משה איננו הראשון המתפלל לרפואה. כבר הקדים אותו אברהם בספר
בראשית פרק כ פסוק יז: "ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך ואת
אשתו וכו' ". אלא ששם לא פורש נוסח התפילה ופה זו הפעם הראשונה בתנ"ך
שמישהו מתפלל לרפואה ונוסח התפילה (מה שמכונה בלשון הפוסקים "טופס
תפילה") ידוע לנו. הנוסח השני הוא תפילת חזקיהו (מלכים ב כ, ישעיהו לח) ושם
לא רק תפילה לרפואה יש לנו, אלא גם הודיה כשנתרפא: "חי חי הוא יודך כמוני
היום ... ונגינותי ננגן כל ימי חיינו על בית ה' ".שנזכה לקיום תפילה זו
בקרוב. ראה גם ירמיהו יז יד: "רפאני ה' וארפא הושיעני ואושעה כי תהילתי
אתה" שדווקא מקור זה נבחר כטופס התפילה שלנו בשמונה עשרה.
El na refa na lah
וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ:
(במדבר יב יג)
אוה"ח
אל נא נתכוון לשאול ממדת החסד כאומרו (תהלים נב) חסד אל, נא לשון בקשה ופיוס
לעורר הרחמים, רפא נא פירוש עתה ולא יתעכב:
אלשיך:
כי בצעקי יורה כי מר לי מאד. וענין התפלה יהיה שאמר בבחינת אל שהיא מדת חסד
וגם בבקשתי עם היותי נעלב שמורה שמחלתי לה. וז"א נא לשון בקשה שאני המבקש
שהוא. א' מצדך כי עתה אל בעל החסד והב' מצדי שחטאה לי ואני מחלה פניך עליה ואומר
נא לשון בקשה. יתחברו שני הדברי' ורפא נא. ושלישית והיא למענה כי צדקת היא
וז"א לה:
צפנת
פענח:
אל נא רפא נא לה.
ספרי שם: מפני מה לא האריך משה בתפילה וכו׳. ד״א לא זהו
שמשה מתפלל והמקום שומע תפילתו, אלא כמ״ש (איוב כב, כח): ותגזר אומר ויקם לך.
ואומר (ישעי׳ נח, ט): אז תקרא וד׳ יענה.
עי׳ תענית דף ח׳ ועמ״ש ברכות דף ל״ב ע״ב ע״ש בזה.
אבות דרבי נתן נוסח א פרק ט – אהרון מפגיע במשה
באותה שעה אמר לו אהרן למשה: משה אחי, כסבור אתה בעצמך
שצרעת זו, על מרים נתונה? אינה נתונה אלא על בשרו של אבא עמרם! אמשול לך משל: למה
הדבר דומה? לאחד שנתן גחלת לתוך ידו, אע"פ שהופכה ממקום למקום, מכל מקום בשרו
נכוה. שנאמר: "אל נא תהי כמת". באותה שעה התחיל אהרן מפייס למשה.
א"ל: משה אחי, כלום עשינו רעה עם אחד בעולם? א"ל: לאו. א"ל: ומה עם
אחר בעולם לא עשינו רעה, אתה שאחינו אתה היאך נעשה עמך רעה? אבל מה אעשה, שגגה היא
בינותינו. ברית שבינינו לבינך בטלנו, שנאמר: "ולא זכרו ברית אחים" (עמוס
א ט). מפני ברית הכרותה בינינו שביטלנו נאבד את אחותנו?!2
באותה שעה עג משה עוגה קטנה ועמד בתוכה וביקש רחמים עליה
ואמר: איני זז מכאן עד שתרפא מרים אחותי, שנאמר: אל נא רפא נא לה.
תיאור זה מזכיר כמובן את הסיפור על חוני המעגל (תענית פרק ג
משנה ח). ובגמרא שם (דף כג ע"א) מוזכר חבקוק הנביא כתקדים למי שעג עוגה ועמד
בתוכה, התפלל והפגיע (חבקוק ב א: "עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה
וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי וּמָה אָשִׁיב
עַל תּוֹכַחְתִּי"). אך לפי מדרש זה, משה רבינו הוא הראשון, ממנו למד חבקוק
הנביא, וממנו (או משניהם) למד חוני המעגל. לכך יש חשיבות רבה שכן בגמרא שם שמעון
בן שטח רוצה לגזור נידוי על חוני המעגל, אך נמנע. ואפשר שהסיבה להימנעותו, הייתה
גם בגלל דמותו של משה (ושל חבקוק) שעומדות ברקע. ראה בגמרא תענית שם. בין כך ובין
כך, יש כאן עמידה ותפילה במפגיע. כך גם במדרש דברים רבה המובא להלן. וכל זה בתגובה
לדבריו של אהרון. ללמדך, שאהרון, גם אם לא התפלל ישירות, משום שכפי שנראה בהמשך
הוא נוגע בדבר, בכל זאת גרם למשה להתפלל תפילה קצרה, אך תקיפה. כך משתמע ישירות
מפשוטם של פסוקים בלי כל מדרש
מברכות לד,א
"ואתנפל
לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי וגו'" (דברים ט כה)
אתנפל" ו"התנפלתי" הוא מלשון פל"ל
ותפילה. שים לב לכפל הלשון שם אשר מזכיר את כפל ה"נא" בפסוק שלנו. שם
באריכות ופה בקצרה.
*******
מדרש שמואל (בובר) פרשה ד – הרופא כאיש האדמה
מעשה ברבי ישמעאל ורבי עקיבה שהיו מהלכין בחוצות ירושלים
והיה עמהן אדם אחד. פגע בהם אדם חולה, אמר להן: רבותי, אמרו לי במה אתרפא. אמרו
לו: קח לך כך וכך עד שתתרפא. אמר להן אותו האיש שהיה עמהן: מי הכה אותו בחולי?
אמרו לו הקב"ה. אמר להן: ואתם הכנסתם עצמכם בדבר שאינו שלכם! הוא הכה ואתם
מרפאין?!
אמרו לו: מה מלאכתך? אמר להן: עובד אדמה אני והרי המגל בידי.
אמרו לו: מי ברא את האדמה? מי ברא את הכרם? אמר להם: הקב"ה. אמרו לו: ואתה
מכניס עצמך בדבר שאינו שלך! הוא ברא אותו ואת אוכל פריין שלו?! אמר להן: אין אתם
רואין המגל בידי? אילולי שאני יוצא וחורשו ומכסחו ומזבלו ומנכשו, לא העלה מאומה.
אמרו לו: שוטה שבעולם, ממלאכתך לא שמעת מה שכתוב: "אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו
כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ" (תהלים קג טו). כשם שהעץ אם אינו נזבל ומתנכש
ונחרש אינו עולה, ואם עלה ולא שתה מים אינו חי והוא מת, כך הגוף הוא העץ, הזבל הוא
הסם, איש אדמה הוא הרופא
***
A LA ZONA DEL PROLOGO
DONDE DEFINIMOS SALUD
מקובל בשם הרמב"ם: שראשי התיבות של ב ר י א ו ת הם:
בולם רוגזו, ימעיט אוכלו וירבה תנועתו.
***
ויצעק משה אל י-הוה לאמר: אל נא רפא
נא לה = 1398 =
דברים רבה פרשה ו: יג יג ד״א זכור כיון שראה משה מה
הגיע לאחותו התחיל צווח ומתפלל עליה בכל לבו ונפשו (שם במדבר י״ב) אל נא רפא נא לה רבנן אמרי אמר משה רבש״ע כבר עשית אותי רופא אם אתה מרפא אותה
הרי מוטב ואם לאו מרפא אני אותה,
ד״א (שם במדבר י״ב) ויצעק משה אל ה׳ וגו׳ משל למה הדבר דומה לגבור שהיה הקולר בצוארו נפנה מאותו
הקולר לאחר ימים ראה הקולר נתון בצוארו של אחר התחיל צווח אמרו לו מה לך צווח אמר
להן אי אתם יודעים אני יודע באיזה צער הוא נתון כך היה הקולר בצוארי ואני יודע
באיזה צער הוא נתון כך היה משה צווח אמר לו הקב״ה מה לך צווח אמר לפניו רבש״ע אני
יודע באיזה צער היא נתונה שאני זכור השלשלת שהיתה ידי לתוכה מנין שנאמר (שמות
ד) והנה ידו מצורעת כשלג כיון שנתפלל משה עליה ריפא
אותה הקב״ה מנין שנאמר (במדבר יב) והעם לא נסע
עד האסף מרים לפיכך היו זכורין מה הגיע למרים מתחת ידי לשון הרע.
כל העדה כלם קדשים = 678 = ויצעק משה אל י-הוה = 678 =
(ברא' ה,יג) "ארבעים שנה" = (ברא' ז,ה) "ככל אשר צוהו" =
(ברא' כה,לב) "הנה אנכי הולך למות" = (ברא' כו,ט) "ואיך אמרת"
= (ברא' כז,ב) "הנה נא זקנתי" = (ברא' כז,כא) "ויאמר יצחק אל
יעקב" = (ברא' לב,יז) "בין עדר ובין עדר" = (ברא' לה,טז)
"ותלד רחל" = (שמ' ד,יד) "ויחר אף י-הוה במשה" = (במ' יט,ט)
"ואסף איש טהור" = (במ' כב,כג) "להטתה הדרך" = (במ' לב,כט)
"ויאמר משה אלהם" = (ש"א ט,יט) "ואכלתם עמי היום" =
(ש"א כט,ג) "ולא מצאתי בו מאומה" = (מ"א טו,ב) "מלך
בירושלם" = (יש' מ,ו) "קול אמר (אומר) קרא" = (יח' כ,טז) "יען
במשפטי מאסו" = (הוש' ג,א) "אהבת רע (כמו ואהבת לרעך)" = (זכ' ג,ב)
"ויאמר י-הוה אל השטן" = (תהי' פט,יג) "בשמך ירננו" = (תהי'
לז,יא) "על רב שלום" = (מש' יד,לב) "ברעתו" = (מש' כ,יז)
"לחם שקר" = (איכה א,ג) "כל רדפיה השיגוה" = בערות
}}}
=
מה בצעקה של משה? ויצעק משה אל י-הוה = 678 = ערבות. לא
משנה על מה קבלה מרים את עונשה, אין שום תקשורת בין משה לבין עלבון, הרי הוא עניו
מכל אדם. משה רואה את מרים מצורעת כשלג ומצטער עליה, וזועק לפני בורא עולם שהוא
ערב בה, שכולם ערבים זה בזה, שלא יהיה טוב לעם ישראל אם לאחד מהם יהיה רע.
ומה יצעק? שני דברים יוציא מלבו לתבוע את טובת הזולת. את
המילה "נא", המבקשת לזרז את הספקת המבוקש, יכניס בשניהם. "אל נא
רפא", רומז בערכו 363 להזכרת "רצון טוב" = 363. תרצה טוב ויהיה
טוב. מכוון אל השם "אל", המושל על החסדים. ראשית כל, לעורר רצון טוב.
ובדבר השני: "נא לה", הרצון הטוב דוקא עכשיו ודוקא כלפיה, בכוונת לייזר.
ולא מתוך חסדים שבאים להתגבר על הדינים, אלא דוקא "נא לה", השווה
בגימטריה "א-להים", השם הממונה על כל הדינים. מתוך ערבות, משה רבנו דורש
המתקה הכי גבוהה ומושלמת, בה הדינים פשוט הופכים לחסדים שלמים, מידה כנגד מידה.
ובכן, יש כאן שיטה. ראשית כל, ערבות: אני ניגש לה' כי כואב
לי הכאב של מישהו אחר, של חלק כלשהו מהגוף השלם שגם אני איבר לו. מתוך הערבות,
לעורר רצון טוב בהזרמת זכויות של מצוות בין אדם לחברו. ושלישית, דרישת ההכי גבוה
ונעלה ומושלם, המרת הדינים לחסדים לגמרי, מהר ולא פחות. במקביל לשלבי התיקון של
הבעש"ט הקדוש, ערבות היא הכנעה (לעולם לא יהיה לי טוב אם לחבר שלי רע), רצון
טוב עושה את ההבדלה, ומכל זה, המתקה שלמה.
{{{
= 449 = אל נא רפא נא לה
(תהי' כח,ב) "בשועי אליך" =
(תהי' נד,ח) "אודה שמך י-הוה כי טוב"
