מדרש אשאביאל. מבשרי אחזה אלוה.
מה אני אעשה מבשרי? מול כלל האפשרויות, אני אימנע מן הריבוי ואכנס את כל עשייתי תחת כינוי אחד בלבד, המכיל בתוכו את כלל הפעולות אשר אעשה מבשרי.
כלומר: כל אשר אעשה מבשרי, כל אשר הגוף הגשמי שלי יפעל, יהיה לו נוח הכינוי: "אחזה אלוה". ברם: כשאני במצב התודעתי הזה המכונה "מבשרי אחזה אלוה", אני אחיה במה שמו"ר הרב יצחק גינזבורג שליט"א מכנה בשם מודעות טבעית של תורה, כך שאין דבר שאעשה בגופי שלא תבער במהותו הכמיהה לאלוהות, כבעור הסנה והאש לא תוכל לו. כי בעיני גופי, בכל חושיי, איודע לאלוהות, בקרב כל אריג של נסיבות.
הנה זו התגלמות הביטול כלפי מעלה שזה כלפי פנים. לאן שאני מפנה את חושיי ואת מחשבתי, אני מבחין באלוהות. כדוגמת מעשה הבורא ית' טרום-בראשית, בהארת הצלם והדמות שבקרבי אני מצמצם את עצמי מבפנים, יוצר בקרבי חלל ריק (למדתי תורת התפלה: ולבי חלל בקרבי), ודוחף את קירותיו החוצה ופתאום שפע אלוהי נפלא ממלא את החלל אשר בהיצמצמי את עצמי יצרתי. וכן הלאה.
כי "מבשרי אחזה אלוה" = 615. הרובד הבא מכונה: "המקום ימלא חסרונך" = 616. גם כפשוטו (כמובא בברכות לב, אמנם בנימה חסידית), שכאשר האדם (או כלל מסוים) מתמלא ונהיה צינור לאלוהות, עצם הווייתו עלי אדמה אינה מתנהלת עוד לפי חוקי הארץ אלא לפי חוקי השמים. על זה נאמר: אין מזל לישראל. וגם (גם כפשוטו): כמו שכתוב "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך". אז אתה משליך עליו ית' את היהב, את מה שאתה רוצה, ובכך אתה פותח את הכלי שלך לקבל את כלכלתך, את מה שאתה צריך, שאינו בהכרח דומה למה שאתה שוגג לתעדף ביהבך. וכל הענין הוא שתנכח להיודע לכך שאין מחסור כלל (ומשם שמעיקרא "אין יאוש בעולם כלל"), שיש רק שלום, ויש מצב שראייתך את הכל מטעה אותך בהטיה, ובאמת מה שאנחנו צריכים (מפאת מה שהצעתי שנסכים שאנחנו רוצים) זה רק ללמוד לראות וללמוד לחשוב (יותר מוקדם, חיפשתי כ6 דקות טלפון שהיה מונח על השולחן מולי). זה העצם של מה שהתורה באה ללמד אותנו: אם נלמד לחשוב אמת, וכך להבין ולהשכיל, לשמוע ללמוד וללמד, לשמור ולעשות, אז גם נזכה לקיים אלוהות על פני הארץ, לגלות שמאחורי המסוה של בורא עולם יש את מלך מלכי המלכים ואין בלתו, ויש לנו כביכול חלק בו, ואנחנו נחלתו. מכאן שאין מחסור כלל, אלא רק שלום, ורק אנחנו פוגעים בו חלילה, והחכם יהיה לתדר אותו בתודעה העצמית של כל אחד.
*****
המקום בטוח ממלא את הצורך שלך, הרי אתה חי. זו התחלת השלום, שנבקע מתודעת המחסור.
אם אתה מתאמן להיות מודע לנוכח, כל דבר שמצליח בידיך וכל דבר שנכשל יהיו כשווים בעיניך, כי העיקר תיקון הלב ועידון הנפש וגילוי צלם ודמות האלוהים
נשק קטלני, משנה את העולם לגמרי ולטוב, גם בלי לזוז.
וזו באמת רק התחלת הדרך לתודעה הנפלאה של הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ומלאכים, מלאכי אלוהים, עולים -מן הארץ, מאתנו, לשמים- ויורדים -אז מלמעלה, ממשיכים אלינו את השפע הראוי לכלים ששלחנו אותם להציג-, "בו", בסולם (סלם = 130 = 10 פע' אהבה) שזה כל "אחד" ( = 13 = אהבה) מאתנו וגם כולנו יחד.
למדתי ארוך בשנים את הסולם המוצב ארצה ב"דרכי שלום" = 610 בחסד, ואז מדרגה מדרגה, עד השמים שלו "המקום ימלא חסרונך" = 616 במלכות (הרצאה בסיסית בנושא הפקדתי לפני שנים ביוטיוב תחת השם "דרור, חופש, חרות, כי מבשרי אחזה אלוה"). היום, בכל גופי ונשמתי אני מחפש, חופר, משם והלאה. 617, 618, פנימה ועוד פנימה. מהאלוהי שאני בקרבו אל האלוהי שבקרבי, רצוא ושוב.
