בס"ד
חודש אדר, הדר, עדר
בס"ד
חודש אדר, הדר, עדר
מאת דניאל י. גינרמן
(מקור הצלומים בספר השרשים לרד"ק)
*** עדר
א' פנימיות דה' וה' פניומיות דע'.
ע' בחינת עין צופה אל עולם הרבוי המוחשי, בחי' נוק' שאין לה מעצמה כלום ותשוקתה אל בעלה. בחי' הכנעה, שלב ראשון בתיקון, בהנהגה של עדר צאן תמים תחת שבטו של הרועה, כי הפרנסה נעדרת מלבד למבקשים אותה מהרועה ובו בלבד בוטחים.
ע' בחינת תודעה ישנה, לפיה עיקר התורה היא נתינת גבולות על ידי איסורים (למשל, שמירה על טיב הדיבור של האדם לא תבוא מתוך הכרעה עצמית הנשענת על תודעה ישרה ומתוקנת, אלא מתוך לימוד של הלכות החלות על פרטי פרטיו של כל מוצא פיו), וקשר הדדי בין קיום מצוות וקבלת שכר עליהם, או להיענש מהיעדר הליכתנו בדרכים אשר יורה הרועה לעדרו.
עדר = 274 = מרדכי, המוביל את העדר מחשכה לאורה ומאבל ליום טוב.
*** הדר
מתוך התודעה של עדר, ההדר נראה עלוי. הדר בחינת ז"א הנותן מידה לכל דבר, בו מתלבש אור אינסוף להסתגל לעולם הגבול. תודעה חדשה שלועגת לשפלות ההכנעה (כשמקובלת לא כשלב בתיקון אלא כמצב נתון בדיעבד), כי בוטחת ואינה מפחדת ואין לה ענין בעשיית הנכון גרידא כי אם בלהדר, להרים את הרעף, ליפות, לתקן, להשלים, להנגיש, לתרגם, לעצב, להאיר, לעורר. לכבוש את הגבול ולהחדיר אור בדרכי נועם ושלום אל תוך האפלה. תודעת ההדר שמחה בכל היפה והאמתי והטוב היכן ומתי שיימצא; ואינה חשה בצורך לשייך לעצמה את היקר לה, אלא רק מבקשת לחגוג ולשמוח ולהתענג בטוב ולשכון בו בעשיה זוהרת.
הדר בחי' שלב ההבדלה בתיקון, הקניית מקום ותפקיד לכל דבר. ההדר הוא עץ פורה פרי, והמושלם במינו הוא האתרוג שמתקן את המלכות, את בחינת העדר, בכך שזרעיו יפרו על פני הארץ ואור חדש תאיר על ציון מהשפעת "הדרו" = 215 = (אסתר ה,ח) "יבוא המלך והמן", כדברי אסתר בהזמנה למשתה השני, שהוא מיותר לפי ההגיון והשכל הישר, ומוצא לעצמו מניע רק ברצון של אסתר להדר בכל המהלך.
*** אדר
הרועים הגדולים נקראים אדירי הצאן (ירמ' כה,לד), ואדיר במרום ה' (תהי' צג,ד) כי נאדר בקודש (שמ' טו,יא). כל ההדר ניזון מזכירת צלם הא-להים שבאדם, מחשיפתו בכל אורחות האדם באדמה. על כן, אגב המשל הנ"ל, תודעה של הדר לא צריכה אולי את הפירוט של כל ההלכות הנוגעות לשמירת לשונו, מכיון שהמודעות הטבעית של הטוב מובילה אותה ללא פגע. ההדר רואה את הטיב והחן הנולדים מעמלו בשומו עיניו בעולם הבלי-גבול, באדר, במוחין המלובשים בו, כי מעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו, ומראות העין בהן אוחז העדר מטמטמות את הלב ומטעות את השכל, ואוי להם ולרועיהם.
אדר הוא מעל לגבול, בחי' ונהפוך-הוא הממתיק את הכל ברגע באופן מופלא, ואז אורה ושמחה וששון ויקר לכל. ההדר מודע לכך שאי אפשר לנהוג באדר, הבלעדי מטבעו לאדיר במרום. אך יש להתאהב באדר, ומתוך אהבת האדר, לתקן את העדר: להוכיח את הרועים המחזיקים בצאן תוך גדרות של פחד בדויות, תוך גרימת אשליה של היעדר אלוהות בעולם, תוך אמונות שוא ויראות שפלות. לגלות לעיני העדר אשר אין היעדר כלל ואין חסרון, לשבח באזניהם את הטוב והיפה, לדחוף אותם לבחור ולהדר את עולמם. הרי ההדר אינו כלוא תחת תקרת הרקיע והוא מביט בשמים, ומראה האין מדהים אותו עד השתחויה של אהבה בוערת המזככת את הלב כמו הטבילה בנהר דינור תטהרו.
"אדר" = 205 = (אסתר ה,יב) "עם המלך" גם בטוב וגם למוטב, ועל כן הבטוי מופיע פעמיים באותו פסוק, בסך 410: (תהי' נו,ד) "יום אירא, אני אליך אבטח", הוא תיאור המבחן והנסיון בו עומד עדר ישראל, ומצליח בו בהנהגת מרדכי, הרועה הנאמן.
***
דוקא בשנים מעוברות כמו זו יש פעמיים אדר, שתי פעימות בעליה "עם המלך", ושתיהן יחד יוצרות תודעה של (ירמ' לד,ח) "דרור" (= 410), הוא הכנעה שבהמתקה, ממנו נתקדם אל החופש (לשון חיפוש ובחירה, הבדלה שבהמתקה) עד להשגת החרות, המתקה שבהמתקה, דעת עליון המחבר בחיבור של אהבה את האדם עם זולתו כאשר עם עצמו.
חודש אדר, הדר, עדר
מאת דניאל י. גינרמן
(מקור הצלומים בספר השרשים לרד"ק)
*** עדר
א' פנימיות דה' וה' פניומיות דע'.
ע' בחינת עין צופה אל עולם הרבוי המוחשי, בחי' נוק' שאין לה מעצמה כלום ותשוקתה אל בעלה. בחי' הכנעה, שלב ראשון בתיקון, בהנהגה של עדר צאן תמים תחת שבטו של הרועה, כי הפרנסה נעדרת מלבד למבקשים אותה מהרועה ובו בלבד בוטחים.
ע' בחינת תודעה ישנה, לפיה עיקר התורה היא נתינת גבולות על ידי איסורים (למשל, שמירה על טיב הדיבור של האדם לא תבוא מתוך הכרעה עצמית הנשענת על תודעה ישרה ומתוקנת, אלא מתוך לימוד של הלכות החלות על פרטי פרטיו של כל מוצא פיו), וקשר הדדי בין קיום מצוות וקבלת שכר עליהם, או להיענש מהיעדר הליכתנו בדרכים אשר יורה הרועה לעדרו.
עדר = 274 = מרדכי, המוביל את העדר מחשכה לאורה ומאבל ליום טוב.
*** הדר
מתוך התודעה של עדר, ההדר נראה עלוי. הדר בחינת ז"א הנותן מידה לכל דבר, בו מתלבש אור אינסוף להסתגל לעולם הגבול. תודעה חדשה שלועגת לשפלות ההכנעה (כשמקובלת לא כשלב בתיקון אלא כמצב נתון בדיעבד), כי בוטחת ואינה מפחדת ואין לה ענין בעשיית הנכון גרידא כי אם בלהדר, להרים את הרעף, ליפות, לתקן, להשלים, להנגיש, לתרגם, לעצב, להאיר, לעורר. לכבוש את הגבול ולהחדיר אור בדרכי נועם ושלום אל תוך האפלה. תודעת ההדר שמחה בכל היפה והאמתי והטוב היכן ומתי שיימצא; ואינה חשה בצורך לשייך לעצמה את היקר לה, אלא רק מבקשת לחגוג ולשמוח ולהתענג בטוב ולשכון בו בעשיה זוהרת.
הדר בחי' שלב ההבדלה בתיקון, הקניית מקום ותפקיד לכל דבר. ההדר הוא עץ פורה פרי, והמושלם במינו הוא האתרוג שמתקן את המלכות, את בחינת העדר, בכך שזרעיו יפרו על פני הארץ ואור חדש תאיר על ציון מהשפעת "הדרו" = 215 = (אסתר ה,ח) "יבוא המלך והמן", כדברי אסתר בהזמנה למשתה השני, שהוא מיותר לפי ההגיון והשכל הישר, ומוצא לעצמו מניע רק ברצון של אסתר להדר בכל המהלך.
*** אדר
הרועים הגדולים נקראים אדירי הצאן (ירמ' כה,לד), ואדיר במרום ה' (תהי' צג,ד) כי נאדר בקודש (שמ' טו,יא). כל ההדר ניזון מזכירת צלם הא-להים שבאדם, מחשיפתו בכל אורחות האדם באדמה. על כן, אגב המשל הנ"ל, תודעה של הדר לא צריכה אולי את הפירוט של כל ההלכות הנוגעות לשמירת לשונו, מכיון שהמודעות הטבעית של הטוב מובילה אותה ללא פגע. ההדר רואה את הטיב והחן הנולדים מעמלו בשומו עיניו בעולם הבלי-גבול, באדר, במוחין המלובשים בו, כי מעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו, ומראות העין בהן אוחז העדר מטמטמות את הלב ומטעות את השכל, ואוי להם ולרועיהם.
אדר הוא מעל לגבול, בחי' ונהפוך-הוא הממתיק את הכל ברגע באופן מופלא, ואז אורה ושמחה וששון ויקר לכל. ההדר מודע לכך שאי אפשר לנהוג באדר, הבלעדי מטבעו לאדיר במרום. אך יש להתאהב באדר, ומתוך אהבת האדר, לתקן את העדר: להוכיח את הרועים המחזיקים בצאן תוך גדרות של פחד בדויות, תוך גרימת אשליה של היעדר אלוהות בעולם, תוך אמונות שוא ויראות שפלות. לגלות לעיני העדר אשר אין היעדר כלל ואין חסרון, לשבח באזניהם את הטוב והיפה, לדחוף אותם לבחור ולהדר את עולמם. הרי ההדר אינו כלוא תחת תקרת הרקיע והוא מביט בשמים, ומראה האין מדהים אותו עד השתחויה של אהבה בוערת המזככת את הלב כמו הטבילה בנהר דינור תטהרו.
"אדר" = 205 = (אסתר ה,יב) "עם המלך" גם בטוב וגם למוטב, ועל כן הבטוי מופיע פעמיים באותו פסוק, בסך 410: (תהי' נו,ד) "יום אירא, אני אליך אבטח", הוא תיאור המבחן והנסיון בו עומד עדר ישראל, ומצליח בו בהנהגת מרדכי, הרועה הנאמן.
***
דוקא בשנים מעוברות כמו זו יש פעמיים אדר, שתי פעימות בעליה "עם המלך", ושתיהן יחד יוצרות תודעה של (ירמ' לד,ח) "דרור" (= 410), הוא הכנעה שבהמתקה, ממנו נתקדם אל החופש (לשון חיפוש ובחירה, הבדלה שבהמתקה) עד להשגת החרות, המתקה שבהמתקה, דעת עליון המחבר בחיבור של אהבה את האדם עם זולתו כאשר עם עצמו.
