שבת שובה

בס"ד

שבת שובה = 1015 = שמחה וששון = [דב' יד,ג] לא תאכל כל תועבה = עדת ישראל = עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם = כְּשָׁמִיר חָזָק מִצּר = וישאו העם את קולם = פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל = רוחות השמים = ברכת גשמים = הששית = המרשעת = היתרת (מופיע ז' פעמים) = מהשתרע = התגזרת

מהלך שלום-משיח-חרות מתוך הצהרת "הוי-ה מלך הוי-ה מלך הוי-ה ימלך לעלם ועד"

בס"ד

הוי-ה מלך הוי-ה מלך הוי-ה ימלך לעלם ועד (מתוך התפלה של ימים נוראים ושחרית של ימי חול)

הוי-ה ימלך לעלם ועד = 376 = שלום
הוי-ה מלך הוי-ה מלך הוי-ה ימלך = 358 = משיח
הוי-ה מלך הוי-ה מלך הוי-ה ימלך לעלם ועד = 614 = חרות

832 = ה' איש מלחמה ה' שמו = ארץ ישראל = מי שמפחד מאחד לא מפחד מאף אחד

"הוי-ה איש מלחמה, הוי-ה שמו" = 832 (חיזוק לאמונה בנצחון נסי על אויבינו המנסים לעלות עלינו, והכל מתוך חסדים), = ( וכן להצהרה הדומה בכוונתה) "מי שמפחד מאחד לא מפחד מאף אחד" (אין זה מדהים ששתי המשפטים האלו יש להם אותו ערך מספרי?) = "ארץ ישראל" המהוה תכלית לכל המלחמות המכוונות בשני הציטוטים הקודמים, אשר מאהבתה תצמח לנו גאולה ברחמיו הרבים.

בס"ד


"יהוה איש מלחמה" = 460 = מעשים = משה סנה = נשמע = קדושים = אדם נברא בצלם = השיבנו י-הוה אליך = יודעי שמך = כבד את אביך

י-הוה שמו = 372 = שבע = בן ישי = חזקני ואמצני = כלי חדש (כי זה מתחיל בדור הזה כפי שברור בפ' וארא שרק ב"א-ל ש-די" הוא ית'' נתגלה לדורות הקדמונים, ומעתה ועד עולם בשם הרחמים) = הוי-ה מלך לעולם ועד = חכם מה הוא אומר



איש מלחמה = 434 = דלת = תלד = משיח בן דויד = חסד דין ורחמים = זו עבודה שבלב = אהבת הוי-ה (אור חוזר מאת הנבראים לבחינת איש מלחמה המגן ומושיע מכל רע) = הוי-ה מצליח דרכו



הוי-ה איש מלחמה הוי-ה שמו = 832 = ארץ ישראל = מי שמפחד מאחד לא מפחד מאף אחד = האיש משה ענו מאד = צדק ומשפט מכון כסאו = שירה חדשה

רמזים הקשורים להבנת חודשי השנה

בס"ד

TISHREI
תשרי – פירושו התחלה (במקור, באכדית: teshritu)
תשרי = 910 [הוא ועוד א' ראשי"ת] = = שפיכות דמים = (יחז' יד,טו) לוּ-חַיָּה רָעָה אַעֲבִיר בָּאָרֶץ [...] = שרית = (שופט' יג,כה: וַתָּחֶל רוּחַ יְהוָה, לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה-דָן, בֵּין צָרְעָה, וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל) וַתָּחֶל רוּחַ יְהוָה לְפַעֲמוֹ (מיד אחרי לידת שמשון: מצודת דוד - ותחל רוח ה' לפעמו - רוח גבורה מה' התחילה להוליכו במחנה דן, להראות בה גבורות ונפלאות \\ שמשון = 696 = חסידי אומות העולם = וְהֶאֱמִן בַּיהוָֹה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה = לא יִהְיֶה לְךָ אֱלהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי = אֵל אֱלהֵי הָרוּחת = הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה = ויקרא אלהים לאור יום = אִישׁ בּר וְלא יְכַסֶּנּוּ = כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לא-יֶחֱטָא) = (מ"א ה,יח: וְעַתָּה, הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב: אֵין שָׂטָן, וְאֵין פֶּגַע רָע - דברי שלמה אל חירם כשמסביר לו שנכון הוא לו לבנות כבר בית ה') אֵין שָ-טָ-ן וְאֵין פֶּגַע רָע = אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקב = שְׁמנֶה מֵאוֹת חָלָל

אל תירא עבדי יעקב... ותחל רוח הוי-ה לפעמו: אין שטן ואין פגע רע
Y si el espíritu de Hashém comienza a latir en tí, nada ni nadie tendrá oportunidad de hacerte mal: no temas, puesto que eres Mi siervo, Israel


JESHVAN
מרחשוון – בעברית: הַיֶּרַח, החודש, השמיני. נראה שהשם המקורי היה ירח-שמן – חודש שמיני (באכדית: shaman). משערים שהאות יו"ד (במילה ירח) התחלפה באות מ"ם, וכך הפך ירח-שמן למרח-שמן, ומכאן - למרחשוון. הגדרתו של מרחשוון כחודש שמיני במניין החודשים תואמת את הלוח העברי הקדום (המתחיל בחודש ניסן). בימינו חל שיבוש נוסף – הקידומת "מר" הושמטה והחודש נקרא בקיצור: חשוון
מרחשון = 604 = אומות העולם = ברוך הבא בשם הוי-ה = מזריע זרע = בעלת בעל = עלוֹת חִנָּם = אגרת = פקדתך = ברבת = ותצחק = אשריך וטוב לך = אתגר = המקום ירחם עליהם = הנה לא ינום ולא יישן = ויתנם הוי-ה בידנו = ישראל סבא = כי הוא מן הנעלבים ואינם עולבים = עז מלך מפשט אהב = מי צור מבלעדי א-להינו = ערפלי טהר

אומות העולם: ברוך הבא בשם הוי-ה
Y entonces, al tocar los sones de tu GueUlah, dirán los pueblos del mundo: Bendito quien viene en nombre de Hashém. En nombre de Hashém, bendito quien llega hasta nos.


KISLEV
כסלו –
פירושו עבה, שמן, והכוונה ככל הנראה לחודש שהוא "שמן" ומבורך בגשמים (באכדית: kislimu). שם החודש נזכר בספרי התנ"ך המאוחרים, ובהם ספר זכריה (פרק ז פס' 1): "הָיָה דְבַר ה' אֶל זְכַרְיָה בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי, בְּכִסְלֵו". חודש כסלו נזכר גם בפתיחת ספר נחמיה (פרק א פס' 1): "וַיְהִי בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵו… וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה"
כסלו = 116 = אך טוב וחסד = יונים = נדיבים = אפלה = יציאה = סיום = לא-להים = ויעל = עליו = בלעדי = ללוים = יעלו = ימינו = מכון = יומין = האלף = אדוניהם = יוליכם = ידבק = כפיו = העולה = ממול = אפלה = לעבדי = פול = איננה = הפוכה = אחזק = וטמנהו = יבדילני = מהנזיד

יונים, נדיבים: אך טוב וחסד
Y las almas generosas, vestidas incansables de paloma, anunciarán la condición: Sólo Bien, sólo piedad.


TEVET
טבת – פירושו ששוקעים בו (באכדית: tebitu), והכוונה כנראה לעיצומו של החורף, לחודש שבו הגשמים מציפים את הדרכים והשדות, והולכי רגל ובהמות היו שוקעים בבוץ. בארץ בבל, עם הנהרות הגדולים, הפרת והחידקל, הייתה בעיה קשה של הצפות ובוץ. חודש טבת נזכר באחד מספרי התנ"ך המאוחרים – במגילת אסתר: "וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ... בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת" (אסתר פרק ב פס' 16)
טבת = 411 = יש מאין = תהו = 3 * 137 =(ברא' ב,ט: וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל--וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע) וַיַּצְמַח יְהוָֹה אֱלהִים מִן הָאֲדָמָה = והנשים = באחת =

יש מאין: ויצמח הוי-ה א-להים מן האדמה
para que vivamos maravillados que ex-nihilo hace crecer Hashém, investido en naturaleza, cuanto nace de los 50 pórticos de la tierra, para agrado de la vista y alimento bueno...


SHVAT
שבט – הוא חודש הגשם הַמַּכֶּה (באכדית: shabatu), שבו יורדים גשמי סוף החורף המצליפים, המכים. שם החודש מבוסס על הקשר בין המילה "שֵׁבֶט"⁽²⁾ (במובן מקל) ובין הכאה – וכך גם בעברית של ימינו.
חודש שבט, החודש ה- 11 לפי הלוח הקדום, נזכר גם בשמו וגם במספרו בספר זכריה (פרק א פס' 7): "בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ (=לַחֹדֶשׁ ה- 11) הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט…"
שבט = 311 = איש = (איוב לא,ז: אִם תִּטֶּה אַשֻּׁרִי, מִנִּי הַדָּרֶךְ:וְאַחַר עֵינַי, הָלַךְ לִבִּי; וּבְכַפַּי, דָּבַק מאוּם - הוא מתלונן ואומר שלא דבק בידו מום וכו') וּבְכַפַּי דָּבַק מאוּם = כמראה אדם = (שמ' יב, מא-נא) וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה

ויהי בעצם היום הזה: איש, כמראה אדם
Y fue en medio, en la sustancia de ese día en que saliste de Mistráim, que recibiste la dignidad de hombre y la apariencia completa de Adám


ADAR
אדר – הוא חודש הַדַּיִשׁ (באכדית: adaru): התהליך שבו היו מפרידים את הגרגרים מן השיבולים באמצעות חבטות במקל או במורג – לוח עץ ועליו אבנים חדות. בחודש אדר חל חג פורים – והוא נזכר בשמו (ובמספרו) כמה פעמים במגילת אסתר, לדוגמה: "וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ (=בחודש ה- 12) הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר..." (אסתר פרק ט פס' 1)
אדר = 205 = הר = גבר = סקילה = ספינה = יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג = פחז כמים = (שמ' יט,ט: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן, בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ, וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם; וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם, אֶל-יְהוָה) הנה אנכי בא אליך = כי חנון אני = הֶן עָם לְבָדָד = עני ואביון = במקום הזה = לי הכסף = הויה מגן בעדי

הן עם לבדד: הנה אנכי בא אליך, כי חנון אני
para que munido de la Torah que te completa, seas sin depender sino de Mí. Entonces Vendré hacia tí, porque habrás despertado de Mí la gracia buena que da vida


NISAN
ניסן – הוא ניצן (באכדית: nisanu), חודש האביב על פי עונת השנה, חודש הלבלוב והפריחה.
חודש ניסן נזכר גם הוא במגילת אסתר: "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן... הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן" (פרק ג פס' 7)
ניסן = 170 = מעין = מסכן = מסע = דיוקן = מקל = מעיים = עץ גבה = מועדים = מסכים = נָטָה קָו = פסל = לעלם = לפני = לעיני = עמכם = מעליך = עליכם = עצי = יקלל = מעמך = אצעדה = צלמי = הקללה = מסיני = נעלך = ויקחום = המחזיק = מציל = צעדו = יעץ = סלעי = ויפסחו = מהכהנים = להנפה = מנעי = למלכים = עמודים = ונדעם = נעים = כעסך = מימינך = כסילים = ולמוכיחים = ינעם = כנפך

יקלל כסילים ולמוכיחים ינעם; נטה קו, מסיני, לעלם
El necio se hace maldecir, y el celo sagrado recibe el bello Bien. Hashém extendió una línea desde Sinai, por todo el tiempo, por el mundo todo.


IAR
אייר – פירושו אור (באכדית: ayaru), והוא מציין את מזג האוויר האביבי ואת אור השמש.
חודש זה נמנה עם חמשת החודשים ששמותיהם לא נזכרים בספרי התנ"ך: תשרי, מרחשוון, אייר, תמוז ואב
אייר = 221 = גיבור = הר גבוה = זר זהב = אין כסף = זבחי צדק = רויה = וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה = (מז"ל במילוי) מ"ם זי"ן למ"ד = יראי = וזרח = ארך = חבורה = האזרח = יאיר = והצדיקו = והנפלים = ולפניהם = והנעימם = אפפני = האריה = הדביר = ומלמעלה = וטור = ארגיז = אחריב = הכעסוני = והחרב = מנאפים = והצנע = והעצים = ואטהר = לנאמנים = וכמטמונים = וסיפניה = ענפוהי = הרחוב

האזרח: ויהי בחצי הלילה, ומלמעלה, זבחי צדק - וכמטמונים, אין כסף. ולפניהם יאיר והצדיקו
Anuncia el ciudadano: será a la medianoche como en Mitsraim, y desde lo Alto, ofrendas justas, y como tesoros que no con dinero pagarás. Delante de ellos, entonces, brillará, y reconocerán Su justicia


SIVAN
סיוון – פירושו סימן (באכדית: siwanu), והוא נזכר, במספרו (החודש השלישי) ובשמו, במגילת אסתר (פרק ח פס' 9): "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן… וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי…"
סיון = 126 = חטא העגל = ענו = עבדים = וינס = חיבוק = מענה = נכון = סוס = סכום = א אד אדנ אדנ-י = עון = בעדן = ויפל = נמול = היפלא = לעבדך = עמיו = אלמנה = אצלה = ויחבק = ויקדו = ויטמנהו = והסנה = וסמך = המלאים = למלאכה = לפיו = וסמך = ומסך = ומדוע = ועמדו = מומם = ועמי = למלכו = והעליה = באזנינו = המכונה = כמוני = ואקחהו = ולמלך = האלילים = נוע = סמוך = יפלו = נאלמה = ינוס = ומימיך = בגלוליהם = בחוקי = אענה = מאפה = יכילנו = וכסיל = מעיו = הפליא = נוסדו = מא-להים = בחנוני = סומך = בחיקו = ועמדו

חטא העגל, עון האלילים, ולמלך ענו עבדים לעבדך לפיו. והסנה בעדן. היפלא מא-להים חנון הוא?
El becerro de oro y el delinquir tras los ídolos, y aún el rey humilde sostiene siervos que Te sirvan por su palabra. Y la zarza, para testimonio, en Edén. ¿Te asombrará de E-lokím, que es piadoso?


TAMUZ
תמוז – נקרא על שמו של הָאֵל הבבלי תמוז, אֵל הפריון והפריחה, שעל פי אמונת הבבלים היה מת בתחילת כל קיץ, עם נבילת הצומח, ושב ומתחדש אחרי הגשמים. הָאֵל תמוז נזכר במקרא (יחזקאל פרק ח פס' 14): "וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתָּמוּז."
תמוז = 453 = [תהי' ה,ב] אמרי האזינה יהוה בינה הגיגי = בהמות = מלך המשיח = צדיק גמור = יום השביעי = נפש חיה = הַקּל קוֹל יַעֲקב = אִישׁ כִּי יְבֻלָּע = וְהִיא לא-יָדְעָה אִישׁ = מִי שְׁמֶךָ כִּי-יָבא ={אהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם (שכינה)}= מַה זּאת = א-להים חשבה לטובה = ביאת גואל = הרהור הלב = וענן הוי-ה עליהם יומם = חדש מנחם אב = יום השביעי = ימול לכם כל זכר = כוכבי השמים = מלך המשיח = נפש חיה = עד יצא כנגה צדקו = רחם אב על בנים = להחית = תבאן = בהמתו = ואבדתם = זולתי = החלתי = בתוליה = הבמות = והושיענו = גליתי = תנבא = נבאת ה -

יום השביעי: ביאת גואל מלך המשיח - אמרי האזינה הוי-ה בינה הגיגי
Entramos al día séptimo, con la venida del redentor, el rey Mashíaj: Atiende a mis palabras Hashém, y aún a los pensamientos que no puedo expresar


MENAJEM AV
אב – פירושו קָנִים (באכדית: abu), והוא מציין את הפעולה החקלאית של כריתת קנים⁽³⁾ שהייתה מקובלת במזרח הקדום בחודש זה. בלוח העברי חודש אב מסמל את החורבן הלאומי,⁽⁴⁾ ולכן נוהגים להוסיף לשם החודש מילת נחמה – "מנחם אב"
מנחם אב = 141 = אפס = איסלם = הצילו = יהלומים = מלאכים = מצוה = צאן = נאמן = ימצא = מצוה = המלאך הגואל = מלך אדום = אין עוד = פגם חטא = מטיב לכל = נודה לך הוי-ה = מַה-יָּפוּ

מטיב לכל מצוה, המלאך הגואל: נודה לך הוי-ה
Da Bien a toda conexión sagrada, el ángel redentor: Te agradeceremos, Hashém


ELUL
אלול – פירושו טיהור וכפרה (באכדית: elulu). נראה שגם בבבל העתיקה היו בחודש זה מנהגים של חשבון נפש וכפרה על חטאים. ויש הסבורים שאלול פירושו קציר – והוא נקרא כך על שם עונת הקציר שמסתיימת בחודש זה. חודש אלול נזכר בספר נחמיה – בשמו (אך לא במספרו): "וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל " (נחמיה ו 15)
אלול = 67 = בינה = לב יהודי = כל טוב = אם הוי"ה = יד הגדולה = זבחים = חטים = ובגוים = גדודים = בהיכל = זדון = טובים = לגדל = נגיד = והיום

יד הגדולה בהיכל, לגדל טובים, והיום נגיד בינה
Su Mano generosa ya en el Templo, para criar y alentar a los buenos. Y hoy, por fin, articularemos razón.












---------------------------------------------
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=7730

שמות חודשי השנה הגיעו אלינו מבבל לפני כ- 2,500 שנה יחד עם שבי ציון, שחזרו מגלות בבל ליהודה בשנת 538 לפני הספירה. שמות החודשים בלוח העברי הם שמות בבליים שמקורם בשפה האכדית⁽¹⁾ העתיקה, ולא שמות עבריים.
והנה שמות החודשים, ופירושיהם – והמקור שלהם באכדית:
תשרי – פירושו התחלה (במקור, באכדית: teshritu).
מרחשוון – בעברית: הַיֶּרַח, החודש, השמיני. נראה שהשם המקורי היה ירח-שמן – חודש שמיני (באכדית: shaman). משערים שהאות יו"ד (במילה ירח) התחלפה באות מ"ם, וכך הפך ירח-שמן למרח-שמן, ומכאן - למרחשוון. הגדרתו של מרחשוון כחודש שמיני במניין החודשים תואמת את הלוח העברי הקדום (המתחיל בחודש ניסן). בימינו חל שיבוש נוסף – הקידומת "מר" הושמטה והחודש נקרא בקיצור: חשוון.
כסלו – פירושו עבה, שמן, והכוונה ככל הנראה לחודש שהוא "שמן" ומבורך בגשמים (באכדית: kislimu). שם החודש נזכר בספרי התנ"ך המאוחרים, ובהם ספר זכריה (פרק ז פס' 1): "הָיָה דְבַר ה' אֶל זְכַרְיָה בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי, בְּכִסְלֵו". חודש כסלו נזכר גם בפתיחת ספר נחמיה (פרק א פס' 1): "וַיְהִי בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵו… וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה".
טבת – פירושו ששוקעים בו (באכדית: tebitu), והכוונה כנראה לעיצומו של החורף, לחודש שבו הגשמים מציפים את הדרכים והשדות, והולכי רגל ובהמות היו שוקעים בבוץ. בארץ בבל, עם הנהרות הגדולים, הפרת והחידקל, הייתה בעיה קשה של הצפות ובוץ.
חודש טבת נזכר באחד מספרי התנ"ך המאוחרים – במגילת אסתר: "וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ... בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת" (אסתר פרק ב פס' 16).
שבט – הוא חודש הגשם הַמַּכֶּה (באכדית: shabatu), שבו יורדים גשמי סוף החורף המצליפים, המכים. שם החודש מבוסס על הקשר בין המילה "שֵׁבֶט"⁽²⁾ (במובן מקל) ובין הכאה – וכך גם בעברית של ימינו.
חודש שבט, החודש ה- 11 לפי הלוח הקדום, נזכר גם בשמו וגם במספרו בספר זכריה (פרק א פס' 7): "בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ (=לַחֹדֶשׁ ה- 11) הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט…"
אדר – הוא חודש הַדַּיִשׁ (באכדית: adaru): התהליך שבו היו מפרידים את הגרגרים מן השיבולים באמצעות חבטות במקל או במורג – לוח עץ ועליו אבנים חדות.
בחודש אדר חל חג פורים – והוא נזכר בשמו (ובמספרו) כמה פעמים במגילת אסתר, לדוגמה: "וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ (=בחודש ה- 12) הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר..." (אסתר פרק ט פס' 1).
ניסן – הוא ניצן (באכדית: nisanu), חודש האביב על פי עונת השנה, חודש הלבלוב והפריחה.
חודש ניסן נזכר גם הוא במגילת אסתר: "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן... הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן" (פרק ג פס' 7).
אייר – פירושו אור (באכדית: ayaru), והוא מציין את מזג האוויר האביבי ואת אור השמש.
חודש זה נמנה עם חמשת החודשים ששמותיהם לא נזכרים בספרי התנ"ך: תשרי, מרחשוון, אייר, תמוז ואב.
סיוון – פירושו סימן (באכדית: siwanu), והוא נזכר, במספרו (החודש השלישי) ובשמו, במגילת אסתר (פרק ח פס' 9): "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן… וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי…"
תמוז – נקרא על שמו של הָאֵל הבבלי תמוז, אֵל הפריון והפריחה, שעל פי אמונת הבבלים היה מת בתחילת כל קיץ, עם נבילת הצומח, ושב ומתחדש אחרי הגשמים. הָאֵל תמוז נזכר במקרא (יחזקאל פרק ח פס' 14): "וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתָּמוּז."
אב – פירושו קָנִים (באכדית: abu), והוא מציין את הפעולה החקלאית של כריתת קנים⁽³⁾ שהייתה מקובלת במזרח הקדום בחודש זה. בלוח העברי חודש אב מסמל את החורבן הלאומי,⁽⁴⁾ ולכן נוהגים להוסיף לשם החודש מילת נחמה – "מנחם אב".
אלול – פירושו טיהור וכפרה (באכדית: elulu). נראה שגם בבבל העתיקה היו בחודש זה מנהגים של חשבון נפש וכפרה על חטאים. ויש הסבורים שאלול פירושו קציר – והוא נקרא כך על שם עונת הקציר שמסתיימת בחודש זה. חודש אלול נזכר בספר נחמיה – בשמו (אך לא במספרו): "וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל " (נחמיה ו 15)

(1) אכדית: אחת מן השפות השמיות הקדומות ביותר, שהייתה מדוברת בעת העתיקה באשור ובבבל.
(2) לדוגמה: שבט הביקורת – "שׁוֹט" הביקורת, ביקורת חמורה; שבט מוסר – הענשה, תוכחה קשה; לשבט או לחסד – לרעה או לטובה.
(3) קָנִים: קָנֶה – צמח בר נפוץ שגדל על גדות נחלים, אגמים או מקווי מים, בעל גבעול גבוה מאוד המתנשא עד לגובה של 4 – 5 מטרים.
(3) החורבן הלאומי – חורבן הבית השני: חורבן בית המקדש השני וחורבן ירושלים במרד הגדול ברומאים (חודש אב בשנת 66 - 73 לספירה) מסמלים את אבדן העצמאות הלאומית של עם ישראל בארצו ואת ראשיתה של הגלות הארוכה.
גם בית המקדש הראשון נחרב בחודש אב - בשנת 586 לפני הספירה בידי נבוכדנאצר מלך בבל.
לפי המסורת, תשעה (ט') באב הוא יום אבל על החורבן הלאומי, הכולל את האסונות השונים שקרו לעם ישראל מאז חורבן הבית השני ועד לשואה.