משיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א
מבנה העשיריות באבות פרק ה
כדי להבין את כל הענין נסביר את המבנה של פרק ה בפרקי אבות, נעשה הפסקה קצרה, ואחר כך ננסה להתעמק בכל המהלך של אברהם אבינו כאן, ובפרט למה התורה לא מספרת לנו את הנסיון הראשון, החשוב, של אברהם אבינו. אפשר לומר עוד ווארט, שהתורה רוצה רק נסיונות שקשורים במפורש לארץ ישראל. הנסיון הראשון הוא בחוץ לארץ. אז אולי כל הנסיונות צריכים להיות בארץ ישראל (המקום בו היהודי מתנוסס, מתרומם באמת, על ידי העמידה בנסיון). בכל אופן, כל אלה עדיין רק רמזים. נחזור ונפתח את מסכת אבות פ"ה, "בעשרה מאמרות נברא העולם". כל הפרק הזה דן במספרים, מסדר ענינים לפי מספרים. הוא מתחיל מהמספר המקודש, "העשירי יהיה קדש להוי'", ומונה הרבה דברים שהמכנה המשותף שלהם הוא עשר.
אחת עשרה עשיריות
קודם כל נספור, כמה דברים יש כאן שהמכנה המשותף שלהם הוא עשר? שיעור טוב גם לילדים. פרק ה מתחיל מעשר, עובר לשבע ואז לארבע (ואז עובר לזוגות מבלי לנקוט במספר שנים[ב]). התנא מתחיל בעשר, כמה דברים יש כאן שהם עשר? מכאן נבין יותר מהם עשרת הנסיונות של אברהם אבינו. לכאורה היה נחמד אם היו עשרה דברים של עשר, אבל לא – יש אחד יותר, אחד עשר דברים של עשר. מה המבנה שלהם? קודם כל הכותרת, שהיא ודאי הכתר של כל העשיריות, היא "בעשרה מאמרות נברא העולם". הקשר לנסיונות של אברהם אבינו כתוב במפרשים[ג] – שבזכות עמידת אברהם בעשרה נסיונות הוא קיים את העולם שנברא בעשרה מאמרות. כלומר, יש קשר מובהק בין תחלת הפרק, עשרה מאמרות, לעשרת הנסיונות של אברהם. בין עשרת המאמרות לעשרת הנסיונות יש "עשרה דורות מאדם עד נח" ועוד "עשרה דורות מנח עד אברהם להודיע כמה ארך אפים לפניו" – הם בדיוק ההיפך, לא מקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות. אם כן, יש עשרה מאמרות, עשרה דורות ועוד עשרה דורות, ואחר כך עשרת הנסיונות של אברהם – עד כאן ארבע העשיריות הראשונות. אחר כך המשנה הבאה – "עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים, עשר מכות הביא הקב"ה על המצרים במצרים ועשר על הים, עשרה נסיונות ניסו אבותינו את הקב"ה במדבר שנאמר 'וינסו אֹתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי'" – רק כאן יש חמש עשיריות, ובסך הכל תשע עשיריות עד כאן. אחר כך יש עוד שתי משניות מפורטות – כל עשיריה משנה – "עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש" שנמנים אחד אחד, והמשנה האחרונה של עשר, "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן וכו'". גם, צריך להבין את העובדה שעשרת הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות מתחילים בשלשה פיות – "פי הארץ, פי הבאר, פי האתון" – ואז עוד שבעה דברים. אם כן, סה"כ יש 11 עשיריות.
נסים ונסיונות
יש גם נסיונות – כמה נסיונות, שתי קבוצות – עשרה נסיונות של אברהם, שעמד בכולם, ועשרה נסיונות שניסו אבותינו את הקב"ה במדבר, שהם ההיפך, "וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי". כמה נסים יש כאן? שלש קבוצות – עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים, עשרה על הים ועשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. אם כן, יש פה עשרים נסיונות, שלשים נסים, עשרים דורות, עשרים מכות, וחוץ מזה יש אחד בהתחלה, "עשרה מאמרות", ואחד בסוף, "עשרה דברים" (מאמר ודבר הם גם זוג, דבר לשון דבור, ע"ד "אמר אל בנ"י" "דבר אל בנ"י", ודוק). המאמרות והדברים הולכים יחד – שייכים לבריאה. עשרת המאמרות בהם נברא העולם הם מיום ראשון עד יום ששי, ואז יש עשרה דברים בסוף-בסוף, בערב שבת בין השמשות. שוב, יש כאן 11 פעמים עשר. איזו מלה יוצר? יש כאן שתי אותיות, גם בנס וגם בנסיון – נס עולהי פעמים יא. 11 עשרות ודאי רומז למספר נס – שהכל כאן נס, כל הטבע (= אלהים) הוא נס. כדי להשיג את הנס צריך לעמוד בנסיון, ואז האדם מתרומם – נס לשון התרוממות כנ"ל – מעל הטבע. מכח הנסיון הוא מתעצם עם הנס. בכל אופן, יש כאן 11 עשיריות.
אחת עשרה עשיריות כנגד הספירות
איך מבנה העשיריות הולך לפי הספירות? מאד פשוט, כמעט ישר לפי סדר הספירות, כאשר מונים אחת עשרה ספירות, ולא רק עשר (הכל נכלל בעשר, אבל מתי אני אומר אחת עשרה?) – כשמונים גם את הכתר וגם את הדעת. הכל שיעור במאמר מוסגר על תחלת פרק ה בפרקי אבות. לפי פירוש ר"ע ברטנורא יש עשרה נסיונות כולל אור כשדים – עד סוף פרשת לך לך יש שבעה נסיונות (אור כשדים רמוז בסוף פרשת נח אך עיקר הרמז הוא בפרשת לך לך כנ"ל, בפסוק "אני הוי' אשר הוצאתיך מאור כשדים וגו'") ובפרשת וירא יש שלשה נסיונות (לקיחת שרה על ידי אבימלך, גירוש הגר וישמעאל, עקדת יצחק). זו חלוקה זהה לחלוקת עשר המכות בפרשות וארא-בא, שבע מכות בראשונה ושלש בשניה. כך יוצא לפי הברטנורא, ולפי עוד כמה שיטות. לפי הספירה הזו ברית המילה, בסוף פרשת לך לך, שהיא גם אחד הנסיונות, תהיה הנסיון השביעי – "כל השביעין חביבין" – ואז עוד שלשה נסיונות בפרשת וירא (כנגד הג"ר).
כח"ב – עשרה מאמרות, עשרה דורות, עשרה דורות
שוב: "בעשרה מאמרות נברא העולם" היינו הכתר כאן. "והלא במאמר אחד יכול להבראות" – מה הפירוש בחסידות? כל העשרה הם רק פירוט של מאמר אחד, ומפורש בחסידות שמאמר זה הוא הכתר – "מאמר סתום" שקודם לעשרה מאמרות פתוחים. אליבא דאמת קיים "והלא במאמר אחד יכול להבראות" (בסוד "הוא צוה ונבראו", בדרך ממילא ממחשבתו יתברך כביכול). רק בעשרה האלה כתוב שיכול להיות באחד, כי הוא הכתר של כל העשרה. אחר כך יש עשרים דורות, עשרה מאדם עד נח שכולם מכעיסים ובאים עד שהביא עליהם את מי המבול, ועשרה דורות מנח ועד אברהם, שכבר מקבל שכר כולם – הכל להודיע כמה ארך אפים לפניו. ארך אפים הוא כתר, אבל הוא מניק לחכמה ומניק לבינה – עשרת הדורות הראשונים, מאדם עד נח, הם כאן העשרה שבתוך החכמה הכללית, ועשרה דורות מנח עד אברהם הם הבינה – זה מקבל ממזל "נֹצר חסד" וזה מקבל ממזל "ונקה", ושניהם "כמה ארך אפים לפניו".
דעת – עשרה נסיונות
אחר כך – העיקר לשמו פתחנו בנושא – מגיעים "עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו" ובאמת הכל כלול בכך. ה"עשרה נסיונות" הם הדעת, עיקר החידוש, לכן יש כאן יא ולא י – כדי לכלול את הדעת. איך אני יודע שעשרת הנסיונות הם הדעת? כתוב בפירוש בסוף התורה, בפרשת ראה, ומוסבר בחסידות – "כי מנסה הוי' אלהיכם אתכם לדעת", שכל מה שה' מנסה אתכם, החל מאברהם אבינו היהודי הראשון, הוא כדי להגיע לדעת. עיקר הנסיון הוא אמונה. האמונה מסלק את החכמה והבינה. מחד, אז אין שכל, אבל מצד שני, השכר על שעמד בכל הנסיונות הוא שמקבל דעת – לא שכל, אלא התקשרות עצם בעצם (דעת מלשון "והאדם ידע את חוה אשתו"). לכן הדעת היא עשרת הנסיונות של אברהם אבינו. כתוב "להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו" – יש מי שמפרש להודיע כמה אברהם מחבב את ה', אבל עיקר הפשט שלהודיע כמה ה' מחבב את אברהם. השאלה מי מחבב את מי, והרי זה "כמים הפנים לפנים". בפרשה הבאה חז"ל דורשים (ורש"י מביא בפשוטו של מקרא עה"פ "עתה ידעתי [הכל בחינת דעת] כי ירא אלהים אתה") שה' מתחנן לאברהם שיעמוד בנסיון האחרון, שיהיה מענה לאומות העולם ולמלאכים למה בחרתי אותך – "מה היא חבתי אצלך". בפרשה הבאה כתוב "כי ידעתיו" ורש"י כותב "לשון חבה". קודם היה "להודיע כמה ארך אפים לפניו" (פעמיים) וכאן גם "להודיע" – גם דעת – אבל להודיע את עצם הדעת, דעת עליון, כמה חבתו של אברהם אבינו. עד כאן מסתדר מאד יפה, שארבע העשיריות הראשונות כנגד כחב"ד – העיקר כאן הדעת. כתוב ש"אל אחר איסתריס ולא עביד פירין", והמיוחד הוא שיש לנו דעת. לקליפות אין דעת, למה? כי לא היה להם אבא שעמד בעשרה נסיונות.
חו"ג – עשיריות הנסים; נו"ה – עשיריות המכות; יסוד – עשרת נסיונות המדבר
אחר כך יש עשרה נסים שנעשו לנו במצרים ועשרה על הים – אם יש כזה זוג צריך להיות ימין ושמאל. כמו שעשרה דורות ועשרה דורות היו זוג, חכמה ובינה, כך עשרה נסים ועשרה נסים צריכים להיות חסד וגבורה. מה הן עשר מכות ועוד עשר מכות? צריך להיות נצח והוד (דלגנו על ספירת התפארת). מהם עשרה נסיונות שניסנו את ה'? איפה הפגם הזה? גם כתוב[ד] שהעובדה שאנחנו עדיין חיים וקיימים לאחר עשרת הנסיונות שניסינו את הקב"ה במדבר ולא שמענו בקולו "זה עשר פעמים" היא בזכות עשרת הנסיונות של אברהם אבינו. כלומר, מחד הם כדי לקיים את עשרת המאמרות בהם נברא העולם, אך מאידך הם כדי לקיים אותנו, עם ישראל, כאשר "וינסו אֹתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי". עשרה מאמרות בכתר ועשרה נסיונות בדעת שכולל הכל. "וינסו אתי זה עשר פעמים" ביסוד (כתוב שגם המלה "זה" – "זה עשר פעמים" – רומזת ליסוד). הדעת בשכל כנגד היסוד במדות – עשרה נסיונות של אברהם בדעת, עשרה נסיונות שניסינו את ה' במדבר ביסוד. מה הם עשרת הנסים שנעשו לאבותינו במצרים? מה הפשט? המפרשים מסבירים שעשרת הנסים הם מה שבעשר המכות ה' הפלה והבדיל אותנו מהמצרים – שהיה דם למצרים ולנו לא, להם צפרדע ולנו לא. בכל המכות כתוב מפורש, שהגיעה למצרים ולא הגיעה לבני ישראל, חוץ ממכת כנים. בכנים לא מפורש, אבל אפשר ללמוד מתשע פעמים גם לגבי הפעם העשירית שרק למצרים היו כנים בראש ולא ליהודים. למה לא כתוב שם בפירוש? לא מסבירים. שוב, זה שלנו לא היתה המכה – אף על פי שהיה באותו מקום – הוא ה"עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים". כנים הם כנגד ההוד, ועל כן על זה כתוב "הודי נהפך עלי למשחית" – יש הכי נטיה שתחול גם על יהודים, אך באמת לא היה ו"עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים". למה אמרנו? כי לפי זה מוסבר שהנסים הם ממש כנגד המכות, ואם המכות הן לבר מגופא – נצח והוד – הנסים, שהם לנו, הם בעיקר המדות, בשרש, חסד וגבורה. אם כן, עשינו כתר-חכמה-בינה-דעת-חסד-גבורה-נצח-הוד-יסוד – דלגנו על תפארת.
מלכות (עטרת היסוד): עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות
מה כתוב אחר כך? שתי משניות גדולות יחסית. משנה אחת, "עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש" ומשנה שניה "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות". אותם עשרת הדברים הם ודאי המלכות, לכן גם מתחיל כמו שאמרנו קודם בשלש פיות – פי הארץ, פי הבאר, פי האתון – "מלכות פה". הזמן המיוחד, ערב שבת בין השמשות, הוא גם המלכות של כל מעשה בראשית. הרי ששת ימי בראשית הם כנגד ו"ק, והזמן שאחרי הו"ק הוא המלכות. אפשר לומר לפי כתבי האריז"ל שזו בחינת עטרת היסוד, המלכות דז"א (ע"ד כוונת האתרוג כנודע). בכל אופן זו בחינת מלכות, לכן מתחיל "פי הארץ, פי הבאר, פי האתון" (שלשת הפיות הם הג"ר של המלכות – "מלכות פה תורה שבעל פה כו'").
תפארת: עשרה נסים בבית המקדש
מה הם עשרת הנסים של בית המקדש? קודם כל, איך אני יודע שעשיריה זו שייכת לתפארת, אף שהיא לא באה בהמשך ישיר לאחר עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים (שכנגד חסד וגבורה כנ"ל)? כי זו עשיריה של נסים. איפה היו נסים? אמרנו שהכי הרבה נסים מוזכרים כאן – שלשים נסים, עשרה במצרים ועשרה על הים ועשרה בבית המקדש. מן הראוי ששלשת סוגי הנסים יהיו קבוצה, ואם שני הראשונים הם חו"ג השלישי הוא תפארת. למה לא כתוב סמוך? כי בפשט המשנה מונה את הדברים לפי סדר הדורות, ורק האחרון חוזר להתחלה. הפשט של המשנה שהכל הולך לפי כרונולוגיה. בכל אופן, זה שכתוב "עשרה נסים", "עשרה נסים" ושוב "עשרה נסים", רומז שבעצם שייך לתפארת. איך אני יודע עוד? כל שלשת עשרת הנסים הם "לאבותינו" – במצרים, על הים, בבית המקדש. "אבותינו" רומז לשלשת האבות, כנגד חסד גבורה תפארת. גם ביסוד כאן יש אבותינו (כנגד יוסף הצדיק, שנכלל באבות, בסוד "אלה תלדות יעקב יוסף") – שניסו אבותינו את הקב"ה במדבר. פגם הברית, שרק הדעת יכולה לעזור כדי לתקנו. כתוב שכמו שיש ביהמ"ק למטה יש ביהמ"ק למעלה. איפה הוא נמצא, בית המקדש השלישי והנצחי לגביו אנו מחכים שירד באש מן השמים (יחד עם מה ש"משיח בונה מקדש")? מאיפה הוא יורד? מרקיע זבול, ששם "בית זבול לך". כמו שיש בית זבול למטה, בית המקדש, כמו שאמר שלמה המלך בחנוכת הבית "בנה בניתי בית זבל לך מכון לשבת עולמים", יש רקיע שנקרא זבול למעלה ובתוכו נמצא בית המקדש בשמים – כך אומרים חז"ל בחגיגה – ומשם ירד בית המקדש השלישי מן השמים בבוא מלך המשיח, לארץ. מהו רקיע זבול בקבלה? יש שבעה רקיעים, וכל רקיע כנגד ספירה אחרת. מפורש בקבלה, לפי הסדר מלמטה למעלה (וילון רקיע שחקים זבול כו'), שזבול הוא הרקיע של ספירת התפארת. בית המקדש הוא התפארת של עם ישראל, והוא נמצא ברקיע זבול בשמים.
טעם דחית עשרת הדברים שנבראו בערב שבת לסוף העשיריות
שתי העשיריות האחרונות הן יחוד תפארת ומלכות – עיקר יחוד קוב"ה ושכינתיה. השכינה היא עשרת הדברים שנבראו בע"ש בין השמשות, ויש אומרים שיש כאן סרח העודף – דווקא במקום הזה – לפי כל היש אומרים. אמרנו שעשרת הדורות מאדם עד נח ועשרת הדורות מנח עד אברהם מקבלים משני המזלות. לכאורה הכי סמוכים לעשרה מאמרות בהם נברא העולם הם עשרת הדברים שבאים בסוף. מה באמת שרש המלכות? התיקון שנקרא פומא קדישא, תיקון "וחטאה", המדה ה-יב של יג מדות הרחמים. עשרה דורות הראשונים מקבלים מנוצר חסד, התיקון השמיני, ועשרה דורות השניים מתיקון ונקה, ה-יג. אבל דווקא מה שכתוב בסוף, "עשרה דברים נבראו בע"ש בין השמשות", החל משלשת הפיות (חזקה של "פומא"), מקורו האמתי ב"פומא קדישא", ש"דעת [מדת משה] גניז בפומא". מחד, לפי סדר הזמן, עשרת הדברים די בהתחלה, אבל במשנה הם באים בסוף.
סיכום
עד כאן – מאמר מוסגר – שיעור טוב לנתח את ה"עשרה דברים" בפרק ה' בפרקי אבות, ולסיכום המבנה:
| כתר
בעשרה מאמרות נברא העולם
| ||
| חכמה
עשרה דורות מאדם עד נח
| בינה
עשרה דורות מנח עד אברהם
| |
| דעת
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו
| ||
| חסד
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים
| גבורה
עשרה נסים נעשו לאבותינו על הים
| |
| תפארת
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש
| ||
| נצח
עשר מכות במצרים
| הוד
עשר מכות על הים
| |
| יסוד
עשרה נסיונות נסו אבותינו את הקב"ה במדבר
| ||
| מלכות
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות
| ||
העיקר לעניננו הוא שכל עשרת הנסיונות של אברהם אבינו, היהודי הראשון, הם להקנות לו, ולנו בניו, דעת באלקות. בדיוק כפי שהרמב"ם כותב בתחלת משנה תורה שהמצוה הראשונה היא ידיעה – "יסוד היסודותועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון" – להמשיך את האמונה בדעת[ה]. השאלה שלנו היא מה הנסיון הראשון של אברהם, מה מלמד אותנו הסיפור של חז"ל אודות אור כשדים ולמה הוא לא כתוב בתורה? אפשר לחשוב על זה, לבקש מעובד שינגן לנו קצת ונחשוב על זה. לחיים לחיים.
[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.
[ב] 10 7 4 2 (השרש של 4) = 23, המספר הראשוני ה-10, וכמו שיתבאר. בר"פ (כל מספר בהתכללות מיניה וביה), 10 7 4 2 = 169 = 13, אחד, ברבוע (הכל רומז לאחד – אחד יחיד ומיוחד ב"ה)! המשנה האחרונה של הפרק (לפי נוסח אדה"ז בסידור) "הוא [בן הא הא] היה אומר בן חמש שנים למקרא וכו'" מונה יד גילאים, מ-5 עד 100 (10 ברבוע, לך לך, יפי, כמו שיתבאר). אם נוסיף 14 ל-23 הנ"ל נקבל 37 – עליה מחיה ליחידה כנודע. אם נוסיף 14 ברבוע ל-169 הנ"ל נקבל שסה (ה פעמים חכמה), מספר ההשראה של 14, סוד שסה מצות לא תעשה וכו'.
[ג] ???
[ד] ???
[ה] היינו המשכת המקיף בפנימי, סוד פריעת הקפותיו של אברהם אבינו בעלותו "הוא ואשתו" מארץ מצרים, כמבואר בדא"ח.
-------------------------------------------
מספר עשרה
(ראה גם: מנין, צבור, קדושה, תפלה)
תלמוד בבלי:
...ולא ירדה שכינה למטה, והכתיב וירד ה' על הר סיני, למעלה מעשרה טפחים, והכתיב ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, למעלה מעשרה טפחים. ולא עלו משה ואליהו למרום, והכתיב ומשה עלה אל האלקים, למטה מעשרה, והכתיב ויעל אליהו בסערה השמים, למטה מעשרה... (סוכה ה א)
בעשרה מאמרות נברא העולם... עשרה דורות מאדם עד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו... עשרה דורות מנח עד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו... עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו. עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים, עשר מכות הביא הקב"ה על המצרים במצרים ועשר על הים, עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר, שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי (במדבר י"ד). עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש... עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות... (אבות פרק ה א והלאה)
מדרש תנחומא:
וירדו אחי יוסף עשרה, ולמה עשרה, שיש בהן כח לדחות הפורעניות, שכן כשבא הקב"ה להחריב את סדום, והיה אברהם אבינו מבקש עליהן רחמים מן השמים, התחיל לספר מן חמשים עד עשרה, שנאמר אולי ימצאון שם עשרה (בראשית י"ח), כי עשרה היא עדה, שנאמר (במדבר י"ד) עד מתי לעדה וגו', וכתיב (תהלים פ"ב) אלקים נצב בעדת א-ל, לכך נאמר וירדו אחי יוסף עשרה. (מקץ ו)
פרקי דרבי אליעזר:
עלי עשור ועלי נבל, כל עדות נאמנות לישראל בעשרה, הכנור שהיה מנגן בו דוד בעשרה נבלים, עדות ברית מילה בעשרה, עדות המת בעשרה, עדות ברכת השם בעשרה, עדות חליצה בעשרה, עדות ברכת נשואין בעשרה, שנאמר (רות ד') ויקח בועז עשרה אנשים וגו'... (פרק יט)
תלמוד בבלי:
אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה, ואין נושאין את כפיהם, ואין קורין בתורה, ואין מפטירין בנביא, ואין עושין מעמד ומושב, ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים וברכת חתנים, ואין מזמנין בשם פחות מעשרה, ובקרקעות תשעה וכהן, ואדם כיוצא בהן. מנא הני מילי, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן דאמר קרא ונקדשתי בתוך בני ישראל, כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה, מאי משמע, דתני רבי חייא אתיא תוך תוך, כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל, וכתיב התם הבדלו מתוך העדה, ואתיא עדה עדה, דכתיב התם עד מתי לעדה הרעה הזאת, מה להלן עשרה, אף כאן עשרה... (מגילה כג ב, וראה שם עוד)
והאמר רב נחמן אמר לי הונא בר נתן תנא, מנין לברכת חתנים בעשרה, שנאמר ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו... (כתובות ז א)
לקח טוב:
...למדנו שבעשרה מאמרות נברא העולם, ובעשרה מדות, ועשרה דברים נבראו ביום ראשון, וכנגדן נתן לישראל עשרת הדברות, ולכפר עליהן ביום העשור, ולתת כופר עשרה גירות, ונח מצא חן לפניו בדור העשירי, ובחר באברהם אבינו בדור עשירי לנח, אשר התחיל במעשרות... ונתן לישראל שבעה עממים משבעים אומות, ולעתיד אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי, ופורענות עשרה יביא על אויבי עמו, כמו שהביא במצרים עשר מכות, שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות... ואז ינגנו עלי עשור ועלי נבל. (בראשית א)
אבן עזרא:
ודע כי האחד סוד כל מספר ויסודו, ושנים תחלת מספר הזוגות, ושלשה תחלת מספר הנפרדים. והנה כל המספרים הם תשעה מדרך אחת, והם עשרה מדרך אחרת, ואם תכתוב התשעה בעיגול ותכפול הסוף עם כל המספר תמצא האחדים שמאליים, ועשרות הדומות לאחדים לפאת ימין, ובהגיעך אל חמשה שהוא אמצעי, אז יתהפכו המספרים להיות העשרות אחדים והאחדים עשרות (ראה במהר"ל מספר-תשעה, דרך חיים). ומדרך אחרת הם י' ספירות בלי מה, כי לא תוכל להחל אחד אם לא יהיו עשרה, והנה עשרה הוא דומה לאחד, והוא שם כולל האחדים שהם מאחד ועד עשרה, ושם העשרה כוללם, עם היותם מספר ראשון, והתחלת המספרים הדומים לאחדים כי בהגיעך אל עשרים אז הם שני עשרות כנגד שם שני אחדים, ושלשים כנגד שלשה אחדים, וכן כל עשרות עד תשעים, הם תשע עשרות כנגד תשעה אחדים, ובהגיעך למספר מאה הוא דומה לאחד, ובהגיעך לתשע מאות גם הם כנגד תשעה אחדים, עד שתגיע לאלף, שהם עשר מאות, גם הוא האלף דומה לאחד... כי ראשי המספרים דומים לאחד, על כן אמרו חכמי המספר כי כל המספרים הם חלק מעשרה או התחדש מכפלו, או ממחברתו אל אחריו, או מהשנים דרכים נחברים.
והנה עשר ספירות כמספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש, וככה הגלגלים תשעה שהם גופות נכבדות עומדות, והעשירי שהוא קודש נקרא כן בעבור שכחו בכל כסא הכבוד, והוא התקיף וכל הגופות מקיף... (שמות ג טו, וראה שם עוד)
עשר נשים - כי הוא סך חשבון, כי מנהג ישראל היה לאפות כל בית תנור לעצמו... (ויקרא כו כו)
תחת השבט - ...והנה הנבחר הוא הא' והעשירי שוה כמו זה, רק העשירי יגאלנו, ואין כן הבכור. והנה יתן הבכור והעשירי בבהמה ובזרע הארץ, שהיא תבואת הבכורים והמעשר. (שם כז לב)
עשרה אנשים - רוצה לומר רבים. (זכריה ח כג)
משנה תורה:
וכיצד היא תפלת הצבור, יהיה אחד מתפלל בקול רם והכל שומעים, ואין עושין כן בפחות מעשרה גדולים ובני חורין, ושליח אחד מהם, ואפילו היו מקצתן שכבר התפללו ויצאו ידי חובתן, משלימין להם לעשרה, הוא שיהיו רוב העשרה שלא התפללו. וכן אין אומרים קדושה ולא קוראין בתורה ומברכין לפניה ולאחריה, ולא מפטירין בנביאים אלא בעשרה. וכן לא יהיה אחד מברך ברכת שמע והכל שומעים ועונין אחריו אמן אלא בעשרה, וזה הוא הנקרא פורס על שמע, ואין אומרים קדיש אלא בעשרה, ואין הכהנים נושאים ידיהם אלא בעשרה והכהנים מן המנין, שכל עשרה מישראל הם הנקראים עדה, שנאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו', יצאו יהושע וכלב. וכל דבר קדושה לא יהא אלא בתוך העדה מישראל, שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל. וכל אלו הדברים אם התחילו בהם בעשרה והלכו מקצתם, אף על פי שאין רשאין יגמרו השאר. וצריך להיות כולם במקום אחד ושליח ציבור עמהם במקום אחד... (תפלה פרק ח ד והלאה)
כוזרי:
והוגדר בספר הזה (ספר יצירה) בסוד העשרה האחדים שמסכימים עליהם במזרח ובמערב, מבלי שיביא אל זה טבע ולא יכריעם שכל, אבל סוד אלקי, מה שאמר עשר ספירות בלי מה, בלום פיך מדבר, בלום לבך מלהרהר, ואם רץ לבך שוב למקום, שלכך נאמר רצוא ושוב, ועל דבר זה נכרתה ברית, ומדתן עשר שאין להם סוף, נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן, כשלהבת קשורה בגחלת... (מאמר ד כז)
רבינו בחיי:
אולי יש חמשים - ...ומתוך פרשה זאת יש התעוררות גדולה לחשבון עשרה, שהוא קיום העולם, ממה שנתבאר כאן הפסד העולם בעבור חסרון העשרה. (בראשית יח כ)
...ועוד יש במנורה רמז למספר עשרה, שבעה קנים וכפתור וגביע ופרח, הרי עשרה, וכן במשכן הזכיר ואת המשכן תעשה עשר יריעות, גם גבהו של משכן עשר אמות כגובה הקרשים, שנאמר עשר אמות אורך הקרש, גם במזבח העולה מצינו מספר עשרה, הוא שכתוב חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב, הרי עשר אמות, שהיה המזבח בין אורך ורוחב, ועוד שהיה גבהו של מזבח עשר אמות, כאשר אבאר, ונמצא למד שמספר עשרה רשום בכל כלי המשכן. (שמות כה י)
...ומן הידוע במספר עשרה שהוא מספר נעלם, ולעולם השכינה שורה בעשרה, ואמרו בברכות עשרה קדמא שכינה ואתיא, וזהו לפי דעתי "ושכנתי בתוך בני ישראל", על דרך מה שדרשו רז"ל "ונקדשתי בתוך בני ישראל", אתיא תוך תוך, וזהו ושכנתי בתוך, ושכינתי בתוך, כלומר שהשכינה קודמת להם, ואין הכוונה קדימה זמנית, ובעבור כי הוא תכלית המספר ואין המספר אחריו, אמרו ז"ל אחד עשרה, ואחד מאה, ואחד רבוא. וכן אין דבר שבקדושה פחות מעשרה... וכן המילה בעשרה מסמך הכתוב "ותקח צפורה צור", וגמרינן קיחה קיחה מבועז, והוא הדין לכל דבר וענין שבקדושה, וכן מצינו עוד השכר והעונש במספר עשרה, העונש למצרים בעשר מכות, והשכר לישראל שיצאו מידם בעשרת הדברות, ובזכות מה, בזכות אברהם שנתנסה בעשרה נסיונות, והנה אברהם היה עשירי לנח, וכן נח היה עשירי לאדם, וכן לעולם העשירי קודש לה', עד שהעולם הזה שנברא בשביל הצדיקים נברא בעשרה דברים, והם עשרה מאמרות... (פרקי אבות פרק ה הקדמה)
הרקאנטי:
...והמספר הזה תבין ממאמר רבותינו ז"ל , כל דבר שבקדושה לא יהא בפחות מעשרה, כי סוד הקדושה הוא סוד אחדות העשר ספירות זו בזו, ולכך אין לפחות מעשרה, ובמסכת כלים מנו עשרה קדושות בארץ ישראל זו לפנים מזו, גם עשר שמות שאינן נמחקין לרמוז על הענין הנכבד הזה... (יתרו)
מהר"י יעבץ:
עשרה דברים נבראו ערב שבת וכו', כתב הר"י ן' שושן ז"ל אלה העשר עשרות שהזכיר בזה הפרק טעמם עיקר גדול במציאות, והוא כי עשר ספירות בלימה הם מעמידים את העולם, את השמים ואת הארץ, והנה הם העשרה מאמרות, ועד עשרה דורות לא נתמלאה סאתם, כי העמידום העשרה מליצים שהם הספירות, ומשנשתתקה הלצת העשר ספירות בא המבול לעולם ונשאר נח לבדו... ועשרה שמנח עד אברהם גם כן נשתתקה עד שבא אברהם אבינו ע"ה ונתן פתחון פה לעשר ספירות בזכות עשרה נסיונות, ולפיכך זכו לעשרה נסים שהליצו העשר יושר עליהם, ולקו המצריים בעשר מכות שעשו להם המקטרגים בעשרה... ונעשו עשרה נסים בבית המקדש ששם שכינה שורה שהיא מקבלת שפע מהעשר, ושמה גם כן עשרה דברים שמושכים השפע, ולזו הכוונה היתה גבהות השולחן על המסגרת עשרה טפחים... (אבות פרק ה ה, וראה שם עוד)
עקדה:
המספרים הבאים בתורה מכוונים, כמו שכתב הרב אבן עזרא, והנה אין מספר מפורסם מהי', הכולל מאמר העצם וט' מאמרי המקום, ואת י' הגלגלים, כמו שכתב הרב אבן עזרא, לכן אמרו חכמים שי' הדברות נאמרו נגדם... (שמות כ א)
מנורת המאור:
אין אומרים קדיש בפחות מעשרה, כדגרסינן פרק הקורא את המגילה... והטעם לפי שבעשרה נשלמת הקדושה, שהיא למעלה מעשר ספירות, ולזה רומז מה שאמרו בפרק קמא דסוכה ה' א' תניא רבי יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה, ולא עלו משה ואליהו למרום... ולעולם העשירי קודש, שהוא שלמות המנין, והוא תחת כסא הכבוד, ולזה רומז מאי דכתיב העשירי יהיה קדש (ויקרא כ"ז ל"ב), וארון תשעה וכפורת טפח, ולמעלה השכינה, וגם כל המעשרות והעשיריות, וגם הבכורות והבכורים והתרומה, ולזה רמז רבי אברהם בן עזרא באמרו הבכור והמעשר אחד הוא, ואין ביניהם, אלא חשוב ממטה למעלה או מלמעלה למטה, וכן הוא יום הדין ויום הכפורים לפי דעה אחת... (נר ג כלל ג פרק ה)
מהר"ל:
פירוש המשנה הזאת שאמר עשרה שיושבים ועוסקים בתורה, מספר זה ידוע ומפורסם בכל מקום שנקרא מספר עשרה עדה, ושם עדה נאמר על הכלל, שאין כלל ועדה פחותה מעשרה, והדבר נראה מן המספר, שהרי כל מספר לא יעלה רק עד עשרה, וכאשר יגיע עד עשרה מתחיל כבראשונה למנות א' וכן לעולם, כי אחר י' חוזר לספור אחד עשר... ומכל מקום כיון שעשרה אין עליו תוספות, אבל יש תוספות עד עשרה, ולפיכך כל המספרים שעד עשרה הם חסרים, והשם יתברך שהוא השלם, אין שכינתו עם הדבר החסר, ומפני כך אין השכינה שורה בפחות מעשרה, ואין דבר שבקדושה פחות מעשרה... כי אחר שנים יש להוסיף עליהם למנות שלשה ארבע, וכן עד י', אבל בי' יש משפט הכלל, שאין כאן תוספות, וכאשר אתה מוסיף עליו במספר, צריך למנות אחד עשר שנים עשר, ואין זה תוספות, כיון שאתה חוזר למנות אחד, ולפיכך אין עדה בפחות מי'... מכל מקום יש במספר חמשה שלימות מה שאין במספר שלשה, ויש במספר שלשה מה שאין במספר שנים, ויש במספר שנים מה שאין במספר אחד, ולפיכך בחר באלו המספרים. וזה כי לא שייך מספר בא', אבל ב' הם התחלת המספר ולפיכך יש בב' מה שלא תמצא בא', אמנם אין הב' אלא מספר זוג, ואין כאן מספר נפרד כלל, אבל ג' יש בו מספר נפרד... ובמספר חמשה תמצא מה שלא תמצא במספר הג' כי בחמשה יש בו מספר זוג ויש בו מספר נפרד, כי יש בו ב' וג', לפיכך מביא ראיה מן הכתוב שאומר "ואגודתו על ארץ יסדה", כי יקרא זה אגודה שלימה...
...ואמר כי עשרה מקדמי שכינה ואתאי, תלתא עד דיתבי, וביאור ענין זה, כי עשרה הם מוכנים אל השכינה לגמרי, עד שאין חילוק בין עשרה ובין מאה ובין אלף, ולפיכך קדמה שכינה ואתאי, כי מלכם לפניהם והשי"ת בראשם, מאחר שעשרה עם השכינה. ולא שתאמר שצריך כאן מקבל, כי אין הדבר כך, כי מקבל היה שייך אלו היה המספר פחות מי', שהיה המספר שייך בעולם התחתון, כי מעולם לא ירדה שכינה למטה מי', ושייך לומר בעולם התחתון שהם מקבלים כבוד השכינה, אבל מספר עשרה הוא מיוחד בכל מקום למדריגת הקדושה, עד שהמספר הזה מגיע אל מדריגת עולם הנבדל הקדוש, ולפיכך אין צריך קבלה לכבוד, ולפיכך השכינה קודמת כראוי, דכתיב ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם, אבל כאשר הם שלשה נחשב האדם מקבל לשכינה, שהרי השכינה באה לאדם, כי אין מגיע מספר זה אל עולם הנבדל, ומכיון שנחשב האדם מקבל, ולפיכך צריכין שיהיו שלשה קודם, כי הם נחשבים מקבלים לכבוד השכינה אשר עמהם, אבל כאשר הם עשרה, שכבר אמרנו כי הם הגיעו למדריגה נבדלת לגמרי, ואין כאן קבלה, ואין צריך שיהיה המקבל קודם, אבל השכינה קדמה ואתאי... ועוד יש להבין בחכמה, דע כי הוא יתברך רוצה להיות עם הנבראים, מצד כי אין עלה בלא העלול, לכך השי"ת חפץ להיות עם אשר הוא עלה להם, ומפני כי העלה הוא קודם אל אשר הוא עלה להם, לכך השכינה מקדמת לפני י', כי בודאי השי"ת אשר הוא העלה קודמת אל מי אשר הוא עלול ממנו, ודוקא כאשר הם עשרה, כשהוא כלל שלם שאין תוספות עליו... (דרך חיים פרק ג ו)
...ולכך ציוה השי"ת לתת אחד מן עשרה אליו, ובזה הקריב ממון שלו לרשות השי"ת. ודוקא העשירי הוא קודש לה', מפני כי מספר הפרטיים הם עד ט', כי י' נחשבים עדה וכלל, שהרי אין המספר נוסף רק עד י', ומן י' ואילך חוזר לספור אחד עשר, שנים עשר, הרי כי לא יתווסף רק עד י', וזה מפני כי אין תוספות על הכלל, ועשרה ואלף נחשבים כאחד. ורז"ל למדו דבר זה מן הכתוב עד מתי לעדה הרעה, וכבר פירשנו זה למעלה, ומפני כי העשירי הוא המשלים לעשרה שהם כלל, יש אל העשירי סגולה זאת, שראוי לגבוה, שהוא יתברך כולל הכל ראוי אליו העשירי שהוא משלים המספר עד שהוא הכל... ולפיכך כאשר הוא נותן מעשר אל השי"ת בזה דבק בו יתברך במה שהוא יתברך כולל הכל, כי לכך נותן העשירי שהוא המשלים אל עשרה, שהוא מספר הכל אל השי"ת שהוא כולל הכל, אז יש לו ברכה ורבוי, כי הכלל הוא ברכה, שאין בכלל חסרון רק עושר... (שם ג יג, וראה עוד מספר-תשעה)
עשרה דורות - ...כבר בארנו למעלה כי אין מספר שעולה יותר מן עשרה, שמזה תדע כי כל אחד ממספר עשרה יש לו בחינה וחלוק בפני עצמו, ולפיכך השי"ת האריך אף נגד עשרה דורות, כי עד עשרה דורות יש לומר כי באולי דור זה שהוא דור בפני עצמו יהיה דור צדיק, וכבר אמרנו כי אחר המספר של עשרה חוזר כבראשונה לגמרי, ואין כאן השתנות... (שם פרק ה ב)
וזכר י"א דברים, כי צריך האדם שיקנה המדרגה נבדלת וראוי לזה ביותר מספר י"א, כי עד מספר עשרה רשות התחתון, כמו שאמרו ז"ל מעולם לא עלו משה ואליהו למעלה מעשרה, לכך מספר י"א נבדל מעולם הזה, ועל ידי מספר זה יוצא מעולם הזה שהוא טבעי, ומתדבק בו יתברך, וכבר אמרנו כי הדבוק בו יתברך לא נקנה בפועל אחד, רק בהרבה פעולות מחולקות עד שהוא שלם... (תפארת ישראל פרק נד)
...ומאחר כי מספר עשרה שייך לארץ, ובודאי השמים הם נבדלים מן הארץ לגמרי, ולכך מספר המתייחס אל השמים הוא מאה, מאחר כי מספר עשרה שייך לארץ, ומספר עשרים אינו נבדל מן עשרה, כי שניהם לשון עשר, והוא לשון אחד, ושלשים מן שלשה, וכן כלם עד מאה שהוא מספר בפני עצמו והוא נבדל לגמרי מן עשרה, ולכך מספר מאה שייך אל השמים, ודבר זה מוכח מכמה מקומות... ודבר זה שניתן לו מאה ברכות אשר בברכות נראה שבחו וכחו, ובזה מכיר עלתו שהוא נבדל ממנו הוא בשמים והאדם על הארץ, ובזה יש יראה, ולכך חייב לברך השי"ת מאה ברכות... (נתיב העבודה פרק יד)
ומה שהוקבע יום השריפה דוקא בעשירי, כי כל מקום תמצא כי העשירי הוא קדוש גם כן כמו במעשר, דכתיב העשירי יהיה קדש... ומפני שהעשירי קדוש לה', לכך העשירי במיוחד שתתבטל בו הקדושה, שהיא שייכת אל העשירי... (נצח ישראל פרק ח)
רש"ר הירש:
עשר הוא קרוב לאסר, עצר, אזר, שכולם רוצים לומר קשר או הדוק יחד, ומכאן מספר עשר, כי בזה נשלם סכום. עשר היא הקבוצה הראשונה היוצרת שלמות, כל העולם החפצי נספר בעשיריות... (בראשית יד כ, וראה עוד ערך מעשר)
שם משמואל:
יש להתבונן בענין התוכחות שפתח בהן ברמז במדבר בערבה וגו' שהם במספר שבעה, כי ידוע שכחות הטומאה הם שבעה, מת ושרץ וכו'... ויש עוד שלשה חלקים מהם שלדעת רבי נחמיה בתוספתא (פרק א' דשבועות) אין חייבין עליהם על ביאת מקדש, והם טומאת פרה אדומה ומי חטאת, ופרים ושעירים הנשרפים, ושעיר המשתלח, או הם עשרה לעומת עשרה כחות הנפש, ששבעה מהם מדות שבלב, ושלשה במוח ושכל כידוע. ונראה שמהם מסתעפין עשר האומות שנתנו לאברהם אבינו ע"ה, שבע הם שבע האומות שירשו ישראל, והשלש הן קני קניזי וקדמוני שירשו אותן עמון ומואב ושעיר, ועל כן כשפתח משה רבינו ע"ה התוכחות לדור באי הארץ להישירם ליכנס לארץ לגרש את ז' העממין, רמז להם חטאים במספר שבעה לעוררם שיתקנו וידחו מהם את כחות הטומאה שבמספר שבעה, שנשתאבו בהם על ידי שבעת סוגי חטאים... (דברים תרע"ט)
ר' צדוק:
ראה לעיל ערך מספר ומספר תשע.
חכמה ומוסר:
...ולכן כתב הכוזרי כי מנין עשר הוא נגד י' ספירות שבהם הנהגת העולם, ואחר כך חוזר למספר אחד עשר, וכן כל העשיריות חוזר חלילה, וזה מורה כי הכל פונים לאחד. והנה לפי זה ניחא הענין שם עשרה מיקרי ציבור לקדושה, משום דבהתאספם לעבוד את השי"ת מורים, שהכל הוא הנכלל בעשר מאמרים לפי המחקרים, ועשר ספירות לפי חכמי האמת, הכל פונים לתכלית אחת, וזה קדושת שמו יתברך... (חלק ב סג)
----------------------------------
REVISAR
:
עשרה
ניסיונות נתנסה אברהם אבינו
משנה מסכת אבות
פרק ה משנה ג
עשרה ניסיונות
נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו עליו
השלום.[1]
מגן אבות
לרשב"ץ על אבות פרק ה משנה ד[2]
עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו, הפירוש: לא הסכימו המדרשות במניינם אעפ"י שכולם
מודים שהם עשרה. ובפרקי רבי אליעזר [פרק כו] מונה אותן.[3]
פרקי דרבי אליעזר
פרקים כו - ל[4]
עשרה ניסיונות
נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולן:
הנס הראשון[5] - כשנולד אברהם
בקשו כל גדולי מלכות והקוסמים להרגו ונחבא בבית הרן שלש עשרה שנה .... ולאחר שלש עשרה
שנה יצא מבית הרן מדבר בלשון הקודש ומאס באלילים ומשקץ את הפסילים,[6] ובטח בשם יוצרו
ואמר: "אשרי אדם בוטח בך".[7]
הנס השני - נחבש
בבית האסורים עשרה שנים ... ולאחר עשר שנים שלחו והביאו אותו אצלו והשליכוהו לתוך כבשן
האש ומלך הכבוד פשט יד ימינו והצילו מכבשן האש, שנאמר: "ויאמר אליו אני ה' אשר
הוצאתיך מאור כשדים".[8]
הנס השלישי
- טלטולו מבית אביו ומארץ מולדתו והביאו לחרן ושם מת תרח אביו ועתדיי אמו[9], והטלטול קשה
לאדם יותר מכל.[10]
הנס הרביעי -
מיום שנבראו שמים וארץ לא הביא הקב"ה רעב בעולם אלא בימי אברהם, ולא בכל הארצות
אלא בארץ כנען, לנסותו ולהורידו למצרים.[11]
הנס החמישי -
נלקח שרה אשתו לפרעה לאשה, וכי יש אדם שרואה את אשתו נלקחה לאיש אחר ואינו קורע את
בגדיו?
הנס השישי -
באו עליו כל המלכים להרגו ואמרו נתחיל ראשון בבן אחיו ואחר כך נתחיל לו.
הנס השביעי -
אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר.[12]
הנס השמיני -
ויהי אברם בן תשעים ותשע שנה, אמר לו הקב"ה: עד עכשיו לא היית תמים. אלא, מול
את בשר ערלתך מעליך ותהלך לפני והיה תמים.
הנס התשיעי - נולד
ישמעאל בקשת ונתרבה בקשת ... וראה את יצחק יושב לבדו וירה חץ להרגו. וראתה זה
הדבר שרה והגידה לאברהם ואמרה לו: כזה וכזה עשה ישמעאל ליצחק, אלא עמוד וכתוב
ליצחק כל מה שנשבע הקב"ה לך ולזרעך, שאין בן האמה יורש עם בני עם יצחק.
הנס העשירי -
ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם.[13]
רוצה לומר: היה
מנסה בכל פעם ופעם לידע את לבו אם יכול לעמוד ולשמור המצות של תורה ואם לאו. ועוד,
שנתנה התורה שישמור אברהם מצותיה, שנאמר: "עקב אשר שמע אברהם בקולי".[14]
מדרש תהלים
(בובר) מזמור יח
"האל תמים
דרכו" - אמר רב: לא נתן הקב"ה את המצות אלא לצרף בהן את ישראל, שנאמר:
"אמרת ה' צרופה" ... באברהם אבינו הכתוב מדבר ... "אמרת ה' צרופה"
- שצרפו בעשר נסיונות. ואלו הן: אחת בכבשן האש ...ואחת לך לך מארצך וממולדתך. שנים
בשרה: בפרעה ובאבימלך, הרי ארבעה. ובהגר המצרית: "בוא נא אל שפחתי" הרי חמשה.
ובישמעאל: "גרש האמה הזאת ואת בנה" - הרי ששה. ובמלכים ...הרי שבעה, ובמילה:
"המול לכם כל זכר", הרי שמונה. ובין הבתרים שהראהו ארבע מלכיות משעבדות בבניו,
הרי תשעה. ובעקדה של יצחק שאמר לו: "קח נא את בנך את יחידך" (בראשית כב ב),
הרי עשרה. וקבלן מיראה ומאהבה, ועמד כגבור, ומה שכרו, מגן הוא לכל החוסים בו, שנאמר
אנכי מגן לך (שם /בראשית/ טו א).[15]
מסכת אבות דרבי
נתן נוסח א פרק לג
עשרה ניסיונות
נתנסה אברהם אבינו לפני הקב"ה ובכולן נמצא שלם. אלו הן שנים בלך לך. ב' בשני
בניו. ב' בשתי נשיו. אחד עם המלכים. ואחד בין הבתרים. ואחד באור כשדים. ואחד בברית
מילה. וכל כך למה? כדי כשיבוא אברהם אבינו ליטול שכרו. שיהיו אומות העולם אומרים:
יותר מכולנו יותר מכל, שווה אברהם ליטול שכרו. ועליו הוא אומר: "לך אכול
בשמחה את לחמך ושתה בלב טוב יינך" (קהלת ט ז).[16]
ר' עובדיה
מברטנורא מסכת אבות פרק ה משנה ג
עשרה נסיונות - אחד, אור כשדים, שהשליכו נמרוד לכבשן האש. שני, לך לך
מארצך. שלישי, ויהי רעב. רביעי, ותוקח האשה בית פרעה. חמישי, מלחמת המלכים. שישי,
מעמד בין הבתרים, שהראהו שעבוד מלכויות. שביעי, המילה. שמיני, וישלח אבימלך ויקח
את שרה. תשיעי, גרש האמה הזאת ואת בנה. עשירי, העקידה.[17]
פירוש רמב"ם
לאבות פרק ה משנה ג
העשרה נסיונות אשר
נתנסה אברהם אבינו - כולם כתובים. הראשון - הגירות, והוא אומרו יתעלה לו: "לך
לך מארצך וממולדתך" (בראשית יב א).[18] והשני -
הרעב אשר מצא בארץ כנען כאשר השתקע בארץ, וכבר יועד לו: "ואעשך לגוי גדול ...
ואברכך ואגדלה שמך" (בראשית יב ב), וזה נסיון גדול והוא אומרו: "ויהי
רעב בארץ" (בראשית יב י). והנסיון השלישי - עשוק המצרים אותו בלקיחת שרה
לפרעה. והרביעי - הילחמו בארבעה מלכים. והחמישי - לקחו הגר כשנואש מההולדה משרה.
והששי - המילה, אשר צווה בה בשנות הזיקנה. והשביעי - עשוק מלך גרר אותו בלקיחת שרה
גם כן. והשמיני - הרחקת הגר אחר היבנותו ממנה. והתשיעי - הרחקת בנו ישמעאל, והוא
אמרו לו יתעלה: "אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך" (בראשית כא יב). וכבר
העיד הכתוב כמה קשה היה הדבר עליו: "וירע הדבר מאד בעיני אברהם" (בראשית
כא יא). אבל הוא קיים ציוויו יתעלה וגרשם. והעשירי - עקדת יצחק.[19]
פירוש רבינו יונה
על אבות פרק ה משנה ג
עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד
בכולם - הראשון אור כשדים
שהפלו נמרוד לכבשן האש וניצל. וזה אינו מפורש בתורה ומדברי קבלה הוא ויש לנו רמז
לדבר הזה מן התורה, שקודם פרשת לך לך מארצך וממולדתך נזכר למעלה שני פעמים אור
כשדים להודיע שבשביל אותו הניסיון שעמד בו הבטיחו השם יתברך והביאו אל הארץ ...
והשני שצווהו לצאת מארצו שנאמר לך לך מארצך וממולדתך ועשה כן. והשלישי שנאמר ויהי
רעב בארץ ואע"פ שהקב"ה הבטיח ואמר לו ונברכו בך כל משפחות האדמה כשהביא
הרעב לא הרהר אחר מדותיו. הרביעי לקיחת שרה לפרעה. החמשי מלחמת ארבעה מלכים שבשלש
מאות ושמנה עשר איש החזיק ובטח בהקב"ה ונעשה לו נס שניצל והציל אחיו וכל רכוש
סדום ועמורה והיה סובל המקרים לטובתו ולזכותו: הששי
- בן תשעים ותשע
שנה בהימולו את בשר ערלתו ... השביעי לקיחת שרה לאבימלך. השמיני כשגרש הגר וישמעאל
בנו במצות ה' ואם הרע הדבר על אודות בנו קיים מצותו. התשיעי לעקידת יצחק בנו שכתוב
בה עתה ידעתי כי ירא אלהים ... שבכל הניסיונות לא אמר לו כי ירא אלהים אתה חוץ מזו
מפני שהיה הניסיון הגדול שבכולם כי לקח בנו להעלותו עולה. העשירי קבורת שרה. שנאמר
לו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה. וכשמתה אשתו לא מצא מקום לקברה עד
שקנאו ולא הרהר. להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו היה מנסהו לגלות לבריות כי ירא
אלהים ושלם בכל המדות.[20]
עשרה ניסיונות
שהתנסה בהם אברהם אבינו - טבלת השוואה מסכמת[21]
|
האירוע
|
פרקי ר' אליעזר
|
מדרש תהלים פרק יח
|
אבות דר' נתן נוסח א
|
פירוש ברטנורא
|
רמב"ם, פירוש המשנה
|
רבינו יונה,
פירוש המשנה
|
|
ניסיון להורגו כשנולד
|
1
|
---
|
---
|
---
|
----
|
----
|
|
נמרוד וכבשן האש
|
2
|
1
|
1
|
1
|
----
|
1
|
|
לך לך מארצך
|
3
|
2
|
2
|
2
|
1
|
2
|
|
הרעב והירידה למצרים
|
4
|
---
|
3
|
3
|
2
|
3
|
|
לקיחת שרה ע"י פרעה
|
5
|
3
|
4
|
4
|
3
|
4
|
|
מלחמת 4 המלכים
|
6
|
4
|
5
|
5
|
4
|
5
|
|
ברית בין הבתרים
|
7
|
5
|
6
|
6
|
---
|
----
|
|
לקיחת הגר לאישה
|
----
|
6
|
---
|
----
|
5
|
----
|
|
ברית המילה
|
8
|
7
|
7
|
7
|
6
|
6
|
|
לקיחת שרה ע"י אבימלך
|
----
|
8
|
---
|
8
|
7
|
7
|
|
גירוש הגר וישמעאל
|
9
|
9
|
גירוש הגר – 8, גירוש ישמעאל - 9
|
9
|
גירוש הגר – 8, גירוש ישמעאל - 9
|
8
|
|
עקידת יצחק
|
10
|
10
|
10
|
10
|
10
|
9
|
|
קניית שדה המכפלה
|
----
|
----
|
----
|
----
|
----
|
10
|
שבת
שלום
מחלקי המים
מים אחרונים 1: לא התיימרנו, כמובן,
לסכם את כל השיטות. ראה גם אבות דרבי נתן נוסח ב פרק לו, מרכבת המשנה לר"י אלאשקר
על המשנה באבות פרק ה משנה ד, מחזור ויטרי סימן תכח ועוד.
מים אחרונים 2: ראה רש"י
שמות לב יג: "זכור לאברהם - אם עברו על עשרת הדברות, אברהם אביהם נתנסה בעשרה
נסיונות ועדיין לא קבל שכרו, תנהו לו, ויצאו עשרה בעשרה.[22]
[1] פרק חמישי מפרקי אבות מתאפיין במניית
דברים בקבוצות אשר פוחתות והולכות: בעשרה מאמרות נברא העולם, עשרה דורות מאדם עד
נח, עשרה ניסיונות נתנסה אברהם, עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים, עשרה נסים נעשו
לאבותינו בבית המקדש, עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, שבעה דברים בגולם
ושבעה בחכם, ארבע מדות באדם, ארבע מדות בדעות, ארבע מדות בתלמידים וכו'. רובם אינם
מפורטים במשנה ופורטו במקום אחר או שהפרשנים נזקקו להם. מאפיין נוסף של פרק זה,
לפחות עד משנה כ, הוא שהמשניות האלה הן "סתם משניות" ולא נאמרו בשם חכם
מסוים, כפי שמקובל במסכת אבות, שהרי כל כולה באה למסור לנו את לקחיהם ואמירותיהם
של חכמי ישראל לדורותיהם. אולי משום שאלה מסורות קדומות יותר ועממיות שלא ניתן
ליחסן לחכם מסוים. ועכ"פ, עשרה ניסיונות שנתנסה אברהם אבינו לא פורטו במשנה
זו (לעומת עשרה ניסים שאירעו בבית המקדש שפורטו) ואנו ננסה להתחקות אחרי הפרשנים
בנושא זה.
[2]
רבי שמעון בן צמח דוראן, הרשב"ץ, בעל ספר התשב"ץ,
נולד באי מיורקה בשנת 1361 ונפטר בעיר אלג'יר בשנת 1444. הרשב"ץ כתב תשובות
רבות העוסקות בכל ענפי התורה: הלכה, פילוסופיה, פירושים לתנ"ך, פירושי סוגיות
גמרא ועוד. הספר 'מגן אבות' לרשב"ץ, כולל ארבעה חלקים. החלק
הרביעי הוא פירוש על מסכת אבות, שנדפס לראשונה בליוורנו בשנת 1763 (באדיבות פרויקט
השו"ת, בר אילן).
[3]
ואנחנו נראה גם
מקורות נוספים. ועכ"פ, פרשני המקרא הקלאסיים לא כ"כ התעסקו עם הנושא
הזה. כך נראה מעיון שטחי ו"לא ראיתי אינה ראיה".
[4]
פרקי ר' אליעזר הוא,
ללא ספק, המקור העשיר והרחב (והקדום?) ביותר לגבי תיאור ופירוט עשרה הניסיונות בהם
התנסה אברהם. ראה פרקים כו-ל שם. ובעקבות "המלצת" הרשב"ץ, נתחיל
ממנו.
[7]
פרשה זו מצעירותו
וראשית דרכו של אברהם, עוד לפני הניסיון של כבשן האש, איננה ידועה והיא ייחודית
למדרש פרקי דרבי אליעזר. לא ברור בשל מה נרדף אברהם, מיד כשנולד, עד שנאלץ להתחבא
שלוש עשרה שנה. שים לב שהוא מנתץ את הפסילים לאחר שהוא יוצא ממחבואו. ראה הסיפור
על ניתוץ הפסילים (וכבשן האש) בבראשית רבה לח יג. יש כאן השוואה ברורה לסיפור של
משה שגדולי מלכות מצרים בקשו להורגו (ראה שמות רבה א כו) שמן הראוי לדון בה בפעם
אחרת. אולי גם השוואה מאוחרת עם סיפור הסתתרותו של ר' שמעון בר יוחאי שלוש עשרה
שנה במערה, שגם הוא ברח מפני המלכות (שבת לג ע"ב).
[8] אוּר כשדים – האוּר
של הכשדים, מרמז על כבשן האש שאברהם הושלך אליו ומתחבר לנס חנניה מישאל ועזריה שגם
הם נצלו מכבשן האש - זה בתחילת סיפורה של אומת אברהם וזה בגלות בניו שחזרו למקום
לידתו (פסחים פז ע"ב). אך דא עקא, שזה האחרון (חנניה מישאל ועזריה) מוזכר
במקרא (דניאל פרק ג) ואילו נס כבשן האש של אברהם וגם הנס הקודם של המלכות שרדפה את
אברהם מרגע לידתו איננן מוזכרות בתורה. וכבר דן בכך רמב"ן בפירושו לבראשית יא
כח והמשכו בבראשית מו טו וגם בנס שני זה – אברהם בכבשן האש – יש לדון בנפרד. ולהלן
נראה שאכן הרמב"ם איננו מונה שני ניסיונות (נסים) אלה.
[9]
ולפי הגמרא בבא בתרא
צא ע"א שם אמו של אברהם היה אַמַתְלַאי. ראה שם שחכמי בבל היו בקיאים בקורותיו
ושורשיו הקדומים של אברהם שבא מהאזור שבו הם גרים. ראה גמרא פסחים פז ע"ב:
שלושה חזרו למטעתן, המשל על המלך שכעס על אשתו.
[10]
ראה דברינו תרח סבנו שם הראינו את שיטת מדרש שכל טוב
ואחרים, שאברהם יצא פעמיים מחרן ללכת ארצה כנען. בגיל שבעים
יצא אברהם פעם ראשונה לארץ כנען, חזר לאחר שנה לחרן להחזיר את אביו בתשובה, לקיים
מצוות כיבוד אב ואולי לנסות לשכנע אותו להצטרף אליו ובגיל שבעים וחמש יצא פעם שניה.
הטלטול של אברהם מחרן לארץ כנען, היה, אם כך, כפול. ראה דברינו שם.
[11]
כפשוטו, נראה
שהניסיון כאן הוא האם אברהם יחזיק באמונתו ובטחונו בקב"ה אשר הוא שולח אותו
לארץ כנען ומיד מביא שם רעב וכופה עליו יציאה לגלות מהארץ המובטחת. ראה ביקורתו של
רמב"ן (בראשית יב י) על ירידה זו למצרים (מעשה אבות סימן לבנים על דרך
השלילה?) וכן הביקורת המרומזת בגמרא בבא בתרא צא ע"א בהשוואה עם אלימלך ובניו
שעזבו את הארץ בשנת רעב. לכן מנסה המדרש לעיל לגונן על אברהם שזה היה הרעב הראשון
מימות בריאת העולם, אבל מדרש בראשית רבה כה ג שמונה את עשה הרעב שירדו לעולם
ומתחיל מאדם הראשון וממשיך ללמך, לא מסכים עם פרקי דרבי אליעזר הנ"ל. ועכ"פ,
לא צריך להרחיק לכת. יצחק, בנו של אברהם, עומד בניסיון הרעב ולא יורד למצרים. הוא
זורע ומוצא "מאה שערים". וכבר הרחבנו לדון בנושא בדברינו ירידת אברהם למצרים בפרשת לך לך. ולעומתו, ראה דברינו יצחק אבינו בפרשת תולדות.
[12]
ברית בין הבתרים.
הניסיון שם היה שלאחר כל ההבטחות מתבשר אברהם על גלות מצרים. ראה בראשית רבה מד
כא, שמות רבה נא ז, פסיקתא דרב כהנא פיסקא ה ועוד שבברית בין הבתרים אברהם בחר את הגלויות
או המלכויות (שעבוד מלכויות).
[13]
העקדה הוא המקרה
היחידי שכתוב במקרא, במפורש, עניין הניסיון: "ויהיה אחר הדברים ... והאלהים
נסה את אברהם". הוא גם השיא ולפיכך האחרון והמסכם. מה יש עוד לנסות אחרי ניסיון
כזה? מה עוד צריך האדם להוכיח לעצמו ולאלהיו? ראה בראשית רבה פרשה נו סימן יא,
דברי אברהם לקב"ה אחרי העקידה: "אמר לו: השבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד
מעתה ולא את בני יצחק ".
אם כך, מדוע הבאנו דברינו אלה בפרשת חיי שרה? שמא נתחלפה לנו פרשת וירא בפרשת חיי
שרה?
[14]
ערכנו קטע זה בפסקה
חדשה ולא כהמשך ישיר של הניסיון העשירי, ניסיון העקידה, כי לפי הבנתנו משפט זה של
המדרש, חוזר ומסכם את כל עשרה הניסיונות. ואגב כך, אנו גולשים לנושא הבסיסי שנדון
רבות בחז"ל ובספרות מחשבת ישראל, ראשונים ואחרונים, מה בכלל טעם הניסיון ומה
מטרתו. ובודאי לא נאריך בו כאן. נזכיר רק את בראשית רבה נה א: "ויהי אחר הדברים האלה
והאלהים נסה את אברהם" – כתיב: נתתה ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה (תהלים ס
ו) - ניסיון אחר ניסיון וגידלון אחר גידלון. בשביל לנסותם בעולם, בשביל לגדלם בעולם,
כנס הזה של ספינה". ממדרש זה אפשר,
אולי להבין את השימוש במונח "נס" לאורך כל מדרש פרקי דרבי
אליעזר לעיל (כך במהדורת היגר-חורב. אבל בנוסחאות/דפוסים אחרים: ניסיון). מי שעומד
בניסיון הוא כדגל המונף על נס.
ואלי לעתים גם נעשה לו נס ...
[15]
מדרש תהלים מוציא את
הניסיון להרוג את אברהם כשנולד, שכאמור הוא ייחודי לפרקי דר' אליעזר, וכך גם עושים
כל שאר המקורות שנביא. כמו כן הוא מוציא את הרעב והירידה למצרים אם משום שהוא סבור
שאין בכך ניסיון וזה מעשה סביר ומקובל בשנות בצורת בארץ, או אדרבא, עקב הביקורת
שראינו על מעשה זה של אברהם שאולי לא עמד בניסיון. ראה הערה 9 לעיל. לעומת זאת,
הוא מוסיף את לקיחת הגר לאישה (מה שם הניסיון?) וכן את לקיחת שרה לבית אבימלך שהיא
דומה ללקיחתה לבית פרעה.
[16]
והמשך הפסוק בקהלת
שם: "כי כבר רצה האלהים את מעשיך". נדלג על הניסיון להרוג את אברהם
כשנולד, שכאמור הוא ייחודי לפרקי דר' אליעזר ונראה מה עושה מדרש זה לשאר
הניסיונות. הוא "מחזיר" את הרעב והירידה למצרים ובכך הוא מיישר קו עם
פרקי דר' אליעזר וכל שאר המקורות (הוצאת ניסיון זה מהרשימה היא ייחודית למדרש
תהלים). לעומת זאת, הוא מוציא את לקיחת הגר לאישה שמדרש תהלים הוסיף. בכך הכל נראה
מיושר ומסודר. אך לא. הוא מוציא גם את לקיחת שרה לבית אבימלך ובכך שוב יוצר הבדל
בין פרעה לאבימלך, דבר שטעון הסבר. ומה הוא עושה עם המספר העודף (עם הניסיון
החסר)? הוא מפריד בין גירוש הגר וגירוש ישמעאל ומונה אותם כשני ניסיונות נפרדים!
ראה דברינו בהרחבה גירוש הגר וישמעאל.
[17]
פירוש ר' עובדיה
מברטנורא שמן הסתם ראה את המקורות שהבאנו עד כאן (נולד ברטינורו, צפון איטליה
1440, עלה לארץ בשנת 1488, נפטר בירושלים 1510) נראה כמשלב את מדרש תהלים ואבות
דרבי נתן. נראה אפילו שהוא מאמץ את גישתו הבסיסית של אבות דר' נתן, אבל לא מוכן
לפצל את גירוש הגר וישמעאל לשניים ("גרש את האמה הזאת ואת בנה" – אומרת
שרה) והוא מחזיר, בהשפעת מדרש תהלים את הניסיון של לקיחת שרה לאבימלך, בדומה
ללקיחתה ע"י פרעה.
[18]
ייחודיות ראשונה של
שיטת הרמב"ם היא בכך שהוא לא מחשיב את הסיפור על כבשן האש ואולי גם לא את
ניתוץ הפסילים, עכ"פ לא כניסיון. ראה תיאור תחילתו של אברהם בהלכות עבודת
כוכבים לרמב"ם, פרק א הלכה ג: "כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא
קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה ... ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים
בין עובדי כוכבים הטפשים ... והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת
... וידע שיש שם אלוה אחד ... והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו ... כיון
שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך
האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם
... וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם ... כיון שגבר עליהם בראיותיו
בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן". נס אולי היה כאן, אבל לא ניסיון.
בכך נראה שרמב"ם סבור כאבן עזרא בוויכוחו עם רמב"ן על נס \ ניסיון כבשן
האש (ראה הערה 6 לעיל). הרמב"ם
הולך בעקבות מדרש תנחומא שעשרה הניסיונות שהתנסה בהם אברהם מתחילים בציווי
"לך לך" שבתחילת פרשת לך לך ומסתיימים ב"לך לך אל ארץ המוריה"
שבסוף פרשת וירא. ראה מדרש תנחומא פרשת לך לך סימן ג: "רבי לוי אומר נסיון
הראשון כנסיון האחרון נסיון הראשון בלך לך מארצך, נסיון האחרון בלך לך אל ארץ המוריה".
ראה גם בראשית רבה לט ט: "אמר רבי לוי שתי פעמים כתיב לך לך ואין אנו יודעים אי
זו חביבה אם השנייה אם הראשונה, ממה דכתיב אל ארץ המוריה הוי השנייה חביבה מן הראשונה".
[19]
את המספר "שהרוויח" בהוצאת ניסיון כבשן האש, מנצל הרמב"ם
לצורך הגר ובכך הוא מצטרף לדעה המיוחדת שראינו במדרש תהלים אשר מונה את לקיחת הגר
לאישה כניסיון לאברהם. הכל
נראה איפוא מיושר ומסודר, אך לא. הרמב"ם גם מקבל את השיטה המיוחדת של אבות דר'
נתן שגירוש הגר וישמעאל נספר כשני ניסיונות. אז עכשיו חסר לו אחד. אז את מי בוחר
הרמב"ם להוציא? את ברית בין הבתרים! האם משום שזה לא ניסיון אישי לאברהם?
משום שהוא עצמו שוב לא ירד פעם שניה למצרים והובטח לו: "ואתה תבוא אל אבותיך
בשלום תיקבר בשיבה טובה"? או משום שהובטח לו: "ודור רביעי ישובו
הנה"? המאיר עינינו יבורך.
[20]
הנה הסיבה מדוע מקמנו
את הדיון בעשרה הניסיונות של אברהם בפרשת חיי שרה. הניסיון העשירי, לדעת רבינו
יונה הגירונדי הוא קבורת שרה! (ר' יונה בן ר' אברהם גירונדי 'החסיד' חי בגירונה וברצלונה
שבספרד במאה הי"ג, ונפטר בטולידו בשנת ה"א כ"ד [1263]. היה בן-דודו,
מחותנו וידידו של הרמב"ן.
באדיבות פרויקט השו"ת, בר-אילן). הקושי של אברהם למצוא ולוא אחוזת קבר קטנה צנועה
לקבור בה את שרה אשתו, בכל הארץ הרחבה שהובטחה לו ולזרעו, הוא הניסיון העשירי.
והגם שבהשוואה לכל שאר השיטות, זו דעת יחיד, יש לה אחיזה איתנה בחז"ל. ולא
סתם, אלא היישר מפיו של השטן שלשם שינוי מסנגר על אברהם (devil's advocate?). ראה מסכת בבא בתרא טז ע"א: "ויאמר ה' אל השטן אי
מזה תבא ויען השטן את ה' ויאמר משוט בארץ - אמר לפניו: רבש"ע, שטתי בכל העולם
ולא מצאתי כעבדך אברהם, שאמרת לו: קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, ובשעה
שבקש לקבור שרה לא מצא מקום לקוברה, ולא הרהר אחר מדותיך". ודבר זה למדנו
מפירוש הרמב"ן בפרשתנו, בראשית כג יט (נראה שהמחותנים למדו תורה ביחד). ועוד
ניתן לומר שמות שרה הוא המשך לעקידה וסיפור אחד וניסיון אחד הם. ראה דברינו חיי שרה –
מחיר העקידה בפרשה זו. וכן ראה תנחומא עקב סימן ג: "והיה ראשיתך
מצער וגו' (איוב ח) ללמדך שכל המצטער בתחלתו נוח לו בסופו, ואין לך שמצטער מתחלתו יותר
מאברהם שהושלך לכבשן וגלה מבית אביו ורדפו אחריו ט"ז מלכים ונתנסה בעשר נסיונות
וקבר את שרה ולסוף נח שנאמר (בראשית כד) ואברהם זקן בא בימים וה' ברך וגו'".
[21]
טבלה זו מסייעת לא רק
לסכם באופן חזותי וברור את השוני בין השיטות, אלא גם נושא חשוב אחר והוא השווה
ביניהם. אילו ניסיונות מוסכמים על הכל: לך לך מארצך, לקיחת שרה לבית פרעה, מלחמת
ארבעה המלכים, ברית מילה והעקידה. חמישה ניסיונות מוסכמים על הכל. גם זה משהו!
[22]
אנו מזכירים
בתפילותינו, בד"כ ובעיקר, את ניסיון העקידה. שני ניסיונות היו בעקידה: אחד
לאברהם ואחד ליצחק. ובנוסף, אולי ראוי היה שנזכיר את כל עשרה הניסיונות (כמו שאנו
מזכירים למשל את עשרה הרוגי מלכות) אשר משקפים את ניסיונות זרעו של אברהם
לדורותיו: גירות ונדידה (עקירה), פרנסה וכלכלה, מריבות במשפחה ובבית, מלחמות,
הבטחות שלא התגשמו בימינו וכו'. אולי הזכרה רחבה כזו הייתה נותנת מסכת רחבה יותר
של "מעשה אבות סימן לבנים". אלא שאז היינו צריכים להחליט באיזו שיטה
לבחור ואברהם ודאי לא היה רוצה שבניו יעמדו בניסיון קשה נוסף ...
---------------------------------------
עשרה ניסיונות ניסו
אבותינו את המקום
מים
ראשונים: המספר עשרה או עשר הוא מספר טיפולוגי בדומה לשבע, שתים עשרה,
עשרים וארבע, ארבעים, שבעים ועוד. אלא שטיפולוגיה מספרית זו היא בעיקר של
חז"ל וכאן יש לנו מקרה מיוחד שהתורה נוקבת במספר כזה, בלי לפרט מה הם עשרה
הניסיונות עד כאן, עוד לפני שאר הניסיונות והחטאים של יתרת ספר במדבר: קרח, בעל
פעור ומי מריבה. כיוון שהנושא כבד ומורכב, פיצלנו אותו לשניים. בדף זה נדון בנושא
באופן כללי ובדף נפרד לרשימה ופירוט הניסיונות.
כִּי כָל הָאֲנָשִׁים
הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר
וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:
(במדבר יד כב).[1]
וְאֶת חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם אֶת
הָעֵגֶל ... וּבְתַבְעֵרָה וּבְמַסָּה וּבְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה מַקְצִפִים הֱיִיתֶם
אֶת ה': וּבִשְׁלֹחַ ה' אֶתְכֶם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לֵאמֹר עֲלוּ וּרְשׁוּ אֶת
הָאָרֶץ ... וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה'
אֱלֹהֵיכֶם וכו': (דברים ט כא-כג).[2]
בָּקַע יָם וַיַּעֲבִירֵם וַיַּצֶּב
מַיִם כְּמוֹ נֵד: וַיַּנְחֵם בֶּעָנָן יוֹמָם וְכָל הַלַּיְלָה בְּאוֹר אֵשׁ:
יְבַקַּע צֻרִים בַּמִּדְבָּר וַיַּשְׁקְ כִּתְהֹמוֹת רַבָּה: וַיּוֹצִא נוֹזְלִים
מִסָּלַע וַיּוֹרֶד כַּנְּהָרוֹת מָיִם: וַיּוֹסִיפוּ עוֹד לַחֲטֹא לוֹ לַמְרוֹת
עֶלְיוֹן בַּצִּיָּה: וַיְנַסּוּ אֵל בִּלְבָבָם לִשְׁאָל אֹכֶל לְנַפְשָׁם:
וַיְדַבְּרוּ בֵּאלֹהִים אָמְרוּ הֲיוּכַל אֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר:
(תהלים פרק עח).[3]
וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם
לֹא נוֹתָר: וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ: מִהֲרוּ שָׁכְחוּ
מַעֲשָׂיו לֹא חִכּוּ לַעֲצָתוֹ: וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ
אֵל בִּישִׁימוֹן: ... וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה': תִּפְתַּח
אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם: ... יַעֲשׂוּ עֵגֶל
בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה: וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית
שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב: שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם: ...
וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ: ... וַיִּצָּמְדוּ
לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים: ... וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה
וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם: (תהלים פרק קו).[4]
וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר
הוֹלִיכֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ
לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מצותו מִצְוֹתָיו אִם לֹא:
(דברים ח ב-ה).[5]
מסכת אבות תחילת פרק ה[6]
בעשרה מאמרות נברא העולם .... עשרה
דורות מאדם עד נח להודיע כמה ארך אפים ... עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות
מנח עד אברהם להודיע כמה ארך אפים לפניו ... עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:[7]
עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו
השלום ועמד בכולם להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו עליו השלום:[8]
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה
על הים, עשר מכות הביא הקב"ה על המצריים במצרים ועשרה על הים.[9]
עשר ניסיונות ניסו אבותינו את המקום
ברוך הוא במדבר, שנאמר: "וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי" (במדבר
יד כב).[10]
משנה מסכת ערכין פרק ג משנה ה
במוציא שם רע להקל ולהחמיר.[11] כיצד? אחד
שהוציא שם רע על גדולה שבכהונה ועל קטנה שבישראל נותן מאה סלע. נמצא האומר בפיו
יתר מן העושה מעשה. שכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע,
שנאמר: "וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי" (במדבר י"ד).[12]
גמרא ערכין דף טו עמוד א
תניא: אמר ר' יהודה, עשר ניסיונות ניסו
אבותינו להקב"ה: שנים בים, ושנים במים, שנים במן, שנים בשליו, אחת בעגל, ואחת
במדבר פארן.[13]
שנים בים - אחת בירידה ואחת בעלייה.
בירידה ...[14]
שנים במים - במרה וברפידים. במרה, דכתיב: "ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים
וכו' " (שמות טו כג), וכתיב: "וילן העם על משה";[15] ברפידים,
דכתיב: "ויחנו ברפידים ואין מים לשתות" (שמות יז א), וכתיב: "וירב
העם עם משה" (שם שם ב).[16] שנים במן -
דכתיב: "אל תצאו"[17] - ויצאו,[18] "אל
תותירו" - ויותירו.[19] שנים:
בשליו ראשון ובשליו שני. בשליו ראשון: "בשבתכם על סיר הבשר";[20] בשליו שני:
"והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה". בעגל - כדאיתיה.[21] במדבר פארן
- כדאיתיה..[22]
אמר רבי יוחנן משום
רבי יוסי בן זימרא: מאי דכתיב: "מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה"
(תהלים קכ ג)? אמר לו הקב"ה ללשון: כל אבריו של אדם זקופים ואתה מוטל, כל
אבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים, ולא עוד, אלא שהקפתי לך שתי חומות, אחת של עצם
ואחת של בשר, מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה.[23]
פרקי דרבי אליעזר פרק כו
עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה
אַבְרָהָם אָבִינוּ וְעָמַד בְּכֻלָּם. וְצָפוּי הָיָה לְפָנָיו שֶׁעֲתִידִין
בָּנָיו לְנַסּוֹת לְהקב"ה עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת, וְהִקְדִּים הַרְפוּאָה
לְמַכָּתָם וְנִסָּהוּ בַּעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת.[24]
פירוש אלשיך במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק
כב
... שבא לתת טעם למה ניסה הקב"ה את
אברהם עשר פעמים. שאפילו אחת לא היה צריך, כי הוא יתברך יודע תעלומות. והיה אפשר
לומר שהטריחו יתברך, למען כנגדם יזכו לעשות עשרה נסים לבניו ביציאת מצרים. על כן
אמר אם מה שניסהו עשרה פעמים הוא על כי עשר נסים נעשו במצרים, אי אפשר, כי הלא גם
עשרה על הים. ואם כן היה צריך גם אברהם שני עשרות, ולמה נתנסה עשרה?[25] אלא אין
הטעם, אלא כי עשרה ניסיונות ניסו אבותינו להקב"ה. על כן הקדים הקב"ה
ונסהו עשר ניסיונות, להגין על ניסיונות שניסו בניו להקב"ה. וסמך לזה הוא
אומרו בסוף הפסוק: "ולא שמעו בקולי". שהוא לרמוז, יבוא מי שנאמר בו "עקב
אשר שמע אברהם בקולי", ויגן על מי שנאמר בהם ולא שמעו בקולי.[26]
רשב"ם במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק
כב
עשר פעמים - הרבה. כמו עשרת מונים, ואפו
עשר נשים, עשר פעמים תכלימוני.[27]
מסכת סנהדרין
דף קי עמוד ב
תנו רבנן: דור
המדבר אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: "במדבר הזה יִתַּמּוּ ושם ימותו"
(במדבר יד לה). יִתַּמּו - בעולם הזה, ושם ימותו - בעולם הבא. ואמר: "אשר נשבעתי
באפי אם יבואון אל מנוחתי" (תהלים צה יא), דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר: באין
הן לעולם הבא, שנאמר: "אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח"
(תהלים נ ה), אלא מה אני מקיים "אשר נשבעתי באפי" - באפי נשבעתי וחוזרני
בי. ...
רבי שמעון בן
מנסיא אומר: באים הן לעולם הבא, שנאמר: "ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה"
(ישעיהו לה י). אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שבקה רבי עקיבא לחסידותיה,[28] שנאמר:
"הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר... זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי
במדבר בארץ לא זרועה" (ירמיהו ב ב). ומה אחרים באים בזכותם - הם עצמן לא כל שכן?[29]
שבת
שלום
מחלקי
המים
[1]
חטא המרגלים הניסיון
(החטא) העשירי של בני ישראל במדבר, ונראה כנקודת שבר מרכזית ולא רק בגלל המספר
עשר. שוב עומד משה בפרץ, שוב הוא מזכיר את אומות העולם את "מה יאמרו הגויים", את החשש מחילול השם וכו', אבל
נראה שגם משה נחלש ואין בדבריו את העוז והגבורה של הסניגוריה שלו על חטא העגל. אין
אזכור של ההבטחה לאבות ולא בכדי. וגם הסליחה היא עם "אבל" – סלחתי כדברך ואולם ... כבר דנו במספר דפים בפרשה זו על חטא המרגלים והפעם נרצה לברר אילו
עשרה ניסיונות ניסו אבותינו את הקב"ה והאם פירוט זה, שהתורה לא חשה למנות,
בכלל חשוב.
[2]
הראשון לחזור ולהזכיר
לעם, הפעם לדור הבנים, את חטאי דור יוצאי מצרים, הוא משה בספר דברים – ספר שחוזר
ומתאר חלק מקורות העם עד ערבות מואב, כמו גם מצוות ודינים. כאן יש לנו פירוט ראשון
במקרא של ניסיונות בני ישראל במדבר, חמישה במספר. וכאן גם לשון קשה של הקצפה
(הכעסה), מריה והמריה, כמו ההמשך הקשה שם: "מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה' מִיּוֹם
דַּעְתִּי אֶתְכֶם" (הגם שנענש כבר משה כשאמר: "שמעו נא המורים"
בחטא מי מריבה, פרשת חוקת). לרשימה זו שמצויה בעיצומה של פרשת עקב, מוסיפים
המדרשים והפרשנים שנראה להלן, את דברי משה מיד בתחילת ספר דברים: "אֵלֶּה
הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן
בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין
פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב".
[3]
פרק עח בתהלים מתאר
את כל הניסים והנפלאות שעשה הקב"ה לבני ישראל במדבר ואילו הם גמלו רעה תחת
טובה, ככתוב שם: "בְּכָל זֹאת חָטְאוּ עוֹד וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו".
פעם נוספת מוזכר שם שבני ישראל ניסו את הקב"ה במדבר: "כַּמָּה
יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר יַעֲצִיבוּהוּ בִּישִׁימוֹן: וַיָּשׁוּבוּ וַיְנַסּוּ אֵל
וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל הִתְווּ" וגם לאחר התנחלתם בארץ: "וַיְנַסּוּ
וַיַּמְרוּ אֶת אֱלֹהִים עֶלְיוֹן וְעֵדוֹתָיו לֹא שָׁמָרוּ". הפרק כולו,
מצייר את דור המדבר כדור קשה ומרדן ומטרתו לחנך את הדור בו חובר/נקרא פרק זה במטרה
שלא יהיו כאבותיהם: "לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן בָּנִים יִוָּלֵדוּ
יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם: וְיָשִׂימוּ בֵאלֹהִים כִּסְלָם וְלֹא
יִשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי אֵל וּמִצְוֹתָיו יִנְצֹרוּ: וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם
דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה דּוֹר לֹא הֵכִין לִבּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנָה אֶת אֵל רוּחוֹ".
עכ"פ, הרי לנו עדות מהכתובים, מלבד מהתורה, שבני ישראל ניסו את הקב"ה
במדבר, בלי שמצוין שם פירוט הניסיונות או מספרם. הניסיון היחידי שנזכר שם הוא חטא
המתאווים שקראנו עליו בפרשה שעברה.
[4]
חוזר תיאור חטאי דור
המדבר גם בפרק קו בתהלים באופן מפורט יותר, והפעם כתפילת ווידוי שאולי נאמרה
בעצרות ובתעניות: "חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ: אֲבוֹתֵינוּ
בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ לֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ וכו'
". גם כאן נזכר לשון ניסיון: "וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר
וַיְנַסּוּ אֵל בִּישִׁימוֹן". בפרק זה נזכרים במפורש: המריה על ים סוף
(שחז"ל מבארים ובתורה איננה), חטא המתאווים, מחלוקת קרח, חטא העגל, חטא
המרגלים בפרשתנו, חטא פעור ומי מריבה (נזכרים חטאים או ניסיונות נוספים שאינם
במדבר אלא בכניסה לארץ). סה"כ שבעה ניסיונות.
[5]
כאן, בספר דברים, בעת
שמשה מתאר לדור הבנים את תלאות ארבעים שנות הנדודים במדבר (שם השאירו למנוחתם את
הוריהם ושאר קרובי משפחתם), התורה מספרת שהקב"ה הוא שהעמיד את העם בניסיונות
במדבר. לניסיונות אלה הייתה מטרה: "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ
אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ
כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה
הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם", לניסיונות אלה התלוו
גם ניסים: "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה
אַרְבָּעִים שָׁנָה", וגם שורה תחתונה של חינוך ואמפתיה: "וְיָדַעְתָּ
עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ".
ראה דברינו חושך שבטו שונא בנו בפרשת שמות בתחילת גלות מצרים. האם
ייתכן איפוא שהניסיונות שבני ישראל ניסו את הקב"ה והניסיונות שהוא ניסה אותם
הם שני צדדים של אותה מטבע? האם בני ישראל לא עמדו בניסיונות חיי המדבר הקשים
שנועדו להם ומכאן ניסיונותיהם את הקב"ה?
[6]
פרק חמישי במסכת אבות
פותח בסדרה של "עשרה" מבריאת העולם ועד עשרה הנסים שהיו בבית המקדש וחוזר
לבריאת עולם באזכור עשרה הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות. משם ממשיך הפרק
בסדרות של "שבעה" דברים ומשם ל"ארבעה". אפשר שאין קשר בין כל
"עשרה" אלה, אבל אפשר שיש, לפחות באלה שנביא להלן. ראה הפרק במקור
במלואו.
[7]
מפתה לחשוב שיש קשר
בין כל העשרה שהוזכרו עד כאן (לפחות). מעשרה מאמרות בהם נברא העולם לשתי קבוצות של
עשרה: אחת שנכשלה והסתיימה במבול ועוד מעט ונמחו עשרה מאמרות הבריאה, והשנייה
שצלחה בזכות העשירי, הוא אברהם שקיבל שכר כולם ופתח דרך חדשה לאנושות. אבל אברהם
שקיבל שכר (עונש) עשרה הדורות שלפניו, צריך כעת לעמוד בעשרה ניסיונות ובהם ברית
בין הבתרים שם הוא מתבשר על גלות מצרים, ממנה מתגלגלים ה"עשרה" הבאים.
ראה דברינו עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו בפרשת חיי שרה.
[8]
ראה בראשית רבתי פרשת
בראשית: "כנגד י' מאמרות ברך הקב"ה לאדם י' ברכות ... וכנגדן נתנסה
אברהם אבינו עשרה נסיונות". והוא ממשיך שם בעוד עשר בריתות וברכות שברך יצחק
את יעקב. ואנו ננסה ללכת בעקבות קישור זה ולחזקו. ראה גם פירוש מגן אבות
לרשב"ץ על אבות פרק ה שאומר: "נמצא שכל הדברים נשתלשלו מעשרה מאמרות
שבהם נברא העולם ולזה סמכן התנא זה לזה". אבל הוא תמה מדוע לא נזכרו כאן עשרת
הדברות ומתרץ שזה דבר פשוט וברור ואין בו חידוש.
[9]
נעשה אתנחתא במשנה זו
ונפנה לשביל צדדי. משנה זו היא המקור הראשון לעשר המכות (במקרא אין מספר זה) ובהם
גם עשרה הניסים על ים סוף (שבהגדה של פסח הפכו לכמה מאות). על עשרה הניסים במצרים ראה
פירוש הרמב"ם על משנה זו: "ואמנם העשרה ניסים אשר נעשו לאבותינו במצרים
- הרי הם הינצלם מעשר המכות, והיות כל מכה ומכה מיוחדת במצרים, לא בישראל, ואלו
ניסין בלא ספק". על עשרה הניסים על הים ראה פירוש רש"י שם (תלמיד של
רש"י?) שמפנה כללית לאבות דרבי נתן ונראה שכוונתו לנוסח א פרק לג שבידינו, שם
כבר התחיל המרי של בני ישראל כפי שנראה בהמשך. ראה גם אבות דרבי נתן נוסח ב פרק לו
שנותן בהם סימנים רי"ם, שב"ט, תתצ"ו.
[10]
אם נמשיך בשרשרת,
עשרה הניסיונות שניסו אבותינו את הקב"ה מוצגים כניגוד לניסים ולמכות מצרים
שהביאו להצלת העם (וכן או לא לניסים שעל הים). מוטיב זה מצאנו במקרא עצמו בחיבור
בין פרק קה בתהלים ובין פרק קו שהבאנו לעיל. פרק קה מספר את תולדות האומה מאברהם
אבינו ועד יציאת מצרים, כולל הניסים והנפלאות שנעשו שם, ואילו פרק קו מציג את
כפיות הטובה של עם ישראל במדבר. מתבקש גם קשר עם הניסיונות שנתנסה אברהם, הוא שהתבשר
"כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה". אך
מכאן יכולה גם לצמוח סניגוריה על ניסיונות עם ישראל במדבר, שהרי מה להם ולמדבר זה
אם לא שאמר אברהם "במה אדע כי אירשנה"? יש לזכור מהיכן באו בני ישראל
ומה עשו במצרים, וכדברי משה בסניגוריה שלו על חטא העגל כשהוא מזכיר לקב"ה:
"מהיכן הוצאת אותם?" (שמות רבה מג ז). הנה כי כן, טרם שבאנו לדון ולפרט
את ניסיונות אבותינו את הקב"ה במדבר, אולי נהפך מעט בזכותם.
[11]
ראה שם בתחילת פרק ג
במשנה מסכת ערכין: "יש בערכין להקל ולהחמיר, בשדה אחוזה להקל ולהחמיר, בשור
המועד שהמית את העבד להקל ולהחמיר, באונס ומפתה ומוציא שם רע להקל ולהחמיר".
והמשנה מסבירה ומפרטת את כולם שם בהמשך.
[12]
המשנה דנה בדין מוציא
שם רע על אשתו ומצביעה על כך שהקנס של מוציא שם רע גדול מזה של אונס או מפתה.
חותמת המשנה בדינם של המרגלים שאמרו לשון הרע על הארץ ועונשם היה גדול מאלה שעשו
את חטא העגל. "נמצא האומר בפיו יתר מן העושה מעשה". ראה דרשת ריש לקיש
על הפסוק המובא בסיום של המשנה: " אמר ריש לקיש: אמר קרא: וינסו אותי זה עשר
פעמים - על זה נתחתם גזר דין". ראה פירוש תורה תמימה הערות במדבר פרק יד הערה
טז: "והראיה מדכתיב מלת זה, דמיותר לגמרי.
משמע, דזה העון לבד שקול ככל העשר פעמים שלא שמעו בקולי וגרם העונש, ולא משום
דמנין גורם ורש"י בפסוק זה פירש דדייק לשון זה דמשמע על עון זה נחתם גזר דין".
מכל אלה משתמע שאמנם התורה מזכירה את המספר עשר ומדגישה שעוון המרגלים הוא העוון
העשירי, הוא "זה" ששבר את גב הגמל. אבל לא העיסוק בחיפוש מה הם בדיוק
עשרה הניסיונות או החטאים של בני ישראל עד כאן הוא העיקר, אלא "זה" –
המכה בפטיש. החטא הזה שכולו לשון הרע על הארץ.
[13]
הגמרא נדרשת לפירוט
ומנין הניסיונות בעקבות מדרש ספרי דברים פרשת דברים פיסקא א, הוא
ה"תניא" שנזכר כאן: "רבי יהודה אומר הריהו אומר במדבר בערבה וגו',
אלו עשרה נסיונות שנסו אבותינו את המקום במדבר ואלו הם שנים בים שנים במים שנים
במן שנים בשליו אחד בעגל ואחד במדבר פארן במרגלים". ראה שם ההקשר עם דרשתו של
רבי שמעון על אחד שהיה מקבל כל אחד בסבר פנים יפות: צדיקים כרשעים, וביקורתו של רבי
יוסי בן דורמסקית על רבי יהודה: "יהודה ברבי, למה אתה מעוית עלינו את הכתובים?".
אולי לא אהבו החכמים האחרים את המנייה הזו. כך או כך, הגמרא אינה מסתפקת באזכור
הכללי של עשרה הניסיונות במשנה (ובמקרא!), ומביאה מדרש תנאים שנראה לו כן חשוב
לפרט מה היו חטאי עם ישראל במדבר. אמנם, רבים מהם נזכרים בתורה שאינה מסתירה אותם (ראה
דברינו נטלתי ספר בראשית וקראתי בו בפרשת וישב), אבל לגמרא נראה חשוב
למנותם בדיוק ולהגיע למספר עשר. מדוע זה חשוב? אם התורה והמשנה לא פרטו, למה הספרי
והגמרא כן?
[14]
בירידה, שסירבו
להיכנס לים, ובעלייה (ביציאה), שלא האמינו שהמצרים טבעו ודרשו הוכחה: "מלמד
שהיו ישראל ממרים באותה שעה, ואומרים: כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד
אחר". ובירידה, ראה שוב אבות דרבי נתן בהערה 9 לעיל: "בשעה שעמדו
אבותינו על הים אמר להם משה: קומו עברו. אמרו לו: לא נעבור עד שנעשה הים נקבים
נקבים ... לא נעבור עד שנעשה הים בקעה לפנינו. אמרו [לו] לא נעבור עד שנעשה לפנינו
גזרים גזרים וכו' ". ראה דברינו וימרו על ים סוף בפרשת בשלח.
[15]
הכוונה כאן לפסוק כד
באותו פרק. בנוסח התורה שבידינו כתוב שם: "וילונו העם על משה לאמר מה
נשתה". הפסוק: "וילן העם על משה" שייך לנושא הבא, לרפידים. וצריך
לברר העניין בכתבי היד השונים של התלמוד. ראה פרויקט הכי גרסינן.
[16]
אלה שני המקומות
בתחילת המסע במדבר בהם צמא העם למים. השלישי הוא במי מריבה בסוף ארבעים שנות
הנדודים, בדור הבנים, ולפיכך לא נספר ב"עשרה". ומה בכל אותם שנים ארוכות
במדבר? אף תלונה? שקט ראוי לשבח, לא כן? ראה דברינו בארה של מרים בפרשת חוקת וראה כמו כן דברים ח טו:
"הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב
וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ".
[17]
אין פסוק כזה בנוסח
התורה שבידינו והכוונה לפסוק כה בפרק טז שמות: "הַיּוֹם לַה' הַיּוֹם לֹא
תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה" או לפסוק כט שם: "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל
יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי".
[19]
גם כאן אין זה ציטוט
מדויק, ראה פסוקים יט-כ שם: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר
מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר: וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ
עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה".
לאחר כל דקדוקי הפסוקים, מדובר בפרשת המן, בתלונות בני ישראל לא על צמא כי אם על
אוכל: "מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל
סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל
הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב" (שמות טז
ג). שים לב שהתלונה על חוסר אוכל מצויה בתווך בין התלונה על המים המרים במרה ובין
התלונה על חוסר מים ברפידים. ושלושתם מיד לאחר נס קריעת ים סוף. ובאמת, מה ניתן
לצפות מעם שיצא ממצרים אל המדבר ואין לו מה לאכול ומה לשתות?
[20]
שוב, אין פסוק כזה:
"בשבתכם על סיר הבשר" ועל כרחנו חזרנו לפסוק בשמות טז ג שכבר ראינו
בהערה הקודמת: "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ
בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ
לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל
הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב". פרשת המן משולבת עם אכילת בשר השלו והדרשן שמחפש
השלמה לעשרה הניסיונות, מונה כאן שני ניסיונות: הבקשה לבשר וללחם, כפי שאכן מופיע
בתלונתם. ראה פסוקים ג, ח ו-יב בפרק טז. פרשת שליו ראשון זו דורשת עיון מיוחד
בפרשת בשלח. ראה פירוש העמק דבר שמות טז ג שהתלונה על הבשר כאן הייתה "ברמז
תלונה על הקב"ה ... אבל לא היתה תלונה זו מפורש יוצא מפיהם כמו שהיתה תלונת
המתאוים במדבר".
[21]
בעגל, כמו שכתוב
בפשטות בתורה ואין צורך לחפש פסוקים והסברים. אבל כמה דרשות ופרשנויות נאמרו על
חטא זה ...
[22]
מדבר פארן הוא חטא
המרגלים בפרשתנו, כפי שכתוב בפשטות ובבירור בפרשה. עד כאן פירוט הניסיונות בנוסח
הגמרא. להסבר מפורט של גמרא זו ולפירוט רשימות אחרות של ניסיונות בני ישראל, הקדשנו
כאמור דף מיוחד 'מה הם עשרה הניסיונות שניסו אבותינו את המקום'. כאן נעצור במניית
הניסיונות ופירוטם ונפנה לכיוון אחר.
[23]
הגמרא חוזרת לדון
בלשון הרע או מוציא שם רע ומתמקדת במהות חטא המרגלים, לא בעובדה שהוא מס' 10:
"וכן מצינו שלא נתחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע ... אמר ריש
לקיש: אמר קרא: וינסו אותי זה עשר פעמים, על זה נתחתם גזר דין. תניא, א"ר
אלעזר בן פרטא: בוא וראה כמה גדול כח של לשון הרע, מנלן? ממרגלים, ומה המוציא שם
רע על עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה". גמרא זו היא
מהמקורות הראשיים על לשון הרע ומוציא שם רע.
[24]
פרקי דרבי אליעזר
מחזירים אותנו למוטיב שהזכרנו בתחילת דברינו, לקשר בין ניסיונות אברהם וניסיונות
דור המדבר. ראה בדומה גם פירוש מרכבת המשנה לרבי יוסף אלאשקר (ספרד צפון אפריקה,
מאות 15-16) על המשנה במסכת אבות: "והנה ג"כ עשרה ניסיונות של אברהם
הועילו ולזרעו, אשר בזכותם ניצולו מעשרה ניסיונות שניסו אבותינו לשם יתברך במדבר,
שנאמר: וינסו אותי זה עשר פעמים. והנה העשרה נסיונות הם הנזכרים במסכת ערכין".
לא ברור איך הועיל אברהם לחטא המרגלים שדור המדבר לא ניצול ממנו. אבל אם נחזור
לניסיונות של אברהם, לרוב השיטות שהעקידה היה הניסיון העשירי, אפשר שיש רעיון
מעניין בהשוואה של העקידה עם חטא המרגלים. גם אברהם ויצחק לא יצאו בפשטות מניסיון
העקידה! ראה דברינו חיי שרה – מחיר העקידה בפרשת וירא.
[25]
עשרה הניסיונות
שהתנסה בהם אברהם אינם קשורים לעשר המכות (הניסים במצרים). למרות שיכולנו לחשוב שבזכות
עשרה הניסיונות של אברהם יזכו בני בניו לעשר מכות מצרים, לא זה הקשר, אומר אלשיך, שהרי
בני אברהם זכו לעשרים ניסים: עשרה במצרים ועשרה על הים. האם הבעיה היא רק כמותית
או שאלשיך מעדיף להיעזר בעשרה הניסיונות של אברהם למטרה אחרת.
[26]
גם פירוש אלשיך מצטרף
לרעיון של הקשר בין ניסיונות אברהם והניסיונות של בני בניו במדבר. ראה שוב לשון אוצר
מדרשים (אייזנשטיין) עשר גליות: "עשרה נסיונות נסה הקב"ה את אבותינו".
לא אבותינו ניסו את הקב"ה, אלא הוא אותם. אולי על מנת שיזכו בני ישראל ויעמדו
בניסיונות אלה כמו אברהם אביהם. אלא שלא זכו ובאו ניסיונות אברהם והגנו על בני
בניו שלא עמדו בהם. כולל "ולא שמעו בקולי" שמתכפר ב"עקב אשר שמע
אברהם בקולי". אז למה באמת לא נסלח להם? למה לא התכפר לגמרי הניסיון העשירי
"זה" בזכות ניסיון העקידה? אולי כפי שכבר הערנו בהערה הקודמת: עקידת הבן
יצחק, כנגד עקידת דור המדבר ואולי משום שכאן מדובר במאיסת הארץ שהובטחה לאבות.
[27]
עשר הוא מספר
טיפולוגי שאינו חייב להיות מדויק, כמו אמא שגוערת בבנה: "כבר אמרתי לך מיליון
פעם שלא תעשה כך וכך". ראה פירוש אבן עזרא על הפסוק בפרשתנו: "זה עשר
פעמים הטעם - רבים. והזכיר עשר, בעבור היותו סך חשבון, כי הוא סוף האחדים, וראש
העשרות, שהם במחברת השנית". אבל פירוש מגן אבות לרשב"ץ על המשנה במסכת אבות
מבין שהמספר הוא כן מדויק ושלא נאמר שהוא מספר כללי: "עשרה נסיונות נסו
אבותינו להקב"ה במדבר ... הודיענו שהוא מספר מדוקדק ולא נאמר שלא בדקדוק,
'כמו זה עשר פעמים תכלימוני' [איוב יט ג], שהוא שלא בדקדוק, אלא לשון ריבוי, כלומר
הרבה פעמים תכלימוני". כך גם דברי ר"י אבן שועיב בדרשותיו על הפרשה:
"והמפרשים פירשו לאו דוקא עשר אלא הרבה כמו עשר נשים וגו'. אבל האמת בדברי
רבותינו ז"ל וכבר מנו אותן בערכין. והרמב"ם ז"ל מנה אותם וכו'
". הכל בעקבות פירוש הרמב"ם למשנה באבות שמחזיר אותנו לנושא פירוט
הניסיונות שניסו אבותינו את המקום, לו הקדשנו כאמור את הדף המקביל.
[28]
עזב ר' עקיבא את מידת
החסידות שלו ודן ברותחין את דור המדבר. זה ר' עקיבא שאמר: "ואהבת לרעך כמוך
- זה כלל גדול בתורה" (ספרא קדושים פרשה ב).
[29]
כבר הארכנו לדון
במקור זה בדברינו דור המדבר וחלקו לעולם הבא בפרשה זו בשנה האחרת. ר' עקיבא דן
ברותחין את דור המדבר, אולי גם מסיבות ונסיבות הקשורות בדורו וקנאותו הגדולה לארץ
ישראל. אבל שאר החכמים חולקים עליו ואף סונטים בו: עזב או שכח ר' עקיבא את מידת
החסידות! עם כל הביקורת הקשה על דור המדבר, הם שספגו הכל, הם שעברו בקיצוניות אחת
מבית עבדים למעמד הר סיני, הם ועבדיהם ושפחותיהם ראו מה שלא ראה יחזקאל ונביאים
אחרים, הם דור ראשון לגאולה שמשלם את מחיר המהפך (מה שתפסו והכירו בו דור החלוצים
בימינו, ראה דברינו מתי מדבר גם הם בפרשה זו). ועדיין קשה מדוע נבחר
פרק צה בתהלים המסתיים בפסוקים: "אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר
עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי: אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי
אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי" לקבל בו את שבת מנוחה! האם גם למקובלי צפת
שתקנו את קבלת שבת היה חשבון עם הפספוס של ארץ ישראל ע"י דור המדבר (והזדהו
עם שיטת ר' עקיבא?). אנו רוצים לחשוב שאדרבא, אזכור זה בא בהפוך, להדגיש את שיטת
ר' אליעזר והחכמים האחרים לאפוקי (להוציא) משיטת ר' עקיבא. עכ"פ, ראה פירוש דעת
מקרא לתהלים צה, בפרט לפסוק המסיים: "ארבעים שנה אקוט בדור" ודבריו
לסיכום הפרק כולו, שם. פרק שראוי לעיון במיוחד בשבת זו.
-------------------------------------
ונספח לו:
----------------------------------------
