I. Ginerman @iPhone

Org. Siftei Mevaser, Inc. NFP

POB 50127 - Carmiel 21605 - Israel

Voice: +972-525-801088

SMS: +972-526-049665

Fax: +972-4-8141581

Skype: free-press

http://sifteimevaser.org/fb

http://kolisrael.tv/facebook

http://kolisrael.tv

http://ginerman.com/facebook

http://facebook.com/danielginerman

Paypal.com: daniel@carmiel.net

E-Store: http://benadam.net/fb

Youtube: http://youtube.com/kolisraeltv

Twitter: http://twitter.com/danielginerman

כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם

2011-08-08T23:30:00.002+03:00

בס"ד

טיוטה ראשונית

(מיכה ד,ב) כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם

כל הקטע, מכוון אל בני-נח הנותרים לעת גאולה:

מיכה ד

א וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים. ב וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה וְאֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם. ג וְשָׁפַט בֵּין עַמִּים רַבִּים וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים עַד-רָחוֹק וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא-יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב וְלֹא-יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה. ד וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד כִּי-פִי יְהוָה צְבָאוֹת דִּבֵּר. ה כִּי כָּל-הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד.

כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושלם = 2192

רקע: מציון, דהי' מהיסוד דז"א, תצא לאור התורה שמקורה בחכמה והתגלתה בת"ת, והיא מ"ד

ומירושלים, דהי' מנוק', יצמח ויתגלה דבר ה' (בבחי' ירושלם = 586 = שופר), הוויית התורה בפועל, בבחי' מ"ן

ובכן:

כי מציון תצא = 717 = תיקון העולם (דהי' תורה) = טבריה = מוסלמים = התשבי = בלעם הרשע = ספר שמואל

מציון תצא = 687 = {ד' מילויי הוי-ה + ג' מילויי אהי-ה} = תזריע = [תהי' פו,ג] חנני אדנ-י כי אליך אקרא כל היום = זרע קודש = שמים וארץ

מציון תצא תורה = 1298 = כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא = [ש"א ב,ו] י-הוה ממית ומחיה מוריד שאול ויעל

כי מציון תצא תורה = 1328 = מעשה בראשית = חמשה חומשי תורה

דבר י-הוה = 232 = {ד' מילויי שם הוי-ה: ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן} = הברכה = ויסעו ויחנו - על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו

ודבר י-הוה = 238 = רחל = ויהי אור = אהבה טהורה = אורוגווי = חסד עליון

מירושלם = 626 = שהכל ברא לכבודו = צניעות = קליפות = [במ' לג,כא] ויסעו מלבנה ויחנו ברסה - הוא המסע הכ"ג

ודבר י-הוה מירושלם = 864

כי מציון תצא תורה ודבר י-הוה מירושלם = 2192

[ברא' יב,ג] ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה = 2193

----------------------

מהלך ראש-תוך-סוף

ר"ת כמתתוימ = 916 = [הושע ט,יז] ימאסם אלהי כי לא שמעו לו ויהיו נדדים בגוים = תירוש = וירשת
א"ת ציוצורדבהוירושל = 965 = [ירמ' ל,כב] והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לא-להים = שירת הים = שער השמים
ס"ת ינאהרהמ = 311 = איש = בשדה = יקרא = שוה = ישא = שבט = לרעהו = ארצך = שגגה = האשה

תהילים קכא שיר למעלות

2011-06-30T14:47:00.004+03:00

האדם נלקח מהאדמה
אד״ם = גאול״ה, נלקח מאדמ״ה = נ
אד״ם = (נ׳ חסר ה׳ אחרונה, נ׳ שערים חסר המלכות-שכינה, הנרכשת לו באמצעות הארץ הנקראת שכינה)

האדם בארץ = 343 = ויאמר א-להים , וכו׳

שיר למעלות = 1086 = שרה רבקה רחל לאה

687 = אל שדי נראה אלי בלוז = שמים וארץ = ויוציאנו הוי-ה א-להחנו משם = זרע קודש

את הירדן הזה = 687 = שומר מצוה = תזריע = ע"ב + ס"ג + מ"ה + ב"ן + קס"א + קמ"ג + קנ"א {ז' מילוי' דזו"ן} = זרע קודש = שמים וארץ = [תהילים פו,ג] חנני אדנ-י כי אליך אקרא כל היום = תרי"ג + בואי כלה {"בואי כלה" היא משל לכוונה במצוות "לשם יחוד קב"ה ושכינתיה" ונאמר לשכינה היא המלכות}

אשא עיני = 442 = מבקש
אל ההרים = 291 = ארץ

ראה״ש יא״א: ההרים, אלו האבות (שאם צריך להידמות לאבות, ראוי להתייאש בגלל המרחק להם, אך באמת עזרי מעם ה׳ ויש לי זכות אבות, ועוד כתהי׳ פט,ג ״עולם חסד יבנה״ (= 285 = בעבורה), שבלי אתערותא דלתתא רק באמונה שמעל התענוג והרצון

יבוא עזרי = 306 = אשה
עזרי מעם י-הוה = 463 = תבונה
מעם יהוה = 176 = לפניו = לעולם

-------------------

עשה שמים וארץ (asah, aseh, oseh) = 1062 = אוהב שלום ורודף שלום = נצור לשונך מרע = <תהי׳ קטז,טו> יקר בעיני הוי-ה המותה לחסידיו

י-הוה עשה שמים וארץ = 1088 = <תהי׳ קמה,יז> צדיק יהוה בכל־דרכיו וחסיד בכל־מעשיו = תשובה שלמה

מעם הויה עשה שמים וארץ = 1238 = ברכת התורה (העזרה היא ברכת התורה, אליה זוכים ״מעם״ תשובה שלמה) = שושנת יעקב

ר״ת כל הפסוק: עמיעש״ו = 496 = מלכות = לויתן
תוך זרעהושמיאר = 839 = <ברא׳ ט,ט> ויקרא יהוה אלהים אל־האדם ויאמר לו איכה = <תהי׳ קיח,ד> יאמרו־נא יראי יהוה כי לעולם חסדו = רופא כל בשר
ס״ת ימההמצ = 190 = קץ

שמים וארץ = 687 = אל שדי נראה אלי בלוז = שמים וארץ = ויוציאנו הוי-ה א-להחנו משם = זרע קודש

טַסִּית אוֹמֶרֶת. עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃ (תהלים קכא, ב)
טסית = 479 = הדעת = העדת (העדות שבארון

אל יתן למוט רגלך אל ינום שמרך = 1526 = [תהי לז,כז] סור מרע ועשה־טוב ושכן לעולם
אל ינום = 137
שמרך = 560 = [דברים ב,יז] וידבר יהוה אלי לאמר

אל ינום שמרך
ר״ת אי״ש
תוך נומ״ר = 296 = הארץ = אור לגוים = צור
סוף מל״ך


(כתובות ה ע״א)  דרש בר קפרא גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאילו במעשה שמים וארץ כתיב (ישעיהו מח) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב (שמות טו) מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך

-------------------------------

פסוקים להיעזר בהם (בסדר כדח״ב חגתנהי״ם)

בראשית
פסוק יט: וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמַר: ברוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
פסוק כב: וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

ירמיה
לג פסוק כה: כֹּה אָמַר יְהוָה, אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה--חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, לֹא-שָׂמְתִּי.

יואל
ד פסוק טז: וַיהוָה מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג, וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ, וְרָעֲשׁוּ, שָׁמַיִם וָאָרֶץ; וַיהוָה מַחֲסֶה לְעַמּוֹ, וּמָעוֹז לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

תהילים
סט פסוק לה: יְהַלְלוּהוּ, שָׁמַיִם וָאָרֶץ; יַמִּים, וְכָל-רֹמֵשׂ בָּם.
קטו פסוק טו: בְּרוּכִים אַתֶּם, לַיהוָה-- עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
קכא. הפסוק שלנו
קכד פסוק ח: עֶזְרֵנוּ, בְּשֵׁם יְהוָה-- עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
קלד פסוק ג: יְבָרֶכְךָ יְהוָה, מִצִּיּוֹן: עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
קמו פסוק ו: עֹשֶׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ-- אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם;הַשֹּׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם.
קמח פסוק יג: יְהַלְלוּ, אֶת-שֵׁם יְהוָה-- כִּי-נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ:הוֹדוֹ, עַל-אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.

עשה שמים וארץ
ר"ת עש"ו = שלו"ם
תוך שמיא"ר = 551 = א"ש נ"ר = (נוט') אמ"ר י"ש = למען שמו באהבה = עוף השמים = תקומה = מורשה = המארשה = השמרו
ס"ת מצ"ה = קה"ל = חיים טובים = לעלה = יסבבנהו

אל יתן למוט רגלך אל ינום שמרך = 1526 = [בראשית ל:כח] וַיֹּאמַר נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי וְאֶתֵּנָה: (לבן אל יעקב)
אל יתן למוט רגלך = 829 = תבואתך
אל ינום שמרך = 697 = ברית מילה



-----------------------------------------

תיקוני זהר כז ב
לא בדוק
[עריכה]
תקונא תליסר

בְּרֵאשִׁית תַּמָּן אַשְׁרֵ"י, וְדָא אִיהוּ אַשְׁרֵי הָאִישׁ, וְאִיהוּ אהי"ה אֲשֶׁר אהי"ה, רֵישָׁא לְכָל (דף כז ע"ב) רֵישִׁין, וַעֲלָהּ אִתְּמַר (שיר ז, ו) רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדָא תְּפִלִּין דְּרֵישָׁא, וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן דָּא תְּפִלִּין דְּיָד, וּבֵיהּ מְשַׁבְּחִין לְבַת בְּהַאי אַשְׁרֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ל, יג) בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת.

מָאן זָכֵי לְאַעָלָא תַמָּן, אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים (תהלים, א), דְּאִיהִי עִצָה בִּישָׁא מִסִּטְרָא דְעִץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, מָאן דֶּרֶךְ חַטָּאִים הַהִיא דְאִתְּמַר בָּהּ (משלי ל, כ) כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת, אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְגוֹמֵר, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב, מָאן מוֹשַׁב לֵצִים, דָּא לִילִי"ת אִימָּן דְּעִרֶב רַב, דְּאִיהִי מְטַמְּאָה כְנִדָּה בְמוֹשָׁבָהּ, וְכֵן עִרֶב רַב מְטַמְּאִין בְּמוֹשָׁבָם לְצַדִּיקַיָּא דְיָתְבִין בֵּינַיְיהוּ כְנִדָּה.

וּמָאן דְּאִתְדַּבַּק בְּהַאי אַשְׁרֵי, דְאִיהוּ כִתְרָא וְרֵישָׁא דְאוֹרַיְיתָא, אִתְּמַר בֵּיהּ (תהלים א, ג) וְהָיָה כְּעִץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, וְדָא עִץ חַיִּים, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל, וְהַאי תִּקּוּנָא קַדְמָאָה.

תִּנְיָינָא בְּשִׁיר דָּא חָכְמָה, שָׁר י', וּתְלַת יוּדִי"ן אִנּוּן י' י' י', וְאִינוּן רֵישָׁא וְסוֹפָא וְאֶמְצָעִיתָא דְאָת י', וְאִינוּן רְמִיזִין בִּשְׁמָא סְתִים דְּאִיהוּ יו"ד ה"י וא"ו ה"י, בְּאִלֵּין תְּלַת שַׁבַּח דָּוִד מַלְכָּא לִבְרַתָּא דְמַלְכָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קכא, א) שִׁיר לַמַּעֲלוֹת, ל' מַעֲלוֹת אִינוּן וַדַּאי, אִינוּן תְּלָתִין דַּרְגִּין, דִּבְהוֹן בְּרַתָּא סָלְקָא לְגַבֵּי אַבָּא.

-----------------------------------------

טַסִּית אוֹמֶרֶת. עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃ (תהלים קכא, ב)
טסית = 479 = הדעת = העדת (העדות שבארון)

------------------------------------

מתוך שיחת הרב אמנון יצחק פ' עקב

והיסוד העיקרי בדרך הבטחון: ''ה' צִלְּךָ'' ('תהילים' קכא.) ו'במידה שאדם מודד מודדין לו' ('מגילה' יב:) וכמו שמבואר בהרמב''ן בפירושו על התורה וברמב''ם הלכות 'שמיטה ויובל' וב'חובת' הלבבות פ''ה משער 'הבטחון': שיראי ה´ הרוצים להפנות לבם מטרדות העולם, אינם צריכים לגלגל בסיבות העולם להבאת טרפם, כמ''ש: ''לֹא יַרְעִיב ה' נֶפֶשׁ צַדִּיק'' ('משלי' י). ויכולים לחיות במנוחת נפשם מבלי שום טרדה בעולם. ואף שמבואר ברבנו יונה ז''ל; שמידת הבטחון היא מצות עשה מן התורה (שע''ת ג לב). אמנם כשנסתכל בדבר נראה, שמידת הבטחון לבד מה שהיא מצוה חוקית, עיקרה ויסודה הוא בשכל.
נצייר בדעתנו; על אדם ששם בטחונו באדם כמוהו, הוא בוטח רק עליו ולא בזולתו, היעלה על הדעת שהאדם שבטח בו, אם ידוע לו שהאדם הזה לא יקוה לשום אדם בעולם ואינו מקבל מזולתו רק שם כל בטחונו עליו ואפילו ימות ברעב לא יקבל מזולתו, שלא ישתדל מי שבטח עליו לפנות אליו ולמלאות חפצו ומחסורו, שהרי הוא בוטח רק עליו לא בזולתו והבטחון בו זה הוא הסיבה שיושלם צרכיו ע''י מי שבטח עליו. וכל זה באדם עם מיעוט יכולתו וחולשת השגתו למלאות חפצו ומיעוט ידיעתו באופני טובותיו ומחסורו, כ''ש הבורא יתברך שמו שהוא חזק מכל חזק, המרחם עליו מבטן אמו, אשר כל היכולת רק בידו לא בזולתו והוא יודע אופני טובותיו ומחסורו.
והאדם מוכרח הוא שיבטח על ה´ מבלי סיבה, כדי שלא יפול ח''ו ב''כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה'' ('דברים' ח). וכמ''ש אדמו''ר ז''ל: כי מי שמרבה בהשתדלות הוא מכת הכופרים ר''ל, אשר בוטחים על חילם ורוב אונם. ומובן מצד השכל שהאדם שיעשה לו גדר למעט לגמרי מהשתדלות, אפילו לא היה מצד הדין רק בגדר אמרינן לנזירא: 'סחור סחור ולכרמא לא תקרב', שלא יכשל ח''ו ב''כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי'', ההכרח מצד השכל הוא ש''הַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ'' ('תהילים' לב).

-------------------------------------------

מיצחק אהרן, kabalah.co.il

כשיהודי קובע מזוזות בפתח ביתו הוא מעמיד את הבית בכללותו תחת חסות הבורא. מרגע זה ואילך הבית היהודי הופך למעין מקדש זוטא לשכינה. הזוהר מבאר כי מעצם קביעת המזוזה נמסר הבית לרשות הבורא על מנת שבחסדיו הרבים יגן על המתגוררים בו. בדברים אלו הוא נסמך על הפסוק המתייחס לעניין זה : " ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם" ( תהילים קכא,ח). רבי שמעון בר יוחאי לימד כי המילה מזוזות בנויה ומורכבת מהמילים " זז - מוות". ללמדנו כי המזוזות (מלשון מזיזות ) תכליתן שמירה והגנה על יושבי המקום. יתרה מזאת, בבראשית נאמר " לפתח חטאת רובץ ואתה תמשול בו" דהיינו, הכוח השלילי הנקרא חטאת, הוא מידת הדין הנמצא בפתח המקום ובידיך לשלוט ולנטרל את השפעתו השלילית והמסוכנת ע"י קביעת המזוזה המייצגת "סמל מעמד" נשגב, שהוענק לנו מיד הבורא לשם ייחודנו כעם נבחר.

-------------------------------------------

פרשת שבוע - דרשות - הרב אריה קרן שליט"א

בצדק תשפט עמיתך (קדושים יט-טו)

הוי דן את כל האדם לכף זכות הוי דן את חברך לכף זכות (רש"י).

הדן את חברו כף זכות דנין אותו לכף זכות (שבועות ל) ובמדרש (משלי יב) נאמר אם ראית אדם שמדבר טוב על חברו, אף מלאכי השרת מדברים עליו טוב. ואם ראית אדם שמדבר רע על חברו – אף מלאכי השרת מדברים עליו רע.

ובזה נתבאר הפסוק (תהילים קכא) "ה’ צלך על יד ימינך", דהיינו כפי שהצל עושה מה שהאדם עושה, כן מתנהגים עמו מלמעלה. לכן אם מתנהג בחסד וברחמים ומלמד זכות על אחרים – כך מתנהגים עמו מלמעלה. לכן אם מתנהג בחסד וברחמים ומלמד זכות על אחרים כך מתנהגים עימו משמים.

-----------------------------------------

מהרב אמנון יצחק, כי תישא

וכמו שכל מעלה קטנה ברוחניות אף בדרך של שלילה מעלה את האדם, כן להיפך כל העדר קטן ברוחניות פוגם עולם מלא של חכמה וקדושה. וגם זה למדנו מאדם הראשון; חז''ל אומרים; שהמלאכים ראו באדם הראשון כחות רוחניים וחכמה כה נפלאה עד שטעו בו וחשבוהו לבורא (בר''ר כג) ומה עשה הקב''ה? הפיל עליו תרדמה ומזה הכירו את טעותם שלא הוא הבורא. ''לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל'' ('תהילים' קכא).

והנה ברור שלא היתה זו תרדמה ממש. חז''ל אומרים; שחכמתו של אדה''ר היתה מרובה משל המלאכים אף לאחר שהפיל עליו תרדמה, שהרי כשחטא שאלו המלאכים; מפני מה קנס מיתה על האדם? ולא השיגו את חטאו! ואם לגבי המלאכים נאמר; שאין שינה לפניהם, כל שכן שלא היתה אז שינה לפני אדה''ר, אלא ודאי שלא היה זה אלא טשטוש קל בשכלו האלקי ובכל זאת עמדו המלאכים מתוך טשטוש קל זה על טעותם והכירו שאינו הבורא, כי אם נברא.

חז''ל אומרים; על תרדמה זו 'תחילת מפלה, שינה' (בר''ר יח) וכן אנו מברכים על השינה; 'המפיל חבלי שינה'. הרי שזוהי מפלה. ועוד ש'השינה היא אחד מששים במיתה' ('ברכות' נז) והיא מהפכת את כל עצמיותו של האדם, שהרי עצמיותו היא, שהוא מושל על כל הברואים. כדכתיב; ''תַּמְשִׁילֵהוּ בְמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו'' ('תהלים' ח) ואילו בשעה שהוא ישן הכל מושלים בו, אפילו הפחותים שבברואים כגון; זבובים ויתושים.

הרי שפגם קטן ברוחניות במובן השלילי מפיל את האדם 'מאיגרא רמא, לבירא עמיקתא', ממדרגה שהוא נראה כבורא, עד לידי מדרגה של נברא. ומבטלת כל עצמיותו של האדם. ומכאן אנו למדים ק''ו; אם טשטוש קל כזה ברוחניות במובן השלילי ואצל אדם אחד בלבד, עושה רושם כ''כ גדול וגורם מפלה כזאת, על אחת כמה וכמה פשעים כבדים ולא רק בשלילה, כי אם בחיוב. ולא מאדם אחד, כי אם מהמוני בני אדם, כמה חרבנות והרס מביאים לאדם ולעולם.

-------------------------------------------

יש המשערים ששירי המעלות הושרו כדי להעלות את מי התהום שירדו 16,000 אמות בזמן שדוד המלך קרה את השיתין. לכן היו 15 שירי מעלות- כל שיר כנגד 1,000 אמה- וכך מי התהום נשארו 1,000 אמות מתחת פני האדמה. לכן השירים נקראים שירי מעלות- מפני שבזכותם המים עלו.

------------------------------

לאהבה את הויה אלהיכם = 576 = סור מרע = מלכות יסוד = עשור = עושר
ולעבדו =

בכל לבבכם
ובכל נפשכם

יורה
ומלקוש

ואכלת ושבעת = 1235 = לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן
ואכלת = 457 = דרך עץ החיים
ושבעת == שבעות

מטר ארצכם בעתו = 1078 = תורת חסד = שפע ברכות = שבת שלום = צדק צדק תרדוף

מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש = 1781 = <תהילים קמז,ו> מעודד ענוים יהוה משפיל רשעים עדי־ארץ

ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש
ר״ת ומאבי״ו = אדנ״י
א״ת נתתטרצכעתורמלק״ו =
ס״ת ירמוה״ש = 561 = לא טוב היות האדם לבדו = אהבה תנצח = עזה כמות אהבה

---------------

הנותן ליעף כח: לאו דוקא למי שעייף מבחינה גשמית, אלא לזה שיעף מלשון תעופה, הזה שנשמתו חושקת לעוף מעלה במדרגות הקדושה רק שאין לו כח, ומתוך רצונו וברכתו מקבל כח עליון לעוף מתנת חינם

-------------

אגב תניא לד

האבות הן הן המרכבה = 796 = ולעולמי עד תמלוך בכבוד = והנה עליהם גידים ובשר = חשבון נפש
= הנה משמני הארץ = 796 = חשבון נפש = יצר מלכות = ואכלה אתם כרגע = 796 = יצר מלכות = [משלי יג, יא] הון מהבל ימעט וקבץ על־יד ירבה = חשבון נפש = נשמות = האבות הן הן המרכבה = ויירא יעקב מאד ויצר לו (וע"כ, מפרשים בהתח' הפרשה בן-יצהר בן-קהת וגו' שיעקב התפלל לא להיזכר באותו מעשה) = ולעולמי עד תמלוך בכבוד (זו תכלית הצדק בכלל, וכליה זו בפרט) = לטוטפת בין עיניכם = תבוא עליהם הברכה = משל ונמשל = ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו = [דהי"א ו,ח] אלקנה בנו ואביסף בנו ואסיר בנו (הפסוק הקודם אומר: בני קהת עמינדב בנו קרח בנו אסיר בנו) = והנה עליהם גידים ובשר = מי כמכה נאדר בקדש = כי עת לחננה כי בא מועד

ארבע אמות של הלכה = 1110 = אל״ף * 10 = <בראשית לא:יא> וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי:

אפילו פרק אחד = 520 = והגדת לבנך = ויהי איש מצליח = כשר = שכר (sajar / sheijar) = השירה = עלתך

--------------

פורים ה׳תשע״א (5771) = 6107 =  <דברים ל:יט> הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ:

-------------------

אגב תניא לה

החכם עיניו בראשו
עיניו בראשו = 655 = הנרת (hanerot) = [תהילים קיח,ח] טוב לחסות בהוי-ה מבטח באדם = לשוח בשדה = הקדוש ברוך הוא

   "ושמן על ראשך אל יחסר" = 1326
= [במדבר ו,כו] ישא יהוה פניו אליך וישם לך שלום. =   עשר ספירות

ושמן על ראשך = 1017 = [ויקרא כו:מו] והתורת (vehatorot) = רוח הבריות נוחה הימנו = שלום על ישראל
0777078803 liraz
7
2189677

---------

י-הוה שמרך י-הוה צלך על יד ימינך = 996 = לשנה הבאה בירושלים = ונשמרת (דב׳ כג,י: ונשמרת מכל דבר רע) = [ישע׳ ב,ה] בית יעקב לכו ונלכה באור י-הוה

ר״ת ישיצעי״י = 500 = פרו ורבו //מצוה ראשונה לאנושות// = קרבן פסח //מצוה ראשונה לבני ישראל// = שר = מולדתך = נתן = השקיפה

א״ת הומרהולמי״נ = 392 = בשמים = זווג שלם = עשה טוב = חסידים וצדיקים = ויעשו = ויושע = למשכב = קרבנם = שבעך

ס״ת הכהכלד״כ = 104 = טיפה = סגולה = מנוח = נחום = ציד = דק = ויפח = ינחלו = ללמד

א״ת + ס״ת = 496 = מלכות = צרור = וכסית = אברהם אברהם = בית חיינו (היא ציון) = לויתן

א. י-הוה שמרך = 586 = ירושלם = שופר = יתקעו

ב. י-הוה צלך על יד ימינך = 410 = דרור = משכן = קדוש = שמע = שפל = לרקיע = אררט = למצרים = [תהי׳ נו,ד] יום אירא אני אליך אבטח

----------------

  יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ-- מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.

ר״ת ייצומו״ע = 232 = ויסעו ויחנו = {מס׳ השערים בני 2 אותיות שבלשון הקודש} = צאצאים = הברכה = הזכר = עב סג מה בן

א״ת הושמאתבואעתעו״ל = 1337 = בשורות טובות = שירת העשבים = [איוב כא,כב] הלאל ילמד־דעת והוא רמים ישפוט = [תהי׳ כה,ט] ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו

ס״ת הרככהד״מ = 294 = ארגמן = ברסלב = נחמן בן פיגא = סוד הטהרה = עיר דוד

כל הפסוק = 1863 = [איוב כז,י]   אם־על־שדי יתענג יקרא אלוה בכל־עת. = [ברא׳ כה,לא]. ויאמר יעקב מכרה כיום את־בכרתך לי. =. ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. {דבר נפלא: ככה יעשה וכו׳ זה ממש המפלה של המן לאחר שחטא בדיבורו, וויאמר יעקב מכרה וגו׳ זה המפלה של עשו לאחר שחטא הדיבורו}

צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ = 546 = מתוק = שומר = שלום עליכם

מעתה = 515 = דרך ארץ = שירה = תפלה = בשר אחד
ועד עולם = 226 = צפון = יסוד עולם.

sucot-janucah-purim de alegria, pesaj de libertad, esponsales de shavuot, accion redentora en tishrei

2011-03-23T23:35:00.001+02:00

desarrollar:

la alegría empieza en sucót (simjah de mitsvah), se edifica en janucah (coraje y pirsuma de nisa) y se completa en purim (venahafoj hu)
y desde esa plenitud es posible arribar a la dimensión del jerút, libertad máxima de "jarut al halujot" etc
y ya en posición de jerut, el camino es hacia el ijud completo de shavuot en siván, y el camino hacia la cúspide del zikarón en rosh hashanah y de shabat shabaton en kipur

בס"ד

חכמה - סוכות

שמחת מצוה "ושמחת בחגיך" דוקא במצב של ארעיות

בינה - הושענא רבה

מתוך השמחה הפשוטה ובפשטות, מתוך ביטול והתמסרות לגמרי בביטחון בה', גושפנקא של חתימה טובה מן השמים

ובכן, כבר לא יושבים בסוכה אלא חוזרים הביתה למצב קבע עם שמחה יתירה ביחוד המחודש

דעת - שמיני עצרת \ שמחת תורה

סוד ההתחדשות, מסלול חדש בקריאת התורה בבחי' ששון משורש בינה

חסד - חנוכה

על הנסים ועל הנפלאות וכו', מסר גיבורים ביד חלשים וכו', ובבחי' אור חוזר פירסומא דניסא

גבורה - פורים

ונהפוך הוא סוד יציאת מצרים, שם בגילוי פנים והכא בהסתר מוחלט כי זה פנימיות יציאת מצרים (התעוררי, נעשה ונשמע), ובכן, זה גם בחי' קבלת תורה (שבועות זה מתן, ופורים קבלה) מרצון (בפסח היה באתכפיא וקבלו תורה שבכתב, בפורים מקבלים מרצון, ואז הדגש על הקבלה בחי' תושב"ע. שמחה מתוך חוויה פנימית של דרכי ההנהגה הא-להית

ת"ת - פסח

חג החרות, בו כל השלבים הקודמים מלובשים במידת התפארת להאיר על הרשימו הבלתי מחיק חרות על לוחות לב האדם, ולחגוג את חג האביב בו כל המידות השכליות והמפעילות את המחשבה במעשה יוצאות לאור (בגאולה גדושה נסים ונפלאות לכל ארכה עד היום ממש) ופורחות בכל יופין בבחי' תפארת: היום הזה נהיית לעם, ובני ישראל יצאו ביד רמה

נצח - עומר

עליית המלכות עד החסד בהיתקנה, ספירת הנקיים עד עת הקידושין. בפסח היינו בבחי' ביטול כלפי ה' ית', ובמשך ספירת העומר מחקנים את השפלות, מבטלים את רצוננו לרצון ה' בדרך להשיג בחי' צדיקים (הרי במתן תורה כבר כולם צדיקים כאילו תינוקות שרק עכשיו נולדו, וכולם ראויים לחיי עולם, עד שמתוך תוקף הביטול נשברו השבורים ועשו את העגל) , וצדיקים גוזרים וה' מקיים, דהי' שנדמים לה' עד שרצונם יתגשם על ידו יתברך

הוד - שבועות

בינה עד הוד אתפשטת לשם היחוד. עת הקידושין של קב"ה את שכינתיה, מעבר לשמחה

יסוד - אלול

אני לדודי ודודי לי, היחוד בקדושה ובטהרה; ותשובה ותפלה וצדקה הכל בדרכים מתוקנות

מלכות - עשרת ימי תשובה

יום הזיכרון, דהי' הפקידה (וה' פקד את שרה), ויום הדינים שבמלכות והשופר להמתיקם, ואז עד יוה"כ י' ימים כנגד י' ספירות של המלכות לתקנם עד יוה"כ, מלכות שבמלכות, סוד שבת שבתון יהיה לכם

עוד בענין כי קרוב אליך הדבר מאוד וגו'

2010-11-30T21:57:00.000+02:00

דברים רבה ח ו

ו.

ד"אדבר אחר - פירוש נוסף ←דבר אחר - פירוש נוסף "כִּי הַמִּצְוָה וְגוֹ'" "לֹא בַשָּׁמָיִם הִיא" אמר להן משה שלא תאמרו משה אחר עומד ומביא לנו תורה אחרת מן השמים כבר אני מודיע אתכם לא בשמים היא שלא נשתייר הימנה בשמים.
ד"אדבר אחר - פירוש נוסף ←דבר אחר - פירוש נוסף אמר רבי חנינא היא וכל כלי אומנותה ניתנה ענותנותה צדקה וישרותה ומתן שכרה.
ד"אדבר אחר - פירוש נוסף ←דבר אחר - פירוש נוסף מהו "לֹא בַשָּׁמָיִם הִיא" שמואל אמר אין התורה מצויה באיסטרולוגין שאומנותן בשמים אמרו לשמואל הרי אתה איסטרולוגין וגדול בתורה אמר להן לא הייתי מביט באיסטרולוגים אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה אימתי כשהייתי נכנס לבית המים.
ד"אדבר אחר - פירוש נוסף ←דבר אחר - פירוש נוסף "לֹא בַשָּׁמָיִם הִיא" אמרו לו רבינו משה הרי אתה אומר לנו "לֹא בַשָּׁמָיִם הִיא" "וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא" והיכן היא אמר להן במקום קרוב היא "בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ" אינה רחוקה מכם קרובה היא לכם.
ד"אדבר אחר - פירוש נוסף ←דבר אחר - פירוש נוסף "בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ" - רבנן אמרי: שבעה דברים אמר שלמה על העצל, ומה שאמר משה היה גדול מכולם. כיצד?

אמרו לעצל 'רבך בעיר, לך ולמוד תורה ממנו' - והוא משיב אותן ואומר להן 'מתיירא אני מן הארי שבדרך', מנין? שנאמר (משלי כו, יג): "אמר עצל שחל בדרך".
אמרו לו: 'הרי רבך בתוך המדינה, עמוד ולך אצלו' - אמר להן: מתיירא אני שלא יהא ארי בתוך הרחובות, שנאמר (שם) "ארי בין הרחובות".
אמרו לו 'הרי הוא דר אצל ביתך' - אמר להן 'והארי בחוץ', שנאמר (שם כב, יג) "אמר עצל ארי בחוץ".
אמרו לו: 'בתוך הבית' - השיב להן 'ואם הולך אני ומוצא את הדלת נעול, אני מחזר ובא'.
אמרו לו 'פתוח הוא', מנין? שנאמר (שם כו, יד) "הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ". לסוף, שלא היה יודע מה להשיב, אומר להן 'או הדלת פתוח או נעול, מבקש אני לישן עוד מעט'. מנין? שנאמר (שם ו, ט) "עד מתי עצל תשכב וגו'".
עמד משנתו בבוקר, נתנו לפניו לאכול הוא מתעצל לתת לתוך פיו. מנין? שנאמר (שם כו, טו) "טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו".
ואיזה שביעי? (שם כ, ד) "מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ, וְשָׁאַל בַּקָּצִיר וָאָיִן". מהו "מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ"? אמר רבי שמעון בן יוחאי: זה שאינו למד תורה בנערותו ומבקש ללמוד בזקנותו ואינו יכול, וזהו "ושאל בקציר ואין".
ומה שאמר משה היה גדול מכולן. מניין? "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" הוצא דבר מתוך פיך!

כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו

2010-11-28T09:36:00.001+02:00

בס"ד

אגב פתיחת התניא קדישא

דב' ל,יד:

כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו = 1635 = [חגי א,ז] כה אמר יהוה צבאות שימו לבבכם על־דרכיכם = [תהי' נה,ז] ואמר מי־יתן־לי אבר כיונה אעופה ואשכנה = [משלי יג,טו] שכל־טוב יתן־חן ודרך בגדים איתן

כי קרוב אליך הדבר מאד = 655 = [תהי' קיח,ח] טוב לחסות ביהוה מבטח באדם = הרמתי = לשוח בשדה

כי קרוב אליך הדבר = 610 = דרכי שלום = אתרוג = הבאנו שלום עליכם = חכמת הקבלה = מעשר

קרוב אליך הדבר = 580 = [תהי' קלח,א] לדוד אודך בכל־לבי נגד אלהים אזמרך = גשמי ברכה = טובים השנים מן האחד = מזור ומרפא = פדיון נפש = תפילין

קרוב אליך = 369 = אהבה שנאה

בפיך ובלבבך לעשתו = 980 = [הוש' ח,ב] לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל = יושב בסתר = מחזיר בתשובה = משמרת

בפיך ובלבבך = 174 = אליהו הגלעדי = חי וקים = לחם ומים

מאד בפיך ובלבבך = 219 = גיור = ריבוא

מאד בפיך = 157 = אחזיהו מלך יהודה = נזק = נקבה

ובלבבך לעשתו = 868 = [תהי' צ,ז] כי־כלינו באפך ובחמתך נבהלנו = גלגול נשמות = חכמת נשים = שיבת ציון

לעשתו = 806 = [ויק' י,ח] וידבר יהוה אל־אהרן לאמר = שורש

שמשון לעת הגאולה

2010-11-19T12:41:00.000+02:00

(2289) ספר עמק המלך - ספר תקוני שבת - פרק ד
פרק רביעי:
עד הנה היה עסקנו בענין הלוז, קוטב נקודת המרכז, המחזיר עטרה ליושנה כאמור, ועכשיו נדבר על קוטב המרכז של עשרת השבטים, ובני יונדב. אל תהיה המעיין מן הפתאים, שלא יכנס דבר זה בלבך, לבלתי האמין, באמרך האמת אתך. כי יש לישראל מלכים ושרים יושבים על כסא המלוכה, ועשרת השבטים הם בשלותם. ואינם משועבדים תחת אומות העולם, 'ויש אלהים שופטים בארץ', הנה תמצא בדברי רז"ל בכמה מקומות, ובזוהר בכל מקום. ובפרט זוהר חדש פרשת בלק דף ק' ע"ב וז"ל, 'בההוא יומא יתערון י' שבטין לאגחא קרבין לד' סטרין דעלמא, בהדי משיחא דאמשחו עלייהו, ויקבל משיח הכתר על ידי כהן צדק אחד וז' רועים מהימנין עמיה':
ומשיחא דא משבטא דאפרים הוא, ומזרעא דירבעם בן נבט הוי, מבריה דאביה, ועולימא מת, ומן יומא דאתייליד ליה ההוא ברא אתנטיל מבי ירבעם למדברא. ותמן אתנטלו, ק"ע גוברין, כלהון זכאין, משבטא דאפרים דלא אשתכחו בחובא דירבעם, ומהאי בריה דאביה, נפיק האי משיחא, ועל דא כתיב, 'וספדו לו כל ישראל וקברו אתו' [מלכים א' י"ד י"ג]. סתם האי נבואה לשעתא ונבואה לעתיד 'כי הוא לבדו יבא לירבעם אל קבר, יען נמצא בו דבר טוב ... [שם]. 'דא הוא האי משיחא, דאיהו דבר טוב אל ה' ...' ובסופו הוא אומר, 'וג' קרבין יעבדון בני ישמעאל בהדי משיחא דא, ואינון ייתין ויסגדון למארי עלמא, (בטהרה דקדושה) [בטורא דקודשא] בירושלם, ואינון קרבין יהון באלף שתיתאה'. ואומר שם, 'ומתמן יהכון ויתערון קרבין על עלמא', לכבוש העולם בכיבוש רבים ששים רבוא לקדש חלל אויר כל העולם הזה למטה. ומטטרון עם ע' מלאכים למעלה, מקדשים אויר הע' שרים וכחם למעלה, 'ובעוד דאינון מגיחין קרבין עם כל בני עלמא, יתכנשון בנוי דאדום על ארעא קדישא, ויתפשטון עלה וישלטון עלה ט' ירחי. לסוף ט' ירחי כירחי יולדה, יתגעש ויתרעש כל עלמא, ויתטמר מלכא משיחא' באותו עמוד, שעומד ומתפשט מן הרקיע לארץ, אל המקום אשר הוא שם, ויגנז בו מלך המשיח, וגניזתו כעין מיתה. ועם קדש יחשבו שמת ונהרג, ואינו אלא דמיון כמו שהיה ענין הרוגי מלכות, שנתחלפו באויביהם ונתלבשו בצלמיהם, כדמותם [עיין אוצר המדרשים מדרש היכלות רבתי פרק ו' דף קי"ד]. כמו שפירשתי בספר עמק המלך, ונזכרנו בזווג שבת, בסיעתא דשמיא, והמאמר הזה צריך ביאור רחב, וצריך אני לבארו בשער תיקון המשיח, ולכן אקצר ואעלה בכאן. הרי מבואר איך הגאולה היא על ידי עשרת השבטים העתידים לבא מעבר לנהר סבטיון, ובזוהר בלק, 'ויפול רוכבו אחור דא שריה דזמין למיתי עם מלכא משיחא דאפרים'. ואיהו הוי משבטא דדן, ואיהו גלגול *שמשון* הגבור, שהתפלל להקדוש ברוך הוא, 'אנקמה נקם אחת משתי עיני' [שופטים ט"ז כ"ח], והשניה ינקום בימות המשיח, כמו שכתוב, 'וזמין איהו למעבד קרבין ונוקמין משאר עמין. וכד האי יקום, כדין הוי מחכה לפורקנא דישראל, דכתיב [שם] לישועתך קויתי ה':
ובזה יש חיבור וסמיכות ל'ישועתך' עם 'דן ידין', ונזכר במקומות הרבה בזוהר, ואיני מאריך בראיות, לפי שצריכין אנו להעתיקם בשער תיקון משיח. וכן איתא בבראשית רבה דף ק"ג ע"ב [צ"ב ג'] 'ר' יאשיהו בן לוי פתר קרא בגלות, ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש' [בראשית מ"ג י"ד]. 'כמה דאת אמר 'ויתן אותם לרחמים' [תהילים ק"ו מ"ו]. לפני האיש, זה הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה. 'ושלח לכם את אחיכם' אלו י' השבטים, 'אחר' ואת בנימין אלו יהודה ובנימין. ואני כאשר שכולתי, בבית ראשון. שכלתי בבית שני. כאשר שכלתי בחרבן ראשון ושני לא אשכול עוד'. הרי בבירור שהקדוש ברוך הוא ישלח לפדותנו על ידי עשרת השבטים היודעים לפעול בשמות הקדש כרצונם, והקדוש ברוך הוא מסכים עמהם, כי הגיע העת לשלוט הטוב על הרע, אבל בזמן החרבן לא הסכים הקדוש ברוך הוא עמהם. ו'אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות' [שמואל א' ב' ג'], להכחיד פעולתם, כדאיתא במדרש איכה רבתא, 'הרס בעברתו מבצרי בת יהודה, חלל ממלכה, אלו ישראל, כמה דאת אמר ממלכת כהנים, ושריה, אלו שרים של מעלה, את מוצא עד שלא באו האויבים היה ירמיהו עליו השלום והברכה אומר להם עשו תשובה שלא תלכו בגלות', 'אמרו ליה אם יבואו השונאים מה יכולים לעשות לנו, חד אמר אנא מקיף לה חומת מיא, וחרינא אמר אנא מקיף לה חומת נורא, וחרינא אמר אנא מקיף לה חומת פרזלא'. 'אמר ליה הקדוש ברוך הוא, בדידי אתון משתמשים ?, מיד שינה שמותם של המלאכים, דעל מייא עבד על נורא, דעל נורא עבד על מיא, והיו מזכירים שמותם למטה, ולא הועילו להם, הדא הוא דכתיב ואחלל שרי קדש'. 'כיון שגרמו העונות ובאו האויבים הוו אמרין שר פלאן תא עביד לן מלתא פלאן, אמר ליה ליתה בחילי דאנא מרים מינה, לקיים מה שכתוב, 'חלל ממלכה ושריה':
הרי בפירוש שהיו ישראל יודעים להשתמש בשמות הקדש, וכיון שעבדו עבודה זרה, לא הועילה פעולתם, כי הקדוש ברוך הוא הפר מחשבתם. וכן שלמה המלך עליו השלום והברכה, כשהשליכו אשמדאי לא הועיל לו שום פעולה, ושום צירוף ממה שהיה יודע, על עברו דבר ה' בג' לאוין שבתורה, וכן ישראל בבית ראשון שעבדו עבודה זרה. אף על פי שמרוב חבתם גלה להם הקדוש ברוך הוא כל גנזי אוצרותיו, הם הפעולות הנחמדים, והיו פועלים בהם בקדושה ובטהרה, מפאת הטוב של עץ הדעת טוב ורע, והניחו צד הטוב והקדושה ונדבקו בצד הרע של עץ הזה. שהוא פעולת הכישוף, ומעשה שדים שאי איפשר ליהנות מטובם, אם לא על ידי קטרת שמקטרים להם, או על ידי רציחה, ומקריבים דם ההרוג ההוא, וכדומה. וכן נקרא אלהי נכר, וכן נאמר, 'לשעירם אשר הם זנים אחריהם' [ויקרא י"ז ז]. ויש מעביר בנו ובתו באש, ואומר להם עשה לי זה, ואני אעשה חפצך, בתאות הממון או חמדת הנשים וכיוצא. ואף שאין כוונתו להחזיקו לאלוה, אסרה תורה, ולכן צוה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון 'ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו' רצה לומר ליהנות ממנו מן אותו הטוב הבא על ידי הרע:

(2327-2328) שער הגלגולים - הקדמה לו
גם בענין שמשון, א"ל מורי ז"ל, כי ז"ס פסוק, וישלח ה' את ירובעל ואת בדן, ואחז"ל בדן זה *שמשון*, דאתי מדן. והענין הוא, כי שמשון הוא גלגול נדב בן אהרן הכהן, ולכן נקרא בד"ן, שהוא אותיות נד"ב בהפוך. ולפי שנדב מת ולא רצה לקחת אשה, כי אמר אין בבנות ישראל הגונה לנו, כמ"ש ז"ל לכן נענש שמשון, בהיותו טוחן עם נשי פלשתים בבית האסורים. ויען בני אהרן נכנסו שתויי יין, לכן היה שמשון נזיר מן הבטן, לתקן מה שעוות:
גם בענין אליהו ז"ל, א"ל מורי ז"ל, כי הנה הוא נרמז בפסוק "אם "ללצים "הוא "יליץ "ולעניים "יתן "חן, ר"ת הוא אליה"ו ח"י. והענין הוא כמ"ש ז"ל בס"ה בר"מ כי מרע"ה היה רבן של כל ישראל, והמתורגמן שלו היה אהרן הכהן, כמש"ה הוא יהיה לך לפה וגו' לפי שמשה היה כבד פה וכבד לשון, ובאחרית הימים בדורו של משיח, יבא משה בגלגול וילמד תורה לישראל, וגם אז יהיה ערל שפתים, והמתורגמן שלו אז יהיה אליהו ז"ל, שהוא חי וקיים. וז"ס פסוק פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, וזש"ה אם ללצים הוא יליץ, כי כאשר יצטרך מתורגמן למשה, הנה אליהו חי הוא יליץ, ויהיה מתורגמן שלו:
גם בענין אביי ורב ביבי בנו, א"ל מורי ז"ל, כי הנה הכתוב אומר, חז"ה ציו"ן קרי"ת מועדנו וגו', ואם תחליף מ' של מועדנו ביו"ד בא"ת ב"ש, יהיו ר"ת יצחק. וכבר ביאר לי מורי ז"ל, מי הוא ענין שם זה של יצחק הרמוז כאן:
נחזור למקומנו, גם ר"ת חזה ציון קרית מועדנו, הם חצק"מ, בגימטריא רח"ל, לרמוז כי הוא בחי' רחל נוקבא דז"א. וגם היא ציון קרית מועדנו היוצאת מן החזה של ז"א כנודע, ולזה אמר חזה ציון, בלשון תרגום, ולא אמר ראה בלשון הקדש, לרמוז אל הנז"ל. גם אביי נרמז בר"ת א"הל ב"ל יצען "יסע. גם רב ביבי בנו, נרמז בר"ת ב"ל י"צען "בל "יסע, ולא רצה מורי ז"ל לגלות לי עוד, תכלית עירוב אלו הדברים בפסוק זה מה עניינם:

חשים בן דן

2010-11-19T10:43:00.000+02:00

(מו, כג) ובני דן חשים, חשים היה חרש, אך העדר השמיעה, חיזק אצלו את חוש הראיה המוחשית והנכונה של המציאות. גם המהירות מאפיינת את חשים בן דן, כפי שמספרים חזל (סוטה יג.) שבראותו שעשו מעכב את קבורת יעקב – וברגישותו הרבה למראה זה, שבשל חרשותו לא יכלה להטשטש למשמע 'טיעונים משפטיים' – הוא החליט שיש לזרז את התהליך, הכה בעשו חיש מהר, והרגו במקום. מכח הנהגת חשים בן דן (המשפיע על המציאות בהתבוננות החב"ד שלו, סוד חשים בן דן) מתגלה המשיח במציאות. (ליתר ביאור, כדאי לראות במקור בפנים).

(ע"פ "בעתה אחשנה" למו"ר הרב יצחק גינזבורג שליט"א עמ' יח הערה יט)

שריה בן דן

2010-11-19T09:26:00.000+02:00

(1) ספר השל"ה הקדוש - ספר במדבר דברים - פרשת וזאת הברכה דרך חיים תוכחות מוסר

ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד (דברים לג, ו). זה לשון רש"י, בהתאספם יחד באגודה אחת ושלום ביניהם הוא מלכם, ולא כשיש מחלוקת ביניהם, עד כאן לשונו. ראה כמה גדול מעלת השלום:
ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (שם, כא). שמעתי פירושו שמשבח את גד בחסידות שעשה לפנים משורת הדין, כי מצד הדין לא היו מחויבים לילך החלוץ בראש, רק ילכו למלחמה בשוה עם ישראל, כמו שאמר משה רבינו עליו השלום (במדבר לב, ו), האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה, והיה די להם מצד המשפט לילך עם ישראל, זהו ומשפטיו עם ישראל, כך היה קו המשפט לילך עם ישראל. אבל גד הוסיפו ועשו בדרך צדקה שהיו הולכים בראש, ובזה עשו הצדקה מעין הצדקה שיעשה ה', כמו שנאמר וה' בראשם (מיכה ב, יג), זהו שנאמר (דברים לג, כא), צדקת ה' עשה. ומה שהזכיר את גד יותר מן ראובן וחצי שבט מנשה, אני אומר שבכל ענין הזה היו בני גד הראשונים והם התעוררו את ראובן וחצי מנשה, על כן תמיד בענין הזה מזכיר את בני גד בראשונה, כמו שנאמר ויבואו בני גד ובני ראובן וגו' בכל הסיפור. אשרי אדם המתחסד עם קונו ומקיים מצותיו ומוסיף בהידור מצוה ובזריזותה:
ולדן אמר דן גור אריה (שם, כב). קשה אם גור אינו אריה, ואם אריה אינו גור. ובפרשת ויחי בפסוק יהודה גור אריה (בראשית מט, ט) הוצרך רש"י שם לתקן דבר זה. נראה לתרץ על דרך מה שכתב הזוהר פרשת ויחי (ח"א רמד, ב) וזה לשונו, פתח רבי יוסי ואמר, יהי דן נחש עלי דרך, אימתי הוה דן נחש, ביומי דירבעם, דכתיב, ואת האחד נתן בדן, על מה אתיהב תמן עלי דרך על ההוא ארחא דיתמנע ההוא דרך לירושלים ולא יסלקון תמן, ודא הוה לון נחש לישראל עלי דרך, עלי דרך ודאי, כמה דאת אמר, ויועץ המלך וגו'. שפיפון עלי ארח, דעקיץ לון לישראל, וכלא לא הוה אלא עלי דרך ועלי אורחא לאתמנעא מישראל דלא יסלקון לירושלים למיחג חגייהו ולקרבא קרבנין ועלוון למפלח תמן. תא חזי, בשעתא דמטו ברכאן לידא דמשה לברכא לכלהו שבטיא, חמא לדן דהוה קטיר כחויא, אהדר קטיר ליה כאריה, הדא הוא דכתיב, ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן הבשן. מאי טעמא, בגין דאיהו שירותא וסופא דארבע דגלין קטיר ביהודה דאיהו מלכא, כמה דאת אמר, גור אריה יהודה, והוא שרותא דדגלין, דן כתיב דן גור אריה וגומר, למהוי שרותא וסופא קטיר בחד אתר, עד כאן לשונו. ועיין בזוהר פרשת בלק מהגבורות שיעשה לעתיד *שריה* *בן* *דן* במלחמת משיח בן יוסף, ואחר כך יהיה מקויים לישועתך קויתי ה', ורוצה לומר כי אחר כך יבא משיח צדקנו. וזהו שרמז בכאן שדן יהיה מקושר ביהודה גור אריה, וגור אריה הכתוב כאן אינו קאי על דן, רק על יהודה הנקרא גור אריה מטעם שכתב רש"י בפרשת ויחי. ודבר זה רומז על התעוררות איזה גבור הכובש את יצרו שלא יזכר לו הראשונות, אדרבה זוכה לשינוי השם למעליותא, כמו כאן נתהפך מהנחש להיות נקרא גור אריה והוא יעשה אז גבורות:
אין כאל ישרון רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים (שם, כו), וכן בפסוק (שם, כז), אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' וגו'. איתא במדרשו של רבי נחוניא בן הקנה, כל הלומד תורה גומל חסד לקונו, דכתיב, רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים, הוי אומר כשהאדם לומד תורה לשמה אז אתה עוזר לי ואני רוכב שמים ואז בגאותו שחקים, עד כאן. מתבאר מזה עד היכן מגיע כח העבודה מהעובד השלם, וכי העבודה צורך גבוה יתעוררו העליונים ויעזרו בפעולתם והוא תיקון הכבוד. וכשעלה משה רבינו ע"ה למרום, אמר לו הקב"ה, היה לך לעזרני (שבת פט, א). וכבר הארכתי בדרוש הזה במקומו, ולא באתי אלא כמזכיר להראות העמים גודל הכח של התורה ומעשים שהאדם עושה. ועל ידי התורה הקב"ה מקושר עם ישראל, ובעברם על התורה ועת צרה היא לישראל כביכול השכינה עמנו בצרה, וכשתהיה תשועת ישראל אז כביכול

יהיה הוא יתברך נושע, כי אז יהיה השם שלם והכסא שלם. וזהו עם נושע בה', פירוש בתשועת ה', במהרה בימינו אמן:
נשלם פרשת וזאת הברכה, בעזרת אלהי המערכה:
ברוך אתה ה' נותן התורה, בעזרתך גליתי מעט כטפה מן הים מטעמי מצותיה ונסתרה, יהי רצון מלפניך שתזכיני לגניזת אורה, במהרה במהרה, בקדושה ובטהרה:

אגב ברכות יצחק לבניו

2010-11-08T09:40:00.000+02:00

בס"ד

אגב ברכות יצחק ליעקב ועשו בפרשת תולדות

ליעקב: ויתן לך הא-להים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש

מטל השמים = 474 = דעת (ענין גילוי) = עץ השדה

ומשמני הארץ = 742 = קץ כל בשר = (באותה פרשה!) וישמע יעקב אל אביו ואל אמו

לעשו: הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל

משמני הארץ = 736 = לארץ הקודש = יפת מראה
הנה משמני הארץ = 796 = חשבון נפש = יצר מלכות

ומטל השמים מעל = 620 = כתר (ענין הסתר)

בראשית: בשביל התורה שהיא ראשית, בשביל ישראל הוא הראשית

2010-10-03T01:30:00.000+02:00

בס"ד

בראשית ברא א-להים את השמים את הארץ. ומיד יש חשך וכנגדו נברא אור, והאור ייקרא יום ולחשך קרא לילה.

ובראשית דהי' בשביל התורה שנקראת ראשית, בשביל ישראל הנקרא ראשית מאז שעלה במחשבת הבורא ית' עוד לפני התורה.

ובכן, "הכל רמוז והרשות נתונה" :-)

יום ולילה = 137 = קבלה (137 הוא המספר ההכי חשוב בפיזיקה המודרנית, ומהווה את ה"קבוע" המרכזי בהבנת התפשטות היקום; וכל התורה מורכבת מהערכים הקבועים של הבריאה, ובכן, אין מספר מרכזי כמס' 137 כדי להציג את התורה)

אור וחשך = 541 = ישראל!

ואז הכל ברור ב"ה, ויש בסיס מספרי למדרשים ההכי חביבים שבתחילת התורה

771לקראת ראש השנה ה'תשע"א

2010-08-20T17:23:00.003+03:00

בס"ד

[תהי' ב,ה] אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו = 771

מזבח הקטרת = 771 = (ברא' א,כב) לאמר פרו ורבו = (ברא' ב,כה) שניהם ערומים = (ברא' ה,כו) אחרי הולידו את למך = (ברא' ח,כה) ראשי ההרים = (ברא' ט,יב) אני נתן ביני וביניכם = (ברא' יט,א) לקראתם = (ברא' כב,יט) וישב אברהם בבאר = (ברא' כה,כז) עשו איש ידע {חכמת יון היא חכמה "פילוסופית", מופשטת, והיא שורש לחכמת אדום היישומית, הטכנולוגית, המגשרת בטומאה את המוחין למידות} = (ברא' לב,לג) כן לא יאכלו בני ישראל = על ארץ מצרים (*) = (ברא' מד,כו) לא נוכל לרדת = (ברא' מט,יז) יהי דן נחש עלי דרך {ויונתן בן עוזיאל מייחס לענין שמשון בן מנוח, "יהרוג שמשון בן מנוח את כל גיבורי פלִשׁתים לפרשיו ולרגליהם ויעקור סוסיהם וימגר שונאיהם לאחור " ---> וכן להבא, שמשון בן מנוח = 852 = \ישע' ס,ג מהפטרת כי תבוא\ והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך = איש ישראל} = (שמ' א,כב) תשליכהו = אל ארץ זבת חלב (ד' הופעות, ג' בספר שמות, א' בספר במדבר) = (שמ' יב,יד) חג לי-הוה לדרתיכם (הופעה יחידה, ליל מכת בכורות פסח לה') = (שמ' יח,כד) וישמע משה = (שמ' יט,טז) כל העם אשר במחנה = (במ' ג,יג) ביום הכתי כל בכור = (במ' ג,יג) בכור בישראל = (במ' כח,ט) וביום השבת = (דב' למ) א-להיך נתן לך כל הימים = (דב' יח,ה) כי בו בחר י-הוה א-להיך מכל שבטיך = (דב' כה,ט) ככה יעה לאיש = (דב' כח,כח) בשגעון ובעורון = (יהו' ד,ו) אות בקרבכם

על ארץ מצרים: י' הופעות כנג' י' ספירות כנג' י' מכות

חכמה: [ברא' מא,לג] וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
ראשית כל, להמליץ ליצה"ר שלפחות יקבל עצה חכמה

בינה ודעת: [ברא' מא,מה] וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם {כאשר צפנת = 620 = כת"ר = חכמה בינה ודעת}

שנית, לקבל את הכלים של הטומאה לעסוק בהם לקדושה, הרי כל תכלית ירידת יוסף היא להחיות את משפחתו

חסד: [שמ' ח,א] וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם {את ידך, דהי' יד ימין כנג' מידת החסד}

שלשית, להפעיל חסד עליון (יד ימין של כהן גדול) להעלות את הצפרדעים = 499 = צבאות על ארץ מצרים; נו"ה פותחות במלחמה נגד הס"א

גבורה: [שמ' ח,ג] וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם וַיַּעֲלוּ אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם (הלעו"ז של אהרן - אבן עזרא: ויעשו במים מועטים, ע"כ ראה פרעה, כי יש הפרש בין מעשה אהרן ובין מעשיהם, ע"כ קרא למשה, כי ראה שהחרטומים הוסיפו על המכה, ולא יכלו לחסרה }

רביעית: לעמוד בשב ואל תעשה, והס"א תוסיף מכה על עצמה ועוד תתגאה בכך בין-רגע

תפארת: מולידה את הנצח, וברד כנג' נצח: [שמ' ט,כג] וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם וַיקֹוָק נָתַן קֹלֹת וּבָרָד וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה וַיַּמְטֵר יְקֹוָק בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם
חמשית: הגיע השלב לעשות, אך "על השמים" הם אימא (דהי' ברצון שבכתר), ואז ה' יתן "קלת וברד" = 742 = קץ כל בשר (פסגת השר בז"א); ואז "ותהלך אש ארצה" = 1058 = [תהי' מז,ג] כי י-הוה עליון נורא מלך גדול על כל הארץ = [תהי' קיח,יג] דחה דחיתני לנפל וי-הוה עזרני = [תהי' קנ,ב] הללוהו בגבורתיו הללוהו כרב גדלו -בגבורות האש ובגדולה במים-; איזון הגדולה והגבורה הזוהרים בדרכי הגאולה \וימטר הוי-ה ברד = 497 = בנימין זאב הרצל\

נצח מוסרת להוד, וארבה כנגד ההוד: [שמ' י,יב] וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה וְיַעַל עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיֹאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ אֵת כָּל אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד :

ששית ושביעית: שוב קו ימין מופעל בארבה (== ארה"ב = נחמו נחמו) ויאכל את עשב הארץ ( = יום העצמאות): אולי, בבחי' הקרב הרגלי אחרי ההתקפה האוירית. בנצח נטה את ידך לתת רשות להוד לפעול, בהוד ויעל על ארץ מצרים

הוד [שמ' י,יג] וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיקֹוָק נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה
שמנית: רוח קדים = 368 = בשם י-הוה; ומה הוא עשה? נשא את הארבה = 965 = שער השמים (עליה עד שערי בינה) = [ירמ' ל,כב] והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לא-להים : הכנה ליחוד המושלם, בבחי' התפשטות עד שער השמים

יסוד המזריע אל המלכות: [שמ' י,כא] וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ
תשעית: וימש חשך = 684 = שלחן ערוך = קליפת נוגה: שלב הלכה למעשה

מלכות: [תהי' פא,ו] עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע {החוזר לב' ההופעות הראשונות שכנג' המוחין}

עשירית: שפת לא ידעתי אשמע = 1716 = [תהי' פא,ד] תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו (זה שני פסוקים קודם לעדות ביהוסף שמו וגו', מביא את לשון השופר במקום דברי בני אדם כי הגיע עת הגאולה) = [תהי' מב,ד] היתה־לי דמעתי לחם יומם ולילה באמר אלי כל־היום איה אלהיך (ב' פסוקים אחרי "צמאה נפשי לא-להים לא-ל חי = 771) וד"ל

-----------------------

[דה"ב כ,כה] ויבא יהושפט ועמו לבז את־שללם וימצאו בהם לרב ורכוש ופגרים וכלי חמדות וינצלו להם לאין משא ויהיו ימים שלושה בזזים את־השלל כי רב־הוא = 5771 = [מ"א ז,כד] ופקעים מתחת לשפתו סביב סבבים אתו עשר באמה מקפים את־הים סביב שני טורים הפקעים יצקים ביצקתו

--------------------------

הפסוק ה5771 בתורה (דב' לב,יט): וירא ו-הוה וינאץ מכעס בניו ובנתיו = 1132 = [תהי' קלו,כד] ויפרקנו מצרינו כי לעולם חסדו = [ירמ' ב,יא] ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלוא יועיל

י-הוה נתן וי-הוה לקח יהי שם י-הוה מברך

2010-08-02T15:17:00.002+03:00

בס"ד

(א) אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע:
(ב) וַיִּוָּלְדוּ לוֹ שִׁבְעָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת:
(ג) וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת וַעֲבֻדָּה רַבָּה מְאֹד וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם:
(ד) וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לִשְׁלֹשֶׁת אַחְיֹתֵיהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִמָּהֶם:
(ה) וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם כִּי אָמַר אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרֲכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב כָּל הַיָּמִים: פ
(ו) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יְקֹוָק וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם:
(ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְקֹוָק וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ:
(ח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע:
(ט) וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְקֹוָק וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים:
(י) הֲלֹא את אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ:
(יא) וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ:
(יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל הַשָּׂטָן הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵעִם פְּנֵי יְקֹוָק:
(יג) וַיְהִי הַיּוֹם וּבָנָיו וּבְנֹתָיו אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר:
(יד) וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב וַיֹּאמַר הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל יְדֵיהֶם:
(טו) וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ:
(טז) עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה מִן הַשָּׁמַיִם וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְּעָרִים וַתֹּאכְלֵם וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ:
(יז) עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּפְשְׁטוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ:
(יח) עַד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר:
(יט) וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר וַיִּגַּע בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת וַיִּפֹּל עַל הַנְּעָרִים וַיָּמוּתוּ וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ:
(כ) וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ:
(כא) וַיֹּאמֶר עָרֹם יצתי יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה יְקֹוָק נָתַן וַיקֹוָק לָקָח יְהִי שֵׁם יְקֹוָק מְבֹרָךְ:
(כב) בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב וְלֹא נָתַן תִּפְלָה לֵאלֹהִים: פ

[איוב א,כא] וַיֹּאמֶר עָרֹם יצתי יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה יְ-הוָה נָתַן וַי-הוָה לָקָח יְהִי שֵׁם יְ-הוָה מְבֹרָךְ

י-הוה נתן וי-הוה לקח יהי שם י-הוה מברך = 1349 = [תהי' קיט,פז] כמעט כלוני בארץ ואני לא עזבתי פקדיך = (ברא' כד,מ) ממשפחתי ומבית אבי = (ברא' כז,מ) וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ {מהברכה של יצחק לעשו} = (ברא' לב,ה) כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי = (ברא' לד,כז) בני יעקב באו על החללים ויבזו את העיר אשר טמאו = (ברא' מד,ח) אמתחתינו השיבנו אליך = (ברא' מו,ח) שמות בני ישראל = (במ' יח,יז) תקטיר אשה לריח ניחח = (במ' כא,ו) וימת עם רב מישראל = (במ' לד,יג) משה אל בני ישראל = (דב' א,א) אלה הדברים אשר דבר משה = (דב' ד,לט) וידעת היום והשבת אל לבבך = (דב' ד,לט) והשבת אל לבבך כי י-הוה הוא הא-להים בשמים {ומשם, פסוק סימטרי בו וידעת היום = כי י-הוה הוא הא-להים בשמים, ובאמצע והשבת אל לבבך} = (דב' לד,ח) בני ישראל את משה = (שופט' טז,לא) והוא שפט את ישראל {בהיקבר ישראל את שמשון}

י-הוה נתן = 526 = אין יאוש בעולם = כדור הארץ = מודעות = מלכות יהודה = עוג מלך הבשן = רבי נחמן בן פייגא = (ברא' א,כו) כדמותנו = (ברא' יב,ג) ואברכה מברכיך = (ברא' טו,א) היה דבר י-הוה אל אברם = (ברא' כ,א) ויסע משם = (ברא' כא,יז) כי שמע א-להים = (ברא' כד,מג ועוד) השקיני נא = (ברא' כד,ס) ויירש = (ברא' כה,יא ועוד) וישב יצחק = (ברא' כז,כט) ומברכיך ברוך {מברכת יצחק ליעקב} = (ברא' כח,יא) וישכב במקום = (ברא' לא,נ) ראה א-להים עד ביהי ובינך {לבן אל יעקב} = (ברא' מא,נא) כי נשני א-להים (יוסף קרוא לבנו מנשה} = (ברא' מז,כז) ויפרו וירבו = (שמ' ז,ט) מופת {כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וגו'} = (שמ' ז,יא) ולמכשפים = (שמ' י,יט) ויהפך י-הוה רוח ים חזק = (שמ' יב,כד) לחק לך ולבניך עד עולם = (שמ' טז,כט) י-הוה נתן {רְאוּ כִּי יְקֹוָק נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת וגו'} = (שמ' כא,א) ואלה המשפטים = (שמ' כד,ה) ויזבחו זבחים שלמים = (שמ' כט,כה) לריח ניחוח לפני י-הוה = (שמ' לא,טו) כל העשה מלאכה = ענות = שניהם מלאים = (במ' יט,ב) ויקחו אליך פרה אדמה = (במ' לב,כט) הארץ לפניכם = מות הכהן = (דב' ד,יז) צפור כנף {תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם } = (דב' ד,יז) י-הוה נתן {וְחָרָה אַף יְקֹוָק בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְקֹוָק נֹתֵן לָכֶם } = (דב' יא,כא) ירבו ימיכם וימי בניכם = (דב' יב,כג) כי הדם הוא הנפש = (דב' יג,ב) מופת {כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת } = (דב' יז,א) כל דבר רע = (דב' כב,ו) קן צפור

וי-הוה לקח = 170 = דגל מחנה יהודה = דוד יוסף = הקללה = מסע = מקל = ניסן = נעמי = פסל = (ברא' ב,כד) על כן = (ברא' ג,ה) ידע א-להים = (ברא' ג,כב) לעלם = (ברא' יג,ח) ביני וביניך {אברם ללוט} = (ברא' כו,יג) וילך הלוך וגדל {יצחק} = (ברא' מח,יט) יהיה לעם = (שמ' ה,יא) לכו קחו = (שמ' כה,ב) ויקחו לי {תרומה} = (שמ' כז,ה) חצי המזבח = בקנה אחד = (ויק' יח,כד) נטמאו הגוים = (ויק' כד,טו) יקלל = (במ' ח,כב) כן באו הלוים = ענן = (דב' ה,יג) ינוח עבדך { וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ } = (דב' כו,טז) היום הזה י-הוה א-להיך

י-הוה נתן וי-הוה לקח = 696 = (ברא' טו,ו) והאמן בי-הוה ויחשבה לו צדקה = חסידי אומות העולם = שמשון = (ברא' א,ה) ויקרא א-להים לאור יום = (ברא' א,כז) א-להים ברא אתו = (ברא' כו,יט) וימצאו שם באר {וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים } = אלעזר בן אהרן הכהן = קרבן אליסף בן דעואל = (במ' טז,כב) אל א-להי הרוחת = (דב' ג,יח) א-להיכם נתן לכם = (דב' ב,לז) נחל יבק וערי ההר = (דב' ד,א) אשר אנכי מלמד {וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם } = (דב' ה,ו) לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי = בהמתך וגרך

יהי שם י-הוה מברך = 653 = כל בני ישראל = (ברא' א,טז) את המאור = (ברא' ד,יג) ויקמר קין אל י-הוה גדול עוני = (ברא' ט,ו) כי בצלם א-להים עשה = (ברא' ט,יט) ומאלה נפצה כל הארץ {שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ } = (ברא' יא,ח) ויפץ י-הוה אתם = (ברא' יט,לא) הבכירה אל הצעירה = (ברא' לט,ו) הלחם אשר הוא אוכל = (שמ' יג,ד) היום אתם יצאים = (ויק' כג,לז) להקריב אשה = (במ' ו,כג) כה תברכו = (במ' לב,כב) מי-הוה ומישראל {משה אל שני השבטים וחצי: וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְקֹוָק וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְקֹוָק וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יְקֹוָק } = (דב' ג,ח) ונקח בעת ההא = (דב' ו,א) החקים והמשפטים = (דב' י,כב) ירדו אבתיך = (דב' יד,כג) ואכלת לפני י-הוה = (דב' כט,ג) ולא נתן י-הוה לכם {וְלֹא נָתַן יְקֹוָק לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה } = (דב' לב,נ) ןמת בהר {וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ וגו'}

------------------------------------------

כפי שמברכים על הטובה כן מברכים על הרעה

ברכות ס ע"ב
חייב אדם לברך כו'. מאי חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה? - אילימא: כשם שמברך על הטובה הטוב והמטיב, כך מברך על הרעה הטוב והמטיב - והתנן: על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב, על בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת! - אמר רבא: לא נצרכה אלא לקבולינהו בשמחה. אמר רב אחא משום רבי לוי: מאי קרא - +תהלים ק"א+ חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה, אם חסד - אשירה, ואם משפט - אשירה. רבי שמואל בר נחמני אמר: מהכא - +תהלים נ"ו+ בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר; בה' אהלל דבר - זו מדה טובה, באלהים אהלל דבר - זו מדת פורענות. רבי תנחום אמר: מהכא +תהלים קט"ז+ כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. ורבנן אמרי מהכא +איוב א'+ ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מברך. אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר, וכן תנא משמיה דרבי עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד. כי הא, דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא, מטא לההיא מתא, בעא אושפיזא לא יהבי ליה. אמר: כל דעביד רחמנא לטב. אזל ובת בדברא, והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא. אתא זיקא כבייה לשרגא, אתא שונרא אכליה לתרנגולא, אתא אריה אכלא לחמרא. אמר: כל דעביד רחמנא לטב. ביה בליליא אתא גייסא, שבייה למתא. אמר להו: לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה! ואמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר: לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר +קהלת ה'+ אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים.

ירושלמי ברכות פ"ט דף יד טור ב
אמר רבי יודן בן פילה הוא שאיוב אמר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך כשנתן ברחמים נתן וכשלקח ברחמים לקח ולא עוד אלא כשנתן לא נמלך בברייה וכשלקח נמלך בבית דינו אמר רבי אלעזר כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו
רבי עקיבא או', לא תעשון אתי, שלא תנהגו בי כדרך שאחרים מנהגין ביראותיהן, שכשהטובה באה עליהם הם מכבדין את אלהיהם, שנאמר +חבקוק א טז+ על כן יזבח לחרמו וגו', וכשהפורענות באה עליהן הם מקללין את אלהיהם, שנאמר +ישעיה ח כא+ והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו; אבל אתם אם הבאתי עליכם את הטובה, תנו הודאה, הבאתי עליכם את הייסורין, תנו הודאה. וכן דוד אומר +תהלים קטז יג+ כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. [+שם שם ג - ד /תהלים קטז/+ צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא] וכן איוב אומר +איוב א כא+ ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, על מדה טובה ועל מדה פורענות. מה אשתו אומרת לו +שם /איוב/ ב ט+ עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומות, וכן הוא משיב +שם שם /איוב ב/+ כדבר אחת הנבלות תדברי וגו'. אנשי דור המבול שהיו כעורין בטובה וכשבאה עליהם הפורענות קבלו אותה בעל כרחם. [אנשי סדום היו כעורין בטובה וכשבאה עליהן הפורענות קבלו אותה בעל כרחם]. ואנו שהיינו נאים בטובה לא נהיה נאים בפורענות. לפיכך אמר לה, כדבר אחת הנבלות תדברי. ועוד שיהא אדם שמח ביסורין יותר מהטובה, שאפילו אדם עומד בטובה כל ימיו, אינו נמחל לו מן העבירות שבידו, ומי מוחל לו העבירות, הוי אומר הייסורין.

רבי אליעזר בן יעקב אומר, הרי הוא אומר +משלי ג יא - יב+ מוסר ה' בני אל תמאס וגו', מפני מה כי את אשר יאהב ה' יוכיח וגו'. אמרת, בוא וראה, מי גרם לבן זה לרצות את האב, הוי אומר, ייסורין. רבי מאיר אומר +דברים ח ה+ וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו וגו' [יהי לבך יודע מעשים שעשית וייסורין שהבאתי עליך, שלא לפי מעשיך הבאתי עליך את הייסורין. ר' יוסי בר' יהודה אומר, חביבין יסורין ששמו של מקום חל בו שיסורין באין עליו, שנאמר +שם שם ה+ ה' אלהיך מייסרך]. רבי יונתן אומר, חביבין יסורין, כשם שהברית כרותה לארץ כך ברית כרותה ליסורין, שנאמר ה' אלהיך מיסרך, ואומר, כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. ר' שמעון בן יוחאי אומר, חביבים יסורים, ששלש מתנות טובות נתנו לישראל ואומות העולם מתאוין להם, ולא נתנו להם אלא בייסורין. ואלו הן, תורה וארץ ישראל והעולם הבא. תורה מנין, דכתיב +משלי א ב+ לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה, ואומר +תהלים צד יב+ אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל מנין, דכתיב /דברים ח ה/ ה' אלהיך מיסרך ואומר /דברים ח ז/ כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. העולם הבא מנין, דכתיב +משלי ו כג+ כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר. אמרת, אי זו היא דרך שמביאה את האדם לחיי העולם הבא, הוי אומר, אלו יסורין. ר' נחמיה אומר, חביבין יסורין שכשם שהקרבנות מרצין, כך יסורין מרצין. בקרבנות מהו או' +ויקרא א ד+ ונרצה לו לכפר עליו, בייסורין מה הוא אומר +שם /ויקרא/ כו מג+ והם ירצו את עונם. ולא עוד אלא שהייסורין מרצין יותר מן הקרבנות, מפני מה, שהקרבנות בממון והיסורין בגוף. וכן הוא אומר +איוב ב ד+ עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. - כבר היה רבי אליעזר חולה, ונכנסו ארבעה זקנים לבקרו, ר' טרפון ורבי יהושע ור' אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. נענה רבי טרפון ואמר, רבי טוב אתה לישראל מגלגל חמה [שגלגל חמה מאיר בעולם הזה ואתה הארת לנו בעולם הזה ולעולם הבא. נענה ר' יהושע וא' רבי טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים שכך טיפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. נענה ר' אלעזר בן עזריה ואמר, טוב אתה לישראל יותר מאב ואם שאב ואם בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. נענה ר' עקיבא ואמר חביבין הייסורין. אמר להם ר' אליעזר לתלמידיו, סמכוני באשישות ואשמע דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין ייסורין. אמר לו מניין לך, אמר לו כך למדתני, מקרא אני דורש דכתיב +דה"ב =דברי הימים ב'= לג א - ב+ בן שתים עשרה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלם ויעש הרע בעיני ה' וגו' וכתיב +משלי כה א+ גם אלא משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה. וכי חזקיהו מלך יהודה על כל העולם כולו לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד תורה, אלא מכל טורח שטרחנו /שטרח/ בו ומכל עמל שעמל בו לא העלוהו למוטב אלא ייסורין, שנ' +דה"ב =דברי הימים ב'= לג י - יד+ וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחחים ויאסר' בנחשתים ויבאו אותו בבלה וכהצר לו חלה את פני ה' ויכנע מאד לפני ה' אלהי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבוהו ירושלם למלכותו] הא למדת שחביבין ייסורין.

ילקוט שמעוני משלי תתקסד
אמרו מעשה היה בר' מאיר שהיה יושב במנחה בשבת ודורש ומתו שני בניו, מה עשתה אמן הניחה שניהם על המטה ופירשה סדין עליהם, במוצאי שבת בא רבי מאיר מבית המדרש אמר לה היכן שני בני אמרה לו לבית המדרש הלכו, אמרו לה צפיתי בבית המדרש ולא ראיתים, נתנה לו הכוס של הבדלה והבדיל וחזר, ואמר לה היכן שני בני אמרה לו פעמים שהלכו למקום פלוני ועכשו הם באים, הקריבה לפניו לאכול, לאחר שאכל אמרה לו רבי שאלה יש לי לשאול, א"ל אמרי שאלתך, אמר לו רבי קודם היום בא אחד ונתן לי פקדון ועכשו בא ליטול אחזיר לו או לאו, אמר לה בתי מי שיש לו פקדון אינו צריך להחזיר לרבו, אמרה לו חוץ מדעתך לא הייתי מחזרת אותו, מה עשתה תפשה אותו בידו והעלהו לחדר והקריבה אותו למטה, נטלה הסדין מעליהם וראה שניהם מתים מונחים על המטה, התחיל בוכה ואומר בני בני רבי רבי, בני בדרך ארץ ורבי שהיו מאירין עיני בתורתן, באותה שעה אמרה ליה רבי לא כך אמרת לי שאנו צריכין להחזיר פקדון לרבו, כך ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, א"ר חנינא בדבר זה נחמתו ונתישבה דעתו לכך נאמר אשת חיל מי ימצא

תורת האדם הקדמה
והנה חכמי האמת רבותינו ז"ל אמרו בבראשית רבה (פ"ט) והנה טוב זה יצר הטוב, מאד זה יצר הרע, וכי יצר הרע טוב הוא מאד, אלמלא יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד בנים ובנות, העמיקו הרחיבו לעשות כל ישובו של עולם אפס ותהו מפני שאין בו קיום לבד עבודת יוצר הכל, ועם כל זה הוא טוב מאד, לטובים ולישרים בלבותם, כי מעבודת האלהים הוא לעסוק בעניני העולם בקיום המינים, למען היות חפץ האלהים ביצירתו אותנו עומדת לעד, ונדע ונאמין כי בהצליחו אותנו ובהקימו ממנו מוסדות תבל מצאנו חן בעיניו, ובהכריתו רחקיו קצף ה' עליהם קצף, או הן יסורין של אהבה כראוי להן, כמו שנבאר בספר הזה בע"ה. ואין ספק ולא צורך לומר כי ההתקצף וההשתומם על המקרים סכלות גמורה מצד השכל, ופשע ואשם מצד מרדו במשפט אשר שפט המלך ית', הנה תראה ספר איוב בספור התלאות הגדולות והנוראות, מה ראה על ככה ומה הגיע אליו, קרע בגדיו בכה והתאבל בכל דרכי האבלות, וברך שופטו, ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, כללו של דבר במה שיהיה ואשר כבר היה, כי הקצף והדאגה, אולת ומשוגה, ואם יתיאש ויתנחם, ולבבו לא יחם, יתלהו במקרה או במנהג, בשגעון ינהג, זה דרך התורה, עליו תשכון נהרה, ממנו תצא מאפלה לאורה, ובו תדבק לאור באור המנורה הטהורה. והאלהים אשר מקצפו נירא, ורצונו צנה וסוחרה, יראנו מהרה בבנין בית הבחירה, ויקיים בנו ובכל החבורה, מקרא שכתוב בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי פי ה' דבר

שו"ת יחל ישראל פו
ובערוך השולחן ביו"ד (סי' שעו ס"א) כ' וז"ל אמרו חז"ל בסוף מ"ק דהבאים לנחם את האבל אין להם לדבר שום דיבור עד שהאבל ידבר מקודם שנאמר באיוב וכו', ויראה לי הטעם דעניין ניחום אבלים הוא להצדיק דינו של הקב"ה כמו שאמר איוב ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך ולנחמו מעצבונו, ולכן מחוייב האבל מקודם להצדיק דינו. וראיה לזה ממ"ש הטור בשם הרמב"ן במנהגי הקדמונים שהאבל התחיל ואמר ברוך דיין האמת עכ"ל. (ובגוף דברי הערוך השולחן דענין ניחום אבלים הוא להצדיק הדין - הדבר מבואר בזוה"ק פ' קרח (ח"ג דף קעו ב) וזל"ק, מהכא אליפנא מאן דאעל לנחמא לאבל בעי ליסדא מלין בקדמיתא וכו' בגין דבעי מלין דאיהו יודי עלייהו וכדין יקבל עליה דינא ויודי למלכא קדישא עליה עכל"ק) הרי דנקט להדיא דבעי דיבור.

אנציקלופדיה תלמודית כרך ד ברכות הודאה טור שכח
ונאמר: כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא792, ונאמר: ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מברך802. וכתבו ראשונים טעם לדבר לפי שיש דברים רבים נראים בתחילתם טובים ואחריתם רעה על כן אין ראוי להשתומם כשתבוא עליו צרה גדולה מפני שאינו יודע סופה812, ועוד שהרעה לעובדי השם היא טובתם ושמחתם כיון שמקבל באהבה מה שגזר עליו השם, נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד השם והעבודה היא שמחה822, ועוד שיחשוב שהכל בא לכפרת עונותיו832.

מת אביו, מברך דיין האמת842, ואם היה לו ממון שיורשו, באופן שצריך לברך שהחיינו852, או הטוב והמטיב862, בתחילה הוא יברך דיין האמת ואחר כך מברך אותן הברכות872.

אף כשמת שאר אדם כשר, וכל שכן תלמיד חכם, מברך דיין האמת882. ומנהג העולם לומר ברוך דיין האמת בלי שם ומלכות כששומעים ממיתת איזה אדם מישראל, אבל במצטער ממיתתו מפני אהבתו או באדם חשוב שמת צריך לומר בשם ומלכות892.

החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת, וכן כשראה גובאי, היינו ארבה, וכן כשראה נובלות שנשרו, היינו פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו902, והוא הדין כל הפסד גדול שבא לו בממונו, אם דרך בני אדם להצטער עליו, מברך דיין האמת912. ואין מברכים דיין האמת אלא על מה שהיה לו ונתקלקל או אבד וכיוצא, אבל על מה שלא נתן לו הבורא אין מברכים ברכה זו כגון שצמח לו עשב בהקמה, שהרי לא נהפכו החטים לעשבים, וכן כשילדה אשתו נקבה, הרי הבן לא נהפך לבת, ואם לא רצה הבורא ליתן לו הכל חטים והכל זכרים אין לו לברך על זה דיין האמת922.

מברך על הרעה מעין על הטובה ועל הטובה מעין על הרעה932, היינו שעל דבר שעכשיו היא רעה לו מברך דיין האמת, אף על פי שתבוא לו אחר כך טובה ממנו, כגון שבא לו שטף מים בשדהו, שכשיעבור השטף טובה היא לו שהשקה שדהו, מכל מקום עכשיו הוא מפסיד התבואה של שנה זו, וכן להיפך על דבר שעכשיו היא טובה לו מברך הטוב והמטיב, אף על פי שתבוא לו אחר כך רעה ממנו, כגון שמצא מציאה וכשישמע המלך יקח ממנו - ויענהו ויפסיד יותר מאשר מצא942 - מכל מקום עכשיו טובה היא לו952, שאין מברכים על העתיד להיות אלא על מה שאירע עתה962, כי העתידות אפשר שיהיו ואפשר שלא יהיו972.

על ברכת דיין האמת בראיית דברים ידועים או מקומות ידועים, ע"ע ברכות הראיה: על בריות משונות; על בתים וכו'.

רד"ק תהילים קא: ה' נתן וה' לקח, בין נתן בין לקח, יהי שם ה' מבורך

אבות דרבי נתן א,יד
כשמת בנו של רבן יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לנחמו נכנס רבי אליעזר וישב לפניו ואמר ליה רבי רצונך אומר דבר אחד לפניך. אמר לו אמור. אמר לו אדם הראשון היה לו בן ומת וקבל עליו תנחומין ומנין שקבל עליו תנחומין שנאמר וידע אדם עוד את אשתו (בראשית ד' כ"ה) אף אתה קבל תנחומין. אמר לו לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא הזכרת לי צערו של אדם הראשון. נכנס רבי יהושע ואמר לו רצונך אומר דבר אחד לפניך. אמר לו אמור. אמר לו איוב היו לו בנים ובנות ומתו כולם ביום אחד וקבל עליהם תנחומין אף אתה קבל תנחומין. ומנין שקבל איוב תנחומין שנאמר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך (איוב א' כ"א). אמר לו לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרת לי צערו של איוב. נכנס רבי יוסי וישב לפניו אמר לו רבי רצונך אומר דבר אחד לפניך. אמר לו אמור. אמר לו אהרן היו לו שני בנים גדולים ומתו שניהם ביום אחד וקבל עליהם תנחומין שנאמר וידם אהרן (ויקרא י' ג') אין שתיקה אלא תנחומין ואף אתה קבל תנחומין. אמר לו לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרתני צערו של אהרן. נכנס רבי שמעון ואמר לו רבי רצונך אומר דבר אחד לפניך. אמר לו אמור. אמר לו דוד המלך היה לו בן ומת וקבל תנחומין ואף אתה קבל תנחומין ומנין שקבל דוד תנחומין שנאמר וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן ויקרא את שמו שלמה (שמואל ב' י"ב כ"ד) אף אתה רבי קבל תנחומין. אמר לו לא די שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרתני צערו של דוד המלך. נכנס רבי אלעזר בן ערך כיון שראהו אמר לשמשו טול כלי ולך אחרי לבית המרחץ לפי שאדם גדול הוא ואיני יכול לעמוד בו. נכנס וישב לפניו ואמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שהפקיד אצלו המלך פקדון. בכל יום ויום היה בוכה וצועק ואומר אוי לי אימתי אצא מן הפקדון הזה בשלום. אף אתה רבי היה לך בן קרא תורה מקרא נביאים וכתובים משנה הלכות ואגדות ונפטר מן העולם בלא חטא ויש לקבל עליך תנחומין כשהחזרת פקדונך שלם. אמר לו רבי אלעזר בני נחמתני כדרך שבני אדם מנחמין. כשיצאו מלפניו הוא אמר אלך לדמסית למקום יפה ומים יפים ונאים והם אמרו נלך ליבנה למקום שתלמידים חכמים מרובים אוהבים את התורה. הוא שהלך לדמסית למקום יפה ומים יפים ונאים נתמעט שמו בתורה. הם שהלכו ליבנה למקום שתלמידים חכמים מרובים ואוהבים את התורה נתגדל שמם בתורה

והיה עקב תשמעון

2010-07-30T16:25:00.000+03:00

בס"ד

ענין עקב קצה הרגלים לאחור. הס"א יונקת את כוחה מהקדושה, ותכלית התיקון לבטל את הס"א בכך שהקדושה סותמת את פי הס"א למנוע ממנה יניקה וסוחטת את כוחותיה להמתיק את דיניה לרחמים, וכן יעקב אשר אוחז בעקב עשו

והיה --> י-הוה

עקב == קבע == בקע = 172 = א-להים * 2

לשון הרמב"ן: כל לשון עקיבה גלגול וסבוב (...) ענין גלגולין וסבות. ולכן יקראו יעקב "ישורון", כי היפך העקוב מישור. וכן אחורי הרגל שנקרא עקב (...) יקראנו כן בעבור היותו מעוגל, כאשר יקרא הלשון אמצע היד והרגל "כפות" בעבור היותם כמו בפות הזהב עכ"ל

תשמעון ושמרתם ועשיתם = 2678 = [שמ' ד,ג] ויאמר השליכהו ארצה וישלכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו (ושמ' ד,ד ממשיך ויאמר יהוה אל־משה שלח ידך ואחז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו -דהי' אם תלך בדבר ה' ותקח את הנחש בזנבו לבלתי ראות פניו, הנחש ישמש לך למטה-; ואז פסוק ה אומר למען יאמינו וגו') = [תהי' ה,ח] ואני ברב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל־היכל־קדשך ביראתך (ואז ה' נחני בצדקתך למען שוררי, הישר לפני דרכך) = (ברא' כה,לד) וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ = (שמ' כ,ט) אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר (כאשר אשר = דצ"ך עד"ש באח"ב = אם הבנים שמחה = תצוה)

את המשפטים האלה אתם = 1367 = [דב' כה,ד] לא־תחסם שור בדישו (ריקאנטי: פשטו ידוע להדריכנו במידת רחמים. ואולי ירמוז עוד למה שכתוב [יחזקאל א, י] ופני שור מהשמאל, החוסם שור למטה כאילו חוסם שור של מעלה, שלא יורה עליו זכות. ויש עוד מפרשים כי עונש המשורר עם הנשים שירים של טפלות, להתגלגל בשור אם לא שב בתשובה, ולפי שפער פיו לבלי חק, אמרה תורה לא תחסום שור בדישו כי הותרה לו, ועל כן סמכו לפרשת יבום ; ) = [מש' כג,כה] ישמח־אביך ואמך ותגל יולדתך = (ברא' ט,כד) וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה = (שמ' כו,ל) והקמת את המשכן = [במ' יא,ל] וַיֵּאָסֵף מֹשֶׁה אֶל הַמַּחֲנֶה הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל (כאשר הפסוק הקודם אומר וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם יְקֹוָק נְבִיאִים כִּי יִתֵּן יְקֹוָק אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם )

ולקמן, ח,א:

כל המצוה אשר אנכי מצוך היום = 995 = [תהי' צ,טז] ירא אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם = (ברא' ג,ח) וישמעו את קול י-הוה = (שמ' יב,כח) ויעשו בני ישראל = (ויק' יז,יא) נפש הבשר בדם הוא = (ויק' כ,כו) לי קדשים כי קדוש אני = משקלה מזרק אחד כסף = (במ' לו,יג) ביד משה אל בני ישראל = (דב' ב,גי) עתה קמו ועברו לכם = (דב' ג,כב) לא תיראום כי י-הוה א-להיכם הוא הנלחם = (דב' כט,טו) כי אתם ידעתם

תשמרון לעשות = 1802 = (ויק' כ,כד) תירשו את אדמתם = (ויק' כג,כא) וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה (זה חג השבועות, והוא מקרא קדש דוקא כי תשמרון לעשות את התורה אשר קבלתם והתחייבתם לקיימה) = (ויק' כד,ח) מאת בני ישראל ברית עולם (לבונה זכה ביום השבת) = (ויק' כה,לח) לתת לכם את ארץ כנען = (דב' ב,כה) השמים אשר ישמעון שמעך = (דב' ל,ח) את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום

אגב זוהר ואתחנן ער ע"א

2010-07-22T20:54:00.001+03:00

יום חמישי, 22 ביולי 2010

אגב זוהר ואתחנן ער ע"א

בס"ד

(ברא' כט,ז) הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה

הן עוד היום גדול = 239 = ברזל = גורל = גליל עליון = (ברא' ב,כ) ויבן נח מזבח לי-הוה = לגור = (ברא' מג,כה) עד בוא יוסף = (שמ' ח,ו) כי אין כי-הוה א-להינו = (במ' יא,לג) ויך י-הוה בעם מכה = (דב' יא,יב) עיני י-הוה א-להיך בה = (דב' כו,ט) אל המקום הזה = (ש"א יב,י) חטאנו כי עזבנו

לא עת האסף המקנה = 847 = (דה"א יא,ט] וילך דויד הלוך וגדול וי-הוה צבאו-ת עמו = [מש' ג,ד] ומצא חן ושכל טוב בעיני א-להים ואדם = [תהי' צד,ה] עמך י-הוה ידכאו ונחלתך יענו = [תהי' קח,א] שיר מזמור לדוד = (ברא' יג,יד) שם צפנה ונגבה וקדמה וימה = (ברא' יט,כה) ויהפך את הערים = (ברא' כו,יט) ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו = (ברא' לג,י) כראת פני א-להים = (ברא' לה,יא) פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך = (שמ' לד,י) בכל הארץ ובכל הגוים וראה כל העם = (שמ' לח,יט) ועמדיהם ארבעה ואדניהם ארבעה = (ויק' כו,יד ועוד) לא תשמעו = (במ' ד,מט) על פי י-הוה פקד אותם = (במ' ה,ל) והעמיד את האשה = (במ' י,יד) ועל צבאו נחשון בן עמינדב = (במ' כא,ז) ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו = (במ' ל,ז) מבטא שפתיה = (דב' ג,ד) ונלכד את כל עריו = (דב' טו,כג) תאכל על הארץ = (דב' כ,ח) מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב = (דב' כח,י) שם י-הוה נקרא עליך

הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה = 1086 = התפארת = ספר שמות = על אדמת ישראל = שיר למעלות = שרה רבקה רחל לאה = (ברא' א,כז) א-להים ברא אתו זכר ונקבה = (ברא' ז,ד) ומחיתי את כל היקום {ומחיתי = דעת; את כל היקום = ברית = 3 * צדיק = תלמידי חכמים} = (ברא' כז,כט) הוה גביר לאחיך וישתחוו לך = (במ' לו,לא) המלכים אשר מלכו בארץ אדום = (שמ' יב,טז) קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה = (שמ' יז,ט) אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה הא-להים בידי = (שמ' לא,ג) בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל = (במ' כד,ט) כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ = (במ' כו,נה) בגורל יחלק את הארץ = (דב' טז,ב) לשכן שמו שם = (דב' טז,טז) יראה כל זכורכך את פני י-הוה

תשעה באב ה'תש"ע חלק ב

2010-07-20T15:17:00.002+03:00

בס"ד

בס"ד

השיבנו הוי"ה אליך ונשוב = 824 = בית + בית (ראשון ושני) = שאינו יודע
לשאול = "אם תרצו אין זו אגדה" = ואצרתיהם אמלא = הוי"ה לי לא אירא מה
יעשה לי אדם

חדש ימינו כקדם = 592 = לאחזת עולם = בקצה השמים = השיבני אחור = הקרה נא לפני היום

השיבנו הוי"ה אליך ונשוב חדש ימינו כקדם = 1416 = כמה מעלות טובות למקום עלינו = (ברא' א,כז) בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה = (ברא' ז,א) אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי = (ברא' נ,כד) פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם (בדיוק כפי ש"השיבנו" כנג' ביהמ"ק הראשון ונשוב כנג' ביהמ"ק השני וחדש כנג' ביהמ"ק השלישי, גם כך פקד כנג' א, יפקד כנג' ב, והעלה כנגד ג) = משמרת משכן י-הוה = (דב' טו,טו) כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ

פנו וסעו לכם... (דברים א,ז)

פנו = 136 = סעו = קול (עניין גישור הקול בין המחשבה לדיבור בתהליך המצוה המעשית, עיניין הצהרת כוונת המצוה...?)

פנו וסעו לכם = 368 = בשם הוי"ה (זו הצהרת הכוונה של המצוה... לשם יחוד
קב"ה ושכינתיה...) = יום חדש = רוח א-להים חיים = רוח קדים (פונים ונוסעים
"על כנפי נשרים" הרי, ו-"רוח קדים" בבחינת תחמושת?)

דברים א, י: הוי"ה א-להיכם הרבה אתכם, והנכם היום ככוכבי השמים לרב = 1692 = (תהלים עב,יד) מתוך ומחמס יגאל נפשם וייקר דמם בעיניו

ככוכבי השמים לרב = 705 = (ברא' א,ה) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד = מלאה הארץ חמס מפניהם = (ברא' כד,מד) שתה = (ברא' כח,כ) ונתן לי לחם לאכל = (ברא' כז,לד) ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי = (שמ' טו,א) כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם = (ויק' טז,ל) לטהר אתכם = (במ' יח,יא) אתך לחק עולם = עלה אשה ריח ניחח = (במ' לב,יג) תם כל הדור = (דב' ד,מ) נתן לך כל הימים = (דב' יב,י) א-להיכם מנחיל אתכם = (יהו' א,א) ויאמר י-הוה אל יהושע

\\
מתוך ומחמס = 620 = כתר = חכמה בינה ודעת = צפנת = אשירה לי-הוה כי גאה גאה = דור קדוש = יפתח הגלעדי = רעש אדמה = רשעים
יגאל נפשם = 514 = (ברא' מט,ח - מברכת יעקב ליהודה) יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ = (שמות א,יט - הנשים העבריות) כי חיות הנה = (שמ' לב,ו) וישב העם לאכל = (דב' י,יז) אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל

תוך = 426 = ביעור חמץ = יעקב ורחל = עמוד האש
חמס = 108 = גהינם = גם זו לטובה = (יהו' ט,יח - את החוי היושב בגבעון, אשר השביע את נשיאי ישראל במרמה) ולא הכום
{אבן עזרא על ברא' ו,יא: חמס - בגזל ועשק, וקחת גם הנשים בחזקה. ומה שאמרו קדמונינו ז"ל כי טעם השחית כל בשר את דרכו, שכל חי לא שמר דרך תולדתו ועוד הנתיב הנטוע הידוע נכון הוא}
מתוך = 466 = אלף שנה = העולם המודרני = הרהורים = הר מוריה = חסד למשיחו = כישופים = שמעון = רבן יוחנן בן זכאי = הגאון רבי אליהו מוילנא = (ברא' טז,יא) כי שמע י-הוה = (ברא' יז,יב) יליד בית = (ברא' מא,כה) הא-להים עשה = (שמ' כב,ח) א-להים ישלם = (שמ' כד,ז) ונשמע = (שמ' לד,כט) ומשה לא ידע = (ויק' ג,א) אם זכר אם נקבה = (במ' ב,יד) ונשיא לבני גד = (במ' ז,נט) קרבן גמליאל = (במ' יד,כח) אעשה לכם = (במ' יד,מג) העמלקי והכנעני = (במ' יז,כא) כל נשיאיהם = (דב' ח,ג) כי על כל מוצא פי י-הוה יחיה = (דב' ט,יט) קצף י-הוה עליכם = (דב' יא,כ) מזוזות = (דב' טז,א) בחדש האביב הוציאך = (דב' כה,יז) עמלק בדרך = (דב' כח,י) כל עמי הארץ = (דב' לא,ח) וי-הוה הוא ההלך לפניך הוא יהיה עמך
ומחמס = 154 = הצבא האדום = חילונים = לחם ויין = עולם הבא = (ברא' ל,א) הבה לי בנים = (ברא' לט,ו) כי אם הלחם = (ברא' נ,א) ויבך עליו = (שמ' יד,כה) י-הוה נלחם = (שמ' כג,כז) כל איביך אליך = (שמ' לה,ה) כל נדיב לבו = ונסלח = (דב' ה,כב) א-להים חיים = (דב' ו,ד) י-הוה א-להינו י-הוה = (דב' ו,ו) על לבבך = (דב' יט,ג) ינחילך י-הוה = (דב' כז,יז) מסיג גבול

וייקר דמם בעיניו = 588 = בירושלם = (ברא' יב,יח) למה לא הגדת לי = (ברא' טו,יג) ידע תדע = (ברא' יח,ה) פת לחם = (ברא' יט,יט) הנה נא מצא עבדך חן בעיניך = (ברא' כד,יד) וגם גמליך אשקה = (ברא' כה,טז) הם בני ישמעאל = (ברא' כז,לד) צעקה גדלה ומרה = (ברא' כח,יב) סלם מצב ארצה = (ברא' כח,יח) וישכם יעקב = (שמ' כה,כ) ופניהם איש אל אחיו = (שמ' לג,יט) בשם י-הוה לפניך = (במ' יג,כט) עמלק יושב = (דב' טז,א) בחדש האביב הוציאך י-הוה א-להיך
\\

חצי ראשון של הפסוק: הוי"ה א-להיכם הרבה אתכם = 801 = אזי מלך שמו נקרא
(הרי, רק כשעם ישראל עבדי השם מתרבים עד מספר ששים ריבוא, הבורא ית' נמלך
כבי' על הבריאה, ובכך יש תיקון ראשוני לחפצו ית' מתוכו ברא עלמא?)

פסוק יא: הוי"ה א-להי אבותיכם יסף עליכם ככם אלף פעמים, ויברך אתכם כאשר דבר לכם

הוי"ה א-להי אבותיכם = ישראל

יסף עליכם ככם אלף פעמים = 751 = (תהלים י,טז) הוי"ה מלך עולם ועד אבדו
גוים מארצו = (עשיו מצד הס"א) שלטון כופרים (המגיע לנו מתוך שה' מוסיף לנו
כפי שעשינו, אלף פעמים?!!!) = (בראשית לו,יט) ואלה בני עשו ואלה אלופיהם
הוא אדום

-----

רק נקודות למחשבה:
דברים א,ל: ... הוא ילחם לכם = קץ
פסוק לב: ובדבר הזה = רל"א

ולתיקון ציור ההסטוריה?:
דברים א,לה: ... הדור הרע הזה = 507 = בנימין זאב הרצל = עין לציון צופיה = זרש = בית המן

ובסוף הפרשה, דברים ג,כב: הוי"ה א-להיכם הוא הנלחם לכם = 367 = בשס"ה
(דהיינו, בכח קיום המצוות לא תעשה בנו, בזה הקב"ה משתמש, זה כביכול הדלק
המניע את מנוע הגאולה מן הגולים אותנו)

הוא הנלחם לכם = 235 = אהבה ויראה = צפניה = (ברא' יז,ו) לגוים ומלכים = (שמ' ט,כז) י-הוה הצדיק = (שמ' יב,כז) ויקד העם = (ויק' יא,כז) טמאים הם לכם = (במ' כא,ה) לחם ואין מים = (דב' ה,ג) היום כלנו חיים

----------------------------

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
Tratamiento del sintoma para provocar la transformacion del problema d fondo, como en el ejemplo de los grafologos

Mas aun, si se trata de hacer el mikdash individual d jok umishpat y torah y mitsvot, para q haya kli (mikdash) para la shejinah

Para el 3o, esta prometido q

כי ביה"מ ירד מן השמים

וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם
ומלתי את בשר לבבכם וכו

אך יש הזדמנות לאחישנה, לבנות לו את המקדש ולהביא את השכינה
הקניית הצורה תהיה בכפיה

תשעה באב ה'תש"ע

2010-07-18T22:25:00.000+03:00

בס"ד

תשעה באב = 780

תשעה באב ה'תש"ע (780 + 5770) = 6550 = [עזרע ז,יא] וְזֶה פַּרְשֶׁגֶן הַנִּשְׁתְּוָן אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ אַרְתַּחְשַׁסְתְּא לְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר סֹפֵר דִּבְרֵי מִצְוֹת יְקֹוָק וְחֻקָּיו עַל יִשְׂרָאֵל

עזרא הוא צאצא של פינחס בן אלעזר דור י"ד אחריו, ארתשסתא הוא דריוש בן אסתר המלכה

עזרא עולה מבבל לירושלים עם כל כלי המקדש ועם המכתב מהמלך דריוש, להגיע לביה"מ שרק נבנה וללמד את ישראל חוק ומשפט

כל עזרא פרק ז, כדלקמן:

(א) וְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּמַלְכוּת אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ פָּרָס עֶזְרָא בֶּן שְׂרָיָה בֶּן עֲזַרְיָה בֶּן חִלְקִיָּה:
(ב) בֶּן שַׁלּוּם בֶּן צָדוֹק בֶּן אֲחִיטוּב:
(ג) בֶּן אֲמַרְיָה בֶן עֲזַרְיָה בֶּן מְרָיוֹת:
(ד) בֶּן זְרַחְיָה בֶן עֻזִּי בֶּן בֻּקִּי:
(ה) בֶּן אֲבִישׁוּעַ בֶּן פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ:
(ו) הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל וְהוּא סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתֶּן לוֹ הַמֶּלֶךְ כְּיַד יְקֹוָק אֱלֹהָיו עָלָיו כֹּל בַּקָּשָׁתוֹ: פ
(ז) וַיַּעֲלוּ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים וְהַנְּתִינִים אֶל יְרוּשָׁלִָם בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ:
(ח) וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הִיא שְׁנַת הַשְּׁבִיעִית לַמֶּלֶךְ:
(ט) כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל וּבְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בָּא אֶל יְרוּשָׁלִַם כְּיַד אֱלֹהָיו הַטּוֹבָה עָלָיו:
(י) כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת תּוֹרַת יְקֹוָק וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט: ס
(יא) וְזֶה פַּרְשֶׁגֶן הַנִּשְׁתְּוָן אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ אַרְתַּחְשַׁסְתְּא לְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר סֹפֵר דִּבְרֵי מִצְוֹת יְקֹוָק וְחֻקָּיו עַל יִשְׂרָאֵל: פ
(יב) אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא לְעֶזְרָא כָהֲנָא סָפַר דָּתָא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא גְּמִיר וּכְעֶנֶת:
(יג) מִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל מִתְנַדַּב בְּמַלְכוּתִי מִן עַמָּה יִשְׂרָאֵל וְכָהֲנוֹהִי וְלֵוָיֵא לִמְהָךְ לִירוּשְׁלֶם עִמָּךְ יְהָךְ:
(יד) כָּל קֳבֵל דִּי מִן קֳדָם מַלְכָּא וְשִׁבְעַת יָעֲטֹהִי שְׁלִיחַ לְבַקָּרָא עַל יְהוּד וְלִירוּשְׁלֶם בְּדָת אֱלָהָךְ דִּי בִידָךְ:
(טו) וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַב דִּי מַלְכָּא וְיָעֲטוֹהִי הִתְנַדַּבוּ לֶאֱלָהּ יִשְׂרָאֵל דִּי בִירוּשְׁלֶם מִשְׁכְּנֵהּ:
(טז) וְכֹל כְּסַף וּדְהַב דִּי תְהַשְׁכַּח בְּכֹל מְדִינַת בָּבֶל עִם הִתְנַדָּבוּת עַמָּא וְכָהֲנַיָּא מִתְנַדְּבִין לְבֵית אֱלָהֲהֹם דִּי בִירוּשְׁלֶם:
(יז) כָּל קֳבֵל דְּנָה אָסְפַּרְנָא תִקְנֵא בְּכַסְפָּא דְנָה תּוֹרִין דִּכְרִין אִמְּרִין וּמִנְחָתְהוֹן וְנִסְכֵּיהוֹן וּתְקָרֵב הִמּוֹ עַל מַדְבְּחָה דִּי בֵּית אֱלָהֲכֹם דִּי בִירוּשְׁלֶם:
(יח) וּמָה דִי עליך עֲלָךְ וְעַל אחיך אֶחָךְ יִיטַב בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּד כִּרְעוּת אֱלָהֲכֹם תַּעַבְדוּן:
(יט) וּמָאנַיָּא דִּי מִתְיַהֲבִין לָךְ לְפָלְחָן בֵּית אֱלָהָךְ הַשְׁלֵם קֳדָם אֱלָהּ יְרוּשְׁלֶם:
(כ) וּשְׁאָר חַשְׁחוּת בֵּית אֱלָהָךְ דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּן תִּנְתֵּן מִן בֵּית גִּנְזֵי מַלְכָּא:
(כא) וּמִנִּי אֲנָה אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מַלְכָּא שִׂים טְעֵם לְכֹל גִּזַּבְרַיָּא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה דִּי כָל דִּי יִשְׁאֲלֶנְכוֹן עֶזְרָא כָהֲנָה סָפַר דָּתָא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא אָסְפַּרְנָא יִתְעֲבִד:
(כב) עַד כְּסַף כַּכְּרִין מְאָה וְעַד חִנְטִין כֹּרִין מְאָה וְעַד חֲמַר בַּתִּין מְאָה וְעַד בַּתִּין מְשַׁח מְאָה וּמְלַח דִּי לָא כְתָב:
(כג) כָּל דִּי מִן טַעַם אֱלָהּ שְׁמַיָּא יִתְעֲבֵד אַדְרַזְדָּא לְבֵית אֱלָהּ שְׁמַיָּא דִּי לְמָה לֶהֱוֵא קְצַף עַל מַלְכוּת מַלְכָּא וּבְנוֹהִי:
(כד) וּלְכֹם מְהוֹדְעִין דִּי כָל כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא זַמָּרַיָּא תָרָעַיָּא נְתִינַיָּא וּפָלְחֵי בֵּית אֱלָהָא דְנָה מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא שַׁלִּיט לְמִרְמֵא עֲלֵיהֹם:
(כה) וְאַנְתְּ עֶזְרָא כְּחָכְמַת אֱלָהָךְ דִּי בִידָךְ מֶנִּי שָׁפְטִין וְדַיָּנִין דִּי לֶהֱוֹן דאנין דָּאיְנִין לְכָל עַמָּה דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה לְכָל יָדְעֵי דָּתֵי אֱלָהָךְ וְדִי לָא יָדַע תְּהוֹדְעוּן:
(כו) וְכָל דִּי לָא לֶהֱוֵא עָבֵד דָּתָא דִי אֱלָהָךְ וְדָתָא דִּי מַלְכָּא אָסְפַּרְנָא דִּינָה לֶהֱוֵא מִתְעֲבֵד מִנֵּהּ הֵן לְמוֹת הֵן לשרשו לִשְׁרֹשִׁי הֵן לַעֲנָשׁ נִכְסִין וְלֶאֱסוּרִין: פ
(כז) בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אֲשֶׁר נָתַן כָּזֹאת בְּלֵב הַמֶּלֶךְ לְפָאֵר אֶת בֵּית יְקֹוָק אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם:
(כח) וְעָלַי הִטָּה חֶסֶד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְיוֹעֲצָיו וּלְכָל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַגִּבֹּרִים וַאֲנִי הִתְחַזַּקְתִּי כְּיַד יְקֹוָק אֱלֹהַי עָלַי וָאֶקְבְּצָה מִיִּשְׂרָאֵל רָאשִׁים לַעֲלוֹת עִמִּי: פ

Pasadas estas cosas, en el reinado de Artajerjes rey de Persia, Esdras hijo de Seraías, hijo de Azarías, hijo de Hilcías, ² hijo de Salum, hijo de Sadoc, hijo de Ahitob, ³ hijo de Amarías, hijo de Azarías, hijo de Meraiot, ⁴ hijo de Zeraías, hijo de Uzi, hijo de Buqui, ⁵ hijo de Abisúa, hijo de Finees, hijo de Eleazar, hijo de Aarón, primer sacerdote, ⁶ este Esdras subió de Babilonia. Era escriba diligente en la ley de Moisés, que Jehová Dios de Israel había dado; y le concedió el rey todo lo que pidió, porque la mano de Jehová su Dios estaba sobre Esdras.

⁷ Y con él subieron a Jerusalén algunos de los hijos de Israel, y de los sacerdotes, levitas, cantores, porteros y sirvientes del templo, en el séptimo año del rey Artajerjes. ⁸ Y llegó a Jerusalén en el mes quinto del año séptimo del rey. ⁹ Porque el día primero del primer mes fue el principio de la partida de Babilonia, y al primero del mes quinto llegó a Jerusalén, estando con él la buena mano de Dios. ¹⁰ Porque Esdras había preparado su corazón para inquirir la ley de Jehová y para cumplirla, y para enseñar en Israel sus estatutos y decretos.

¹¹ Esta es la copia de la carta que dio el rey Artajerjes al sacerdote Esdras, escriba versado en los mandamientos de Jehová y en sus estatutos a Israel: ¹² Artajerjes rey de reyes, a Esdras, sacerdote y escriba erudito en la ley del Dios del cielo: Paz. ¹³ Por mí es dada orden que todo aquel en mi reino, del pueblo de Israel y de sus sacerdotes y levitas, que quiera ir contigo a Jerusalén, vaya. ¹⁴ Porque de parte del rey y de sus siete consejeros eres enviado a visitar a Judea y a Jerusalén, conforme a la ley de tu Dios que está en tu mano; ¹⁵ y a llevar la plata y el oro que el rey y sus consejeros voluntariamente ofrecen al Dios de Israel, cuya morada está en Jerusalén, ¹⁶ y toda la plata y el oro que halles en toda la provincia de Babilonia, con las ofrendas voluntarias del pueblo y de los sacerdotes, que voluntariamente ofrecieren para la casa de su Dios, la cual está en Jerusalén. ¹⁷ Comprarás, pues, diligentemente con este dinero becerros, carneros y corderos, con sus ofrendas y sus libaciones, y los ofrecerás sobre el altar de la casa de vuestro Dios, la cual está en Jerusalén. ¹⁸ Y lo que a ti y a tus hermanos os parezca hacer de la otra plata y oro, hacedlo conforme a la voluntad de vuestro Dios. ¹⁹ Los utensilios que te son entregados para el servicio de la casa de tu Dios, los restituirás delante de Dios en Jerusalén. ²⁰ Y todo lo que se requiere para la casa de tu Dios, que te sea necesario dar, lo darás de la casa de los tesoros del rey.

²¹ Y por mí, Artajerjes rey, es dada orden a todos los tesoreros que están al otro lado del río, que todo lo que os pida el sacerdote Esdras, escriba de la ley del Dios del cielo, se le conceda prontamente, ²² hasta cien talentos de plata, cien coros de trigo, cien batos de vino, y cien batos de aceite; y sal sin medida. ²³ Todo lo que es mandado por el Dios del cielo, sea hecho prontamente para la casa del Dios del cielo; pues, ¿por qué habría de ser su ira contra el reino del rey y de sus hijos? ²⁴ Y a vosotros os hacemos saber que a todos los sacerdotes y levitas, cantores, porteros, sirvientes del templo y ministros de la casa de Dios, ninguno podrá imponerles tributo, contribución ni renta.

²⁵ Y tú, Esdras, conforme a la sabiduría que tienes de tu Dios, pon jueces y gobernadores que gobiernen a todo el pueblo que está al otro lado del río, a todos los que conocen las leyes de tu Dios; y al que no las conoce, le enseñarás. ²⁶ Y cualquiera que no cumpliere la ley de tu Dios, y la ley del rey, sea juzgado prontamente, sea a muerte, a destierro, a pena de multa, o prisión.

²⁷ Bendito Jehová Dios de nuestros padres, que puso tal cosa en el corazón del rey, para honrar la casa de Jehová que está en Jerusalén, ²⁸ e inclinó hacia mí su misericordia delante del rey y de sus consejeros, y de todos los príncipes poderosos del rey. Y yo, fortalecido por la mano de mi Dios sobre mí, reuní a los principales de Israel para que subiesen conmigo.

אַרְתַּחְשַׁסְתְּא = 1370 = פתיל תכלת

אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ פָּרָס = 1800 = (שמ' ג,טו) אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם

אגב ברכות פ"א משנה ב: בין תכלת ללבן

2010-07-12T13:44:00.000+03:00

בס"ד

בין תכלת ללבן = 1024 = 2 ^10 = [דב' יז,יג] וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד = זאת התורה = בעזרת השם = אתרוג לולב הדס ערבה = (ברא' ז,ב ועוד) איש ואשתו = (ברא' ט,יב) אות הברית = (שמ' ג,יג) א-להי אבותיכם שלחני אליכם = (שמ' טז,לד ועוד) כאשר צוה הוי-ה אל משה = (דב' י,א) פסל לך שני לוחת

(קהתי:

חכמים אמרו: "תכלת דומה לים, וים דומר לרקיע, ורקיע דומה לאבן ספיר, ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד":

והרמב"ם כותב: "תכלת האמורה בתורה... זו היא דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע

)

ומכאן, וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם

ומכאן, מצוות ראיית הצצית שאיננה אלא ביום, משמשת סימן להתחלת זמן קריאת שמע בשחרית

ובפנימיות: תכלת מורה על מידת המלכות המשקיפה את גוון השמים שבאימא, ולבן הוא בחי' חכמה. תכלת הוא תכלית המעשה ולבן הוא מחשבה תחילה, וצריך להבחין ביניהם לפני שאומרים ה' א-להינו (הכבי' נשמע כאילו שניים חו"ח) ה' הוא רק אחד, כי מה שרואים בתכלת רק משקיף את גוון השמים הניזון מהאור של החכמה.

ד"א תכלת בהוד ולבן בחסד, וצריך להבחין בין בחינת הוד קו שמאל לבחי' חסדים דקו ימין לפני שמייחדים אותם

ד"א ההפרש בין "תכלת" ל"לבן" הוא 768 = (ברא' א,כו) ויאמר א-להים נעשה {דהי' ויאמר א-להים נעשה לבן, מנפיק תכלת!} = אבן שתיה {עלה במחשבה דהי' בחכמה בחי' לבן לברוא, + אבן שתיה, יש לך עולם העשיה במלכות בחי' תכלת}

רבי אליעזר אומר: בין תכלת לכרתי (קהתי: קוונים דומים הם ואי אפשר להכיר ביניהם אלא כשהאיר כבר היום; וזה מאוחר מזמן ההיכר בין תכלת ללבן. כרתי תרגומו של "חציר" -במ' יא,ה-. גוון הכרתי ירוק הדומה לשל תכלת. רבי אליעזר נותן סימן היכר לפי הגוונים הדומים שבטבע: משיכיר בין תכלת השמים לירקרק החציר שעל פני האדמה)

בין תכלת לכרתי = 1572 = [קה' ז,ד] לב חכמים בבית אבל ולב כסילים בבית שמחה = [תהי' יד,קט] עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו = (שמ' כח,לג ועוד) וארגמן ותולעת שני = (שמ' לב,טז) מעשה א-להים המה והמכתב מכתב א-להים = (במ' ט,ג) בין הערבים תעשו אתו = (דב' ל,יב) לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו

ההפרש בין תכלת לכרתי = 220 = (ברא' יג,טו) עד עולם = טהור = פסל לך = אהבה רבה = הלומד מכל אדם = מה למעלה = מכספך

רבי יהושע אומר עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים וגו' (קהתי: שמשמעו של הכתוב "ובקומך" עד שעה שכל בני אדם קמים ממטתם - ההלכה כרבי יהושע בן חנניה)

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן

2010-06-28T21:33:00.000+03:00

בס"ד

(פסוק שלם: וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְקֹוָק \הכנעה\ וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים \הבדלה\ לִהְיוֹת לִי \המתקה\ --- זה אומר ש"השלך על ה' יהבך בחי' הכנעה, והוא יכלכלך בחי' הבדלה , לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק בחי' המתקה \ לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק = 956 = וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה = ויאמר אכן יש הוי-ה במקום הזה ואנכי = פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן = (ברא' לט,ב) ויהי הוי-ה את יוסף ויהי איש = (ברא' מח,טו) הרעה אתי מעדי עד היום = (שמ' יג,ח) זה עשה הוי-ה לי בצאתי = [ויק' י,כ] וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו = (ויק' כ,כה) בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר = (ויק' כא,יח) כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם = (י"ב פע' בבמ' ז) אחד בן שנתו לעלה = (במ' לב,כח) ואת יהושע בן נון = (דב' ז,ו) כי עם קדוש אתה = (דב' ח,א) וירשתם = (דב' לא,כו) ספר התורה = (דב' לג,כח) וישכן ישראל בטח בדד {רש"י: כל יחיד ויחיד איש תחת גפנו ותחת תאנתו מפוזרין ואין צריכים להתאסף ולישב יחד מפני האויב} = אל יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מפניך = ויפל על צוארו וישקהו וכו')

פינחס בן אלעזר = 568 = דור משיח = בית יוסף = (ברא' יא,ד) הבה נבנה לנו עיר ומגדל (כדברי נמרוד, הלעו"ז) = (ברא' כט,א) וליך ארצה בני קדם (יעקב לפגוש את רחל) = (שמ' יג,ט) הוצאך הוי-ה ממצרים = (שמ' כד,א) עלה אל הוי-ה אתה = (ויק' יד,ה) כלי חרש = (ויק' כ,כב) כל חקותי = (במ' כ,כז) וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר = מנחה בלולה בשמן = (במ' לג,טז) ויסעו ממדבר סיני = (דב' יז,ג) לכל צבא השמים

אליהו התשבי = 769 = ויכלו השמים והארץ = (שמ' יט,ד) ואשא אתכם = (ויק' כה,נה) לי בני ישראל עבדים = (במ' ב,יב) שלמיאל בן צורי = (במ' יא,יב) כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ = (במ' יד,יא) עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי = (במ' כו,ה) בכור ישראל = (דב' ד,י) כל הימים אשר הם חיים = (אותו פסוק) אשר הם חיים על האדמה = (דב' ה,טו) צִוְּךָ יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ = (דב' לב,לא) כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם (מסביר איך ירדוף אחד אלף ושניים יניסו רבבה)

667 וכו

2010-06-18T18:06:00.001+03:00

חק"ת - שלו"ם = בל"ק
חקת אות' תקח (עתיד), בלק אות' קבל (ציווי, הכנעה)

שמן (= שמי"ם)

למאור = זר"ע / עז"ר (בחי' שבת דעוה"ז, המשכת אורות משבת לשבוע הבא אחריו)
שמן למאור =667 = [דב' א,לב] ובדבר הזה אינכם מאמינם ביהוה אלהיכם (ומדובר באמונה שהיתה צריכה להיות ממילא, כי ראו וחוו את כל הטוב ובכ"ז אינם מאמינים; זו לא-אמונה כל כך על-הגיונית כמו האמונה הפשוטה עצמה... אולי בחי' קליפה קדמה לפרי, ומתוך כזה על-הגיון בכלים של תוהו יבוא לכלים של תיקון באמונה עילאה?) = 667
שמני מתברך משביעי

המשחה = משי"ח
שמן המשחה = 748 = שב"ת הוי"ה = עב סג מה בן קסא קמג קנא י-ה יןהוה ( ח ש"ק שמכוונים בטבילת שבת + הוי-ה --- סה"כ ט ש"ק) = זה כלל גדול בתורה = הבן יקיר לי אפרים (מתוך ירמ' לא,יט - נבואה לקיבוץ גלויות וגאולה אחרונה)
בחי'השבוע מתברכת מהשבת הבאה, בחי' שבת דעוה"ב

מאליסף בן דעואל לרבי כרוספדאי הלוך וחזור

2010-06-16T19:25:00.006+03:00

בס"ד

ילקוט ראובני במדבר

(4) ילקוט ראובני על התורה - פרשת במדבר
דגל מחנה ראובן היה בדרום ועמו מטה שמעון וגד היו דוגמת מחנה מיכאל בוכביא"ל פדיא"ל מימין השכינה שלשתן נקרא מחנה מיכאל וכו', דגל מחנה אפרים עמו מטה מנשה ובנימין והיו דוגמת מחנה רפאל וכדיא"ל אחזיא"ל מאחורי השכינה ושלשתן נקראו מחנה רפאל, דגל מחנה צפונה דן ועמו מטה אשר ונפתלי והיו דוגמת מחנה אריא"ל דניא"ל רמא"ל משמאל השכינה ושלשתן נקראו מחנה אריא"ל כו' דוק תמצא שמות נשיאי השבטים העומדים לארבע רוחות חותמם בשם א"ל זהו ענין נפלא והיה ראוי להסתירו כי הנשיא במזרח בדגל יהודה שמו נתנא"ל והנשיא בדרום בדגל ראובן שמו שלומיאל והעומד למערב בדגל אפרים שמו גמליאל והנשיא העומד לצפון בדגל דן שמו פגעיאל ולא תמצא זאת בשאר השמות שיהיה חותם אחד בשם א"ל והם כנגד מלאכי מעלה שהזכרתי שכולם חותמים באל:
<מקובלים>:
[אות מב]:
ומטה גד ונשיא לבני גד אליסף בן רעואל ברי"ש ולא בדלי"ת כי כן כתיב במסרה על זה לית דכוותיה בכל שבטיא וחד בן רעואל המדני א"כ הפסוק שהזכיר בראש הספר לגד *אליסף* *בן* *דעואל* בדל"ת מאחר שהזכיר על זה דל"ת דכוותיה בכל שבטים והוא נקרא פעם בדלי"ת ופעם ברי"ש והכל ענין אחד כי הענין שירצה בדלי"ת אל ידע אותו:

ספר בת עין, פ' בחקותי

(6) ספר בת עין - פרשת בחקתי
ועיקר הסיבה שמזה יבא לבחינת דעת הנ"ל הוא זה, כשאדם מאמין שהבורא ית"ש הוא מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה ומתבונן תמיד בגדולת הבורא ברוך הוא, ומחמת זה רואה תמיד שפלות ערכו, ומבין ומשכיל שמצד מעשיו הוא רק בחינת גבורה והכל הוא מצד חסד הבורא ברוך הוא:
ועל דרך זה נוכל לומר שזה מרמז לנו התורה הקדושה במה שלפעמים כתיב בתורה נשיא לבני גד *אליסף* *בן* *דעואל* (במדבר א יד), ולפעמים כתיב בן רעואל (במדבר ב יד). דהנה שבט גד מרמז לבחינת דעת הנ"ל, כי בחינת דעת כולל כל הז' מדות קדושות (פע"ח ש' חג הסוכות פ"ב), ותיבת ג"ד גימטריא ז', וגם ר"ת ג"ומל ד"לים (ע' שבת קד.), היינו לידע באמת שמצד מעשיו הוא רק בחינת דל והבורא ית"ש גומל עמו חסד חנם. ועוד אכתוב מזה לקמן בעז"ה איך שמרומז בחינת דעת הנ"ל בתיבת גד:
וזה הוא עיקר רצון הבורא ית"ש לדעת כי הכל הוא חסד האל, וזה מרמז לנו התורה אצל שבט גד שמרמז על בחינת דעת כנ"ל, דע"ו א"ל, פירוש שידע שהכל הוא חסד אל, ואז הוא רע"ו א"ל, פירוש אז הוא רצון ורעותא דיליה:
ונחזור לענינינו, שהעיקר הוא בחינת דעת, ודעת הוא לשון התחברות כידוע (בראשית ד כה), ולוי הוא גם כן לשון התחברות כמאמר הכתוב (בראשית כט לד) הפעם ילוה וגו', מרמז שזהו בחינת שבט לוי, שהיו יודעים שפלות ערכם, וכל הטובות שמשיגים הם רק מצד חסד חנם מאת הבורא ית"ש, ומחמת שהיו בבחינה זו היו בבחינת התקרבות להשראת השכינה, והיו מקיפין את המשכן משלש רוחות, ומחמת שהיו בבחינת התקרבות השכינה היו באים לתוספות רוח דעת ויראת ה' בכל יום ויום, והם היו משפיעים בחינת דעת לכללות ישראל שהם ארבע דגלים:
וזהו מרומז בשבט ג"ד, פירוש שהלוים שהיו מקיפים את המשכן מג' רוחות היו משפיעים בחינת דעת לכללות ישראל שהם ד' דגלים:

(7) ספר שיח שרפי קודש - פרשת נשא

ביום השביעי נשיא לבני גד *אליסף* *בן* *דעואל*. בברכת משה רבע"ה (פ' ברכה) ברוך מרחיב גד, פתח הרב ר' בעריש מביאלע זצוק"ל הענין מה ששאלו בני גד ובני ראובן לקבל נחלתם מעבר הירדן רצונם הי' להוסיף קדושת א"י, ולכן בראות משה רבע"ה את רצונם ובכדי שכ"א מישראל אשר ירצה להוסיף קדושה על קדושתו יותר ויותר אמר בדרך כלל ברוך מרחיב גד ברוך יהי' כל איש אשר ירחיב קדושה כמו גד ולכן נקרא שם הנשיא שלהם אליסף בן דעואל פי' מן דעת אל יצמח להוסיף בקרבו קדושת אל ית', וזהו שם אל-יסף:
(ובשם אדומו"ר הה"ק זצוקללה"ה מאלכסנדר, שמעתי מה שרצו בני גד ובני ראובן לקבל נחלתם מעבר הירדן, מפני שהי' להם גודל דביקות ברבם הקדוש וצפו שעתיד להקבר בגיא מול בית פעור ולכן רצו דווקא מעבר הירדן ופי' בזה הפסוק ומקנה רב הי' לבני גד ובני ראובן עצום מאוד ויראו את ארץ יעזר וכו' פי' ומקנה רב היינו קנין ודביקות ברב חיינו רבם הקדוש הי' לבני גד וכו' עצום מאוד וצפו כהנ"ל שעתיד להקבר בגיא ולכן ויראו את ארץ יעזר):
(הגה"ה מהרנ"נ מקלביאל זצ"ל):

-------------------------

וממנו, ה' הוביל אותנו בשגחה אדירה עד קברו של רבי כרוספדאי האמורא קרוב לעין זיתים
בחזרה, התוודע לנו ש
כרוספדאי = 381 = [במ' א,יד] ולבני גד אליסף בן דעואל (פסוק יחיד בכל התנ"ך בערך 381), ומשם שגם רבי כרוספדאי הצטרף ללימודנו זה

מובא בשער הגילגולים הקדמה ל"ז:

(70) שער הגלגולים - הקדמה לז
למזרח צפת תוב"ב, בלכתך מצפת אל כפר אבנית, יש שם ב' הרים גדולים מאד, ונקרא הדרך שביניהן בין גיבליין, והנה באמצע אורך הדרך הזה, שבין ב' ההרים, שם לצד דרום הדרך בראש ההר ההוא, שם קבור רבי כרוספדאי חמיד לבא, הנזכר בסוף ספר התקונים תיקון ע', ובזוהר פרשת שלך לך:
גם בלכתך מצפת מדרך בין גבליין הנז"ל, באותו ההר אשר לצד ימינך, שהוא למעלה מן הארת אל קראת של הישמעאלים, תעלה משם ותלך כל ראש ההר ההוא מצפונו לדרומו, ושם כמו חפירה תחת הסלע לצד ימינך, ושם קבור אנטיגנוס אי"ס. ותלך מעט יותר לצד דרום, ושם חפירה ג"כ תחת הסלע לצד ימינך, ושם קבור נתן דצוציתא:
לדרום צפת תוב"ב, לצד דרום המגדל, יש מעיין א', ונקרא מעין החדש ושם קרוב אליה מערה אחת, וקורים אותה אולד יעקב, ושם כנגד המעיין ממש לצד צפון, בנין נאה ובתים נאים, וכל העולם אומרים כי שם קבור רבי דוסא בן הרכינס, וכן האמת, ואין צדיק אחר קבור שם אלא הוא לבדו:
משם תלך בדרך ההולך לצד דרום, ושם רחוב אחד קורין לו אל מידאן, ושם מרגז אחד לישמעאלים, ולמטה מדה המרגז, יש עמק אחד למזרח הבקיעה, והרחוב ההוא והוא גיא גדולה מאד חצובה בין סלעים, ושם קבור ר' בנימין בר יפת:
משם תלך להלאה לצד דרום אחר סיום שכונת כל בתי הישמעאלים, יש מקום גדול מאד, כולו מלא אבנים קטנים גבוהים, ושם גל אחד גבוה מכולם, ושם היתה בית הכנסת קדוש קדמון מאד, ובמקום ההיכל קבור שם בנימין הצדיק התנא:
שם סמוך לו עמק אחד קטן, שם קבור נחום איש גם זו. ודע, כי כל מקום הגלים ההם היתה עיר אחת גדולה מאד וקדושה:
לצפון צפת תוב"ב, בלכתך מצפת לצד צפון ללכת אל כפר עין זייתון, דרך אילן אחד של חרוב, שם קבור יש"ו הנוצרי. ויש שם ב' דרכים, האחד הימני הולך לעין זיתון הנזכר. והב' השמאלי הולך אל הכרל הנזכר. והנה באמצע ב' הדרכים האלו, יש שם בקעה גדולה של אילני זתים, ולקצה הצפוני של בקעה זו יש שם נחל מים שוטף,
שיורד מן בור אחד הנקרא גפאר בין צפת ובין עין זיתון, ושם גשר אחד, ועוברים בו מימי הנחל ההוא, וזה הנחל נמשך ויורד לצד צפון של הבקעה הנזכר, ובאילן של זית האחרון שבכלם, שם קבורה אמיה של ר' כרוספדאי חמיד לבא, הנזכר בזהר פרשת שלח לך:
בלכתך מצפת דרך צפון לגוש חלב, יש שם נחל מים הנקרא כראל, ונ"ל שמימי ביריה ועין זיתון יורדים בנחל ההוא, והנה בדרך הזה עצמו ההולך לגוש חלב, כשתתרחק מן הכרל ת' אמות לצד צפון בדרך הזה עצמו, יש אבן אחת גדולה ארוכה נטויה בצד הדרך הזה לצד שמאל, ושם תחתיה קבור רבי נתן הבבלי:
ותלך משם לצד מערב ממש, ושם בהר מקום גדול מלא חפירות, נראה מקום מחצב אבנים בין הסלעים, ושם קבור ר"ש בן מנסיא:
ומשם תלך לצד צפון, נוטה מעט למערב דרך אלכסון, עד אשר תגיע לנחל אחד עמוק מאד, בין הרים גבוהים מאד, ותחילת הנחל הזה ראשיתו מתחיל מן עמק א' שבין ההרים, אשר אצל כפר קיזמיאה, ובעמק ההוא יש בור אחד הנקרא ביר אלשיך, ושם בעמק ההוא פרשת דרכים, למירון, ולגוש חלב, ולבאריתא, ולדרום הבור ההוא הנזכר, מתחיל נחל אחד יבש מבלי מים, ונמשך בין ב' ההרים גבוהים וארוכים מאד, ונמשך קצה הנחל הזה עד הנחל של צפת שטוחנין בו קמח הנז"ל:
והנה בלכתך מן קבר ר"ש בן מנסיא לצד צפון, נטה קצת באלכסון למערב, עד הגיעך אל סוף קצה ההר ההוא, אשר הנחל העמוק הנז"ל הוא תחתיו, והנה שם למעלה בראש ההר סלע אחד ומעט מישור, אצלו קבור שם רב ייבא סבא הנזכר בזוהר פרשת משפטים:
ורחוק ממנו לצד מזרח כמו מאתיים אמות, שם קבור אוריה הכהן. והנה בזה ההר יש כמו קבוץ סלעות בעגול ממנו, ובאמצעותם הוא המקום שנתקבצו שם הרשב"י ע"ה ותלמידיו ללמוד שם ספרא דצניעותא דפרשת תרומה, ובאותו מקום עצמו קבור ר' יוסי דפקיעין הנזכי בזוהר פרשת בלק. בדרך צפת, שהולכים בו לגוש חלב, באמצע הדרך אשר מן הכר"אל אל ביר אלשיך, שם באמצע הדרך לצד מזרח קרוב לו כמו עשר אמות או פחות מעט, יש סלע אחד קטן הרבה ונמוך, ושם קבור בן הא הא:
בדרך הנזכר אחר שתעבור מן הכראל, יש הר אחד גבוה לצד מזרח בימינך, ודרך ההר הזה עולים בו והולכים בו לעין זיתון, תעלה משם בדרך ההוא לראש ההר, ושם בראש ההר קבור ר"י בן ברוקה:
בדרך הנזכר בהגיעך בבי"ר א"ל שי"ך תעמוד שם ופניך כלפי צפון, ואז תראה לצד שמאלך ציון אחד, קבור שם רבי יוסי דמן יוקראת:
בדרך שעולים בו לכפר קיומיאה, והוא כן כמו שאומרים העולם והנה בצד ימינך יש הר גבוה, תעלה בהר ההוא כמו חמשים אמה או יותר, ושם תמצא מערה אחת מכוונת ממנו, כנגד ציון ר"י דמן יוקראת, ובמערה ההיא ב' פתחים, פתח אחד קטן במערבה ופתח אחד ע"ג המערה, ותכנס דרך הפתח הזה שבגג, ושם במערה ההוא
קבור רבי *כרוספדאי* האמורא. ואמר לי מורי ז"ל, כי מעלתו גדולה כמעלת התנאים. גם קבורים עמו שם שני צדיקים אחרים לא ידעתי שמם:
בדרך הנזכר, אצל העומק ההוא שבו בור אל שיך, יש בו פרשת דרכים הולכים לצד צפון. האחד הימיני, הוא עומד לצד מזרח ההר ההוא, שבו כפר ברית"א. והשמאלי עולים בו לגוש חלב:

לגבי רבי כרוספדאי התנא הקדוש, אנו מוצאים:

(97) ילקוט ראובני - ערכים - ערך שליחות
[אות א]:
אימיה דר' *כרוספדאי* בקש' לידע אם בנה חי או מת ואשכחה יונה נוקבא. אמרה לה, יונה, יונה, שליחא מהימנא הוית למאריך הה"ד וישלח את היונה מאתו. ואתמר בך, ותשב אליו היונה לעת ערב תבת ליה בשליחותי' באומא עלך, בההוא יונה קדישא, דתיזל בשליח' שלי ותדע אי ברי חי או מת. מיד לעידן רמשא חזר' בשליחו' דהכי חזרת לנח לעת ערב. הה"ד ותבא אליו היונה לעת ערב, הוי ממרטא גדפייתא וחפרה כוכא מיד יהבת קלא ואתכנישת מההוא עלמא:
\{תיקוני' תיקון ע'\}:

(7) זוהר חלק א דף ק/א
ואי עניינא לפטירת איניש מעלמא היא, נסתור כל פרשתא, או נוקים פרשתא בהאי או בהאי, מהו יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם וגומר, ואקחה פת לחם וגומר, וימהר אברהם האהלה אל שרה וגומר, ואל הבקר רץ אברהם וגומר, ויקח חמאה וחלב וגומר, כד אתא רב דימי אמר, לא מצאה הנשמה תועלת לגוף, אלמלא מה שרמז בכאן רמז הקרבנות, בטלו הקרבנות לא בטלה התורה, האי דלא אעסק בקרבנות, ליעסק בתורה ויתהני ליה יתיר, דאמר רבי יוחנן *, כשפירש הקדוש ברוך הוא הקרבנות, אמר משה, רבונו של עולם תינח בזמן שיהיו ישראל על אדמתם, כיון שיגלו מעל אדמתם מה יעשו, אמר לו, משה, יעסקו בתורה ואני מוחל להם בשבילה יותר מכל הקרבנות שבעולם, שנאמר (ויקרא ז לז) זאת התורה לעולה ולמנחה וגו', כלומר זאת התורה בשביל עולה בשביל מנחה בשביל חטאת בשביל אשם. אמר רבי *כרוספדאי*, האי מאן דמדכר בפומיה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, עניינא דקרבניא ותקרובתא ויכוון בהו, ברית כרותה הוא, דאינון מלאכיא דמדכרין חוביה לאבאשא ליה, דלא יכלין למעבד ליה אלמלא טיבו, ומאן יוכח, האי פרשתא יוכח, דכיון דאמר והנה שלשה אנשים נצבים עליו, מהו עליו, לעיין בדיניה, כיון:

*
אבל רבי יוחנן היה גדול האמוראים בדור השני בטבריה... ונחשב לרבו של רבי כרוספדאי האמורא (בן לרבי שבתאי). ובכן, איך מופיע רבי כרוספדאי התנא כמשיב לו בזוה"ק של רשב"י (בן דורו של רבי כרוספידאי התנא)? אולי על רבי יוחנן בן נורי הדברים אמורים, תנא בדור השלישי (בן דורו ובעל פלוגתא של רבי עקיבא, תלמיד של רבי אליעזר בן הורקנוס). מתוך זוה"ח מדרש רות המצוטט להלן נראה שרבי כרוספדאי חמיד ליבא (התנא) תלמיד של "רבי יוחנן",
והננו יודעים כבר שרבי כרוספדאי האמורא תלמיד הוא לרבי יוחנן!
עוד יותר... נראה שמתוך כך שרבי כרוספדאי התנא תלמיד היה לרבי יוחנן אחד ורבי כרוספדאי האמורא תלמיד היה לרבי יוחנן אחר, שניהם מצטטים כל הזמן בדבריהם את "רבי יוחנן", ומתוך זה, קשה לכא' מאוד להבחין מתי הוא האחד ומתי הוא השני ה"רבי כרוספדאי" המדבר

(10) זהר חדש מדרש רות מאמר חזווא דרבי כרוספדאי
רבי *כרוספדאי* חלש, עאל לגביה ר"י בן קסמא ורבנן, ההוא יומא, יומא דשבתא הוה. חמוניה דהוה בכי, ולבתר חייך, אדהכי דמיך. אמרו יום שבת הוא, ואסור לטלטלו, וטרחא אוחרא לא אצטריך, שבקוהו:
קם ר' יוחנן ודריש, וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה. מת אלימלך, נשארו בניה, לאתנחמא בהון, דאשתארו תרין בנוי, לאשלמא דוכתא דאלימלך, דהוה נשמתא לנשמתא:
לבתר מה כתיב. וימותו גם שניהם מחלון וכליון, רוח דקודשא, ורוח דמסאבא. השתא הוא תבירו על תבירו. נשמתא לנשמתא דקודשא שהוא י', ורוח השכלית שהוא וא"ו, לא ימותון, אלא אדם יורד מגדולתו נקרא מת:
אוף הכא, כד מית רבי אליעזר, נחמתא ברבנן דאשתארו, ואינון רבי יוחנן בן נורי וחבריו. מיתו ריב"ן וחבריו, אשתאר ר' כרוספדאי. והשתא חברנא רבי כרוספדאי דמית השתא הוא תבירו על תבירו:
עד דהוו יתבי. רבי חלקיה דהוה גביה, חמא ליה דאהדרו דמעין על אנפוי, וחוכא בפומיה. קרא ליה לרבי יוחנן ולחברייא, חמוניה בדמעין על אנפוי, וחוכא בפומיה, אמרו ודאי לא מית:
יתבו, ולא שבקו בר נש למקרב גביה. ברמשא אפתח עינוי, שאל מיא למשתי, קריבון לגביה רבי יוחנן ורבנן. אמר לון, רבותי, זילו בשלום, למחר תובו לגבאי, ואימא לכון מאי דחמינא, ופקידו לי להודיע לחברייא:
דהשתא אצטריכנא לאתקנא כל מלין דחמינא, ובהאי ליליא דהוינא תמן, עלמא אחרא חמינא, ולא ידענא מאי הוי. אמרו לביתי דלא יקרבון לגבאי, ולא יהא בר נש הכא. אזלו כלהו. ורבי יוחנן אשתאר תמן, ולא קריב גביה כל ההוא ליליא:
כד הוה נהיר יומא, חמוניה דהוה משתעי, ובכי. ולא ידעי מידי. קם ויתיב, וקרא ליה לרבי יוחנן. אמר ליה, מאי חמית. אמר, מעלמא אחרינא אתינא, ואעילנא תמן ולא יהבי לי רשותא לגלאה מידי, אלא לך ולחברך. ואמר לון מאי דחמא:
אמר ליה לר"י, אתקין מילך, וזיל לכורסך דאתקינו לך, דהא תריסר מן חברייא ייתון בגינך. ואנא חמינא, מה דלא יהבו לי רשו לגלאה:
וחמינא מאינון חברייא, דאתקיים תלמודייהו בידייהו. וחמית בההוא אתר דמלכא משיחא תמן. ושמענא כרוזא כריז בכל יומא, זכאין אינון חברייא דמשתדלי באורייתא, ואינון דמזכאין לה לאחרנין, ואינון דמעבירין על מדותייהו:
חמיתון, כד הוינא בכי וחייך. רשותא אתיהיב למלאך המות לאייתי יתי. וחמינא שכינתא לגבי, ולא שבקי ליה. וע"ד, בכינא ממלאך המות. וחייכית, כד חמינא שכינתא דלא שבקי ליה:
וחמינא עד דנטלן לי לבי דינא דתמן, וחמינא כמה חיילין ומשריין, תמן כולהו מתעסקין בדינין דעלמא, ובראשיצן סנדלפו"ן מאריה דאנפין, דמקשר קשרין למאריה. וחד פרוכתא פריסא עלוי, וכל חיליה דשמיא תחות ידוי, ולא אתיהיב לי רשותא למיקרב למיחמיה:
וחמינא בי דינא, וכמה סרכין ממנן קמייהו, מנהון סניגורין על בני עלמא, ומנהון קטיגורין, נטלו וקריבו לי גבייהו. וחמינא תמן סגיאין מן חברייא:
א"ל למלאך המות, מה דין מן בני עלמא גבך. אמר להו, די לא שביקי למימת יתיה וקריבנא ליה לדינא:
קמו תלת סהדין, ואמרו תלת זמנא, מצאנו כופר, ואסהידו עלי דאעברנא תדיר על מדותי. אתעסקו בדיני כל ההוא יומא, דחמיתון דדמיכנא, ועבדו חשבון יומין ושנין דילי, ואשתכחו תדיר שלימין:
ועל דאעברנא על מדותי תדיר, שבקו דינא, ולא יכלו למידן בהאי, עד דסליקו דינאי לאתר אחרא, ולא ידענא לאן אתר:
ואתיא מן דינא, לשבקא לי, ולמיהב לי זימנא, ולאשלמא תלמודאי בהאי עלמא, דעדיין לא גמירנא ליה, ולא שביק לי מלאך המות, עד דיהבו ליה באתרי רבי כרוספדאי סבא דמלקדמין, באדין שבק לי:
כד חמיתון דמעין באנפי, וחוכא בפומא. אינון דמעין, דקא בכינא מדחילו דמלאך המות. וחייכינא מחדרה דשכינתא. ועל דאוריכו לי עד זימנא אחרא, בגין לאודעאלי מה דגלינא לכון. ולא דמיכנא על יד מלאך המות, אלא שבקו בהדאי לרבי אושעיא, ועמיה אזלינא תמן:
תמהו חברייא, וקרו עליה, עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה. עוברי בעמק הבכא, דא ר' כרווספדאי, דעבר על דאא דמלאך המות, דאיהו עמק הבכא. דאיהו גרים בכיה לכולי עלמא. מעין ישיתוהו, דהניחוהו למיגמר תלמודיה, ולמהוי מעיין באורייתא. לפיכך, גם ברכות יעטה מורה. אי אורייתא גרים ליה חיים, כל שכן מאן דגריס ליה גרסא ואוליף ליה:
קרא עליה ר' יוחנן, זרח בחשך אור לישרים חנון ורחום וצדיק. זרח בחשך, מהו חושך. דא מלאך המות, דאחשיך אנפי עלמא. כד"א, וחושך על פני תהום. ואנהיר הקב"ה לצדיק דא, רבי כרוספדאי, נהירו דאורייתא. ומאן עבד דא. הקב"ה, דאיקרי חנון ורחום וצדיק.

(15) מדרש הנעלם פרשת בראשית מאמר ב' יהי אור
רבי חזקיה אמר, אנא הוית באתריהון דערביא, וחמית גוברין דהוו מתטמרין ביני טוריא, במערתא, ואתו מערב שבת לערב שבת לבתיהון. אמרית להון, מה דין דאתון עבדין. אמרו לי, פרישי עלמא אנן, ומתעסקן באורייתא כל יומא ויומא, וזמנין לית אנן אכלין בר מעשבי ברא:
אמרית להון, ושאה זמנין במה אתון מתפרנסין. אמרו לי, אנן אשכחן במדברא אעייא דמצמיחים באלוד, ואנן אכלין יתהון. כד נהירא לן שמעתא, מסגיאות חדוותא, משתמטי חד מינן, ומבשלין להון ואכלינן. ויומא ההוא חשיב לן דהוא כי טוב. ובזמנא דלא צמחי אינון אעייא, אנן אכלין עשבין דמשכחנא, ומבשלי להון ואכלינן:
אמרית להון, תהי חלקי עמכון לעלמא דאתי. אשריכם בעולם הזה, וטוב לכם לעולם הבא. כען ידענא דלא תהוון בכיסופא, כד ייתי משה למתבע עולבנא דאורייתא. אמרית להון, בני חייכון, יומא דא מה חידוש אתחדש לכון:
אמרו לי, האי פסוקא ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. ותאני רבי *כרוספדאי*, גדול התוספת מהאור. שהיה אור שלא היה כמוהו, זה הוא אור השכל הגדול, שנתהוה מאור זוה הודו, וזהו העומד מאחורי הפרגוד:
דתנינן, מאי דכתיב עוטה אור כשלמה, מלמד שעשה הקב"ה שאר המלאכים, באותו האור הראשון, מאותו האור ממש. ס"ד כמוהו. אלא מה הוא דבר מובדל ומושכל, כך שאר המלאכים דברים מובדלים ומושכלים. אבל אין השגתם כהשגתו. דתאני ר' כרוספדאי, השגת המלאכים היא השגה גדולה, מה שאין כן למטה מהם:
השגה שניה היא, השגת השמים, שמשיגים השגה, מה שלמטה מהם אין משיגים כמותם. השגה שלישית, היא השגת המדרגה התחתונה אשר מעפר יסודה, והיא השגת בני אדם, מה שאין משיגין שאר הנבראים:
וכנגד שלש מעלות הללו, יש באדם שלש צורות נפשיות. צורה הראשונה היא הנפש השכלית. השניה, היא הנפש המדברת. השלישית, היא הנפש הבהמית, המתאות תאות, והיא הנפש אשר תמעול מעל:
ואיתימא הכי, הנפש הראשונה היא נפש הבהמית, כנגד המדרגה התחתונה שאמרנו. נפש המדברת, כנגד השמים, שהיא מעלה יתירה על הראשונה. נפש השכלית, כנגד מדרגת המלאכים, שהיא המעלה העליונה על כל אלה.

(17) מדרש הנעלם פרשת בראשית מאמר תוצא הארץ נפש חיה
א"ר יצחק, נשמתא היא קיימא בקיומא לעלמין. מה הקב"ה קיים, אף היא קיימת. אבל על ההיא נפשתא חייתא, אמר קרא, הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה:
א"ר יוסי, מאי חזא אונקלוס, דאמר ויהי האדם לנפש חיה, ותרגם לרוח ממללא, אי נפשא דבעירתא היא, למה לא ממללן:
א"ר יצחק, על דאתגבלון מעובייא רבה דעפרא, יתיר מבני נשא. ולא זקפין רישא, ולא מסתכלין ברקיעא כבני נשא. דאלו אתגבלו מקלילא דעפרא כבני נשא, וזקפן רישא ואסתכלו ברקיעא, הוו ממללן:
א"ר יוסי, גבלותא וזקפן רישא תינח, אבל אסתכלותא ברקיעא למאי. א"ל, ההוא סיועא רבה דבני נשא. ת"ח, נבוכדנצר כד הוה טריד, והוה בעירא בטורייא, לא הוה ליה סיועא, עד דאסתכל ברקיעא, הה"ד, אנא נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת, ומנדעי עלי יתיב. דעד לא יסתכל ברקיעאף חא הוה מנדעיה עילויה:
א"ר *כרוספדאי*, הגוים ועמא דארעא, דלא מהמני בהקב"ה, ולא עסקי באורייתא, לית להו בר ההיא נפשא חייתא דאתנפקא מארעא, ועל כך לית להו מהימנותא. אבל ישראל די מהימני בהקב"ה, ועסקי באורייתא, ונטרי פקודוהי. אמר הקב"ה, לא כאלה חלק יעקב וגו'. לא יהי להון נפשא חיתא, אבל מה יהא להון. כי יוצר הכל הוא. הכל:
הוא שכינתה. ואתגזרה נשמתא קדישא מינה, למהוי חולקא דיעקב. מאי הוא. כלומר, הכל הוא נשמתא, הואיל ואתגזרת מינה:

זהר חדש מדרש רוח מאמר ז' עמודים ז' רקיעים ז' כוכבים ז' ארצות וכו'

מאי ועמודיה יתפלצון. רבי פרחיא אומר, אלו עמודים סמכין יסודא, וקיומא דעלמא עלייהו. וכמה אינון. ז'. דכתיב, חצבה עמודיה שבעה. יסוד דאינון סמכין, צדיק אחד. דכתיב, וצדיק יסוד עולם. עמוד לא כתיב, אלא יסוד, יסודא דכולא קיימין עליה:
כנגד זה, שבעה רקיעין הן. ושבעה כוכבים רצין וחוזרין הן. שבעה ארצות. שבעה ימים. שבעה תהומות. וכולם תלוים במאמר ההוא. שנאמר, הבונה בשמים מעלותיו. הם ז' ספירות, מעלות גדולות, עמודים חקוקים בשמו הגדול, וכלם תלוים במאמר אחד, והם שמים העליונים:
ושבע ארצות קדושות, שמזדווגין עמהן. ולא אית בהון פירודא. שנאמר, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. יום שני. יום שלישי. יום רביעי. יום חמישי. יום הששי. עד יום השביעי. כי ששת ימים עשה ה':
וכנגדם שבעה עמודים חקוקים, שהם תלוים בשמים. ואינון שני עשר שבטים, דאינון תלויין במדת יעקב, הנקרא שמים. שנאמר, ואתה תשמע השמים מכון שבתך, וכתיב שמע ישראל וגו':
רבי רחומאי אומר, השבעה עליונים, הם שמו של הקב"ה. ואגודתו, מאי אגודתו. הם שבע מעלות למטה מהם, שעומדים על העולם, ומנהיגים אותה. על ארץ זו ארץ התחתונה, יסדה זו ארץ העליונה, הנקראת בינה, והיא תלויה בחכמה. ומאי איהו, תבל. שנאמר, מכין תבל בחכמתו:
הקורא למי הים, ים אחד, והן שבעה. רבי *כרוספדאי* אומר, הלא ים אחד בעולם הוא. א"ר רחומאי, ימים כתיב. דכתיב, ולמקוה המים קרא ימים:
וכולן נכנסין לים הגדול, והם שבעה, וכולם נכנסים בו, זה למטה מזה, עד התהום, עד שתמצא ים הגדול שבעה זה על זה, וכולם תלוים במאמר אחד:
אמר רבי שמלאי, אימתי העולם מתמוטט. בשעה שהקב"ה מביט ורואה בו. שנאמר, ה' משמים השקיף על בני אדם וגו

(18) מדרש הנעלם פרשת נח מאמר אלה תולדות נח
א"ר שמעון, מדת הצדיק, קשה לכעוס, ונח לרצות. וזו המדה גדולה מכולם, ובא הכתוב להורות, אלה תולדות נח, נח בדעתו, נח בדיבורו, נח במהלכו. ומי עושה זה. איש צדיק. וכשמת, אומרים עליו, אי עניו, אי חסיד. תמים היה בדוריותי, ולמאי יזכה. את האלקים התהלך נח, למעלה על כל המעלות:
ויולד נח שלשה בנים. תאני *כרוספדאי*, אלו ג' הנהגות אשר באדם. הנהגת הנשמה, להיות לו עזר בעבודת בוראו, והיא הנקראת שם. והנהגת התאוה, והיצר הרע, המנהיג והמחמם את הגוף בדבר עבירות, והיא הנקראת חם. והנהגת היצ"ט, המנהיג את האדם בכל טוב, וליפות מעשיו בתורה וביראת השם, והיא הנקראת יפת. וההנהגה הזו ינהיג האדם להוליכו בדרך חיים:
ומי מעכב ומפסידו. ותשחת הארץ לפני האלקים, זהו הגולם, המפסיד והמשחית את הכל. ועליו אמר שלמה בחכמתו, משחית נפשו הוא יעשנה. מאי הוא יעשנה. א"ר כרוספדאי הגולם יעשנה נשחתת:

(53) שעת רצון על הזוהר - ח"ג דף קסד/ב
פי' פשוט הוא מגדל עז דא כנסת ישראל הוא בחינת היסוד דמלכות ועיין מ"ש רבינו ז"ל בשער הנסירה פ"ה. בו ירוץ צדיק לעתיד לבא בסוד הזווג הקדוש שאז תהיה זווגם תמיד תדיר ולא פסיק ואז ירוץ צדיק יסוד דז"א בסוד עייל ונפיק ביה ריעותיה דצדיק תדיר וע"ד ונשגב ההוא מגדל יסוד דנוק' ולא ינפול לעלמין שתהא בניינו לעלם ולעולמי עולמים כמה דהוה בעונותינו שהבית חרב ונפלה עטרת ראשינו:
ורבי *כרוספדאי* כו' מגדל עז דא תיבה וס"ת דאיהו עז לשואה ביה ולאפקא ליה מגו היכל דיוקנא דהיכל פנימאה דמינה נפקא תורה וההוא מגדל שם ה' איהו ודיוקנא דיליה ואצטריך בשית דרגין:

(55) ספר תולעת יעקב - [סוד התשובה]
גרסינן במסכת ראש השנה פרק קמא (טז, ב) אמר רבי *כרוספדאי* אמר ר' יוחנן שלשה ספרים נפתחים בראש השנה אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים ואחד של בינונים, צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים, רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה, בינונים תלוים ועומדים מראש השנה עד יום הכפורים, זכו נכתבים לחיים לא זכו נכתבים ונחתמים למיתה. דע כי הספרים הנזכרים כאן הם כנגד אבות העולם, וצדיקים גמורים שמכינים בחסד כסא ובזכותן טללי אורה וחיים נמשכים לעולם השמטה, נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים מדה כנגד מדה. ורשעים גמורים שמטים הכסא לכף חובה במעשיהם ומעוררים מדת המות, נכתבים ונחתמים למיתה מדה כנגד מדה. והבינונים כנגד המכריע תלויים ועומדים עד יום הכפורים, אם זכו ועשו תשובה הרי הכריעו הכסא לכף זכות נכתבים ונחתמים לחיים. והיינו דאמרינ בשלהי פ"ק דקידושין (מ, ב) תנו רבנן לעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו זכאי וחציו חייב וכל העולם כלו כאלו חציו זכאי וחציו חייב, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת העולם כלו לכף זכות כו':

(56) ספר עמק המלך - הקדמה מהרב המחבר
וגם אחר החורבן לא נמנע רוח אלהים חיים להיות מרחפת על הראויים אליו, כנראה בדורו של רשב"י ע"ה וחביריו, ורבי פנחס בן יאיר, וספרא דרב המנונא סבא ובריה [זוהר ויקרא ע"א א], שקבל רוב סודותיו על ידי אליהו ז"ל כמו הרשב"י ע"ה, כנזכר בזוהר:
והוא עשה ספר הזוהר, ונתגלה אליו ניצוץ נשמתו, שהוא ניצוץ משה רבנו ע"ה, ולמד עמו החיבור של הרעיא מהימנא, שנעשה אחר כך, כנזכר בפרשת פנחס "ובחבורא קדמאה". ובאותו זמן נעשה ספרא 'דרבי *כרוספדאי* חמיד לבא' [זוהר במדבר קס"ד ב], והוא ניצוץ הציצית של הטלית העליון, כי תרגומו של גדילים תעשה לך הוא כרוספדאין. והוא ממש סוד ניצוץ עיני זעיר, ו'עיני עולימתא שפירתא דלית לה עיינין' [זוהר שמות צ"ה א'], הנקבעים בטלית זעיר, המסובך בשערי אריך, ומסתבכים כעין בגד ונעשים כמו טלית, ומאירים העיניים בסוד נה"י דאבא ואמא, ואפילו קב"ה ושכינתיה שהם זעיר ונוקביה, הם מחכים אל אור העיניים האלה:
ולכן אומר בתיקוני הזוהר [תיקון ע' קל"ו א] על פסוק, 'זה ספר תולדות אדם', דהא כמה ספרין אינון, ספרא דרזיאל, ספרא דחנוך [בראשית ל"ז ב], ספרא דרב ייבא סבא, ספרא דרבי כרוספדאי, אשר כל המעיין בו, בא קב"ה ושכינתיה עם כל חיילי שמייא וצייתין למיליה, מטעם הנזכר. וגם ספרים אחרים נעשו באותו זמן, שנגנזו במערות, ולפעמים נתגלו לבני אדם הולכי מדברות, וכשרצו לעיין בהם פרחו מידם, כנזכר בזוהר כמה פעמים [דברים ש"ג א]. אבל כלל העולה מן הספרים, שחשו לכבוד 'מלכו של עולם', והסתירו החכמה במלות זרים ושונים, ולשון מועט מחזיק את המרובה, עד שכמעט כמה קונטריסים צריך פירוש על ענין אחד. ובכל ספר כנויים אחרים, לא ראי זה כראי זה, ואין להקורא נחת רוח להשיגם, לכן גם הרשב"י עליו השלום לא היה מכיר ברבי אבא, שיודע להסתיר החכמה הזאת, בלשון מועט מחזיק את המרובה, לא היה רוצה שהוא דווקא יכתוב. כנזכר בפרשת משפטים דף נ"ה ע"א זוהר גדול [שמות קכ"ג ב'], 'אמר רבי אליעזר כל הני תיקונין אבא
גלי לון, בגין דלא יעול בכיסופא לעלמא דאתי', פירוש הרשב"י ע"ה היה מגלה לתלמידיו כל האדרא זוטא בשעת פטירתו, שלא יבוא לראות פני השכינה ריקם. דאמרי התם 'אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו', כאמרם ז"ל, 'עד דנהדור תלמודאי' [כתובות ע"ז ב'], שאותה שעה היא עת פטירת האדם להעלות מיין נוקבין עד קצה גמר תיקונו, ולא יסלק בגריעו ובפגימו:

(65) שער הכוונות - דרושי קידוש ליל שבת דרוש א ענין תפילת שחרית של שבת
הנה נודע כי ה"ח מתפשטים בגופא דז"א והיותר מעולים ומובחרים שבהם הם החסדים התחתו' שהם אורות מגולים והם מגדילי' לכל שאר האורות העליונים הסתומים והנה בימי החול החסדים המגולים הם בנה"י דז"א בלבד אבל עתה ביום שבת שעולה ז"א עד ג' אמצעיות דאבא נמצא כי כל הז"ת שלו הם אורות מגולים. האמנם נודע הוא כי כל מה שמתגלים מבחי' אבא אינו אלא ביסוד שבו בלבד כי הנצח וההוד שבו אינם מתגלים לעולם כי תמיד הם מלובשי' בנ"ה דאי' אבל היסוד שבו להיותו ארוך מיסוד דאי' לכן יכול להתגלו' אחר סיום יסוד דאי' ומש"ל כי כל הז"ת מתגלים עתה בשבת. הענין הוא שהחסדי' המתפשטי' בז"א הם מגולים לכן האורות ההם מכים ומאירים בכל הצדדים ובנ"ה דאבא ומוציאין הארתם הפנימים לחוץ אבל פשוט הוא שאינו בגילוי גמור כמו היסוד שבו לטעם הנ"ל. והנה אין בחינ' גילוי גמורה אלא בב' שלישים תחתו' דת"ת וכל היסוד ונמצא כי המעולה שבכולם הוא היסוד כי כולו מגולה ולכן ר' *כרוספדאי* לא הוה סליק לס"ת אלא שתיתא' שהוא כנגד היסוד המגולה ומקבל האור כולו בגילוי גמור ואחריו במדרגה הוא הג' שהוא כנגד הת"ת שאורו מגולה ברובו בב' שלישיו התחתו' ושאר העולי' כולם הם אורות סתומים ולכן אינם במדרגת אלו הב' הנז' אלא פחותים מהם אבל בהם עצמם יהיו מדריגות כי החסד גדול מהגבו' ואחריו הגבו' ואחריו הנצח ואחריו ההוד אבל הגרוע מכול' הוא הז' כי הוא כנגד העטרה שביסוד ואין שם אלא הארה מועטת בתכלי'. וזהו טעם מ"ש בגמ' הכל עולים למנין ז' אפי' אשה ועבד וקטן וכמו שנז' בדברי הפוסקים וטעמו של דבר מפורש עם האמור כי הז' גרוע מכולם כי הוא סוד העטרה ובו יצדק שם אשה ועבד וקטן. עוד מצאתי ט"א לס"ת שמוציאין ביום השבת כי הנה בבקר ביום שבת אנו קורין בס"ת כנגד מדת החסד המתעורר בתחי' היום. ובמנחה כנגד הגבורה ששולטת אז והכוונה הוא לכלול זה בזה פחד עם חסד מפני שהתורה מב' מידות אלו נתנה כמש"ה מימינו אש דת למו:

----------------------------

ורבי כרוספדאי האמורא:

(67) שער הגלגולים - הקדמה לו
שרש אחר, אדמון, ר' *כרוספדאי* האמורא:

- (1) מדרש רבה אסתר פרשה ז פסקה יג
תשובת המן הרשע לחרטומים של אוה"ע שפחדו לגזור כלייה ח"ו על ישראל:

אמר לון המן אלוה שטבע פרעה בים ועשה לישראל נסים וגבורות ששמעתם כבר הוא זקן ואינו יכול לעשות כלום שכבר עלה נבוכדנצר והחריב ביתו ושרף את היכלו והגלה את ישראל ופזרן בין האומות והיכן כחו וגבורתו שכבר הזקין שנא' (תהלים צד) ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב כיון שאמר להם כן כענין הזה מיד קבלו דבריו והסכימה דעתם לכלות את ישראל וכתבו אגרות וחתמו וכן כתבו באותן אגרות שלום לכם עד אין חקר יודע לכם שאדם אחד יש בינינו ולא ממקומנו הוא אלא מזרע המלוכה הוא ומזרעו של עמלק ומגדולי הדור הוא והמן שמו ושאל ממנו שאלה קטנה וקלה על עם אחד אשר יש בינינו נבזה מכל העמים ודעתם גסה עליהם חפצים ברעתנו וקללת המלך שגורה בפיהם ומהו קללה שמקללין אותנו (שם י') ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו ועוד אומרים (שם קמט) לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים וכופרים במי שעשה להם טובה באו וראו מאותו עני פרעה מה עשו כשירדו למצרים קבלם בסבר פנים יפות והושיבם במיטב הארץ וזן אותן בשני רעבון והאכילם כל טוב שבארצו פלטרים היו לו לבנות והיו בונין שם בכל זאת לא היה יכול להם ולא עוד אלא שבאו בעלילה ואמרו לו (שמות ה') לזבוח לאלהינו נלך דרך שלשת ימים אח"כ נשוב אם רצונך השאילנו כלי כסף וכלי זהב ושמלות והשאילום כספם וזהבם וכל הבגדים הטובים שלהם וטענו כל אחד כמה חמורים שלהם לאין מספר עד שנצלו את מצרים הה"ד (שם י"ב) וינצלו את מצרים וברחו להם כיון ששמע פרעה שהיו בורחים הלך אחריהם להשיב את ממונו מה עשו לו היה עמהם אדם אחד ושמו משה בן עמרם ובכשפיו נטל מקל אחד ולחש עליו והכה בו את הים עד שנחרב ונכנסו כולם ביבשה בתוך הים ועברו כולם ואינו יודע במה עברו ובמה יבשו המים כיון שראה פרעה נכנס אחריהם להחזיר את ממונו ואיני יודע במה דחפוהו בתוך הים ונטבע הוא וכל חילו בים ולא זכרו הטובה
שעשה להם הלא תשמעו שהם כפויי טובה ועוד מה עשו לעמלק אבי אבא בשעה שבא עליהם למלחמה שנאמר (שם י"ז) ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים ומהיכן בא עמלק א"ר *כרוספדאי* בשם ר' יוחנן שבא מאצל בלעם הרשע שבא ליטול עצה ממנו ואמר לו יודע אני שבעל עצה אתה וגם בעל מחשבות רעות וכל הנוטל עצה ממך אינו נכשל אמר לו ראה מה עשו אומה זו למצרים שעשו להם כמה טובות ומה למצרים שעשו להם כמה טובות עשו להם כך לשאר אומות עאכ"ו היאך אתה יועצני אמר לו בלעם לך ועשה עמהם מלחמה ואם אין אתה עושה עמהם מלחמה אין אתה יכול להם מפני שהן תלויין בזכותו של אברהם אביהם ואף אתה שהוא בן בנו של אברהם תלוי בזכותו של אברהם מיד בא עליהם למלחמה מה עשה אותו משה פרנס שלהם היה לו תלמיד אחד יהושע בן נון שמו והיה אכזרי עד מאד ולא היה לו רחמים אמר לו אותו משה (שם) בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק איני יודע אותן אנשים שבחר אם בעלי כשפים הם או אם גבורי מלחמה מה עשה אותו משה נטל מקל בידו ואיני יודע מה עשה בו וכיון שבא עליהם איני יודע מה לחש עליהם ורפו ידיהם ונפלו לפניהם הה"ד (שם) ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב באו על סיחון ועוג גבורי ארצנו שאין כל בריה היתה יכולה לעמוד בפניהם ואיני יודע במה הרגום באו עליהם מלכי מדין ואיני יודע במה הרגן ועוד מה עשה תלמיד של אותו האיש משה הכניס את ישראל לארץ כנען ולא די שנטל את ארצם אלא שהרג מהם שלשים ואחד מלכים וחלק את ארצם לישראל ולא חמל עליהן ואותן שלא בקש להרוג היו לו לעבדים באו עליהם סיסרא והמונו ואיני יודע מה עשו לו לנחל קישון גרפם ושטפם והשליכם לים הגדול שנאמר (שופטים ה') נחל קישון גרפם והיה להם מלך ראשון שאול שמו והלך ונלחם בארץ אבי אבא עמלק והרג מהם מאה אלפים פרשים ביום אחד וגם לא חמל על איש ועל אשה ולא על עולל ויונק
ואיני יודע במה הרגם ועוד מה עשה לאגג זקני שחמלו עליו תחלה לסוף בא אדם מהם ושמו שמואל חתכו ונתן בשרו מאכל לעוף השמים כדכתיב (ש"א ט"ו) וישסף שמואל את אגג ואיני יודע במה הרגו מיתה משונה כזאת ששמעתם ואחר זאת היה להם מלך אחד דוד בן ישי שמו והיה משחית ומכלה את כל הממלכות ולא היה חומל עליהם שנאמר (שם כ"ו) ואיש ואשה לא יחיה דוד ועמד אחריו שלמה בנו ובנה להן לישראל בית אחד וקרא לו ביהמ"ק ואיני יודע מה היה להם בתוכו כשבאין למלחמה נכנסין בתוכו ומכשפים בתוכו וכשהן יוצאים ממנו הורגים ומחריבים את העולם ומרוב טובה שהיה להם מרדו באלהיהם ועוד שהזקין אותו אלוה שלהם ובא נבוכדנצר ושרף אותו בית שלהם והגלם מעל אדמתם והביאם בינינו ועדיין לא שנו מעשיהם המכוערין ואע"פ שהם בגלות בינינו מלעיגין אותנו ואת אמונת אלהינו ועכשיו הסכמנו כולנו לדעה אחת והפלנו גורלות לאבדן מן העולם ובאיזה זמן יתכן לנו לכלותם ונפל עליהם הגורל בחדש אדר בשלשה עשר בו ועכשיו כשיגיעו אליכם האגרות הללו תהיו מזומנים לאותו היום להשמיד להרוג את כל היהודים שביניכם מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד ולא תשאירו מהם שריד ופליט ובשעה שנחתמו אותן האגרות ונתנו ביד המן ויבא שמח הוא וכל בני חבורתו ופגעו במרדכי שהוא הולך לפניהם וראה מרדכי שלשה תינוקות שהיו באים מבית הספר ורץ מרדכי אחריהם וכשראה המן וכל חבורתו שהיה רץ מרדכי אחרי התינוקות הלכו אחרי מרדכי לדעת מה ישאל מרדכי מהם כיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות שאל לאחד מהם פסוק לי פסוקיך א"ל (משלי ג') אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא פתח השני ואמר אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר (ישעיה ח') עוצו עצה ותופר דברו דבר
לא יקום כי עמנו אל פתח השלישי ואמר (שם מ"ו) ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט כיון ששמע מרדכי כך שחק והיה שמח שמחה גדולה אמר לו המן מה היא זאת השמחה ששמחת לדברי התינוקות הללו אמר על בשורות טובות שבשרוני שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו מיד כעס המן הרשע ואמר אין אני שולח ידי תחלה אלא באלו התינוקות אמר רבי יצחק נפחא המן הרשע בעלילה גדולה בא על ישראל הה"ד ובמלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה וגו' ואין העם האמור כאן אלא ישראל הה"ד (דברים ל"ג) אשריך ישראל מי כמוך עם נושא בה' וגו' אמר המן לאחשורוש אלהיהם של אלו שונא זמה העמד להם זונות ועשה להם משתה וגזור עליהם שיבואו כולם ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם שנאמר לעשות כרצון איש ואיש כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמר להם לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשורוש שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטיגוריא כדי שיהא פתחון פה עם מדת הדין לקטרג עליכם לפני הקב"ה ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו כולם לבית המשתה א"ר ישמעאל שמונה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו מיד עמד שטן והלשין עליהם לפני הקב"ה ואמר לפניו רבונו של עולם עד מתי תדבק באומה זו שהם מפרישין לבבם ואמונתם ממך אם רצונך אבד אומה זו מן העולם כי אינם באים בתשובה לפניך אמר הקב"ה תורה מה תהא עליה אמר לפניו רבש"ע תסתפק בעליונים וגם השוה דעתו למחות את ישראל באותה שעה אמר הקב"ה למה לי אומה שבשבילה הרביתי אותותי ומופתי לכל הקמים עליהם לרעה (שם ל"ב) אשביתה מאנוש זכרם מיד אמר הקב"ה לשטן הבא לי מגילה ואכתוב עליה כלייה באותה שעה הלך השטן והביא לו מגילה וכתב עליה מיד יצתה התורה בבגדי אלמנות ונתנה קולה בבכי לפני הקב"ה וגם מלאכי השרת
צעקו לקול בכייתה ואמרו לפניו רבש"ע אם ישראל בטלים מן העולם אנו למה אנו צריכין בעולם שנא' (ישעיה ל"ג) הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון כיון ששמעו חמה ולבנה כך אספו נגהם שנאמר (שם נ') אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם באותה שעה רץ אליהו זכור לטוב בבהלה אצל אבות העולם ואצל משה בן עמרם ואמר להם עד מתי אבות העולם רדומים בשינה ואי אתם משגיחים על הצרה שבניכם שרויין בה כי מלאכי השרת וחמה ולבנה וכוכבים ומזלות ושמים וארץ וכל צבא המרום בוכים במרד ואתם עומדים מנגד ואינכם משגיחים אמרו לו מפני מה אמר להם מפני שנהנו ישראל מסעודתו של אחשורוש ובעבור זאת נגזרה עליהם גזירה לכלותם מן העולם ולאבד את זכרם אמרו לו אברהם יצחק ויעקב אם הם עברו על דת הקב"ה ונחתמה גזירתם מה אנו יכולים לעשות חזר אליהו ואמר לו למשה אי רועה נאמן כמה פעמים עמדת על הפרץ לישראל ובטלת גזירתם לבלתי השחית שנאמר (תהלים ק"ו) לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית מה תענה על הצרה הזאת (ישעיה ל"ז) כי באו בנים עד משבר וגו' אמר לו משה כלום יש אדם כשר באותו הדור אמר לו יש ושמו מרדכי אמר לו לך והודיעו כדי שיעמוד הוא משם בתפלה ואני מכאן ונבקש רחמים עליהם לפני הקב"ה אמר לו רועה נאמן כבר נכתבה אגרת כלייה על ישראל אמר לו משה אם בטיט היא חתומה תפלתנו נשמעת ואם בדם נחתמה מה שהיה הוא אמר לו בטיט היא חתומה אמר לו משה רבינו לך והודיע למרדכי מיד הלך והודיע למרדכי הה"ד ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו כיון שהגידו לאסתר מיד ותתחלחל המלכה מאד מהו ותתחלחל מלמד שפרסה נדה:

-----------------------

(2) מדרש זוטא קהלת פרשה ו
[ז] כל עמל אדם לפיהו. כל מה שעמל אדם במצות ובמעשים טובים בעולם הזה דיו להבל שיוצא מפיו. [וגם הנפש לא תמלא]. ר' *כרוספדאי* בשם ר' יוחנן אמר אפילו הוצאת הנפש אינה ממלא את הגומא. שלשה אינן מחזיקין טובה לבעליהן. ואלו הן הנפש. והארץ. והאשה. נפש דכתיב וגם הנפש לא תמלא לפי שהוא מן העליונים. ארץ דכתיב ארץ לא שבעה מים (משלי ל' ט"ז). אשה דכתיב אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און (שם שם כ'):

(5) ילקוט שמעוני תהלים - פרק סט - רמז תתב
תחשכנה עיניהם מראות. אלו הרשעים שהן רואין וחוטאין שנאמר ותרא האשה, ויראו בני האלהים, וירא חם אבי כנען, וירא ואתה שכם בן חמור, וירא בלק, וירא המן, וירא עשו, אבל הצדיקיים יראו וישמחו, משה וירא בסבלותם, וירא פנחס, וירא יעקב, וירא והנה איל, וישא את עיניו וירא:
ימחו מספר חיים. א"ר *כרוספדאי* אמר רבי יוחנן שלשה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד של צדיקים גמורים, ואחד של רשעים גמורים, ואחד של בינונים. (של) צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, (של) רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, (של) בינונים תלויין ועומדים מראש השנה עד י"הה זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה, אמר רבי אבהו מאי קראה ימחו מספר חיים זה ספרן של רשעים, ועם צדיקים זה ספרן של צדיקים, אל יכתבו זה ספרן של בינונים, ר"נ בר יצחק אמר מהכא ואם אין מחני נא זה ספרן של רשעים, מספרך זה ספרן של צדיקים, אשר כתבת זה ספרן של בינונים:

אליסף בן דעואל

2010-06-03T01:03:00.005+03:00

בס"ד

בענין אליסף בן דעואל נשיא לבני גד: השלך על הוי ה יהבך והוא יכלכלך = 666 = [במ' י,כ] ועל־צבא מטה בני־גד אליסף בן־דעואל

אליסף = 181 = (ברא' לא,מב) לולי א-להי אבי א-להי (בתשובה של יעקב אל לבן "...אברהם ופחד יצחק" וכו)
אליסף (=181) + 1 = יעקב    מידת ת"ת חיצוניות דדעת

(ויאמר א-להים = גש"ם = 343)

אליסף בן דעואל = פרדס = 344 == ספרד = רפידים = המלאך רזיאל = (ברא' ה,כט) ומעצבון ידינו = (ברא' יח,טז) על פני סדם = (ברא' כד,סג) לשוח = (ברא' כז,לז) ויען יצחק (יש אל"ף פע' "ויען" בתנ"ך, ח"י בתורה) = (ברא' כח,יג) ויאמר אני י-הוה = (ברא' לו,יז) בארץ אדום = (שמ' ל,לד) וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה = (ויק' יד,לו) בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן = (במ' יד,טו) כאיש אחד = (במ' כד,ז) במים רבים = (דב' יג,יח) ישוב ו-הוה = (דב' יד,כד) יברכך י-הוה א-להיך = (דב' יז,ח) ובין נגע לנגע = (דב' כב,ו) האפרחים
אליסף בן דעואל (=344) + 1 = 345 = משה   בחי' דעת בפנימיות

(נשיא לבני גד אליסף בן דעואל = 804 = טוב שם משמן טוב = (ברא' א,כ) ועוף יעופף על הארץ = (ברא' א,כט) עז זרע זרע לכם = (ברא' ז,ב) לך שבעה שבעה = (ברא' יח,כד) למקום למען חמשים = (ברא' יט,יד) ויאמר קומו צאו מן המקום הזה = (ברא' כ,יז) ויתפלל אברהם = (ברא' כח,ד) לך ולזרעך אתך = (ברא' לא,לט) טרפה לא הבאתי אליך = (ברא' לא,נב) לא אעבר אליך את הגל (לבן אל יעקב) = (ברא' לב,כה) ויותר יעקב = (ברא' לז,ט) משתחוים = (ברא' לז,לה) ויקמו כל בניו וכל בנתיו = (ברא' מד,כו) כי לא נוכל לראות = (שמ' כג,ד) תשיבנו לו = (ויק' יד,ו) את הצפר החיה = (ויק' כו,כה) והבאתי עליכם חרב (ויק' כו,לז) תקומה לפני איביכם = (במ' יב,ד) ויאמר הוי-ה פתאם (קרא למשה אהרן ומרים בענין לשוה"ר על משה) = (במ' יד,ל) כלב בן יפנה ויהושע בן נון = (במ' טז,לה) את החמשים = (במ' כו,לד) שנים וחמשים = (במ' לב,כא) חלוץ את הירדן = (דב' ד,יא) באש עד לב השמים (וההר בער וכו) = (דב' ד,יג) שני לחות = (דב' ד,לה) לדעת כי הוי-ה הוא הא-להים אין עוד = (דב' י,יח) עשה משפט = (דב' טז,ד* ולא יראה לך שאר = (דב' כב,ט) תקדש = (דב' כט,ט) אתם נצבים היום כלכם

נשיא לבני גד אליסף בן דעואל (=804) + 1 = 805 = עם לבן גרתי (על יעקב, שכבר לא גר עם לבן יותר, וכשהיה אתו היה שומר תרי"ג) = י-הוה תרעץ אויב = (שמ' יח,טז) ושפטתי = (שמ' כד,יב) ויאמר הוי-ה אל משה עלה אלי = (ויק' כה,יג) בשנת היובל = (ויק' כה,כב) השמנית = (במ' ד,ג) בן חמשים שנה = (במ' ח,יט) ולא יהיה בבני ישראל נגף = (במ' לב,יח) איש נחלתו = (דב' א,י) הוי-ה א-להיכם הרבה אתכם (ענין ריבוי הוא במלכות עילאה זו אימא) = (דב' א,כב) ותקרבון אלי = (דב' ה,כז) המצוה והחקים והמשפטים = (דב' ו,כה) כל המצוה הזאת לפני הוי-ה = (דב' ח,ג) לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי הוי-ה יחיה (לא על מלכות מנותקת אלא על כל היוצא מאימא) = (דב' ט,יז) בשני הלחת = (דב' יא,כב) לעשתה (שוב ענין מלכות מלמעלה
)

לימוד אליסף בן דעואל בראש-תוך-סוף

ר"ת אב"ד (לשון אבידה, אבדון) = 7 = גד וכו "quién dijo que todo está perdido..."
"yo vengo a ofrecer mi corazón":
א"ת ליסעו"א = 177 = זעק !   = גן עדן = כד הקמח = סימן טוב = סמבטיון
ס"ת פנ"ל = 160 = הדף היומי = אסון גדול = מגאולה לגאולה = נעם = סימן = סלע = צלם = קין
ד"א ס"ת ףן"ל = 1530 = [תה' עג,כה] מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ (ועם זה חזרנו להתחלה: נפקא מיניה השלך על ה' יהבך וגו')
    שמ' יח,א) כי הוציא הוי-ה את ישראל ממצרים =
   את הדרך ילכו בה ואת המעשה ((שמ' יח,כ
= (שמ' יט,כד) והעם אל יהרסו לעלת אל י-הוה פן יפרץ
=(שמ' כח,לט) תעשה מעשה רקם

ד"א, בבמ' ב,יד כתיב אליסף בן רעואל
אליסף בן רעואל = 540 ; + 1 = 541 = ישראל

השלך על הוי ה יהבך והוא יכלכלך

2010-06-03T00:46:00.007+03:00

בס"ד

השלך על הוי ה יהבך והוא יכלכלך = 666 = [במ' י,כ] ועל־צבא מטה בני־גד אליסף בן־דעואל = (ברא' א,יד) יהי מארת = (ברא' יג,טז) כעפר הארץ = (ברא' כו,יב) מאה שערים = (ברא' ל,כא) ואחר ילדה בת = (ברא' לא,כג) ויקח את אחיו עמו = (ברא' לג,ד) וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו = (ברא' לד,ב) שכם בן חמור = (ברא' מג,ל) כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו = כה תאמר = (שמ' ו,כח) ביום דבר הוי-ה אל משה = (שמ' ט,יד) כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ (בהתרעה על מכת ברד) = (שמ' טז,לה) ובני ישראל אכלו = (שמ' כט,ו) נזר הקדש = (שמ' ל,יג) כל העבר על הפקדים = (ויק' יד,י) סלת מנחה בלולה = (במ' ה,ל) כל התורה = (במ' טז,כו) הרשעים האלה = (במ' כו,א) ויהי אחרי המגפה ויאמר הוי-ה = (דב' ב,טו) וגם יד הוי-ה היתה בם להמם

ענין 666 הוא ו' פעמים אל"ף, דהי' שית אלפין שנין!
והוא גם המשולש של 36
Es la suma de los cuadrados de los siete primeros números primos: (

22 + 3 2 + 5 2 + 7 2 + 11 2 + 13 2 + 17 2 = 666

).
Es la suma de los primeros 144 dígitos de π

השלך על י-הוה יהבך = 518 = חריש = (ברא' יב,ג) מברכיך ומקללך (מברכיך בלשון רבים, מקללך בלשון יחיד) = (ברא' יב,יח) למה לא הגדת {אם לא השלכת על ה' יהבך, "למה לא הגדת" והייתי מכלכל אותך!} (פרעה אל אברהם: למה לא הגדת כי אשתך היא וכו') = (ברא' כד,מ) מלאכו אתך (אברהם לאליעזר בתשובה לחשש העבד שמא האשה לא תלך אתו לארץ כנען) = (ברא' לד,כה) שמעון ולוי = (ברא' לח,יא) עד יגדל שלה בני = (ברא' לט,ד) על ביתו = (ברא' מד,י) גם עתה = (ברא' מה,יח) וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה (הפסוק השלם: וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ ) = (שמ' ו,ו) והוצאתי (ההבטחה הראשונה של הקב"ה, פנימיותה האמונה התמימה של העם בה', בדיוק כמו שנעשה ונשמע מזכה את עם ישראל למפרע ביציאת מצרים) = (שמ' ז,יג) ויחזק לב פרעה) = (שמ' לג,ז) והיה כל מבקש = (שמ' לג,ז) כל מבקש הוי-ה = (ויק' יד,מז) יכבס את בגדיו = (ויק' יח,ד) חקתי = (ויק' יד,יד) עין בעין נראה = (במ' כא,יד) מלחמת = (במ' כב,כב) ויתיצב = (במ' כב,כג) את מלאך הוי-ה) = (דב' ו,י) ** והיה כי יביאך הוי-ה א-להיך אל הארץ (כי רק בארץ הקודש ההשגחה הפרטית נראית בשקיפות צלולה ובהירה לעין כל, בלי שום אספקלריא או קליפה ממוצעת) = (דב' יא,כו) לפניכם היום ברכה = (דב' יט,ד) בבלי דעת {בתמימות} (הפסוק השלם: וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה וָחָי אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם ) = (דב' לא,יט) כתבו לכם = (דב' לג,יא) ברך י-הוה חילו ופעל ידיו

השלך על י-הוה = 481 = ** ארץ כנען (להשליך על ה' זה כבר בחינת ארץ כנען; כשה' מביא אותך אל הארץ זה כולל יהבך כנ"ל) = בן חכם ישמח אב (הבן החכם הוא הזה שישליך על אביו את צרכיו בעתו לקבל כלכלתו טרם הגיע זמנו לצאת למאבק החיים בעצמו) = (ברא' כב,יא) ויקרא אליו מלאך הוי-ה (כשהאדם מוכן "להשליך על ה'" אז פשוט העבודה נגמרת באתערותא דלעילא, ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים) = (ברא' לט,יח) ויעזב בגדו אצלי וינס החוצה = (ברא' מב,יא) לא היו עבדיך מרגלים = לפרעה = (שמ' ד,א) ויען משה (הפסוק השלם: וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְ-הוה ; דהי' ויען משה, בטענתו התשובה אליו: השלך על ה', אל תשאל, הרפה, ה' יסדר זאת) = טבעת = (שמ' לא,טו) *** יעשה מלאכה (אם יעשה בצירה תחת הי', דהי' אם תשליך על ה', המלאכה תיעשה מעצמה כבי') = (שמ' מ,לה) ולא יכל משה לבוא = (ויק' ד,ד) הפר לנפי הוי-ה = (ויק' יד,ט) *** והיה ביום השביעי (יגלח, מתוך הליך טהרת המצורע) = שנים אילם = אתם לי = (במ' יב,ו) אתודע (ה' למרים ולאהרן: בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ: לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא) {מצד ה', רומז לכך שיתודע לזה שמשליך עליו, מצד האדם רומז על התבודדות עם ה', על לפני ה' ישפוך שיחו ויתודע לפניו) = (במ' יד,מב) כי אין הוי-ה בקרבכם (הלע"ז של "השלך על ה'") = (דב' ג,כא) כן יעשה הוי-ה = (דב' ז,יג) וברכך והרבך (מובטח למי שישליך על ה') = (דב' כ,ח) הירא ורך הלבב (הפסוק השלם: וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ ) = (דב' כה,ג) לֹא יֹסִיף פֶּן יֹסִיף = (דב' כז,ט) משה והכהנים

יהבך = 37 = יחידה (השלך על ה' את ההכי נעלה ממך) = הבל = וייטב = (שמ' י,ט) חג הוי-ה = לגד = דגל = (ש"א כ,טו) איבי דוד = (מ"א כ,לב) חי אחי = (מ"א כב,מ) אחזיהו = (מ"ב י,לה) יהואחז = (ישע' י,יב) גדל = (ישע' סו,יא) כבודה

והוא יכלכלך = 148 = בואי כלה בואי כלה (בחסד בחסד, כאשר מתקנים את המלכות בתיבה האחרונה של לכה דודי טרם עליתה בבחי' תבונה אל הבינה) = 148 = נצח = פסח = קמח (וכן, לחמו זו אשתו) = מצא טוב (מענין "מצא אשה מצא טוב" כי נענתה לקריאתו בקדושה "בואי כלה בואי כלה") = בעולם = בני א-להים = (ברא' ב,ה) יצמח = (ברא' לב,ג) מחנים (הפסוק השלם: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם - לאחר שלבן הלך לדרכו, ומיד "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו...") = (ברא' מח,ה) עד באי אליך = (במ' כב,יז) כי כבד אכבדך מאד = (שופ' ה,לא) יאבדו כל אויביך הוי-ה

יכלכלך = 130 = 5 * הוי-ה (ה חסדים) = עין = סיני = צהלה = (ברא' טו,ו) והאמן בהוי-ה {כאשר ה' יכלכלך, שוב השלך על ה' יהבך, בבחי' קוה אל ה' ויאמץ לבך וקוה אל ה'} (אחרי שה' הוציא את אברהם החוצה, הפסוק השלם: וְהֶאֱמִן בַּיקֹוָק וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה , כאשר "ויחשבה לו צדקה" = 566 = משיח בן יוסף (להביא לימות משיח בן דוד) = ישרון = תיקון (הוא הוא התיקון) = בנים ובנות (זרעא של קימא זה ויכלכלך לעוה"ז ולעה"ב) = אירשנה \ בדיוק ב פסוקים לאחר "ויחשבה לו צדקה" ואמר לו ה' אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וכו' אברהם שואל במה אדע כי אירשנה וזו ההכנה לברית בין הבתרים \ ) = 130 = הכהנים = כל הלילה = עליך = ויעמד = (ויק' כ,כו) אני הוי-ה ואבדל

(פסוק שלם: וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְקֹוָק \הכנעה\ וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים \הבדלה\ לִהְיוֹת לִי \המתקה\ --- זה אומר ש"השלך על ה' יהבך בחי' הכנעה, והוא יכלכלך בחי' הבדלה , לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק בחי' המתקה \ לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק = 956 = וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה = ויאמר אכן יש הוי-ה במקום הזה ואנכי = פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן = (ברא' לט,ב) ויהי הוי-ה את יוסף ויהי איש = (ברא' מח,טו) הרעה אתי מעדי עד היום = (שמ' יג,ח) זה עשה הוי-ה לי בצאתי = [ויק' י,כ] וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו = (ויק' כ,כה) בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר = (ויק' כא,יח) כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם = (י"ב פע' בבמ' ז) אחד בן שנתו לעלה = (במ' לב,כח) ואת יהושע בן נון = (דב' ז,ו) כי עם קדוש אתה = (דב' ח,א) וירשתם = (דב' לא,כו) ספר התורה = (דב' לג,כח) וישכן ישראל בטח בדד {רש"י: כל יחיד ויחיד איש תחת גפנו ותחת תאנתו מפוזרין ואין צריכים להתאסף ולישב יחד מפני האויב} = אל יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מפניך = ויפל על צוארו וישקהו וכו')

= 130 =
= 130 = (ויק' כא,יז) לחם א-להיו = מועדי = (במ' ב,טז) אלף ואחד = במגפה = (במ' יט,יד) כל הבא אל האהל = (דב' א,מא) חטאנו להוי-ה = (דב' ה,א) באזניכם (דב' יב,יט) כל ימיך (דב' כא,א) נודע = (דב' כט,כה) ידעום = (דב' לב,לו) כי ידין הוי-ה (דב' לב,מז) כי הוא חייכם

----------------------------------------

בענין אליסף בן דעואל נשיא לבני גד: השלך על הוי ה יהבך והוא יכלכלך = 666 = [במ' י,כ] ועל־צבא מטה בני־גד אליסף בן־דעואל

אליסף = 181 = (ברא' לא,מב) לולי א-להי אבי א-להי (בתשובה של יעקב אל לבן "...אברהם ופחד יצחק" וכו)

אליסף (=181) + 1 = יעקב    מידת ת"ת חיצוניות דדעת

(ויאמר א-להים = גש"ם = 343)

אליסף בן דעואל = פרדס = 344 == ספרד = רפידים = המלאך רזיאל = (ברא' ה,כט) ומעצבון ידינו = (ברא' יח,טז) על פני סדם = (ברא' כד,סג) לשוח = (ברא' כז,לז) ויען יצחק (יש אל"ף פע' "ויען" בתנ"ך, ח"י בתורה) = (ברא' כח,יג) ויאמר אני י-הוה = (ברא' לו,יז) בארץ אדום = (שמ' ל,לד) וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה = (ויק' יד,לו) בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן = (במ' יד,טו) כאיש אחד = (במ' כד,ז) במים רבים = (דב' יג,יח) ישוב ו-הוה = (דב' יד,כד) יברכך י-הוה א-להיך = (דב' יז,ח) ובין נגע לנגע = (דב' כב,ו) האפרחים
אליסף בן דעואל (=344) + 1 = 345 = משה   בחי' דעת בפנימיות

(נשיא לבני גד אליסף בן דעואל = 804 = טוב שם משמן טוב = (ברא' א,כ) ועוף יעופף על הארץ = (ברא' א,כט) עז זרע זרע לכם = (ברא' ז,ב) לך שבעה שבעה = (ברא' יח,כד) למקום למען חמשים = (ברא' יט,יד) ויאמר קומו צאו מן המקום הזה = (ברא' כ,יז) ויתפלל אברהם = (ברא' כח,ד) לך ולזרעך אתך = (ברא' לא,לט) טרפה לא הבאתי אליך = (ברא' לא,נב) לא אעבר אליך את הגל (לבן אל יעקב) = (ברא' לב,כה) ויותר יעקב = (ברא' לז,ט) משתחוים = (ברא' לז,לה) ויקמו כל בניו וכל בנתיו = (ברא' מד,כו) כי לא נוכל לראות = (שמ' כג,ד) תשיבנו לו = (ויק' יד,ו) את הצפר החיה = (ויק' כו,כה) והבאתי עליכם חרב (ויק' כו,לז) תקומה לפני איביכם = (במ' יב,ד) ויאמר הוי-ה פתאם (קרא למשה אהרן ומרים בענין לשוה"ר על משה) = (במ' יד,ל) כלב בן יפנה ויהושע בן נון = (במ' טז,לה) את החמשים = (במ' כו,לד) שנים וחמשים = (במ' לב,כא) חלוץ את הירדן = (דב' ד,יא) באש עד לב השמים (וההר בער וכו) = (דב' ד,יג) שני לחות = (דב' ד,לה) לדעת כי הוי-ה הוא הא-להים אין עוד = (דב' י,יח) עשה משפט = (דב' טז,ד* ולא יראה לך שאר = (דב' כב,ט) תקדש = (דב' כט,ט) אתם נצבים היום כלכם

נשיא לבני גד אליסף בן דעואל (=804) + 1 = 805 = עם לבן גרתי (על יעקב, שכבר לא גר עם לבן יותר, וכשהיה אתו היה שומר תרי"ג) = י-הוה תרעץ אויב = (שמ' יח,טז) ושפטתי = (שמ' כד,יב) ויאמר הוי-ה אל משה עלה אלי = (ויק' כה,יג) בשנת היובל = (ויק' כה,כב) השמנית = (במ' ד,ג) בן חמשים שנה = (במ' ח,יט) ולא יהיה בבני ישראל נגף = (במ' לב,יח) איש נחלתו = (דב' א,י) הוי-ה א-להיכם הרבה אתכם (ענין ריבוי הוא במלכות עילאה זו אימא) = (דב' א,כב) ותקרבון אלי = (דב' ה,כז) המצוה והחקים והמשפטים = (דב' ו,כה) כל המצוה הזאת לפני הוי-ה = (דב' ח,ג) לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי הוי-ה יחיה (לא על מלכות מנותקת אלא על כל היוצא מאימא) = (דב' ט,יז) בשני הלחת = (דב' יא,כב) לעשתה (שוב ענין מלכות מלמעלה
)

לימוד אליסף בן דעואל בראש-תוך-סוף

ר"ת אב"ד (לשון אבידה, אבדון) = 7 = גד וכו "quién dijo que todo está perdido..."
"yo vengo a ofrecer mi corazón":
א"ת ליסעו"א = 177 = זעק !   = גן עדן = כד הקמח = סימן טוב = סמבטיון
ס"ת פנ"ל = 160 = הדף היומי = אסון גדול = מגאולה לגאולה = נעם = סימן = סלע = צלם = קין
ד"א ס"ת ףן"ל = 1530 = [תה' עג,כה] מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ (ועם זה חזרנו להתחלה: נפקא מיניה השלך על ה' יהבך וגו')
    שמ' יח,א) כי הוציא הוי-ה את ישראל ממצרים =
   את הדרך ילכו בה ואת המעשה ((שמ' יח,כ
= (שמ' יט,כד) והעם אל יהרסו לעלת אל י-הוה פן יפרץ
=(שמ' כח,לט) תעשה מעשה רקם

1775

2010-06-03T00:25:00.000+03:00

בס"ד

אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשתךמןץף = 1775 = (ברא' ט,יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית = (ברא' כב,ו) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ = (ברא' מא,כה) אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה = (שמ' ב,יב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל = (שמ' כד,יב) וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן = (שמ' לד,כח) אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה = (ויק' כב,לג) הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת = (במ' ט,כג) וְעַל פִּי יְ-הוה יִסָּעוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְ-הוה = (דב, יב,יח) כִּי אִם לִפְנֵי יְ-הוה אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-הוה = (דב' יז,ט) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם = (דב' כו,ג) אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵינוּ =

= [איוב ג,יז] שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח

= [איוב טו,ה] כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים

= [דה"א יז,יב] הוא יבנה־לי בית וכננתי את־כסאו עד־עולם

= [ישע' י,כא] שאר ישוב שאר יעקב אל־אל גבור

= [ש"א טו,כט] וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם

= [שמ' ב,יב] ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את־המצרי ויטמנהו בחול

1725

2010-06-03T00:03:00.001+03:00

בס"ד

1725 = (ברא' ג,ז) ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערמים הם = (ברא' לח,כה) וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי = (ברא' לט,יא) הביתה לעשות מלאכתו = (ברא' מג,ח) וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ = (שמ' ג,טו) יְ-הוה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי = (שמ' לה,א) אלה הדברים אשר צוה הוי-ה לעשת = (שמ' לז,א) ויעש בצלאל את הארן עצי שטים = (במ' יא,ב) ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל הוי-ה = (דב' יד,כט) מעשה ידך אשר תעשה

באר שבע, חברון, קרית ארבע, בית לחם, ירושלם

2010-05-30T03:21:00.000+03:00

בס"ד

הדרך מבאר שבע לחברון, לקרית ארבע, לבית לחם, לירושלם

באר שבע (ממנו ניזונים ז' הקנים) = 575 = [פסוק שלם המופיע מ"ה פעמים בתנ"ך, בזכריה יחזקאל וירמיהו] ויהי דבר הוי-ה אלי לאמר = יצר הרע = להתפלל

חברון (מקום החיבור) = 266 = (צירוף אותיות) חורבן = מקנה כבד מאד = (במ' כא,יב וכא,יג) נסעו ויחנו = סור (...מרע, דהי' מיצר הרע גי' באר שבע כנ"ל)

קרית ארבע = 983 = סוד בראשית = וימצא דודאים בשדה ויבא אתם = (ברא' לו,לא) לפני מלך מלך לבני ישראל = הביא לנו איש עברי לצחק בנו = (ברא' מא,מט) כחול הים הרבה מאד עד כי חדל לספר כי אין = אם כן אפוא זאת עשו = מזמרת הארץ = (ברא' מח,ד) מפרך והרבתיך = (שמ' ח,ט וח,כז) ויעש הוי-ה כדבר משה = (שמ' י,יג) נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה = מחצית השקל = (ויק' ו,ח) ריח ניחח אזכרתה להוי-ה = (ויק' ח,לג) כי שבעת ימים ימלא = (ויק' י,יד) שלמי בני ישראל = (ויק' יז,יא) נפש הבשר בדם = (במ' כב,לד - דברי בלעם למלאך) חטאתי כי לא ידעתי = (דב' כג,טו) א-להיך מתהלך בקרב מחנך = (דב' לב,לט) כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה

בית לחם = 490 = תמים = יפת = כי אנשים אחים = הפרד נא מעלי = תן לי = כעת = עם בני עם יצחק = נפשכם = מולדתי = ( ברא' כה,ז) ואלה ימי שני חיי = (ברא' כו,לב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ = (ברא' כז,יז) ואת הלחם = ילדתי לו = (שמ', ד,ה) יאמינו כי נראה אליך הוי-ה
{ענין בית-לחם הוא כבר בנין בעולם הזה. ובכן 490 ועוד ו' אותיות שהן ו' כיווני אלכסון יוצא 496 = מלכות, ובית לחם היא מקום רחל אמנו היא השכינה, ועוד 2 מלים ועוד הכולל -להביאה לשלמות ואחדות- יוצא 499 = צבאו"ת = (ברא' יד,ב) עשו מלחמה = (ברא' יז,ז) לך לא-להים ולזרעך = לגוי גדול אשימנו = אל האדמה הזאת = נטה את ידך}

ירושלם = 586 = מלך מלכות (אחרי שהמלכות נתקנה בבית לחם, יכולה לעלות להזדווג עם המלך) = שופר = (ברא' א,כט) על פני כל הארץ = (ברא' יב,ח) ויעתק = (ברא' יג,יז) כי לך אתננה = (ברא' יד,יח) הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן {הפסוק השלם: וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן , כאשר הקטע הראשון "ומלכיצדק מלך שלם" = 760 = (ירמ' יז,טו) הנה־המה אמרים אלי איה דבר־יהוה יבוא נא והמשך הפסוק עונה פשוט בגי' ירשלם} = נתן א-להים = מתוך הסנה = (שמ' ד,יא) אלם או חרש = ויאמינו בהוי-ה ובמשה עבדו = ראש הגבעה = (שמ' כט,לא) במקם קדש = וצפית = (ויק' יד,כב) והיה אחד חטאת והאחד עלה = ונתן הכהן (ויק' יז,ז) יזבחו עוד את זבחיהם (המשך הפסוק: לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם = 1567 = שמירת הברית) = (ויק' כא,יד) את אלה לא יקח = (ויק' כה,מד) יהיו לך מאת הגוים = פגעיאל בן עכרן = (במ' ג,לח) לפני אהל מועד מזרחה = יתקעו = פרי הארץ = (במ' יד,יט) סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך = (במ' יח,כט) מקדשו ממנו = (דב' א,ל) א-להיכם ההלך לפניכם הוא ילחם לכם = (דב' טו,יב) העברי או העבריה = (דב' יח,יט) אנכי אדרש = (דב' כב,יט) לא יוכל לשלחה כל ימיו

באר שבע + חברון + קרית ארבע + בית לחם + ירושלם = 2900 = (שמ' יג,יד) וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ הוי-ה מִמִּצְרַיִם = (דב' ד,ט) פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ = [ש"ב יט,ג] וַתְּהִי הַתְּשֻׁעָה בַּיּוֹם הַהוּא לְאֵבֶל לְכָל הָעָם כִּי שָׁמַע הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ = (ישע' יד,א) כִּי יְרַחֵם הוי-ה אֶת יַעֲקֹב וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם = (ירמ' כד,ז) וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב לָדַעַת אֹתִי כִּי אֲנִי הוי-ה וְהָיוּ לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים כִּי יָשֻׁבוּ אֵלַי = (קוה' יא,ו) בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה = [דה"ב לו,א] וַיִּקְחוּ עַם הָאָרֶץ אֶת יְהוֹאָחָז בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּמְלִיכֻהוּ תַחַת אָבִיו בִּירוּשָׁלִָם: (כאשר יהואחז בן יאשיהו = 421 = [ברא' ו,ח] ונח מצא חן בעיני הוי-ה = נכנס יין יצא סוד = הנה משיח בא)

פרצוף שלם ד' תיקונים בתפלה (טיוטה ראשונה)

2010-05-23T02:23:00.005+03:00

בס"ד - ה' תיקונים בחי' א-ל נא רפא נא לה אנא הוי-ה הושיעה נא אנא הוי-ה הצליחה נא שלום דנוק' שלום דז"א, בחי' פרצוף שלם להמתקת ה' גבורות דאימא בתפלת י"ח, בתפריט כוונות לברכת רפאנו, לברכת השיבה שופטנו, לברכת שומע תפלה, לברכת המברך את עמו ישראל בשלום, ולעושה שלום במרומיו בסוף התפלה. ברור שכוונות אלו נוספות -כי עת צרה וגו'- לכוונות המקובלות ואינן באות במקומן

י - ברכת רפאנו הוי-ה ונרפא
אור ישר: ס"ג בא-להים במיל' א-להים דה"י

א-ל נא רפא נא לה = 449 = (א-להים במילוי ה"י: אל"ף למ"ד ה"י מ"ם) 300 + מ"ה + ב"ן + ב"ן = (א-להים במילוי ה"י: אל"ף למ"ד ה"י מ"ם) 300 + א-להים + ס"ג (שם הוי-ה במילוי יו"ד ה"י וא"ו ה"י) {פנימיות דגבורות דאימא ש' + גילוי גבורות דאימא פ"ו + המתקת גבורות אימא בהוי-ה דס"ג --- ד"א: בינה עד הוד אתפשטת: ס"ג בבינה מתלבש בא-להים בגבורה עד ש' בהוד} = 449
= 449 =
(
א-להים במילוי ה"י: אל"ף למ"ד ה"י מ"ם) 300 + מ"ה (שם הוי-ה במילוי יו"ד ה"א וא"ו ה"א) + א-להים חי {א-להים במילוי באחוריים של ז"א לתקן את האיזון דהי' רפואה שבת"ת והוא בחי' יצ"ר ורו"ח א-להים (כי במילויו הוא פנימ' של א-להים שבבינה-גבורה, וכן הוא בחי' רוח דא-להים המתלבש בגבורות של אימא) ובתיקונו פועל בז"א מילוי מ"ה גי' אד"ם = 45, וצירופו יוצר בחי' מש"ה = 345 = א-ל שד-י (שביחוד של ה' תתאה לקמן) ממוצע בין בור"א עול"ם לבין מל"ך מלכ"י המלכי"ם, גי' יצ"ר אד"ם = גאולה ברחמים = מים מן הסלע = פרי האדמה (אתערותא דלתתא) = שילה \\ שפת אמת ויחי: וזה מנוחה ונחלה דרשו חז"ל מנוחה זו שילה נחלה ירושלים. --- ובפרי צדיק דברים: "וכן בכל שנה בתשעה באב נולד משיח שבכל דור יש נפש אחד שראוי להיות משיח אם יהיה הדור זכאי. וכמו שמצינו שנחלקו בגמרא (סנהדרין צ"ח ב) דבי רבי שילא אמרו שילה שמו וכו" --- ובפרי צדיק קרח: "ומשה רבינו שהוא מרומז בפסוק (בראשית מ"ט, י') עד כי יבוא שילה בגימטריא משה" \\; ואז בחינת ח"י (דהי' חיות דנפש חיונית) מתקנת וממתקת את בחי' הדינים שם א-להים, כפוף ליחוד פנימ' (מילוי) דא-להים בחי' רוח א-להים כנ"ל שנזדווג כבר עם שם מ"ה} =
= 449 = מזבח בשמים = אל ביתו צאן ובקר = בהר י-הוה יראה = (ברא' כט,כה) ויהי בבקר והנה הוא לאה = כמשפט = זבת חלב = המקדש = קדש הם = והזה עליו מן הדם באצבעו = (במ' טו,טו) כגר יהיה לפני י-הוה = (במ' טז,כט) כל האדם יפקד עליהם = (דב' ב,ז) מעשה ידך = (דב' ד,כד) י-הוה א-להיך אש אכלה = (דב' כ,ד) א-להיכם ההלך עמכם להלחם

ה - ברכת השיבה שופטינו כבראשונה

או"ח: אלפ"א הה"ד יוד"ן הה"י עד א-להים עד ס"ג
בחי' סור מרע, בחי' הושיעה נא

כוונת עליה בקו שמאל : שם קנ"א (אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה - עולה מתוך גברוות של אדנו"ת) + אדנ-י (עולה עד גבורה היונקת מאימא בשם א-להים) + א-להים (ומתיחד למעלה באימא) + ס"ג (שם י-הוה במילוי יו"ד ה"י וא"ו ה"י) --- קנ"א + אדנ-י = ירא"ה; אדנ-י + א-להים = קנ"א = מקוה; א-להים + ס"ג = 149 = \שמ' כד,ג\ קול אחד = קדמה = \במ' יד,יט\ סלח נא = \שם,שם\ כגדל חסדך = \דב' ו,כד\ א-להינו לטוב = \דב' י,יז\ הוא א-להי הא-להים = מזבח י-הוה א-להיך ---
קנ"א + פ"ו + ס"ה + ס"ג = 365 = שס"ה (מל"ת, גידים) = א-להים אל אברהם = ברוך י-הוה א-להי אדני = כלי כסף וכלי זהב ובגדים = ואשלחך = אני לא אעבר = השני = השכם = (ויק' ו,ב) העלה על מוקדה = (ויק' ח,כא) עלה הוא לריח = (דב' ה,כז) כל המצוה והחקים = (דב' כ,יט) רבים להלחם = (דב' כח,ח) הברכה באסמיך

מעין גשר ליחוד י-ה בו-ה ברחימו ודחילו ודחילו ורחימו: ברכת שומע תפלה
ב"ן בא-דני במיל' עד מ"ה
התגלות שם ב"ן (שם הוי-ה במילוי ההי"ן: יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה) במלכות מלובש בשם תרע"א (שם אדנ-י במילוי: אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד) העולה בבירור הדינים עד ת"ת דז"א שם מ"ה (הוי-ה במילוי אלפי"ן: יו"ד ה"א וא"ו ה"א) ---
ב"ן + תרע"א + מ"ה = 768 = [שה"ש ב,ד] הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה = [תהי' קטו,יא] יראי הוי-ה בטחו בהוי-ה עזרם ומגנם הוא = נערה בתולה = ויאמר א-להים נעשה = (שמ' י,כג) ישראל היה אור = (במ' לא,כח) אנשי המלחמה היצאים לצבא = (במ' לה,כד) ושפטו העדה בין המכה ובין גאל הדם = (דב' יט,ט) אנכי מצוך היום לאהבה את י-הוה = (יהו' כב,כג) להעלות עליו עולה

ו - ברכת המברך את עמו ישראל בשלום
קנ"א בב"ן עד מ"ה

בחי' ועשה טוב, בחי' הצליחה נא

שם קנ"א (אהי-ה במילוי ההי"ן: אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה) ביסוד דז"א, ומיסוד דנוק' עולה שם ב"ן (שם הוי-ה במילוי ההי"ן: יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה) לת"ת דז"א שם מ"ה (הוי-ה במילוי אלפי"ן: יו"ד ה"א וא"ו ה"א) --
קנ"א + ב"ן + מ"ה = 248 = רמ"ח (מ"ע, איברים) = אברהם = בצלם א-להים = קול י-הוה א-להים = (ברא' ו,כא) קח לך מכל = וידבר י-הוה = (שמ' כ,ד \ דב' ח,ח) א-להיך א-ל קנא = לריח = מקום המזבח = חמר {ענין עשיה, קיום המצוות בעוה"ז} = יצחק לי = (דב' כו,טז) י-הוה א-להיך מצוך = במדבר = וידבר הוי-ה = = (שמ' יג,טו) על כן אני זבח

ה-ו: רמ"ח + שס"ה == תרי"ג (בחי' סור מרע ועשה טוב, בחי' אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא) = 613

ה - כוונת עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו וגו' בסוף התפלה

תיקון רביעי, נעלם במלכות: לפי המשך הפסוק: בקש שלום ורדפהו

א-ל ש-די במיל' עד ס"ג
ג' היחודים ביחד י-הו: תמ"ט + שס"ה + רמ"ח = 1062 = (א-ל שד-י במילוי: א-ל מצד החסד ושד-י ששם לו גבול ליצור איזון קו אמצעי) אל"ף למ"ד שי"ן דל"ת יו"ד \\ = 999 = פתח תקוה = שכבת זרע = (שמ' יט,טז) ויחרד כל העם אשר במחנה = (ויק' ז,כא) זבח השלמים אשר לי-הוה = (ויק' יב,ב) כי תזריע וילדה זכר = השתי או הערב = (ויק' כו,כט) ואכלתם בשר = (ויק' כו,לד) אז תרצה הארץ = (דב' ד,יא) עד לב השמים חשך ענן = (דב' ט,טו) וארד מן ההר וההר בער , וד"ל --- ד"א: הופעה א' "אני א-ל שד-י התהלך לפני והיה" (= 1062) תמים בחי' פתח תקוה, הופעה ב' אני א-ל שד-י פרה ורבה (אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם = 1062) בחי' שכבת זרע, הופעה ג' א-ל שד-י נראה אלי בלוז ( = 687 = תזריע = ע"ב + ס"ג + מ"ה + ב"ן + קס"א + קמ"ג + קנ"א = שמים וארץ) בחי' כי תזריע וילדה זכר וכו', וד"ל --- ובזוהר פקודי רנז ע"א כתיב: "כד אתברי עלמא לא יכיל למיקם בקיומא ולא הוה קאים עד דאתגלי היכלא דא דנטיל אברהם וכד אתגלי אברהם בהאי היכלא \נ"א כדי לעלמא דיהא ספוקא וכו'\ כדין אמר לעלמא די הא ספוקא לאתזנא מניה עלמא ולאתקיימא, ובגין כך א"ל שד"י אקרי, א"ל שד"י לכלא ביה \נ"א ולאתזנא מיניה ת"ח היכלא דא זמין וכו'\ וזמין קודשא בריך הוא למליא ליה \נ"א ביה\ ולאתקנא ליה לזמנא דאתי" וגו' \\ + ס"ג (י-הוה במילוי יו"ד ה"י וא"ו ה"י) = 1062 = אוהב שלום ורודף שלום = [תהי' צד,י] יקר בעיני יהוה המותה לחסידיו (וכן נותן להם אריכות ימים וכו') = (ברא' ב,טו) וַיִּקַּח יְ-הוָה אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ {בתום תיקון הבהמ"ה = ב"ן בזיווג מושלם עם אד"ם = מ"ה, יחוד הוי-ה א-להים להניח -מלשון מנוחה- את האדם בגן עדן לעבדה} = (ברא' מט,י) שילה ולו יקהת עמים = (שמ' יג,ב) כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא {דהי' לי הוא = ב"ן, וכן כל רחם בבחי' יסוד קו אמצעי של ז"א בחי' אד"ם כנ"ל וגם יסוד דנוק' בחי' בהמ"ה כנ"ל, לי הוא -נאום ה'- בשכינה המתוקנת בחי' ב"ן} = (שמ' כה,יט) כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה = (ויק' ג,ה) על האש אשה ריח ניחח לי-הוה = (ויק' ו,יד) תקריב ריח ניחח לי-הוה = (ויק' יב,ה) יום וששת (דהיי', תיקון יום בחי' ת"ת ותיקון "ששת" ח"ג נהי"ם תחתיה, או תיקון שלם של שש"ת = 1000 בחי' אל"ף ספי' דספי' דספי'-- ד"א שש"ת זה ש' ג"ק 3 כנגד חב"ד ש' ג"ק 3 כנגד חג"ת ת' ג"ק 4 כנגד נהי"ם, יומ"ו = 62 = טוב מאד) = כי נפש כל בשר דמו = שוק התרומה = (במ' כז,א) מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה ((בענין בנות צלפחד: שפת אמת מסעי תרנ"ד: "ולפי שכתבו חז"ל שנמסרו למרע"ה נ' שערים חוץ מאחד ותחסרהו מעט מאלקים לכן במסע זו כתיב מעשה בנות צלפחד שנעלם הדין ממרע"ה [וכן מצאתי ברבינו בחיי]. ויש רמז לזה במ"ש ויקרב משה את משפטן בנון ארוכה לרמוז שהי' מעין שער הנ' שהוא גבוה מכל השערים לכן נעלם ממנו" !!! -- אותו שער הנ' הוא אם כן "תכלית" וסוף המסלול של ג' היחודים הנ"ל, ביחוד הד' שכנגד ה"ה אחרונה בחי' נוקב' לית לה מגרמא כלום, ותיקון שער הנ' בנוק' מתקן את המלכות \בינה תתאה\ לבחי' תבונה בעליה לתיקון שלם ביחוד עם אימא בינה עילאה --- ובספר מאור ושמש מסעי: והנה בנות צלפחד הוא רמז צל פחד. והוא כשאדם הולך בדרך לא טובה ואינו חוזר בתשובה שלימה - הוא בלא זרע ובן והוא בנוקבא, על כן נאמר בנות צל פחד הוא בנוקבא כשהוא בצל פחד כידוע מספרים קדושים, שמרומזים על חמשה גבורות קדושים. וכשהאדם עושה תשובה שלימה - אז נמתקים הגבורות. וזה ותהיינה מחלה שנמחלים עוונותיו. תרצה שהוא מרצה לפניו. וחגלה ראשי - תיבות חג לה', שהוא יום טוב לה' שמתקן הימים ראשונים ועושה מהם ימים טובים. ומלכה שהוא מלכות שמים. ונעה בנות צלפחד שמסתלק וְנוֹעֶה בנות צלפחד ממנו --- וקודם, לגבי משע"ה: התפלל על בנות צלפחד שצוה על ה', וה' עשה רצון הצדיק כאשר צוה עליו, כי הצדיק גוזר והקב"ה מקיים --- ובמאור ושמש פינחס: "ואיתא באר"י ז"ל חמש בנות צלפחד הן חמש גבורות, עיי"ש, אך מחמת שהן היו גבורות קדושות, מחמת שצדקניות היו - היו משתוקקים ומצפים מתי יתעלו וימתקו בשרשן. ובאו לפני משה לבקש על נפשם, שהוא יעלה אותן לשרשן ואמרו לפניו למה יגרע וגו' רצה לומר, למה יגרע בלתי לעלות לשרשינו, הלא אנו חֲפֵצִים ומסכימים על החסדים. וזהו תנה לנו אחזה רצה לומר, תיבת אחזה בגימטריא כ"א כמנין אהי"ה, ופירוש תֵּן לנו עֲלִיָּה לעולם הבינה שהוא שֵׁם אהי"ה. ואמר הכתוב ויקרב משה את משפטן לפני ה' רצה לומר, שהיה מקרב את המשפט שהן הגבורות לנו"ן שערי בינה - לשרשן שהוא שם אהי"ה. וזהו לפני ה' - ששם אהי"ה הוא לפני שם הוי"ה, ששם הוי"ה הוא תפארת, ושם אהי"ה הוא בינה, והבן " )

בגל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך

2010-05-04T21:38:00.000+03:00

בס"ד

ואהבת את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך

(כנגד ג' אהבות: ואהבת את ה' , ואהבת לרעך כמוך, ואהבתם את הגר)

בכל לבבך = 106 = יום הגאולה = לעבד = כא-להים = וכל האדם = בחוץ = כי כבדה מאד (מברא' יח,כ: ויאמר ה' זעקת סדם ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד) = וימלך = החלום הזה = עבדיך = א-להיכם = אחיו אנכי (מברא' נ,כד: ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת...) = אעלה = (שמ' י,יט: ויהפך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים) אחד בכל גבול = (שמ' כג,יט) גדי בחלב אמו = (שמ' כד,ה) ויזבחו זבחים = (ויק' ז,כא) אדם או בהמה = ׁ(במ' כב,ו) לכה נא = נון

ובכל נפשך = 508 = שחר = (ברא' א,כא) כל נפש החיה = (ברא' ב,ה) י-הוה א-להים על הארץ = בנות האדם = הימין ואשמאילה = אחרי הפרד = יצחק בן אברהם = ורחל באה עם הצאן = ויגל את האבן = (ברא' לז,כה) וישאו עיניהם = (ברא' מז,יז) וינהלם בלחם בכל מקניהם = יחלק שלל (מברכת בנימין, ברא' מט,כז: בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל) = (ברא' נ,ג) וימלאו לו ארבעים יום = (ויק' א,ב) מכם קרבן להוי-ה = (ויק' ב,ב) ויביאה אל בני אהרן הכהנים = (ויק' כא,ח) לחם א-להיך הוא מקריב = חקת = (במ' ז,ב) העמדים על הפקדים = (במ' טו,כו) לכל העם בשגגה = (במ' כ,ח) והוצאת = (דב' ה,יח) דבר הוי-ה אל כל קהלכם = (דב' יב,כח) אנכי מצוך למען ייטב לך = (דב' יג,יח) למען ישוב

בכל לבבך ובכל נפשך = 614 = חרות = אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי = הוי"ה מלך הוי"ה מלך הוי"ה ימלך לעולם ועד = הזן את העולם = חכמה בינה דעת (ברא' כה,כ) ויהי יצחק בן ארבעים = (ברא' כו,כד) בעבור אברהם עבדי = (ברא' כז,מג) בני שמע בקלי = ויהי הוי-ה את יוסף = (ברא' מב,ד) פן יקראנו אסון = (ברא' מט,ב) ישראל אביכם = (ברא' נ,יא) יושב הארץ = (שמ' ד,כ) וישב ארצה = (שמ' יג,יד) הוציאנו נוי-ה ממצרים = (שמ' יח,כא) מכל העם אנשי חיל = (שמ' לב,כו) ויאמר מי להוי-ה אלי ויאספו אליו = (ויק' ד,כב) מצות הוי-ה א-להיו = (ויק' ד,כד) לפני הוי-ה חטאת = (ויק' י,יא) את כל החקים = (במ' יב,ו) אליו אתודע בחלום = (במ' יז,כח) הקרב הקרב = (במ' כ,י) המן הסלע הזה נוציא לכם מים = (במ' כד,יג) אתו אדבר = (דב' ד,א) למען תחיו = (דב' ה,יט) שבטיכם וזקניכם = (דב' ו,ב) אתה ובנך ובן בנך = (דב' טז,ג) מצות לחם

בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך = 737 = זרע קדושים = ליהודים היתה אורה = שלהבת = לאשתו = (ברא' כט,לד) שלשה בנים = (ברא' לב,לא) כי ראיתי א-להים = לקראתו = וישיתהו (מתוך ברא' מא,לג: וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם ) = שני השבע = (ברא' מה,טז) בעיני פרעה ובעיני עבדיו = ברא' מה,יח) את חלב הארץ = (ברא' מח,יח) ימינך על ראשו = (שמ' ו,ג) אל אברהם אל יצחק ואל יעקב = (שמ' ט,יא) בחרטמים ובכל מצרים = (שמ' י,כג) איש את אחיו = (שמ' כט,כד) תנופה לפני הוי-ה = (שמ' לג,יא) כאשר ידבר = (שמ' לד,ז) עון אבות על בנים = (ויק' א,יז) והקטיר אתו = (ויק' ח,טז) ויקטר משה המזבחה = (במ' א,ג) יצא צבא בישראל = (במ' ה,כז) והיתה האשה = (במ' יח,יט) עולם הוא לפני הוי-ה לך ולזרעך = (במ' כ,א) בני ישראל כל העדה = כזבי בת צור = (במ' כט,א) יום תרועה = (במ' לג,כט) ויסעו ממתקה = (דב' ז,כב) פן תרבה = (דב' ז,כב) תרבה עליך = (דב' י,יז) ואדני האדנים האל הגדל הגבר והנורא = (דב' יא,ט) תאריכו ימים = (דב' יג,ד) אהבים את הוי-ה א-להיכם בכל לבבכם = (דב' יג,טו) ושאלת = (דב' טז,כב) תקים לך מצבה = (דב' כד,א) תמצא חן בעיניו = (דב' כו,י) והנחתו לפני הוי-ה א-להיך = (דב' כז,ט) נהיית לעם להוי-ה א-להיך = (דב' ל,י) אל הוי-ה א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך (דב' ל,יד) קרוב אליך הדבר מאד בפיך
=

לג בעומר

2010-04-28T10:58:00.003+03:00

בס"ד

ספירת העומר = 1071 = (ברא' לב,יב) הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי = (ברא' לז,א) וישב יעקב בארץ מגורי אביו = (שמ' לד,ל) והנה קרן עור פניו וייראו = (במ' י,לה) ויהי בנסע הארן ויאמר משה = (דב' א,מ) ואתם פנו לכם וסעו המדברה = (דב' ד,י) יום אשר עמדת

ספירת העומר + י' אות' == 1081 = תפארת

ספירת העומר היא התהליך מ-"יציאת מצרים" = 891 עד "נעשה ונשמע" = 891 ( = התעוררי)
התעוררי התעוררי = 1782 = (ברא' א,כז) ויברא א-להים את האדם בצלמו בצלם א-להים ברא אתו

היום יום יד אייר: עניינו של פסח שני: אין מצב "אבוד"; תמיד אפשר לתקן ולהשלים. אפילו מי שהיה טמא, מי שהיה בדרך רחוקה

הַ יּוֹם תִּ שְׁ עָ ה וְ עֶ שְׂ רִ ים יוֹם שֶׁ הֵ ם אַרְ בָּ עָ ה שָׁ בוּעוֹת וְ יוֹם אֶ חָ ד, לָ עוֹמֶ ר = 3346 = (ברא' כב,יז) אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם (ולמה? הרי "יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך: הרי, חסד שבהוד!)

לג בעומר = 351 = (ברא' כד,סז) ויאהבה וינחם יצחק = (ברא' ל,ב) פרי בטן (בטן = אנ"י) = (ברא' ל,לה) ויסר ביום ההוא = (שמ' לב,לד) מלאכי ילך לפניך = (הרבה מקומות בויק') עד הערב = (ויק' כו,לו) ואין רדף = (במ' יב,ט) לא עלה עליה על = (דב' א,יא) אלף פעמים = (דב' ז,ט) לאלף דור = (דב' יז,כ) רום לבבו מאחיו (מדבר על המלך: לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל: ) = אנש

הוד שבהוד = 332 = [תהי' ד,ו] זבחו זבחי צדק ובטחו אל הוי-ה

הַ יּוֹם שְׁ לשָׁ ה וּשְׁ לשִׁ ים יוֹם שֶׁ הֵ ם אַרְ בָּ עָ ה שָׁ בוּעוֹת וַחֲ מִ שָּׁ ה יָמִ ים, לָ עוֹמֶ ר = 3650 = (ברא' ט,טז) וראיתיה לזכר ברית (בקשת בענן: וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ) = (ברא' יג,טו) אתה ראה לך אתננה ולזרעך = (ברא' טו,א) היה דבר הוי-ה אל אברם לאמר אל תירא = (ברא' כד,כז) אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ = (שמ' לא,יז) ששת ימים עשה הוי-ה = (דב' כח,מז) אשר לא עבדת את הוי-ה א-להיך

וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה

2010-04-19T18:07:00.000+03:00

בס"ד

וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה (זכרי' יד,ב) = 1842 = קשים גרים לישראל כספחת = [תהי' ט,ט] והוא ישפט תבל בצדק ידין לאמים במישרים = (ברא' מה,ח) לא אתם שלחתם אתי הנה כי הא-להים = (ברא' מז,ז) ויעמדהו לפני פרעה ויברך יעקב את פרעה = (שמ' ו,ז) ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לא-להים = (שמ' טז,יג) ותעל השלו ותכס את המחנה = (שמ' כא,י) שארה כסותה וענתה לא יגרע = (במ' יג,ב) אני נתן לבני ישראל איש אחד איש אחד {כל הפסוק: שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם ‎} = (במ' יד,לא) וידעו את הארץ אשר מאסתם בה {הפסוק השלם: וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ:} = (במ' טו,כה) וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל ונסלח להם = (במ' טז,ו) זאת עשו קחו לכם מחתות = (דב' כו,טו) כאשר נשבעת לאבתינו = (דב' כד,יח) עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: {כל הפסוק, החוזר בשינוי קל בפס' כב: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: } = (דב' כז,א) את כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם היום = (יהו' כג,יד) לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם עֲלֵיכֶם = (יהו' כג,טו) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר בָּא עֲלֵיכֶם כָּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם = [שופ' ז,ט - גדעון במלחמה נגד מדין] וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק קוּם רֵד בַּמַּחֲנֶה כִּי נְתַתִּיו בְּיָדֶךָ = (ש"ב ל,ט) י-הוה אשר פדה את נפשי מכל צרה = (ש"ב כב,א) וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיקֹוָק אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת (ישע' מב,ו) וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם (ירמ' טז,י) וְהָיָה כִּי תַגִּיד לָעָם הַזֶּה אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ עַל מֶה {פסוקים י-יב: וְהָיָה כִּי תַגִּיד לָעָם הַזֶּה אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ עַל מֶה דִבֶּר יְקֹוָק עָלֵינוּ אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וּמֶה עֲוֹנֵנוּ וּמֶה חַטָּאתֵנוּ אֲשֶׁר חָטָאנוּ לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ: וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֲבוֹתֵיכֶם אוֹתִי נְאֻם יְקֹוָק וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְדוּם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וְאֹתִי עָזָבוּ וְאֶת תּוֹרָתִי לֹא שָׁמָרוּ: וְאַתֶּם הֲרֵעֹתֶם לַעֲשׂוֹת מֵאֲבוֹתֵיכֶם וְהִנְּכֶם הֹלְכִים אִישׁ אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבּוֹ הָרָע לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֵלָי: } = (תהי' קא,ב) מָתַי תָּבוֹא אֵלָי אֶתְהַלֵּךְ בְּתָם לְבָבִי = (איוב א,ח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ = (איכה א,ג) מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ = (אסת' ל,ג) וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ אֵבֶל = (דה"א טו,ג) אֶל יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק {הפסוק השלם: וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק אֶל מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ }

(זכ' יד,ג) וְיָצָא יְ-הוָה וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם = 378 = משיחך = אשכנז = בשלום = ואיש אין (ברא' כד,נ) מי-הוה יצא הדבר = במדבר סיני = קרבן י-הוה = אין יאוש =

= הוי-ה ארך אפים = מלבוש

נגע צרעת

2010-04-16T00:38:00.002+03:00

בס"ד

כמה פשוט! הרי כל ענין נגע צרעת מדובר על עוון לשון הרע, וכן מצורע נוט' מוציא-שם-רע... ובתוך אותה פרשה נמצא את הפיתרון לדבר:
נגע צרעת = 883 = (ויק' יט,טז) לא תלך רכיל בעמך

[ולמי שרוצה להעמיק במחשבת רמזים חשובים בנושא:] = 883 = שבי אלמנה בית אביך (כדברי יהודה לתמר אחרי מות שני בניו הראשונים) = ויהי יוסף יפה תאר (ובעקבות זה כל הנסיונות אשר עבר, כי היה מתפאר בשערו וכו') = אשת יעקב = כלי חמס מכרתיהם = החלב המכסה את הקרב = נטף ושחלת = שימו איש חרבו = התועבת = המוציאך מארץ מצרים = אתו תעבד = עבד היית במצרים = שם בישראל = וילכו ויבאו בית אשה זונה = שרף באש = (... המון יותר, אך ד"ל בינתיים)

הגדה של פסח

2010-03-28T02:17:00.002+03:00

בס"ד

הגדה של פסח = 495 = מתנה = נזיד עדשים = פך השמן = תהילים = תמימה = "פרעה בפיג'מה" = א-ל מלך חנון ורחום = בלשון בני אדם = ויעמידה ליעקב לחק = עפר מן האדמה = [דה"א ח,כג] ועבדון וזכרי וחנן {ענין עבדות, ואז זכרון, ואז חן וחנינה - זה כל סיפור יציאת מצרים! \ מדובר על זרע בנימין אשר ישבו בירושלים}

הגדה של פסח + 1 (הכולל) = מלכות (ותיקון המלכות זה ענין הדרך אל החרות, להפסיק להיות עבדים לעבדים ולהמליך עלינו אך את ממה"מ הקב"ה)

הא לחמא עניא = 216 = יראה = גבורה = פסח הוא להוי-ה = צנוע = הבל הבלים הכל הבל

לחמא עניא = 210 = דור = ורד = חבר = קנין = [נחמ' י,יד] הודיה בני בנינו (בין ראשי העם החתומים... "ושאר העם הכהנים הלוים השוערים המשררים הנתינים וכל־הנבדל מעמי הארצות אל־תורת האלהים נשיהם בניהם ובנתיהם כל יודע מבין מחזיקים על־אחיהם אדיריהם ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת האלהים אשר נתנה ביד משה עבד־האלהים ולשמור ולעשות את־כל־מצות יהוה אדנינו ומשפטיו וחקיו וגו'" --- ומתוך כל השמות, "לחמא עניא" כנגד ענין ההודיה על בי בנינו עד דור אחרון מאת אבהתנא אשר אכלו לחמא עניא עוד במצרים בעת קרבן פסח אשר על מצות ומוררים יאכלוהו וגו)

תורת הא-להים = 1097 = יפת תואר = אהבה ואחוה שלום ורעות = [תהי' קה,לז] ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל

הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא = 746 = הכנעה הבדלה המתקה = שעשוע = כי הוא יצילך מפח יקוש = למען ידעו כל עמי הארץ = שמות = [תהי' קט,כב] כי עני ואביון אנכי ולבי חלל בקרבי = [תהי' קטז,ה] חנון הוי-ה וצדיק וא-להינו מרחם

עבדים היינו לפרעה במצרים = 974 (ענ' תתקע"ד דורות לפני הבריאה) = סור מרע ועשה טוב

ויוציאנו הוי-ה א-להינו משם = 687 = תזריע = {ד מילוים הוי-ה + ג מילוים אהי-ה} = זרע קודש = שמים וארץ

ביד חזקה ובזרוע נטויה = 507 = בעדת א-ל = דעה בינה והשכל = הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם = זווג מן השמים = ימה וקדמה צפונה ונגבה = פרסומי נסא = רחמי מן קדמיה = נגילה ונשמחה = עין לציון צופיה = אושר = שאור

עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו הוי-ה א-להינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה = 2168 = [שמ' טו,כא] ותען להם מרים שירו ליהוה כי־גאה גאה סוס ורכבו רמה בים

לענין ארבעה בנים:

אחד ואחד ואחד ואחד = 70 = סוד = דינו

ארבעה בנים = 380 = מצרים = ממש

הקהה את שניו = 882 = גשם שלג ברד = כח לעשות חיל = כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומיה = [תהי' כד,ח] מי זה מלך הכבוד יהוה עזוז וגבור יהוה גבור מלחמה

חכם מה הוא אומר = 372 = שבע (ענ' דרכי הטבע, שביעין חביבים, ז ימים וכו) = בן ישי = חזקני ואמצני = יום כיפור = כלי חדש

רשע מה הוא אומר = 874 = תפלה לעני כי יעטף = שם כבוד מלכותו = עלה א-להים בתרועה = ארון הברית = השמש והירח = ושבת עד הוי-ה א-להיך = כחו וגבורתו מלא עולם = מקורב למלכות = עד דור עשירי = [תהי' קיט,קכה] עבדך־אני הבינני ואדעה עדתיך (מודה בכך שהוא סה"כ עבד ה' אך הוא מרגיש רחוק מהקב"ה, אז הוא מבקש "הבינני", קרבני אליך, ואז אהיה מסוגל לדעת עדותיך)

תם מה הוא אומר = 744 = לא דומה שומע לרואה = (מתוך הושע ו,ו) כי חסד חפצתי ולא זבח = איש וביתו באו

ושאינו יודע לשאול את פתח לו = 1755 = [תהי' לא,טו] ואני עליך בטחתי יהוה אמרתי אלהי אתה

ושאינו יודע לשאול = 830 = חכם יודע לשמור פיו = [יואל ב,יח] ויקנא יהוה לארצו ויחמל על־עמו

מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו = 1370 = פתיל תכלת = [שמ' ו,כח] ויהי ביום דבר יהוה אל־משה בארץ מצרים
מתחלה = 483 = יום נישואין = נושא עון = תועבה
עובדי עבודה זרה = 391 = ישועה (הלעו"ז) = פנים אל פנים
היו אבותינו = 496 = מלכות
קרבנו המקום לעבודתו = 1067 = בורא עולמות ומחריבם = אין אנו מאמינים בשלטון הכופרים = תורת אמך
ועתה קרבנו המקום לעבודתו = 1548 = [ברא' כו,יט] ויחפרו עבדי־יצחק בנחל וימצאו־שם באר מים חיים

כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם = 959 = [ברא' כא,כד] ויאמר אברהם אנכי אשבע = [תהי' קנ,ד] הללוהו בתף ומחול הללוהו במנים ועגב
ועבדום וענו אתם = 701 = שתא
ארבע מאות שנה = 1075 = שיר השירים = שכבת זרע לבטלה
ארבע מאות = 720 = חסד * 10

והיא שעמדה = 441 = אמת
לאבותינו ולנו = 597 = אמונה תמימה = המן בן המדתא
והיא שעמדה לאבותינו ולנו = 1038 = אהבה שאינה תלויה בדבר = אוהב את הבריות = חורבן בית שני (כאשר "חורבן בית ראשון" = 1235 = לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן

פ' ויקרא - אגב זוהר ויקרא דף יד ע"ב

2010-03-21T22:50:00.000+02:00

בס"ד

ופסח הוי-ה על הפתח = 773 = שבת חזון = הוי-ה אדונינו מה אדיר שמך = מי כעמך ישראל גוי אחד = מקצה השמים מוצאו = עולה אשה ריח ניחוח להוי-ה = רבון כל המעשים = שירה וזמרה

וזה לשון המתוק מדבש על הזוה"ק: מה כוונת הדברים לפי סוד? ששורה על פתח זה שהוא המלכות החסד גזא"א כדי להמתיקו, ר"ל כי חג הפסח הוא סוד דרועא ימינא שהוא החסד, ואז משרה הקב"ה את החסד על המלכות כדי להמתיק את דיניה, לכן כתוב אח"כ ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף, כי נמתקו דיני המלכות עכ"ל

ובכן: מלכות חסד = 568 = דור משיח = הצלחה משמים = עצבות = פינחס בן אלעזר = אחוזת עולם = בית יוסף = במצותיך = בעולם המעשה = הא-ל הגדול הגבור והנורא = ומצא חן ושכל טוב = כחו של צדיק = כי גם זנה דאריה אריה = כי קדוש הוי-ה א-להינו = ענוים ישמחו בהוי-ה =

חסד במלכות = 570 = אור המשיח = איש גבור חיל = הם זרע ברך הוי-ה = זה לעומת זה = תפלין = על הארץ ועל המחיה = מודה אני לפניך מלא חי וקים = ישמרך

והנושא הוא שפסח מהווה את היחוד חסד-מלכות, בו דוקא חסד דז"א יורד עד נצח (= פסח!) לשם יחודו עם נוקבא

-------------------

גר צדק = 397 = איש א-להים = השביעי = הרבי מלובביץ = עזרא ונחמיה = שמח וטוב לב = שעה טובה = אדם כי יקריב = אש ומים = בואי בשלום = הוד שביסוד

אם לא בריתי יומם ולילה (כאשר יומם ז"א ולילה נוק'): יומם ולילה = 177 = זעק = גן עדן = סימן טוב = סמבטיון

לגבי ישראל (ירמ' ב,כא) ואנכי נטעתיך שורק [שורק = 606 כמנ' המצוות היחודיות לעם ישראל מלבד ז מצוות בני-נח]

ואנכי נטעתיך שורק = 1252 = ארץ ישראל הקדושה

--------------------------

ענין אחר:

תורה נבראה אלפים שנה לפני בריאת העולם

אלפים שנה = 516 = 515 + 1 = אהבת חינם = חלמא טבא חזית = יבנה המקדש = כי על כל מוצא פי הוי-ה יחיה האדם = לא יכלמו לנצח כל החוסים בך = מלכותך

מתוך פרשת ויקרא: אשה ריח ניחוח להוי-ה, כי קרוב ה' לכל קוראיו

2010-03-16T13:26:00.001+02:00

בס"ד

ויק' א,ט

והקטיר הכהן את הכל המזבחה = 933 = בראשיתך = [דה"א טז,יד & תהי' קה,ז] הוא יהוה אלהינו בכל־הארץ משפטיו = תכלית החיים = כבראשית

עלה אשה ריח ניחוח לי-הוה = 757 = עושה שלום = מידת הרחמים

והקטיר הכהן את הכל המזבחה עלה אשה ריח ניחוח לי-הוה = 1690 = [מ"א ה,יח] ועתה הניח יהוה אלהי לי מסביב אין שטן ואין פגע רע = [ויק' א,ד] וסמך ידו על ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו = [במ' לג,כז] ויסעו מתחת ויחנו בתרח = [תהי' פו,ז] ביום צרתי אקראך כי תענני

------------------------------------------

א ניסן ה'תש"ע - עליה א דויק', סוף פ"לז בתניא

קָרוֹב יְהוָה לְכָל-קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת = 2077

קרוב י-הוה לכל קראיו = 731 = תשאל = הגאולה לעם ישראל = תורה ומדע

לכל אשר יקראהו באמת = 1346

ר"ת קילקלאי"ב = 283 = פגר = זכרון = האור הגנוז = מה טוב ומה נעים

= [א"ת רוהוכראיכשקראהא"מ = 1115 = בראשית ברא

= [תהי' ח,י] תהי' ח,י] יהוה אדנינו מה־אדיר שמך בכל־הארץ

ס"ת בהלולרו"ת = 679 = אתרוג הדס = בית לאומי לעם היהודי = עובדי כוכבים ומזלות = עטרת

ישע' סד,ו
וְאֵין-קוֹרֵא בְשִׁמְךָ מִתְעוֹרֵר לְהַחֲזִיק בָּךְ = 1834 = [ש"א ח,יט] וימאנו העם לשמע בקול שמואל ויאמרו לא כי אם־מלך יהיה עלינו = אין אדם נתפס בשעת צערו
כִּי-הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ מִמֶּנּוּ וַתְּמוּגֵנוּ בְּיַד-עֲו‍ֹנֵנוּ = 2100 =

ויקהל: ענין המנורה

2010-03-09T12:04:00.002+02:00

בס"ד

שמ' לז,יז: אדנ"י אותיות, סה"כ = 4518 = ויעש את המנרה זהב טהור מקשה עשה את המנרה ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה היו

מקשה אחת = 854 = [במ' כו,ד] יברכך הוי-ה וישמרך = שובה ישראל = [תהי' קלט,ז] אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח

המנרה = 300 = ש = יצר = נמרוד = רוח א-להים וכו

זהב טהור = 234 = גואל צדק = ואהזטמעאהיוגכומ"ה (ר"ת של כל פסוק שמ' לז,יז

ממנה היו = 156 = יוסף = ציון = אהל מועד = יחזקאל = כוס יין = עוף = קנאה
ממנה = 135 = קהל = מצה

א"ת שמ' לז,יז: 2926 = [איוב כא,י] שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל = [במ' כב,ב] וירא בלק בן־צפור את כל־אשר־עשה ישראל לאמרי = [תהי' לה,ד] יבשו ויכלמו מבקשי נפשי יסגו אחור ויחפרו חשבי רעתי

ס"ת שמ' לז,יז: שתהברההתההההההה"ו = 1358 = ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד = נרות שבת = [תהי' כ,ח] אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם־יהוה אלהינו נזכיר = [תהי' עב,כ] כלו תפלות דוד בן ישי = תחת כנפי השכינה

דוקא נרות של שבת מכניסות את הבית תחת כנפי השכינה היא המלכות היא שבת מלכתא; ובכן, זה בהן שאנו זוכים לאותה הנהגה נסית לפיה עלינו לעצור כל מלאכה ולדעת כי מה' יבוא כל צרכינו. כי אלה ברכב ואלה בסוסים ובכל כלי המלאכה והמלחמה, בעוד שאנחנו יושבים בבית ובבתי המדרש אוחזים בשם ה' א-להינו. וכן "כלו" תפלות דוד בן ישי, כי שבת היא מלזעוק וישועה קרובה לבוא (ומנהג חסידות לא לקרוא פרקי תהילים בשבת לרפואה וכדומה), וכן "כלו" לשון כלות לשון "ויכלו השמים והארץ" וגו', וגם לשון כלה כמו ב-"אהבת כלולותיך" וד"ל

ועבדתם את הוי-ה א-להיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך

2010-02-14T23:07:00.000+02:00

ועבדתם את הוי-ה א-להיכם = 1055 = [מיכה ב,ה] לכן לא־יהיה לך משליך חבל בגורל בקהל יהוה
ועבדתם את = 923 = שלחן זה שאכלנו עליו
את הוי-ה א-להיכם = 533 = באמונתי אחיה = הוד שבגבורה = הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד = כמוצא שלום = לא יבושו לנצח = מדושני ענג = על השמים כבודו

וברך את לחמך ואת מימיך = 1254 = כל כלי ברזל לא נשמע בבית
את לחמך = 499 = צבאו"ת = ברוך פודה ומציל = הרחמן יצילנו = וגם הארץ מלאה חסדו = כל מעשה ידך = קומי רוני בלילה
ואת מימיך = 527 = בהעלתך = ושבו בנים לגבולם = מעשים טובים

לחמך = 98 = חץ = צח = סלח = חסד הוי-ה = סגלה = נחם = כוכבים
מימיך = 120 = בני נח = אליהו הנביא = בהמה גסה = כסיל = מלך יהודה = סוד הגאולה = חזקה = והוא היה והוא הוה והוא יהיה = אהבך הוי-ה א-להיך
את ואת = 808 = בחצרות א-להינו = בישועתך = בנגלה ובנסתר = גמלתהו טוב ולא רע = הודו על ארץ ושמים = והוא היה והוא הוה והוא יהיה בתפארה

את לחמך זו האשה-הזיווג ואת מימיך זה תורה שב"כ ותושב"ע
ובכן, "כל כלי ברזל לא נשמע בבית" פשיטא

והסרתי מחלה מקרבך = 1126 = מעיינה של תורה (מתוך ברכות המים-תורה המונחת על ברכת הלחם-אשה, נפתחים המעיינות)

והסרתי = 681 = אני מאמין באמונה שלמה = בכל הר קדשך = רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה = מצפים לישועה = כשושנה = זרע קדש
מחלה מקרבך = 445 = מכשפה = לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי (זה האופן בו יוסר בע"ה כל מה שיוסר)

לחם + מים = 168 = סם חיים
בשר + יין = 572 = והיו לבשר אחד = (הלעו"ז: = פני הדור כפני הכלב = במסכנת)

לחם ומים = 174 = מלך טוב ומטיב = נוגה לו סביב
בשר ויין = 578 = הזן ומפרנס לכל = ורפא ירפא = מלאכת עבודה = מקור הברכה = שומר גוי אחד

(משמ' טז,ד) לחם מן השמים = 563 = ספר הזוהר = בינה מלכות = כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד = נטילת ידים
(מבמ' כ,ח) מים מן הסלע = 345 = משה = גאולה ברחמים = מור ולבונה = פרי האדמה = פרסה = שהם = שילה

לחם מן השמים + מים מן הסלע = 908 = [תהי' קכז,ד] כחצים ביד גבור כן בני הנעורים = אברהם בן תרח = רוחו של משיח = אב הרחמן שמע קולנו (בבחי' קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך, וקוה אל ה': נותן לך הכל באופן נסי והמשך להתפלל) = בדעת בבינה ובהשכל = האמת והדין והשלום = הילדים אשר ברכני הוי-ה = והוי-ה צור מחצבתם = והגישו אל הדלת או אל המזוזה = כי מלאה הארץ דעה את הוי-ה = מאיש לוקחה זאת

לחם מן השמים ומים מן הסלע = 914 = צדיק נסתר = הרחמן הוא ינחילנו יום שכולו טוב = ויהי בימי אחשורוש = ויצא אל אחיו וירא בסבלתם = כל בניך למודי הוי-ה ורב שלום בניך = על התורה ועל העבודה = קדש תהיה לכם

מקצת סיעה לעניינים גאוליים

2010-02-01T16:13:00.000+02:00

בס"ד

יהודים = 75 = כהן = לילה = מיכה

עזי וזמרת י-ה = 755 = אש תמיד = אין שכחה לפני המקום = אתה ואהרן נדב ואביהוא = בעבור אבותינו = זכרנו לגאולה וישועה = למען ידעו דור אחרון = מקראי קדש = עונים באימה ואומרים ביראה = פצחו ורננו וזמרו =

ויהי לי לישועה = 492 = בת מלך = עבודה קשה = צור עולמים = מעשי חסד = לעד ולעולמי עולמים = בשוב הוי-ה ציון = השגחה עליונה

(עזי וזמרת י-ה ויהי לי לישועה = 1247 = [תהי' צו,ז ודה"א ט,כח] הבו להוי-ה משפחות עמים הבו להוי-ה כבוד ועז)

זה א-לי ואנוהו = 177 = זעק = גן עדן = סימן טוב = סמבטיון = הוי-ה א-דני א-להים = יומם ולילה = מלאך א-להים

(זה א-לי ואנוהו א-להי אבי וארממנהו = 584 = אור הלבנה כאור החמה = חוקות הגוים = מדינת היהודים = מחלוקת = גדול ישראל = חנון ורחום וצדיק = חצות הלילה = למען שמו הגדול = מנוחת אהבה ונדבה = מקיץ נרדמים = נותן לחם = רק הוא ימלוך עלינו )

גרי צדק = 407 = אות = ימים נוראים = א-להי אבי וארממנהו = אדון כל הארץ = בקשה = ואומר לך בדמיך חיי = מאין יבוא עזרי

בני אנוסים = 229 = אהבה יראה = בא לציון גואל = מים לדוד המלך (ענין חסדים למלכות הנבנית מגבורות) = גאולה באה לעולם = המים להם חומה = ירא חטא

בני נח = 120 = אליהו הנביא (המבשר את הגאולה) = מלך יהודה = והוא היה והוא הוה והוא יהיה = סוד הגאולה = מאין יבוא

עשרת השבטים = 1336 = עת צרה לישראל = תחזור בתשובה

מדינת ישראל = 1045 = מתנות לאביונים

עם ישראל = 651 = גר בתוכך = תהילים נגד טילים = תרומה = תמורה = אודך כי עניתני = והייתם לי לעם

דוד מלך ישראל חי וקים = 819 = ימות המשיח = יין ישמח לבב אנוש = כל שבח מעשה ידיך

י טבת תש"ע

2009-12-27T08:14:00.000+02:00

בס"ד

י טבת תש"ע = 1191 = (מתוך ברא' ג,יט) עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ = (מתוך ברא' יח,י) שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה = (מתוך ברא' לא,כג) וַיִּקַּח אֶת אֶחָיו עִמּוֹ וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו = (מתוך שמ' ד,טז) הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים = (מתוך שמ' ח,יח) תֵּדַע כִּי אֲנִי יְ-הוָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ = (מתוך שמ' ט,כז) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם יְ-הוָה הַצַּדִּיק = (מתוך שמ' כג,ל) וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ = (מתוך שמ' ל,לד) קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת = (מתוך שמ' לד,ז) פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים = (מתוך ויק' ד,ב) נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה = (מתוך ויק' טז,ב) וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ = (מתוך ויק' כה,מה) הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם = (מתוך במ' ח,טז) מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחְתִּי = (מתוך במ' כו,כא) משְׁפַּחַת הַחֶצְרֹנִי = (מתוך במ' כו,נז) וְאֵלֶּה פְקוּדֵי הַלֵּוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם = (מתוך דב' ו,כ) אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם