shiur salimos de mitsraim

מהמעשיות של רבי אושר:

מעשה באחד שהיה בודד, והרגיש שהוא הבודד של העולם. וגם אם היה מתערב קצת בעולם היה נשאר בודד בתכלית. והיה שבור מאד כי היה אצלו הבדידות רע ביותר. וחיפש לעצמו אור להידבק בו כנגד הבדידות. ושמע שיש בעולם אור הגנוז שיכול להחיות מתים כמוהו. והלך וחיפש ותעה ולא מצא כלום והגיע לחכם ושאל. ענה לו, הכאב של בדידות הוא האור הגנוז שלך....

תיקון הלב = 603 = בינ"ה * 9 = בני ישראל

ועוד 2 תיבות ועוד 8 אותיות = 613 = = [דה"א ז,כז] "נון בנו, יהושע בנו" = (יהו' י,ב) "י-הוה א-להי ישראל" = (מ"ב כ,ב) "ויתפלל אל י-הוה" = (יח' ג,יג) "רעש גדול" = (יח' לד,יז* "ואתה צאני" = אורות

El secreto del camino está insinuado en la propia palabra: 'omer, עמר: su valor numérico 310 es el de la palabra "iesh", יש, "Hay", como hemos dicho. ¿Y cómo develamos lo que hay? Dice Ben BagBag, al final del capítulo 5 de Pirkei Avot y también con valor 310, refiriéndose a la Torah: הפוך בה והפוך בה דכולא בה, "Vuélvela y vuélvela, pues todo está en ella". Hacia esa Torah comenzamos hoy el camino; para ser hábiles de recibirla en el día 50, en la festividad de Shavuót, cada quien sabiendo en su corazón qué esfuerzo ha realizado en honor al camino que nos ha sido dado recorrer.

אבות ו,ו:

גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית בשלשים מעלות, והכהנה בעשרים וארבע, והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים.

ואלו הן, בתלמוד, בשמיעת האזן, בעריכת שפתים, בבינת הלב, באימה, ביראה, בענוה, בשמחה, בטהרה, בשמוש חכמים, בדקדוק חברים, בפלפול התלמידים, בישוב, במקרא, במשנה, במעוט סחורה, במעוט דרך ארץ, במעוט תענוג, במעוט שנה, במעוט שיחה, במעוט שחוק, בארך אפים, בלב טוב, באמונת חכמים, בקבלת היסורין, המכיר את מקומו, והשמח בחלקו, והעושה סיג לדבריו, ואינו מחזיק טובה לעצמו, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, אוהב את הצדקות, אוהב את המישרים, אוהב את התוכחות, ומתרחק מן הכבוד, ולא מגיס לבו בתלמודו, ואינו שמח בהוראה, נושא בעל עם חברו, ומכריעו לכף זכות, ומעמידו על האמת, ומעמידו על השלום, ומתישב לבו בתלמודו, שואל ומשיב שומע ומוסיף, הלומד על מנת ללמד והלומד על מנת לעשות, המחכים את רבו, והמכון את שמועתו, והאומר דבר בשם אומרו, הא למדת כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאלה לעולם, שנאמר (אסתר ב), ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי:

*משחקי סימטריה ואנלוגיה סביב מגילת אסתר ותיאטרון הבובות העומד לשרותנו, ועלינו להמציא מחדש את הוראות ההפעלה כי נשכח מאתנו איך לקרוא את המקור

*משחקי סימטריה ואנלוגיה סביב מגילת אסתר ותיאטרון הבובות העומד לשרותנו, ועלינו להמציא מחדש את הוראות ההפעלה כי נשכח מאתנו איך לקרוא את המקור
holly hypertext*
מאת הקטן DaniEl I. Ginerman דניאל גינרמן שאינו יודע לשאול, באהבה

"פרעה" = 355 = "בורא עולם", ובאותו אופן "המן" = 95 = "המלך", כאשר נודע לנו שכל פעם שמופיע במגילת אסתר "המלך" ללא השם אחשורוש, כוונתו היא לא אחשורוש אלא מלך מלכי המלכים הקב"ה. כדברי יעקב אבינו אל ה' לסיום ברכותיו "לישועתך קויתי", השוה 1362 כמו התשובה שהוא מקבל בפשטות לאקונית מאת המלך עצמו במגילת אסתר (ה,ו) "מה שאלתך, וינתן לך". או שאלת המלך (אסתר ה,ג) "מה לך אסתר המלכה", והרי יש לה (ירמ' ח,ז) "את משפט י-הוה", גם שאלה וגם תשובה בערך 856. הרי כל עניין המגילה עומד על מצב הפוך מזה של שיר השירים, מצב בו המלכה (למשל שלנו, טוב שגם היא עדת ישראל) זנתה בגוים, ביישה את השכינה, והמלך זועם (אסתר ז,ח) "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית"?!, בערך 1441, ולא היינו זהירים על המשכן שה' נתן בתוכנו והתנה בו את אמרו (ויק' כו,יא) "ולא תגעל נפשי אתכם", ועכשיו יש גזרה מאת ה' (אסתר ח,ה) "אשר כתב לאבד את היהודים", שניהם גם בערך 1441. וההמתקה באה לסיום המגילה, לסיום הסרט לתוכו הכנסנו את עצמנו כשרצינו לנהל את הנעדר משליטתנו. אז מרדכי היהודי הוא "משנה למלך אחשורוש" = 1336 על מנת (שמ' כט,ד) "לשרת בקדש" בלבד, וקשה מאוד לא להתפתות להנאות השלטון, אבל מן השמים מובילים את האדם לאן שהוא בוחר להשיג, ויש לו הבטחה בשם ה' האומרת (יח' יד,ח) "ונתתי פני באיש ההוא", שיעמוד צלם א-להים להצילו מכל רע. הרי כל העולם הזה משחק בובות, ואפילו "אחשורוש" = 821 עצמו וכל הדומים לו הוא האיש (דב' יד,כה - טז,ז - יז,ח) "אשר יבחר י-הוה א-להיך בו" לנסותך, (ברא' ב,כד) "ודבק באשתו" היא החלק הנקבי שלך, (ירמ' טז,ט ועוד) "כי כה אמר י-הוה צבאו-ת" וכפי דברו יהיה, ובצינורות הנוצרים מדבקותו של אחשורוש באשתו תיזרם לנו ישועה. הרי בסוף, לא רק "המלך" בלי שם עצם הוא משל לקב"ה במגילה, אלא גם אחשורוש בהסתר, בשליחות בלתי מודעת כזו של פרעה, מניע אותנו לזעוק לגלוי ההשגחה עלינו, לגלוי הא-להים אשר (שה"ש ג,י) "תוכו רצוף אהבה" השוכן בתוכנו, ולהיכנע כבי' לגאולה, לסיכוי אמתי לחיים של אהבה.

ויהי בשלח פרעה את העם

ויהי "בשלח פרעה" = 695

כל ימיך על אדמתך = 695 = (שמ' כא,לד) "בעל הבור ישלם" = (תהי' קח,א) "אליך י-הוה אקרא צורי" = (תהי' קח,ה) "כי גדול מעל שמים חסדך" 

[תהי' לד,ח] 

  חֹנֶה מַלְאַךְ-יְהוָה סָבִיב לִירֵאָיו;    וַיְחַלְּצֵם.

 = 695

ויהי בשלח פרעה את העם = 1242 = (שמ' יח,י) "מתחת יד מצרים" = 

ולא נחם אלהים דרך פלשתים כי קרוב הוא = 1655 = [איוב כא,יח] "יהיו כתבן לפני רוח, וכמץ גנבתו סופה" 

ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה = 5363 = [יש' מט,כג] "וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ, וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ--אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ, וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ; וְיָדַעַתְּ כִּי-אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא-יֵבֹשׁוּ קֹוָי"

בא (שמ' כא,כו) וגם מקננו ילך עמנו וגו'

וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו נקח לעבד את יהוה אלהינו ואנחנו לא נדע מה נעבד את יהוה עד באנו שמה = 4109 = [דב' טז,יט] לא תטה משפט, לא תכיר פנים, ולא תקח שחד; כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקם = [דה"ב ה,ו] והמלך שלמה וכל עדת ישראל הנועדים עליו לפני הארון, מזבחים צאן ובקר, אשר לא יספרו ולא ימנו מרב

שחד = 312 = שבי = וקין היה עבד אדמה = שואה = וקסמים בידם (מלאכי בלק אל בלעם)

שמ' כא,כו וגם מקננו ילך (= 355 = בורא עולם = פרעה) עמנו לא תשאר "פרסה" = 345 = משה = אל שדי = שילה = עד "באנו שמה" = 404 = שקד = קדש (תחנה 33 במסעות)

מצרים: בין עמי ובין עמך

שמ' ח,יט: ושמתי פדת בין עמי ובין עמך; למחר יהיה האת הזה

בין עמי ובין עמך = 380 = מצרים

למחר יהיה האת הזה = 731 = תשאל

רעה צאן או עבד אדמה?

ברא' ד,ב:

הבל: רעה צאן = 416 = תיו

ויהי הבל רעה צאן = 484 = פדת (פדות, כמו שמ' ח,יט: "ושמתי פדת בין עמי ובין עמך") = ואין עמו אל נכר = 484 = (תהי' קיח,כח) "א-לי אתה ואודך" = (מש' כח,ה) "ומבקשי י-הוה" = (קו' א,ד) "דור הלך ודור בא" = (יונה ד,ב) "ונחם על הרעה" = עתיד = תלמיד = (זכ' יג,ג) "כי ינבא איש עוד" = (יש' ס,ט) "להביא בניך מרחוק" = (ש"ב יב,ג) "חטאתי לי-הוה"

קין: עבד אדמה = 126

וקין היה עבד אדמה = 312 = שבי

זיווגים של אותיות וזיווגים של האדם, תבנית משל ונמשל הדדי המתהווה בכל מקום, על כל זוג, מן הכלל אל הפרט ומן הפרט אל הכלל

*** זיווגים של אותיות וזיווגים של האדם, תבנית משל ונמשל הדדי המתהווה בכל מקום, על כל זוג, מן הכלל אל הפרט ומן הפרט אל הכלל ***

לטיוטה של מהלך חדש; משוחח עם המאמר היקר ערך http://www.ynrcollege.org/Pages/Academic/Article.aspx?ArticleId=659:

"התהליך : בראשית א – ג' "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור" ד' "וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך" ה' "ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" .

א. העשיה (ויאמר אלקים). ב. ההבדלה בין שני החלקים (ויבדל אלקים). ג. קריאה בשם (ויקרא אלקים)."

ונפלא בעינינו, כי זה שורש ומקור אלוהי לתיקון הבעש"ט המורכב מהכנעה (שהיא באמת בעשיה, והכי מושלמת תהיה אם בדיבור תעשה), הבדלה, והמתקה (היא הזיווג, מציאת הזהות הנמשלת מהשם המשותף).

ובאותו מאמר מצוטט גם עניין מהות וכוח האותיות מדברי הרמ"ק:

"רמ"ק על ס.יצירה : הענין הוא כי האותיות הם כלי לקבל הרוחניות והיכל שבו משכן הקדושה, כמו שהארכנו בספ"ר במקומות רבים, וזה מפני היות בו בצורתו ומספרו ועניינו ומבטאו ומלואו רמז אל האצילות והרוחניות הנרמז השוכן בו. ולכך בהיות האדם מבטא בשפתיו יתנועע ויפעול הרוחניות ההוא לסבה ידועה פי' שם בשער הכוונה. אבל עם כל זה שיש אל האות מקום הרכבה אל האצילות והרוחניות, עם כל זה ימצאו אותיות שוות משונות בעניינם ורוחנייותם. והעד על זה ה' אחרונה שבשם שאין קדושתה חמורה כקדושת ה' ראשונה. וכן בדברים רבים זולת אלו. והטעם הכל לפי כוונת הכותב. וכן גדולה מזו אמרו ז"ל בגמ' היה צריך לכתוב השם וחשב לכתוב יהודה וטעה וכתב השם אינו קדוש ונמחק, והרי הוא השם במקום הראוי לו ועם כל זה אינו קדוש ונמחק אף אם האותיות ראויות והגונות אל האצילות והרוחניות עם כל זה לא שרתה עליהן רוח הקדש מפני שלא הזמינום לכך."

ומביא עוד כדלהלן, וזה נפלא מאוד:

""תוכו כברו"

כברו – שורש ראשוני בר . בר = חוץ

ברא, בריאות, ברירה, ברית, ברח.

ס. צירופי אותיות ( על "תוכו כברו" – פנים ואחור ):

..... הנה הפנים והאחור של האותיות כברו, הוא שם הוי"ה ב"ה. ואותיות הפנמיות של תוכו הוא ג"כ שם הוי"ה. לזה אמרו כל מי שאין תוכו כברו אל יכנוס לבית המדרש. ואם תצרף אותיות הפנימיות של תוכו לאותיות הפנימיות של כברו נעשה כברו. ואם תצרף שאר האותיות העומדים בחוץ נעשה אותיות תוכו. וזה שמדייק בזהר הקדוש בדיוקנא דקב"ה דאיהו תוכו ושכינתיה ברו איהו תוכו מלגיו ואיהו ברו ולא אשתניאות איהו מלבר מההוא דלגיו וכולא חד וזה יחודו ואחדותו יתברך שמו."

ומעורר בי מחשבה שאולי משל "תוכו ושכינתיה", כשנמשל באדם, משמעותו "האנוכי ונסיבותיו", the self and it's circumstances, כי הנסיבות, הסביבה המצויה לאדם לפעול בה, היא היא המלכות הנתקנת בידו להוותה שכינה.

וכך מציין עוד בעל המאמר:

"זיווגים אם-כן הינם מהות קיומנו ועשיתנו בעולם הזה. זיווג חייו של האדם הינו ברית הנישואין. ואם בשורשים עסקינן, הרי שורש נישואין הינו נשא, משמע בני הזוג בעשיתם "הגשמית" נישאים אל על לעולמות רוחניים גבוהים וכפי עשייתם בזיווג התחתון, כך נבנים עולמות עליונים ומתקנים ומזדווגים."

ועוד ישאל, ובכך יפתח שערי גלוי מתוק:

"ואיך יכול האדם בע"ה להתענג על ה' ולקיים חלקו בזיווגים העליונים ( ראה להלן "אתערותא דלתתא"), לבנות ולתקן עולמות עליונים ?

זהר הקדוש בראשית פח – עא : אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְּבַר יְיָ אֶל אַבְרָם וְגו'. רַבִּי יְהוּדָה פַּתָח (שיר השירים ז) אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ. הָא אוּקְמוּהָ, אֲבָל בְּאִתְעֲרוּתָא דִלְתַתָּא אִשְׁתְּכַח אִתְעֲרוּתָא לְעֵילָא, דְּהָא לָא אִתְעַר לְעֵילָא עַד דְּאִתְעַר לְתַתָּא. וּבִרְכָאן דִּלְעֵילָא לָא מִשְׁתַּכְּחֵי אֶלָּא בַּמֶה דְּאִית בֵּיהּ מַמָּשָׁא וְלָאו אִיהוּ רֵיקַנְיָא.

על משנה כתובות ת-ט :

ר"ע מב : ואוכלת עמו לילי שבת . אע''ג דבכל שאר הימים יכול לתת מזונותיה על ידי שליש אם ירצה , בליל שבת שהוא ליל עונה :

עיקר תוי"ט : וסתם לן תנא כמדת תלמיד חכם. ואפשר נמי שמצד עונג שבת מחויבת העונה בו לכל אדם :

הנה כי-כן, ראינו כיצד ניתן "להגשים" זיווג אותיות י' וה' משם הוי"ה ע"י מעשה, שהוא זיווג מקודש של דוכרא בנוקבא (של איש ואשה),

של ששת ימי השבוע ביום השביעי ושל זעיר אנפין בנוקבה (מלכות). והם כולם קודשא בריך הוא ושכינתיה – ה' אלקינו ה' אחד."