(2289) ספר עמק המלך - ספר תקוני שבת - פרק ד
פרק רביעי:
עד הנה היה עסקנו בענין הלוז, קוטב נקודת המרכז, המחזיר עטרה ליושנה כאמור, ועכשיו נדבר על קוטב המרכז של עשרת השבטים, ובני יונדב. אל תהיה המעיין מן הפתאים, שלא יכנס דבר זה בלבך, לבלתי האמין, באמרך האמת אתך. כי יש לישראל מלכים ושרים יושבים על כסא המלוכה, ועשרת השבטים הם בשלותם. ואינם משועבדים תחת אומות העולם, 'ויש אלהים שופטים בארץ', הנה תמצא בדברי רז"ל בכמה מקומות, ובזוהר בכל מקום. ובפרט זוהר חדש פרשת בלק דף ק' ע"ב וז"ל, 'בההוא יומא יתערון י' שבטין לאגחא קרבין לד' סטרין דעלמא, בהדי משיחא דאמשחו עלייהו, ויקבל משיח הכתר על ידי כהן צדק אחד וז' רועים מהימנין עמיה':
ומשיחא דא משבטא דאפרים הוא, ומזרעא דירבעם בן נבט הוי, מבריה דאביה, ועולימא מת, ומן יומא דאתייליד ליה ההוא ברא אתנטיל מבי ירבעם למדברא. ותמן אתנטלו, ק"ע גוברין, כלהון זכאין, משבטא דאפרים דלא אשתכחו בחובא דירבעם, ומהאי בריה דאביה, נפיק האי משיחא, ועל דא כתיב, 'וספדו לו כל ישראל וקברו אתו' [מלכים א' י"ד י"ג]. סתם האי נבואה לשעתא ונבואה לעתיד 'כי הוא לבדו יבא לירבעם אל קבר, יען נמצא בו דבר טוב ... [שם]. 'דא הוא האי משיחא, דאיהו דבר טוב אל ה' ...' ובסופו הוא אומר, 'וג' קרבין יעבדון בני ישמעאל בהדי משיחא דא, ואינון ייתין ויסגדון למארי עלמא, (בטהרה דקדושה) [בטורא דקודשא] בירושלם, ואינון קרבין יהון באלף שתיתאה'. ואומר שם, 'ומתמן יהכון ויתערון קרבין על עלמא', לכבוש העולם בכיבוש רבים ששים רבוא לקדש חלל אויר כל העולם הזה למטה. ומטטרון עם ע' מלאכים למעלה, מקדשים אויר הע' שרים וכחם למעלה, 'ובעוד דאינון מגיחין קרבין עם כל בני עלמא, יתכנשון בנוי דאדום על ארעא קדישא, ויתפשטון עלה וישלטון עלה ט' ירחי. לסוף ט' ירחי כירחי יולדה, יתגעש ויתרעש כל עלמא, ויתטמר מלכא משיחא' באותו עמוד, שעומד ומתפשט מן הרקיע לארץ, אל המקום אשר הוא שם, ויגנז בו מלך המשיח, וגניזתו כעין מיתה. ועם קדש יחשבו שמת ונהרג, ואינו אלא דמיון כמו שהיה ענין הרוגי מלכות, שנתחלפו באויביהם ונתלבשו בצלמיהם, כדמותם [עיין אוצר המדרשים מדרש היכלות רבתי פרק ו' דף קי"ד]. כמו שפירשתי בספר עמק המלך, ונזכרנו בזווג שבת, בסיעתא דשמיא, והמאמר הזה צריך ביאור רחב, וצריך אני לבארו בשער תיקון המשיח, ולכן אקצר ואעלה בכאן. הרי מבואר איך הגאולה היא על ידי עשרת השבטים העתידים לבא מעבר לנהר סבטיון, ובזוהר בלק, 'ויפול רוכבו אחור דא שריה דזמין למיתי עם מלכא משיחא דאפרים'. ואיהו הוי משבטא דדן, ואיהו גלגול *שמשון* הגבור, שהתפלל להקדוש ברוך הוא, 'אנקמה נקם אחת משתי עיני' [שופטים ט"ז כ"ח], והשניה ינקום בימות המשיח, כמו שכתוב, 'וזמין איהו למעבד קרבין ונוקמין משאר עמין. וכד האי יקום, כדין הוי מחכה לפורקנא דישראל, דכתיב [שם] לישועתך קויתי ה':
ובזה יש חיבור וסמיכות ל'ישועתך' עם 'דן ידין', ונזכר במקומות הרבה בזוהר, ואיני מאריך בראיות, לפי שצריכין אנו להעתיקם בשער תיקון משיח. וכן איתא בבראשית רבה דף ק"ג ע"ב [צ"ב ג'] 'ר' יאשיהו בן לוי פתר קרא בגלות, ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש' [בראשית מ"ג י"ד]. 'כמה דאת אמר 'ויתן אותם לרחמים' [תהילים ק"ו מ"ו]. לפני האיש, זה הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה. 'ושלח לכם את אחיכם' אלו י' השבטים, 'אחר' ואת בנימין אלו יהודה ובנימין. ואני כאשר שכולתי, בבית ראשון. שכלתי בבית שני. כאשר שכלתי בחרבן ראשון ושני לא אשכול עוד'. הרי בבירור שהקדוש ברוך הוא ישלח לפדותנו על ידי עשרת השבטים היודעים לפעול בשמות הקדש כרצונם, והקדוש ברוך הוא מסכים עמהם, כי הגיע העת לשלוט הטוב על הרע, אבל בזמן החרבן לא הסכים הקדוש ברוך הוא עמהם. ו'אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות' [שמואל א' ב' ג'], להכחיד פעולתם, כדאיתא במדרש איכה רבתא, 'הרס בעברתו מבצרי בת יהודה, חלל ממלכה, אלו ישראל, כמה דאת אמר ממלכת כהנים, ושריה, אלו שרים של מעלה, את מוצא עד שלא באו האויבים היה ירמיהו עליו השלום והברכה אומר להם עשו תשובה שלא תלכו בגלות', 'אמרו ליה אם יבואו השונאים מה יכולים לעשות לנו, חד אמר אנא מקיף לה חומת מיא, וחרינא אמר אנא מקיף לה חומת נורא, וחרינא אמר אנא מקיף לה חומת פרזלא'. 'אמר ליה הקדוש ברוך הוא, בדידי אתון משתמשים ?, מיד שינה שמותם של המלאכים, דעל מייא עבד על נורא, דעל נורא עבד על מיא, והיו מזכירים שמותם למטה, ולא הועילו להם, הדא הוא דכתיב ואחלל שרי קדש'. 'כיון שגרמו העונות ובאו האויבים הוו אמרין שר פלאן תא עביד לן מלתא פלאן, אמר ליה ליתה בחילי דאנא מרים מינה, לקיים מה שכתוב, 'חלל ממלכה ושריה':
הרי בפירוש שהיו ישראל יודעים להשתמש בשמות הקדש, וכיון שעבדו עבודה זרה, לא הועילה פעולתם, כי הקדוש ברוך הוא הפר מחשבתם. וכן שלמה המלך עליו השלום והברכה, כשהשליכו אשמדאי לא הועיל לו שום פעולה, ושום צירוף ממה שהיה יודע, על עברו דבר ה' בג' לאוין שבתורה, וכן ישראל בבית ראשון שעבדו עבודה זרה. אף על פי שמרוב חבתם גלה להם הקדוש ברוך הוא כל גנזי אוצרותיו, הם הפעולות הנחמדים, והיו פועלים בהם בקדושה ובטהרה, מפאת הטוב של עץ הדעת טוב ורע, והניחו צד הטוב והקדושה ונדבקו בצד הרע של עץ הזה. שהוא פעולת הכישוף, ומעשה שדים שאי איפשר ליהנות מטובם, אם לא על ידי קטרת שמקטרים להם, או על ידי רציחה, ומקריבים דם ההרוג ההוא, וכדומה. וכן נקרא אלהי נכר, וכן נאמר, 'לשעירם אשר הם זנים אחריהם' [ויקרא י"ז ז]. ויש מעביר בנו ובתו באש, ואומר להם עשה לי זה, ואני אעשה חפצך, בתאות הממון או חמדת הנשים וכיוצא. ואף שאין כוונתו להחזיקו לאלוה, אסרה תורה, ולכן צוה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון 'ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו' רצה לומר ליהנות ממנו מן אותו הטוב הבא על ידי הרע:
(2327-2328) שער הגלגולים - הקדמה לו
גם בענין שמשון, א"ל מורי ז"ל, כי ז"ס פסוק, וישלח ה' את ירובעל ואת בדן, ואחז"ל בדן זה *שמשון*, דאתי מדן. והענין הוא, כי שמשון הוא גלגול נדב בן אהרן הכהן, ולכן נקרא בד"ן, שהוא אותיות נד"ב בהפוך. ולפי שנדב מת ולא רצה לקחת אשה, כי אמר אין בבנות ישראל הגונה לנו, כמ"ש ז"ל לכן נענש שמשון, בהיותו טוחן עם נשי פלשתים בבית האסורים. ויען בני אהרן נכנסו שתויי יין, לכן היה שמשון נזיר מן הבטן, לתקן מה שעוות:
גם בענין אליהו ז"ל, א"ל מורי ז"ל, כי הנה הוא נרמז בפסוק "אם "ללצים "הוא "יליץ "ולעניים "יתן "חן, ר"ת הוא אליה"ו ח"י. והענין הוא כמ"ש ז"ל בס"ה בר"מ כי מרע"ה היה רבן של כל ישראל, והמתורגמן שלו היה אהרן הכהן, כמש"ה הוא יהיה לך לפה וגו' לפי שמשה היה כבד פה וכבד לשון, ובאחרית הימים בדורו של משיח, יבא משה בגלגול וילמד תורה לישראל, וגם אז יהיה ערל שפתים, והמתורגמן שלו אז יהיה אליהו ז"ל, שהוא חי וקיים. וז"ס פסוק פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, וזש"ה אם ללצים הוא יליץ, כי כאשר יצטרך מתורגמן למשה, הנה אליהו חי הוא יליץ, ויהיה מתורגמן שלו:
גם בענין אביי ורב ביבי בנו, א"ל מורי ז"ל, כי הנה הכתוב אומר, חז"ה ציו"ן קרי"ת מועדנו וגו', ואם תחליף מ' של מועדנו ביו"ד בא"ת ב"ש, יהיו ר"ת יצחק. וכבר ביאר לי מורי ז"ל, מי הוא ענין שם זה של יצחק הרמוז כאן:
נחזור למקומנו, גם ר"ת חזה ציון קרית מועדנו, הם חצק"מ, בגימטריא רח"ל, לרמוז כי הוא בחי' רחל נוקבא דז"א. וגם היא ציון קרית מועדנו היוצאת מן החזה של ז"א כנודע, ולזה אמר חזה ציון, בלשון תרגום, ולא אמר ראה בלשון הקדש, לרמוז אל הנז"ל. גם אביי נרמז בר"ת א"הל ב"ל יצען "יסע. גם רב ביבי בנו, נרמז בר"ת ב"ל י"צען "בל "יסע, ולא רצה מורי ז"ל לגלות לי עוד, תכלית עירוב אלו הדברים בפסוק זה מה עניינם:
