שס"ה (=365) הוא הנקודה האמצעית בין שמחה = 353 לבין שלום = 376. איכשהו, נראה שהגבורה המתוקנת שבגידור שס"ה מצוות לא תעשה מהווה מפתח, קפיצה ביניים, בדרך מהנעת השמחה שבספירת החכמה למימוש השלום שבספירת היסוד
היחוד של חכמה-יסוד (המהווה ירידת מוחין דלעילא ליחוד זו"ן) מתבטא בערך שמחה + שלום = 729 = ישתחוה = לא תרצח = פסח מצה מרור = קר"ע שט"ן (אם יש שמחה ושלום לא צריך לפעול נגד המקטרג, בבחי' דברי הנועם אלימלך תצוה "יש צדיק שהוא ממתיק הדינים ויש צדיק שממשיך כולו רחמים ואין צריך להמתקת הדינים כלל") = [שמ' ד,ב] ויאמר אליו י-הוה מזה בידך ויאמר מטה
אמרו חז"ל: אין השכינה שורה אלא מתוך דבר של שמחה. לעניינינו, אין השכינה, הנוק', תתגלה ותתעלה להתייחד עם ז"א אלא אם הוא "דבר של שמחה" (דבר, הגשמת הדיבור של החכמה בספירת היסוד), בבחי' קומי אורי כי בא אורך
-------
לענין חשיבות עשיית שמחה ושלום:
מובא מhttp://btjerusalem.com/b/b328.htm
רבי ברוקא ואליהו הנביא (תענית כב,א)
אמרו רבותינו זכרונם לברכה, שרבי ברוקא היה הולך בשוק, עד שבא לקראתו אליהו זכור לטוב ונגלה אליו ודיבר עמו. וישאלהו רבי ברוקא ויאמר לו: "היש בשוק הזה אדם זוכה לחיי העולם הבא?"
ויען ויאמר: "לא."
עודם מספרים יחדיו, עד שעבר עליהם איש בלא ציצית וברגליו מנעלים שחורים. ויאמר לו אליהו: "זה האיש שעבר עלינו מיורשי גן עדן!"
ויקראהו רבי ברוקא, ולא ענהו. וישאל רשות מאליהו וירץ אחריו וישיגהו. ויאמר לו האיש: "אני שר בית הסוהר ומנהגי לאסור האנשים לבדם והנשים לבדנה; ובלילה אני משים מיטתי בין האנשים ובין הנשים. ואני שומר אותם בכל הלילה, מפני שאני מפחד על הנשים, שלא יאנסו אותן האסורים. וכשאוסרים אצלי יהודית, אני משתדל לשמרה ולהצילה. ופעם אחת אסרו יהודית אחת בבית הסוהר והיתה בעולת בעל ובינותי מן האסורים שחשבו בלבבם לעשות זימה עם הנערה. עד שלקחתי מידת שמרים ונתתי לה ואמרתי לה: 'בתי, העבירי שמרים אלו על בשרך ואמרי, שאת נידה!' ותעש כן ותינצל, ולא קרב אליה איש."
ויאמר לו רבי ברוקא: "מפני מה ברגליך מנעלים שחורים ואין בטליתך ציצית?" – ואנו מבינים מדבריהם, שלא היה מנהג לנעול יהודי מנעלים שחורים.
ויאמר לו שר בית הסוהר: "מנהגי לבוא בית המלך, מפני שלא יכירוני שאני יהודי; ואני שומע דבריהם מה שיגזרו על ישראל גזירות, ואני ממהר ומודיע את החכמים כדי שיתענו ויצומו ויתפללו ליי, לבטל גזירתם ולהפר עצתם ומחשבותם מעלינו."
ויאמר לו רבי ברוקא: "מפני מה קראתיך ולא עניתני?"
ויען שר בית הסוהר ויאמר: "מפני שהגידו לי, שנתקבצו בבית המלך כל השרים לחדש גזירה על ישראל, ומיהרתי כדי שאודיע את החכמים לבוא אל המלך יי צבאות להתחנן לו ולבקש מלפניו על הפליטה הנשארת."
עודנו מדבר עם אליהו, והנה שני אנשים עוברים. ויאמר לו אליהו: "גם אלה מיורשי גן עדן!"
ויקרא אותם רבי ברוקא וישאלם לאמור: "מה מעשיכם?"
ויאמרו לו: "מנהגנו וחוקנו, כשנשמע כל איש מר נפש ודואג ונאנח וכואב ונדהם, ללכת לביתו לנוד לו ולנחמו ולדבר על לבו, כדי לשמחו ולהסיר אנחתו ודאגתו ויגונו ותוגתו מהקורות אשר מצאוהו והתלאות אשר אפפוהו וסבבוהו; עד אשר יתנחם ויתחזק לבבו ותתאמץ נפשו ופרוח תפרח ותגל ותשמח."
להלן הנוסח בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כב, עמוד א:
רבי ברוקא חוזאה הוה שכיח בשוקא דבי לפט, הוה שכיח אליהו גביה, אמר ליה: איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי? – אמר ליה: לא. אדהכי והכי חזא לההוא גברא דהוה סיים מסאני אוכמי, ולא רמי חוטא דתכלתא בגלימיה. אמר ליה: האי בר עלמא דאתי הוא. רהט בתריה, אמר ליה: מאי עובדך? – אמר ליה: זיל האידנא ותא למחר. למחר אמר ליה: מאי עובדך? – אמר ליה: זנדוקנא אנא, ואסרנא גברי לחוד ונשי לחוד, ורמינא פורייאי בין הני להני כי היכי דלא ליתו לידי איסורא. כי חזינא בת ישראל דיהבי נכרים עלה עינייהו מסרנא נפשאי ומצילנא לה. יומא חד הוות נערה מאורסה גבן דיהבו בה נכרים עינייהו, שקלי דורדייא דחמרא ושדאי לה בשיפולה, ואמרי: דיסתנא היא. אמר ליה: מאי טעמא לית לך חוטי ורמית מסאני אוכמי? – אמר ליה עיילנא ונפיקנא ביני נכרים כי היכי דלא לידעו דיהודאה אנא, כי הוו גזרי גזירתא מודענא להו לרבנן, ובעו רחמי ומבטלי לגזירתייהו. ומאי טעמא כי אמינא לך אנא מאי עובדך ואמרת לי זיל האידנא ותא למחר? – אמר ליה: בההיא שעתא גזרי גזירתא, ואמינא ברישא איזיל ואשמע להו לרבנן דלבעי רחמי עלה דמילתא. אדהכי והכי אתו הנך תרי אתי. אמר ליה: הנך נמי בני עלמא דאתי נינהו. אזל לגבייהו. אמר להו: מאי עובדייכו? – אמרו ליה: אינשי בדוחי אנן, מבדחינן עציבי. אי נמי, כי חזינן בי תרי דאית להו תיגרא בהדייהו – טרחינן ועבדינן להו שלמא.
----------
ולענין פרשת תצוה - שמות כט,מה-מו
ושכנתי
בתוך בני ישראל = 1031 = [שה"ש ז,יב] לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים
ראש-תוך-סוף
ראש: ובב"י = 20
תוך: שכנתתונשר"א = 1727 = שושנת יעקב צהלה ושמחה
סוף: יכי"ל = 70 (לסוף שבעים שנה של גלות
ובב"י יכי"ל = מל"ך (ראש האמרה ובב"י בבחי' כ' דהיינו כבד, סוף האמרה יכי"ל בבחי' מ"ל דהי' מח-לב
---------------------------------
קם רבה ושחטיה לרב זירא (בסעודת פורים), לשנה הבאה סירב רב זירא לבוא ואמר: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא.
ואומר הרבי מליובאויטש (שערי מועדים, פורים) שרב זירא הגיע עד כלות הנפש מהגילוים של רבה במשתה, הרי נכנס יין יצא סוד
פורים = 336 = שאלה = אהרן הכהן (גם פורים גם אהרן בבחי' הוד
שם אכדט"ם --> א"ם ג"ל --> ע"ד , דהי' ע"ד רבתי בפסוק שמע ישראל
שמע ישראל הוי-ה א-להינו הוי-ה אחד = 1118 = רל"ב (ד מילויי הוי-ה) + תתפ"ו (ג' מילויי א-להים) = מנות איש לרעהו = שרפת חמץ
מתנות לאביונים = 1045 = מדינת ישראל = [תהי' צא,ב] אמר ליהוה מחסי ומצודתי אלהי אבטח־בו
מנות = 496 = מלכות
מתנות = 896 = שמן יין חלב מים דבש
איש = 311 = לרעהו
