בהשראת ספר "סוד לשון הקודש" של מניטו, על שערי אורה

 

בהשראת ספר "סוד לשון הקודש" של מניטו, על שערי אורה:

צדק צדק תרדוף
למען תחיה = 613: צדק עליון בבינה
וירשת = 915 = ראשיתה
את הארץ = 696 = תצור = ?: צדק תחתון במלכות

(ויק' יט,לב) ויראת = 617 {ואהבת = 414 = יתד = אור אינסוף = דתי}

*כשיש המלך אין צריך לחותמו*

לא ידעתי את י-הוה = 932 = תתקבל = ?
לא ידעתי = 525

החיים = 73 = חכמה
ספר החיים = 413

מפי הגבורה = 351

י-הוה אלהי = 72 = חסד {החסד מתעורר ומתגלה כשאני מקבל את י-הוה -מצד החסד

בקרב הארץ = 600

לעבדך באמת = 559 = ישראל חי

שמונה תפילות הודיה מ"ליקוטי תפילות" לשמונת ימי החנוכה --- שמונה ימי חג, וד"ר יעל לוין מביאה שמונה תפילות להגיד בכל אחת מהדלקת הנרות בחג

 https://www.kipa.co.il/%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA/%D7%97%D7%92%D7%99%D7%9D/%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%94/1103658-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%94-%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99-%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%AA-%D7%99%D7%9E%D7%99-%D7%94%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%94/

מהות ימי החנוכה היא היותם ימי הלל והודיה. ההודיה לבורא עולם ככלל היא חלק בלתי נפרד מתפילות החובה, ובכל תפילת עמידה יש ברכות שבח והודיה. המידה של הכרת הטוב ראויה לכל עת ולכל שעה, כמוזכר בבראשית רבה שעל כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבוראו (בראשית רבה יד, ט, מהדורת תיאודור-אלבק עמ' 133–134). ההודיה על העבר היא למעשה מעין תנאי לבקש על העתיד, כפי שנזכר במשנה שאדם אמור לתת הודיה על העבר ולאחר מכן לצעוק על העתיד (משנת ברכות ט, ד).

מוטיב ההודיה מופיע במקומות שונים במפוזר ב"ליקוטי תפילות" לרבי נתן מברסלב, תלמידו המובהק של רבי נחמן, ולקראת חנוכה ערכתי לקט של שמונה תפילות הודיה באופן שראוי לומר בכל אחד מהימים לאחר הדלקת הנרות תפילה אחת. התפילה הראשונה המובאת היא תפילת הודיה הקשורה לחנוכה עצמה. השנייה מזכירה את הצורך להודות לקב"ה תדיר, ובמיוחד בשבתות ובימים טובים, והיא מובאת במיקום הזה מאחר ובשנה הנוכחית, שנת תשפ"א, חל יומה השני של חנוכה בשבת. אחת התפילות אמנם מעמידה במוקדה את הצורך להודות לה' על כל נשימה ונשימה. שאר התפילות מתייחסות בעיקרו של דבר לחסדי הבורא התמידיים שעלינו להודות עליהם.

למרות שראוי לדעתי להותיר על כנם את סדרן של שתי התפילות הראשונות, אפשר בהמשך לשנות את סדר אמירת התפילות, ואין חובה להיצמד להצעה המובאת כאן. נוסח התפילות מובא לפי הדפוסים הראשונים. באשר לנוסח הפסוקים, לעיתים מילים אחדות מופיעות בדפוסים הנזכרים בכתיב מלא בהשוואה לתנ"ך, והבאנו את הכתובים המקראיים בצורה מנוקדת לפי נוסחם בתנ"ך.

--------------------------

תפילת הודיה לחנוכה

וְזַכֵּנוּ לְקַיֵּם מִצְוַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה כָּרָאוּי, בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ"ג מִצְוֹת הַתְּלוּיִים בָּהּ, וּלְקַיֵּם כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁל חֲנֻכָּה בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְבָרֶכְךָ וְלוֹמַר הַלֵּל שָׁלֵם בְּשִׂמְחָה וְחֶדְוָה רַבָּה וּבְהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹלָ[ה] בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְדוֹלָה כִּי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים קָבַעְתָּ לָנוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁהֵם שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא.

זַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְקַיֵּם מִצְוֹתֶיךָ בֶּאֱמֶת עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ בֶּאֱמֶת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא תָּמִיד שֶׁהוּא הוֹדָאָה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּבִפְרָט בִּימֵי הַחֲנֻכָּה הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהֵם יְמֵי הוֹדָאָה, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת, וְלָדַעַת וּלְהַכִּיר אוֹתְךָ וּלְהוֹדוֹת לְךָ וּלְבָרֶכְךָ סֶלָה בֶּאֱמֶת לְעוֹלָם כִּי טוֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תהילים קיח, א). (ליקוטי תפילות, חלק שני, ב)

הודיה על ריבוי החסדים והטובות

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּרַחֵם עָלַי וּתְזַכֵּנִי לִהְיוֹת בְּשִֹמְחָה תָמִיד, וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת שָֹמֵחַ תָּמִיד בְּשִֹמְחָה שֶׁל מִצְוָה, וְאָגִיל וְאֶשְֹמַח בְּךָ וּבִישׁוּעָתְךָ תָמִיד עַל כָּל הַחֲסָדִים אֲשֶׁר עָשִֹיתָ עִמָּנוּ, אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵינוּ קָרָאתָ, וְאֶזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ לִזְכֹּר הַטּוֹבָה וְהַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה תָמִיד, וְלִשְֹמֹחַ בָּזֶה מְאֹד תָּמִיד בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה וּבְיוֹתֵר בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, כִּי אֵין שִׁעוּר וָעֵרֶךְ לְרִבּוּי הַחֲסָדִים וְהַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר אַתָּה גוֹמֵל עִמִּי בְּכָל עֵת, מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר עָשִֹיתָ עִמִּי, "מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי" (תהילים קטז, יב).

אִלּוּ כָּל הַיַּמִּים דְּיוֹ וְכָל אֲגַמִּים קֻלְמוֹסִין, וּבְנֵי אָדָם לַבְלָרִים וּלְשׁוֹנוֹת מְקַלְּסִים, לֹא יַסְפִּיקוּ לְבָאֵר וּלְסַפֵּר, אַחַת מִנִּי אֶלֶף וּרְבָבוֹת רִבּוּי הַטּוֹבוֹת וְהַחֲסָדִים וְהַהַצָּלוֹת וְהַיְשׁוּעוֹת הַגְּדוֹלוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת, נִסִּים רַבִּים וְנִפְלָאוֹת, פִּלְאֵי פִּלְאֵי פְּלָאוֹת, אֲשֶׁר הִפְלִיא חַסְדּוֹ עִמָּנוּ אֲדוֹן הַצְּבָאוֹת, אֲשֶׁר הִצִּיל נַפְשֵׁנוּ מִכָּל הַתְּלָאוֹת וְהַהַרְפַּתְקָאוֹת, "רַבּוֹת עָשִֹיתָ אַתָּה ה' אֱ-לֹהַי נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ אֵין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה עָצְמוּ מִסַּפֵּר" (שם מ, ו), עַל כֵּן בְּוַדַּאי חוֹבָה עָלַי בְּכָל עֵת לִזְכֹּר טוֹבוֹתֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הַתְּמִידִיּוֹת וְהַמִּתְחַדְּשׁוֹת עָלַי בְּכָל עֵת תָּמִיד, וְלִשְֹמֹחַ בִּישׁוּעָתְךָ תָּמִיד. (ליקוטי תפילות, מא)

תפילה על הודיה לה' על כל נשימה

וְנִזְכֶּה לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְבָרֶכְךָ תָּמִיד, וְיִמָּלֵא פִי תְהִלָּתֶךָ, וְנוֹדֶה לְךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ תָמִיד עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה, "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ" (תהילים לה, י), "הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי אֱ-לֹהָי מִמִּתְקוֹמְמַי תְּשַֹגְּבֵנִי" (שם נט, ב), "חַלְּצֵנִי ה' מֵאָדָם רָע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי" (שם קמ, ב), "כִּי אֵלֶיךָ ה' אֱ-לֹהִים עֵינָי בְּכָה חָסִיתִי אַל תְּעַר נַפְשִׁי" (שם קמא, ח), "ה' אֱ-לֹהַי בְּךָ חָסִיתִי הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל רוֹדְפַי וְהַצִּילֵנִי" (שם ז, ב), וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי" (שם נה, יט), "יִרְאֵי ה' הַלְלוּהוּ כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ" (שם כב, כד).

"כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי" (שם שם, כה) "וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ" (שם), "הִנֵּה אֱ-לֹהִים עוֹזֵר לִי ה' בְּסֹמְכֵי נַפְשִׁי. יָשִׁיב הָרַע לְשֹׁרְרָי בַּאֲמִתְּךָ הַצְמִיתֵם. בִּנְדָבָה אֶזְבְּחָה לָךְ אוֹדֶה שִׁמְךָ ה' כִּי טוֹב. כִּי מִכָּל צָרָה הִצִּילָנִי וּבְאֹיְבַי רָאֲתָה עֵינִי" (שם נד, ו-ט), "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָ-הּ הַלְלוּיָהּ" (שם קנ, ו). "כָּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָ-הּ הַלְלוּיָהּ" (שם). (ליקוטי תפילות, נה)

הודאה על החסדים מאוצר מתנת חינם

עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ, וְגַם עִמִּי... גָמַלְתָּ חֲסָדִים וְטוֹבוֹת רַבּוֹת בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ וּמִסְפָּר, וְאִלּוּ פִי מָלֵא שִׁירָה כַיָּם וּלְשׁוֹנִי רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו וְכוּ', לֹא אַסְפִּיק כָּל יָמַי לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְשַׁבֵּחֲךָ וּלְפָאֶרְךָ וּלְבָרֵךְ וּלְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ, לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְסַפֵּר אַחַת מִנִּי אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וַחֲסָדִים רַבִּים וַעֲצוּמִים חַסְדֵי חִנָּם אֲשֶׁר עָשִֹיתָ עִמִּי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, מָה אוֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר, "בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵא-לֹהֵי מָרוֹם" (מיכה ו, ו), וּמֵאֵיזֶה אוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם אֲשֶׁר גָּמַלְתָּ עִמִּי אַתְחִיל לְדַבֵּר תְּחִלָּה, כִּי כָל חֶסֶד וָחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִֹיתָ עִמִּי... הוּא אוֹצַר מָלֵא מַתְּנוֹת חִנָּם אֲשֶׁר בַּחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים חִזַּקְתַּנִי בִּתְשׁוּקַת אֱמוּנָתֶךָ, וְזִכִּיתַנִי לִהְיוֹת בִּכְלַל יִשְֹרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר בָּהֶם בָּחַרְתָּ... אֲשֶׁר זִכִּיתַנִי בְּרַחֲמֶיךָ בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת לַעֲסוֹק מְעַט בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, וּלְקַיֵּם כַּמָּה מִצְוֹת... וְהִכְנַסְתָּ בִּי בְּכָל עֵת לְהִשְׁתּוֹקֵק וְלִכְסֹף וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ אֵלֶיךָ... מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר עָשִֹיתָ עִמִּי בְּתוֹךְ כְּלָלִיּוּת יִשְֹרָאֵל עַמֶּךָ. (ליקוטי תפילות, חלק שני, לט)

הודאה על הנסים הגלויים והנסתרים בכל עת

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָלֵא רַחֲמִים, יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת, מָרוֹם וְקָדוֹשׁ, פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת, עוֹשֶֹה חֲדָשׁוֹת, בַּעַל מִלְחָמוֹת, זוֹרֵעַ צְדָקוֹת, מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת, בּוֹרֵא רְפוּאוֹת, נוֹרָא תְּהִלּוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת, הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵֹה בְרֵאשִׁית, אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶֹה בְּכָל יוֹם תָּמִיד נִסִּים וְנִפְלָאוֹת חֲדָשׁוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת מְאֹד מְאֹד, אֲשֶׁר נֶעֶלְמוּ וְשָֹגְבוּ מֵאִתָּנוּ מְאֹד כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין עֹצֶם גְּדֻלָּתְךָ וְנִפְלְאוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶֹה בָּעוֹלָם בְּכָל עֵת, וְכָל עֲסָקֶיךָ וְנִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, כֻּלָּם כְּאֶחָד אֵינָם כִּי אִם בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית הַטּוֹב הָאֲמִתִּי, שֶׁהוּא כְּדֵי לְסַבֵּב סִבּוֹת שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ וְלָשׁוּב אֵלֶיךָ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּהוּ עִקָּר תַּכְלִית הַטּוֹבָה הָאֲמִתִּיִּית שֶׁבְּכָל הַטּוֹבוֹת, וְרַק אַתָּה בְּעַצְמְךָ יוֹדֵעַ כָּל מַה שֶׁאַתָּה עוֹשֶֹה חֲדָשׁוֹת בְּכָל יוֹם בִּשְׁבִיל לְהַחֲזִירֵנִי אוֹתִי וְאֶת כָּל יִשְֹרָאֵל בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, כְּדֵי לְטַהֵר וּלְתַקֵּן נַפְשֵׁנוּ וְרוּחֵנוּ וְנִשְׁמוֹתֵינוּ... וּבְכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה אַתָּה עוֹשֶֹה נִפְלָאוֹת חֲדָשׁוֹת לְגַמְרֵי בִּשְׁבִיל זֶה, כִּי אֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וּבְכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה וָרֶגַע, אַתָּה מַפְלִיא לַעֲשֹוֹת לְשַׁנּוֹת הַנְהָגַת הָעוֹלָמוֹת בְּשִׁנּוּיִים רַבִּים וְנִפְלָאִים עַד אֵין קֵץ וָסוֹף, וְהַכֹּל לְטוֹבַת הָעוֹלָם, לְטוֹבָתָם הָאֲמִתִּיִּית וְהַנִּצְחִיִּית. (ליקוטי תפילות, קג)

הודאה על מתן תורה ובחירת ישראל

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה עָשִֹיתָ עִמָּנוּ חֶסֶד גָּדוֹל, וְהוֹצֵאתָ אוֹתָנוּ מִמִּצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה, וְהִבְדַלְתָּנוּ מֵחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי טֻמְאָה, וְהִכְנַסְתָּנוּ בַּחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה, וַתִּתֶּן לָנוּ ה' אֱ-לֹהֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ וּבַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים אֶת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה עַל יְדֵי מֹשֶׁה נְבִיאֲךָ נֶאֱמַן בֵּיתֶךָ, אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִֹפְתוֹתֵנוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ וְכוּ', לֹא נוּכַל לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְפָנֶיךָ עַל כָּל הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר עָשִֹיתָ עִמָּנוּ אֲשֶׁר נָתַתָּ לָנוּ אֶת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַתְּמִימָה, וּבָחַרְתָּ בָּנוּ מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְמִצְוֹתֶיךָ הַיְקָרוֹת, "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב" (תהילים יט, יא). (ליקוטי תפילות, ד)

הודאה על ריבוי החסדים וקדושת ישראל

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָלֵא טוֹב, זַכֵּנוּ לְהוֹדוֹת לְךָ סֶלָה. עָזְרֵנוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ... וְאֶזְכֶּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם לוֹמַר בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת הַרְבֵּה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְבָרֶכְךָ עַל כָּל הַחֲסָדִים וְהַטּוֹבוֹת וְהַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר עָשִֹיתָ עִמִּי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם.

"בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵא-לֹהֵי מָרוֹם" (מיכה ו, ו). מִי יְפָאֵר מִי יְהַדֵּר מִי יְהַלֵּל מִי יְמַלֵּל, מִי יְשַׁבֵּחַ מִי יְסַפֵּר אַחַת מִנִּי אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִֹיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ לֹא יַסְפִּיקוּ כָּל אֵילֵי נְבָיוֹת לְבָאֵר נְקֻדָּה אַחַת כְּטִפָּה מִן הַיָּם מִכָּל רִבּוּי הַטּוֹבוֹת וְהַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת שֶׁעָשִֹיתָ עִמָּנוּ עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל בִּפְרָטִיּוּת, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ אוֹתָנוּ מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וּמִכָּל הַזֻּהֲמוֹת וְקֵרַבְתָּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וְהִכְנַסְתָּנוּ בִּקְדֻשַּׁת יִשְֹרָאֵל.

וְאַתָּה עוֹשֶֹה פְּעֻלּוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתֶךָ, כְּדֵי לְחַיּוֹתֵנוּ כַּיּוֹם הַזֶּה לְמַעַן נִזְכֶּה לְחַיִּים אֲמִתִּיִּים לְחַיִּים נִצְחִיִּים... מַה נֹּאמַר מַה נְּדַבֵּר, מַה נָּשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלֵינוּ. (ליקוטי תפילות, חלק שני, ב)

תפילה בנושא הודיה תמידית על הנפלאות והטובות

וְנִזְכֶּה לְהוֹדוֹת לְךָ תָמִיד עַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁעָשִֹיתָ עִמָּנוּ מֵעוֹלָם, וַאֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶֹה עִמָּנוּ בְּכָל עֵת נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת, "רַבּוֹת עָשִֹיתָ אַתָּה ה' אֱ-לֹהַי נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ אֵין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה עָצְמוּ מִסַּפֵּר" (תהילים מ, ו), וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "ה' אֱ-לֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִֹיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן" (שם כה, א), וְנֶאֱמַר:‏ "אוֹדֶה ה' בְּכָל לִבִּי אֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ" (שם ט, ב), "אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶֹיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד" (שם קלט, יד). (ליקוטי תפילות, חלק שני, ה)

בָּכֶם--וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם, בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם; וְרָדַף אֹתָם, קוֹל עָלֶה נִדָּף, וְנָסוּ מְנֻסַת-חֶרֶב וְנָפְלוּ, וְאֵין רֹדֵף. (ויקרא, כו,לו)

 

חיפוש גימטריה בתנ"ך

תוצאות עבור: וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם--וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם, בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם; וְרָדַף אֹתָם, קוֹל עָלֶה נִדָּף, וְנָסוּ מְנֻסַת-חֶרֶב וְנָפְלוּ, וְאֵין רֹדֵף (4706) הדפס

תוצאות עבור פסוק שלם

1	.	וַיֵּדַע קַיִן אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת-חֲנוֹךְ; וַיְהִי, בֹּנֶה עִיר, וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר, כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ.	(בראשית, ד,יז)
2	.	וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת, עַל-רֹאשׁוֹ; וְנָתַתָּ אֶת-נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ, עַל-הַמִּצְנָפֶת.	(שמות, כט,ו)
3	.	וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם--וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם, בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם; וְרָדַף אֹתָם, קוֹל עָלֶה נִדָּף, וְנָסוּ מְנֻסַת-חֶרֶב וְנָפְלוּ, וְאֵין רֹדֵף.	(ויקרא, כו,לו)
4	.	וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, אֶל-חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר  כֹּה-אָמַר יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי, אֶל-סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר.	(ישעיהו, לז,כא)
5	.	וָאֵלֵךְ פְּרָתָה--וָאֶחְפֹּר וָאֶקַּח אֶת-הָאֵזוֹר, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-טְמַנְתִּיו שָׁמָּה; וְהִנֵּה נִשְׁחַת הָאֵזוֹר, לֹא יִצְלַח לַכֹּל.	(ירמיהו, יג,ז)

תוצאות עבור חלק מפסוק

כי אל גדול י-הוה ומלך גדול על כל אלהים

 

כי אל גדול י-הוה ומלך גדול על כל אלהים

כי אל גדול י-הוה = 130

ומלך גדול על כל אלהים = 375 = (ברא' ז,יט) כל ההרים הגבהים = (ברא' ח,ג) הלוך ושוב = (ברא' כב,יח) כל גויי הארץ = (ברא' כד,ב) המשל {המושל} = (ברא' כט,לא) עקרה = (ברא' מד,יח) כפרעה = (שמ' ב,כא) למשה = (שמ' יח,יז) עשה {עושה} = (שמ' כב,בד) כנשה {כנושה} = (ויק' יד,ו) והקטיר החלב = (ויק' כ,כ) חטאם ישאו = (ויק' כו,לו) קול עלה נדף (במ' כא,כז) באו חשבון = (ש"ב כד,יד) צר לי מאד = (מ"א ח,מח) ושבו אליך = (מ"א יב,ל) וילכו העם לפני האחד = (מ"ב ב,כד) מן היער = (מ"ב ז,יב) ואל העיר נבא = (מ"ב יא,יב) וימשחהו {וימשחוהו} = (יש' ו,ו) רצפה = (ירמ' ב,יא) ההימיר גוי אלהים = (ירמ' יט,יג) לאלהים אחרים = (יח' י,יב) מלאים עינים סביב = (יח' כה,ז) אשמידך = (הוש' ז,ו) בארבם כל הלילה = (עמוס ג,ו) ועם לא יחרדו = (דה"א טז,לב) ירעם הים = (תהי' כב,יט) יפילו גורל = (תהי' מד,כג) הרגנו {הורגנו} כל היום = (תהי' עט,ג) ואין קובר = (איוב ה,ט) ואין חקר (מש' טו,א) ישיב חמה = (מש' כא,כו) ולא יחשך {יחשוך} = (מש' כה,ה) ויכון בצדק כסאו = (מש' כח,כז) אין מחסור = (קו' י,יד) מה שיהיה = (איכה א,יח) הלכו בשבי = (נח' ד,ה) לא ידעו ולא יראו

פרעה = נשה = שנה = בורא עולם 

[ויק' כו,לו] והנשארים בכם, והבאתי מרך בלבבכם בארצת איביהם; ורדף אתם קול עלה נדף, ונסו מנסת חרב ונפלו ואין רדף

ויחל ויטע וישת וישכר ויתגל וייקץ וידע ויאמר

 

יצאו מן התבה = 609

חסד / דרכי שלום
ויחל נח איש האדמה =  קול מים רבים = 478 = (ברא' לא,לז) בין שנינו = (שמ' טז,כא) איש כפי אכלו = (ש"ב יד,כד) ופני המלך לא ראה = (יש' א,כה) ואשיבה ידי עליך = (יש' מד,כו) מקים דבר עבדו = (יש' נא,א) מבקשי י-הוה = (יש' סה,כד) ואני אשמע = (ירמ' ה,כד) בעתו = (יח' ז,ז) בא העת = (יואל א,ט) מבית י-הוה
ויחל = 54
איש האדמה / יוצא החוצה

גבורה / תורה
 ויטע כרם = 355 = בורא עולם (הוא מי שנטע את הכרם = ספירה = מחשבה = ספירה = משוט = נקרה = נשה = פרעה = וגם מקננו ילך = שנה= ורוח אלוה באפי = (שמ' יד,ה) "כי ברח העם" = (דב' כח,מז) "בשמחה" = (ש"א יח,כב) "הנה חפץ בך המלך" = (ירמ' מט,ל) "מחשבה" = (ירמ' ח,ד) "ולא ישוב" = (ירמ' כב,כז) "לא ישובו" = (זכ' א,ג) "שובו אלי" = (תהי' ה,ב) "אמרי האזינה י-הוה" = (תהי' לג,ב) "הודו לי-הוה בכנור" = (תהי' צה,י) "לא ידעו דרכי" = (תהי' קמ,ב) "מאדם רע" = (איוב כז,ג) "ורוח א-לוה באפי" = (איוב לח,כד) "יחלק אור" = (נחמ' ח,ה) "כי מעל כל העם היה" 

ת"ת / ברית
וישת מן היין = 881 = איש שער = 881 =  /ורבקה שומעת/ בדבר יצחק אל עשו בנו = [תהי' קטו,ד] "עצביהם כסף וזהב, מעשה ידי אדם", הבוטחים באשר ה' משגיח [תהי' יח,כ] "ויוציאני למרחב, יחלצני כי חפץ בי" = התעורר = איש עצתי = בדבר אשר זדו עליהם = (ברא' ט,ה) "את נפש האדם" = (ברא' כו,כט) "אתה עתה" = (ויק' יט,יח) "ואהבת לרעך כמוך, אני" = (דב' כו,יב) "לגר, ליתום ולאלמנה" = (ש"א ב,ט) "רגלי חסידו (חסידיו) ישמר" = (מ"א כ,כ) "וירדפם ישראל" = (מיכה ג,יא) "לא תבוא עלינו רעה" 

 וישכר = 536 = ואנכי איש חלק = 536 = מצות = ממלכות = למען שמו  = והיה כי יאמרו אליכם בניכם = 536 = (ברא' כז,יא) "ואנכי איש חלק" = (שמ' ג,י) "ועתה, לכה" = (שמ' יב,כ) "מצות" = (ויק' ה,ג) "לכל טמאתו" = (במ' יא,לא) "על פני הארץ" = (במ' כט,ז) "עיר קצה גבולך" = (במ' לא,ט) "ואת טפם" = (דב' ד,לב) "הנשמע כמהו" = (דב' ל,כ) "לאהבה את י-הוה א-להיך" {שיטת האהבה כנגד שיטת החרדה} = (יהו' ו,ט) "הלך (הולך) אחרי הארון" = (יהו' ט,יד) "ויקחו האנשים" = (יהו' יג,ו) "צויתיך" = (ש"א ג,י) "כי שמע (שומע) עבדך" = (ש"א ד,יד) "וישמע עלי" = (ש"א יז,כ) "והחיל היצא (היוצא) אל המערכה" = (ש"א כב,י) "נתן לו" = (ש"א כה,ל) "כי יעשה י-הוה לאדני" = (ש"ב ה,כב) "לעלות" = (ש"ב טו,ב) "מאת המלך" = (ש"ב יח,ו) "ויצא העם השדה" = (ש"ב יט,יד) "כה יעשה לי א-להים" = (מ"א יב,ב) "והוא עודנו במצרים" = (מ"ב כב,יז) "בכל מעשה ידיהם" = (יש' נד,יד) "תכונני" = (יש' נה,ו) "דרשו (דירשו) י-הוה" = (ירמ' מב,יב) "אל אדמתכם" = (יח' א,כו) "דמות הכסא" = (יח' טז,ג) "מארץ הכנעני" = (יח' ל,כה) "והחזקתי" = (מלא' ב,ה) "ומפני שמי" = (דה"א יט,יט) "וישלימו עם דויד" = (דה"ב טו,א) "היתה עליו" = (תהי' כג,ג) "למען שמו" = (תהי' לא,ב) "בך י-הוה חסיתי" = (תהי' פד,ו) "מסלות" {מסלות בלבבם, לאלו אשר חל עליהם אשרי איש ועוז לו בך} = (תהי' ק,ג) "הוא א-להים, הוא עשנו" = (תהי' קה,ה) "מפתיו" = (איוב ה,כז) "ואתה, דע לך" = (איוב מב,ב) "כי כל תוכל" = (מש' יד,יד) "בכח שור" = (קו' ט,ו) "וחלק אין להם עוד לעולם" = (דניאל ח,כג) "מלכותם" = (דניאל ח,כג) "ומבין חידות" = (דניאל י,י) "וכפות ידי" = (נחמ' ד,טז) "גם בעת ההיא" 

נצח / תרי"ג
ויתגל בתוך אהלה

הוד / חרות

וייקץ = 216 = דם ענבים

יסוד / מבשרי אחזה אלוה
וידע = 90 = מלך

מלכות / בצדקתך / המקום ימלא חסרונך
ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו

חנוך התבטל לאלהים והלך אתו בתמימות, זו שלמותו

אונקלוס ברא' ה,כד: "והליך חנוך בדחלתא דה' וליתוהי, ארי (לא) אמית יתה ה'"

הפשט המפורסם אומר: והליך חנוך, בדחלתא דה'; ולייתוהי, ארי אמית יתיה ה'. והלך חנוך ביראת ה ואנינו כי המית אותו השם. דהיינו לקח אותו לפני זמנו כמו שפירש רש"י, צדיק היה וקל בדעתו לשוב ולהרשיע לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו "והמיתו" קודם זמנו וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב ואננו בעולם למלאות שנותיו.

 תרגום יהונתן תירגם אחרת: ועבד חנוך באמת את השם והנה אנינו עוד עם דיירי האדמה כי הסתלק מהעולם ועלה לרקיע במאמר השם וקרא שמו מטטרון הסופר הגדול

יונתן בן עוזיאל הולך יותר רחוק: ואתנגיד, שהרד"ק מתרגם "ונאנק", שזה כמו "ונאנח" רק שלאחריו אין עוד נשימה.

------------------------------------------------------

רש"י בברא' לז,יח, על "ויתנכלו אתו להמיתו", אומר: "אתו" - כמו אתו עמו כלו' אליו  -עכל"ק. שהחולם יורד מת"ת לנצח והופך לחריק, ואז קוראים לא "אותו" אלא "אתו".

"ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אתו אלהים":

חנוך מתהלך צמוד לאלהים, שומר בקנאות על צלם אלהים שבו, ומתבטל לאלוהיו עד כדי ש"ואיננו", כלומר שהתבטל לגמרי, שאין בו אנוכיות כלל, שרצונותיו זהים לגמרי לרצונות האלהים. ובמובן השני, בצד השני של המטבע: 👇בן אדם שהתבטל לגמרי לאלוהיו, "איננו" כלל וכלל לעיני בני אדם הרגילים, כאילו התבטל-השתחרר ממגבלות העולם והפך לנעלם. תולדה ישירה של ההמשך: "כי לקח אתו (קרי איתו, בחריק במקום חולם) אלהים", כי חנוך לוקח עמו את האלוהות, שהוא מתדמה לנשמה, למלאך, ולא לא אדם גופי.

------------------------------------------------

ויתהלך חנוך את הא-להים, ואיננו, כי לקח אתו א-להים = 1831 מורה על שני תנאים לזכות בחביבות כזו מאת הבורא ית'.

כנגד ויתהלך חנוך את האלהים: התנאי הראשון, התנהגותי, (ברא' כד,מט = 1831) "ועתה אם ישכם עשים חסד ואמת".

כנגד ואיננו (שביטל את עצמו לגמרי בפני ה'), התנאי השני, אמונתי, (דב' ה,יט = 1831) "כשמעכם את הקול מתוך החשך"

אז, כי לקח אתו (קרי איתו, כמו עמו) אלהים. שהאלוהות שבקרבו היתה גלויה, ללא קליפה או מסווה

הפסוק ה5781 בתורה: כי גוי אבד עצות המה, ואין בהם תבונה

האזינו, עליה ד, נצח בשבוע. דב' לב,כח: "כי גוי אבד עצות המה, ואין בהם תבונה".

"כי גוי אבד עצות המה, ואין בהם תבונה" = 1249, לומר לך אשר במצב כזה, בו אינך מקבל עצה ואינך נגש אל המצוי בתבונה ובטוב לבב, תחיה באשליה של (מש' יג,יב) "תוחלת ממשכה (ממושכה)", כדברי המצודת דוד: המייחל לדבר מה, והיא נמשכת ומתאחרת לבוא, היא לו לכאב לב; וכאשר באה התאוה היא לו לעץ המגדל חיים וירפא מכאב הלב, עכ"ל. אך מכיון שאתה מיחל לאשר לא ביושר יגיע, סבלך רק יגדל ויעמיק ואין מרגוע; ובאמת הכל אשליה ואין ממש לא בהימצא מבוקשך ולא בהיעדרו. כי אם תתבונן במציאות מתוך אמת, אז [תהי' צא,ה] "לא תירא מפחד לילה, מחץ יעוף יומם" כי תדע שהכל מאת ה' והכל אך לטוב לך, (שמ' כז,א) "ועשית את המזבח" להעלותך עולה תמימה לה', (במ' לו,א) "ויקרבו ראשי האבות" ובראשם הכהן אשר יכפר (ויק' ט,ז) "ועשה את קרבן העם". אז תסתגל להשתמש בעיני שכלך ובכלי המלאכה הגשמיים בכוחות מתוקנים, (שמ' מ,לו) "ובהעלות הענן מעל המשכן" יראה האדם אשר כל מה שהפחיד אותו ואשר שלט עליו מקודם אינו כי אם רק הבל ואחיזת עינים, (יהו' ה,יג) "והנה איש עמד לנגדו, וחרבו שלופה בידו" והוא מלאך משרת להגנתך, כי החלטת בלבך לא יותר (שופ' ג,יב) "לעשות הרע בעיני י-הוה", והושב לך מן השמים: (יח' כה,ז) "לכן הנני נטיתי את ידי עליך", להצליח אותך בכל אשר תלך.

 HaAzinu, aliah de miércoles, Netsaj en la semana. Devarim-Deut. 32,28: "Porque un pueblo que pierde consejos son, y no tienen entendimiento" ("ki gói Ovéd 'etsót hémah, veEin bahém tvunáh" = 1249): para decirte que en una situación como ésta, en que no recibes o aceptas consejo, y tampoco te diriges a tu realidad con entendimiento y buen corazón, vivirás en una delusión de (Prov. 13,12) "esperanza prolongada" ("tojélet memushajáh"), como la explica el Metsudát David: quien anhela algo intensamente, y el objeto de su anhelo se demora en llegar, por causa de su anhelo dolerá su corazón; y cuando llega por fin lo que tanto deseó será para él como un árbol de vida que curará el dolor de su corazón.

Mas por cuanto que tú anhelas lo que no rectamente obtendrás, tu dolor sólo crecerá y se profundizará y nada lo alivia; y en realidad, todo es delusión, y no hay nada relevante ni en la obtención de lo que pides ni en su falta. Puesto que si reflexionas acerca de la realidad desde la verdad, entonces [Tehilim 91,5] "no temerás del miedo de la noche, (ni) de una flecha que vuela de día", porque sabrás que todo proviene de Hashém y todo es sólo para bien tuyo, (Shemot-Ex. 27,1) "y harás el altar" ("ve'asíta Et hamizbéaj") para elevarte en ofrenda íntegra a Hashém, (Bamidbar-Num. 36,1) "y se acercarán las cabezas de los padres" ("vaikrevú raShéi haAvót") y encabezándolas el sacerdote que expiará (Vaikrá-Lev. 9,7) "y hará la ofrenda del pueblo" ("ve'asáh Et korbán ha'ám"). Con ello, serás habilitado a utilizar los ojos de tu intelecto y los instrumentos de labor físicos, ahora con energía rectificada, (Shemot-Ex. 40,36) "y al elevarse la nube de sobre el mishkán-templo" ("ubeha'alót he'anán me'ál hamishkán") verá el hombre que todo aquéllo que le infundió miedo y todo aquéllo que le controló no es sino vanidad y distracción al estilo de la que provocan los prestidigitadores, (Jos. 5,13) "y he un hombre parado frente a él, y su espada desenvainada en su mano" ("vehinéh Ish 'oméd lenegdó vejarbó shlufáh beiadó") y es un ángel de servicio que acude a tu defensa, porque decidiste en tu corazón no más (Jue. 3,12) "hacer el mal a ojos de Hashém" ("la'asót hará' be'einéi Hashém"), y te fue respondido desde lo Alto: (Ez. 25,7) "por tanto he que he extendido mi mano sobre tí" ("lajén hinení natíti Et iadí 'aléja"), para poner éxito y victoria en todos tus caminos.