בספר הזהר (זהר חדש ג.) דרשו על הפסוק בספר שמות (י"ח כ"א ) שנאמר על ידי יתרו חותן משה, בייעוצו למשה לחלק את הנטל של ללמד את התורה ולדון את בני ישראל בינו ובין זקני ישראל באומרו, וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. שיחזה ברוח קודשו, בשש בחינות שהם בשערו שעל הראש שהם מתתקנות על האוזניים, במצח ובקווים שעל המצח בעניים ובגבות שעליהם בפנים ובצורת הפנים בחוטם איך שהוא מסודר בדרך ישר על הפה בגוף בקומתו ובשיעור שלו לכל צד ולמעלה ולמטה (ובשרטוטי הידיים) כי זה הוא תיקון האדם
Ytró, suegro de Mosheh, le aconseja distribuir la carga de enseñar la Torah y juzgar a los hijos de Israel, con la que él no podrá solo (Shemot-Exodo 18,21): "Y tú contemplarás (verás más allá) de entre todo el pueblo hombres valientes que tienen irAh de E-lohim, hombres de Verdad, que odian la codicia, y (los) pondrás sobre ellos (sobre el pueblo, a modo de) ministros de miles, ministros de cientos, ministros de cincuentas y ministros de decenas.
El Zohar Jadásh 3a explica: que vea con su Rúaj Hakódesh, con los sentidos especiales de su espíritu sagrado, y se fije en el cabello de la cabeza, la frente y las líneas sobre la frente, los ojos y las cejas, el rostro y su forma, la nariz y su forma, las medidas del cuerpo y las líneas de las manos. Que use el conocimiento de su alma para entender el significado de todos esos datos, y así elija a quienes deben educar y juzgar a los hijos de Israel.
תפארת ישראל על המשנה רבי ישראל ליפשיץ קידושין פ"ד
טוב שברופאים לגיהנם: נ"ל דאין מאמר זה גנאי לרופא רק שבח הרופא המומחה, והוא על פי מה שמ"כ דבר נחמד שכשהוציא משה רבינו ע"ה את ישראל ממצרים, שמעו עמים ירגזון וגו', ויתמהו מאד על זה האיש משה, כי על ידו נעשו כל הגבורות והנפלאות האלו, ולכן התעורר מלך ערביי א' וישלח צייר מובחר לצייר תמונת המנהיג הגדול הזה ולהביאו אליו, וילך הצייר ויצייר תמונתו ויביאהו לפני המלך, וישלח שוב המלך ויביא ויאסף יחדיו כל חכמי חרשים אשר לו, וישאל להם לפשוט על פי פרצוף פניו של משה כפי המצוייר, לדעת תכונת טבעו ומדותיו, ובמה כחו גדול, וישיבו כל החכמים יחדו אל המלך ויאמרו, אם נשפט על פי ציור קלסתר פניו של האיש הזה המפורסם לגדול, נאמר לאדונינו כי הוא רע מעללים, בגאות וחמדת הממון ובשרירות הלב, ובכל חסרונות שבעולם שיגנו נפש אדם המעלה, ויקצוף המלך מאד ויאמר, מה זה, הכי תתעללו בי, הלא בכל אלה שמעתי מכל עבר ופינה בהפך מזה האיש הגדול, ויחרדו האנשים מאד, וישיבו את המלך בשפל קול התחנה, ויתנצלו א"ע הצייר והחכמים, כל א' בחסרון ידיעת חבירו, הצייר אמר, אני ציירתיו כהוגן, והחכמים שגו בידיעתם, והחכמים גללו כל החסרון על הצייר שלא צייר תמונת משה כהוגן, והמלך אשר נכסף לדעת מי משניהן יצדק, נסע ברכבו ובפרשיו ויבוא אל תוך מחנה ישראל, ובבואו וישא עיניו וירא את משה איש אלהים מרחוק וימהר ויקח את הציור מתוך חצנו, ויבט והנהו כתמונתו וכצלמו כאשר ציירו הצייר, קולע אל השערה ולא יחטא, ויפג לבו ויפלא ויתמה עד מאוד, וילך ויבוא בעצמו אל אהל איש האלהים ויכרע וישתחוה לאפיו, ויספר למשה כל הדברים האלה אשר נעשו, ויאמר עוד, בי אדוני איש האלהים, הנני קודם ראותי פניך פני אלהים אמרתי אך אולי הצייר שגה במלאכתו, לבעבור חכמי מפורסמים לבקיאים מאד בחכמת [הפיזיאנאמי] ואין דוגמתם, אך עתה אחרי ראותי כי תמונתך מכוונת אל הציור אשר הביא הצייר, לא נותר בי אשמה רק לומר כי חכמי בגדו בי, וכי חכמי אליל הם וחכמת מה להם, והם אוכלי שולחני, ויתעוני מאז בהבליהם, ויען משה איש אלהים ויאמר, לא כן, גם הצייר, גם חכמיך, נפלאים הם בידיעתם וחכמתם, אולם דע לך, כי לולי הייתי בטבע באמת כפי ששמעת ממדותי, לא טוב אנוכי מבול עץ יבש, כי גם ממנו נמנעו ונחשכו כל חסרונות האדם, ואם כן, הכי בעבור זה אהיה יקר בעיני אלהים ואדם, אמנם כן ידידי, לא אבוש לומר לך, כי כל החסרונות אשר שפטו עלי חכמיך, כולם קשורים בי בטבע, ואפשר עוד יותר מאשר שפטו חכמיך, ואני בכח אמיץ הנה התחזקתי ורדיתי וכבשתי אותם, עד אשר קניתי לי הפוכם לטבע שני, ולכן ובעבור זה יקרתי והתכבדתי בשמים ממעל ובארץ מתחת. ועל פי זה נבין היטב שבח הרופא ממאמר זה, דמדלא קאמר כשר שברופאים כבסיפא בטבחין. ש"מ שהטוב הזה אין כוונתו כשר, רק מי שחושב את עצמו שהוא המומחה היותר טוב שברופאים, הוא מעותד לגיהנם. דבגאותו זאת סומך על ידיעתו בספק ואינו מתיעץ עם חביריו, כראוי למי אשר בפיו ובקולמסו מונח חיים או מות. וגם ברוב גאונו אינו מסתפק שמא יטעהו דמיונו, ואינו חושש לעיין היטב בספרי הרפואות קודם שיתן להחולה סמי רפואה קודם שידע מהן שלא יוכלו להזיקו כראוי, לילך לאט לאט בענייני סכנת נפשות. וראה שלא אמר התנא, שהוא רשע, או יבא לגיהנם, רק אמר "לגיהנם', ר"ל יש לו הכנה שיוכל לבא על ידה לגיהנם. אבל כל עוד יותר שיהיה לו הכנות לגיהנם כל עוד יגדל שכרו ושבחו כשיכבש הכנותיו:
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
"וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת" (שמות ל"א, י"ח)
מובא בשם בעל ה'תפארת ישראל' על המשניות (בסוף מסכת קידושין, מובא בשינויי עריכה קלים): "מצאתי כתוב דבר נחמד, כשהוציא משה רבינו ע"ה את ישראל ממצרים, "שמעו עמים ירגזון", ויתמהו מאד על זה האיש משה, כי על ידו נעשו כל הגבורות והנפלאות האלו, ולכן התעורר מלך ערבי אחד, וישלח צייר מובחר לצייר את תמונת המנהיג הגדול הזה ולהביאו אליו. וילך הצייר ויצייר תמונתו ויביאהו לפני המלך, וישלח שוב המלך ויביא ויאסף יחדיו כל חכמי חרשים אשר לו, וישאל להם לשפוט על פי פרצוף פניו של משה כפי המצוייר, כדי לדעת תכונת טבעו ומדותיו ובמה כוחו גדול. וישיבו כל החכמים יחדיו אל המלך ויאמרו: "אם נשפוט על פי ציור קלסתר פניו של האיש הזה המפורסם לגדול, נאמר לאדונינו כי הוא רע מעללים, בגאווה ובחמדת הממון ובשרירות הלב ובכל חסרונות שבעולם שיגנו נפש אדם המעלה".
ויקצוף המלך מאד ויאמר: "מה זה כי תתעללו בי. הלא בכל אלה שמעתי מכל עבר ופינה בהפך מזה האיש הגדול". ויחרדו האנשים מאד, וישיבו אל המלך בשפל קול התחנה ויתנצלו את עצמם הצייר והחכמים, כל אחד בחסרון ידיעת חברו. הצייר אמר: "אני ציירתיו כהוגן, והחכמים שגו בידיעתם", והחכמים גללו את כל החסרון על הצייר שלא צייר את תמונת משה כהוגן. והמלך, אשר נכסף לדעת מי משניהם צדק, נסע ברכבו ובפרשיו ויבוא אל תוך מחנה ישראל. ובבואו וישא עיניו וירא את משה איש האלוקים מרחוק וימהר ויקח את הציור, ויבט והנה כתמונתו וכצלמו כאשר ציירו הצייר, קולע אל השערה ולא יחטא, ויפג לבו ויתפלא ויתמה עד מאוד.
וילך ויבוא בעצמו אל אהל איש האלקים ויכרע וישתחוה לאפיו, ויספר למשה כל הדברים האלה אשר נעשו. ויאמר עוד: "בי אדוני איש האלקים, הנני קודם ראותי פניך פני אלוקים, אמרתי אך אולי הצייר שגה במלאכתו, משום שהחכמים שלי מפורסמים לבקיאים מאד בחכמת הפרצוף ואין דוגמתם. אך עתה אחרי ראותי כי תמונתך מכוונת אל הציור אשר הביא הצייר, לא נותר בו אשמה רק לומר כי חכמי בגדו בי וכי חכמי אליל הם וחכמת מה להם, והם אוכלי שולחני ויתעוני מאז בהבליהם".
ויען משה איש האלוקים ויאמר: "לא כן. גם הצייר גם חכמיך, נפלאים הם בידיעתם וחכמתם. אולם דע לך, כי לולי הייתי בטבע באמת כפי ששמעת ממדותי, לא טוב אנוכי מבול עץ יבש. כי גם ממנו נמנעו ונחשכו כל חסרונות האדם. ואם כן כי בעבור זה אהיה יקר בעיני אלוקים ואדם. אמנם כן ידידי לא אבוש לומר לך, כי כל החסרונות אשר שפטו עלי חכמיך, כולם קשורים בי בטבע, ואפשר עוד יותר מאשר שפטו חכמיך, ואני בכח אמיץ הנה התחזקתי ורדיתי וכבשתי אותם עד אשר קניתי לי הפוכם לטבע שני, ולכן ובעבור זה יקרתי והתכבדתי בשמים ממעל ובארץ מתחת".
אשר מי שיש לו חיך לטעום מליצת חז"ל באגדות, יבחן שאין בזה שום מקום להתלונן על בעל תפארת ישראל, שאדרבא דבריו נאמרו בהשכל, להגדיל מעלת בחיר היצורים כפי הראוי לו, ולהלהיב לב האדם להיות כל אחד גובר על יצרו, ויזכה למעלה היותר גבוהה".
מן הראוי לסיים את הנושא בדבריו הנלהבים של גאון התורה העצום רבי זכריה יוסף שטרן זצ"ל, לפיו עלינו לדעת שאין אדם שנברא ללא יצרים ומידות אפלות. להיפך, האדם נברא בצורת החומר שהקב"ה ברא אותו, ועל האדם להתרומם, לשבור מידות רעות, לנצח את היצר. כך היא ההנהגה בכל אחד, וכאשר אנו קוראים שמשה רבינו ע"ה עבד על עצמו והשתנה לחלוטין, מקצה לקצה, הרי שיש בכך מעלה גדולה ונשגבה.
Rav Shmuel Baruch Genuth escribe (en un artículo en dirshu.co.il) que quien tiene paladar para saborear las ocurrencias de nuestros sabios en las leyendas que cuentan, notará que no ha lugar en realidad a quejarse del autor del TifEret Israel sino que sus palabras vinieron especialmente a engrandecer la imagen moral de Mosheh, y encender el corazón de los hombres para que cada quien se imponga a su instinto y acceda a un nivel de mayor elevación. Y cita entonces la reflexión de rabi Zechariah Yosef Stern: "No hay hombre que sea creado sin instintos y cualidades oscuras". Desde la forma con que es creado, "debe elevarse, romper las malas cualidades, vencer al instinto. (...) Y cuando leemos que Mosheh trabajó sobre sí mismo y cambió por completo, de extremo a extremo, vemos allí un mérito grande y sublime".
