AbracaAdabrá.Ediciones

יום שלישי, 3 בדצמבר 2024

ותגמלנו חסדים טובים

 ותגמלנו חסדים טובים = 724

=  [תהילים, פד,ח] יֵלְכוּ, מֵחַיִל אֶל-חָיִל; יֵרָאֶה אֶל-אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן

= (ברא' ב,כ) לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם = (ברא' יג,יד) שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה = (ברא' יח,כז) וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר = (ברא' לט,ו) כִּי אִם-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר-הוּא אוֹכֵל = (שמ' ג,יג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים = (שמ' יב,יג) וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם {"עלכם" בלי י', בלשון יחיד, כולכם אחד} = (ירמ' יג,ז) וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל-הַגּוֹיִם לְשֵׁם יְהוָה = (ירמ' מד,כט) כִּי קוֹם יָקוּמוּ דְבָרַי עֲלֵיכֶם = (זכ' ו,יא)  וְלָקַחְתָּ כֶסֶף-וְזָהָב = (זכ' ז,יב) הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים = (תהי' קיט,מו) וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ = (מש' יא,כ) תְּמִימֵי דָרֶךְ = (מש' טז,ז)  בִּרְצוֹת יְהוָה = (שה"ש א,יב) נָתַן רֵיחוֹ

תגמלנו חסדים טובים = 718 = התשובה

= [תהילים, קי,ה] אֲדֹנָי עַל-יְמִינְךָ מָחַץ בְּיוֹם-אַפּוֹ מְלָכִים

= (ויק' כו,מה) וְזָכַרְתִּי לָהֶם = (ירמ' יז,יג) מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְהוָה = (דה"ב לו,כב) לִכְלוֹת דְּבַר-יְהוָה = (תהי' יח,יד) וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם = (תהי' סו,ד) יְזַמְּרוּ שִׁמְךָ סֶלָה = (תהי' קד,ל) וּתְחַדֵּשׁ = (תהי' קיט,פו) כָּל-מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה = (איוב לח,כא)  וּמִסְפַּר יָמֶיךָ רַבִּים = (דניאל יב,א) וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ


יום שישי, 30 באוגוסט 2024

יצר - רצה - ארץ

 

Escribimos de los 3 modos posibles el milui (nombres completos de las letras en vez de las letras mismas) que expande en detalles el arquetipo de divinidad que llamamos E-lohim
אלהים



אלף למד הי יוד מם = 300 = יצר
  
אלף למד הה יוד מם = 295 = רצה 

אלף למד הא יוד מם = 291 = ארץ

 

 


 

------>
 

 

אמונה

EMUNAH

 

Fe, Arte sagrado

 

 


 

יצר

IETSER

 

Instinto, Pulsion de vida

 

 

 

תענוג

TAANUG

 

Deleite, emocion ante lo possible

 


 

רצה

RATSAH

 

Voluntad y Deseo conjugados, consumados ya en el pensamiento

 

 

רצון

RATSON

 

Voluntad, Deseo, Impulso a la Accion

 


 

ארץ

ERETS

 

Tierra (la palabra misma tiene raiz en el "ratson" en tanto deseo)

 

 

יום שני, 19 באוגוסט 2024

ואהבך וברכך והרבך

 פ' עקב

ואהבך וברכך והרבך = 515 = [תהי' כא,ח] כִּי-הַמֶּלֶךְ, בֹּטֵחַ בַּיהוָה;    וּבְחֶסֶד עֶלְיוֹן, בַּל-יִמּוֹט = תפלה = שירה = דרך ארץ = (ברא' יח,לג) לְדַבֵּר אֶל-אַבְרָהָם = (במ' כג,טז) וַיִּקָּר יְהוָה אֶל-בִּלְעָם = (במ' כה,ו) לְעֵינֵי מֹשֶׁה = (דב' ג,כג)   וָאֶתְחַנַּן = (ירמ' ט,יז) וְעַפְעַפֵּינוּ יִזְּלוּ-מָיִם = (יח' כב,כ) לְהַנְתִּיךְ = (יח' לג,ה) נַפְשׁוֹ מִלֵּט = (עמ' ח,ז) כָּל-מַעֲשֵׂיהֶם = (דה"ב ו,כט) אִישׁ נִגְעוֹ וּמַכְאֹבוֹ = (תהי' יז,א) תְּפִלָּה = (תהי' נו,יב) מַה-יַּעֲשֶׂה אָדָם לִי {הפסוק:  בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי, לֹא אִירָא;    מַה-יַּעֲשֶׂה אָדָם לִי} = (תהי' קיח,ו) מַה-יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם {הפסוק: יְהוָה לִי, לֹא אִירָא;    מַה-יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם - השינוי בין שם א-להים לשם י-הוה הוא ההיפוך בין יעשה אדם לי ליעשה לי אדם} = (תהי' קיח,כד) נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ = (תהי' קמא,ח) בְּכָה חָסִיתִי = (איוב ה,ט) עַד-אֵין מִסְפָּר = (מש' יד,כה) עֵד אֱמֶת = (מש' כח,כה) וּבֹטֵחַ עַל-יְהוָה יְדֻשָּׁן

יום רביעי, 10 ביולי 2024

5785 טיוטה ראשונה. השנה לאחר שנת השור הנוגח.

הקדמת דבר:

איראן חמס חותים הרשות הפלשתינית חיזבאללה = 3123 = [ברא' ח,א]  וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְהִנֵּה עֲלֵה-זַיִת טָרָף בְּפִיהָ; וַיֵּדַע נֹחַ, כִּי-קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ = [ברא' יד,ח]  וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה, וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִוא-צֹעַר; וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה, בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים = (דב' ט,ד) לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת  וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה {הפסוק השלם: אַל-תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ, בַּהֲדֹף יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר, בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי יְהוָה, לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת  וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, יְהוָה מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ}


השור הוא הנוגח בקרניו בכוונה להזיק.  או שהוא פרא אדם, הנוגח בכוונה להזיק ולהרוג ולאבד. או חבורה שכאלו

בפתיחת ה'תשפ"ה (יהי רצון שעוד הרבה לפני) נודע (לכל אלו שהיו רדומים, או מכיון ששונאים אותנו נתנו לשור הנוגח לטבוח בנו ולהתנחל גם אצלהם) שהשור נגח לאורך כל ה'תשפ"ד ולא מתכוון להפסיק. ברגע שיש התעוררות כזו מלמטה, מלמעלה לא ישמרנו בעליו: כבי' שחקה להם השעה, היתה להם סיעתא דשמיא כמו לנבוכדנצר, ועכשיו זה נגמר. אז השור הנוגח יכחד ויהיה כאילו קרבן לה' (אינו מובן לי עדיין), וה' באיזשהו אופן ישלם, יפצה, על נזקי השור. בפנים, במספרים, יש מלא פרטים.

אז יש לנו שתי נקודות מפנה בעלילה. הראשונה בע"ה עד ראש השנה. השניה , בכסלו (או בסיון), כפי שדלהלן

---------------------

הפסוק הקודם: וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ אֶת־שׁ֥וֹר רֵעֵ֖הוּ וָמֵ֑ת וּמָ֨כְר֜וּ אֶת־הַשּׁ֤וֹר הַחַי֙ וְחָצ֣וּ אֶת־כַּסְפּ֔וֹ וְגַ֥ם אֶת־הַמֵּ֖ת יֶחֱצֽוּן 

יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ אֶת־שׁ֥וֹר רֵעֵ֖הוּ וָמֵ֑ת = 1623 = (דב' ב,יד) שָׁנָה--עַד-תֹּם כָּל-הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה

וּאולי: שנה שלמה של מלחמה, בה מכרו את השור החי (השבויים החיים?) וחצו את המת...

שור איש = 817 = (ירמ' טז,טז) וְצָדוּם מֵעַל כָּל-הַר וּמֵעַל כָּל-גִּבְעָה

השור החי = 534 = (שמ' ב,יא) בְּסִבְלֹתָם = (שמ' ו,ו) וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים  = (דב' לב,ט)  חֶבֶל נַחֲלָתוֹ = (מ"ב י,לא) אֲשֶׁר הֶחֱטִיא 


--------------------- ואז: 

[שמות פרק כא פסוק לו]  

א֣וֹ נוֹדַ֗ע כִּ֠י שׁ֣וֹר נַגָּ֥ח הוּא֙ מִתְּמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם וְלֹ֥א יִשְׁמְרֶ֖נּוּ בְּעָלָ֑יו שַׁלֵּ֨ם יְשַׁלֵּ֥ם שׁוֹר֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ = 5785


{או, א' ו': הראשון לחודש הששי הוא חודש אלול?}


רת"ס:

אנכשנהמשויבשישתהוי"ל = 1845 = 

ודוגותמולשלשמרנעלילשלוחשוהמה"י = 2271 = 

ועירחאלמאווממרתרתה"ו = 1669 = 


או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשם = 1932 = 

= [במדבר, טו,יא]  כָּכָה יֵעָשֶׂה, לַשּׁוֹר הָאֶחָד, אוֹ, לָאַיִל הָאֶחָד; אוֹ-לַשֶּׂה בַכְּבָשִׂים, אוֹ בָעִזִּים 
{אולי צריך לפרש אותם כמשלים למרעין בישין אחרים שאינם ממש השור הנוגח אבל הצטרפו אליו לפשוע}

= [ישעיהו, ח,טז]  צוֹר, תְּעוּדָה; חֲתוֹם תּוֹרָה, בְּלִמֻּדָי

= [יחזקאל, לא,ב]  בֶּן-אָדָם, אֱמֹר אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם וְאֶל-הֲמוֹנוֹ  אֶל-מִי, דָּמִיתָ בְגָדְלֶךָ

= [דברי הימים, ב לב,כה]  וְלֹא-כִגְמֻל עָלָיו הֵשִׁיב יְחִזְקִיָּהוּ, כִּי גָבַהּ לִבּוֹ; וַיְהִי עָלָיו קֶצֶף, וְעַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם

= [תהילים, קלט,ח]  אִם אֶסַּק שָׁמַיִם, שָׁם אָתָּה;    וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ

= [איוב, כז,ו]  בְּצִדְקָתִי הֶחֱזַקְתִּי, וְלֹא אַרְפֶּהָ;    לֹא-יֶחֱרַף לְבָבִי, מִיָּמָי

= (דב' יא,א)  וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ = (ש"א ט,טז) כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן = (ש"ב כ,יט) לְהָמִית עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל--לָמָּה תְבַלַּע = (יש' ה,כד) אֵת תּוֹרַת יְהוָה צְבָאוֹת = (דה"א כז,יב) הַתְּשִׁיעִי לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי (כלומר, היום וכעת מחר: ט'-י' בסיון או ט'-י' בכסלו: 10-11 דיצ' 2024 או 5-6 ביוני 2025)


ולא ישמרנו בעליו = 761 = (דב' לד,יב) לעיני כל ישראל

= [ישעיהו, ב,טו]  וְעַל, כָּל-מִגְדָּל גָּבֹהַּ; וְעַל, כָּל-חוֹמָה בְצוּרָה  

= [יחזקאל, לג,לג]  וּבְבֹאָהּ  הִנֵּה בָאָה--וְיָדְעוּ, כִּי נָבִיא הָיָה בְתוֹכָם

= [תהילים, קלו,כו]  הוֹדוּ, לְאֵל הַשָּׁמָיִם    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ 

= (ברא' ל,ב) אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ = (ברא' מז,יט) לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ = (שמ' ג,ב) וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ = (מ"א יד,ז +) עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל = (יש' כג,יא) הִרְגִּיז מַמְלָכוֹת = (יש' מא,יח) אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם-מַיִם = (ירמ' נא,מג) לֹא-יֵשֵׁב בָּהֵן כָּל-אִישׁ = (יח' כ,לג) נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה  אִם-לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה = (יח' ל,יד) וַהֲשִׁמֹּתִי = (מלא' א,ג) שָׂנֵאתִי = (דה"ב ז,ו) וְכָל-יִשְׂרָאֵל עֹמְדִים = (תהי' צט,א) תָּנוּט הָאָרֶץ = (דניאל ג,כט) דִּי לָא אִיתַי אֱלָהּ אָחֳרָן



שלם ישלם שור תחת השור והמת יהיה־לו = 3092 = 

= [שמות, כו,לב] וְנָתַתָּה אֹתָהּ, עַל-אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי שִׁטִּים, מְצֻפִּים זָהָב, וָוֵיהֶם זָהָב--עַל-אַרְבָּעָה, אַדְנֵי-כָסֶף  

= [יהושוע, ג,יד]  וַיְהִי, בִּנְסֹעַ הָעָם מֵאָהֳלֵיהֶם, לַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן; וְהַכֹּהֲנִים, נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן הַבְּרִית--לִפְנֵי הָעָם  

= [ישעיהו, מב,יג]  יְהוָה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה; יָרִיעַ, אַף-יַצְרִיחַ--עַל-אֹיְבָיו, יִתְגַּבָּר 

= [עובדיה, א,ט]  וְחַתּוּ גִבּוֹרֶיךָ, תֵּימָן, לְמַעַן יִכָּרֶת-אִישׁ מֵהַר עֵשָׂו, מִקָּטֶל 

= [דברי הימים, ב ו,ח]  וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-דָּוִיד אָבִי, יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם-לְבָבְךָ, לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי--הֱטִיבוֹתָ, כִּי הָיָה עִם-לְבָבֶךָ 

= [דברי הימים, ב כ,טז] מָחָר רְדוּ עֲלֵיהֶם, הִנָּם עֹלִים בְּמַעֲלֵה הַצִּיץ; וּמְצָאתֶם אֹתָם בְּסוֹף הַנַּחַל, פְּנֵי מִדְבַּר יְרוּאֵל


ד"א: 3092 הוא ד' פעמים 773 (מס' ראשוני #137 כמנין קבלה וכו')
773 = (ברא' ו,יא+) ותמלא הארץ = (ברא' מא,מט) עד כי חדל לספר = (במ' לב,יז) לפני בני ישראל = (דב' כח,לב) ועיניך ראות = (ש"א כה,כח) כי מלחמות י-הוה א-דני נלחם = (ש"ב ט,ז) והשבתי לך = (מ"ב ב,יא) ויפרדו בין שניהם = (יש' כח,כט) הגדיל תושיה = (מ"ב יט,לב) לא יבא אל העיר הזאת = (יש' מג,א) ועתה כה אמר י-הוה = (יש' מג,ב) ולהבה לא תבער בך = (יש' נא,ג) נחם כל חרבתיה = (ירמ' ב,כא) כלה זרע אמת = (יח' מו,יח) איש מאחזתו = (זכ' יב,ו) וכלפיד אש בעמיר = (דה"א כב,יב) ויצוך על ישראל = (דה"ב לב,כט) רכוש רב מאד = (תהי' קיט,יח) גל עיני ואביטה נפלאות = (מש' א,כג) אודיעה דברי אתכם = (איכה א,ט) ראה י-הוה את עניי


-

מסלול אחר: הפסוק ה5785 בתורה - דב' לב,לד

הֲלֹא־הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי


כָּמֻס עִמָּדִי = 184 = (ברא' יג,ב) בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב = (ברא' טז,ו) הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ = (דה"א ט,כו) כִּי בֶאֱמוּנָה הֵמָּה (תהי' עג,ו) חָמָס לָמוֹ (קו' ח,ה) יֵדַע לֵב חָכָם

 חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי = 1149 = [תהי' ס,ד] בְּשׁוּב-אוֹיְבַי אָחוֹר יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ, מִפָּנֶיךָ

כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי = 1333 = [תהי' כה,יב] מִי-זֶה הָאִישׁ, יְרֵא יְהוָה--    יוֹרֶנּוּ, בְּדֶרֶךְ יִבְחָר

 = (ויק' יט,לד)  כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם

 = (במ' לה,כא) יָמִית אֶת-הָרֹצֵחַ--בְּפִגְעוֹ-בוֹ 


הֲלֹא־הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי = 1375 = [מש' ל,ה] כָּל-אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה;    מָגֵן הוּא, לַחֹסִים בּוֹ

מקום אחר

 מקום אחר = 395 = נשמה = השמים = (מ״א יח,כט) ואין קול ואין ענה {שהבעל, הע״ז לא עונה; וזה מה שיציל את ישראל} = (יש׳ מט,כו) אביר יעקב = (יש׳ נז,ב) יבוא שלום = (יח׳ ג,א ועוד) ויאמר אלי בן אדם = (תהי׳ מב,ד) באמר {באמור} אלי כל היום = (איוב לד,לד) אנשי לבב = (תהי׳ מו,ו) אלהים בקרבה = (מש׳ יט,יא) שכל {sejel} אדם = ...


רווח והצלה תבוא ליהודים ממקום אחר


יום שלישי, 9 ביולי 2024

מה' אשה לאיש

 daniEl israEl Ginerman, [08/04/2024 9:33]

נטילת ידים

ידים הם נטל

נטילת כלי מעשה

ידים = 64 = דין: כל מעשה הוא בבחי' דין (ע"כ עולם העשיה יש בו בכל דינים, ובכוונות המעשה הם נמתקים)


daniEl israEl Ginerman, [08/04/2024 9:58]

על נטילת ידים: ז"א דיצירה

אשר יצר: מלכות דיצירה

המחזיר נשמות: כתר דעשיה


daniEl israEl Ginerman, [08/04/2024 10:29]

Hoy entendí la bendición matinal del lavado de manos por fin. Tomó medio siglo desde que aprendí a pronunciarla. 


Retroactivamente, cada instante de mi vida se vistió esta mañana con ropas nuevas. Me preparo a compartir contigo, a señalar para tí la punta de la madeja. Porque cuanto más hondo, más se nota el amor sustancia de todo, y la naturaleza del amor es darse, para crecer y multiplicarse, para dar a toda vida la oportunidad de serlo.


daniEl israEl Ginerman, [08/04/2024 10:52]

"שלא עשני אשה":


"אשה" אינה לשון איש אלא לשון אש. אש שחור זכרי על אש לבנה נכתבה תורה. אשה היא אש לבנה, כלי קיבול בו חומר הגלם הזכרי מקבל צורה ונתקן בבטוי של משמעות, וכך מפיקה את אותיות התורה, את אותיות הבריאה. 

כל קלקול שנמצא בספר תורה לא יבוא מצד הקלף, האש הלבנה, אלא מצד הנכתב עליו באש השחור בלבד. ובו בזמן שיש מגוון גדול של אפשרויות להכנת הקלף ולמראהו, האותיות הזכריות הנכתבות עליו חייבות להתקיים בנאמנות מוחלטת לסדר וצורה אחידים שאין לסור מהם קמעה, וכל סטיה מהם תפסול את כל הנכתב לרבות את הקלף.

הקלף, כשהוא מוכן, הוא מושלם בעצמו ואין בו צורך לעשות כלום. אם תיכתב בו תורה נאמנה יזהיר ממנו ספר, וספר, וסיפור.


daniEl israEl Ginerman, [08/04/2024 11:00]

גוי + עבד = 95 = מלכה = המלך

גוי + עבד + אשה = 396


daniEl israEl Ginerman, [08/04/2024 11:20]

אשה לאיש = 647

הל"י (= אדם = מה) + אש + אש


מי-הוה אשה לאיש = 713 = תשובה


daniEl israEl Ginerman, [08/04/2024 11:29]

כל צרכי = 370

עש, דהי' התעבות האש (לאחר שהתהוה)

עש, מלשון עשיה עצמה


daniEl israEl Ginerman, [08/04/2024 11:37]

ג' שלבים:

התאוות: הופעת התאוה, הרצון. ד"א: גילוף הקליפה (כמו באמטיסת) להארת אותיות

התהוות: זהות, שם

התעבות: ניפוח, "ויאמר אלהים" מתעטף בבחי' "גשם"


daniEl israEl Ginerman, [08/04/2024 11:47]

הגומל חסדים טובים = 273 = רגע = ערג (לשון ערגה, לאחר ארג והרג)

לעמו ישראל = 687


סה"כ 960


daniEl israEl Ginerman, [08/04/2024 15:22]

מתוך https://www.etzion.org.il/he/tanakh/torah/sefer-bereishit/parashat-chayei-sara/%D7%97%D7%99%D7%99-%D7%A9%D7%A8%D7%94-%D7%9E%D7%94-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%94-%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%A9


על המילים "מה' יצא הדבר" מבססת הסוגיה במסכת מועד קטן את הרעיון הבא:


מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים, מה' אשה לאיש. מן התורה דכתיב "ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר" (בראשית, כ"ד, נ); מן הנביאים דכתיב "ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא" (שופטים, י"ד, ד); מן הכתובים "בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת" (משלי, י"ט, יד).


(מועד קטן יח:).


המציאות כולה משגחת ומתנהלת על פי רצון ה', אבל בנושא השידוכים חכמים הדגישו באופן מיוחד שמה' אישה לאיש.


טיוטה לברכה בחופה שנתברכתי לערוך

 דרך התשובה היא גילוף, קילוף של אשליות והטיות ודעות קדומות, בדרך אל הניצוץ הפנימי, אל צלם האלוהים שבקרבי, מחובר למקום ב"ה, למרחב האלוהי בו אני חי.

חז"ל הוגים במס' מועד קטן: מה' אשה לאיש; ובחרו דוקא להתבטא בנוסחא זו, השוה בגימטריה 713, כמו תשובה. די לחכם ברמז קטן.


וכמו בתשובה מאהבה, כל חטאי האדם נמחלים ונמתקים והוא נקי כמו תינוק שרק נולד.


הרי תשובה היא דרך אל המקור, בחזרה אל דרך עץ החיים, בגן העדן המתקיים היכן שדבק איש באשתו והיו לבשר אחד, לבשורה אחת.


אתמול, התחזיות  אמרו באיזהו שלב שהיום...

ונהפוך הוא!


היום, א בניסן, היום בו התגלתה השכינה למלא את המשכן, הזוג המתוק והנפלא הזה, יפתח וצליל, מתקדשים יחדיו להיות בשורה; בשר אחד, שבשוויו 515 רומז גם לתפלה ולשירה. יהי רצון ושכינה תאיר תמיד במשכנכם, ודרככם, בכל מעגלי אהבתכם. וכמו שכתוב בסך שמותיכם:   [תהילים, קכב,ז] יְהִי-שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ, ברוב ברכה תמיד, ונומר אמן.

מתוך gm producción

 ובתוכם = 474

ובתוכם י-הוה = 500


האור של ראשית הבריאה היא אור אינסוף (אור = 207 = אינסוף) המאפשר לראות "מסוף העולם ועד סופו" (עולם = 146 = סוף). הסוף גלוי. הקץ אמנם נעלם (נעלם = 190 = קץ) ואסור אפילו לנסות לחשבו.


אהבה


אלף הא בית הה = 539


הבה נא אבוא אליך = 134



כל העדה = 134 = בינה בינה = דלק = דקל = יד הנביאים {הוש' יב,יא: וביד הנביאים אדמה} = מס' הופעות השם אדנ"י שבמלכות בכל התנ"ך \\ = ככל הגוים (התמורה חו"ח) = אף חמה = עידן = אני אני הוא = חלוץ = גוף אדם

רֵעֶה הַמֶּלֶךְ

בֶּעְזֹר הָאֱלֹהִים

צַעֲצֻעִים

וַאֲנִי, קִרְבַת אֱלֹהִים--    לִי-טוֹב שַׁתִּי, בַּאדֹנָי יְהוִה מַחְסִי;    לְסַפֵּר, כָּל-מַלְאֲכוֹתֶיךָ

שַׁלֵּם


--------------------------

נא

נאה


נה


נע

נעים, מלשון לנוע

נעים, מלשון נועם

--------------------------

בארצכם = 353 = שמחה = והיונה לא מצאה מנוח = גינרמן =...

מועדי י-הוה = 156 = ציון = יוסף = ...

לעמו ישראל = 687 = תזריע = עב סג מה בנ קסג קנא קמא = ...

י-הוה רעי לא אחסר = 606 = רות = ...

--------------------------

"בורא נפשות רבות בחסרונן

על כל מה שבראת

להחיות בהן נפש כל חי"


מי הן אותן נפשות שמחיות, מזינות, נפש כל חי? למשל, רבד רבד, ממלכה על ממלכה:

המלח;

החסה, התות, האבטיח, הגזר,

תפוח האדמה, הבטטה; 

תפוח העץ, הפסיפלורה, הלימון;

הדבש;

הסלמון, הקרפיון, האצה;

התרנגולת, ההודו, בני היונה;

הכבש, האיל, הפרה...


כולן, מראשית ועד אחרית, נפשות רבות בחסרונן אשר משתרעות על כל הנברא רבד רבד, וכל רבד משוכלל מקודמיו וניזון מהם. ותכליתם עוד נפש רבה בחסרונה ומשוכללת מכולן וניזונה מהן, ויחודה שיודעת להבחין בין טוב לרע ויש בכוחה להשכיל ויש לה חופש לבחור, ברם אין בידיה מנוס מתוצאות ותולדות בחירותיה, דהיינו אחריות, דהיינו עיקרון הצדק. ובתוך מין האדם יש את עם ישראל שנבחרו בעל כרחם לשאת אתם תורה לאן שילכו ולכל אשר יעשו, ובכל דור למצוא בה אור, ולהאיר בו לשאר האומות (לא "למכור להם עדות" של האור אלא ממש, כמו נר המדליקה נר ועוד נר עד כדי כל הנרות בלי להפסיד מעצמה כלום; וכל להבה חדשה רלוונטית לרואיה), ויש בהם שקמים כנגדה והוזים שמתנערים ממנה, ויש שהוזים שדבקים בה בעוד מתנערים ממהותה.

ויש עוד יחידי סגולה



"לא תשא את שם י-הוה אלהיך לשוא"

 טיוטה של טיוטה, אולי רק ציוני דרך, על בסיס שאלה שעורר בי יפתח אייכלר:


"לא תשא את שם י-הוה אלהיך לשוא"


א. מה זה לשאת?

כתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים. 

אבל הוא ית' לא בפועל נשא אותנו על כנפי נשרים, אלא שהלכנו במדבר. אם כבר, אז ענן מתחת לרגליים למנוע פצעים וענן מעל הראש להגן מפני השמש. כנפי נשרים אין. 

אז ואשא מאי? אלא בחויה הסובייקטיבית שלכם הייתם כאילו נישאים וניסעים על כנפי נשרים, על אף שהמציאות הקוגניטיבית הזו לא תאמה את החויה של גופיכם ההולכים במדבר.

נשיאה כחויה קוגניטיבית מנותקת מהמציאות המוחשית. פסיכודליה. הארה. או הטיה טוטאלית של מי שנישא או מתנשא אל מקום שאינו ראוי לו.


{קשור לעניין פרה אדומה מטמאה את הטהור}


לשאת את שם ה' מאי? לשאת את שם ה' זה כבר הטיה: תשא אותו, כמו את ישראל, על כנפי נשרים או על שטיח פרסי מעופף, או על משהו. אך אין לך את היכולת לשאת, במובן הזה, את שם ה' כלל. אז אצל האדם זה לא יהיה פלא אלא אחיזת עיניים.


{נושא נשוא מושא}

{פ' נשא, פ' כי תשא, לא אוכל לשאת, שא נא את עון העם הזה}


ב. {בו כרוך המשך סעיף א} מה זה "לשוא" בכלל, ולאור מה שלמדנו על נשיאה בפרט.

יכול להיות שאדם כן יוכל לשאת את שם ה' (אם לא, בשביל מה ניזהר מלעשות זאת לשוא?). זה עוד צעד אחד קטן מתוך שויתי ה' לנגדי תמיד: אתה בולע את השם הקדוש ונבלע בתוכו. אולי זו שלמות הנשיאה, השיא ממש.


ואסור לעשות זאת לשוא. מה זה לשוא? מה זה שוא?

{שוא - שוה - שוע !!!}


{ שא - סע  |  נשא - נסע }

רע

 רע  רשע

רע rea רעות

להריע  תרועה


רעב

רועה

רעל

רעפ עפר ערף פרע פער

ריצ

רעש

קרא קרה קרע

קרא  

leer, convocar, dar nombre. y mikrá, y:

* (ברא' מב,לח) וקראהו אסון, (דב' לא,כט) וקראת אתכם הרעה, (שמ' א,י) כי תקראנה מלחמה

* (שמ' יט,יז) לקראת האלהים, (שמ' ד,יד) הנה הוא יוצא לקראתך


קרה  

* קורה (ברא' יט,ח) בצל קרתי, תקרה  techo

* (דב' כה,יח) אשר קרך בדרך, (ברא' מד,כט) וקרהו אסון (יש' מא,כב) את אשר תקרינה, (קה' ט,ב) מקרה אחד


קרע  

* (ש"א טו,כח) קרע ה' את ממלכות ישראל, (ברא' לו,כט) ויקרע את בגדיו

* (ירמ' כב,יד) וקרע לו חלוני -דהי' פתח לו חלונים, (יש' סג,יט) לוא קרעת שמים - גם עניין פתיחה

 

אפר הפר עפר

 אפר רפא פאר

הפר רפה פהר

עפר רפע פער


(א, ה, ע) פ ר


שער פ"ר, ממנו פרי ופריון, פרו ורבו, פרו וישרצו 


אפר פאר פרא רפא


הפר פרה רפה


עפר ערף פער פרע (פרעה, פירעון, הפרעה) רעף

----------------------

פר toro 

y vale 280 = 10 × כח


פרא


פרה - מלשון פוריות ופריה


פרע - פרעון, הפרעה

כהה קהה

 https://hebrew-academy.org.il/2015/02/25/%D7%9B%D7%94%D7%94-%D7%95%D7%A7%D7%94%D7%94/


בחור יושב עם כוס ריקה והכיתוב: כהה חושים או קהה חושים

כהה וקהה

רבים מתבלבלים בין שמות התואר כֵּהֶה וקֵהֶה, אך מדובר במילים שונות שהוראתן שונה. כֵּהֶה הוא חשוך, מעורפל ונוטה לשחור, ההפך של בָּהִיר. המשמעות היסודית של קֵהֶה היא פגום וחסר, שחודו נפגם, ומכאן ההפך של חַד. סכין קהה היא סכין לא חדה, וזווית קהה היא זווית של יותר מ־º90, ההפך מזווית חדה. חבלה קהה היא מכה יבשה, כלומר מכה שלא נגרמה מדבר חד ולכן איננה מדממת. קְהה חושים הוא מי שחושיו אינם מחודדים.


בלשון ימינו ההבחנה בין כהה לקהה אומנם רגילה ומקובלת, אך במקורות העברית מילים מן השורשים כה"י וקה"י אינן כה רחוקות במשמען. נראה כי ביסודו מציין השורש כה"י חולשה ורפיון; כך עולה מפסוקים דוגמת "וְרָפוּ כׇל יָדַיִם וְכִהֲתָה כׇל רוּחַ" (יחזקאל כא, יב),[1] וכך משתמע מן הצירוף המקראי כהו עיניו – היינו 'נחלשו עיניו' – בהקשר של איבוד הראייה. על יצחק בזקנתו נאמר "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" (בראשית כז, א), ועל עלי הכהן נאמר "וְעֵינָיו הֵחֵלּוּ כֵהוֹת לֹא יוּכַל לִרְאוֹת" (שמואל א ג, ב) ולעומתם על משה נאמר "וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה" (דברים לד, ז).[2] ברם אפשר שהפועל כָּהָה בהקשר הזה מציין דווקא עמעום והחשכה, ואולי הוא קשור בתפיסה המקראית שלפיה עין הרואָה היטב היא עין ש'יש בה אור' דוגמת "רְאוּ נָא כִּי אֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט דְּבַשׁ הַזֶּה" (שמואל א יד, כט). ייתכן כי תפיסה זו נרמזת בביטוי המקביל מלשון חז"ל: כהה מאור עיניו (משנה נגעים ב, ג; בבלי פסחים סב, ב). ההתלבטות בין ההוראות אינה פוסחת על התואר כֵּהֶה עצמו, שבמקרא הוא כינוי לנגע צרעת שמאבד את צבעו הלבן – סביר שהכוונה היא 'נחלש (מראהו העז)' אך אולי הוא מורה דווקא 'נעשה לא בהיר', 'נוטה לגוון שחור'.


הפועל קָהָה או קֵהָה בא במקרא בהוראת 'פָּגַם', 'היה לא חד': "אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל" (קהלת י, י). לפי זה אין  הוא רחוק כל כך מן כָּהָה המורה חולשה ורפיון, ואומנם יש מן הבלשנים שסברו ששני השורשים קרובים.[3] הפועל קָהָה בא במקרא עוד שלוש פעמים, ביחס לשיניים, כגון בפסוק "אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה" (ירמיהו לא, כח). מקובל להבין כי שיניים קהות הן שיניים פגומות, לא חדות (משל לחוסר היכולת לאכול). אף בלשון חז"ל, במענה לשאלתו המתריסה של הבן הרשע, ההגדה מציעה: "אף אתה הקהה את שיניו", כלומר השב לו תשובה ניצחת (שיניים קהות מצטיירות כִּמנועות מלהחזיר מענה). מן המשנה באבות עולה שגם ענבים (רבים של ענבה) כשהן בוסר, הן ענבים קהות: "הלמד מן הקטנים למה הוא דומה? לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגִתו. הלמד מן הזקנים למה הוא דומה? לאוכל ענבים בשלות ושותה יין ישן" (משנה אבות ד, כ), ומכאן שקהות הן 'פגומות', 'לא ראויות (למאכל)', 'לא בשלות'.


ייתכן אפוא שההבחנה בין בין כֵּהֶה לקֵהֶה הפכה לברורה ומוחלטת ברבות הימים בעקבות ההקשרים המוכרים יותר שבהם הם באים: כֵּהֶה מוכר בהקשר של צבע (העור) ואור (העיניים) ואילו קֵהֶה מוכר בהקשר של ברזל ושיניים. אגב צירופים דוגמת 'חד עין' ו'עין חדה' אינם מלמדים על קרבת השורשים כיוון שהם נוצרו בעברית רק בעת החדשה בעקבות מקבילות בלשונות אירופה.


____


[1] וכן בצירוף רוח כהה במובן 'רוח חלשה': "לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן, לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר שֶׁמֶן, שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל, מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה" (ישעיהו סא, ג). הצירוף רוח כהה במובן הזה מוכר גם ממגילות מדבר יהודה.


[2] הוראה זו של השורש כה"י היא גם הבסיס לדרשה תלמודית: על תפילין נאמר "וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (שמות יג, טז), ודורשים "ידך זו שמאל… מ'ידכה' כתיב בה"י – כהה" (מנחות לז ע"א), כלומר מן הכתיב "יד-כה" (ולא "ידך")  לומדים שהיד שבה כורכים את רצועות התפילין היא יד שמאל, היינו היד הכהה, החלשה (אבל קטע זה, שנקרה גם במדרש מאוחר, אינו מופיע ברבים מעדי הנוסח של גמרא זו).


[3] כך סבר הבלשן הנודע קרל פרידריך ברוקלמן (וכך הוצע במילון HALOT). בקטע (קטוע) ממגילת מלחמת בני אור בבני חושך (ממגילות מדבר יהודה מימי בית שני) מוצאים "שַנן כלי מלחמתה ולוא יִכהו עד…". 'לשנן' פירושו 'לחדד', והינה לפנינו 'כהה' במובן 'קהה'.

עוד על המילים שנזכרו ברשומה:

כֵּהֶה, כָּהָה (פועל), קֵהֶה, קָהָה (פועל)


ראה רהה רעה

 

ראה רהה רעה

רואה רוהה רועה  (וממנו רעות רוח של קוהלת)


[יש' מד,ח] אַֽל־תִּפְחֲדוּ֙ וְאַל־תִּרְה֔וּ הֲלֹ֥א מֵאָ֛ז הִשְׁמַעְתִּ֥יךָ וְהִגַּ֖דְתִּי וְאַתֶּ֣ם עֵדָ֑י הֲיֵ֤שׁ אֱל֙וֹהַּ֙ מִבַּלְעָדַ֔י וְאֵ֥ין צ֖וּר בַּל־יָדָֽעְתִּי׃

מלבי"ם: "תרהו". שרשו רהה, ומתחלף עם רעה מענין רעיון ומחשבה


יש יראה שבגבורה, ויש ירהה שמתפתחת ממנה לתנהי"מ, 5 במניין, שמתחתיה, ואז כל ההתנהגות של האדם חדורה ביראת שמים.

אז אל תפחדו (הֲיֵ֤שׁ אֱל֙וֹהַּ֙ מִבַּלְעָדַ֔י), וגם אל תתנו לפחד הפנימי לקלקל את אורח חייכם ומעשיכם (וְאֵ֥ין צ֖וּר בַּל־יָדָֽעְתִּי).


ד"א: דוקא תרהו, אותיות תורה בסדר מוטרף: אל תחילו תוהו, פחד, על אותיות התורה

-------------------------------

חובות הלבבות

שער שלישי - שער עבודת האלוהים,  ג׳

אַךְ גֶּדֶר הָעֲבוֹדָה וּבֵאוּר חֲלָקֶיהָ וּמַעֲלוֹת כָּל חֵלֶק מֵחֲלָקֶיהָ.

 

הוּא שֶׁגֶּדֶר הָעֲבוֹדָה כְּנִיעַת מִי שֶׁמְּטִיבִין לוֹ לַמֵּטִיב בְּטוֹבָה שֶׁיִּגְמְלֵהוּ עַל טוֹבָתוֹ כְּפִי יְכָלְתּוֹ. וְהַכְּנִיעָה נֶחְלֶקֶת לִשְׁנֵי חֲלָקִים. הָאֶחָד כְּנִיעַת רְהוּת וְיִחוּל בְּהֶכְרֵחַ וְחָזְקָה. וְהַשֵּׁנִי כְּנִיעַת חוֹבָה וְדִין לְגַדֵּל וּלְרוֹמֵם לְמִי שֶׁנִּכְנָעִין לוֹ. 

אַךְ הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן הוּא הַכְּנִיעָה לָאֵל שֶׁתִּהְיֶה מִצַּד הַהֶעָרָה הַקְּנוּיָה אֲשֶׁר זָכַרְנוּ שֶׁחִיּוּבָהּ מִדֶּרֶךְ הַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ בעוה״ז ובעוה״ב. אֲבָל הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי הוּא הַכְּנִיעָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה מִצַּד הַהֶעָרָה הַתְּקוּעָה בַּשֵּׂכֶל וְהַנּוֹצֶרֶת בְּטֶבַע הָאָדָם בְּהִקָּשֵׁר נַפְשׁוֹ עִם גּוּפוֹ.


פירוש פת לחם: כניעת רהות לשון יראה מן העונש ויחול הוא ההפך שהוא מיחל לקבל גמול טוב על יראתו:

-----------------------

ראה

רואה

יראה

ריאה

רהה

רוהה

רהות

תרהו

ירהה

רעה

רועה

רעות

רעות

-----------------


יום שלישי, 28 במאי 2024

פִּתְאוֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר, מְבָרֵךְ וּמַתְחִיל לָלֶכֶת

 פִּתְאוֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר, מְבָרֵךְ וּמַתְחִיל לָלֶכֶת

סִפּוּר מִסִּפּוּרֵי בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר


ה' פּוֹקֵחַ עִוְרִים. אַתָּה פּוֹתֵחַ עֵינַיִם וְרוֹאֶה, אָמְנָם לֹא בְּבֵרוּר כִּי עוֹדָן שֵׁיְנָה בְּעֵינֶיךָ וּתְנוּמָה בְּעַפְעַפֶּיךָ. וְאַתָּה בּוֹהֶה וּמֵבִין שֶׁהָאִסּוּר לֹא מִפְּנֵי מַהוּתוֹ אָסוּר (הֲרֵי יָכוֹל הַבּוֹרֵא לְהַעְלִימוֹ מִן הָאֶפְשָׁר) אֶלָּא מִפְּנֵי הַפַּחַד, הַהַטָּיוֹת, הַחֻלְשָׁה וְהַקַּטְנוֹנִיּוּת שֶׁל בְּנֵי אָדָם: שס"ה אִסּוּרִים כְּמִנְיַן שֵׁיְנָה, מֵאֵת הַמַּלְכוּת כְּמִנְיַן תְּנוּמָה. אָסוּר, בַּל תַּגִּיד אֲסוּר מִדַּרְכִּי אֵלָיו.

אָז אַתָּה כְּבָר לֹא עִוֵּר אָמְנָם לֹא לְגַמְרֵי רוֹאֶה וְאַתָּה מְיַחֵל לֶאֱמֶת. אַתָּה מְבָרֵךְ בְּגוּף שֵׁנִי אֶת זֶה שֶׂה' (מֵעֶצֶם מוּדָעוּתְךָ לוֹ) מַתִּיר לְךָ אֲסוּרִים, אִסּוּרִים שֶׁכּוֹפְפוּ אוֹתְךָ בְּיִסּוּרִין לְלֹא שֶׁבָּאִים מִמֶּנּוּ ית' כִּי אִם מֵרֵעֶיךָ בְּעַטַּרָה שֶׁל רוֹעִים (הֲרֵי רוֹעֶה הוּא לְרֵעַ כְּמוֹ הַכּוֹתֵב הוּא לִכְתַב), וְזֶה כְּאִילּוּ פְּרִיקַת קְשָׁרִים וְשִׁחְרוּר גַּפַּיִם מֵאֲזִקִּים, וְאַתָּה קָם וְעוֹמֵד בְּקוֹמָה זְקוּפָה לְפָנָיו ית' בְּהוֹדָיָה כִּי רַק לוֹ בֶּאֱמֶת הַמֶּמְשָׁלָה, וּמִתְבַּיֵּשׁ כִּי בְּעָרְמָה בֵּרַכְתָּ שֶׁלֹּא עֲשָׂאֲךָ גּוֹי חָפְשִׁי וְלֹא עֶבֶד פָּטוּר וְלֹא אִשָּׁה מְחֻזֶּרֶת. וה' מַלְבִּישׁ עֲרוּמִים, וְהָאָרֶץ, הַגּוּף שֶׁל הַבְּרִיאָה, הֲדוֹם רַגְלָיו כְּבִי' אוֹצֶרֶת אֶת הַמַּיִם, אֶת כָּל הַזּוֹרֵם בְּקִרְבְּךָ, וּמַעֲנִיקָה לָהֶם צוּרָה מֵרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם. הָאָרֶץ תַּרְקִיעַ וַתֵּצֶר אֶת הַמַּיִם.

אַתָּה יוֹצֵא לְדַרְכְּךָ: כָּל צְעָדֶיךָ, כָּל מַסְלוּל הֲלִיכָתְךָ בָּעוֹלָם מוּכָן וּמְזֻמָּן לְךָ לִפְנֵי ה' שֶׁעוֹשֶׂה בְּכָל עֵת כָּל הַנִּצְרָךְ לַצְּעָדִים אֲשֶׁר הוּכְנוּ לְךָ מֵעוֹדְךָ, וְאֶפֶס יֶחְסַר לְךָ אִם לֹא תִּסְטֶה. וְתִסְטֶה אָמְנָם, כִּי לֹא תָּבִין אֶת הַסֵּפֶר הַסְּפָר וְהַסִּפּוּר, וּמִן הַסְּטִיּוֹת שֶׁלְּךָ יִוָּצְרוּ דְּרָכִים עוֹד וְסִפּוּרִים וְנִסְיוֹנוֹת, טְרָאוּמוֹת וּפְחָדִים הַמְאַיְּמִים עָלֶיךָ תָּדִיר, וְלֹחֲצִים וּמוֹנְעִים נַחַת וְשׁוֹבְרִים אֶת כֵּלֶיךָ פַּעַם אַחַר פַּעַם ע"מ לְפַנּוֹת חָלָל בְּלִבְּךָ עַד אֲשֶׁר ה' יֶאֱזֹר אוֹתְךָ בִּגְבוּרָה וּבְחֹסֶן כְּמוֹ עוֹר עָבֶה הַמָּגֵן מִפְּנֵי הֶבְלֵי הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יַסִּיחוּ אֶת דַּעְתְּךָ וְלֹא יְשַׁנּוּךְ.

וְאִם כְּדֻגְמַת יוֹסֵף הַצַּדִּיק תֶּאֱחֹז בִּגְבוּרָה בַּל תִּשְׁכַּח חֲלוֹמוֹת שֶׁל גְּדוּלָּה, בַּסּוֹף הוּא ית' יַכְתִּיר אוֹתְךָ בְּתִפְאָרָה וְיִתֵּן בְּךָ כֹּחַ לָעוּף, כְּלוֹמַר לְהָפֵר אֶת מִגְבָּלוֹת הַטֶּבַע, לִנְהֹג בְּעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה לְפִי חֻקֵּי עוֹלָם הַיְּצִירָה שָׁם כָּל הַמָּקוֹם מִתְכַּנֵּס לִנְקֻדָּה אַחַת וְכָל הָאֶפְשָׁר טָמוּן בָּהּ.

אָז יָסִיר ה' אֶת מַסְוֶה הַשֵּׁנָה מֵעֵינֶיךָ וּמַסְוֶה הַתְּנוּמָה מֵעַפְעַפֶּיךָ, וְתִרְאֶה בְּבֵרוּר אֶת הַקַּנְבָס שֶׁל חַיֶּיךָ בּוֹ הַחוֹשֵׂךְ מְעֻרְבָּב בְּתוֹךְ הָאוֹר עָמֹק וַעֲבוֹדַת הַבֵּרוּר רַבָּה וּמְיַגַּעַת, וְלָרִאשׁוֹנָה מֵאָז הִתְעוֹרַרְתָּ מִשְׁנָתְךָ אַתָּה מְבַקֵּשׁ, וּמַזְמִין מֵאֵת ה' צִיּוּד וְצֵידָה לְדַרְכְּךָ: תּוֹרָה מִן הַחָכְמָה וּמִצְווֹת הַמְחַבְּרוֹת אוֹתְךָ אֶל הַמַּלְכוּת, וְהַגַּנָּה בַּל תִּפָּגַע מֵחֵטְא עֲבֵרָה וְעָווֹן, בַּל תִּתְבַּזֶּה, בַּל יִצְרְךָ יִתְהַפֵּךְ עַל לִבְּךָ. לָרִאשׁוֹנָה גַּם, אַתָּה מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן רַבִּים; כִּי בְּעֵינֶיךָ אַתָּה רוֹאֶה אֶת הָאַחְדוּת שֶׁל הַכֹּל וַאֲשֶׁר מַזָּלְךָ כָּרוּךְ בְּמַזַּל עוֹלָמֶיךָ לְדוֹרוֹתֵיהֶם.

הָעִרְבּוּבְיָה מַצְבִּיעָה עַל הַצֹּרֶךְ בְּכָל הַכֵּלִים עֲלֵיהֶם בֵּרַכְתָּ "שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי", וּמֵעֶבְרָם, בְּמַזַּל הַכֹּל תָּלוּי. קוֹלְךָ נֶחֱנָק. עוֹרֵר בְּקִרְבְּךָ חֲסָדִים וּגְמֹל אוֹתָם לָנוּ וְתַשְׁפִּיעֵם עָלֵינוּ אֱלֹהֵינוּ כִּי רַק בְּךָ בָּטַחְנוּ. גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי.

בְּהַתְחָלָה, לֹא הָיִיתִי כְּלִי הוֹלֵם לְכָךְ שֶׁתַּעֲשֵׂנִי גּוֹי כְּדִבְרֵי הַבְטָחָתְךָ וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, עַל כֵּן בֵּרַכְתִּי שֶׁעוֹד לֹא עֲשִׂיתִנִי כֵּן. וְהָיָה נָחוּץ לִי לִהְיוֹת מְחֻיָּב, מֻגְבָּל וּמְנֻתָּב בְּמִצְווֹת וּבְחֻקִּים מְחוּקִים שׁוֹנִים וְטָרוּד בְּפַרְנָסָה, וְעַל כֵּן לֹא הָיָה לִי פְּנַאי לְהִשְׁתַּעְבֵּד לְךָ וְרַק לְךָ בֶּאֱמֶת מָה שֶׁהָיָה פּוֹטֵר אוֹתִי מִכָּל עוֹל וּפוֹקֵד אוֹתִי בְּחֵרוּת כְּדֻגְמַת מֹשֶׁה עֶבֶד ה' אֲשֶׁר דְּבָרוֹ ית' זוֹרֵם דַּרְכּוֹ. וּבְהַרְאוֹתְךָ פְּנֵי אִישׁ כַּנֶא' ה' אִישׁ מִלְחָמָה לֹא הָיְתָה בִּי תְּכוּנָה לְקָבְלְךָ כְּאִשָּׁה אֶת אִישָׁהּ כִּי קְטַנָּה הָיִיתִי וְטֶרֶם פִּתַּחְתִּי כְּלִי לְשִׁפְעֲךָ.

וְאוּלָם עַכְשָׁו, בָּאוֹת ת' מִתּוֹךְ כ"ב בְּרָכוֹת, אֲנִי רוֹאֶה וְיוֹדֵעַ וּמִתּוֹךְ כָּךְ אֲנִי עָנָו וְהַדֶּרֶךְ בְּרוּרָה לְלִבִּי, וַאֲנִי מְנַסֶּה שׁוּב אֶת מַזָּלִי וּמִתְחַנֵּן לְמִדַּת הַחֶסֶד שֶׁלְּךָ: אֲנָא כּוֹף אַתָּה בְּחַסְדְּךָ אֶת יִצְרֵנוּ לְהִשְׁתַּעְבֵּד לְךָ וּלְךָ בִּלְבַד כִּי אֲנָא אִישׁ חָפֵץ חַיִּים, אוֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת בָּהֶם טוֹב וְלִרְעֹתוֹ וּבָעֵי לְמֶהֱוֵי עַבְדָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאָז כְּמִמֵּילָא הַשְׁכֵּן שְׁכִינָתְךָ בְּמֵעַי כְּדַרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לְךָ לְהַפְרוֹת בִּי אַךְ טוֹב, וַעֲשֵׂנִי נָא גּוֹי שֶׁמֵּהַוְּתוּ גְּדוּלָּה, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ. בָּרוּךְ הַגּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, בְּחִינַת חֶסֶד שֶׁבַּחֶסֶד, לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עִמּוֹ.



פתאום קם אדם בבוקר, מברך ומתחיל ללכת (טיוטה)

 פתאום קם אדם בבוקר, מברך ומתחיל ללכת

סיפור מסיפורי ברכות השחר


ה' פוקח עורים. אתה פותח עיניים ורואה, אמנם לא בבירור כי עודן שינה בעיניך ותנומה בעפעפיך. ואתה בוהה ומבין שהאסור לא מפני מהותו אסור (הרי יכול הבורא להעלימו מן האפשר) אלא מפני הפחד, ההטיות, החולשה והקטנוניות של בני אדם: שס"ה איסורים כמניין שינה, מאת המלכות כמניין תנומה. אסור, בל תגיד אסור מדרכי אליו.

אז אתה כבר לא עוור אמנם לא לגמרי רואה ואתה מייחל לאמת. אתה מברך בגוף שני את זה שה' (מעצם מודעותך לו) מתיר לך אסורים, איסורים שכופפו אותך ביסורין ללא שבאים ממנו ית' כי אם מרעיך בעטרה של רועים (הרי רועה הוא לרע כמו הכותב הוא לכתב), וזה כאילו פריקת קשרים ושחרור גפיים מאזיקים, ואתה קם ועומד בקומה זקופה לפניו ית' בהודיה כי רק לו באמת הממשלה, ומתבייש כי בערמה ברכת שלא עשאך גוי חפשי ולא עבד פטור ולא אשה מחוזרת. וה' מלביש ערומים, והארץ, הגוף של הבריאה, הדום רגליו כבי' אוצרת את המים, את כל הזורם בקרבך, ומעניקה להם צורה מרקיע השמים. הארץ תרקיע ותצר את המים.

אתה יוצא לדרכך: כל צעדיך, כל מסלול הליכתך בעולם מוכן ומזומן לך לפני ה' שעושה בכל עת כל הנצרך לצעדים אשר הוכנו לך מעודך, ואפס יחסר לך אם לא תסטה. ותסטה אמנם, כי לא תבין את הספר הספר והסיפור, ומן הסטיות שלך יווצרו דרכים עוד וסיפורים ונסיונות, טראומות ופחדים המאיימים עליך תדיר, ולוחצים ומונעים נחת ושוברים את כליך פעם אחר פעם ע"מ לפנות חלל בלבך עד אשר ה' יאזור אותך בגבורה ובחוסן כמו עור עבה המגן מפני הבלי העולם שלא יסיחו את דעתך ולא ישנוך.

ואם כדוגמת יוסף הצדיק תאחוז בגבורה בל תשכח חלומות של גדולה, בסוף הוא ית' יכתיר אותך בתפארה ויתן בך כח לעוף, כלומר להפר את מגבלות הטבע, לנהוג בעולם העשיה לפי חוקי עולם היצירה שם כל המקום מתכנס לנקודה אחת וכל האפשר טמון בה.

אז יסיר ה' את מסוה השינה מעיניך ומסוה התנומה מעפעפיך, ותראה בבירור את הקנבס של חייך בו החושך מעורבב בתוך האור עמוק ועבודת הבירור רבה ומייגעת, ולראשונה מאז התעוררת משנתך אתה מבקש, ומזמין מאת ה' ציוד וצידה לדרכך: תורה מן החכמה ומצוות המחברות אותך אל המלכות, והגנה בל תיפגע מחטא עבירה ועוון, בל תתבזה, בל יצרך יתהפך על לבך. לראשונה גם, אתה מדבר בלשון רבים; כי בעיניך אתה רואה את האחדות של הכל ואשר מזלך כרוך במזל עולמיך לדורותיהם.

הערבוביה מצביעה על הצורך בכל הכלים עליהם ברכת "שעשה לי כל צרכי", ומעברם, במזל הכל תלוי. קולך נחנק. עורר בקרבך חסדים וגמול אותם לנו ותשפיעם עלינו אלוהינו כי רק בך בטחנו. גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי.

בהתחלה, לא הייתי כלי הולם לכך שתעשני גוי כדברי הבטחתך ואעשך לגוי גדול, על כן ברכתי שעוד לא עשיתני כן. והיה נחוץ לי להיות מחויב, מוגבל ומנותב במצוות ובחוקים מחוקים שונים וטרוד בפרנסה, ועל כן לא היה לי פנאי להשתעבד לך ורק לך באמת מה שהיה פוטר אותי מכל עול ופוקד אותי בחרות כדוגמת משה עבד ה' אשר דברו ית' זורם דרכו. ובהראותך פני איש כנא' ה' איש מלחמה לא היתה בי תכונה לקבלך כאשה את אישה כי קטנה הייתי וטרם פיתחתי כלי לשפעך.

ואולם עכשיו, באות ת' מתוך כ"ב ברכות, אני רואה ויודע ומתוך כך אני עניו והדרך ברורה ללבי, ואני מנסה שוב את מזלי ומתחנן למידת החסד שלך: אנא כוף אתה בחסדך את יצרנו להשתעבד לך ולך בלבד כי אנא איש חפץ חיים, אוהב ימים לראות בהם טוב ולרעותו ובעי למהוי עבדא דקודשא בריך הוא, ואז כממילא השכן שכינתך במעיי כדרכה של אשה לך להפרות בי אך טוב, ועשני נא גוי שמהותו גדולה, כאשר אמרת. ברוך הגומל חסדים טובים, בחינת חסד שבחסד, לישראל אשר עמו.




יום שישי, 5 באפריל 2024

קידושין

 יפתח בן גדליה + צליל בת שמואל = 1541 =  [תהילים, קכב,ז] יְהִי-שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ;    שַׁלְוָה, בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ 

צליל בת שמואל ויפתח בן גדליה = 1547 =  [תהילים, פד,ה] אַשְׁרֵי, יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ--    עוֹד, יְהַלְלוּךָ סֶּלָה


יפתח בן גדליה + צליל בת שמואל = 1541 =  [תהילים, קכב,ז] יְהִי-שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ;    שַׁלְוָה, בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ 


יפתח בן שמחה = 903 = וַיְהִי דָוִד לְכָל-דְּרָכָו, מַשְׂכִּיל; וַיהוָה, עִמּוֹ. (שמואל, א יח,יד)

= כִּי מִי-אֵל, מִבַּלְעֲדֵי יְהוָה;    וּמִי צוּר, מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהֵינוּ. (שמואל, ב כב,לב)


צליל בת טלי = 611 = תורה = גמילות חסדים = חִזְקוּ, וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם--    כָּל-הַמְיַחֲלִים, לַיהוָה. (תהילים, לא,כה)


903 + 611 = 1514 =   טוֹב-לִי תוֹרַת-פִּיךָ--    מֵאַלְפֵי, זָהָב וָכָסֶף. (תהילים, קיט,עב)


903 ו 611 = 1520 = אֱלֹהֵי עוֹלָם יְהוָה בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ--לֹא יִיעַף (ישעיהו, מ,כח) = עַל-יְהוָה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל--בֶּאֱמֶת (ישעיהו, י,כ)


בראש חודש ניסן השכינה ירדה על המשכן, בפרשת שמיני


שבע ברכות = 1000

שאר כסות עונה = 1118 = שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל  יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד



איש אשה = 617


מילוי דאיש: לף וד ין = 180

מלוי דאשה: לף ין ה = 175

----------------------

355 = בורא עולם = שנה =  על הרים = ויטע כרם = (ברא' ה,ד) "שנה" = (ברא' מ,כג) "וישכחהו" = (ברא' מא,ד) "פרעה" = (שמ' יד,ה) "כי ברח העם" = (דב' כח,מז) "בשמחה" = (ש"א יח,כב) "הנה חפץ בך המלך" = (ירמ' מט,ל) "מחשבה" = (ירמ' ח,ד) "ולא ישוב" = (ירמ' כב,כז) "לא ישובו" = (זכ' א,ג) "שובו אלי" = (תהי' ה,ב) "אמרי האזינה י-הוה" = (תהי' לג,ב) "הודו לי-הוה בכנור" = (תהי' צה,י) "לא ידעו דרכי" = (תהי' קמ,ב) "מאדם רע" = (איוב כז,ג) "ורוח א-לוה באפי" = (איוב לח,כד) "יחלק אור" = (נחמ' ח,ה) "כי מעל כל העם היה" 


איש אשה במילוי : 617 + 355 = 972 =  חית סמך דלת {חסד במילוי} = [תהילים קט,כו] עזרני הוי"ה א-להי הושיעני כחסדך = קשת בענן = שלום ירושלים = ששון ויקר = מעץ הדעת טוב ורע = ספרא דצניעותא = בן פרת עלי עין = מגדול ישועות מלכו = מה נעשה לאחותנו = עין בעין יראו בשוב הוי"ה ציון = צאתכם ממצרים = רחם על הבריות = שם המפורש


סוף מעשה במחשבה תחלה

האשה היא הבריאה האחרונה, אז המחשבה הראשונה


אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּו = 772 = שאלתיאל = באירוסין ונישואין

נעשה אדם = 470 =  לאהבה את הוי-ה 


מצא אשה מצא טוב = 585 = חופה וקידושין = רוח המקום נוחה הימנו = [תהילים נד, ח] בנדבה אזבחה־לך אודה שמך יהוה כי־טוב

"בשר אחד" = 515, כמו שירה, כמו תפלה, כמו דרך ארץ, כמו ואתחנן.




יום שישי, 29 במרץ 2024

לקראת עריכת חופה וקידושין


שבע ברכות = 1000

שאר כסות עונה = 1118 = שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל  יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד

איש אשה = 617


מילוי דאיש: לף וד ין = 180

מלוי דאשה: לף ין ה = 175

----------------------

355 = בורא עולם = שנה =  על הרים = ויטע כרם = (ברא' ה,ד) "שנה" = (ברא' מ,כג) "וישכחהו" = (ברא' מא,ד) "פרעה" = (שמ' יד,ה) "כי ברח העם" = (דב' כח,מז) "בשמחה" = (ש"א יח,כב) "הנה חפץ בך המלך" = (ירמ' מט,ל) "מחשבה" = (ירמ' ח,ד) "ולא ישוב" = (ירמ' כב,כז) "לא ישובו" = (זכ' א,ג) "שובו אלי" = (תהי' ה,ב) "אמרי האזינה י-הוה" = (תהי' לג,ב) "הודו לי-הוה בכנור" = (תהי' צה,י) "לא ידעו דרכי" = (תהי' קמ,ב) "מאדם רע" = (איוב כז,ג) "ורוח א-לוה באפי" = (איוב לח,כד) "יחלק אור" = (נחמ' ח,ה) "כי מעל כל העם היה" 

איש אשה במילוי : 617 + 355 = 972 =  חית סמך דלת {חסד במילוי} = [תהילים קט,כו] עזרני הוי"ה א-להי הושיעני כחסדך = קשת בענן = שלום ירושלים = ששון ויקר = מעץ הדעת טוב ורע = ספרא דצניעותא = בן פרת עלי עין = מגדול ישועות מלכו = מה נעשה לאחותנו = עין בעין יראו בשוב הוי"ה ציון = צאתכם ממצרים = רחם על הבריות = שם המפורש


סוף מעשה במחשבה תחלה

האשה היא הבריאה האחרונה, אז המחשבה הראשונה


הושע ב,יח: וְהָיָ֤ה בַיּוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה תִּקְרְאִ֖י אִישִׁ֑י וְלֹא־תִקְרְאִי־לִ֥י ע֖וֹד בַּעְלִֽי׃


היות האדם לבדו = 513 = חתן כלה (היות האדם לבדו זה אף פעם לא מחמת שלא תהיה מוכנה לו עזר כנגדו אלא בעקבות כל דחיה או עיכוב אחר, באשר זיווגו קים אמנם מאיזושהי סיבה היא בהסתר ובהעלם; ובכן, יש חתן ויש כלה, אבל אין ו' החיבור ביניהם)

לא טוב היות האדם לבדו = 561 = סוף מעשה (האדם לבדו בבחי' במחשבה תחילה, אך עדין חייב להוריד את המחשבה לבחי' מעשה) = עלמא דקושטא (עולם האמת) = כוכב השחר = עזה כמות אהבה

עזר כנגדו = 360 = רוח חכמה ובינה (מתוך ישע' יא,ב המדבר על משיח: וְנָחָה עָלָיו, רוּחַ יְהוָה--רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת, וְיִרְאַת יְהוָה) = חלק אלוה ממעל = כמים לים מכסים \\ מתוך ישע' יא,ט: לֹא-יָרֵעוּ וְלֹא-יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל-הַר קָדְשִׁי: כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-יְהוָה, כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים --- \\ דוקא, העזר דהי' האשה היא לאדם כגוף לנשמה, כמים לים וד"ל \\


אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּו = 772 = שאלתיאל = באירוסין ונישואין

נעשה אדם = 470 =  לאהבה את הוי-ה 


מצא אשה מצא טוב = 585 = חופה וקידושין = רוח המקום נוחה הימנו = [תהילים נד, ח] בנדבה אזבחה־לך אודה שמך יהוה כי־טוב


ויקח י-הוה אלהים את האדם = 687 = אל שדי נראה אלי בלוז = שמים וארץ  = ויוציאנו הוי-ה א-להינו משם = זרע קודש = את הירדן הזה = שומר מצוה = תזריע = ע"ב + ס"ג + מ"ה + ב"ן + קס"א +  קמ"ג + קנ"א {ז' מילוי' דזו"ן} = [תהילים פו,ג] חנני אדנ-י כי אליך אקרא כל היום


"בשר אחד" = 515, כמו שירה, כמו תפלה, כמו דרך ארץ, כמו ואתחנן.




יום שלישי, 19 במרץ 2024

Tsedakah Mensual para la labor sagrada de Daniel Israel Ginerman