AbracaAdabrá.Ediciones

יום שני, 27 ביוני 2016

טבריה צפת מירון


טבריה - ציוק רבי עקיבא, רבי מאיר בעל הנס
מלשון טבור י-ה, מלשון טוב

טבריה = 226 = (ברא' לט,ג) "י-הוה מצליח בידו" = \בחינה א' כל מה שהוא עושה ה' מצליח בידו, בחינה ב' כל אשר הוא עושה ה' מצליח, בחינה ג' ששת ימים תיעשה מלאה: שתיעשה מעצמה, כתוצאה מכך שאתה בעצמך נמנע ביום השבת מלעשותה - *** להמשיך במסילה זו ***\ = (שופ' ג,כ) "מעל הכסא" = (מ"א טו,ח) "וימלך אסא בנו" = (מ"ב כד,ב) "ביד עבדיו הנביאים" = (יש' ט,ו) "ועד עולם" = (יש' נד,ח) "ובחסד עולם" = (תהי' י,טז) "עולם ועד" = (תהי' כב,כז) "יחי לבבכם לעד" = (תהי' מב,ג) "פני א-להים" = (איוב יח,ד) "ממקמו" = (מש' י,כה) "יסוד עולם"



--------------------

מרון - ציון רשב"י

בראה"ש כל באי עולם באים לפניו כבני מרון. ע"פ ראה"ש דף יח ע"א:
דעה ראשונה, כבני אמרנא: ככבשים שמונים אותם כדי לעשרם מעשר בהמה, שיוצאים זה אחר זה בפתח קטן ואינם יכולים לצאת בפתח זה שניים כאחד
דעה שניה, ריש לקיש אומר: כמעלות בית מרון, שמתוך שהדרך שם צרה והעמק עמוק משני צידי הדרך, אין יכולים ללכת בה שניים זה בצד זה
דעה שלשית, רב יהודה בשם שמואל:מרון מלשון מרו ואדנות, וכוונת המשנה שבאי עולם עוברים בראה"ש לפני ה' כחיילות של בית דוד, שבצאתם למלחמה יצאו זה אחר זה וכך היו מונים אותם 
ולדעת המהרש"א אין מחלוקת בין שלושת הדעות, אלא כבני אמרנא הם הרשעים שהולכים למיתה, וכמעלות בית מרון אלו הבינוניים שבאמצע בין העמקים, וכחיילות דוד אלו הצדיקים

מרון = 296 = (ברא' ח,יד) "הארץ" = (ברא' יח,ב) "ארצה" = (ברא' יט,כח) "ועל כל פני" = (ברא' לג,יב) "נסעה ונלכה" = (ברא' מה,ד) "אני יוסף אחיכם" = (דב' יא,כה) "דבר לכם" = (יח' כ,מא) "בריח ניחח" = (דה"א כז,לג) "יועץ למלך" = (דה"ב לב,כג) "ליחזקיהו מלך יהודה" = (תהי' קלח,ו) "כי רם י-הוה" = (איוב לד,כז) "וכל דרכיו" = (רות ב,כ) "ברוך הוא לי-הוה" = (רות ד,ו) "ויאמר הגאל" = (רות ד,יז) "ילד (יולד) בן לנעמי"


---------------------------------


צפת - ציון אריז"ל


צפת = 570 = (ברא' ג,כד) "לשמר" = (ברא' ו,כא) "ואתה קח לך" = (ברא' כא,כג) "השבעה לי בא-להים הנה" = (ברא' ל,ח) "נפתלי" = (ברא' לא,נג) "וישבע (שבועה) יעקב" = (ברא'לז,כ) "מה יהיו חלמתיו" = (שמ' ב,יט) "הצילנו מיד הרעים \שהוא הציל אותנו מיד הרועים, ויכול להיקרא גם כקריאה שתציל אותנו מיד הרשעים\ = (שמ' כג,כ) "הנה אנכי שלח מלאך" = (ש"ב ט,א) "ואעשה עמו חסד" = (יש' כט,יד) "ואבדה חכמת חכמיו" = (יח' א,כח) "ואראה ואפל על פני" = (יח' מ,א) "היתה עלי יד י-הוה" = רשע = שער


---------------------------------

טבריה מרון צפת = 1092 


1.וַיֹּאמֶר, יִרְמְיָהוּ  הָיָה דְּבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.(ירמיהו, לב,ו)
2.  מַה-יָּקָר חַסְדְּךָ, אֱלֹהִים    וּבְנֵי אָדָם--בְּצֵל כְּנָפֶיךָ, יֶחֱסָיוּן.(תהילים, לו,ח)

= (שמ' טו,יא) "נורא תהלת" = (שמ' יט,ד) "אתם ראיתם" = (במ' יא,יז) "ודברתי עמך שם" =  (שופ' ד,ח) "אם תלכי עמי והלכתי" = (דה"ב ט,כג) "אשר נתן הא-להים" = (מש' כג,א) "את אשר לפניך" = (אסתר ו,ז) "אשר המלך חפץ ביקרו" = (דניאל יב,ד) "ותרבה הדעת" = (נחמ' ד,ג) "ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה" = (נחמ' ט,ז)  "ושמת שמו"







בין עבודה למלאכה למלאכת עבודה - ראשית מחקר

ראשית המחקר:


[ברא' ב,ה] "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, וכל עשב השדה טרם יצמח, כי לא המטיר י-הוה א-להים על הארץ, ואדם אין לעבד את האדמה" = 3906 = [ברא' א,ח] "ויאמר א-להים: ישרצו המים שרץ נפש חיה, ועוף יעופף על הארץ, על פני רקיע השמים"

שיח השדה אינו מצוי, ועשב השדה לא צמח עדיין, משתי סיבות: כי ה' לא המטיר מלמעלה על הארץ מתחת, ומכיוון שאדם אין לעבוד את האדמה.
זה קורה בגן עדן. הצמחים צמחו ביום השני של הבריאה. אבל שיח ועשב השדה (השיח של המלכות העליונה, והעשבים שלה: מה הם? ***) לא צומחים, כי האדם (הצפוי לעבוד את האדמה, וכתוצאה מכך יצמיח השדה) טרם נברא, ואין מי שיעבוד את האדמה. כנראה, עבודת האדמה נועדה להצמיח את שיח השדה, את שיח המלכות העליונה ועשביה
בכל אופן, אנחנו מצווים לעבוד את ה' ואת אפס מלבדו. אז מה פתאום שנעבוד את האדמה? איזו אדמה לעבוד, באיזה כלים ובאיזה אופן?

לענין מעשה כפיים המשנה את המצוי בעולם העשיה (וממנו והלאה), יש בתורה בטוי אחר: מלאכה. וישבות א-להים ביום השביעי ויקדש אותו, כי בו שבת מכל מלאכתו. ומה ענין אותה מלאכה? אשר ברא א-להים לעשות, כלומר, שהמלאכה נועדה להביא את הנברא אל רמת הנעשה.

עושה עבודה מכונה עבד, כי עבודה היא עניין התמסרות וסגידה. עושה מלאכה הוא אשר עושה בכפיו מעשים המשנים את מה שיש (מתקנים, מוסיפים, או להפך) ברמה הגשמית. בני ישראל היינו עבדים במצרים אף העבידו אותנו עבודת פרך, המפריכה את האדם, מכיון שנשתעבדנו למצרים, עבדנו *את* מצרים.

ומשם, שביום השביעי כל מלאכת עבודה לא תעשו. עבודה עושים בשבת דוקא, הרי עובדים את הא-להים לאורך כל היום. אבל מלאכת עבודה, מעשה כפיים לשנות את המצוי ברמה הגשמית, אסורה בשבת בתכלית.
 אז, בירידת אדם וחוה מגן עדן, וישלחהו ה' א-להים מגן עדן, לעבוד את האדמה אשר לוקח משם. ולא כפשט המקובל, שהאדם יורד כדי שיעבוד את האדמה כפשוטה אשר נבנה ממנה (שגם לא היתה כללות האדמה, אלא רק עפר מן האדמה), אלא שהוא יורד לעולם העשיה לעבוד את אותה אדמה של גן עדן תחתון בעולם היצירה, שבהיותו עומד עליה לא עבד, ובכך הוא יורד כדי לראות ולייחל אליה מלמטה, כדי לעבוד אותה, לסגוד לה, על מנת ששיח השדה יצמח, כי ללא שיח השדה, ללא השיחה והאמרה היורדת מהמלכות העליונה, אין תחיה לעולמות התחתונים.

ועם זאת, קל להבין את התפלה שאנו מתפללים לאחר קריאת מעשי הקרבנות בשחרית: אתה צויתנו להקריב קרבן התמיד במועדו, ולהיות כהנים בעבודתם (לכהנים יש את העבודה, הכנוי עבודה הולך אחרי מעשה הכהנים) ולויים בדוכנם (אשר אינם עושים עבודה אלא משרתים לה ומזמרים) וישראל במעמדם (כל יתר העם רק עומד, מפגין נוכחות ותמיכה למעשה העבודה אשר העובדים עושים). ועתה, בעוונותינו.... ואתה אמרת: ונשלמה פרים שפתינו (שמעשה שפתיים בו אנחנו הוגים את מצוות העבודה שאיננו רשאים לקיים, יעלה כאילו קיימנו אותם, כולנו, על ידי הכהנים אשר אינם רשאים היום לעבוד). לכן, יהי רצון יאו"א שיהא שיח שפתותינו חשוב ומקובל ומרוצה לפניך כאלו הקרבנו קרבן התמיד במועדו: שכאן למטה, באדמה התחתונה, יספיק בשיח שלנו כדי להצמיח את שיח השדה באדמה העליונה, אשר טרם יצמח מהיעדר אדם עליון לעבוד את האדמה.

וכל עוד אדם אין לעבוד את האדמה, שיח השדה אינו נשמע, ועשב השדה אינו צומח.
באשר לענין "עשב השדה" = 686 = (דב' ל,יט) "ובחרת בחיים", הוא נברא ביום השני לבריאה, ואיננו בטוח שהוא הוא אותו עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ, או אותו ירק עשב, הנתנים לאדם הנברא וטרם נעשה, ביום הששי.
אמנם, מאוחר יותר (ברא' ג,יח), בעת ירידת האדם אל הארץ התחתונה, אומר הבורא אל האדם "ואכלת את עשב השדה", כי האדמה נעשתה ארורה בעבורו והיא רק תצמיח לו קוץ ודרדר... ובכ"ז השדה יצמיח לו עשה לאכול. גירוש האדם הוא מן האדמה אשר במעשיו התנכר לה; אז הוא ירד אל הארץ התחתונה, שם "בזעת אפיך תאכל לחם", לא לנצח, אלא רק "עד שובך אל האדמה, כי ממנה לקחת (לוקחת)", עד שובו אל האדמה העליונה ממנה גורש. ואל נח (ברא' ט,ג) נותן הבורא לאכילה את כל רמש אשר הוא חי, "כירק עשב, נתתי לכם את כל": כאותו ירק עשב אשר ניתן לאדם עוד בהיותו באדמה העליונה, לפני הגירושין, ואותו ירק עשב עדיין בידי האדם (!), כמוהו גם את בשר בעלי החיים יתיר ה' לנח ולבניו.

בזעת אפיך תאכל לחם = 1119 = [איוב לא,כו] "אם אראה אור כי יהל, וירח יקר הולך" \מצודת דוד: האם כאשר ראיתי אור השמש אשר יזהיר ביותר, והירח המאיר והולך ומוסיף אורה"? עכ"ל - אפילו הכי קאי עלי בזעת אפיך תאכל לחם?\  =  (ש"א ו,יג) "קצרים קציר חטים בעמק" = (מ"א ג,כא) "ואקם (ואקום) בבקר להיניק את בני" = (מ"א ג,כה) "גזרו את הילד החי לשנים" = (איוב כז,ח) "כי מה תקות חנף" = (איוב מ,ח) "תפר משפטי"

"עשב השדה" = 686 = (שמ' יג,כב) "לא ימיש עמוד הענן" = (ש"א כח,יג) "כי מה ראית" = (ש"ב טו,כו) "כאשר טוב בעיניו" = (מ"א יד,כה) "על ירושלם" = (מ"ב יז,יג) "ככל התורה"  = (ירמ' מח,יז) "תפארה"

ויש גם "שיח השדה" = 632 = (ברא' לא,מט) "איש מרעהו" = (במ' ה,יז) "ונתן אל המים" = (במ' יד,יח) "ארך אפים ורב חסד" = (דב' כט,כב) "אשר הפך י-הוה" = (ש"ב יט,לה) "כי אעלה את המלך" = (מ"א ח,נד) "להתפלל אל י-הוה" = (מ"א יב,לג) "ויעל על המזבח להקטיר" = (ירמ' לא,לב) "והייתי להם לא-להים" = (מיכה ז,יט) "ישוב ירחמנו" = (תהי' סח,לג) "שירו לא-להים" = (איוב כח,יב) "מאין תמצא" = (תהי' קיט,קכב) "אל יעשקני זדים" =

ויש "ירק עשב" = 682 = (ברא' יח,כח) "ארבעים וחמשה" = (ירמ' ב,טו) "נתנו קולם" = (תהי' כא,יג) "במיתריך" = (תהי' מז,ז) "זמרו למלכנו זמרו" = (תהי' מח,טו) "הוא ינהגנו על מות" = (מש' כב,ד) "עשר וכבוד וחיים"




לעבד את האדמה = 562 = (ויק' כד,כב) "משפט אחד יהיה לכם" \זהו אופן עקרוני לעבוד את האדמה העליונה על פני הארץ\ = (דניאל ח,י) "עד צבא השמים"  


האדמה אשר לקח משם = 1074 = (מש' יג,יד) "תורת חכם" =
משיח משיח משיח = לשנה הבאה בירושלים הבנויה  = [זכ' ז,ד ח,יח] ויהי דבר י-הוה צבאות אלי לאמר {מופיע פעמיים, ובכן 2148 = [ברא' מט,לג] ויכל יעקב לצות את־בניו ויאסף רגליו אל־המטה ויגוע ויאסף אל־עמיו = [שמ' טז,יט] ויאמר משה אלהם איש אל־יותר ממנו עד־בקר = [תהי' פב,ז] אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפלו}
  = 1074 = [תהי' כג,יג] כרחם אב על־בנים רחם יהוה על־יראיו = [תהי' קטז,יב] מה־אשיב ליהוה כל־תגמולוהי עלי




גלם בראשית ד

בראשית, עליה ד, נצח בשבוע. ברא' ג,כג: "וישלחהו י-הוה א-להים מגן עדן, לעבד את האדמה אשר לקח (לוקח) משם".
העולם נוצר מתוך אבן השתיה, מקומה קודש הקדשים, על הר המוריה, בירושלים, מרכזה של ארץ ישראל. מעל לירושלים זו ישנה ירושלים של מעלה, ירושלים המושלמת ברוחניות, אשר כוחה ניזון מעבודת הקודש הנעשית בירושלים של מטה. כשאדם וחוה חטאו, הורדו מגן העדן אל ארץ ישראל, כפי שנאמר: "וישלחהו י-הוה א-להים מגן עדן, לעבד את האדמה אשר לקח משם" = 2275, אותה ארץ (דב' ד,ה) "אשר אתם באים שמה לרשתה", בני ישראל, להציל קדושתה לאחר כ"ו דורות וכן בכל עת אשר קבלנו רשות משמים לשוב אל ארצנו. אדם הראשון, אשר נעשה עפר מאדמת ישראל, יחזיר טובה לאדמתו בכך שילך  

לעבד את האדמה = 562 = (ברא' י,כה) "כי בימיו נפלגה הארץ" = (ויק' כד,כב) "משפט אחד יהיה לכם" = (יש' יד,כד) "היא תקום" = (יש' יט,ב) "עיר בעיר" = (דה"ב כט,יט) "ואת כל הכלים" = (תהי' נח,יא) "ישמח צדיק" = (תהי' קיט,קסב) "שלל רב" = (איוב ב,יא) "ויבאו איש ממקמו" = (דניאל ח,י) "עד צבא השמים" = (דניאל ט,יד) "ויבאה עלינו כי צדיק י-הוה א-להינו" 

וישלחהו י-הוה א-להים מגן עדן = 694 = (דב' יג,ד) "בכל לבבכם ובכל נפשכם" = (שופ' יח,א) "אין מלך בישראל" = (מ"ב כד,י) "ותבא העיר" = (זכ' ח,ז) "מבוא השמש" = (תהי' כח,ו) "ברוך י-הוה כי שמע" = (תהי' קיט,מ) "בצדקתך חיני" = (איוב יב,ד) "צדיק תמים"