דרור, חופש, חרות

בע"ה

סיפור קצר, מלא חידות ורמזים, על האדם המעז לדרוש לעצמו חרות כיאה לו

מאת דניאל י. גינרמן

משל גדול לכל דורות ישראל, להפיק ממנו נמשל אשר יאיר לגוים, בסיפור תלאות ותולדות אבותינו הראשונים. אשר ירדו למצרים, אל תוך המצר וחיי חומריות ועבודת פרך, עבודה המפריכה את איברי הגוף והתודעה כאחד; לחיות חיים בהם האתגר הוא לשרוד, אולי לשמור קצת אוכל מהיום ליום המחר שלא יחסר. ואשר לא ישגב מהחויה העלובה הזו היומיומית, אשר ישכח כי פעם היינו חפשיים ובחרנו לנו אורחות חיים, ייאבד לנו בביצת המצרים אשר היתה לנו למכשול ולאתגר במצרים. והנה סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה, ובסולם נראים כעין מלאכי אלוהים, כעין יצורים אשר מפליאים את עינינו כי נראים שמחים וזוהרים, ואינם אסורים בשלשלאות ברזל. והנה סולם, ומישהו יקום בטח ויעז לדמיין אותנו קמים משפלותנו, עולים ויורדים בו.

היה נורא במצרים. מספר המדרש כי אין לעבד לא זמן ולא מקום משלו. שיכול היה לקרות שישן היהודי עם אשתו בחדר בתוך חדרי ביתו, ובאמצע הלילה יכנס המצרי עד למיטתו להעירו, שיבוא להחזיק אבוקה אצלו בבית, להאיר למשתתפים במשתה המתקים אצלו. מישהו היה צריך לקום ולזעוק, לסכן את עצמו, לעורר רצון לישועה. ומפי אל, הישועה החלה, אך רק מי שיכל עוד לדמיין חיים מחוץ לעבדות הנוראה זכה להיפדות ממנה. שוב יוצא המדרש לעזרנו: חמושים יצאו בני ישראל ממצרים, לאמור אשר שמונים אחוז מהעם לא ידעו כבר לפתוח את הראש למציאות אחרת, ומתו במכת החושך, ונקברו שם.

מה הרווחנו בכך שיצאנו ממצרים, אל עמקי המדבר האיום והיבש, מלא נחש ועקרב וחיות טרף מחרידות? הנה מנת חלקנו הראשונה בדרכי הישועה, שמה דרור, מלשון דיור. הדרור מקנה לאדם שליטה מוחלטת על המתרחש בין כתלי ארבעת אמותיו: כל עוד אני במקום שלי, אף אחד לא יכול כבר לבוא לפקוד עלי מה אעשה; וזה מדהים; וזה נורא מפחיד. כי מעולם לא הוכשרתי לבחור בעצמי מה אעשה בזמן שלי, ועכשיו כל אוצרות הזמן בידיי, ועולם שלם של אפשרויות באים לפתות אותי, ואינני יודע להבחין בין טוב לבין רע, אינני יודע מה באמת טוב לי; וללא ספק יהיו כאלו שירצו לנצל זאת לטובת עצמם, ולמשוך אותי לפעול למענם בפתיונים כוזבים. ואם אני רוצה לנצל את ההזדמנות שהדרור פותח לפני, עלי להיות חכם כדי להבין דבר מתוך דבר, ונבון לראות את הנולד.

תן לי רגע לראות ולחפש, אני מבקש. וכך אני מוצא את עצמי במדרגה השניה של הסולם המכונה בשם חופש, מלשון חיפוש (ולגריעותא, אף מלשון להתחפש). אני לוקח את החופש בשתי ידי, מחפש, מתפתה, תוהה וטועה, הולך קדימה ואחורה, מתמהמהה קצת בפני כל אשר שמים מול עיני להסיח דעתי. היום אני בוחר כך ומחר בוחר כך, והזמן שלי הולך וחולף לו תחת רגלי על רצפת הדרור, בין פתיון לפתיון, בתוך שדה הקרב של יצרותי. אני רוצה את כל העולם שלי, אך גם הממתקים שנזרקים פה ושם לעברי טובים למאכל ותאוה הם לעינים ונחמדים להשכיל. והסיפור ייתקע בנקודה הזו, של האדם החפשי הרודף אחר זנבו ללא מצפן, אם לא אגרום לנקודת מפנה אשר תשנה את ההסטוריה ותהפוך אותה כהרף עין על פניה.

התעוררתי יום אחד, בתחושה נוראה של יאוש. מלא יופי סביב, נכון. אך גם מלא כיעור. החופש הזה לא מקנה לי צדק, לא מקנה שמחה תדירה, לא מקנה הגשמה עצמית אשר תהיה במהותה שונה מהזו של העבדות. אני מוצא את עצמי מתוסכל, כאילו שחררו אותי בתוך מבוך באפלה, ללא מפה, ללא פנס, דופק את הראש על פני חומות שאינני אפילו מזהה כי אינני יודע מהותם. קמתי אז באישון לילה, וזעקה גדולה פרצה מלבי: אמת אני רוצה! מפה, פנס. לדעת בדיוק מה מצבי, מה הכלים שלי, על איזו ארץ אצמח, במה אדע כי אירשנה.

לא קל לקפוץ הלאה מתוך החופש. כדוגמת התינוק היושב ברחם אמו ושואל את אחיו התאום אם הוא מאמין בחיים אחרי הלידה, גם אני נראה משוגע בעיני כל אשר אשתף בבטחוני באשר צריך להיות משהו טוב יותר מזה, מטבע הדברים ומן ההגיון שתהיה תועלת ותכלית משמעותיים למסע ולמשא. חמשים יום קבלתי ללכת במדבר כשאני נאלף לקבל את מזוני דבר יום ביומו (חיה היום!, אומר המאמן האישי), חפש בתוכך את הכלים, תקן אותם, השחל, הכן את עצמך בתיקון מידותיך: החסד שלך, הגבורה והדין, התפארת בה תזהר, יכולתך לנצח ללא פחד, יכולתך להודות; תיסד את עצמך, תמלוך על אשר לך. דרך ארוכה אבל קצרה להסתגל להשלמת החיפוש אליו נקראתי כשהכרזתי על עצמי כאיש חפשי.

רק אז, נפתח בפני השער אל המדרגה השלשית בסולם. יגעת ומצאת, תאמין, אומרים חכמינו בגמרא. על לוחות הברית נאמר כי מכתב אלוהים חרות על הלוחות, ומסביר רש"י כסבא הטוב אל נכדיו: חרות (מלשון חריתה) על קורות לבו של האדם. הנה לך החוק האמתי אשר בקשת, החוקים היחידים אשר לא יוכל האדם לשנותם כי הם טבועים בטבע הבריאה, ובתוכם גם חוקי הפיזיקה והחשבון והכימיה, בהם הכללים של צדקה ומשפט אשר יבטיחו לך ולאשר לך שלום בר-קימא של אמת; כולם חרותים על קורות לבך, בתודעת אנוש העמוקה, להביאך אל החרות האמתית, המכונה אף היא שערי ישועה.

מכאן, סיפור האדם אשר זכה למדרגת בן-חורין רק מתחיל. מאחוריו כל שקרי עולם, לפניו דרך מופלאה של גלוי אלוהות בתוכו, בסוד הצלם והדמות הפועמים בקרבו. והאדם עץ השדה אשר יניב פריו, ובחג השבועות, עת גלוי האמת החרותה בגזעו, יביא את בכורי אדמתו אל המדרגה העליונה שבסולם, לחזק את האור אשר יזין אותו להמשך דרכו. בליל החג, מוצ"ש הבא, נשב אצלנו בבית (המוכר לכל כביתה של טל אורן, אשתי המבורכת, במלכיה) בע"ה לאורך כל הלילה עד השחר, לפענח את עומק החידה; כאשר למרגלות הר סיני בעתו, כולכם מוזמנים להצטרף אלינו לרגעים שתרצו. הלואי ונזכה למן משמים; שמא לא יהיה, הכיבוד עלינו. חג ביכורים שמח!