סוף הפטרת תרומה, מ"א ו,יא-יג:
וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-שְׁלֹמֹה, לֵאמֹר. יב הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר-אַתָּה בֹנֶה, אִם-תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה, וְשָׁמַרְתָּ אֶת-כָּל-מִצְוֹתַי, לָלֶכֶת בָּהֶם--וַהֲקִמֹתִי אֶת-דְּבָרִי אִתָּךְ, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-דָּוִד אָבִיךָ. יג וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא אֶעֱזֹב, אֶת-עַמִּי יִשְׂרָאֵל.
עמי ישראל = 661 = אסתר = [איכה ג,לג] כי לא ענה מלבו ויגה בני איש = הנה כחומר ביד היוצר = לשון הרע = שושנה = תיקון הכללי
רמ"ד וואלי על מ"א ו,יא:
תורה תמימה על איכה
ג׳:ל״ג
כי לא ענה מלבו. אמר ר' שמעון בן יוחאי, מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה בדורו של אחשורוש – מפני שהשתחוו לצלם, אמרו ליה תלמידיו, וכי משא פנים יש בדבר , אמר להו, הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים, והיינו דכתיב כי לא ענה מלבו [מגילה י"ב ב׳].
כי לא ענה מלבו. א"ר לוי, בסיני פעלו ישראל בפיהם ולא בלבם, כמש"נ (תהילים ע״ח:ל״ו) ויפתוהו בפיהם וגו׳, ובבבל פעלו בלבם ולא בפיהם כמש"נ כי לא ענה מלבו, אמר הקב"ה, יבא פה שבסיני ויכפר על פה שבבבל ויבא לב שבבבל ויכפר על לב שבסיני, ואע"פ כן – ויגה בני איש – הביא עליהם איש צר ואויב, זה המן, והגה את מכתן [מ"ר]
חודש טוב = 335 = הר סיני = מלך מלכי המלכים = אבן העזר = מערכה = סערה
