AbracaAdabrá.Ediciones

יום רביעי, 23 בספטמבר 2020

הפסוק ה5781 בתורה: כי גוי אבד עצות המה, ואין בהם תבונה

האזינו, עליה ד, נצח בשבוע. דב' לב,כח: "כי גוי אבד עצות המה, ואין בהם תבונה".
"כי גוי אבד עצות המה, ואין בהם תבונה" = 1249, לומר לך אשר במצב כזה, בו אינך מקבל עצה ואינך נגש אל המצוי בתבונה ובטוב לבב, תחיה באשליה של (מש' יג,יב) "תוחלת ממשכה (ממושכה)", כדברי המצודת דוד: המייחל לדבר מה, והיא נמשכת ומתאחרת לבוא, היא לו לכאב לב; וכאשר באה התאוה היא לו לעץ המגדל חיים וירפא מכאב הלב, עכ"ל. אך מכיון שאתה מיחל לאשר לא ביושר יגיע, סבלך רק יגדל ויעמיק ואין מרגוע; ובאמת הכל אשליה ואין ממש לא בהימצא מבוקשך ולא בהיעדרו. כי אם תתבונן במציאות מתוך אמת, אז [תהי' צא,ה] "לא תירא מפחד לילה, מחץ יעוף יומם" כי תדע שהכל מאת ה' והכל אך לטוב לך, (שמ' כז,א) "ועשית את המזבח" להעלותך עולה תמימה לה', (במ' לו,א) "ויקרבו ראשי האבות" ובראשם הכהן אשר יכפר (ויק' ט,ז) "ועשה את קרבן העם". אז תסתגל להשתמש בעיני שכלך ובכלי המלאכה הגשמיים בכוחות מתוקנים, (שמ' מ,לו) "ובהעלות הענן מעל המשכן" יראה האדם אשר כל מה שהפחיד אותו ואשר שלט עליו מקודם אינו כי אם רק הבל ואחיזת עינים, (יהו' ה,יג) "והנה איש עמד לנגדו, וחרבו שלופה בידו" והוא מלאך משרת להגנתך, כי החלטת בלבך לא יותר (שופ' ג,יב) "לעשות הרע בעיני י-הוה", והושב לך מן השמים: (יח' כה,ז) "לכן הנני נטיתי את ידי עליך", להצליח אותך בכל אשר תלך.

 HaAzinu, aliah de miércoles, Netsaj en la semana. Devarim-Deut. 32,28: "Porque un pueblo que pierde consejos son, y no tienen entendimiento" ("ki gói Ovéd 'etsót hémah, veEin bahém tvunáh" = 1249): para decirte que en una situación como ésta, en que no recibes o aceptas consejo, y tampoco te diriges a tu realidad con entendimiento y buen corazón, vivirás en una delusión de (Prov. 13,12) "esperanza prolongada" ("tojélet memushajáh"), como la explica el Metsudát David: quien anhela algo intensamente, y el objeto de su anhelo se demora en llegar, por causa de su anhelo dolerá su corazón; y cuando llega por fin lo que tanto deseó será para él como un árbol de vida que curará el dolor de su corazón.

Mas por cuanto que tú anhelas lo que no rectamente obtendrás, tu dolor sólo crecerá y se profundizará y nada lo alivia; y en realidad, todo es delusión, y no hay nada relevante ni en la obtención de lo que pides ni en su falta. Puesto que si reflexionas acerca de la realidad desde la verdad, entonces [Tehilim 91,5] "no temerás del miedo de la noche, (ni) de una flecha que vuela de día", porque sabrás que todo proviene de Hashém y todo es sólo para bien tuyo, (Shemot-Ex. 27,1) "y harás el altar" ("ve'asíta Et hamizbéaj") para elevarte en ofrenda íntegra a Hashém, (Bamidbar-Num. 36,1) "y se acercarán las cabezas de los padres" ("vaikrevú raShéi haAvót") y encabezándolas el sacerdote que expiará (Vaikrá-Lev. 9,7) "y hará la ofrenda del pueblo" ("ve'asáh Et korbán ha'ám"). Con ello, serás habilitado a utilizar los ojos de tu intelecto y los instrumentos de labor físicos, ahora con energía rectificada, (Shemot-Ex. 40,36) "y al elevarse la nube de sobre el mishkán-templo" ("ubeha'alót he'anán me'ál hamishkán") verá el hombre que todo aquéllo que le infundió miedo y todo aquéllo que le controló no es sino vanidad y distracción al estilo de la que provocan los prestidigitadores, (Jos. 5,13) "y he un hombre parado frente a él, y su espada desenvainada en su mano" ("vehinéh Ish 'oméd lenegdó vejarbó shlufáh beiadó") y es un ángel de servicio que acude a tu defensa, porque decidiste en tu corazón no más (Jue. 3,12) "hacer el mal a ojos de Hashém" ("la'asót hará' be'einéi Hashém"), y te fue respondido desde lo Alto: (Ez. 25,7) "por tanto he que he extendido mi mano sobre tí" ("lajén hinení natíti Et iadí 'aléja"), para poner éxito y victoria en todos tus caminos.


יום רביעי, 16 בספטמבר 2020

ערב רה"ש בתקופת קורונה: הלכות תעניות לרמב"ם: מה עושים בעת צרה

http://mechon-mamre.org/i/0n.htm

הִלְכּוֹת תַּעְנִיּוֹת פֵּרֶק א

א  מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה, לִזְעֹק וּלְהָרִיעַ בַּחֲצוֹצְרוֹת עַל כָּל צָרָה שֶׁתָּבוֹא עַל הַצִּבּוּר, שֶׁנֶּאֱמָר "עַל-הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם--וַהֲרֵעֹתֶם, בַּחֲצֹצְרֹת" (במדבר י,ט)--כְּלוֹמַר כָּל דָּבָר שֶׁיֵּצַר לָכֶם כְּגוֹן בַּצֹּרֶת וְדֶבֶר וְאַרְבֶּה וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, זַעֲקוּ עֲלֵיהֶן וְהָרִיעוּ.

ב  וְדָבָר זֶה, דֶּרֶךְ מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה הוּא:  שֶׁבִּזְמָן שֶׁתָּבוֹא צָרָה וְיִזְעֲקוּ לָהּ וְיָרִיעוּ, יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁבִּגְלַל מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים הֵרַע לָהֶן--כַּכָּתוּב "עֲוֺנוֹתֵיכֶם, הִטּוּ-אֵלֶּה" (ירמיהו ה,כה) לָכֶם, וְזֶה הוּא שֶׁיִּגְרֹם לָהֶם לְהָסִיר הַצָּרָה מֵעֲלֵיהֶם.

ג  אֲבָל אִם לֹא יִזְעֲקוּ, וְלֹא יָרִיעוּ, אֵלָא יֹאמְרוּ דָּבָר זֶה מִמִּנְהַג הָעוֹלָם אֵרַע לָנוּ, וְצָרָה זוֹ נִקְרֹא נִקְרֵית--הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ אַכְזָרִיּוּת, וְגוֹרֶמֶת לָהֶם לְהִדָּבֵק בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, וְתוֹסִיף הַצָּרָה וְצָרוֹת אֲחֵרוֹת:  הוּא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, "וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, בְּקֶרִי.  וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם, בַּחֲמַת-קֶרִי" (ויקרא כו,כז-כח), כְּלוֹמַר כְּשֶׁאָבִיא עֲלֵיכֶם צָרָה, כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּבוּ--אִם תֹּאמְרוּ שְׁהוּא קֶרִי, אוֹסִיף עֲלֵיכֶם חֲמַת אוֹתוֹ קֶרִי.

ד  וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, לְהִתְעַנּוֹת עַל כָּל צָרָה שֶׁתָּבוֹא עַל הַצִּבּוּר, עַד שֶׁיְּרֻחֲמוּ מִן הַשָּׁמַיִם; וּבִימֵי הַתַּעְנִיּוֹת הָאֵלּוּ, זוֹעֲקִין בִּתְפִלּוֹת וּמִתְחַנְּנִים וּמְרִיעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת בִּלְבָד:  וְאִם הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, מְרִיעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת וּבְשׁוֹפָר; הַשּׁוֹפָר מְקַצֵּר, וְהַחֲצוֹצְרוֹת מַאֲרִיכוֹת--שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם, בַּחֲצוֹצְרוֹת.  וְאֵין תּוֹקְעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת וְשׁוֹפָר כְּאֶחָד אֵלָא בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר "בַּחֲצֹצְרוֹת, וְקוֹל שׁוֹפָר--הָרִיעוּ, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה'" (תהילים צח,ו).

יז  בְּכָל יוֹם תַּעְנִית שֶׁגּוֹזְרִין עַל הַצִּבּוּר מִפְּנֵי הַצָּרוֹת, בֵּית דִּין וְהַזְּקֵנִים יוֹשְׁבִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וּבוֹדְקִים עַל מַעֲשֵׂה אַנְשֵׁי הָעִיר, מֵאַחַר תְּפִלַּת שַׁחְרִית עַד חֲצִי הַיּוֹם; וּמְסִירִין הַמִּכְשׁוֹלוֹת שֶׁלַּעֲבֵרוֹת, וּמַזְהִירִין וְדוֹרְשִׁין וְחוֹקְרִין עַל בַּעֲלֵי חָמָס וַעֲבֵרוֹת וּמַפְרִישִׁין אוֹתָן, וְעַל בַּעֲלֵי זְרוֹעַ וּמַשְׁפִּילִין אוֹתָן, וְכַיּוֹצֶא בִּדְבָרִים אֵלּוּ.  וּמֵחֲצִי הַיּוֹם וְלָעֶרֶב, רְבִיעַ הַיּוֹם קוֹרְאִין בִּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמָר "מוּסַר ה', בְּנִי אַל-תִּמְאָס; וְאַל-תָּקֹץ, בְּתוֹכַחְתּוֹ" (משלי ג,יא); וּמַפְטִירִין בַּנָּבִיא בְּתוֹכֵחוֹת מֵעִנְיַן הַצָּרָה.  וּרְבִיעַ הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן, מִתְפַּלְּלִים מִנְחָה וּמִתְחַנְּנִים וְזוֹעֲקִים וּמִתְוַדִּים כְּפִי כּוֹחָם.

 

הִלְכּוֹת תַּעְנִיּוֹת פֵּרֶק ב

א  אֵלּוּ הֶן הַצָּרוֹת שֶׁלַּצִּבּוּר שֶׁמִּתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם--עַל הֲצָרַת שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל, וְעַל הַחֶרֶב, וְעַל הַדֶּבֶר, וְעַל חַיָּה רָעָה, וְעַל הָאַרְבֶּה, וְעַל הֶחָסִיל, וְעַל הַשִּׁדָּפוֹן, וְעַל הַיֵּרָקוֹן, וְעַל הַמַּפֹּלֶת, וְעַל הֶחֳלָיִים, וְעַל הַמְּזוֹנוֹת, וְעַל הַמָּטָר.

ב  כָּל עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צָרָה מִכָּל אֵלּוּ--אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת, עַד שֶׁתַּעֲבֹר הַצָּרָה; וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ--מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת, אֲבָל מְבַקְּשִׁים עֲלֵיהֶם רַחֲמִים.  וּבְכָל מָקוֹם, אֵין צוֹעֲקִין וְלֹא מַתְרִיעִין בַּשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ--חוּץ מִצָּרַת הַמְּזוֹנוֹת, שֶׁצּוֹעֲקִין עָלֶיהָ אַפִלּוּ בַּשַּׁבָּת; אֲבָל אֵין מַתְרִיעִין עָלֶיהָ בַּחֲצוֹצְרוֹת, בַּשַּׁבָּת.

ג  עַל הֲצָרַת שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל כֵּיצַד:  גּוֹיִים שֶׁבָּאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל, אוֹ לִטֹּל מֵהֶם מַס, אוֹ לִקַּח מִיָּדָם אֶרֶץ, אוֹ לִגְזֹר עֲלֵיהֶם שְׁמָד אַפִלּוּ בְּמִצְוָה קַלָּה--הֲרֵי אֵלּוּ מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין, עַד שֶׁיְּרֻחֲמוּ.  וְכָל הֶעָרִים שֶׁסְּבִיבוֹתֵיהֶם, מִתְעַנִּין; אֲבָל אֵין מַתְרִיעִין, אֵלָא אִם כֵּן תָּקְעוּ לְהִתְקַבַּץ לְעֶזְרָתָן.

ד  עַל הַחֶרֶב כֵּיצַד:  אַפִלּוּ חֶרֶב שֶׁלְּשָׁלוֹם, כְּגוֹן שֶׁעָרְכוּ מִלְחָמָה גּוֹיִים עִם גּוֹיִים וְעָבְרוּ בִּמְקוֹם יִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שְׁאֵין בֵּינֵיהֶם וּבֵין יִשְׂרָאֵל מִלְחָמָה--הֲרֵי זוֹ צָרָה, וּמִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמָר "וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (ויקרא כו,ו), מִכְּלַל שֶׁרְאִיַּת הַמִּלְחָמָה צָרָה.

ה  אֵיזֶה הוּא דֶּבֶר--עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי, וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלוֹשָׁה מֵתִים בִּשְׁלוֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה; יָצְאוּ בְּיוֹם אֶחָד, אוֹ בְּאַרְבָּעָה יָמִים--אֵין זֶה דֶּבֶר.  הָיוּ בָּהּ אֶלֶף, וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שִׁשָּׁה מֵתִים בִּשְׁלוֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה--הֲרֵי זֶה דֶּבֶר; יָצְאוּ בְּיוֹם אֶחָד, אוֹ בְּאַרְבָּעָה יָמִים--אֵין זֶה דֶּבֶר.  וְכֵן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה.  וְאֵין הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים וְהַזְּקֵנִים שֶׁשָּׁבְתוּ מִמְּלָאכָה, בִּכְלַל מִנְיַן אַנְשֵׁי הַמְּדִינָה לְעִנְיָן זֶה.

יג  עַל הֶחֳלָיִים כֵּיצַד:  הֲרֵי שֶׁיָּרַד חֹלִי אֶחָד לַאֲנָשִׁים הַרְבֵּה בְּאוֹתָהּ הָעִיר, כְּגוֹן אַסְכָּרָה אוֹ חַרְחוּר וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, וְהָיוּ מֵתִים בְּאוֹתוֹ הַחֹלִי--הֲרֵי זוֹ צָרַת צִבּוּר, וְגוֹזְרִין לָהּ תַּעְנִית וּמַתְרִיעִין.  וְכֵן חִכּוּךְ לַח, הֲרֵי הוּא כִּשְׁחִין פּוֹרֵחַ, וְאִם פָּשַׁט בְּרֹב הַצִּבּוּר, מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עָלָיו; אֲבָל חִכּוּךְ יָבֵשׁ, צוֹעֲקִים עָלָיו בִּלְבָד.

יד  עַל הַמְּזוֹנוֹת כֵּיצַד:  הֲרֵי שֶׁהוּזְלוּ דְּבָרִים שֶׁלִּסְחוֹרָה שֶׁרֹב חַיֵּי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר מֵהֶן, כְּגוֹן כְּלֵי פִּשְׁתָּן בְּבָבֶל וְיַיִן וְשֶׁמֶן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנִתְמַעַט הַמַּשָּׂא וְהַמַּתָּן, עַד שֶׁיִּצְטָרַךְ הַתַּגָּר לִמְכֹּר שׁוֹוֶה עֲשָׂרָה בְּשִׁשָּׁה וְאַחַר כָּךְ יִמְצָא לוֹקֵחַ--הֲרֵי זוֹ צָרַת צִבּוּר, וּמַתְרִיעִין עָלֶיהָ; וְזוֹעֲקִין עָלֶיהָ, בַּשַּׁבָּת.

טו  עַל הַמָּטָר כֵּיצַד:  הֲרֵי שֶׁרַבּוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים עַד שֶׁיָּצֵרוּ לָהֶן--הֲרֵי אֵלּוּ מִתְפַּלְּלִין עֲלֵיהֶן, שְׁאֵין לָךְ צָרָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ שֶׁהַבָּתִּים נוֹפְלִין וְנִמְצְאוּ בָּתֵּיהֶן קִבְרֵיהֶן.  וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֵין מִתְפַלְּלִין עַל רֹב הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שְׁהִיא אֶרֶץ הָרִים, וּבָתֵּיהֶם בְּנוּיִים בַּאֲבָנִים; וְרֹב הַגְּשָׁמִים טוֹבָה לָהֶן, וְאֵין מִתְעַנִּין לְהַעְבִיר אֶת הַטּוֹבָה.


הִלְכּוֹת תַּעְנִיּוֹת פֵּרֶק ג

א  הֲרֵי שֶׁלֹּא יָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים כָּל עִיקָר מִתְחִלַּת יְמוֹת הַגְּשָׁמִים--אִם הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בִּמְרַחְשְׁוָן, וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים, מַתְחִילִין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בִּלְבָד לְהִתְעַנּוֹת, שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי; וְכָל הַתַּלְמִידִים, רְאוּיִין לְכָּךְ.

ומשם מרבים ומחמירים


הִלְכּוֹת תַּעְנִיּוֹת פֵּרֶק ד

א  בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִשֶּׁבַע תַּעְנִיּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁלְּמָטָר, מִתְפַּלְּלִין עַל סֵדֶר זֶה:  מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁלָּעִיר, וְכָל הָעָם מִתְקַבְּצִים וּמִתְכַּסִּים בְּשַׂקִּים; וְנוֹתְנִין אֵפֶר מֻקְלֶה עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה, וְעַל גַּבֵּי סֵפֶר תּוֹרָה, כְּדֵי לְהַרְגִּיל אֶת הַבְּכִיָּה, וּלְהַכְנִיעַ לִבָּם.  וְאֶחָד מִן הָעָם נוֹטֵל מִן הָאֵפֶר, וְנוֹתֵן בְּרֹאשׁ הַנָּשִׂיא וּבְרֹאשׁ אָב בֵּית דִּין, בִּמְקוֹם הַנָּחַת תְּפִלִּין, כְּדֵי שֶׁיִּכָּלְמוּ וְיָשׁוּבוּ; וְכָל אֶחָד וְאֶחָד, נוֹטֵל וְנוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ.

ב  וְאַחַר כָּךְ מַעְמִידִין בֵּינֵיהֶן, וְהֶן יוֹשְׁבִין, זָקֵן חָכָם.  לֹא הָיָה שָׁם זָקֵן חָכָם, מַעְמִידִין חָכָם; לֹא הָיָה שָׁם לֹא זָקֵן וְלֹא חָכָם, מַעְמִידִין אָדָם שֶׁלְּצוּרָה.  וְהוּא אוֹמֵר לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין, אַחֵינוּ לֹא שַׂק וְלֹא תַּעְנִית גּוֹרְמִין, אֵלָא תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים--שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, שֶׁלֹּא נֶאֱמָר בָּהֶן וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעְנִיתָם, אֵלָא "וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת-מַעֲשֵׂיהֶם" (יונה ג,י).  וּבַקַּבָּלָה הוּא אוֹמֵר "וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל-בִּגְדֵיכֶם" (יואל ב,יג).  וּמוֹסִיף בְּעִנְיָנוֹת אֵלּוּ, כְּפִי כּוֹחוֹ, עַד שֶׁיַּכְנִיעַ לִבָּם, וְיָשׁוּבוּ תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה.

ג  וְאַחַר שֶׁגּוֹמֵר זֶה דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין, עוֹמְדִין בַּתְּפִלָּה; וּמַעְמִידִין שְׁלִיחַ צִבּוּר, הָרָאוּי לְהִתְפַּלַּל בְּעִנְיָנוֹת אֵלּוּ.  וְאִם הָיָה אוֹתוֹ שֶׁאָמַר דִּבְרֵי הַכִּבּוּשִׁין רָאוּי לְהִתְפַּלַּל, מִתְפַּלֵּל; וְאִם לָאו, מוֹרִידִין אַחֵר.

ד  וְאֵיזֶה הוּא הָרָאוּי לְהִתְפַּלַּל בְּעִנְיָנוֹת אֵלּוּ--אִישׁ שְׁהוּא רָגִיל בַּתְּפִלָּה, וְרָגִיל לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בַּנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים, וּמִטַּפֵּל וְאֵין לוֹ, וְיֵשׁ לוֹ יְגִיעָה בַּשָּׂדֶה.  וְלֹא יִהְיֶה בְּבָנָיו וּבִבְנֵי בֵּיתוֹ וְכָל קְרוֹבָיו וְהַנִּלְוִים עָלָיו, בַּעַל עֲבֵרָה--אֵלָא יִהְיֶה בֵּיתוֹ רֵיקָן מִן הָעֲבֵרוֹת.  וְלֹא יָצָא עָלָיו שֵׁם רָע בְּיַלְדּוּתוֹ, שְׁפַל בֶּרֶךְ, וּמְרֻצֶּה לָעָם; וְיֵשׁ לוֹ נְעִימָה, וְקוֹלוֹ עָרֵב.  וְאִם הָיָה זָקֵן עִם כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ, הֲרֵי זֶה מְפֹאָר; וְאִם אֵינוּ זָקֵן, הוֹאִיל וְיֵשׁ בּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ, יִתְפַּלַּל.


כניסה לקריאת שמע על המיטה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֲרֵינִי מוֹחֵל לְכָל מִי שֶׁהִכְעִיס וְהִקְנִיט אוֹתִי

acaso la plegaria más importante y más capaz de provocar el cambio que buscas en tu vida. para ser dicha al final de cada día, poniendo atención e intención en cada una de sus palabras. y especialmente, más que nunca, en estos días de #Teshuvah imperiosa. que te sea de brajah.

estudiamos esta plegaria juntos en "Quiero aprender a hacer #TESHUVÁH (1): #Libero mis manos, y entonces las elevo en plegaria" https://www.youtube.com/watch?v=1V2EHOUWfss


Amo del Mundo: Heme aquí ante Tí. Perdono a todo quien hizo para enojarme y molestarme; a quien pecó contra mí y me ofendió, ya en mi cuerpo ya en mi patrimonio, ya en mi honor o en cuanto se relaciona conmigo; ya sea que lo hizo forzado o que lo hizo por voluntad; sea que lo hizo sin entender lo que provocaba, o que lo hizo con toda intención; sea que lo hizo con su pensamiento, con su habla, o con su acción; sea que lo hizo en esta encarnación, o en otra encarnación. Y ésto que digo es respecto de toda persona, sepa yo de ella y de lo que hizo, o no; y nadie sea castigado por mi causa. Sea la voluntad ante Tí, A-donái mi Elohím (y Elohím de mis ancestros) que yo no peque ni transgreda más, y no recurra sobre cuanto he pecado, y así no volveré a provocar Tu enojo, y no haré más lo que es mal a Tus ojos. Y cuanto he pecado ante Tí borra con tu gran misericordia, mas no por medio de sufrimientos ni enfermedades malas, sino sólo con dulzura y por medio de enmiendas amables.


רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֲרֵינִי מוֹחֵל לְכָל מִי שֶׁהִכְעִיס וְהִקְנִיט אוֹתִי אוֹ שֶׁחָטָא כְּנֶגְדִּי בֵּין בְּגוּפִי בֵּין בְּמָמוֹנִי בֵּין בִּכְבוֹדִי בֵּין בְּכָל אֲשֶׁר לִי בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּמַחֲשָׁבָה בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בְּמַעֲשֶׂה. בֵּין בְּגִלְגּוּל זֶה בֵּין בְּגִלְגּוּל אַחֵר לְכָל בַּר יִשְׂרָאֵל וְלֹא יֵעָנֵשׁ שׁוּם אָדָם בְּסִבָּתִי. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ אֲדֹנָי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁלֹּא אֶחְטָא עוֹד וְלֹא אֶחֱזוֹר בָּהֶם וְלֹא אָשׁוּב עוֹד לְהַכְעִיסֶךָ וְלֹא אֶעֱשֶׂה הָרַע בְּעֵינֶיךָ. וּמַה שֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ מְחוֹק בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים אֲבָל לֹא עַל יְדֵי יִסּוּרִים וָחֳלָיִם רָעִים.





יום רביעי, 2 בספטמבר 2020

סדר פדיון נפש

 

סדר פדיון נפש

סדר פדיון נפש שתיקן רבי נחמן מברסלב נותנים כסף לצדקה, ומקבל הכסף, העושה את הפדיון יניח את ידיו על הכסף ויאמר:

מעות ואת היקום אשר ברגליהם. צדק יקראהו לרגלו. צדק מלכותא קדישא. דינא דמלכותא דינא. שורש הדינין בינה. אני בינה לי גבורה. אין הדין נמתק אלא בשורשו. שלשה ידיים בבינה: יד הגדולה, יד החזקה, יד הרמה. ג' פעמים יד גימטריא שם של מ"ב. מ"ב שביצירה שם של אנא בכח. מ"ב שבבריאה שני פעמים אקי"ק. מ"ב שבאצילות הוי"ה פשוט במלאו ומילוי דמילוי.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיך שֶׁיֻמְתְּקוּ הַדִּינִים וְהַגְּבוּרוֹת הַקָּשׁוֹת מֵעַל (ויאמר את שם הנצרך או הנצרכת לפדיון ושם אמו\ה: פלוני\ת בן\בת פלונית) עַל יְדֵי פֶּלֶא עֶלְיוֹן שֶׁהוּא חֲסָדִים גְּדוֹלִים וְרַחֲמִים גְּמוּרִים וּפְשׁוּטִים שֶׁאֵין בּוֹ תַעֲרֹבֶת דִּין כְּלָל אָמֵן.


de tfilah.org

מעות = 516

רגליהם = רפ"ח