בהשראת ספר "סוד לשון הקודש" של מניטו, על שערי אורה:
צדק צדק תרדוף
למען תחיה = 613: צדק עליון בבינה
וירשת = 915 = ראשיתה
את הארץ = 696 = תצור = ?: צדק תחתון במלכות
(ויק' יט,לב) ויראת = 617 {ואהבת = 414 = יתד = אור אינסוף = דתי}
*כשיש המלך אין צריך לחותמו*
לא ידעתי את י-הוה = 932 = תתקבל = ?
לא ידעתי = 525
החיים = 73 = חכמה
ספר החיים = 413
מפי הגבורה = 351
י-הוה אלהי = 72 = חסד {החסד מתעורר ומתגלה כשאני מקבל את י-הוה -מצד החסד
בקרב הארץ = 600
לעבדך באמת = 559 = ישראל חי
https://www.kipa.co.il/%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA/%D7%97%D7%92%D7%99%D7%9D/%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%94/1103658-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%94-%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99-%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%AA-%D7%99%D7%9E%D7%99-%D7%94%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%94/
מהות ימי החנוכה היא היותם ימי הלל והודיה. ההודיה לבורא עולם ככלל היא חלק בלתי נפרד מתפילות החובה, ובכל תפילת עמידה יש ברכות שבח והודיה. המידה של הכרת הטוב ראויה לכל עת ולכל שעה, כמוזכר בבראשית רבה שעל כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבוראו (בראשית רבה יד, ט, מהדורת תיאודור-אלבק עמ' 133–134). ההודיה על העבר היא למעשה מעין תנאי לבקש על העתיד, כפי שנזכר במשנה שאדם אמור לתת הודיה על העבר ולאחר מכן לצעוק על העתיד (משנת ברכות ט, ד).
מוטיב ההודיה מופיע במקומות שונים במפוזר ב"ליקוטי תפילות" לרבי נתן מברסלב, תלמידו המובהק של רבי נחמן, ולקראת חנוכה ערכתי לקט של שמונה תפילות הודיה באופן שראוי לומר בכל אחד מהימים לאחר הדלקת הנרות תפילה אחת. התפילה הראשונה המובאת היא תפילת הודיה הקשורה לחנוכה עצמה. השנייה מזכירה את הצורך להודות לקב"ה תדיר, ובמיוחד בשבתות ובימים טובים, והיא מובאת במיקום הזה מאחר ובשנה הנוכחית, שנת תשפ"א, חל יומה השני של חנוכה בשבת. אחת התפילות אמנם מעמידה במוקדה את הצורך להודות לה' על כל נשימה ונשימה. שאר התפילות מתייחסות בעיקרו של דבר לחסדי הבורא התמידיים שעלינו להודות עליהם.
למרות שראוי לדעתי להותיר על כנם את סדרן של שתי התפילות הראשונות, אפשר בהמשך לשנות את סדר אמירת התפילות, ואין חובה להיצמד להצעה המובאת כאן. נוסח התפילות מובא לפי הדפוסים הראשונים. באשר לנוסח הפסוקים, לעיתים מילים אחדות מופיעות בדפוסים הנזכרים בכתיב מלא בהשוואה לתנ"ך, והבאנו את הכתובים המקראיים בצורה מנוקדת לפי נוסחם בתנ"ך.
--------------------------
תפילת הודיה לחנוכה
וְזַכֵּנוּ לְקַיֵּם מִצְוַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה כָּרָאוּי, בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ"ג מִצְוֹת הַתְּלוּיִים בָּהּ, וּלְקַיֵּם כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁל חֲנֻכָּה בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְבָרֶכְךָ וְלוֹמַר הַלֵּל שָׁלֵם בְּשִׂמְחָה וְחֶדְוָה רַבָּה וּבְהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹלָ[ה] בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְדוֹלָה כִּי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים קָבַעְתָּ לָנוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁהֵם שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא.
זַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְקַיֵּם מִצְוֹתֶיךָ בֶּאֱמֶת עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ בֶּאֱמֶת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא תָּמִיד שֶׁהוּא הוֹדָאָה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּבִפְרָט בִּימֵי הַחֲנֻכָּה הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהֵם יְמֵי הוֹדָאָה, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת, וְלָדַעַת וּלְהַכִּיר אוֹתְךָ וּלְהוֹדוֹת לְךָ וּלְבָרֶכְךָ סֶלָה בֶּאֱמֶת לְעוֹלָם כִּי טוֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תהילים קיח, א). (ליקוטי תפילות, חלק שני, ב)
הודיה על ריבוי החסדים והטובות
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּרַחֵם עָלַי וּתְזַכֵּנִי לִהְיוֹת בְּשִֹמְחָה תָמִיד, וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת שָֹמֵחַ תָּמִיד בְּשִֹמְחָה שֶׁל מִצְוָה, וְאָגִיל וְאֶשְֹמַח בְּךָ וּבִישׁוּעָתְךָ תָמִיד עַל כָּל הַחֲסָדִים אֲשֶׁר עָשִֹיתָ עִמָּנוּ, אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵינוּ קָרָאתָ, וְאֶזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ לִזְכֹּר הַטּוֹבָה וְהַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה תָמִיד, וְלִשְֹמֹחַ בָּזֶה מְאֹד תָּמִיד בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה וּבְיוֹתֵר בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, כִּי אֵין שִׁעוּר וָעֵרֶךְ לְרִבּוּי הַחֲסָדִים וְהַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר אַתָּה גוֹמֵל עִמִּי בְּכָל עֵת, מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר עָשִֹיתָ עִמִּי, "מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי" (תהילים קטז, יב).
אִלּוּ כָּל הַיַּמִּים דְּיוֹ וְכָל אֲגַמִּים קֻלְמוֹסִין, וּבְנֵי אָדָם לַבְלָרִים וּלְשׁוֹנוֹת מְקַלְּסִים, לֹא יַסְפִּיקוּ לְבָאֵר וּלְסַפֵּר, אַחַת מִנִּי אֶלֶף וּרְבָבוֹת רִבּוּי הַטּוֹבוֹת וְהַחֲסָדִים וְהַהַצָּלוֹת וְהַיְשׁוּעוֹת הַגְּדוֹלוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת, נִסִּים רַבִּים וְנִפְלָאוֹת, פִּלְאֵי פִּלְאֵי פְּלָאוֹת, אֲשֶׁר הִפְלִיא חַסְדּוֹ עִמָּנוּ אֲדוֹן הַצְּבָאוֹת, אֲשֶׁר הִצִּיל נַפְשֵׁנוּ מִכָּל הַתְּלָאוֹת וְהַהַרְפַּתְקָאוֹת, "רַבּוֹת עָשִֹיתָ אַתָּה ה' אֱ-לֹהַי נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ אֵין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה עָצְמוּ מִסַּפֵּר" (שם מ, ו), עַל כֵּן בְּוַדַּאי חוֹבָה עָלַי בְּכָל עֵת לִזְכֹּר טוֹבוֹתֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הַתְּמִידִיּוֹת וְהַמִּתְחַדְּשׁוֹת עָלַי בְּכָל עֵת תָּמִיד, וְלִשְֹמֹחַ בִּישׁוּעָתְךָ תָּמִיד. (ליקוטי תפילות, מא)
תפילה על הודיה לה' על כל נשימה
וְנִזְכֶּה לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְבָרֶכְךָ תָּמִיד, וְיִמָּלֵא פִי תְהִלָּתֶךָ, וְנוֹדֶה לְךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ תָמִיד עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה, "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ" (תהילים לה, י), "הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי אֱ-לֹהָי מִמִּתְקוֹמְמַי תְּשַֹגְּבֵנִי" (שם נט, ב), "חַלְּצֵנִי ה' מֵאָדָם רָע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי" (שם קמ, ב), "כִּי אֵלֶיךָ ה' אֱ-לֹהִים עֵינָי בְּכָה חָסִיתִי אַל תְּעַר נַפְשִׁי" (שם קמא, ח), "ה' אֱ-לֹהַי בְּךָ חָסִיתִי הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל רוֹדְפַי וְהַצִּילֵנִי" (שם ז, ב), וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי" (שם נה, יט), "יִרְאֵי ה' הַלְלוּהוּ כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ" (שם כב, כד).
"כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי" (שם שם, כה) "וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ" (שם), "הִנֵּה אֱ-לֹהִים עוֹזֵר לִי ה' בְּסֹמְכֵי נַפְשִׁי. יָשִׁיב הָרַע לְשֹׁרְרָי בַּאֲמִתְּךָ הַצְמִיתֵם. בִּנְדָבָה אֶזְבְּחָה לָךְ אוֹדֶה שִׁמְךָ ה' כִּי טוֹב. כִּי מִכָּל צָרָה הִצִּילָנִי וּבְאֹיְבַי רָאֲתָה עֵינִי" (שם נד, ו-ט), "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָ-הּ הַלְלוּיָהּ" (שם קנ, ו). "כָּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָ-הּ הַלְלוּיָהּ" (שם). (ליקוטי תפילות, נה)
הודאה על החסדים מאוצר מתנת חינם
עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ, וְגַם עִמִּי... גָמַלְתָּ חֲסָדִים וְטוֹבוֹת רַבּוֹת בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ וּמִסְפָּר, וְאִלּוּ פִי מָלֵא שִׁירָה כַיָּם וּלְשׁוֹנִי רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו וְכוּ', לֹא אַסְפִּיק כָּל יָמַי לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְשַׁבֵּחֲךָ וּלְפָאֶרְךָ וּלְבָרֵךְ וּלְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ, לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְסַפֵּר אַחַת מִנִּי אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וַחֲסָדִים רַבִּים וַעֲצוּמִים חַסְדֵי חִנָּם אֲשֶׁר עָשִֹיתָ עִמִּי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, מָה אוֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר, "בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵא-לֹהֵי מָרוֹם" (מיכה ו, ו), וּמֵאֵיזֶה אוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם אֲשֶׁר גָּמַלְתָּ עִמִּי אַתְחִיל לְדַבֵּר תְּחִלָּה, כִּי כָל חֶסֶד וָחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִֹיתָ עִמִּי... הוּא אוֹצַר מָלֵא מַתְּנוֹת חִנָּם אֲשֶׁר בַּחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים חִזַּקְתַּנִי בִּתְשׁוּקַת אֱמוּנָתֶךָ, וְזִכִּיתַנִי לִהְיוֹת בִּכְלַל יִשְֹרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר בָּהֶם בָּחַרְתָּ... אֲשֶׁר זִכִּיתַנִי בְּרַחֲמֶיךָ בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת לַעֲסוֹק מְעַט בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, וּלְקַיֵּם כַּמָּה מִצְוֹת... וְהִכְנַסְתָּ בִּי בְּכָל עֵת לְהִשְׁתּוֹקֵק וְלִכְסֹף וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ אֵלֶיךָ... מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר עָשִֹיתָ עִמִּי בְּתוֹךְ כְּלָלִיּוּת יִשְֹרָאֵל עַמֶּךָ. (ליקוטי תפילות, חלק שני, לט)
הודאה על הנסים הגלויים והנסתרים בכל עת
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָלֵא רַחֲמִים, יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת, מָרוֹם וְקָדוֹשׁ, פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת, עוֹשֶֹה חֲדָשׁוֹת, בַּעַל מִלְחָמוֹת, זוֹרֵעַ צְדָקוֹת, מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת, בּוֹרֵא רְפוּאוֹת, נוֹרָא תְּהִלּוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת, הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵֹה בְרֵאשִׁית, אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶֹה בְּכָל יוֹם תָּמִיד נִסִּים וְנִפְלָאוֹת חֲדָשׁוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת מְאֹד מְאֹד, אֲשֶׁר נֶעֶלְמוּ וְשָֹגְבוּ מֵאִתָּנוּ מְאֹד כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין עֹצֶם גְּדֻלָּתְךָ וְנִפְלְאוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶֹה בָּעוֹלָם בְּכָל עֵת, וְכָל עֲסָקֶיךָ וְנִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, כֻּלָּם כְּאֶחָד אֵינָם כִּי אִם בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית הַטּוֹב הָאֲמִתִּי, שֶׁהוּא כְּדֵי לְסַבֵּב סִבּוֹת שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ וְלָשׁוּב אֵלֶיךָ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּהוּ עִקָּר תַּכְלִית הַטּוֹבָה הָאֲמִתִּיִּית שֶׁבְּכָל הַטּוֹבוֹת, וְרַק אַתָּה בְּעַצְמְךָ יוֹדֵעַ כָּל מַה שֶׁאַתָּה עוֹשֶֹה חֲדָשׁוֹת בְּכָל יוֹם בִּשְׁבִיל לְהַחֲזִירֵנִי אוֹתִי וְאֶת כָּל יִשְֹרָאֵל בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, כְּדֵי לְטַהֵר וּלְתַקֵּן נַפְשֵׁנוּ וְרוּחֵנוּ וְנִשְׁמוֹתֵינוּ... וּבְכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה אַתָּה עוֹשֶֹה נִפְלָאוֹת חֲדָשׁוֹת לְגַמְרֵי בִּשְׁבִיל זֶה, כִּי אֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וּבְכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה וָרֶגַע, אַתָּה מַפְלִיא לַעֲשֹוֹת לְשַׁנּוֹת הַנְהָגַת הָעוֹלָמוֹת בְּשִׁנּוּיִים רַבִּים וְנִפְלָאִים עַד אֵין קֵץ וָסוֹף, וְהַכֹּל לְטוֹבַת הָעוֹלָם, לְטוֹבָתָם הָאֲמִתִּיִּית וְהַנִּצְחִיִּית. (ליקוטי תפילות, קג)
הודאה על מתן תורה ובחירת ישראל
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה עָשִֹיתָ עִמָּנוּ חֶסֶד גָּדוֹל, וְהוֹצֵאתָ אוֹתָנוּ מִמִּצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה, וְהִבְדַלְתָּנוּ מֵחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי טֻמְאָה, וְהִכְנַסְתָּנוּ בַּחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה, וַתִּתֶּן לָנוּ ה' אֱ-לֹהֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ וּבַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים אֶת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה עַל יְדֵי מֹשֶׁה נְבִיאֲךָ נֶאֱמַן בֵּיתֶךָ, אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִֹפְתוֹתֵנוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ וְכוּ', לֹא נוּכַל לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְפָנֶיךָ עַל כָּל הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר עָשִֹיתָ עִמָּנוּ אֲשֶׁר נָתַתָּ לָנוּ אֶת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַתְּמִימָה, וּבָחַרְתָּ בָּנוּ מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְמִצְוֹתֶיךָ הַיְקָרוֹת, "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב" (תהילים יט, יא). (ליקוטי תפילות, ד)
הודאה על ריבוי החסדים וקדושת ישראל
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָלֵא טוֹב, זַכֵּנוּ לְהוֹדוֹת לְךָ סֶלָה. עָזְרֵנוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ... וְאֶזְכֶּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם לוֹמַר בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת הַרְבֵּה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְבָרֶכְךָ עַל כָּל הַחֲסָדִים וְהַטּוֹבוֹת וְהַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר עָשִֹיתָ עִמִּי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם.
"בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵא-לֹהֵי מָרוֹם" (מיכה ו, ו). מִי יְפָאֵר מִי יְהַדֵּר מִי יְהַלֵּל מִי יְמַלֵּל, מִי יְשַׁבֵּחַ מִי יְסַפֵּר אַחַת מִנִּי אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִֹיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ לֹא יַסְפִּיקוּ כָּל אֵילֵי נְבָיוֹת לְבָאֵר נְקֻדָּה אַחַת כְּטִפָּה מִן הַיָּם מִכָּל רִבּוּי הַטּוֹבוֹת וְהַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת שֶׁעָשִֹיתָ עִמָּנוּ עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל בִּפְרָטִיּוּת, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ אוֹתָנוּ מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וּמִכָּל הַזֻּהֲמוֹת וְקֵרַבְתָּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וְהִכְנַסְתָּנוּ בִּקְדֻשַּׁת יִשְֹרָאֵל.
וְאַתָּה עוֹשֶֹה פְּעֻלּוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתֶךָ, כְּדֵי לְחַיּוֹתֵנוּ כַּיּוֹם הַזֶּה לְמַעַן נִזְכֶּה לְחַיִּים אֲמִתִּיִּים לְחַיִּים נִצְחִיִּים... מַה נֹּאמַר מַה נְּדַבֵּר, מַה נָּשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלֵינוּ. (ליקוטי תפילות, חלק שני, ב)
תפילה בנושא הודיה תמידית על הנפלאות והטובות
וְנִזְכֶּה לְהוֹדוֹת לְךָ תָמִיד עַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁעָשִֹיתָ עִמָּנוּ מֵעוֹלָם, וַאֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶֹה עִמָּנוּ בְּכָל עֵת נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת, "רַבּוֹת עָשִֹיתָ אַתָּה ה' אֱ-לֹהַי נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ אֵין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה עָצְמוּ מִסַּפֵּר" (תהילים מ, ו), וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "ה' אֱ-לֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִֹיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן" (שם כה, א), וְנֶאֱמַר: "אוֹדֶה ה' בְּכָל לִבִּי אֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ" (שם ט, ב), "אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶֹיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד" (שם קלט, יד). (ליקוטי תפילות, חלק שני, ה)
| 1 | . | וַיֵּדַע קַיִן אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת-חֲנוֹךְ; וַיְהִי, בֹּנֶה עִיר, וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר, כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ. | (בראשית, ד,יז) |
| 2 | . | וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת, עַל-רֹאשׁוֹ; וְנָתַתָּ אֶת-נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ, עַל-הַמִּצְנָפֶת. | (שמות, כט,ו) |
| 3 | . | וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם--וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם, בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם; וְרָדַף אֹתָם, קוֹל עָלֶה נִדָּף, וְנָסוּ מְנֻסַת-חֶרֶב וְנָפְלוּ, וְאֵין רֹדֵף. | (ויקרא, כו,לו) |
| 4 | . | וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, אֶל-חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה-אָמַר יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי, אֶל-סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר. | (ישעיהו, לז,כא) |
| 5 | . | וָאֵלֵךְ פְּרָתָה--וָאֶחְפֹּר וָאֶקַּח אֶת-הָאֵזוֹר, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-טְמַנְתִּיו שָׁמָּה; וְהִנֵּה נִשְׁחַת הָאֵזוֹר, לֹא יִצְלַח לַכֹּל. | (ירמיהו, יג,ז) |
כי אל גדול י-הוה ומלך גדול על כל אלהים
כי אל גדול י-הוה = 130
ומלך גדול על כל אלהים = 375 = (ברא' ז,יט) כל ההרים הגבהים = (ברא' ח,ג) הלוך ושוב = (ברא' כב,יח) כל גויי הארץ = (ברא' כד,ב) המשל {המושל} = (ברא' כט,לא) עקרה = (ברא' מד,יח) כפרעה = (שמ' ב,כא) למשה = (שמ' יח,יז) עשה {עושה} = (שמ' כב,בד) כנשה {כנושה} = (ויק' יד,ו) והקטיר החלב = (ויק' כ,כ) חטאם ישאו = (ויק' כו,לו) קול עלה נדף (במ' כא,כז) באו חשבון = (ש"ב כד,יד) צר לי מאד = (מ"א ח,מח) ושבו אליך = (מ"א יב,ל) וילכו העם לפני האחד = (מ"ב ב,כד) מן היער = (מ"ב ז,יב) ואל העיר נבא = (מ"ב יא,יב) וימשחהו {וימשחוהו} = (יש' ו,ו) רצפה = (ירמ' ב,יא) ההימיר גוי אלהים = (ירמ' יט,יג) לאלהים אחרים = (יח' י,יב) מלאים עינים סביב = (יח' כה,ז) אשמידך = (הוש' ז,ו) בארבם כל הלילה = (עמוס ג,ו) ועם לא יחרדו = (דה"א טז,לב) ירעם הים = (תהי' כב,יט) יפילו גורל = (תהי' מד,כג) הרגנו {הורגנו} כל היום = (תהי' עט,ג) ואין קובר = (איוב ה,ט) ואין חקר (מש' טו,א) ישיב חמה = (מש' כא,כו) ולא יחשך {יחשוך} = (מש' כה,ה) ויכון בצדק כסאו = (מש' כח,כז) אין מחסור = (קו' י,יד) מה שיהיה = (איכה א,יח) הלכו בשבי = (נח' ד,ה) לא ידעו ולא יראו
פרעה = נשה = שנה = בורא עולם
[ויק' כו,לו] והנשארים בכם, והבאתי מרך בלבבכם בארצת איביהם; ורדף אתם קול עלה נדף, ונסו מנסת חרב ונפלו ואין רדף
יצאו מן התבה = 609
חסד / דרכי שלום
ויחל נח איש האדמה = קול מים רבים = 478 = (ברא' לא,לז) בין שנינו = (שמ' טז,כא) איש כפי אכלו = (ש"ב יד,כד) ופני המלך לא ראה = (יש' א,כה) ואשיבה ידי עליך = (יש' מד,כו) מקים דבר עבדו = (יש' נא,א) מבקשי י-הוה = (יש' סה,כד) ואני אשמע = (ירמ' ה,כד) בעתו = (יח' ז,ז) בא העת = (יואל א,ט) מבית י-הוה
ויחל = 54
איש האדמה / יוצא החוצה
גבורה / תורה
ויטע כרם = 355 = בורא עולם (הוא מי שנטע את הכרם = ספירה = מחשבה = ספירה = משוט = נקרה = נשה = פרעה = וגם מקננו ילך = שנה= ורוח אלוה באפי = (שמ' יד,ה) "כי ברח העם" = (דב' כח,מז) "בשמחה" = (ש"א יח,כב) "הנה חפץ בך המלך" = (ירמ' מט,ל) "מחשבה" = (ירמ' ח,ד) "ולא ישוב" = (ירמ' כב,כז) "לא ישובו" = (זכ' א,ג) "שובו אלי" = (תהי' ה,ב) "אמרי האזינה י-הוה" = (תהי' לג,ב) "הודו לי-הוה בכנור" = (תהי' צה,י) "לא ידעו דרכי" = (תהי' קמ,ב) "מאדם רע" = (איוב כז,ג) "ורוח א-לוה באפי" = (איוב לח,כד) "יחלק אור" = (נחמ' ח,ה) "כי מעל כל העם היה"
ת"ת / ברית
וישת מן היין = 881 = איש שער = 881 = /ורבקה שומעת/ בדבר יצחק אל עשו בנו = [תהי' קטו,ד] "עצביהם כסף וזהב, מעשה ידי אדם", הבוטחים באשר ה' משגיח [תהי' יח,כ] "ויוציאני למרחב, יחלצני כי חפץ בי" = התעורר = איש עצתי = בדבר אשר זדו עליהם = (ברא' ט,ה) "את נפש האדם" = (ברא' כו,כט) "אתה עתה" = (ויק' יט,יח) "ואהבת לרעך כמוך, אני" = (דב' כו,יב) "לגר, ליתום ולאלמנה" = (ש"א ב,ט) "רגלי חסידו (חסידיו) ישמר" = (מ"א כ,כ) "וירדפם ישראל" = (מיכה ג,יא) "לא תבוא עלינו רעה"
וישכר = 536 = ואנכי איש חלק = 536 = מצות = ממלכות = למען שמו = והיה כי יאמרו אליכם בניכם = 536 = (ברא' כז,יא) "ואנכי איש חלק" = (שמ' ג,י) "ועתה, לכה" = (שמ' יב,כ) "מצות" = (ויק' ה,ג) "לכל טמאתו" = (במ' יא,לא) "על פני הארץ" = (במ' כט,ז) "עיר קצה גבולך" = (במ' לא,ט) "ואת טפם" = (דב' ד,לב) "הנשמע כמהו" = (דב' ל,כ) "לאהבה את י-הוה א-להיך" {שיטת האהבה כנגד שיטת החרדה} = (יהו' ו,ט) "הלך (הולך) אחרי הארון" = (יהו' ט,יד) "ויקחו האנשים" = (יהו' יג,ו) "צויתיך" = (ש"א ג,י) "כי שמע (שומע) עבדך" = (ש"א ד,יד) "וישמע עלי" = (ש"א יז,כ) "והחיל היצא (היוצא) אל המערכה" = (ש"א כב,י) "נתן לו" = (ש"א כה,ל) "כי יעשה י-הוה לאדני" = (ש"ב ה,כב) "לעלות" = (ש"ב טו,ב) "מאת המלך" = (ש"ב יח,ו) "ויצא העם השדה" = (ש"ב יט,יד) "כה יעשה לי א-להים" = (מ"א יב,ב) "והוא עודנו במצרים" = (מ"ב כב,יז) "בכל מעשה ידיהם" = (יש' נד,יד) "תכונני" = (יש' נה,ו) "דרשו (דירשו) י-הוה" = (ירמ' מב,יב) "אל אדמתכם" = (יח' א,כו) "דמות הכסא" = (יח' טז,ג) "מארץ הכנעני" = (יח' ל,כה) "והחזקתי" = (מלא' ב,ה) "ומפני שמי" = (דה"א יט,יט) "וישלימו עם דויד" = (דה"ב טו,א) "היתה עליו" = (תהי' כג,ג) "למען שמו" = (תהי' לא,ב) "בך י-הוה חסיתי" = (תהי' פד,ו) "מסלות" {מסלות בלבבם, לאלו אשר חל עליהם אשרי איש ועוז לו בך} = (תהי' ק,ג) "הוא א-להים, הוא עשנו" = (תהי' קה,ה) "מפתיו" = (איוב ה,כז) "ואתה, דע לך" = (איוב מב,ב) "כי כל תוכל" = (מש' יד,יד) "בכח שור" = (קו' ט,ו) "וחלק אין להם עוד לעולם" = (דניאל ח,כג) "מלכותם" = (דניאל ח,כג) "ומבין חידות" = (דניאל י,י) "וכפות ידי" = (נחמ' ד,טז) "גם בעת ההיא"
אונקלוס ברא' ה,כד: "והליך חנוך בדחלתא דה' וליתוהי, ארי (לא) אמית יתה ה'"
הפשט המפורסם אומר: והליך חנוך, בדחלתא דה'; ולייתוהי, ארי אמית יתיה ה'. והלך חנוך ביראת ה ואנינו כי המית אותו השם. דהיינו לקח אותו לפני זמנו כמו שפירש רש"י, צדיק היה וקל בדעתו לשוב ולהרשיע לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו "והמיתו" קודם זמנו וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב ואננו בעולם למלאות שנותיו.
תרגום יהונתן תירגם אחרת: ועבד חנוך באמת את השם והנה אנינו עוד עם דיירי האדמה כי הסתלק מהעולם ועלה לרקיע במאמר השם וקרא שמו מטטרון הסופר הגדול
יונתן בן עוזיאל הולך יותר רחוק: ואתנגיד, שהרד"ק מתרגם "ונאנק", שזה כמו "ונאנח" רק שלאחריו אין עוד נשימה.
------------------------------------------------------
רש"י בברא' לז,יח, על "ויתנכלו אתו להמיתו", אומר: "אתו" - כמו אתו עמו כלו' אליו -עכל"ק. שהחולם יורד מת"ת לנצח והופך לחריק, ואז קוראים לא "אותו" אלא "אתו".
"ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אתו אלהים":
חנוך מתהלך צמוד לאלהים, שומר בקנאות על צלם אלהים שבו, ומתבטל לאלוהיו עד כדי ש"ואיננו", כלומר שהתבטל לגמרי, שאין בו אנוכיות כלל, שרצונותיו זהים לגמרי לרצונות האלהים. ובמובן השני, בצד השני של המטבע: 👇בן אדם שהתבטל לגמרי לאלוהיו, "איננו" כלל וכלל לעיני בני אדם הרגילים, כאילו התבטל-השתחרר ממגבלות העולם והפך לנעלם. תולדה ישירה של ההמשך: "כי לקח אתו (קרי איתו, בחריק במקום חולם) אלהים", כי חנוך לוקח עמו את האלוהות, שהוא מתדמה לנשמה, למלאך, ולא לא אדם גופי.
------------------------------------------------
ויתהלך חנוך את הא-להים, ואיננו, כי לקח אתו א-להים = 1831 מורה על שני תנאים לזכות בחביבות כזו מאת הבורא ית'.
כנגד ויתהלך חנוך את האלהים: התנאי הראשון, התנהגותי, (ברא' כד,מט = 1831) "ועתה אם ישכם עשים חסד ואמת".
כנגד ואיננו (שביטל את עצמו לגמרי בפני ה'), התנאי השני, אמונתי, (דב' ה,יט = 1831) "כשמעכם את הקול מתוך החשך"
אז, כי לקח אתו (קרי איתו, כמו עמו) אלהים. שהאלוהות שבקרבו היתה גלויה, ללא קליפה או מסווה
HaAzinu, aliah de miércoles, Netsaj en la semana. Devarim-Deut. 32,28: "Porque un pueblo que pierde consejos son, y no tienen entendimiento" ("ki gói Ovéd 'etsót hémah, veEin bahém tvunáh" = 1249): para decirte que en una situación como ésta, en que no recibes o aceptas consejo, y tampoco te diriges a tu realidad con entendimiento y buen corazón, vivirás en una delusión de (Prov. 13,12) "esperanza prolongada" ("tojélet memushajáh"), como la explica el Metsudát David: quien anhela algo intensamente, y el objeto de su anhelo se demora en llegar, por causa de su anhelo dolerá su corazón; y cuando llega por fin lo que tanto deseó será para él como un árbol de vida que curará el dolor de su corazón.
א מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה, לִזְעֹק וּלְהָרִיעַ בַּחֲצוֹצְרוֹת עַל כָּל צָרָה שֶׁתָּבוֹא עַל הַצִּבּוּר, שֶׁנֶּאֱמָר "עַל-הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם--וַהֲרֵעֹתֶם, בַּחֲצֹצְרֹת" (במדבר י,ט)--כְּלוֹמַר כָּל דָּבָר שֶׁיֵּצַר לָכֶם כְּגוֹן בַּצֹּרֶת וְדֶבֶר וְאַרְבֶּה וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, זַעֲקוּ עֲלֵיהֶן וְהָרִיעוּ.
ב וְדָבָר זֶה, דֶּרֶךְ מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה הוּא: שֶׁבִּזְמָן שֶׁתָּבוֹא צָרָה וְיִזְעֲקוּ לָהּ וְיָרִיעוּ, יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁבִּגְלַל מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים הֵרַע לָהֶן--כַּכָּתוּב "עֲוֺנוֹתֵיכֶם, הִטּוּ-אֵלֶּה" (ירמיהו ה,כה) לָכֶם, וְזֶה הוּא שֶׁיִּגְרֹם לָהֶם לְהָסִיר הַצָּרָה מֵעֲלֵיהֶם.
ג אֲבָל אִם לֹא יִזְעֲקוּ, וְלֹא יָרִיעוּ, אֵלָא יֹאמְרוּ דָּבָר זֶה מִמִּנְהַג הָעוֹלָם אֵרַע לָנוּ, וְצָרָה זוֹ נִקְרֹא נִקְרֵית--הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ אַכְזָרִיּוּת, וְגוֹרֶמֶת לָהֶם לְהִדָּבֵק בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, וְתוֹסִיף הַצָּרָה וְצָרוֹת אֲחֵרוֹת: הוּא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, "וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, בְּקֶרִי. וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם, בַּחֲמַת-קֶרִי" (ויקרא כו,כז-כח), כְּלוֹמַר כְּשֶׁאָבִיא עֲלֵיכֶם צָרָה, כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּבוּ--אִם תֹּאמְרוּ שְׁהוּא קֶרִי, אוֹסִיף עֲלֵיכֶם חֲמַת אוֹתוֹ קֶרִי.
ד וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, לְהִתְעַנּוֹת עַל כָּל צָרָה שֶׁתָּבוֹא עַל הַצִּבּוּר, עַד שֶׁיְּרֻחֲמוּ מִן הַשָּׁמַיִם; וּבִימֵי הַתַּעְנִיּוֹת הָאֵלּוּ, זוֹעֲקִין בִּתְפִלּוֹת וּמִתְחַנְּנִים וּמְרִיעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת בִּלְבָד: וְאִם הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, מְרִיעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת וּבְשׁוֹפָר; הַשּׁוֹפָר מְקַצֵּר, וְהַחֲצוֹצְרוֹת מַאֲרִיכוֹת--שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם, בַּחֲצוֹצְרוֹת. וְאֵין תּוֹקְעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת וְשׁוֹפָר כְּאֶחָד אֵלָא בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר "בַּחֲצֹצְרוֹת, וְקוֹל שׁוֹפָר--הָרִיעוּ, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה'" (תהילים צח,ו).
יז בְּכָל יוֹם תַּעְנִית שֶׁגּוֹזְרִין עַל הַצִּבּוּר מִפְּנֵי הַצָּרוֹת, בֵּית דִּין וְהַזְּקֵנִים יוֹשְׁבִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וּבוֹדְקִים עַל מַעֲשֵׂה אַנְשֵׁי הָעִיר, מֵאַחַר תְּפִלַּת שַׁחְרִית עַד חֲצִי הַיּוֹם; וּמְסִירִין הַמִּכְשׁוֹלוֹת שֶׁלַּעֲבֵרוֹת, וּמַזְהִירִין וְדוֹרְשִׁין וְחוֹקְרִין עַל בַּעֲלֵי חָמָס וַעֲבֵרוֹת וּמַפְרִישִׁין אוֹתָן, וְעַל בַּעֲלֵי זְרוֹעַ וּמַשְׁפִּילִין אוֹתָן, וְכַיּוֹצֶא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. וּמֵחֲצִי הַיּוֹם וְלָעֶרֶב, רְבִיעַ הַיּוֹם קוֹרְאִין בִּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמָר "מוּסַר ה', בְּנִי אַל-תִּמְאָס; וְאַל-תָּקֹץ, בְּתוֹכַחְתּוֹ" (משלי ג,יא); וּמַפְטִירִין בַּנָּבִיא בְּתוֹכֵחוֹת מֵעִנְיַן הַצָּרָה. וּרְבִיעַ הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן, מִתְפַּלְּלִים מִנְחָה וּמִתְחַנְּנִים וְזוֹעֲקִים וּמִתְוַדִּים כְּפִי כּוֹחָם.
א אֵלּוּ הֶן הַצָּרוֹת שֶׁלַּצִּבּוּר שֶׁמִּתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם--עַל הֲצָרַת שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל, וְעַל הַחֶרֶב, וְעַל הַדֶּבֶר, וְעַל חַיָּה רָעָה, וְעַל הָאַרְבֶּה, וְעַל הֶחָסִיל, וְעַל הַשִּׁדָּפוֹן, וְעַל הַיֵּרָקוֹן, וְעַל הַמַּפֹּלֶת, וְעַל הֶחֳלָיִים, וְעַל הַמְּזוֹנוֹת, וְעַל הַמָּטָר.
ב כָּל עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צָרָה מִכָּל אֵלּוּ--אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת, עַד שֶׁתַּעֲבֹר הַצָּרָה; וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ--מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת, אֲבָל מְבַקְּשִׁים עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. וּבְכָל מָקוֹם, אֵין צוֹעֲקִין וְלֹא מַתְרִיעִין בַּשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ--חוּץ מִצָּרַת הַמְּזוֹנוֹת, שֶׁצּוֹעֲקִין עָלֶיהָ אַפִלּוּ בַּשַּׁבָּת; אֲבָל אֵין מַתְרִיעִין עָלֶיהָ בַּחֲצוֹצְרוֹת, בַּשַּׁבָּת.
ג עַל הֲצָרַת שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל כֵּיצַד: גּוֹיִים שֶׁבָּאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל, אוֹ לִטֹּל מֵהֶם מַס, אוֹ לִקַּח מִיָּדָם אֶרֶץ, אוֹ לִגְזֹר עֲלֵיהֶם שְׁמָד אַפִלּוּ בְּמִצְוָה קַלָּה--הֲרֵי אֵלּוּ מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין, עַד שֶׁיְּרֻחֲמוּ. וְכָל הֶעָרִים שֶׁסְּבִיבוֹתֵיהֶם, מִתְעַנִּין; אֲבָל אֵין מַתְרִיעִין, אֵלָא אִם כֵּן תָּקְעוּ לְהִתְקַבַּץ לְעֶזְרָתָן.
ד עַל הַחֶרֶב כֵּיצַד: אַפִלּוּ חֶרֶב שֶׁלְּשָׁלוֹם, כְּגוֹן שֶׁעָרְכוּ מִלְחָמָה גּוֹיִים עִם גּוֹיִים וְעָבְרוּ בִּמְקוֹם יִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שְׁאֵין בֵּינֵיהֶם וּבֵין יִשְׂרָאֵל מִלְחָמָה--הֲרֵי זוֹ צָרָה, וּמִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמָר "וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (ויקרא כו,ו), מִכְּלַל שֶׁרְאִיַּת הַמִּלְחָמָה צָרָה.
ה אֵיזֶה הוּא דֶּבֶר--עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי, וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלוֹשָׁה מֵתִים בִּשְׁלוֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה; יָצְאוּ בְּיוֹם אֶחָד, אוֹ בְּאַרְבָּעָה יָמִים--אֵין זֶה דֶּבֶר. הָיוּ בָּהּ אֶלֶף, וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שִׁשָּׁה מֵתִים בִּשְׁלוֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה--הֲרֵי זֶה דֶּבֶר; יָצְאוּ בְּיוֹם אֶחָד, אוֹ בְּאַרְבָּעָה יָמִים--אֵין זֶה דֶּבֶר. וְכֵן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה. וְאֵין הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים וְהַזְּקֵנִים שֶׁשָּׁבְתוּ מִמְּלָאכָה, בִּכְלַל מִנְיַן אַנְשֵׁי הַמְּדִינָה לְעִנְיָן זֶה.
יג עַל הֶחֳלָיִים כֵּיצַד: הֲרֵי שֶׁיָּרַד חֹלִי אֶחָד לַאֲנָשִׁים הַרְבֵּה בְּאוֹתָהּ הָעִיר, כְּגוֹן אַסְכָּרָה אוֹ חַרְחוּר וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, וְהָיוּ מֵתִים בְּאוֹתוֹ הַחֹלִי--הֲרֵי זוֹ צָרַת צִבּוּר, וְגוֹזְרִין לָהּ תַּעְנִית וּמַתְרִיעִין. וְכֵן חִכּוּךְ לַח, הֲרֵי הוּא כִּשְׁחִין פּוֹרֵחַ, וְאִם פָּשַׁט בְּרֹב הַצִּבּוּר, מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עָלָיו; אֲבָל חִכּוּךְ יָבֵשׁ, צוֹעֲקִים עָלָיו בִּלְבָד.
יד עַל הַמְּזוֹנוֹת כֵּיצַד: הֲרֵי שֶׁהוּזְלוּ דְּבָרִים שֶׁלִּסְחוֹרָה שֶׁרֹב חַיֵּי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר מֵהֶן, כְּגוֹן כְּלֵי פִּשְׁתָּן בְּבָבֶל וְיַיִן וְשֶׁמֶן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנִתְמַעַט הַמַּשָּׂא וְהַמַּתָּן, עַד שֶׁיִּצְטָרַךְ הַתַּגָּר לִמְכֹּר שׁוֹוֶה עֲשָׂרָה בְּשִׁשָּׁה וְאַחַר כָּךְ יִמְצָא לוֹקֵחַ--הֲרֵי זוֹ צָרַת צִבּוּר, וּמַתְרִיעִין עָלֶיהָ; וְזוֹעֲקִין עָלֶיהָ, בַּשַּׁבָּת.
טו עַל הַמָּטָר כֵּיצַד: הֲרֵי שֶׁרַבּוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים עַד שֶׁיָּצֵרוּ לָהֶן--הֲרֵי אֵלּוּ מִתְפַּלְּלִין עֲלֵיהֶן, שְׁאֵין לָךְ צָרָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ שֶׁהַבָּתִּים נוֹפְלִין וְנִמְצְאוּ בָּתֵּיהֶן קִבְרֵיהֶן. וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֵין מִתְפַלְּלִין עַל רֹב הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שְׁהִיא אֶרֶץ הָרִים, וּבָתֵּיהֶם בְּנוּיִים בַּאֲבָנִים; וְרֹב הַגְּשָׁמִים טוֹבָה לָהֶן, וְאֵין מִתְעַנִּין לְהַעְבִיר אֶת הַטּוֹבָה.
א הֲרֵי שֶׁלֹּא יָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים כָּל עִיקָר מִתְחִלַּת יְמוֹת הַגְּשָׁמִים--אִם הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בִּמְרַחְשְׁוָן, וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים, מַתְחִילִין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בִּלְבָד לְהִתְעַנּוֹת, שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי; וְכָל הַתַּלְמִידִים, רְאוּיִין לְכָּךְ.
ומשם מרבים ומחמירים
א בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִשֶּׁבַע תַּעְנִיּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁלְּמָטָר, מִתְפַּלְּלִין עַל סֵדֶר זֶה: מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁלָּעִיר, וְכָל הָעָם מִתְקַבְּצִים וּמִתְכַּסִּים בְּשַׂקִּים; וְנוֹתְנִין אֵפֶר מֻקְלֶה עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה, וְעַל גַּבֵּי סֵפֶר תּוֹרָה, כְּדֵי לְהַרְגִּיל אֶת הַבְּכִיָּה, וּלְהַכְנִיעַ לִבָּם. וְאֶחָד מִן הָעָם נוֹטֵל מִן הָאֵפֶר, וְנוֹתֵן בְּרֹאשׁ הַנָּשִׂיא וּבְרֹאשׁ אָב בֵּית דִּין, בִּמְקוֹם הַנָּחַת תְּפִלִּין, כְּדֵי שֶׁיִּכָּלְמוּ וְיָשׁוּבוּ; וְכָל אֶחָד וְאֶחָד, נוֹטֵל וְנוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ.
ב וְאַחַר כָּךְ מַעְמִידִין בֵּינֵיהֶן, וְהֶן יוֹשְׁבִין, זָקֵן חָכָם. לֹא הָיָה שָׁם זָקֵן חָכָם, מַעְמִידִין חָכָם; לֹא הָיָה שָׁם לֹא זָקֵן וְלֹא חָכָם, מַעְמִידִין אָדָם שֶׁלְּצוּרָה. וְהוּא אוֹמֵר לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין, אַחֵינוּ לֹא שַׂק וְלֹא תַּעְנִית גּוֹרְמִין, אֵלָא תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים--שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, שֶׁלֹּא נֶאֱמָר בָּהֶן וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעְנִיתָם, אֵלָא "וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת-מַעֲשֵׂיהֶם" (יונה ג,י). וּבַקַּבָּלָה הוּא אוֹמֵר "וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל-בִּגְדֵיכֶם" (יואל ב,יג). וּמוֹסִיף בְּעִנְיָנוֹת אֵלּוּ, כְּפִי כּוֹחוֹ, עַד שֶׁיַּכְנִיעַ לִבָּם, וְיָשׁוּבוּ תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה.
ג וְאַחַר שֶׁגּוֹמֵר זֶה דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין, עוֹמְדִין בַּתְּפִלָּה; וּמַעְמִידִין שְׁלִיחַ צִבּוּר, הָרָאוּי לְהִתְפַּלַּל בְּעִנְיָנוֹת אֵלּוּ. וְאִם הָיָה אוֹתוֹ שֶׁאָמַר דִּבְרֵי הַכִּבּוּשִׁין רָאוּי לְהִתְפַּלַּל, מִתְפַּלֵּל; וְאִם לָאו, מוֹרִידִין אַחֵר.
ד וְאֵיזֶה הוּא הָרָאוּי לְהִתְפַּלַּל בְּעִנְיָנוֹת אֵלּוּ--אִישׁ שְׁהוּא רָגִיל בַּתְּפִלָּה, וְרָגִיל לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בַּנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים, וּמִטַּפֵּל וְאֵין לוֹ, וְיֵשׁ לוֹ יְגִיעָה בַּשָּׂדֶה. וְלֹא יִהְיֶה בְּבָנָיו וּבִבְנֵי בֵּיתוֹ וְכָל קְרוֹבָיו וְהַנִּלְוִים עָלָיו, בַּעַל עֲבֵרָה--אֵלָא יִהְיֶה בֵּיתוֹ רֵיקָן מִן הָעֲבֵרוֹת. וְלֹא יָצָא עָלָיו שֵׁם רָע בְּיַלְדּוּתוֹ, שְׁפַל בֶּרֶךְ, וּמְרֻצֶּה לָעָם; וְיֵשׁ לוֹ נְעִימָה, וְקוֹלוֹ עָרֵב. וְאִם הָיָה זָקֵן עִם כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ, הֲרֵי זֶה מְפֹאָר; וְאִם אֵינוּ זָקֵן, הוֹאִיל וְיֵשׁ בּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ, יִתְפַּלַּל.
Amo del Mundo: Heme aquí ante Tí. Perdono a todo quien hizo para enojarme y molestarme; a quien pecó contra mí y me ofendió, ya en mi cuerpo ya en mi patrimonio, ya en mi honor o en cuanto se relaciona conmigo; ya sea que lo hizo forzado o que lo hizo por voluntad; sea que lo hizo sin entender lo que provocaba, o que lo hizo con toda intención; sea que lo hizo con su pensamiento, con su habla, o con su acción; sea que lo hizo en esta encarnación, o en otra encarnación. Y ésto que digo es respecto de toda persona, sepa yo de ella y de lo que hizo, o no; y nadie sea castigado por mi causa. Sea la voluntad ante Tí, A-donái mi Elohím (y Elohím de mis ancestros) que yo no peque ni transgreda más, y no recurra sobre cuanto he pecado, y así no volveré a provocar Tu enojo, y no haré más lo que es mal a Tus ojos. Y cuanto he pecado ante Tí borra con tu gran misericordia, mas no por medio de sufrimientos ni enfermedades malas, sino sólo con dulzura y por medio de enmiendas amables.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֲרֵינִי מוֹחֵל לְכָל מִי שֶׁהִכְעִיס וְהִקְנִיט אוֹתִי אוֹ שֶׁחָטָא כְּנֶגְדִּי בֵּין בְּגוּפִי בֵּין בְּמָמוֹנִי בֵּין בִּכְבוֹדִי בֵּין בְּכָל אֲשֶׁר לִי בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּמַחֲשָׁבָה בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בְּמַעֲשֶׂה. בֵּין בְּגִלְגּוּל זֶה בֵּין בְּגִלְגּוּל אַחֵר לְכָל בַּר יִשְׂרָאֵל וְלֹא יֵעָנֵשׁ שׁוּם אָדָם בְּסִבָּתִי. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ אֲדֹנָי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁלֹּא אֶחְטָא עוֹד וְלֹא אֶחֱזוֹר בָּהֶם וְלֹא אָשׁוּב עוֹד לְהַכְעִיסֶךָ וְלֹא אֶעֱשֶׂה הָרַע בְּעֵינֶיךָ. וּמַה שֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ מְחוֹק בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים אֲבָל לֹא עַל יְדֵי יִסּוּרִים וָחֳלָיִם רָעִים.
סדר פדיון נפש שתיקן רבי נחמן מברסלב נותנים כסף לצדקה, ומקבל הכסף, העושה את הפדיון יניח את ידיו על הכסף ויאמר:
מעות ואת היקום אשר ברגליהם. צדק יקראהו לרגלו. צדק מלכותא קדישא. דינא דמלכותא דינא. שורש הדינין בינה. אני בינה לי גבורה. אין הדין נמתק אלא בשורשו. שלשה ידיים בבינה: יד הגדולה, יד החזקה, יד הרמה. ג' פעמים יד גימטריא שם של מ"ב. מ"ב שביצירה שם של אנא בכח. מ"ב שבבריאה שני פעמים אקי"ק. מ"ב שבאצילות הוי"ה פשוט במלאו ומילוי דמילוי.
מעות = 516
רגליהם = רפ"ח
המקום ימלא חסרנך = 610 = דרכי שלום = מעשר = חכמת הקבלה = וישב ה' מלך לעולם = כי קרוב אליך הדבר (דב' ל,יד: כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ) = לשמרם = בארץ שביה = ים {ם = 600} =
המקום ימלא חסרונך = 616 = כי כן צויתי = [תהי' קח,ד] "אודך בעמים י-הוה, אזמרך בלאמים (בלאומים)" = (ברא' ח,כ) "ויעל עלת" = (ברא' טו,ד) "והנה דבר י-הוה אליו לאמר" = (ברא' יט,יד) "בעיני חתניו" = (ברא' כו,כב) "רחבות" = (ברא' לה,ד) "אשר באזניהם" = (ויק' יד,נד) "התורה" = (ויק' יד,ח) "ורחץ במים וטהר" = (דב' ל,יט) "ובחרת" = (יהו' ז,ד) "לפני אנשי העי" = (שופ' ה,כ) "ממסלותם" = (ש"א ט,יג) "כי לא יאכל העם עד באו, כי הוא יברך הזבח" = (ש"א יז,נד) "ויבאהו ירושלם" = (ש"א יח,ל) "ויהי מדי צאתם" = (ש"א כד,כ) "כי מלך תמלוך" = (ש"ב ז,כב) "ואין אלהים זולתך" = (ש"ב ז,כד) "היית להם לא-להים" = (מ"א י,כ) "לכל ממלכות" = (מ"א יג,לא) "עצמתיו" = (מ"א יח,לג) "את העצים" = (מ"א כא,כט) "הראית" = (מ"ב יח,טו) "את כל הכסף" = (יש' יד,כב) "נאם י-הוה צבאו-ת" = (יש' נג,יא) "מעמל נפשו" = (ירמ' ג,יז) "לירושלם" = (ירמ' לד,יז) "ויבאהו אל השרים" = (ירמ' נ,כט) "שלמו לה כפעלה" = (ירמ' נא,ו) "נסו (נוסו) מתוך בבל" = (יח' א,ג) "היה היה דבר י-הוה אל יחזקאל בן בוזי הכהן" = (יח' יד,כ) "יצילו נפשם" = (יח' לו,כט) "מכל טמאותיכם" = (זכ' ב,יז) "ממעון קדשו" = (זכ' יא,י) "את כל העמים" = (דה"א יט,ב) "כי עשה אביו עמי חסד" = (תהי' סט,כח) "בצדקתך" = (תהי' סט,לד) "כי שמע אל אביונים י-הוה" = (תהי' קמג,ג) "כמתי עולם" = (מש' טו,ו) "בית צדיק" = (קו' ג,ה) "עת לחבוק" = (אסתר ב,כב) "בשם מרדכי" = (נחמ' ט,לג) "ואתה צדיק" = מוציא לחם מן הארץ = ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול = יתרו = מלאך הוי"ה צבאות ד"ם פעמים זה"ב = מנת כוסם = יום {ם = 600
{
אלהים האומר, להיות לאלהים, אלהים אחרים
ויאמר אלהים = 343
ואתה תהיה לו לאלהים
אלהים אחרים = 345 = משה
-----
ונשמרתם מאד = 1081 = תפארת
צלם אלהים = 246 = מראה
כלי י-הוה = אלהים
ספירה = 355 = בורא עולם
רוח פיו = 310 = יש /// כי בדבר י-הוה שמים נעשו, וברוח פיו כל צבאם
There I was sitting at the bar staring at my drink when a large, trouble-making biker steps up next to me, grabs my drink and gulps it down in one swig
"Well, whatcha's gonna do about it?" he says menacingly as I burst into tears.
"This is the worst day of my life' I say ' I am a complete failure. I was late to a meeting and my boss fired me. When I went to the parking lot, I found my car had been stolen and I don't have any insurance. I left my wallet in the cab I took home. I found my wife sleeping with my best friend and my dog bit me"
" So, I came to this bar to work up the courage to put an end to it all, I buy a drink, I drop a capsule in and sit here watching the poison dissolve; then you show up and drink the whole thing! but enough about me, how's your day going?"
-------------------------------
They put up a "Slow down, speed limit" sign - with no effect. Then, "Danger, road hazard!" sign was put up, but had no effect, either. Then the police tried a sign stating "Children crossing" - and still nobody slowed down.
Finally, the farmer asked the police if he could put up his own sign. They agreed, and to their surprise, just days later a passing officer saw a row of cars moving very slowly past the farmer's place. The policeman approached the farm, and saw a new, hand-painted sign stating: "Nudist Colony".
-----------------------------
A couple had two little mischievous boys, ages 8 and 10.
They were always getting into trouble, and their parents knew that if any mischief occurred in their town, their sons would get the blame.
The boys' mother heard that a clergyman in town had been successful in disciplining children, so she asked if he would speak with her boys.
The clergyman agreed and asked to see them individually.
So, in the morning, the mother sent her 8-year-old, and planned to send the 10-year-old in the evening.
The clergyman, a huge man with a booming voice, sat the younger boy down and asked him sternly, "Where is God?"
The boy's mouth dropped open, but he made no response, sitting there with his mouth hanging open.
The clergyman repeated the question. "Where is God?"
Again, the boy made no attempt to answer.
So, the clergyman raised his voice some more and shook his finger in the boy's face and bellowed, "Where is God!?"
The boy screamed and bolted from the room. He ran directly home and dove into his closet, slamming the door behind him.
When his older brother found him in the closet, he asked, "What happened?"
The younger brother, gasping for breath, replied: "We are in real BIG trouble this time! God is missing, and they think we did it!"
------------------------------
“I want them to say that I was a loving and loyal husband and father who always put his family first”, the first friend said.
“Well,” said the second friend, “I want them to say that I was a man who never gave up on my dreams and lived a very fulfilling life.”
“As for me”, said the third friend, “I want them to say, ‘Hey look! He’s still moving!’”
-------------------------------
