בס"ד
(א) אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע:
(ב) וַיִּוָּלְדוּ לוֹ שִׁבְעָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת:
(ג) וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת וַעֲבֻדָּה רַבָּה מְאֹד וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם:
(ד) וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לִשְׁלֹשֶׁת אַחְיֹתֵיהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִמָּהֶם:
(ה) וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם כִּי אָמַר אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרֲכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב כָּל הַיָּמִים: פ
(ו) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יְקֹוָק וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם:
(ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְקֹוָק וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ:
(ח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע:
(ט) וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְקֹוָק וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים:
(י) הֲלֹא את אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ:
(יא) וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ:
(יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל הַשָּׂטָן הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵעִם פְּנֵי יְקֹוָק:
(יג) וַיְהִי הַיּוֹם וּבָנָיו וּבְנֹתָיו אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר:
(יד) וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב וַיֹּאמַר הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל יְדֵיהֶם:
(טו) וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ:
(טז) עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה מִן הַשָּׁמַיִם וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְּעָרִים וַתֹּאכְלֵם וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ:
(יז) עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּפְשְׁטוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ:
(יח) עַד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר:
(יט) וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר וַיִּגַּע בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת וַיִּפֹּל עַל הַנְּעָרִים וַיָּמוּתוּ וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ:
(כ) וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ:
(כא) וַיֹּאמֶר עָרֹם יצתי יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה יְקֹוָק נָתַן וַיקֹוָק לָקָח יְהִי שֵׁם יְקֹוָק מְבֹרָךְ:
(כב) בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב וְלֹא נָתַן תִּפְלָה לֵאלֹהִים: פ
[איוב א,כא] וַיֹּאמֶר עָרֹם יצתי יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה יְ-הוָה נָתַן וַי-הוָה לָקָח יְהִי שֵׁם יְ-הוָה מְבֹרָךְ
י-הוה נתן וי-הוה לקח יהי שם י-הוה מברך = 1349 = [תהי' קיט,פז] כמעט כלוני בארץ ואני לא עזבתי פקדיך = (ברא' כד,מ) ממשפחתי ומבית אבי = (ברא' כז,מ) וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ {מהברכה של יצחק לעשו} = (ברא' לב,ה) כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי = (ברא' לד,כז) בני יעקב באו על החללים ויבזו את העיר אשר טמאו = (ברא' מד,ח) אמתחתינו השיבנו אליך = (ברא' מו,ח) שמות בני ישראל = (במ' יח,יז) תקטיר אשה לריח ניחח = (במ' כא,ו) וימת עם רב מישראל = (במ' לד,יג) משה אל בני ישראל = (דב' א,א) אלה הדברים אשר דבר משה = (דב' ד,לט) וידעת היום והשבת אל לבבך = (דב' ד,לט) והשבת אל לבבך כי י-הוה הוא הא-להים בשמים {ומשם, פסוק סימטרי בו וידעת היום = כי י-הוה הוא הא-להים בשמים, ובאמצע והשבת אל לבבך} = (דב' לד,ח) בני ישראל את משה = (שופט' טז,לא) והוא שפט את ישראל {בהיקבר ישראל את שמשון}
י-הוה נתן = 526 = אין יאוש בעולם = כדור הארץ = מודעות = מלכות יהודה = עוג מלך הבשן = רבי נחמן בן פייגא = (ברא' א,כו) כדמותנו = (ברא' יב,ג) ואברכה מברכיך = (ברא' טו,א) היה דבר י-הוה אל אברם = (ברא' כ,א) ויסע משם = (ברא' כא,יז) כי שמע א-להים = (ברא' כד,מג ועוד) השקיני נא = (ברא' כד,ס) ויירש = (ברא' כה,יא ועוד) וישב יצחק = (ברא' כז,כט) ומברכיך ברוך {מברכת יצחק ליעקב} = (ברא' כח,יא) וישכב במקום = (ברא' לא,נ) ראה א-להים עד ביהי ובינך {לבן אל יעקב} = (ברא' מא,נא) כי נשני א-להים (יוסף קרוא לבנו מנשה} = (ברא' מז,כז) ויפרו וירבו = (שמ' ז,ט) מופת {כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וגו'} = (שמ' ז,יא) ולמכשפים = (שמ' י,יט) ויהפך י-הוה רוח ים חזק = (שמ' יב,כד) לחק לך ולבניך עד עולם = (שמ' טז,כט) י-הוה נתן {רְאוּ כִּי יְקֹוָק נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת וגו'} = (שמ' כא,א) ואלה המשפטים = (שמ' כד,ה) ויזבחו זבחים שלמים = (שמ' כט,כה) לריח ניחוח לפני י-הוה = (שמ' לא,טו) כל העשה מלאכה = ענות = שניהם מלאים = (במ' יט,ב) ויקחו אליך פרה אדמה = (במ' לב,כט) הארץ לפניכם = מות הכהן = (דב' ד,יז) צפור כנף {תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם } = (דב' ד,יז) י-הוה נתן {וְחָרָה אַף יְקֹוָק בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְקֹוָק נֹתֵן לָכֶם } = (דב' יא,כא) ירבו ימיכם וימי בניכם = (דב' יב,כג) כי הדם הוא הנפש = (דב' יג,ב) מופת {כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת } = (דב' יז,א) כל דבר רע = (דב' כב,ו) קן צפור
וי-הוה לקח = 170 = דגל מחנה יהודה = דוד יוסף = הקללה = מסע = מקל = ניסן = נעמי = פסל = (ברא' ב,כד) על כן = (ברא' ג,ה) ידע א-להים = (ברא' ג,כב) לעלם = (ברא' יג,ח) ביני וביניך {אברם ללוט} = (ברא' כו,יג) וילך הלוך וגדל {יצחק} = (ברא' מח,יט) יהיה לעם = (שמ' ה,יא) לכו קחו = (שמ' כה,ב) ויקחו לי {תרומה} = (שמ' כז,ה) חצי המזבח = בקנה אחד = (ויק' יח,כד) נטמאו הגוים = (ויק' כד,טו) יקלל = (במ' ח,כב) כן באו הלוים = ענן = (דב' ה,יג) ינוח עבדך { וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ } = (דב' כו,טז) היום הזה י-הוה א-להיך
י-הוה נתן וי-הוה לקח = 696 = (ברא' טו,ו) והאמן בי-הוה ויחשבה לו צדקה = חסידי אומות העולם = שמשון = (ברא' א,ה) ויקרא א-להים לאור יום = (ברא' א,כז) א-להים ברא אתו = (ברא' כו,יט) וימצאו שם באר {וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים } = אלעזר בן אהרן הכהן = קרבן אליסף בן דעואל = (במ' טז,כב) אל א-להי הרוחת = (דב' ג,יח) א-להיכם נתן לכם = (דב' ב,לז) נחל יבק וערי ההר = (דב' ד,א) אשר אנכי מלמד {וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם } = (דב' ה,ו) לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי = בהמתך וגרך
יהי שם י-הוה מברך = 653 = כל בני ישראל = (ברא' א,טז) את המאור = (ברא' ד,יג) ויקמר קין אל י-הוה גדול עוני = (ברא' ט,ו) כי בצלם א-להים עשה = (ברא' ט,יט) ומאלה נפצה כל הארץ {שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ } = (ברא' יא,ח) ויפץ י-הוה אתם = (ברא' יט,לא) הבכירה אל הצעירה = (ברא' לט,ו) הלחם אשר הוא אוכל = (שמ' יג,ד) היום אתם יצאים = (ויק' כג,לז) להקריב אשה = (במ' ו,כג) כה תברכו = (במ' לב,כב) מי-הוה ומישראל {משה אל שני השבטים וחצי: וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְקֹוָק וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְקֹוָק וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יְקֹוָק } = (דב' ג,ח) ונקח בעת ההא = (דב' ו,א) החקים והמשפטים = (דב' י,כב) ירדו אבתיך = (דב' יד,כג) ואכלת לפני י-הוה = (דב' כט,ג) ולא נתן י-הוה לכם {וְלֹא נָתַן יְקֹוָק לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה } = (דב' לב,נ) ןמת בהר {וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ וגו'}
------------------------------------------
כפי שמברכים על הטובה כן מברכים על הרעה
ברכות ס ע"ב
חייב אדם לברך כו'. מאי חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה? - אילימא: כשם שמברך על הטובה הטוב והמטיב, כך מברך על הרעה הטוב והמטיב - והתנן: על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב, על בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת! - אמר רבא: לא נצרכה אלא לקבולינהו בשמחה. אמר רב אחא משום רבי לוי: מאי קרא - +תהלים ק"א+ חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה, אם חסד - אשירה, ואם משפט - אשירה. רבי שמואל בר נחמני אמר: מהכא - +תהלים נ"ו+ בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר; בה' אהלל דבר - זו מדה טובה, באלהים אהלל דבר - זו מדת פורענות. רבי תנחום אמר: מהכא +תהלים קט"ז+ כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. ורבנן אמרי מהכא +איוב א'+ ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מברך. אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר, וכן תנא משמיה דרבי עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד. כי הא, דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא, מטא לההיא מתא, בעא אושפיזא לא יהבי ליה. אמר: כל דעביד רחמנא לטב. אזל ובת בדברא, והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא. אתא זיקא כבייה לשרגא, אתא שונרא אכליה לתרנגולא, אתא אריה אכלא לחמרא. אמר: כל דעביד רחמנא לטב. ביה בליליא אתא גייסא, שבייה למתא. אמר להו: לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה! ואמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר: לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר +קהלת ה'+ אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים.
ירושלמי ברכות פ"ט דף יד טור ב
אמר רבי יודן בן פילה הוא שאיוב אמר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך כשנתן ברחמים נתן וכשלקח ברחמים לקח ולא עוד אלא כשנתן לא נמלך בברייה וכשלקח נמלך בבית דינו אמר רבי אלעזר כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו
מכילתא דרבי ישמעאל יתרו
רבי עקיבא או', לא תעשון אתי, שלא תנהגו בי כדרך שאחרים מנהגין ביראותיהן, שכשהטובה באה עליהם הם מכבדין את אלהיהם, שנאמר +חבקוק א טז+ על כן יזבח לחרמו וגו', וכשהפורענות באה עליהן הם מקללין את אלהיהם, שנאמר +ישעיה ח כא+ והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו; אבל אתם אם הבאתי עליכם את הטובה, תנו הודאה, הבאתי עליכם את הייסורין, תנו הודאה. וכן דוד אומר +תהלים קטז יג+ כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. [+שם שם ג - ד /תהלים קטז/+ צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא] וכן איוב אומר +איוב א כא+ ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, על מדה טובה ועל מדה פורענות. מה אשתו אומרת לו +שם /איוב/ ב ט+ עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומות, וכן הוא משיב +שם שם /איוב ב/+ כדבר אחת הנבלות תדברי וגו'. אנשי דור המבול שהיו כעורין בטובה וכשבאה עליהם הפורענות קבלו אותה בעל כרחם. [אנשי סדום היו כעורין בטובה וכשבאה עליהן הפורענות קבלו אותה בעל כרחם]. ואנו שהיינו נאים בטובה לא נהיה נאים בפורענות. לפיכך אמר לה, כדבר אחת הנבלות תדברי. ועוד שיהא אדם שמח ביסורין יותר מהטובה, שאפילו אדם עומד בטובה כל ימיו, אינו נמחל לו מן העבירות שבידו, ומי מוחל לו העבירות, הוי אומר הייסורין.
רבי אליעזר בן יעקב אומר, הרי הוא אומר +משלי ג יא - יב+ מוסר ה' בני אל תמאס וגו', מפני מה כי את אשר יאהב ה' יוכיח וגו'. אמרת, בוא וראה, מי גרם לבן זה לרצות את האב, הוי אומר, ייסורין. רבי מאיר אומר +דברים ח ה+ וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו וגו' [יהי לבך יודע מעשים שעשית וייסורין שהבאתי עליך, שלא לפי מעשיך הבאתי עליך את הייסורין. ר' יוסי בר' יהודה אומר, חביבין יסורין ששמו של מקום חל בו שיסורין באין עליו, שנאמר +שם שם ה+ ה' אלהיך מייסרך]. רבי יונתן אומר, חביבין יסורין, כשם שהברית כרותה לארץ כך ברית כרותה ליסורין, שנאמר ה' אלהיך מיסרך, ואומר, כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. ר' שמעון בן יוחאי אומר, חביבים יסורים, ששלש מתנות טובות נתנו לישראל ואומות העולם מתאוין להם, ולא נתנו להם אלא בייסורין. ואלו הן, תורה וארץ ישראל והעולם הבא. תורה מנין, דכתיב +משלי א ב+ לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה, ואומר +תהלים צד יב+ אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל מנין, דכתיב /דברים ח ה/ ה' אלהיך מיסרך ואומר /דברים ח ז/ כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. העולם הבא מנין, דכתיב +משלי ו כג+ כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר. אמרת, אי זו היא דרך שמביאה את האדם לחיי העולם הבא, הוי אומר, אלו יסורין. ר' נחמיה אומר, חביבין יסורין שכשם שהקרבנות מרצין, כך יסורין מרצין. בקרבנות מהו או' +ויקרא א ד+ ונרצה לו לכפר עליו, בייסורין מה הוא אומר +שם /ויקרא/ כו מג+ והם ירצו את עונם. ולא עוד אלא שהייסורין מרצין יותר מן הקרבנות, מפני מה, שהקרבנות בממון והיסורין בגוף. וכן הוא אומר +איוב ב ד+ עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. - כבר היה רבי אליעזר חולה, ונכנסו ארבעה זקנים לבקרו, ר' טרפון ורבי יהושע ור' אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. נענה רבי טרפון ואמר, רבי טוב אתה לישראל מגלגל חמה [שגלגל חמה מאיר בעולם הזה ואתה הארת לנו בעולם הזה ולעולם הבא. נענה ר' יהושע וא' רבי טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים שכך טיפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. נענה ר' אלעזר בן עזריה ואמר, טוב אתה לישראל יותר מאב ואם שאב ואם בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. נענה ר' עקיבא ואמר חביבין הייסורין. אמר להם ר' אליעזר לתלמידיו, סמכוני באשישות ואשמע דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין ייסורין. אמר לו מניין לך, אמר לו כך למדתני, מקרא אני דורש דכתיב +דה"ב =דברי הימים ב'= לג א - ב+ בן שתים עשרה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלם ויעש הרע בעיני ה' וגו' וכתיב +משלי כה א+ גם אלא משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה. וכי חזקיהו מלך יהודה על כל העולם כולו לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד תורה, אלא מכל טורח שטרחנו /שטרח/ בו ומכל עמל שעמל בו לא העלוהו למוטב אלא ייסורין, שנ' +דה"ב =דברי הימים ב'= לג י - יד+ וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחחים ויאסר' בנחשתים ויבאו אותו בבלה וכהצר לו חלה את פני ה' ויכנע מאד לפני ה' אלהי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבוהו ירושלם למלכותו] הא למדת שחביבין ייסורין.
ילקוט שמעוני משלי תתקסד
אמרו מעשה היה בר' מאיר שהיה יושב במנחה בשבת ודורש ומתו שני בניו, מה עשתה אמן הניחה שניהם על המטה ופירשה סדין עליהם, במוצאי שבת בא רבי מאיר מבית המדרש אמר לה היכן שני בני אמרה לו לבית המדרש הלכו, אמרו לה צפיתי בבית המדרש ולא ראיתים, נתנה לו הכוס של הבדלה והבדיל וחזר, ואמר לה היכן שני בני אמרה לו פעמים שהלכו למקום פלוני ועכשו הם באים, הקריבה לפניו לאכול, לאחר שאכל אמרה לו רבי שאלה יש לי לשאול, א"ל אמרי שאלתך, אמר לו רבי קודם היום בא אחד ונתן לי פקדון ועכשו בא ליטול אחזיר לו או לאו, אמר לה בתי מי שיש לו פקדון אינו צריך להחזיר לרבו, אמרה לו חוץ מדעתך לא הייתי מחזרת אותו, מה עשתה תפשה אותו בידו והעלהו לחדר והקריבה אותו למטה, נטלה הסדין מעליהם וראה שניהם מתים מונחים על המטה, התחיל בוכה ואומר בני בני רבי רבי, בני בדרך ארץ ורבי שהיו מאירין עיני בתורתן, באותה שעה אמרה ליה רבי לא כך אמרת לי שאנו צריכין להחזיר פקדון לרבו, כך ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, א"ר חנינא בדבר זה נחמתו ונתישבה דעתו לכך נאמר אשת חיל מי ימצא
תורת האדם הקדמה
והנה חכמי האמת רבותינו ז"ל אמרו בבראשית רבה (פ"ט) והנה טוב זה יצר הטוב, מאד זה יצר הרע, וכי יצר הרע טוב הוא מאד, אלמלא יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד בנים ובנות, העמיקו הרחיבו לעשות כל ישובו של עולם אפס ותהו מפני שאין בו קיום לבד עבודת יוצר הכל, ועם כל זה הוא טוב מאד, לטובים ולישרים בלבותם, כי מעבודת האלהים הוא לעסוק בעניני העולם בקיום המינים, למען היות חפץ האלהים ביצירתו אותנו עומדת לעד, ונדע ונאמין כי בהצליחו אותנו ובהקימו ממנו מוסדות תבל מצאנו חן בעיניו, ובהכריתו רחקיו קצף ה' עליהם קצף, או הן יסורין של אהבה כראוי להן, כמו שנבאר בספר הזה בע"ה. ואין ספק ולא צורך לומר כי ההתקצף וההשתומם על המקרים סכלות גמורה מצד השכל, ופשע ואשם מצד מרדו במשפט אשר שפט המלך ית', הנה תראה ספר איוב בספור התלאות הגדולות והנוראות, מה ראה על ככה ומה הגיע אליו, קרע בגדיו בכה והתאבל בכל דרכי האבלות, וברך שופטו, ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, כללו של דבר במה שיהיה ואשר כבר היה, כי הקצף והדאגה, אולת ומשוגה, ואם יתיאש ויתנחם, ולבבו לא יחם, יתלהו במקרה או במנהג, בשגעון ינהג, זה דרך התורה, עליו תשכון נהרה, ממנו תצא מאפלה לאורה, ובו תדבק לאור באור המנורה הטהורה. והאלהים אשר מקצפו נירא, ורצונו צנה וסוחרה, יראנו מהרה בבנין בית הבחירה, ויקיים בנו ובכל החבורה, מקרא שכתוב בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי פי ה' דבר
שו"ת יחל ישראל פו
ובערוך השולחן ביו"ד (סי' שעו ס"א) כ' וז"ל אמרו חז"ל בסוף מ"ק דהבאים לנחם את האבל אין להם לדבר שום דיבור עד שהאבל ידבר מקודם שנאמר באיוב וכו', ויראה לי הטעם דעניין ניחום אבלים הוא להצדיק דינו של הקב"ה כמו שאמר איוב ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך ולנחמו מעצבונו, ולכן מחוייב האבל מקודם להצדיק דינו. וראיה לזה ממ"ש הטור בשם הרמב"ן במנהגי הקדמונים שהאבל התחיל ואמר ברוך דיין האמת עכ"ל. (ובגוף דברי הערוך השולחן דענין ניחום אבלים הוא להצדיק הדין - הדבר מבואר בזוה"ק פ' קרח (ח"ג דף קעו ב) וזל"ק, מהכא אליפנא מאן דאעל לנחמא לאבל בעי ליסדא מלין בקדמיתא וכו' בגין דבעי מלין דאיהו יודי עלייהו וכדין יקבל עליה דינא ויודי למלכא קדישא עליה עכל"ק) הרי דנקט להדיא דבעי דיבור.
אנציקלופדיה תלמודית כרך ד ברכות הודאה טור שכח
ונאמר: כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא792, ונאמר: ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מברך802. וכתבו ראשונים טעם לדבר לפי שיש דברים רבים נראים בתחילתם טובים ואחריתם רעה על כן אין ראוי להשתומם כשתבוא עליו צרה גדולה מפני שאינו יודע סופה812, ועוד שהרעה לעובדי השם היא טובתם ושמחתם כיון שמקבל באהבה מה שגזר עליו השם, נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד השם והעבודה היא שמחה822, ועוד שיחשוב שהכל בא לכפרת עונותיו832.
מת אביו, מברך דיין האמת842, ואם היה לו ממון שיורשו, באופן שצריך לברך שהחיינו852, או הטוב והמטיב862, בתחילה הוא יברך דיין האמת ואחר כך מברך אותן הברכות872.
אף כשמת שאר אדם כשר, וכל שכן תלמיד חכם, מברך דיין האמת882. ומנהג העולם לומר ברוך דיין האמת בלי שם ומלכות כששומעים ממיתת איזה אדם מישראל, אבל במצטער ממיתתו מפני אהבתו או באדם חשוב שמת צריך לומר בשם ומלכות892.
החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת, וכן כשראה גובאי, היינו ארבה, וכן כשראה נובלות שנשרו, היינו פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו902, והוא הדין כל הפסד גדול שבא לו בממונו, אם דרך בני אדם להצטער עליו, מברך דיין האמת912. ואין מברכים דיין האמת אלא על מה שהיה לו ונתקלקל או אבד וכיוצא, אבל על מה שלא נתן לו הבורא אין מברכים ברכה זו כגון שצמח לו עשב בהקמה, שהרי לא נהפכו החטים לעשבים, וכן כשילדה אשתו נקבה, הרי הבן לא נהפך לבת, ואם לא רצה הבורא ליתן לו הכל חטים והכל זכרים אין לו לברך על זה דיין האמת922.
מברך על הרעה מעין על הטובה ועל הטובה מעין על הרעה932, היינו שעל דבר שעכשיו היא רעה לו מברך דיין האמת, אף על פי שתבוא לו אחר כך טובה ממנו, כגון שבא לו שטף מים בשדהו, שכשיעבור השטף טובה היא לו שהשקה שדהו, מכל מקום עכשיו הוא מפסיד התבואה של שנה זו, וכן להיפך על דבר שעכשיו היא טובה לו מברך הטוב והמטיב, אף על פי שתבוא לו אחר כך רעה ממנו, כגון שמצא מציאה וכשישמע המלך יקח ממנו - ויענהו ויפסיד יותר מאשר מצא942 - מכל מקום עכשיו טובה היא לו952, שאין מברכים על העתיד להיות אלא על מה שאירע עתה962, כי העתידות אפשר שיהיו ואפשר שלא יהיו972.
על ברכת דיין האמת בראיית דברים ידועים או מקומות ידועים, ע"ע ברכות הראיה: על בריות משונות; על בתים וכו'.
רד"ק תהילים קא: ה' נתן וה' לקח, בין נתן בין לקח, יהי שם ה' מבורך
אבות דרבי נתן א,יד
כשמת בנו של רבן יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לנחמו נכנס רבי אליעזר וישב לפניו ואמר ליה רבי רצונך אומר דבר אחד לפניך. אמר לו אמור. אמר לו אדם הראשון היה לו בן ומת וקבל עליו תנחומין ומנין שקבל עליו תנחומין שנאמר וידע אדם עוד את אשתו (בראשית ד' כ"ה) אף אתה קבל תנחומין. אמר לו לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא הזכרת לי צערו של אדם הראשון. נכנס רבי יהושע ואמר לו רצונך אומר דבר אחד לפניך. אמר לו אמור. אמר לו איוב היו לו בנים ובנות ומתו כולם ביום אחד וקבל עליהם תנחומין אף אתה קבל תנחומין. ומנין שקבל איוב תנחומין שנאמר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך (איוב א' כ"א). אמר לו לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרת לי צערו של איוב. נכנס רבי יוסי וישב לפניו אמר לו רבי רצונך אומר דבר אחד לפניך. אמר לו אמור. אמר לו אהרן היו לו שני בנים גדולים ומתו שניהם ביום אחד וקבל עליהם תנחומין שנאמר וידם אהרן (ויקרא י' ג') אין שתיקה אלא תנחומין ואף אתה קבל תנחומין. אמר לו לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרתני צערו של אהרן. נכנס רבי שמעון ואמר לו רבי רצונך אומר דבר אחד לפניך. אמר לו אמור. אמר לו דוד המלך היה לו בן ומת וקבל תנחומין ואף אתה קבל תנחומין ומנין שקבל דוד תנחומין שנאמר וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן ויקרא את שמו שלמה (שמואל ב' י"ב כ"ד) אף אתה רבי קבל תנחומין. אמר לו לא די שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרתני צערו של דוד המלך. נכנס רבי אלעזר בן ערך כיון שראהו אמר לשמשו טול כלי ולך אחרי לבית המרחץ לפי שאדם גדול הוא ואיני יכול לעמוד בו. נכנס וישב לפניו ואמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שהפקיד אצלו המלך פקדון. בכל יום ויום היה בוכה וצועק ואומר אוי לי אימתי אצא מן הפקדון הזה בשלום. אף אתה רבי היה לך בן קרא תורה מקרא נביאים וכתובים משנה הלכות ואגדות ונפטר מן העולם בלא חטא ויש לקבל עליך תנחומין כשהחזרת פקדונך שלם. אמר לו רבי אלעזר בני נחמתני כדרך שבני אדם מנחמין. כשיצאו מלפניו הוא אמר אלך לדמסית למקום יפה ומים יפים ונאים והם אמרו נלך ליבנה למקום שתלמידים חכמים מרובים אוהבים את התורה. הוא שהלך לדמסית למקום יפה ומים יפים ונאים נתמעט שמו בתורה. הם שהלכו ליבנה למקום שתלמידים חכמים מרובים ואוהבים את התורה נתגדל שמם בתורה
