עוד בלוז: אותיות מילוי לוז באלפין שוות אל"ף

לוז

מילויו למ"ד וא"ו זי"ן

אותיות המילוי הן מדאוי"ן = 111 = אל"ף

--

borrador para el shiur del 12 de tevet be"H :-) - סיכום ביניים לענין מראש מקדם נסוכה סוף מעשה במחשבה תחלה

לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה...

...מראש מקדם נסוכה

מראש = 541 = ישראל = ולזכרון בין עיניך {לזכרון דהי' להפעלה, להזרעה, בין עיניך כנגד עצם הלוז, ספירת הדעת, המכונה אצל אוה"ע העין השלשית}

מקדם = 184 = בכסף ובזהב {ומספירת הדעת -ולזכרון בין עיניך-, לפקוד על החסד והדין, לעשות בהם ממש}

נסוכה = 141 = צאן = מלאכים = אפס = אין עוד = מצוה = נאמן = מנחם אב =  אפס = הצילו = יהלומים = ימצא = המלאך הגואל = מלך אדום  = פגם חטא = מטיב לכל = נודה לך הוי-ה = מַה-יָּפוּ

:ברת"ס

ממ"ן = 130 = 5 * הוי-ה {ה' חסדים במלכות} = עין = סיני  {שם נוסך, הוכתר בורא עולם ב"ה בתואר מלך מלכי המלכים} = כל הלילה = כל ימיך = חטאנו לי-הוה = יען = עמך

ראקדסו"כ = 391 = פנים אל פנים {וזה קרה באמצעות משה ע"ה אותו נמצא בס"ת, אשר דבר אתו ה' פנים אל פנים}=  
= ויאמר הבה נא אבוא אליך {כאן במ"ד באתערותא דלעילא} =  
ויעשה
vaiaaseha
 = ישועה = (ש"ב יג,יג) כי לא ימנעני ממך = (מ"א כב,כז) באי בשלום {דהי' עלי אל היסוד, כאן בהעלאת מ"ן} = מלכי ארץ = (איוב כד,ה) ערבה לו לחם

שמ"ה = 345 = משה = גאולה ברחמים = שילה = לעבד עבדה באהל מועד = אלהים אחרים = (ישע' ס,א) עליך זרח {הפסוק השלם: קומי אורי כי בא אורך וכבוד י-הוה עליך זרח, שהיא המלכות כי בא ז"א וכבוד ה' ביסוד זורח כבר עליה

מראש מקדם נסוכה = 866 = (במ' יז,כז) ויאמרו בני ישראל = (דב' ל,יב) מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו {"מראש מקדם נסוכה", מוכנה מן קדמא דנא, ונגישה לעבודת האדם, אך עדיין האשליה אומרת שהיא רחוקה בשמים כבי'} = ונתתי

סוף מעשה במחשבה תחלה =  1361 = אשר נתתי {ואם המחשבה תחלה מפרשת את אשר מראש מקדם נסוכה בעליונים, מתברר שקרוב אליך הדבר מאוד, כי בורא עולם גם "נתן" את המלכות לשליטת התחתונים, ואם היא בגלות זה רק מסובב למעשינו} 

סוף מעשה = 561 = לא טוב היות האדם לבדו  = עזה כמות אהבה

 = כישראל {שהם עם לבדד ישכון} = אהבה תנצח = ויגדל משה ויצא אל אחיו {מימד אחר של הבודדות הלא טובה: משה אינו יכול להתגלות ולהפעיל את כחות נשמתו בלי לצאת אל אחיו, בלי לצאת לעולם הזה} = יבורכו המברכים {זה גם תיקון לבודדות: בכך שהאדם מברך את האחר הוא נתברך בעצמו} = לטב ולחיין ולשלם = סוף מעשה {האדם לבדו בבחי' במחשבה תחילה, אך עדין חייב להוריד את המחשבה לבחי' מעשה} = עלמא דקושטא (עולם האמת) = כוכב השחר = עזה כמות אהבה = ההופכי הצור   אגם מים {כאן הנס בהתגלמותו: צור יכול להתהוות אגם מים או כל דבר אחר לפי רצון הבורא, כפי שלמדנו  ב[ישע' מו,י] מגיד מראשית אחרית (סיבה ומסובב), ומקדם אשר לא נעשו (מעל לסיבה ומסובב); אמר עצתי תקום וכל חפצי אעשה; שהכל כרצונו ית' משתנה כהרף עין,  בבחי' סוף מעשה, כערך הניתקן בשלב "במחשבה תחלה"}

במחשבה תחלה = 800 =  קשת = שושנה בין החוחים (היא המלכות

 בגלות לאחר שהסתלקה לעליונים וחזרה לבחי' הסתר, אותה מחפש ז"א כי עזה כמות -לנצח את המות- אהבה, כי לא טוב להיות האדם לבדו)

הסיכום ההכי ברור אומר שבמחשבה תחלה ישנה "שושנה בין החוחים" המייחלת לאהוב ליבה שיקדשנה, והמעשה מובל ע"י שלא טוב היות האדם (ז"א, החתן של שה"ש) וממה נפשך, עזה כמות אהבה, וז"א באתערותא דלעילא אפילו ההופכי הצור אגם מים, ועל כרכך אהבה תנצח במהרה בימינו אכי"ר

----------------------------------------------------------

מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך

בס"ד

[תהי' קד,כד]

מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך

מה רבו מעשיך הוי-ה = 719 = אורות וכלים = [מש' טו,כ] בֵּן חָכָם, יְשַׂמַּח-אָב;    וּכְסִיל אָדָם, בּוֹזֶה אִמּוֹ = (שמ' ג,יד) ויאמר א-להים אל משה {הופעה יחידה, כאשר ויאמר הוי-ה אל משה מופיע מ"ד פע' בתורה וכן ויאמר משה אל הוי-ה פעם אחת יחידה} = (דב' יד,כג) ואכלת לפני י-הוה א-להיך = (תהי' פ,יט) ובשמך נקרא = (תהי' קטו,טו) ברוכים אתם {... לי-הוה עשה שמים וארץ}

כלם בחכמה עשית = 945 = להחזיר עטרה ליושנה = שמונת ימי חנוכה

= (במ' כג,א וכג,כט) בנה לי בזה שבעה מזבחת {דהי' זו"ן שהם לבושים לחב"ד וכן מזבחות להעלאת מ"ן}

כלם בחכמה = 165 = נקודה = עצה = זבח פסח = ויזבח בלק = (יח' י,יח) ויצא כבוד י-הוה {... מעל מפתן הבית ויעמד על הכרובים} = (קה' י,יד) לא ידע האדם

עשית = 780 = שתף \ תפש = (ש"א י,כה) ויכתב בספר = (יח' י,יט) וכבוד א-להי ישראל עליהם = צדיק ורשע  = (דה"ב כד,יב) לחדש בית י-הוה = מחשבתיך = ארבעת הבנים = תחשוב טוב יהיה טוב

מלאה הארץ קנינך = 602 = [ברא' מג,א] והרעב כבד בארץ = טבילת מקוה = קוממיות = (ברא' כו,לא) וישלחם יצחק = (ברא' כז,כ) כי הקרה י-הוה א-להיך לפני {הפסוק השלם:   וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-בְּנוֹ, מַה-זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי; וַיֹּאמֶר, כִּי הִקְרָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי - דהי' חכמה מלובש בבינה שהוא הא-להים של יצחק-גבורה, הקרה = יש, ד"א הקרה לפני = 480 = הריון לידה הנקה = קידושין, הקרה לפני שאני ת"ת, וסייע לידי} = ויאמר משה {המופיע כ"ו פע' בתורה !!!} = (שמ' לז,ב - מ"א ז,ט) מבית ומחוץ {ז"א בבחי' ממלא כל עלמין ומסובב כל עלמין, אור פנימי ואור מקיף} = (ברא' מ,יד) כאשר ייטב לך =  בשעריך = (דב' לא,יא) בבוא כל ישראל = (דב' לג,ז) שמע י-הוה קול יהודה = (יחז' לו,כו) מבשרכם {והסירתי את לב האבן מבשרכם...} = כל ישרי לב = אהבת צדק = במישרים = (תהי' קד,לג) אשירה לי-הוה בחיי {ט פסוקים לאחר מה רבו וגו'}

מלאה הארץ = 372 = שבע = בן ישי = (רות ד,יז) הוא אבי ישי אבי דוד = חזקני ואמצני = יום כיפור = כלי חדש = עשב = עקרב = לו לאשה =

מ"א ב,ה) בשלם {בשלום} = ויפל על פניו = שלח ידך = והנה מן היאר

קנינך = 230 = ירך = הוד והדר = מקץ = נציב מלח = עקודים = עסק = לעיניכם = (דב' יג,יט) בקול י-הוה א-להיך = ולכל היד החזקה = (מ"ב ו,יז - ו,כ) ויפקח י-הוה = (קה' ג,כ) אל מקום אחד {הפסוק השלם: הַכֹּל הוֹלֵךְ, אֶל-מָקוֹם אֶחָד; הַכֹּל הָיָה מִן-הֶעָפָר, וְהַכֹּל שָׁב אֶל-הֶעָפָר}

-------------------

ד"א

מה (בחכמה) = אדם = גאולה

רבו (בבינה) = 208 = יצחק

מעשיך (בדעת) = 440 = תם

י-הוה (בחסד) = 26

כלם (בגבורה, לשון כליה וכליון) = 90 = מלך

בחכמה (בת"ת) = 75 = כהן

עשית (בנצח) = 780

מלאה (בהוד) = 76

הארץ (ביסוד) = 296

קנינך (במלכות) = 230

צריך להמשיך את המהלך הזה....

--

-------------

Org. Siftei Mevaser, Inc. NFP  
POB 50127 - Carmiel 21605 - Israel
Voice / SMS / Whatsapp: +972-525-801088

Fax: +972-4-8141581

Skype: free-press

http://kolisrael.tv/facebook
http://kolisrael.tv
http://ginerman.com/facebook
http://benadam.net/facebook
http://eduplanet.net

Donaciones a la Comunidad de Torah: http://todosjuntos.ieshivah.net 
Paypal.com: todosjuntos@ieshivah.net
E-Store:  http://benadam.net/facebook
Youtube: http://youtube.com/kolisraeltv
Twitter: http://twitter.com/danielginerman

לוז, נסיכוי, בית אל

 מתוך ויקיפדיה ערך עצם_לוז:

במדרש רבה נכתב:

"רבי יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק אמר: אפילו לוז של שדרה, שממנו הקב"ה מציץ את האדם לעתיד לבוא נמחה. אדריאנוס שחיק עצמות שאל את ר' יהושע בן חנניא, אמר לו: מהיכן הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבוא? אמר לו: מלוז של שדרה. אמר לו: מנין אתה יודע? אמר לה: איתיתה לידי ואנא מודע לך - טחנו ברחים ולא נטחן, שרפו באש ולא נשרף, נתנו במים ולא נמחה, נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום." (בראשית רבה, כ"ח, ג).

בספר הזוהר כתוב שבזמן תחיית המתים העצם תרכך את הגוף ויעשה אותו כשמרים בבצק ואז העצם תתשפט לארבע כיוונים ומכך ישתכלל הגוף וכל האיברים יצמחו ואז כשהגוף מושלם אלוהים יכניס בו את הנשמה.

עוד מוזכר בספר הזוהר:

רב הונא אמר: לא כך הוא. ואנא הוית בכרכי הים ושמענא דהוו קראן לההוא גרמא דשדרה ההוא דאשתאר בקברא מכל גופא - "בתואל רמאה". שאלית עליה אמרו דהוא כרישא (דמיא) דחויא דאיהו רמאה. וההוא גרמא הוא רמאה מכל שאר גרמי. דתאנא, אר"ש: ההוא גרמא למה אשתאר בקיומא יתיר מכל שאר גרמי? משום דאיהו רמאה ולית סביל טעמא דמזונא דבני נשא כשאר גרמי, ובגיני כך הוא תקיף מכל גרמי והוא ליהוי עקרא דגופא אתבני מניה. הדא הוא דכתיב: "בת בתואל הארמי". (מדרש הנעלם, פרשת תולדות, דף קל"ז ע"ב, וראו גם בראשית סט,א, וכח, ב.)

 

ועוד:

 

יש מן מפרשים הסבורים שעצם זו אינה נהנית מאכילת האדם ויש הסבורים כי היא נהנית רק מסעודת מלווה מלכה. המקור הקדום לכך הוא בספר "מטה משה" לתלמידו של המהרש"ל, והרחיב בכך ר' יעקב עמדין בסידורו "בית יעקב": "ונמצא בספרים שיש עצם באדם (...) שאינו נהנה משום אכילה כי אם מזו הסעודה של מוצאי שבת. ואמרו שממנו בניין גוף האדם ואך הוא לבדו נשאר בקבר אחרי ריקבון עצמות הגוף, כי ממנו תתחיל התחייה לעתיד, שהוא כשאור לגוף כידוע" (לויית המלכה בסעודה, עמ' ר"ו-ר"ז). וכן דעת זו מביא הבית יוסף חלק אורח חיים ש' בשם "שיבולי הלקט".

על מיקומה המדויק של עצם הלוז נחלקו דעות המפרשים:

יש אומרים שעצם זו נמצאת בחלקו העליון של עמוד השדרה, דהיינו חוליית הצוואר הבולטת (חוליית הצוואר השביעית, C7).

יש אומרים שעצם זו היא עצם הזנב (Coccyx) הנמצאת בקצה התחתון של עמוד השדרה. זו דעתם בעל הערוך בערך "לוז": "פירוש חוליה קטנה שבסוף י"ח חוליות, וכל גופו של אדם נרקב חוץ מאותה חוליה ודומה לשקד", וכן של הרוקח. בעל הפירוש המיוחס לרש"י על המדרש, כותב שבשל דמיון עצם זו לשקד נקראת עצם הלוז.

יש אומרים שעצם זו נמצאת במקום קשר של תפילין. זו דעת מקובלים רבים ובראשם האר"י (ליקוטי תורה לאר"י פרשת שופטים), וכן דעתו של ר' אברהם אזולאי בספרו "אור החמה", פרשת נח, סימן ט'.

שמות נוספים לעצם זו הם "נסכוי" (משנה ברורה חלק ג, סימן ש, ס"ק ב, בשם הקדמונים) ו"בתואל רמאה" (ספר הזוהר).

מדברי המדרש עולה שעצם זו אינה נרקבת גם אצל נכרים, ולא רק אצל יהודים. וכך מספר הרב שאול ברוך מהעיר קרולי, שמצא בכתב עת שהופיע בעיר מריש-אוסטראו (כיום: מורבסקה אוסטרבה, צ'כיה), מאמר מאת מנהל הקרמטוריום, שמצא בתוך אפר גויה עצם קטנה שלא נשרפה, והוא שיער שמדובר בעצם הלוז (שאול בחיר ה', עמ' קצח). באנציקלופדיה אוצר ישראל מביא שבאגדות עמי קדם קרויה עצם זו בשם "אב אדיר", והסופרים האשכנזיים קראו לעצם "יודענקענכל" - העצם היהודית. כמו כן עצם זו מוזכרת באיגרת פוליס אל הקירינתים. אך בסידור רבי שבתי מרשקוב כתב שברשעים גם עצם זו נרקבת, והחיד"א כתב בשם תלמידי האר"י שמי שחייב כרת גם עצם הלוז נרקבת אצלו.

 

 

http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_48147_39.pdf



(מובא מתוך http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_48147_01.pdf 

נסכוי = 146 = קום = סוף = עולם = מציאה = מלאכי חבלה = ויקח בידו =  היה נכון

= בבא קמא = חכמה ובינה {דהי' אבא ואימא שביחוד בתוכו} = חמה ולבנה {דהי' ז"א ונוקבי', דעת עליון ודעת תחתון} ע"כ

נסכוי הוא בחינת עולם, תיקון היחוד יסוד-מלכות המשקף את יחוד חכמה ובינה, ובכן הוא חמה בז"א ולבנה בנוקבי' בבחי' יסוד משותף להם

מתוך בבא קמא טז ע"ב (מסבירים מאורות הדף היומי):

http://daf-yomi.com/Data/UploadedFiles/DY_Item/10002-sFile.pdf



עוד, בענין סולם יעקב בלינתו בלוז, מובא בב"ר סח,יב:

"ר' חייא ורבי ינאי, חד אמר עולים ויורדין בסולם, וחד אמר עולים ויורדים ביעקב"

יכול והסולם מחבר דעת תחתון בדעת עליון דרך יעקב, דהי' מייחד דעת עם היסוד שיתלבש במלכות, באמצעות העלאת היסוד את הדעת ומשם השפעתם על תפארת יעקב?

מעיר בינתיים http://www.yesmalot.co.il/bogrim/magbogrim/vayetze1.html :

לוז מבטאת את החיבור שבין עוה"ז לעוה"ב, בין קודש לחול. כאן, בלוז, יוצא לפועל הצירוף "בית - אל", בית חומרי, כביכול, לקודש, לאל. עכ"ל

ובכן,

בית-אל = 443 = באמת = בתולה = עד שבן דוד בא = הרע בעיני י-הוה = התחל = הבאים מצרימה

לסיכום ביניים:

נסכוי = עולם במלכות וחופף ליסוד

בית-אל = באמת (דהי' ביעקב, וכן הוא רומז לבית, בחול, לאל, שהוא קודש) בז"א

לוז = 43 = בא גואל = בכח אהבה = מ"ב + 1 = חלה = לאחד = גדול = לביא  בדעת {דוקא מכח אהבה של חכמה ובינה נתגלה, וכן נמצא יותר פנימה מבינה, ז"א שהדרך אליה כוללת מ"ב מסעות ועוד אחד} היא בדעת

ה"א שיסוד דנסיכוי עולה עד לוז בדעת להשפיע שפע לבית-אל היורדים בבחי' הבאים מצרימה, כדי לזון את נסיכוי ששב למקומו להתייחד עם המלכות היא אבן השתיה

ויכלכל יוסף את אביו

הג"ה בתולדות יעקב יוסף פ' וישב ד"ה עוד יש לפרש:

ובדרך פנימי כי היסוד עולה עד הדעת לקבל השפע ומשפיע לתפארת הנקרא  יעקב בסוד ויכלכל יוסף את אביו וכו' יעו"ש וזה שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף והבן והשם יתברך יכפר עכ"ל

--

-------------

Org. Siftei Mevaser, Inc. NFP  
POB 50127 - Carmiel 21605 - Israel
Voice / SMS / Whatsapp: +972-525-801088

Fax: +972-4-8141581

Skype: free-press

http://kolisrael.tv/facebook
http://kolisrael.tv
http://ginerman.com/facebook
http://benadam.net/facebook
http://eduplanet.net

Donaciones a la Comunidad de Torah: http://todosjuntos.ieshivah.net 
Paypal.com: todosjuntos@ieshivah.net
E-Store:  http://benadam.net/facebook
Youtube: http://youtube.com/kolisraeltv
Twitter: http://twitter.com/danielginerman

מראש מקדם נסוכה

בס"ד

מראש מקדם נסוכה

מראש = 541 = ישראל = ולזכרון בין עיניך

מקדם = 184 = בכסף ובזהב

נסוכה = 141 = צאן = מלאכים = אפס = אין עוד = מצוה = נאמן

ברת"ס

ממ"ן = 130 = 5 * הוי-ה = עין = סיני = כל הלילה = כל ימיך = חטאנו לי-הוה = יען = עמך

ראקדסו"כ = 391 = פנים אל פנים = ויאמר הבה נא אבוא אליך = ויעשה (vaia'aséha) = ישועה = (ש"ב יג,יג) כי לא ימנעני ממך = (מ"א כב,כז) באי בשלום {דהי' עלי אל היסוד} = מלכי ארץ = (איוב כד,ה) ערבה לו לחם

שמ"ה = 345 = משה = גאולה ברחמים = שילה = לעבד עבדה באהל מועד = אלהים אחרים = (ישע' ס,א) עליך זרח {הפסוק השלם: קומי אורי כי בא אורך וכבוד י-הוה עליך זרח, שהיא המלכות כי בא ז"א וכבוד ה' ביסוד זורח כבר עליה} 

מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך

בס"ד

[תהי' קד,כד]

מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך

מה רבו מעשיך הוי-ה = 719 = אורות וכלים = [מש' טו,כ] בֵּן חָכָם, יְשַׂמַּח-אָב;    וּכְסִיל אָדָם, בּוֹזֶה אִמּוֹ = (שמ' ג,יד) ויאמר א-להים אל משה {הופעה יחידה, כאשר ויאמר הוי-ה אל משה מופיע מ"ד פע' בתורה וכן ויאמר משה אל הוי-ה פעם אחת יחידה} = (דב' יד,כג) ואכלת לפני י-הוה א-להיך = (תהי' פ,יט) ובשמך נקרא = (תהי' קטו,טו) ברוכים אתם {... לי-הוה עשה שמים וארץ}

כלם בחכמה עשית = 945 = להחזיר עטרה ליושנה = שמונת ימי חנוכה

= (במ' כג,א וכג,כט) בנה לי בזה שבעה מזבחת {דהי' זו"ן שהם לבושים לחב"ד וכן מזבחות להעלאת מ"ן}

כלם בחכמה = 165 = נקודה = עצה = זבח פסח = ויזבח בלק = (יח' י,יח) ויצא כבוד י-הוה {... מעל מפתן הבית ויעמד על הכרובים} = (קה' י,יד) לא ידע האדם

עשית = 780 = שתף \ תפש = (ש"א י,כה) ויכתב בספר = (יח' י,יט) וכבוד א-להי ישראל עליהם = צדיק ורשע  = (דה"ב כד,יב) לחדש בית י-הוה = מחשבתיך = ארבעת הבנים = תחשוב טוב יהיה טוב

מלאה הארץ קנינך = 602 = [ברא' מג,א] והרעב כבד בארץ = טבילת מקוה = קוממיות = (ברא' כו,לא) וישלחם יצחק = (ברא' כז,כ) כי הקרה י-הוה א-להיך לפני {הפסוק השלם:   וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-בְּנוֹ, מַה-זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי; וַיֹּאמֶר, כִּי הִקְרָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי - דהי' חכמה מלובש בבינה שהוא הא-להים של יצחק-גבורה, הקרה = יש, ד"א הקרה לפני = 480 = הריון לידה הנקה = קידושין, הקרה לפני שאני ת"ת, וסייע לידי} = ויאמר משה {המופיע כ"ו פע' בתורה !!!} = (שמ' לז,ב - מ"א ז,ט) מבית ומחוץ {ז"א בבחי' ממלא כל עלמין ומסובב כל עלמין, אור פנימי ואור מקיף} = (ברא' מ,יד) כאשר ייטב לך =  בשעריך = (דב' לא,יא) בבוא כל ישראל = (דב' לג,ז) שמע י-הוה קול יהודה = (יחז' לו,כו) מבשרכם {והסירתי את לב האבן מבשרכם...} = כל ישרי לב = אהבת צדק = במישרים = (תהי' קד,לג) אשירה לי-הוה בחיי {ט פסוקים לאחר מה רבו וגו'}

מלאה הארץ = 372 = שבע = בן ישי = (רות ד,יז) הוא אבי ישי אבי דוד = חזקני ואמצני = יום כיפור = כלי חדש = עשב = עקרב = לו לאשה =

מ"א ב,ה) בשלם {בשלום} = ויפל על פניו = שלח ידך = והנה מן היאר

קנינך = 230 = ירך = הוד והדר = מקץ = נציב מלח = עקודים = עסק = לעיניכם = (דב' יג,יט) בקול י-הוה א-להיך = ולכל היד החזקה = (מ"ב ו,יז - ו,כ) ויפקח י-הוה = (קה' ג,כ) אל מקום אחד {הפסוק השלם: הַכֹּל הוֹלֵךְ, אֶל-מָקוֹם אֶחָד; הַכֹּל הָיָה מִן-הֶעָפָר, וְהַכֹּל שָׁב אֶל-הֶעָפָר}

-------------------

ד"א

מה (בחכמה) = אדם = גאולה

רבו (בבינה) = 208 = יצחק

מעשיך (בדעת) = 440 = תם

י-הוה (בחסד) = 26

כלם (בגבורה, לשון כליה וכליון) = 90 = מלך

בחכמה (בת"ת) = 75 = כהן

עשית (בנצח) = 780

מלאה (בהוד) = 76

הארץ (ביסוד) = 296

קנינך (במלכות) = 230

צריך להמשיך את המהלך הזה....

666 המשולש של 36

ובכן, הערך של כל המספרים מ1 עד 36 המסודרים בריבוע המאגי הזה על בסיס 6

צעדים שניים לטיוטת לימוד בענין ספירת הדעת

בס"ד

previos:

*********************

מילוי של דעת במלכות

דלת  עין  תו

אותיות המילוי לתינ"ו = 496 = מלכות

אגב: יו"ד סמ"ך ו"ו דל"ת = 586 = ירושלים
אותיות המילוי של יסוד, ודמכול"ת = 506 = שור, בכור שורו הדר לו זה יוסף זה יסוד
 

*********************

דעת עניין דיבור, המתרגם את דברי המוחין לדברים  במקום ובזמן

דרכי שלום (דרך אל היסוד הנק' שלום) = 610 (פיב' 15) = אתרוג = חכמת הקבלה = וישב הוי-ה מלך לעולם = (דב' ל,יד) כי קרוב אליך הדבר {...מאוד, בפיך ובלבבך לעשתו} = לשמרם = בארץ שביה

{מענין לחיות עם הזמן: 

הסתיים לפני שבועיים מבצע עמוד ענן בעזה, בו נפלו שני אזרחים ישראלים הנקראים בשמות אהרן ומרים;

מובא באתר http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?cat_id=24&topic_id=2986077&forum_id=20388

וַיֵּרֶד יְהוָה בְּעַמּוּד עָנָן, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם, וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם.

פרשת בהעלותך מסכמת את כל מה שקורה במלחמה כיום .

(מבצע) עמוד ענן,פירש רש"י . בעמוד ענן" - (שם)הה' יצא יחידי שלא כמדת בשר ודם מלך בשר ודם כשיוצא למלחמה יוצא באוכלוסין וכשיוצא לשלום יוצא במועטים ומדת הקב"ה יוצא למלחמה יחידי שנא' (שמות טו) ה' איש מלחמה ויוצא לשלום באוכלוסין שנאמר (תהלים סח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן .

להזכירכם,אהרון ומרים דיברו כאן לשון הרע על משה .

ומיד ויקרא אהרון ומרים,שם הנפטרים ברית מלאכי הם מרים שארף ואהרון סמדג'ה הי"ד .ויצאו שינהם-יצאו

מעולמנו .

--------------------------------------

מהלך ראשון:

לקארת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה

מראש מקדם נסוכה

סוף מעשה במחשבה תחלה

לקראת שבת = 1433 = [תהי' סג,ד]   כִּי-טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים    שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ = (דה"ב יב,א) את תורת הוי-ה 

לכו = 56 = טבילה = והאדם {...ידע את חוה אשתו} =  ויולד = להוי-ה  = יום 

ונלכה = 111 = אל"ף = מסוה = אל הכהן  = לעבדה {לעבודה} =  כל היום = והימים = עולה = ביד המלך  = הפוך

לכו ונלכה = 167 = (שמ' י,ט) נלך כי חג הוי-ה לנו  = מזבח העלה  = (תהי' סח,כט) צוה א-להיך = (תהי' פד,ח) מחיל אל חיל = (עז' ח,לה) עולה להוי-ה

כי היא מקור הברכה = 624 = (ברא' כח,יב) והנה סלם מצב ארצה = (שמ' כה,ל) לפני תמיד = (שמ' ל,לה) טהור קדש = וידבר הוי-ה אל משה = (דב' יא,יד) ואספת דגנך 

מקור הברכה = 578 = (שמ' ב,כב) בארץ נכריה {על כן קראה לו גרשם}  = (ירמ' לט,יח) כי בטחת בי נאם הוי-ה {הפסוק השלם: כי מלט אמלטך ובחרב לא תפל, והיתה לך נפשך לשלל, כי בטחת בי נאם הוי-ה}  = (תהי' סח,ו) המה כשלו ונפלו = שלום רב  = נתן לחם  = דע מאין באת

מראש מקדם נסוכה = 866 = (במ' יז,כז) ויאמרו בני ישראל = (דב' ל,יב) מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו  = ונתתי

סוף מעשה במחשבה תחלה =  1361 = אשר נתתי 

סוף מעשה = 561 = לא טוב היות האדם לבדו  = עזה כמות אהבה 

במחשבה תחלה = 800 =  קשת = שושנה בין החוחים (היא המלכות בגלות, אותה מחפש ז"א כי עזה כמות -לנצח את המות- אהבה, כי לא טוב להיות האדם לבדו)

----------------------------------------------------

ד"א

ובפזמון (שהוא גם הבית הנמשל לספי' החכמה):

א - לכה

ב - דודי

ג - לקראת

ד - כלה

ה- פני

ו - שבת

ז - נקבלה

כנגד הדעת, לקראת = 731 = תורה ומדע  = לחיות זרע = (ברא' לז,כה) וישאו עיניהם ויראו  = (ישע' כה,ח) בלע המות לנצח   = (ישע' לט,ה) דבר י-הוה צבאו-ת  = (איוב טז,יג)  ישפך לארץ

כנגד המלכות,  נקבלה = 187 =  מלאכי א-להים =  (ברא'  לה,יז)  כי גם זה לך בן  {בלידת בנימין} = אל יוסף  = (שמ"א כ,יג) ויהי הוי-ה עמך  = (דנ' ט,ג) אל אדנ-י הא-להים

Check out IaIr's photos on Facebook.

facebook Check out IaIr's photos on Facebook. If you sign up for Facebook, you'll be able to stay connected with friends by seeing their photos and videos, staying up to date with their latest status updates, exchanging messages and more. Join IaIr on Facebook This message was sent to free-press.dibydoc@blogger.com. If you don't want to receive these emails from Facebook in the future or have your email address used for friend suggestions, please unsubscribe. Facebook, Inc., Attention: Department 415, PO Box 10005, Palo Alto, CA 94303

אחד לעלה ואחד לחטאת (קרבן יולדת)

אחד לעלה ואחד לחטאת = 615 בת"ת

והנה, מאת מוה"ר יצחק גינזבורג שליט"א

http://jewish-education.info/pnimi.org.il/hodeshim/elul/aechadLechatatVeAechadLeola.asp.htm

אחד לעלה ואחד לחטאת

הרבה סימנים, בראשי תבות של פסוקי תנ"ך, ניתנו לחדשאלול: "אני לדודי ודודי לי"; "את לבבך ואת לבב"; "אנה לידו ושמתי לך"; "איש לרעהו ומתנות לאביונים", ועוד.

הרמז "אחד לעלה ואחד לחטאת", ראשי תבות אלול, מופיע שלש פעמים בתורה, אך בשינוי הסדר של שני סוגי הקרבנות:>
בסוף פרשת ויקרא (בפרשת קרבן עולה ויורד, קרבן המשתנה במיניו לפי הישג יד החוטא) נאמר: "ואם לא תגיע ידו די שה והביא את אשמו אשר חטא שתי תרים או שני בני יונה להוי' אחד לחטאת ואחד לעלה" - חטאת לפני עולה. בתחילת פרשת תזריע (בפרשת יולדת) נאמר: "ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תרים או שני בני יונה אחד לעלה ואחד לחטאת" - עולה לפני חטאת. בפרשת נשא (בפרשת נזיר [טמא]) נאמר: "וביום השמיני [לטומאתו, בתוך ימי נזרו] יבא שתי תרים או שני בני יונה... אחד לחטאת ואחד לעלה" - חטאת לפני עולה.

חז"ל מסבירים שלמעשה, קרבן החטאת קודם תמיד לקרבן העולה - "למה הדבר דומה, לפרקליט שנכנס לרצות, ריצה פרקליט נכנס דורון אחריו". הפרקליט הוא קרבן החטאת, הבא לרצות, והדורון הוא קרבן העולה, שכולו עולה כליל לה'. אם כן, למה נאמר בפרשת יולדת "אחד לעלה ואחד לחטאת" - עולה לפני חטאת?

"מקרא" ו"הקרבה"

כך מתרצים חז"ל את השאלה הנ"ל: "לא הקדימה הכתוב אלא למקראה, אבל להקרבה חטאת קודם לעולה". על פי הקבלה והחסידות, ה"מקרא" (הקריאה בתורה) הוא ענין ההמשכה של אור-אין-סוף ב"ה מלמעלה למטה ("כאדם הקורא לחבירו שיבוא אליו וכבן קטן הקורא לאביו לבוא אליו להיות עמו בצוותא חדא"), ואילו ה"הקרבה" בפועל היא ענין ההעלאה מלמטה למעלה - "רזא דקורבנא עולה עד רזא דאין-סוף".

כלל גדול בתורה, שבכל תופעה של שנים, שתי בחינות שונות ואף הפוכות זו מזו, צריכה להיות התכללות של שתי הבחינות זו בזו - שנים שהם ארבעה. ולעניננו, בכל אחת משתי התנועות של המשכה והעלאה צריכה להיות התכללות של השתים. ועל כן, בכל אחד מן השנים, פסוק ה"מקרא" (בפרשת יולדת) ופסוקי ה"ההקרבה" (בשאר הפרשיות), באים שני מינים - עולה וחטאת.

העולה היא לשון העלאה, כולה עולה כליל לה' כנ"ל. החטאת היא בחינת המשכה, שעל ידי אכילת המזבח והכהנים מתכפרים ומתרצים הבעלים (החוטא) לה'. האור האלקי יורד עד למקום החוטא, לחדש את עצם מציאותו באשר הוא שם ולבראו בריאה חדשה וטהורה - "לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי".

דוקא בפסוק ה"מקרא" (שעיקרו המשכה מלמעלה למטה) - "אחד לעלה ואחד לחטאת" - העולה, עבודת ההעלאה מלמטה למעלה (היפך ענין ההמשכה, לכאורה), קודמת לחטאת, ההמשכה בפועל לטהר את הטמא! אך הוא בסוד הנאמר בתחילת הפרשה: "אשה כי תזריע וילדה זכר", ופרשו חז"ל: "אשה מזריעה תחילה יולדת זכר".

ידוע הרמז: "אשה מזריעה תחילה" - ראשי תבות אמת. וסוד הדבר: "איהו [הוא, בחינת זכר והמשכה מלמעלה למטה] אמת", לומר שהמשכת הזכר תלויה ב"אמת" של "אשה מזריעה תחילה", ובסוד "אמת מארץ [בחינת 'אשה מזריעה תחילה'] תצמח". והיינו עבודת ה"קריאה באמת" - "קרוב הוי' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת" (ראה תניא סוף פרק לז).

המזל של חדש אלול הוא מזל בתולה - בתולת ישראל. בגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו תזריע בתולת ישראל ותלד זכר - "צמח שמו ומתחתיו יצמח" ("אמת מארץ תצמח").

מה למעלה ומה למטה?

בעבודה הפנימית של הנפש, קרבן העולה (שהוא כליל לה') הוא ענין "שויתי הוי' לנגדי תמיד". קרבן החטאת הוא ענין "וחטאתי נגדי תמיד". על צורך היחוד וההתכללות של שני קרבנות אלה בא הרמז: הוי' ? חטאתי = תמיד.

מובא בספרי החסידות, שבחדש אלול מתקנים את צורת האות א שבנפש, צורת ה"צלם אלקים" שבו נברא האדם. בצורת ה-א יש י למעלה ו-י למטה וקו המחברן - ו המחבר - באמצע (יוי = הוי'). והנה, באמצע המזבח היה "חוט סיקרא" שהיה מבדיל בין הדמים הניתנים למעלה במזבח לבין הדמים הניתנים למטה. עיקר הקרבת הקרבן הוא מתנת הדם על המזבח. בקרבן החטאת, הדם ניתן למעלה, בקרבן העולה, הדם ניתן למטה. דם מלמעלה ודם מלמטה וחוט באמצע רומז לצורת ה-א, צורת האדם - א דם.

בסוד ה-א, ה-י התחתונה רומזת לכח ה"רצוא" בנפש, העלאה מלמטה למעלה - קרבן העולה (שדמו ניתן למטה), "שויתי הוי' לנגדי תמיד". ה-י העליונה רומזת לכח ה"שוב" בנפש, המשכה מלמעלה למטה - קרבן החטאת (שדמו ניתן למעלה), "וחטאתי נגדי תמיד". ה-ו שבאמצע רומזת לכח הנושא הפכים בנפש, הכח המווסת ומחבר יחד את שתי התנועות ההפכיות של "רצוא ושוב" (ו זו היא סוד התורה, תורה = רצוא ושוב).

לכאורה, היה נדמה בהשקפה ראשונה שמן הראוי היה להיות הפוך - "שויתי הוי'" למעלה ו"חטאתי" למטה (ה"רצוא" אל ה' למעלה וה"שוב" אל מציאות האדם למטה). ואכן בפסוקי ה"הקרבה" בפועל, שבהם החטאת קודמת לעולה (הפרקליט קודם לדורון) - "אחד לחטאת ואחד לעלה" - ה"חטאת" רומזת לבחינת "מטה" ואילו ה"עולה" רומזת לבחינת "מעלה" (שהרי בכל עבודת עבד, הסדר הוא מ"מטה" ל"מעלה"). זוהי א "חיצונית" יחסית (א של מעשה בפועל), שבה ה"רצוא" מלמעלה וה"שוב" מלמטה. בעבודת ההתבוננות היא ההתבוננות ברוממות א-ל ושפלות האדם.

אך ה-א הפנימית, ה-א של "מקרא" (שעיקרו תלוי בכוונה הפנימית שבלב), היא כנ"ל, העולה בתחילה מלמטה, והחטאת בסוף מלמעלה, מקודם הדורון ואחר כך הפרקליט. ובעבודה הפנימית: בתחילה - המסירה והנתינה של כל כולי לה' יתברך (ויהי מה, בין אם יסלח לי על עווני ובין אם לאו, חלילה), ולבסוף - ההרגשה איך שה"ריצוי" נשלח ממרום כ"מתנת חנם" (איך שהפרקליט שלי, ממונה להגן עלי מטעם המלך עצמו).

משינוי הסדר, פעם "אחד לחטאת ואחד לעלה" ופעם "אחד לעלה ואחד לחטאת", מתגלה - בחדש אלול - שהכל בעצם אחד: "אחד ל... ואחד ל..." (במספר קטן, אלול = אחד).

620 בכתר

בעזרת המחשבון של
temani.co.il

1	.	וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ, אֶל-הָאִשָּׁה  לֹא-מוֹת, תְּמֻתוּן.	(בראשית, ג,ד)
2	.	וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ, הָלוֹךְ וָשׁוֹב; וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם--מִקְצֵה, חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.	(בראשית, ח,ג)
3	.	וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל, וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה, בְּאֶרֶץ, שִׁנְעָר.	(בראשית, י,י)
4	.	וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ.	(בראשית, יב,ו)
5	.	וַיִּקְחוּ אֶת-כָּל-רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה, וְאֶת-כָּל-אָכְלָם--וַיֵּלֵכוּ.	(בראשית, יד,יא)
6	.	וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו, וַיִּצְחָק; וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ, הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד, וְאִם-שָׂרָה, הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד.	(בראשית, יז,יז)
7	.	וַיֹּאמֶר, הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי--אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֶשְׂרִים; וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים.	(בראשית, יח,לא)
8	.	וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.	(בראשית, כב,א)
9	.	וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.	(בראשית, כה,כז)
10	.	וַיַּעֲזֹב כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, בְּיַד-יוֹסֵף, וְלֹא-יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה, כִּי אִם-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר-הוּא אוֹכֵל; וַיְהִי יוֹסֵף, יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה.	(בראשית, לט,ו)
11	.	וּבְנֵי, יִשָּׂשכָר--תּוֹלָע וּפֻוָה, וְיוֹב וְשִׁמְרֹן.	(בראשית, מו,יג)
12	.	וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ  כִּי-יָבֹא אֵלַי הָעָם, לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים.	(שמות, יח,טו)
13	.	וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית, לִפְאַת צָפוֹן, עֶשְׂרִים, קָרֶשׁ.	(שמות, כו,כ)
14	.	וְלֶחֶם מַצּוֹת, וְחַלֹּת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת, מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן; סֹלֶת חִטִּים, תַּעֲשֶׂה אֹתָם.	(שמות, כט,ב)
15	.	וַהֲסִרֹתִי, אֶת-כַּפִּי, וְרָאִיתָ, אֶת-אֲחֹרָי; וּפָנַי, לֹא יֵרָאוּ.	(שמות, לג,כג)
16	.	לְכָל-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִוא מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֶׁסַע אֵינֶנָּה שֹׁסַעַת, וְגֵרָה אֵינֶנָּה מַעֲלָה--טְמֵאִים הֵם, לָכֶם; כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהֶם, יִטְמָא.	(ויקרא, יא,כו)
17	.	וְאִם-פָּשֹׂה יִפְשֶׂה הַנֶּתֶק, בָּעוֹר, אַחֲרֵי, טָהֳרָתוֹ.	(ויקרא, יג,לה)
18	.	וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת, טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב.	(ויקרא, יד,ד)
19	.	כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם  מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה, תִּטְהָרוּ.	(ויקרא, טז,ל)
20	.	בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ; כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ.	(ויקרא, כג,לה)
21	.	כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ  מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן, מֵחַרְצַנִּים וְעַד-זָג--לֹא יֹאכֵל.	(במדבר, ו,ד)
22	.	קַח, אֶת-הַלְוִיִּם, מִתּוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְטִהַרְתָּ, אֹתָם.	(במדבר, ח,ו)
23	.	וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְוֹת יְהוָה, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים, אַחֲרֵיהֶם.	(במדבר, טו,לט)
24	.	וַיֹּאמֶר, אֶל-בָּלָק, הִתְיַצֵּב כֹּה, עַל-עֹלָתֶךָ; וְאָנֹכִי, אִקָּרֶה כֹּה.	(במדבר, כג,טו)
25	.	לְיָשׁוּב, מִשְׁפַּחַת הַיָּשֻׁבִי; לְשִׁמְרֹן, מִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְרֹנִי.	(במדבר, כו,כד)
26	.	בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ  כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ.	(במדבר, כח,יח)
27	.	וְאֵת, כָּל-נַפְתָּלִי, וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן.	(דברים, לד,ב)
28	.	וַיִּשְׁפֹּט יִפְתָּח אֶת-יִשְׂרָאֵל, שֵׁשׁ שָׁנִים; וַיָּמָת, יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי, וַיִּקָּבֵר, בְּעָרֵי גִלְעָד.	(שופטים, יב,ז)
29	.	וַיִּתְיַצְּבוּ פִּנּוֹת כָּל-הָעָם, כֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל--בִּקְהַל, עַם הָאֱלֹהִים; אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי, שֹׁלֵף חָרֶב.	(שופטים, כ,ב)
30	.	וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת-בִּנְיָמִן, לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּשְׁחִיתוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּבִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא, עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף וּמֵאָה אִישׁ  כָּל-אֵלֶּה, שֹׁלֵף חָרֶב.	(שופטים, כ,לה)
31	.	וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ, קַטֵּר יַקְטִירוּן כַּיּוֹם הַחֵלֶב, וְקַח-לְךָ, כַּאֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ; וְאָמַר לו (לֹא), כִּי עַתָּה תִתֵּן--וְאִם-לֹא, לָקַחְתִּי בְחָזְקָה.	(שמואל, א ב,טז)
32	.	וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-יְהוֹנָתָן, הִנֵּה-חֹדֶשׁ מָחָר, וְאָנֹכִי יָשֹׁב-אֵשֵׁב עִם-הַמֶּלֶךְ, לֶאֱכוֹל; וְשִׁלַּחְתַּנִי וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה, עַד הָעֶרֶב הַשְּׁלִשִׁית.	(שמואל, א כ,ה)
33	.	וַיִּקְרָא אַבְנֵר אֶל-יוֹאָב, וַיֹּאמֶר הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב--הֲלוֹא יָדַעְתָּה, כִּי-מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה; וְעַד-מָתַי לֹא-תֹאמַר לָעָם, לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי אֲחֵיהֶם.	(שמואל, ב ב,כו)
34	.	וַיַּךְ אֶת-מוֹאָב, וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה, וַיְמַדֵּד שְׁנֵי-חֲבָלִים לְהָמִית, וּמְלֹא הַחֶבֶל לְהַחֲיוֹת; וַתְּהִי מוֹאָב לְדָוִד, לַעֲבָדִים נֹשְׂאֵי מִנְחָה.	(שמואל, ב ח,ב)
35	.	וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר-יִיטַב בְּעֵינֵיכֶם אֶעֱשֶׂה; וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ, אֶל-יַד הַשַּׁעַר, וְכָל-הָעָם יָצְאוּ, לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים.	(שמואל, ב יח,ד)
36	.	וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת-מִסְפַּר מִפְקַד-הָעָם, אֶל-הַמֶּלֶךְ; וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ-חַיִל, שֹׁלֵף חֶרֶב, וְאִישׁ יְהוּדָה, חֲמֵשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ.	(שמואל, ב כד,ט)
37	.	וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ--זֹאת אֹמֶרֶת, זֶה-בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת; וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי, בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי.	(מלכים, א ג,כג)
38	.	וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפַתָה, וַיָּבֹא אֶל-פֶּתַח הָעִיר, וְהִנֵּה-שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה, מְקֹשֶׁשֶׁת עֵצִים; וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר, קְחִי-נָא לִי מְעַט-מַיִם בַּכְּלִי וְאֶשְׁתֶּה.	(מלכים, א יז,י)
39	.	וַתֵּלֶךְ, לָקַחַת; וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר, לִקְחִי-נָא לִי פַּת-לֶחֶם בְּיָדֵךְ.	(מלכים, א יז,יא)
40	.	וַתֹּאמֶר, חַי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אִם-יֶשׁ-לִי מָעוֹג, כִּי אִם-מְלֹא כַף-קֶמַח בַּכַּד, וּמְעַט-שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת; וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים, וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי, וַאֲכַלְנֻהוּ, וָמָתְנוּ.	(מלכים, א יז,יב)
41	.	וַיִּשְׁכַּב עֲזַרְיָה עִם-אֲבֹתָיו, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם-אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד; וַיִּמְלֹךְ יוֹתָם בְּנוֹ, תַּחְתָּיו.	(מלכים, ב טו,ז)
42	.	כִּי אִם-יִהְיֶה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, כְּחוֹל הַיָּם--שְׁאָר, יָשׁוּב בּוֹ; כִּלָּיוֹן חָרוּץ, שׁוֹטֵף צְדָקָה.	(ישעיהו, י,כב)
43	.	חָזוּת קָשָׁה, הֻגַּד-לִי  הַבּוֹגֵד בּוֹגֵד, וְהַשּׁוֹדֵד שׁוֹדֵד, עֲלִי עֵילָם צוּרִי מָדַי, כָּל-אַנְחָתָה הִשְׁבַּתִּי.	(ישעיהו, כא,ב)
44	.	פִּתְחוּ, שְׁעָרִים; וְיָבֹא גוֹי-צַדִּיק, שֹׁמֵר אֱמֻנִים.	(ישעיהו, כו,ב)
45	.	יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ; וּדְבַר-אֱלֹהֵינוּ, יָקוּם לְעוֹלָם.	(ישעיהו, מ,ח)
46	.	מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא-נַעֲשׂוּ; אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם, וְכָל-חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה.	(ישעיהו, מו,י)
47	.	הִנֵּה הָיוּ כְקַשׁ אֵשׁ שְׂרָפָתַם, לֹא-יַצִּילוּ אֶת-נַפְשָׁם מִיַּד לֶהָבָה; אֵין-גַּחֶלֶת לַחְמָם, אוּר לָשֶׁבֶת נֶגְדּוֹ.	(ישעיהו, מז,יד)
48	.	פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו, חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם  כִּי-נִחַם יְהוָה עַמּוֹ, גָּאַל יְרוּשָׁלִָם.	(ישעיהו, נב,ט)
49	.	רָאִיתִי, הֶהָרִים, וְהִנֵּה, רֹעֲשִׁים; וְכָל-הַגְּבָעוֹת, הִתְקַלְקָלוּ.	(ירמיהו, ד,כד)
50	.	כֹּה-אָמַר יְהוָה אֵלַי, הָלוֹךְ וְקָנִיתָ לְּךָ אֵזוֹר פִּשְׁתִּים, וְשַׂמְתּוֹ, עַל-מָתְנֶיךָ; וּבַמַּיִם, לֹא תְבִאֵהוּ.	(ירמיהו, יג,א)
51	.	וְהָיְתָה כָּל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְחָרְבָּה לְשַׁמָּה; וְעָבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, אֶת-מֶלֶךְ בָּבֶל--שִׁבְעִים שָׁנָה.	(ירמיהו, כה,יא)
52	.	וַיָּבֹא יִרְמְיָהוּ אֶל-גְּדַלְיָה בֶן-אֲחִיקָם, הַמִּצְפָּתָה; וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם, הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ.	(ירמיהו, מ,ו)
53	.	וַיָּבֹאוּ אֶל-גְּדַלְיָה, הַמִּצְפָּתָה; וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָהוּ וְיוֹחָנָן וְיוֹנָתָן בְּנֵי-קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן-תַּנְחֻמֶת וּבְנֵי עופי (עֵיפַי) הַנְּטֹפָתִי, וִיזַנְיָהוּ בֶּן-הַמַּעֲכָתִי--הֵמָּה, וְאַנְשֵׁיהֶם.	(ירמיהו, מ,ח)
54	.	וַיָּשֻׁבוּ כָל-הַיְּהוּדִים, מִכָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ-שָׁם, וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ-יְהוּדָה אֶל-גְּדַלְיָהוּ, הַמִּצְפָּתָה; וַיַּאַסְפוּ יַיִן וָקַיִץ, הַרְבֵּה מְאֹד.	(ירמיהו, מ,יב)
55	.	וְיוֹחָנָן, בֶּן-קָרֵחַ, וְכָל-שָׂרֵי הַחֲיָלִים, אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה--בָּאוּ אֶל-גְּדַלְיָהוּ, הַמִּצְפָּתָה.	(ירמיהו, מ,יג)
56	.	מִהְיוֹתָם בָּא אֶל-עֲרֵמַת עֶשְׂרִים, וְהָיְתָה עֲשָׂרָה; בָּא אֶל-הַיֶּקֶב, לַחְשֹׂף חֲמִשִּׁים פּוּרָה, וְהָיְתָה, עֶשְׂרִים.	(חגיי, ב,טז)
57	.	וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף, עַל-הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים, אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט, וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה.	(זכריה, א,טו)
58	.	וּבֶרֶכְיָה, וְאֶלְקָנָה, שֹׁעֲרִים, לָאָרוֹן.	(דברי הימים, א טו,כג)
59	.	וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת-מִסְפַּר מִפְקַד-הָעָם, אֶל-דָּוִיד; וַיְהִי כָל-יִשְׂרָאֵל אֶלֶף אֲלָפִים וּמֵאָה אֶלֶף אִישׁ, שֹׁלֵף חֶרֶב, וִיהוּדָה, אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב.	(דברי הימים, א כא,ה)
60	.	וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים, שֹׁעֲרִים; וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים, מְהַלְלִים לַיהוָה, בַּכֵּלִים, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְהַלֵּל.	(דברי הימים, א כג,ה)
61	.	לַפַּרְבָּר, לַמַּעֲרָב--אַרְבָּעָה, לַמְסִלָּה, שְׁנַיִם, לַפַּרְבָּר.	(דברי הימים, א כו,יח)
62	.	וַיְהִי, לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים, בִּימֵי זְכַרְיָהוּ, הַמֵּבִין בִּרְאֹת הָאֱלֹהִים; וּבִימֵי דָּרְשׁוֹ אֶת-יְהוָה, הִצְלִיחוֹ הָאֱלֹהִים.	(דברי הימים, ב כו,ה)
63	.	וַיִּשְׁכַּב עֻזִּיָּהוּ עִם-אֲבֹתָיו, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם-אֲבֹתָיו בִּשְׂדֵה הַקְּבוּרָה אֲשֶׁר לַמְּלָכִים--כִּי אָמְרוּ, מְצוֹרָע הוּא; וַיִּמְלֹךְ יוֹתָם בְּנוֹ, תַּחְתָּיו.	(דברי הימים, ב כו,כג)
64	.	וַיָּבֹאוּ הַכֹּהֲנִים לִפְנִימָה בֵית-יְהוָה, לְטַהֵר, וַיּוֹצִיאוּ אֵת כָּל-הַטֻּמְאָה אֲשֶׁר מָצְאוּ בְּהֵיכַל יְהוָה, לַחֲצַר בֵּית יְהוָה; וַיְקַבְּלוּ, הַלְוִיִּם, לְהוֹצִיא לְנַחַל-קִדְרוֹן, חוּצָה.	(דברי הימים, ב כט,טז)
65	.	מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ, לְיֹדְעֶיךָ;    וְצִדְקָתְךָ, לְיִשְׁרֵי-לֵב.	(תהילים, לו,יא)
66	.	וְיֵקַר, פִּדְיוֹן נַפְשָׁם;    וְחָדַל לְעוֹלָם.	(תהילים, מט,ט)
67	.	מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס, יִגְאַל נַפְשָׁם;    וְיֵיקַר דָּמָם בְּעֵינָיו.	(תהילים, עב,יד)
68	.	וְלִבָּם, לֹא-נָכוֹן עִמּוֹ;    וְלֹא נֶאֶמְנוּ, בִּבְרִיתוֹ.	(תהילים, עח,לז)
69	.	הֲיִוָּדַע בַּחֹשֶׁךְ פִּלְאֶךָ;    וְצִדְקָתְךָ, בְּאֶרֶץ נְשִׁיָּה.	(תהילים, פח,יג)
70	.	אוֹדְךָ, כִּי עֲנִיתָנִי;    וַתְּהִי-לִי, לִישׁוּעָה.	(תהילים, קיח,כא)
71	.	אִם-יַחְפֹּץ, לָרִיב עִמּוֹ--    לֹא-יַעֲנֶנּוּ, אַחַת מִנִּי-אָלֶף.	(איוב, ט,ג)
72	.	גַּם-לִי לֵבָב, כְּמוֹכֶם--לֹא-נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם;    וְאֶת-מִי-אֵין כְּמוֹ-אֵלֶּה.	(איוב, יב,ג)
73	.	אִם-לֹא הֲתֻלִים, עִמָּדִי;    וּבְהַמְּרוֹתָם, תָּלַן עֵינִי.	(איוב, יז,ב)
74	.	דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ;    יֹרְדוֹת, אֶל-חַדְרֵי-מָוֶת.	(משלי, ז,כז)
75	.	בָּז-לְרֵעֵהוּ חֲסַר-לֵב;    וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ.	(משלי, יא,יב)
76	.	בְּפֶשַׁע אִישׁ רָע מוֹקֵשׁ;    וְצַדִּיק, יָרוּן וְשָׂמֵחַ.	(משלי, כט,ו)
77	.	וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי, כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל גַּם-אֲנִי יִקְרֵנִי, וְלָמָּה חָכַמְתִּי אֲנִי, אָז יֹתֵר; וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי, שֶׁגַּם-זֶה הָבֶל.	(קוהלת, ב,טו)
78	.	בֶּן-אֲבִישׁוּעַ, בֶּן-פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הָרֹאשׁ.	(עזרא / נחמיה, ע ז,ה)
79	.	כִּי, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן--הוּא יְסֻד, הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל; וּבְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בָּא אֶל-יְרוּשָׁלִַם, כְּיַד-אֱלֹהָיו, הַטּוֹבָה עָלָיו.	(עזרא / נחמיה, ע ז,ט)
80	.	וְאֶת-חֲשַׁבְיָה--וְאִתּוֹ יְשַׁעְיָה, מִבְּנֵי מְרָרִי  אֶחָיו וּבְנֵיהֶם, עֶשְׂרִים.	(עזרא / נחמיה, ע ח,יט)
81	.	וַיֹּאמְרוּ, לִי--הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר-נִשְׁאֲרוּ מִן-הַשְּׁבִי שָׁם בַּמְּדִינָה, בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה; וְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפֹרָצֶת, וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ.	(עזרא / נחמיה, נ א,ג)
82	.	וָאֹמַר לַמֶּלֶךְ--אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, וְאִם-יִיטַב עַבְדְּךָ לְפָנֶיךָ  אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנִי אֶל-יְהוּדָה, אֶל-עִיר קִבְרוֹת אֲבֹתַי--וְאֶבְנֶנָּה.	(עזרא / נחמיה, נ ב,ה)
83	.	וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים, מְפֹרָשׁ; וְשׂוֹם שֶׂכֶל, וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא.	(עזרא / נחמיה, נ ח,ח)