בס"ד
סיום מעשה הבריאה: ... כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות
ברא אלהים לעשות = 1095 = המכבד את הבריות = 1095 = חלום הולך אחר הפתרון = איש כחלמו פתר = ואל עפר תשוב = קרבני לחמי לאשי ריח נחחי = סדם עמרה אדמה צבוים בלע היא צער
1095 =
י"ה פעמים חכמ"ה = ג' פעמים שס"ה = ה' פעמים 219 (= מאד בפיך ובלבבך = גיור = ריבוא = טהרה = למצא חן = בעיני הוי-ה ואדם \אעשה לו עזר - נעשה אדם\ = אחרי)
ברא אלהים לעשות
ר"ת בא"ל - מספר השורשים להרד"ק: לאב - בארץ תחאובת (הושע יג,ה), בארץ צמאון ומקומות חררים ויבשים. וכתב רבי יונה כי כן קוראים בערבי מקור הצמא והיובש לאב"ה עכ"ל
locus aridus et siticulosus
וצריך עיון. לא"ב מקום של צמאון ויובש, דהיינו של חיסרון וצורך, כאשר חיסרון וצורך הם מהחידושים דוקא של העולם הגשמי (שנברא בגש"ם = 343 = ויאמר א-להים). ואלו ראשי תיבות למפרע
א"ת
רלהיעש"ו = 621 = לא ישא גוי אל גוי חרב = 621 (3 * רז) = ראיתי = יראתי =(ברא' מט,ט - במ' כד,יד) באחרית = (שמ' לד,א וד) כראשנים
ס"ת אמ"ת
----------------------------------------
ד"א
בראאלהיםלעשו"ת סה"כ 13 אותיות
----------------------------------------
ד"א - מתוך מדרש יעבץ
הלכות מילה:
סא—אשר ברא אלהים לעשות. א״ר בנייה(ב״ר פי״א) אשר
ברא אלהים ועשה אין כתיב כאן אלא אשר ברא אלהים לעשות) כל םה שהיה
הקב״ת עתיד לבראות בשביעי הקדים וברא בששי רבי אושעיא אמר כל םה
שגברא בששת יםי בראשית צריכים עשייה) כגון ההרדל צריך לםחוק,
התורםסים צריכים לםתוק, ההטים צריכים לחטחן, אפילו אדם צריך עשייה) זו
המילה כדתגן (גדרים ל״א) רבי אומר גדולה מילה שבל הםצות שעשה אברהם
אבינו לא גקרא שלם עד שמל שנאמר (בראשית י״ז) התהלך לפגי והיה המיס.
ית״ד (קידושין כ״ם) האב חייב למול את בגו דכתיב (שם כ״א) רםל אברהם
את יזחק כנו. והיכא דלא מהליה אנוה סיחייבי בית דין למימהליה דכתיב (שם י״ז) הטול לכם כל זכר. והיכא דלא טהליה ב״ד טיחייב איהו לטיטהל
נפשית רכתיב (שם) וערל זכר אשר לא יםול כשר ערלתו ונכרהה. איהי םנלן
דלא םיחייבא דכתיב (שם כ״א) כאשר צוד. אותו אלהים אותו ולא אותה,
אשכחן םיד לדורות םנלן? תנא דבי רבי ישםעאל כל םקום שנאטר צו אינו
אלא זירוז טיר ולדורות, זירוז דכתיב (דברים ני) וצו את יהושע חזקהו ואםצהו,
םיד ולדורות דכתיב (בטדבר ט״ו) םן היום אשר צות ת׳ ותלאת לדורותיכם.
וזםן המילה הוא ביום השםיני דכתיב (ויקרא י״ב) וביום תשםיני יםול בשד
ערלתו. תניא (פסחים די) וביום השמיני יםול בשר ערלתו םלםד שכל היום
כשר לםילה אלא שזריזים םקדיםים לםצות שנאםר (בראשית כ״ב) וישכם אברתם
בבקר. ואעפ״כ לא יקדים קודם הנץ החסה ואם םל םשעלה עםוד השחר כשר
(םשנה םגילה כי). ואע״פ שזםן הםילה לתינוק הנולד הוא ביום השםיני ם״ם
לפעםים םאחרים, כדתנן (שבת קל״ז) קטן ניםול לשםונה לתשעה לעשרח לאחד
עשר ולשנים עשר לא פחות ולא יותר, תא כיצד? כדרכו לשםונח נולד בין
השטשות ניטול לתשעה, בין השטשות של ע״ש ניטול לעשרת, י״ט לאחר תשבת
ניםול לאחד עשר, שני יםים של ראש השנה ניםול לשנים עשר. קטן חתולה
אין םותלים אותו עד שיבריא. אםר שםואל חלצתו חםח נותנים לו כל שבעד.
להברותו. ונקטינן דעדיף יום תבראתו סיום הולדו דאילו יום חולדו לא בעינן
מעת לעת ואילו יום הבראתו בעינן םעת לעת. תניא (שם קל״ד). אטר רבי
נתן פעם אחת הלכתי לכרכי הים ובאת אשה לפני שמלה בנה ראשון ומת שני
וםת שלישי תביאתו לפני ראיתיו שהוא אדום אמרתי לה תמתיני לו עד שיבלע
בו דםו הםתינח לו עד שנבלע בו דסו וםלח אותו וחיה והיו קורים אותו נתן
הבבלי על שםי ״ שוב פעם אהת תלכתי לםדינת קפוטקיא ובאת אשה אחת לפני
שםלה בנה ראשון וםת שני וםה שלישי הביאתו לפני ראיתיו שהוא ירוק הצצתי
בו ולא ראיתי בו דם ברית אמרתי לה תמתיני לו עד שיפול בו דמו והמתינה
לו וםלה אותו וחיה והיו קורים אותו נתן הבבלי על שםי. כתב בפוש״ע[והוא
מדברי הרםב״ם ז״ל] וצריך ליזהר םאד באלו הדברים שאין םלין ולד שיש בו
חשש חולת דםכנת נפשות דוהה אה הכל שאפשר לו למול לאחר זמן ואיא
להחזיר נפש אחח מישראל לעולם:
הלכות ספר תורה.
ס ב-אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. א״ר שמואל בר
נחמני(ב״ר פי״ב) בל תולדות שנאמרו בתודה חסרים בר מן תרין. אלהחולד־וח
פרץ (רוח ד׳) והדין' דהכא, וםפני םח חם חסרים ? רבי יורן בשם רבי אבין אסר
כננד ששה דברים שנפלו סאדם הראשון ע״י חטאו ועתידים לחוור ע״י ב ןפp
הוא סשיח, ואלו הס הששה דברים שניטלו םסנו זיוו, תייו, קוסתו, ופרי הארץ,
ופרי האילן, פאורות. דוו סנין שנאסר (איוב י״ר) משנה פניו ותשלחהו. חייו םנין שנאםר כי עפר אתת ואל עפר תשוב. קוםתו םנין שנאםר ויתחבא האדם
ואשתו וא״ר אבהו באותה שעה נזעה קוםהו של אדם ה1־אשון. פרי תארץ
ופרי האילן םנין שנאםר ארורה האדםה בעבורך. םאורות םנין שנאםר (איוב
ל״ח) ויםנע םרשעים אורם. וםנין שעתידים לחזור ליםות הםשיח ? זיוו שנאםר
(שופטים חי) ואוהביו כצאת השםש בנברתו. חייו שנאםר (ישעיה ם״ה) ביםי
חעץ ים* עםי. קוםתו שנאםר (ויקרא כ״ו) ואולך אתכם קוםםיות. פרי הארץ
ופרי האילן שנאםר (זכריה חי) כי זרע השלום הגפן תתן פרית והארץ תתן את
יבולה. מאורות שגאםר (ישעיה לי) והיה אור הלבנה באור החםה ואור החסה
יהיה שבעתים כאור שבעת חיםים. ואם בחב בםפר תורת תך תולדות דהבא
חםר או שאר תולדות שבתורת םלא אםור לקרות בםפר תורה זו עד שיתקנגה
דאםרו רבותינו ז״ל (קידושין לי) לפיכך גקראו הראשוגים סופרים שתיו סופרים
כל האותיות שבתורה, וכיון שקכלו דהך תולדות דהכא םלא וחשאר חסר אם
שיגה םזה פסול דאםר רבי שםעון (םנחוה לי) אפשר ספר הורה חסר אות אחת
וכתיב (דברים ל״א) לקוח את ספר התורת תזה. וכבר אםר לו רבי ישמעאל
לרבי םאיר שהית לבלר (עירובין י״נ) כגי תוי זתיר בםלאכתך שםלאכתך
מלאכת שמים היא שמא אהה םחםר אות אחת או מייתר אות אחת נםצאת
םחריב את בל העולם כולו. ואע״פ שרש״י ז״ל ושאר םפרשים פירשו דברי
רבי ישמעאל שע׳׳י חסר או יתר אות יפגע ח״ו בכבוד הםקזם ברוך הוא, לא
פירשו כן אלא מחמת שאמר רבי ישמעאל נמצאה םחריב את כל העולם כולו,
ורבי ישמעאל נופיה רבותא אשמועינן דע״י אי זתירות יוכל ח״ו לפגוע בכבוד
שם*ס אבל אין ח״נ דבכל םקום אסור לחסר או לייתר אות אחת. וכבר כתב
תרםב״ם ז״ל ם״ת שחסר או הוסיף אות אחת פסול ואין קורין בו ברבים. וכי
תיםא א״כ איך אנו קורים בם״ת שלנו תא א״ל רב יוסף לאביי (קידושין שם)
י״ל דאין כוונת
אינהו גקיאי בחסרות ויתרות אנן לא בקיאינן ?
רב יוסף לומר דאין ם״ת שלנו םדוקדקים חיטב בחסרות ויתרות דלא
בקיאינן בהו, הא ליתא ודאי אגן שפיר םסכינן על חםסורח שבידינו ועל פית
נם אנו בקיאים בחסרות ויתרות, אלא רב יוסף דם־בעיא ליה וי״ו דנחון םהאי
ניםא או מהאי ניםא וא״ל אביי ניתי ם״ת ואיםנינחו םי לא אםר רבכ״ח. א״ר
יוחנן לא זזו םשס ער שתביאו ם״ת וםנאום, וע״ז אהדר ליה רב יוםף דאינתו
הוו בקיאי בחסרות ויתרות שתית נותנ לפי דעת חראשונים ואנן לא בקיאינן
רק לפי םסורת שבידנו, ואפשר שםםורת שבידינו אינת שוח עם םסורת
"תראשונים, ואנא קא מיבעיא לי לדעת חראשונים שחיו אוסרים ר״ו דנחון חציין
של אותיות של ם״ת, אי הוי״ו תחון שייך להאי ניסא או לתאי ניסא. ואם
אירע שנמצא טעות דתסרות ויתרות צס״ת בשעת קריאת התורה, אע״פ שכתב
הרס״א ז״ל רדוקא אם נמצא טעות נדול דלא שכיח בשאר ספרים צריך להוציא
אחרת אבל בטעות דחםרות ויתרות אץ להוציא אחרת רבעונוהינו לא נמצא ם״ת בזמן הות שאין בת טעות כזה ע״כ ם״ם נ״ל דאפשר שכן היה בזםנו
ומקומו של רם״א ז״ל אבל עכשיו רוב תםפרים םונהים תיטב ותםופרים כותבים
ע״פ תקונים םדוייקים ודאי םםתכרא דםתם ם״ת שלנו עומדים בתזקת שאין
בתם טעות דתםר ויתר דריעותא דלא תזינן לא מהזקינן וזו שנמצא בה טעות
בתםר ויתר שהוא טעות נסור כם״ש לעיל דם״ת שתםר או תוסיף אות אתת
פסולה, צריך להוציא אתרת. וכן םצאתי בפרי חדש שכתב דאין תםנתנ כרם״א
ז״ל אלא אפילו על תםרות ויתרות םוציאין ם״ת אתרת:
הלכות שצריך לרחם על הבריות:
סג—ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים. דרשו רבותינו ז״ל
(ב״ר פי״ב) אסר הקב״ה אם בורא אני את העולם בםדת תרתםים הוי הטייה
םניאין, בםדת הדי; האיך העולם יכול לעמוד אלא הריני בורא אותו בםדת
הדין ובםדת הרחםים. ומדת תרתמים םרובת םםדת הדין שבםדת הדין אסרו
רבותינו ז״ל (כרכות הי) דלא תשיר קודשא בדיך תוא דעביד דינא כלא דינא,
ואילו בםדת הרתםים אסרו בשם ר״ם (שם זי) ורתםתי את אשר ארתם (שמות
ל״נ) אע״פ שאינו הנון. ואין תקב״ת םתנתנ בםדת תרתםים אלא כסי שםרתם
על הבריות דתניא (שבת קנ״א) רבן נמליאל ברבי אומר ונתן לך רהםים ורחםך
(דברים י״נ) כל הסרתם על תבריות םרהםים עליו סן השםים וכל שאינו סרתם
על הבריות אין םרתםים עליו סן תשםים. ביומי דרבי תנהוםא היו צריכים
ישראל לתענית אתו לנבית א״ל רבי נזור תעניתא, נזר תעניתא יוםא קםא
תניינא תליתאת ולא נתת םטרא עאל דרש לתון א״ל בני תתםלאו רתםים אלו
על אלו והקב״ת םתםלא עליכם רתםים. עד שתם םתלקים צדקת לענייהם
ראו אדם אתר נותן מעות לגרושתו, אות לנביה וא״ל רבי םת אנן יתבין חכא
ועבירתא חכא, א״ל ם ח ראיתם א״ל ראינו אדם פלוני נותן םעות לנרשתו,
שלח בתריתון ואייתינון לנו צבורא, א״ל םה תיא לך זו, א״ל נרושתי תיא, א״ל
מפני מה נתת לד. מעות, א״ל רבי ראיתי אותה בצרה ותתמלאתי עליה רתמים
באותה שעה הגביה רבי תנהומא פניו כלפי מעלה ואמר רכון כל העולמים
םת אם זה שאין לד. עליו מזונות ראה אותה בצרה נתמלא עליה רחמים, אתה
שכתוב בך הנון ורחום ואנו בני ידידיך בני אברהם יצתק רעקב עאכו״ב
שתתםלא עלינו רתםים סיד ירדו נשםים ונתרווח תעולם (ב״ר פל״נ). אסר רב
נתן בר אבא (ביצת ל״ב) עתירי בבל יורדי ניהנם הם ב• תא דשבתאי בר
סרינום אקלע לבבל בעא מינייהו עמקא ולא יהבו ליה, מזוני מיזן נםי לא
זינוהו, אשר תני׳ מערב רב קא אתו דבתיב ונתן לך רחמיס ורחסך והרבך
כאשר נשבע לאבתיך, כל הסרתם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם
אבינו ובל סי שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אברהם י
אבינו, ולא על אדם בלבד אסרו אלא אף על בל הבריות צריך לרחם דקיי״ל י (כרבא ב״ס ל״ב: ורב יהודה אמר רב שבת קכ״ח:) צער בעלי חיים ראורייהא
מיהו כל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים כתבו רבווהא ז״ל דליה ביה
משום צער בעלי חיים. ההוא ענלא דהוו קא םמטו ליה לשחיטה אזל הליא
לרישית בכנפית דרבי וקא בכי א״ל זיל לכך נוצרת, אמרי הואיל ולא קא
מרחם ליתו עליה יםורים יומא חד הוה קא כנשא אמתית דרבי ביתא הוה שדיין
בני כרכושהא וקא כנשא להו א״ל שבקינהו כתיב (תתלים קמ״ח) ורחמיו על כל
מעשיו אמרי הואיל ומרחם נרחמ עליה (ב״ם פ״ה). וצריך להקדים מזון בהמתי
למעודת עצמו דאמד רב יתורת אמר רב (ברכות ם׳) אםור לאדם שיאכל
קודם שיתן מאכל לבתמתו שנאמר (דברימ י״א) ונתתי עשב בשדך לבתמתך
והדר ואכלת ושבעת:
