עיון בתהילים קכב, ירושלים, רגל, לקראת חג הפסח

בס״ד

תהילים קכב

הגדה של פסח = 495 = תהילים = אל מלך חנון ורחום

א  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, לְדָוִד:

שָׂמַחְתִּי, בְּאֹמְרִים לִי--    בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ.

ב  עֹמְדוֹת, הָיוּ רַגְלֵינוּ--    בִּשְׁעָרַיִךְ, יְרוּשָׁלִָם.

ג  יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה--    כְּעִיר, שֶׁחֻבְּרָה-לָּהּ יַחְדָּו.

ד  שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, שִׁבְטֵי-יָהּ--עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל:    לְהֹדוֹת, לְשֵׁם יְהוָה.

ה  כִּי שָׁמָּה, יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט:    כִּסְאוֹת, לְבֵית דָּוִד.

ו  שַׁאֲלוּ, שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם;    יִשְׁלָיוּ, אֹהֲבָיִךְ.

ז  יְהִי-שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ;    שַׁלְוָה, בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ.

ח  לְמַעַן, אַחַי וְרֵעָי--    אֲדַבְּרָה-נָּא שָׁלוֹם בָּךְ.

ט  לְמַעַן, בֵּית-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ--    אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ.

שיר המעלות לדוד = 1105 = שערי תפלה 

 

שמחתי = 758 = ברית עולם = ציון וירושלים 

שמחתי באמרים לי = 1091 = גאולת עם ישראל = תלמוד תורה = יפת תאר = חבצלת השרון = [תהי׳ קיח,י]   כל־גוים סבבוני בשם יהוה כי אמילם {מלבי״ם: "כל גוים סבבוני", ר"ל אני רואה שמה שסבבוני כל הגוים, היה "בשם ה'" ובפקודתו, כדי "שאמילם" ואכריתם, ר"ל שה' סבב שכל גוים אלה יבואו לצור על ירושלים כדי שיפלו שם, כמ"ש כאשר דמיתי כן היתה לשבור אשור בארצי ועל הרי אבוסנו}

בית יהוה נלך = 538 = יאר יהוה פניו אליך ויחנך 

בשעריך = 602 = קוממיות

כעיר שחברה לה יחדו = 878 = מלכות שביסוד = שושן הבירה = שם חם יפת

 

שבטים שבטי י-ה עדות לישראל =.1748 = [מיכה א,ג] כי־הנה יהוה יצא ממקומו וירד ודרך על־במותי ארץ

המלבי״ם: "ששם, כי לשם עלו שבטים שבטי יה" והתחברו כולם ע"י העיר הזאת, עד שהיא "עדות לישראל" שהם גוי אחד מתאחדים, במה שכולם מתקבצים שם בשלש מועדי השנה לתכלית אחד "להודות לשם ה'", עד שהתכלית הזה להודות לשם ה' הוא הכח הפנימי הקושר האיברים הפרטים, והוא חיי הגויה הכללית, והעיר ששם יתקבצו היא כמו הלב שבו תחול רוח החיים המחיה את הגויה ומקרב העצמות המפוזרות עצם אל עצמו.

לְהֹדוֹת, לְשֵׁם יְהוָה. = 841 = ***  צדיקים מהפכים דין לרחמים ***

כסאות למשפט = 946 = ברוך שאמר והיה העולם = והיא שעמדה לאבותינו = מלכות שבנצח 

כי שמה", והיא ג"כ כמו הנפש המדבר אשר בגויה, "כי שמה ישבו כסאות למשפט" שהם הסנהדרין ושופטי ישראל, ומשם תצא תורה ודת ודין ושמה "ישבו כסאות לבית דוד" שמשם תצא ההנהגה הכללית לכל פרטי האומה

כסאות לבית דוד = 943 = מזמור לדוד י-הוה רעי לא אחסר = יודוך י-הוה כל מעשיך וחסידיך יברכוכה

מלבי״ם: "שאלו", אחר שבאר שירושלים היא המעמדת חבור הגויה הכללית ואחדותה, אומר כמו שאם תשאל לשלום הגויה האישיית נשיב לו ששלומה תלוי אם האיברים והכחות שבגויה מקושרים ויש להם שלום יחדיו, כי בעת יעשה פירוד ביניהם אז יבא המות, כן אם ישאלו לשלום ירושלים נאמר התשובה ששלומה תלוי אם "ישליו אהביך", אם אוהבי ירושלים יהיה ביניהם שלוה פנימית בזה תלוי שלום ירושלים, אחר שעקר ענין ירושלים היא אחדות האומה, וא"כ אם יתעורר בין אישיהם ריב ומדנים ופירוד לבבות לא נמצא שלום ירושלים, כי עקר שלומה היא אם היא כעיר שחוברה לה יחדיו, לא אם יתפרדו, והנה יש הבדל בין שלום ובין שלוה ששלום הוא השלום החיצוני ושלוה הוא השלוה הפנימית, אמר שע"י שישראל יהיה להם שלוה פנימית, שעל זה אמר "אוהביך", שיהיה אהבה ביניהם הגם שלא יהיה להם שלום עם אויביהם החיצונים זה יגרום שלום ירושלים החיצון, ואז ע"י.

"שיהי שלום בחילך" החיצון בהחומה הסובבת את ירושלים ע"י שיתאגדו השבטים השוכנים סביב ירושלים ולא יהיה מצות ומריבות סביב חומתה בין שבט לשבט, עי"כ יהיה גם "שלוה בארמונותיך" הפנימים:

ביאור המילות

(ז-ח) "שלום, שלוה". שלוה היא שלות הגוף והבית בפנימיותו, ושלום הוא השלום החיצון עם אויביו, שלו הייתי ויפרפרני, ואני אמרתי בשלוי, על בריאת הגוף. טוב פת חרבה ושלוה בה על שלום הבית, בחילך החומה החיצונה שסביב חומת העיר, ויאבל חיל וחומה:

ישליו אהביך = 394 =  ***  דע מה למעלה ממך = דרכי נעם = חופש ***  

 

שלום בחילך = חסד שבחסד = מות = לשמוע

 

---------------------------------------------------

מאמר שאלו שלום ירושלים של יהודה איזנברג

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sde_chem/yeru2.htm

מתוך "בשדה חמד", תשנ"ה, גיליון ט-י 

- "פתחו לי שערי צדק, אבא בם אודה י-ה" -קורא עולה הרגל בהגיעו לבית המקדש. 

- "זה השער לה' צדיקים יבואו בו" - עונים לו הכוהנים. 

- "אודך כי עניתני, ותהי לי לישועה" - קורא עולה הרגל. 

- "ברוך הבא בשם ה' ברכנוכם מבית ה'" - עונים לו הכוהנים.(תהלים קי"ח) 

תיאור העלייה לרגל והגעגועים לירושלים מופיעים בתהלים פעמים רבות. במאמר זה נתייחס לכמה ממזמורים אלה: מזמור קכ"ב "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך" המתאר את התרגשותו של עולה הרגל ואת הכנתו הנפשית לעלייה לירושלים; מזמור קי"ח המתאר את שירתם של העולים לרגל ואת שירת הכוהנים המקבלים את פניהם; ומזמורים מ"ב-מ"ג ו-פ"ד המתארים את געגועיו של עולה הרגל שגלה מארצו, וכל שנשאר לו מבית המקדש הוא געגועים צורבים ליופי שהיה ואיננו עוד. 

מזמור קכ"ב הוא שירתם של העולים לרגל העושים הכנותיהם לעלייה לירושלים, והמברכים את ירושלים במחשבתם ובגעגועיהם. 

התלמוד הירושלמי קושר את מזמור קכ"ב בהבאת הביכורים: 

"בדרך היו אומרים: 'שמחתי באומרים לי בית ה' נלך'. 

בירושלים היו אומרים: 'עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם' (תהלים קכ"ב) 

בהר הבית היו אומרים: 'הללויה, הללו אל בקדשו' 

בעזרה היו אומרים: 'כל הנשמה תהלל יה, הללויה' (שם ק"נ). 

(ביכורים פרק ג' הלכה א') 

שמחתי באומרים לי בית ה' נלך

השמחה מתחילה בהכנות לעלייה לירושלים. המשורר מתאר את שמחתו, כמו ילד המספר את התרגשותו בעת ההכנות לנסיעה שציפה לה: "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך". מי אמר? מי "לוקח" את המשורר לירושלים? 

מיד לאחר תיאור ההתרגשות - תיאור ירושלים. כאילו לא ארכה הדרך ולא כלום, ואך יצא עולה הרגל מעירו - כבר קפצה לו הדרך, והוא בירושלים: "אומרים לי בית ה' נלך - עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם". 

מה רואה המשורר בירושלים? מה בירושלים מושך את לבו? שלוש תכונות מזכיר המשורר בשבחה של ירושלים: 

תכונה ראשונה: "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו". ורבי יהושע בן לוי מפרש: "עיר שהיא עושה כל ישראל חברים" (ירושלמי חגיגה פרק ג' הלכה ו'). ירושלים הבנויה היא סמל אחדות ישראל. יש ירושלים של מעלה, יש ירושלים שהיא ערך, שהיא רעיון. אבל המשורר מבקש את ירושלים הבנויה, הארצית. כששאלו את רבי נחמן מברסלב שרצה לעלות לירושלים לאיזו ירושלים הוא מתכוון, ענה 'ירושלים זו, עם אלו הבתים והחצרות שבני ישראל נוסעים לשם'. וירושלים זו עושה את ישראל חברים. 

ועוד תכונה לה לירושלים: "ששם עלו שבטים, שבטי י-ה, עדות לישראל, להודות לשם ה'". ירושלים היא יעדם של עולי הרגל. מי שזוכר את ירושלים, זוכר את חגיגות העלייה לרגל והשמחה שהייתה בה בימי חג ומועד. 

ותכונה שלישית לה לירושלים: "כי שמה ישבו כסאות למשפט, כסאות לבית דוד". בירושלים מושב הסנהדרין הגדולה. שם נחתך כל דין וכל ספק. "כי יפלא ממך דבר למשפט", אומר הכתוב (דברים י"ז, ח-י) "וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו, ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. ועשית על-פי הדבר אשר יגידו לך, מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך". 

לשלוש אלה מתגעגע עולה הרגל: לירושלים המאחדת את ישראל בחגיה, לירושלים על יופייה ושמחתה ולירושלים מקום הצדק והמשפט. 

על ירושלים זו שר עולה הרגל את שירו. וזה השיר:

שאלו שלום ירושלם 

ישליו אהביך 

יהי שלום בחילך 

שלוה בארמנותיך 

למען אחי ורעי 

אדברה-נא שלום בך 

למען בית ה' אלהינו 

אבקשה טוב לך. 

(תהלים קכ"ב, ו-ח)

ארבעה משפטים בשיר הקצר הזה. השיר פותח בפנייה לכל באי עולם:

- שאלו שלום ירושלם!

ולאחר שבקשתו כמו נתמלאה, הוא פונה לירושלים, ומדבר אליה כדבר אל אהובה:

- ישליו אוהביך.

כשם שהם מבקשים את שלומך, כך את תביאי להם שלווה. והמשורר ממשיך ומברך את ירושלים:

- יהי שלום בחילך 

- שלוה בארמנותיך.

החיל הוא החומה הנמוכה המקיפה את חומת העיר, ומונעת מן האויב לגשת אל החומה העיקרית ולהרוס אותה. החיל הוא החלק החיצוני ביותר של העיר, המקום המרוחק ביותר ממרכז העיר. הארמון, לעומת זאת, הוא לב העיר, בחלקה הפנימי, במרכזה. הארמון הוא לב העיר ועושרה. החיל והחומה הם סופה של העיר. החיל והארמון מסמלים את העיר כולה: "שיתו לבכם לחילה, פסגו ארמנותיה" (תהלים מ"ח, יד). והכוונה: חזקו את העיר מקצה עד מרכז. חזקו את החיל, רוממו את הארמונות. וכאן, מברך המשורר את ירושלים מקצה אל קצה: יהיה שלום בחילך - בקצה העיר, אויב לא יתקרב להרע לך; ושלווה בארמונותיך - בארמונות, המקומות בהם מתרכזים התככים והאינטריגות, השנאה, המרידות והשלטון - באלה, מברך המשורר תהיה השלווה. "שלוה בארמנותיך". 

ומדוע מבקש המשורר את שלומה של ירושלים?

- למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך 

- למען בית ה' אלהינו אבקשה טוב לך.

שתי ירושלים הן. ירושלים היא עירם של ישראל, ירושלים הארצית, זו עם הבתים והחצרות שבני ישראל נוסעים לשם. וירושלים היא גם מקום המקדש והנצח: "אמר רבי יוחנן, אמר הקדוש ברוך הוא, לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה." (תענית דף ק' ע"א). אל שני אלה מכוון המשורר את ברכתו: לירושלים של מטה הוא מאחל שלום, לירושלים של מעלה הוא מבקש טוב. 'למען אחי ורעי' - זוהי ירושלים הארצית - 'אדברה נא שלום בך'. 'למען בית אלהינו' - ירושלים של מעלה - 'אבקשה טוב לך'. 

השלום והטוב הם שתי התכונות שהמשורר מאחל לירושלים. השלום הוא היחס הנכון שבין בני אדם. הטוב הוא העמקתו של השלום. הטוב צמוד לחסד ולסליחה. 'טוב וחסד ירדפוני' (תהלים כ"ג, ו) 'אתה ה' טוב וסלח' (תהלים פ"ו, ה). ואת שני אלה מאחל המשורר לירושלים. טוב ושלום. 

הגיעו עולי הרגל לירושלים והחלו לשיר שירי תהילה לאלהים. אנו שומעים הד להמנונות אלה במזמור קי"ח. מזמורי ההלל שלנו כוללים שירים שהושרו בעת העלייה לרגל, כאשר ירושלים והר הבית הם מוקד השירה: 'בחצרות בית ה', בתוככי ירושלם'. (תהלים קט"ז, יט). 

מזמור קי"ח מתחיל תיאור שירתם של ישראל, בית אהרון ויראי ה'. לאחר שירת תודה על ההצלה מן הגויים המקיפים אותו כדבורים, מגיע עולה הרגל לשערי המקדש, ושם הוא קורא:

- פתחו לי שערי צדק, אבא בם, אודה י-ה.

והכוהנים עונים לו:

- זה השער לה', צדיקים יבואו בו.

ועולה הרגל, השומע מה חמור התנאי, ומיהם הזכאים לעלות לבית ה', מתוודה ואומר:

- "אודך כי עניתני, ותהי לי לישועה. אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה".

כל הצלתי היתה בגללך, אילו בגלל עצמי והישגי הייתי נדון - כי אז היו מואסים בי הכול. והשומעים עונים לעולה הרגל המתלונן על פחיתות עצמו:

- "מאת ה' היתה זאת, היא נפלאת בעינינו. זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו".

ושוב קוראים הלוויים:

- "ברוך הבא בשם ה', ברכנוכם מבית ה'".

כבר ביטלו הלוויים את התנאי הכבד 'צדיקים יבואו בו' והם מזמינים את עולה הרגל להיכנס ולהביא את קרבנו.

- "אל ה' ויאר לנו, אסרו חג בעבתים עד קרנות המזבח".

ה' יאיר לנו פניו. ואתם, עולי הרגל, קישרו את הקרבן לקרנות המזבח, להביאו לקרבן. ועולה הרגל, ששמע כי רצוי הוא ומוזמן הוא להיכנס למקדש, קורא בשמחה:

- "אלי אתה ואודך, א-להי ארוממך. הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו".

שנים חולפות. בית המקדש חרב, ורק זיכרונות נותרו ממנו. במזמור מ"ב-מ"ג זוכר המשורר ימים בהם עלה לרגל, והוא קורא:

"כאיל תערג על אפיקי מים, כן נפשי תערג אליך אלהים. 

צמאה נפשי לאלהים, לאל חי, 

מתי אבוא ואראה פני אלהים".

המדרש מתאר את צערו:

אמרו ישראל, רבונו של עולם! אימתי אתה מחזיר לנו את הכבוד, שעלינו שלוש פעמי רגלים, ורואים פני שכינה? 'כי אעבור בסך' כשעולים ברגלים לראות פניך, בעגלות צב היינו באים אנו ובנינו בחיל גדול, והאומות דוממות לפנינו. עכשיו שחרב הבית, אני הוא שדוממת.

במזמור פ"ד מתאר המשורר את געגועיו למקדש ולעלייה לרגל. והוא משווה את עצמו לצפור ולדרור. להם יש קן, להם יש מקום לבוא אליו. לי, מתלונן המשורר, אין מקום כזה:

"נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. לבי ובשרי ירננו אל אל-חי. 

גם צפור מצאה בית, ודרור קן לה, 

אשר שתה אפרחיה את מזבחותיך, ה' צבאות, מלכי ואלהי". (פד:ג-ד)

הדרור יכולה לבוא לחצרות ה'. היא יכולה לבנות קן ליד מזבחך, ולגדל שם את אפרוחיה. ואילו אנו, כלתה נפשנו לחצרות ה' - ואין אנו יכולים לבוא עדיהם.

"ה' אלהים צבאות, שמעה תפלתי, האזינה אלהי יעקב סלה. 

מגננו ראה אלהים, והבט פני משיחך. 

כי טוב יום בחצריך מאלף. 

בחרתי הסתופף בבית אלהי מדור באהלי רשע".(פד, ט-יא)

המשורר מעדיף יום אחד בחצר המקדש מאלף. אלף מה? אלף ימים? אלף כסף? המשורר כל כך מעוניין ביום בבית המקדש, עד כי אין הוא רואה צורך להסביר פי אלף ממה אהוב עליו בית המקדש. פי אלף מכל דבר. פי אלף. ומבקש הוא בתפילתו: 'מגננו ראה אלהים, והבט פני משיחך'. ראה את פני משיחך - כי טוב יום בחצרך מאלף. אין הוא מפרש את דבריו. אין הוא אומר מדוע מבקש הוא מאלהיו להביט בפני משיחו. אבל מסביר הוא מה תוצאה תהיה למבט זה: יום אחד בחצרות בית ה'. 

אף אנו, כמשורר הרואה את חצרות אלהים ועיניו כלות. רואה הוא את הציפור טסה ביעף ועוברת את חומות הר הבית - ואין עוצר בעדה. רואה הוא את מקום המקדש מרחוק - ואין הוא רשאי להיכנס אליו. 

ה' אלהים צבאות שמעה תפלתי, האזינה אלהי יעקב סלה 

מגיננו ראה אלהים, והבט פני משיחך. 

                            

------------------------------

בשלח - התחלת עיון מושגי בדרך מעבדות לחרות

בס"ד

דרור - חופש - חרות

דרור = י-הוה צלך על יד ימינך = 410 = משכן = קדוש = שמע = שפל = לרקיע = אררט = למצרים = [תהי׳ נו,ד] יום אירא אני אליך אבטח

חופש = 394 = דרכי נעם = דע מה למעלה ממך

חרות = 614 = אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי = בכל לבבך ובכל נפשך = הוי"ה מלך הוי"ה מלך הוי"ה ימלך לעולם ועד = הזן את העולם = חכמה בינה דעת

----------------------

daniEl I. Ginerman @iPad

Org. Siftei Mevaser, Inc. NFP   

POB 50127 - Carmiel 21605 - Israel

Voice: +972-525-801088

SMS: +972-526-049665

Fax: +972-4-8141581

Skype: free-press

http://sifteimevaser.org/fb

http://kolisrael.tv/facebook

http://kolisrael.tv

http://ginerman.com/facebook

http://facebook.com/danielginerman

Paypal.com: daniel@carmiel.net

E-Store:    http://benadam.net/fb

Youtube: http://youtube.com/kolisraeltv

Twitter: http://twitter.com/danielginerman

תורה שבעל פה צפונה בתוך התורה שבכתב

http://torah-codes.com/torah_bealpe/Cohengadol.htm

Preparación para OCSI Barcelona, Iar 5772, Netsaj-Hod en el 'omer





Las Artes del Templo aplicadas a tu templo interior



Bitácora de la lucha entre las chispas sagradas y las cáscaras opacas: el sacerdocio de todos


------------------------------------------------------

conferencia central, seguida de ritual mágico:
Los diez azotes de Mitsráim y los diez remedios eternos para ser redimidos de ellos

[שמות טו,כו] וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהוָה רֹפְאֶךָ

רש"י:

אם שמוע תשמע" - זו קבלה שיקבלו עליהם
"תעשה" - היא עשייה
"והאזנת" - תטה אזנים לדקדק בהם
"כל חקיו" - דברים שאינן אלא גזירת מלך בלא שום טעם ויצר הרע מקנטר עליהם מה איסור באלו למה נאסרו כגון לבישת כלאים ואכילת חזיר ופרה אדומה וכיוצא בהם

באיזה תנאים תתקיים ההבטחה:

 שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ = 1484 = אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת = [ישע' ג,ב] גבור ואיש מלחמה שופט ונביא וקסם וזקן = (במ' ח,ד) אשר הראה יהוה את-משה = (דב' יא,יט) ולמדתם אתם את-בניכם = נשמתו של משיח 

שמוע תשמע = 1126 = (ברא' ג,טז) תשוקתך = (2 * 563 = מתענג) = (ברא' יא,ט) שפת כל-הארץ  {כי שם בלל י-הוה וגו'} = (שמ' ה,ב) מי יהוה אשר אשמע בקלו = (שמ' יב,ו) והיה לכם למשמרת {... עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת-ישראל בין הערבים}   

לקול י-הוה א-להיך = 258 = גדול הדור = (ברא' מט,כה) ויברכך = נס גדול היה פה = י-הוה עוזי ומעוזי = י-הוה הוא הא-להים י-הוה הוא הא-להים = בנין עולם = בך בחר י-הוה = אודך בעמים י-הוה 

קול י-הוה א-להיך = 228 = ברוך {ברוך \ב' דגושה נקודה קמץ\ מופיע יג פע' בתורה; עם ב' רפה ב פע'; עם ב' דגושה נקודה שוא ב פע'} = וידברו = עץ חיים (דהי' תורה) = מלא אסמנו  = א-להי יעקב = הכח הנעלם = הלכו מחיל אל חיל

 וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה =  1444 = (שמ' ב,כג) ותעל שועתם אל-האלהים = (שמ' לט,לב - במ' ב,לד - במ' ח,כ) ככל אשר צוה יהוה את-משה 

והישר בעיניו = 669 = יסורים של אהבה = עם ישראל חי = (שמ' ט,יג) השכם בבקר = (שמ' טז,כט) אל-יצא איש ממקמו = שלום בארץ 

הישר בעיניו = 663 = בן תורה = קיבוץ גלויות = א-ל ארך אפים ורב חסד = אין עושים סיג לסיג =  עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבא = פיה פתחה בחכמה 

תעשה = 775 = תשעה = ציון הר קדשי = היא נפלאת בעינינו = וזכירה מביאה לידי מעשה = כי בחזק יד הוציאנו י-הוה ממצרים  = שמך הקדוש   

 וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו = 1051 = (ברא' לא,א) את כל-אשר לאבינו = (שמ' יא,ז) בין מצרים ובין ישראל {הפסוק השלם: ולכל בני ישראל לא יחרץ-כלב לשנו למאיש ועד-בהמה למען תדעון אשר יפלה יהוה } = (דב' יב,י) וישבתם בארץ = (דב' טז,יז - כח,יג) אשר נתן-לך = (ברא' ל,מא) המקשרות 

 לְמִצְו‍ֹתָיו = 582 = יסוד ומלכות = (ברא' ט,ב) בידכם נתנו =  (ברא' כב,ב) אל-ארץ המריה  {הפסוק השלם: ויאמר קח-נא את-בנך את-יחידך אשר-אהבת את-יצחק ולך-לך אל-ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך} = (ברא' מ,ד) במשמר = (שמ' כו,ה) מקבילת {הפסוק השלם: חמשים ללאת תעשה ביריעה האחת וחמשים ללאת תעשה בקצה היריעה אשר במחברת השנית מקבילת הללאת אשה אל-אחתה - וכן, שמ' לו,יב: חמשים ללאת עשה ביריעה האחת וחמשים ללאת עשה בקצה היריעה אשר במחברת השנית מקבילת הללאת אחת אל-אחת} = (ויק' י,י) בין הקדש ובין החל {הפסוק השלם: ולהבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור} = בעדו ובעד ביתו = דבר שלום 

 וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו = 1120 = (שמ' כ,יז) ומשה נגש אל-הערפל = (במ' לה,כט) והיו אלה לכם לחקת משפט = (דב' ל,יד) בפיך ובלבבך {לעשתו 

כל המחלה אשר שמתי במצרים = 1771 = [שמ' לב,לא] וישב משה אל־יהוה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב

כל המחלה = 138 = חמץ = הצלחה = חלק = לבנון = צמח = מנחם

\\\ 

זמן חרותנו = 767
זמן שמחתנו = 901
ההפרש = 134, הוא פעמיים בינ"ה דהיינו בינה תתאה בדרכה להיתקן בינה העילאה. והוא גם קל"ד פעמים אשר מופיע שם אדנ"י בתנ"ך כולו.

השלב
הקודם (לפני החרות והשמחה) הוא "מעבדות לחרות". ההפרש בין עבדו"ת לחרו"ת
הוא 132 = קב"ל. הגשר בין עבדות לחרות נקרא "קבל". עבד לא יודע לקבל, פשוט
כופים עליו. שלב ראשון בהתכוננות להפוך לבן-חורין, חייב אדם ללמוד לקבל"
ה' ילחם לכם ואתם תחרישון.

עד שלב השמחה, חלה עלינו שתיקה (בבחינת
שלב ראשון של תשובה כמבואר בליקוטי הלכות סי' ספירת העומר). לאחר שלב
ה-"קבל" = 132 והשלבים חרות-שמחה שהגשר ביניהם = 134, מגיע שלב בגאולה
הנקרא "קול" = 136. גילוי קולו ית' בנו בבחינת קול ה' על המים, קול ה'
חוצב להבות אש וכו', משקיף אלינו בחינה חדשה: זה מתי שקורה "מי שם פה
לאדם" ואנחנו נעלים מדרגת בהמה לדרגת מדבר ממש.

הגשר הבא נקרא 137, ויוליך אותנו לבחינת 138 המתוקנת.
א-להי הא-להים = 137 = קבלה = חכמה + נבואה = חכמה + דין
ח"ן הוא הזיווג בין אבא-חכמה לאמא-נבואה
הוא גם היחס בין המהירות הגבוהה ביותר במרחב של האור, לבין
המהירות הגבוהה ביותר של החומר, של אלקטרון המימן. מהירות האור גדולה מזו של
אלקטרון המימן פי 137
137 הוא גם המספר הראשוני המס' ל"ג

ועוד צעד קדימה, ההשלמה הסופית: חקל = 138 (136 + 2), חקל תפוחין קדישין, דהיינו המלכות המתוקנת.


בהפטרת שמיני, דוד נאנח על כך שהוא גר בבית-ארזים, וארון ברית ה' מסתובב בין אוהלים. ואח"כ, הקב"ה חוזר על ביטוי בית-ארזים.
אכן, בי"ת ארזי"ם = 670, דהיינו י' פעמים בינ"ה, עשר ספירות הבינה בתיקון שלם, דהיינו שלמות התיקון והגאולה

לקראת
סוף פרשת שמיני, אומר הקב"ה "המעלה אתכם מארץ מצרים" במקום "המוציא אתכם"
שאומר ביתר מקומות. לשאלה "מה הוא הכלי באמצעותו אנחנו נעלים מארץ מצרים?"
עונות המלים עצמם: המעל"ה אתכ"ם = 611 = תורה

\\\

לא אשים עליך = 512 = (ברא' כא,יז - וכן ברא' ל,יז ושמ' ב,כד)  וישמע אלהים =  (שמ' טו,טז) עד יעבר עמך יהוה 

אשים עליך =  

Toda la historia pasada y futura a la luz del Alefato


Cuál es la magia buena de Pinjás (Pineas) que neutraliza por completo la brujería de Bala'am



última sesión:
Nos narramos en el espejo: La victoria de Rabi Iehoshua ben Levi sobre el ángel de la muerte



-------------------------------------

‏‏‏
מובא מhttp://btjerusalem.com/b/b328.htm
רבי ברוקא ואליהו הנביא (תענית כ)

‏אמרו רבותינו זכרונם לברכה, שרבי ברוקא היה הולך בשוק, עד שבא לקראתו אליהו זכור לטוב ונגלה אליו ודיבר עמו. וישאלהו רבי ברוקא ויאמר לו: "היש בשוק הזה אדם זוכה לחיי העולם הבא?"

ויען ויאמר: "לא."

עודם מספרים יחדיו, עד שעבר עליהם איש בלא ציצית וברגליו מנעלים שחורים. ויאמר לו אליהו: "זה האיש שעבר עלינו מיורשי גן עדן!"

‏ויקראהו רבי ברוקא, ולא ענהו. וישאל רשות מאליהו וירץ אחריו וישיגהו. ויאמר לו האיש: "אני שר בית הסוהר ומנהגי לאסור האנשים לבדם והנשים לבדנה; ובלילה אני משים מיטתי בין האנשים ובין הנשים. ואני שומר אותם בכל הלילה, מפני שאני מפחד על הנשים, שלא יאנסו אותן האסורים. וכשאוסרים אצלי יהודית, אני משתדל לשמרה ולהצילה. ופעם אחת אסרו יהודית אחת בבית הסוהר והיתה בעולת בעל ובינותי מן האסורים שחשבו בלבבם לעשות זימה עם הנערה. עד שלקחתי מידת שמרים ונתתי לה ואמרתי לה: 'בתי, העבירי שמרים אלו על בשרך ואמרי, שאת נידה!' ותעש כן ותינצל, ולא קרב אליה איש."

‏ויאמר לו רבי ברוקא: "מפני מה ברגליך מנעלים שחורים ואין בטליתך ציצית?" – ואנו מבינים מדבריהם, שלא היה מנהג לנעול יהודי מנעלים שחורים.

ויאמר לו שר בית הסוהר: "מנהגי לבוא בית המלך, מפני שלא יכירוני שאני יהודי; ואני שומע דבריהם מה שיגזרו על ישראל גזירות, ואני ממהר ומודיע את החכמים כדי שיתענו ויצומו ויתפללו ליי, לבטל גזירתם ולהפר עצתם ומחשבותם מעלינו."

ויאמר לו רבי ברוקא: "מפני מה קראתיך ולא עניתני?"

ויען שר בית הסוהר ויאמר: "מפני שהגידו לי, שנתקבצו בבית המלך כל השרים לחדש גזירה על ישראל, ומיהרתי כדי שאודיע את החכמים לבוא אל המלך יי צבאות להתחנן לו ולבקש מלפניו על הפליטה הנשארת."

‏עודנו מדבר עם אליהו, והנה שני אנשים עוברים. ויאמר לו אליהו: "גם אלה מיורשי גן עדן!"

ויקרא אותם רבי ברוקא וישאלם לאמור: "מה מעשיכם?"

ויאמרו לו: "מנהגנו וחוקנו, כשנשמע כל איש מר נפש ודואג ונאנח וכואב ונדהם, ללכת לביתו לנוד לו ולנחמו ולדבר על לבו, כדי לשמחו ולהסיר אנחתו ודאגתו ויגונו ותוגתו מהקורות אשר מצאוהו והתלאות אשר אפפוהו וסבבוהו; עד אשר יתנחם ויתחזק לבבו ותתאמץ נפשו ופרוח תפרח ותגל ותשמח."


להלן הנוסח בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כב, עמוד א:

רבי ברוקא חוזאה הוה שכיח בשוקא דבי לפט, הוה שכיח אליהו גביה, אמר ליה: איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי? – אמר ליה: לא. אדהכי והכי חזא לההוא גברא דהוה סיים מסאני אוכמי, ולא רמי חוטא דתכלתא בגלימיה. אמר ליה: האי בר עלמא דאתי הוא. רהט בתריה, אמר ליה: מאי עובדך? – אמר ליה: זיל האידנא ותא למחר. למחר אמר ליה: מאי עובדך? – אמר ליה: זנדוקנא אנא, ואסרנא גברי לחוד ונשי לחוד, ורמינא פורייאי בין הני להני כי היכי דלא ליתו לידי איסורא. כי חזינא בת ישראל דיהבי נכרים עלה עינייהו מסרנא נפשאי ומצילנא לה. יומא חד הוות נערה מאורסה גבן דיהבו בה נכרים עינייהו, שקלי דורדייא דחמרא ושדאי לה בשיפולה, ואמרי: דיסתנא היא. אמר ליה: מאי טעמא לית לך חוטי ורמית מסאני אוכמי? – אמר ליה עיילנא ונפיקנא ביני נכרים כי היכי דלא לידעו דיהודאה אנא, כי הוו גזרי גזירתא מודענא להו לרבנן, ובעו רחמי ומבטלי לגזירתייהו. ומאי טעמא כי אמינא לך אנא מאי עובדך ואמרת לי זיל האידנא ותא למחר? – אמר ליה: בההיא שעתא גזרי גזירתא, ואמינא ברישא איזיל ואשמע להו לרבנן דלבעי רחמי עלה דמילתא. אדהכי והכי אתו הנך תרי אתי. אמר ליה: הנך נמי בני עלמא דאתי נינהו. אזל לגבייהו. אמר להו: מאי עובדייכו? – אמרו ליה: אינשי בדוחי אנן, מבדחינן עציבי. אי נמי, כי חזינן בי תרי דאית להו תיגרא בהדייהו – טרחינן ועבדינן להו שלמא.


אמר ליהוה מחסי ומצודתי אלהי אבטח־בו

---------------------------------