קטני אמנה ונס אסוך השמן מסופרים גם בטארוט חסידי

בהשראת שיעור של הרב אלישע וישליצקי זצ"ל בענין "כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה ***

משנה במס' סוטה

לאחר החורבן, פסקו אנשי אמנה

אמר רבי יצחק: אין יותר אנשים שמאמינים באמת מאז החורבן

גמ':

רבי אליעזר הגדול אומר: כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה

גמ' עירובין סה: בשלושה דברים האדם ניכר: בכוסו, בכיסו ובכעסו

///////////////

בכיסו:

ממון הוא כלי

רש"י שם: (מאמינים באמת) שמאמינים בקב"ה לוותר ממונם

שמוכנים לוותר ממונם לנוי הידור מצוה {להוסיף מידות של יופי לקיום המצוות}, לוותר ממונו לצדקה {צדק וחמלה}, לוותר ממונו להוצאת  שבתות וימים טובים {לייחד עונג דלתתא עם עונג דלעילא}

ביצה טז: לוו עלי ואני פודה {אתה מבין שממון קים בעולם להוצאת שבתות וימים טובים}. ממון מוצב במקום השני בסדר העדיפויות, ראשית המשימה ואחריה הכלי

TODO LO QUE HAY AFUERA REFLEJA LO QUE HAY DENTRO
(incluido, por ejemplo, qué cartas te salen en una tirada de Tarot)

מ"ב פ"ד - מעשה השמן:

אסוך השמן. השמן זורם עד שנגמרים הכלים.

תמיהה: איך יתכן שייגמרו הכלים? תמיד אפשר לאסוף ממקום אחר!

דברי טליה פייגע: הכלים משולים ליכולת להכיל {כמו זה שהזוכים בפרס הגדול בלוטו, בדרך כלל מוצאים את עצמם מהר מאוד באותו מקום בו היו לפני הזכיה, כי עצמת השפע שברה את כליהם ובזבזו את הכל בלא חכמה כלל}

תמיהה ב': ולמה שהאשה לא תזמין ותחלוק את הנס עם כל העולם הסובב אותה לאחר שלא נשארים לה כלים?

דברי טליה פייגע: כי הנס המתרחש הוא פרטי, למענה בלבד. הרי בהמשך היא צריכה למכור את השמן על מנת לקבל כסף לשלם חובותיה ולהתקים ממנו היא ושני בניה. ולמי היא תמכור את השמן, אם דרכה גם כל סביבתה תשתתף בנס ויהיה אינסוף שמן חינם לכולם? {הרי צריך ליצור מחסור, כבי' חלל ריק -כמו בצמצום המפנה מקום לבריאה בתודעת האלוהים-, כדי שיתעורר ביקוש כנגד ההיצע של שמן, וזה מה שיניע בפועל את כלכלתה}.
oferta, demanda y escasez


hacia atrás entendemos lo que no pudimos en presente. por eso ahora, desde Maljút, puede remitirse a la Justicia y desde ahí al Sacerdote para reclamar eficazmente al Rey.

***** בהוספת הראי של הטארוט החסידי: *****
האשה זעקה אל הנביא, אל הכהן, אל איש האלהים. הזעקה היא באמת אל בורא עולם מלך מלכי המלכים, לבקש משפט צדק על העוולות שנעשו לה (החזון הכי גבוה שלה הוא שהמשפט יפתח שער להתקדשות חדשה המתקנת וממתיקה את כל הצער, בהרמוניה של כל העולמות כמו במיסתור ה20, "המשפט"). היא זועקת כמו העם אל "הכהן" במיסתור ה5. היא מצפה מאיש האלהים שינתב, שיכניס אל תוך כלים את ישועת ה'. והכהן בטארוט לא יכול כי אם להעביר אליהם את אשר "המלך" (המיסתור ה4) יתיר, כי העם אינו יכול לגשת אל המלך והמלך אינו חפץ לשמוע אותם. טרם התיקון הנדרש, מצב של הסתר פנים, של גלות, של געגוע חרש ואלם. אמנם בסיפור של אלישע והאשה האלמנה עם אסוך השמן (מלכים ב, פ"ד), המצב מתוקן. העם עולה בסולם צרתו עד מקום המיסתור ה15, "השטן", שמה הכל משטין עליו והעולם כמתעלל בו ונעשות בו כל מיני עוולות והשפלות, ואין זה כי אם התעוררות של חוסן, חישול, הסתגלות והכשרה של כלים המסוגלים לשפע ואינם נשברים, אינם מתפתים לאחוז במן של היום כאילו לא מובטח להם מן גם למחר. וכאלו כלים פותחים לפני העם, לפני האשה הזועקת, את שערי המקדש. ההוראה מפי איש האלהים מלמדת לפתוח שערי בינה, על מנת שהשמן, אוצר המקדש, יזדמן לאשה הזועקת בגלוי פנים.

-----

en la Luna, la Sacerdotisa ha sido enmendada, y está lista a recibir el aceite sagrado del Mago, que ahora ya sabe prepararlo. en la realidad / reflejo / proyección de las siete sefirót desde Jésed hasta Maljút, hay tiempo, y entonces hay también límite como el de kelím (herramientas y recursos necesarios) específicamente en presente, que son las meras manos en la Casa de Dios.

בענין השמן:

שמן = שמים  {ובא לרמוז היות שמן יורד מבינה עליונה מתוקנת (בחי' תבונה, ירח מלא) דרך דעת. ושמיני מתברך משביעי דהי' בינה המכונה שמיני כי ממנה השמן (והיא שמינית ממלכות כאשר סופרים דעת) מתברכת מן המלכות הנקראת שביעית (מבינה, בלי דעת) ושבת ושכינה} = לאהרן ולבניו = 390 = (ברא' א,ח) "שמים" = (ברא' ה,ב) "זכר ונקבה" {ספירת הבינה, שהיא זכר כלפי המלכות ונקבה כלפי החכמה}  = (ברא' כא,יא) "בעיני אברהם" = (שמ' א,יד) "בחמר ובלבנים" = (שמ' יט,ג) "ויקרא אליו י-הוה" = (שמ' כה,ו) "שמן" = (שמ' כה,לה) "מן המנרה" {קדימת המשימה לכלי: זה לא שזמינות השמן פותחת אפשרות למנורה, אלא שבזכות המנורה הנחוצה נברא בכלל ונזדמן השמן} {השמן בא מן הרצון, מכתר הרצון -מיסתור המשפט, התקדשות- לספירת הבינה, היא סוד המנורה ונרותיה בהן כוחו של השמן יוצא אל הפועל באור}  = (שמ' כז,ג) "לדשנו" = (שמ' לב,ו) "ויקמו (ויקומו) לצחק" = (ויק' ח,כא) "רחץ במים" = (ויק' יד,יז) "דם האשם" = (במ' יט,יז) "מעפר" = (דב' ט,כט) "ובזרעך הנטויה" = (דב' לג,כט) "מגן עזרך" = (מ"א א,ב) "ועמדה לפני המלך" = (מ"א ג,יא) "ויאמר א-להים אליו" = (מ"א ד,ג) "ספרים (סופרים)" = (יש' מב,כא) "למען צדקו" = (יש' מג,ט) "כל הגוים נקבצו יחדו"  = (יש' ס,ב) "וכבודו עליך יראה" {הכבוד שבתפארת יתגלה על המלכות המתוקנת לפקוד אותה} = (ירמ' ו,ה) "קומו ונעלה בלילה" {לעלות במלכות הנקראת לילה, עכשיו שהיא מתוקנת בבינה ומאירה} = (ירמ' מט,ה) "הנני מביא עליך פחד" = (מש' טו,ל) "ישמח לב"

חודש מרחשון:  נראה שהשם המקורי היה ירח-שמן – חודש שמיני (באכדית: shaman).

שמן זית זך כתית למאור = 1941 = [תהי' מ,ב] "קוה קויתי י-הוה ויט אלי, וישמע שועתי" 



------

   המן היה יורד "דבר יום ביומו", כדברי רבי אליעזר הגדול במדרש: מי שבורא את היום, בורא את פרנסתו. כמה מן ירד בשבת? כלום. שבת היא מקור הברכה, מכיון שהוא חידוש העולם העליון. על פי זוהר, גדול אמונה, מה יעשה בשבת? יערוך שולחנו דוקא, יענג את השבת ויתענג.

צדקה - רות הולכת ללקט בשדה. לשאלת חמותה נעמי על מעשיה, משיבה רות: שם האיש אשר עשיתי אתו בעז. 

טוען המדרש: היתה צריכה לומר "שם האיש אשר עשה אתי", אשר הוא עזר לה.

משיב המדרש: גדול מה שעשתה רות עם בעז ממה שעשה בעז עם רות.
מכוחה של רות יש לבעז, כי משמים מתגלגל עושר וממון לידיו על מנת שיעשה חסד עם רות.

----------------------------------------

מתוך ויקיפדיה:

נס אסוך השמן, הוא נס המופיע בספר מלכים ב', פרק ד', פסוקים א'-ז' שאותו חולל אלישע הנביא, לאישה שהייתה נתונה במצוקה. הוא נענה לבקשת עזרה של אלמנה מבני הנביאים, שלא היה בידיה את הממון הנדרש לתשלום חובותיה לנושה שאיים בשל כך, לקחת ממנה את ילדיה ולהפכם לעבדים. כל רכושה הסתכם בכד שמן אחד. אלישע הצליח לגרום לכך שכמות השמן בכד תספיק ליציקתו בכל הכדים ושאר המיכלים, ששאלה על פי עצתו משכניה. מכירת חלק מהשמן נועדה לכיסוי חובותיה וחלקו הנותר לתשלום עבור צרכיה וצרכי ילדיה.
sin promesa de término

נס זה הוא חלק ממחזור סיפורי אלישע העוסקים בניסים שחולל, וייחודו נובע מכך, שהיה זה הנס הראשון שעשה אלישע ליחיד, השונה במהותו מפעילותו הקודמת במישור הלאומי.^[1]

הסיפור המקראי כלשונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

א וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי-הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל-אֱלִישָׁע לֵאמֹר, עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת, וְאַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת-ה'; וְהַנֹּשֶׁה--בָּא לָקַחַת אֶת-שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ, לַעֲבָדִים. ב וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע, מָה אֶעֱשֶׂה-לָּךְ, הַגִּידִי לִי, מַה-יֶּשׁ-לכי (לָךְ) בַּבָּיִת; וַתֹּאמֶר, אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת, כִּי, אִם-אָסוּךְ שָׁמֶן. ג וַיֹּאמֶר, לְכִי שַׁאֲלִי-לָךְ כֵּלִים מִן-הַחוּץ, מֵאֵת, כָּל-שכנכי (שְׁכֵנָיִךְ)--כֵּלִים רֵקִים, אַל-תַּמְעִיטִי. ד וּבָאת, וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד-בָּנַיִךְ, וְיָצַקְתְּ, עַל כָּל-הַכֵּלִים הָאֵלֶּה; וְהַמָּלֵא, תַּסִּיעִי. ה וַתֵּלֶךְ, מֵאִתּוֹ, וַתִּסְגֹּר הַדֶּלֶת, בַּעֲדָהּ וּבְעַד בָּנֶיהָ; הֵם מַגִּישִׁים אֵלֶיהָ, וְהִיא מיצקת (מוֹצָקֶת). ו וַיְהִי כִּמְלֹאת הַכֵּלִים, וַתֹּאמֶר אֶל-בְּנָהּ הַגִּישָׁה אֵלַי עוֹד כֶּלִי, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, אֵין עוֹד כֶּלִי; וַיַּעֲמֹד, הַשָּׁמֶן. ז וַתָּבֹא, וַתַּגֵּד לְאִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לְכִי מִכְרִי אֶת-הַשֶּׁמֶן, וְשַׁלְּמִי אֶת-נשיכי (נִשְׁיֵךְ); וְאַתְּ בניכי (וּבָנַיִךְ), תִּחְיִי בַּנּוֹתָר.

עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת = 857 = (ויק' ח,יב) עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן {הפסוק השלם: וַיִּצֹק מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה, עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן; וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ, לְקַדְּשׁוֹ} = (דב' יב,כא) אות נפשך 

לָקַחַת אֶת-שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ, לַעֲבָדִים = 1545 = (ויק' ד,לה) וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא = (ש"א כט,ח) כי מה עשיתי ומה מצאת בעבדך

התיקון של מיסתור הכהן:
אני אעשה לך מה  /  הגידי לי = חסד  /  יש לך כבר מה בבית

מָה אֶעֱשֶׂה-לָּךְ, הַגִּידִי לִי, מַה-יֶּשׁ-לכי בַּבָּיִת = 1372 = (ברא' יא,ז) איש שפת רעהו = (ברא' לח,יד) ותסר בגדי אלמנותה מעליה = (שמ' ג,ט) הנה צעקת בני ישראל באה אלי = (במ' יג,לב) וכל העם אשר ראינו בתוכה = (דה"ב יז,ט) ספר תורת י-הוה = (דה"ב ג,ו) ויצף את הבית אבן יקרה

מָה אֶעֱשֶׂה-לָּךְ = 471 = (ברא' מא,מט) כי אין מספר = (שמ' לג,ה) מה אעשה לך {הפסוק השלם: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף--רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ, וְכִלִּיתִיךָ; וְעַתָּה, הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ, וְאֵדְעָה, מָה אֶעֱשֶׂה-לָּךְ}

הגידי לי = 72 = חסד = ע"ב

מַה-יֶּשׁ-לכי בַּבָּיִת = 829 = (שמ' ב,יד) ויירא משה ויאמר = (שמ' טז,כ) ולא שמעו אל משה = (דב' ד,יא) עד לב השמים חשך = (דב' לב,ז) זכר (זכור) ימות עולם = (ש"ב כג,יב) תשועה גדולה = (מ"א י,ז) ולא האמנתי לדברים = (מ"ב ח,כז) ויעש הרע בעיני י-הוה = (יש' א,טז) הזכו הסירו רע מעלליכם = (יש' מ,ח) השיבו פושעים  {יכול גם: מה רע יש בביתך שדורש תיקון או כפרה?} = (יש' נב,ח) קול צפיך נשאו קול = (יש' סג,יז) שבטי נחלתך = (ירמ' יח,ד) ונשחת הכלי = (נחום א,ה) ותבל וכל יושבי בה = (זכ' ב,ט) חומת אש סביב = (מש' כא,כו) התאוה תאוה = (קוה' א,טז) דברתי אני עם לבי = (דניאל יא,יג) בחיל גדול וברכוש רב = (דניאל י,יז) וראיתי אני דניאל לבדי

אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת, כִּי, אִם-אָסוּךְ שָׁמֶן = 1911 = (שמ' לב,א) כי בשש משה לרדת מן ההר {החכמה הסתלקה אל תוך כתר הרצון, ושמן אינו יורד דרכה עד לבינה} = (במ' יד,כב) הראים את כבדי ואת אתתי

כל בבית = 464 = (תהי' צא,טו) כי ידע שמי 

אָסוּךְ שָׁמֶן = 477 = (ברא' ג,כג) וישלחהו י-הוה אלהים = (ויק' כא,יז) להקריב לחם אלהיו = (במ' יד,יח) נשא עון = (במ' כו,יא) לא מתו = (ויק' ד,לא) והקטיר הכהן המזבחה = (יש' לג,ז) מלאכי שלום = (יש' לה,ד) הוא יבוא ויעכם = (יש' מד,יז) כי אלי אתה = (יש' מד,ב) הרחיבי מקום אהלך = (יש' נט,ו) מעשי און = (ירמ' לו,ה) לבוא בית י-הוה = (אס' ג,יא) ויאמר המלך להמן

כֵּלִים מִן-הַחוּץ, מֵאֵת, כָּל-שכנכי = 1190 = (ברא' ג,ח) ויתחבא האדם ואשתו

כֵּלִים רֵקִים = 450 = תן = (ברא' ג,ה) ונפקחו עיניכם = (שמ' כד,ג) ויען כל העם קול אחד = (ויק' טו,לג) לזכר ולנקבה = (ויק' כא,טו) מקדשו {מקדש אותו} = (במ' ו,יד) לשלמים = (דב' יד,כו) נפשך {שתהפוך את נפשך לבחינת כלים רקים, חלל ריק לקבל בו את השפע} = (דב' יח,י) קסם קסמים = (דב' כח,מא) תוליד = (דב' לב,מו) שימו לבבכם = (שופ' ט,ה) ויבא בית אביו = (ש"א יד,כו) ויבא העם אל היער = (ש"א יז,מה) אתה בא אלי = (ש"א כד,כא) השבעה לי בי-הוה = (ירמ' ג,טו) דעה והשכיל = (יח' לז,כד) ורועה אחד יהיה לכם = (תהי' מט,יז) כבוד ביתו = (תהי' עח,סט) מקדשו {מקדש שלו} = (תהי' צא,יד) כי בי חשק = (תהי' קא,ב) תבוא אלי = (תהי' קג,יא) כי כגבה שמים = (תהי' קיא,ז) מעשי ידיו = (תהי' קמה,ד) דור לדור {דור מלשון הידרדרות, השתלשלות, שבכל שלב בהשתלשלות צריכים להציב כלים רקים ומתוקנים לקבל את השפע ולמסור אותו הלאה} = (תהי' קנ,ו) כל הנשמה {באיחוד גלוי של כל הנשמות} = (איוב לא,ד) יראה דרכי {דרכיי} = (קוה' יא,ח) בכלם ישמח = (עז' ח,יח) ויביאו לנו כיד אלהינו הטובה עלינו

וַיְהִי כִּמְלֹאת הַכֵּלִים = 627 =  בכל ביתי נאמן הוא =   הביאו בני ישראל = תורה היא

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, אֵין עוֹד כֶּלִי = 504 = חצות = מנחות = מחנות = נביא אמת = שרגא = דומם צומח חי ומדבר = מאין באת {דהי' כל מה שקבלת במתנת חנם קבלת, ד"א בתמיהה איך יתכן שלא יהיה עוד כלי אם בכלל כל הכלים מאין באו לידיך כי לא שלך היו}

אֵין עוֹד כֶּלִי = 201 = אר (דהי' אור, בכתיב חסר, אור חסר החיבור הפנימי, יש שיבוש בזרם} = בצדקה = גומל חסדים = המלך והמלכה

וַיַּעֲמֹד הַשָּׁמֶן = 525 = ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו = (ברא' מו,לג) "מה מעשיכם" = (שמ' כט,לה) "תמלא ידם" {כמו במיסתור ה16, בית האלוהים, שהם יאספו כמלא ידיהם אך לא ימלאו כלים מהשפע המשתחרר להם, כי לנוכח קבלו, והם בוטחים באשר גם למחר לא יחסר. גם האשה האלמנה מקבלת בנדיבות רבה ומן הסתם הכלים שהיו ריקים ולא שלה מתברכים בשפע המתקן אותם, ובכ"ז יש לברכה מידה וגבול כמידת הכלים שלרשותה} = י-הוה צבאו-ת (שלא מופיע בתורה בכלל, ומופיע 256 פע' בנ"ך) = (מש' יח,יד) "רוח איש" {וכן איש רוח} = (קו' ו,ט) "מהלך נפש" 

         
!!!!

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, אֵין עוֹד כֶּלִי; וַיַּעֲמֹד, הַשָּׁמֶן = 1029 = יפה שעה אחת קודם = (דב' לא,ט) התורה הזאת {התורה הקובעת שהשמן יורד לפי מידת הכלים} =  (ברא' ז,טז) כאשר צוה אתו = (ישע' מה,יח) כי כה אמר י-הוה בורא השמים הוא הא-להים

לְכִי מִכְרִי אֶת-הַשֶּׁמֶן, וְשַׁלְּמִי אֶת-נשיכי  וְאַתְּ בניכי  תִּחְיִי בַּנּוֹתָר = 3888 =   [ברא' לב,כט] ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם־ישראל כי־שרית עם־אלהים ועם־אנשים ותוכל  =  [ברא' מג,יב]  וכסף משנה קחו בידכם ואת־הכסף המושב בפי אמתחתיכם תשיבו בידכם אולי משגה הוא   =  [ברא' מח,כב]  ואני נתתי לך שכם אחד על־אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי    =  [דב' יט,טו]  לא־יקום עד אחד באיש לכל־עון ולכל־חטאת בכל־חטא אשר יחטא על־פי שני עדים או על־פי שלשה־עדים יקום דבר   =  [מ"א ז,ג] וספן בארז ממעל על־הצלעות אשר על־העמודים ארבעים וחמשה חמשה עשר הטור

בַּנּוֹתָר = 658 = אש מים אויר אדמה = [מש' ז,ג] כָּתְבֵם, עַל-לוּחַ לִבֶּךָ = 658 = כִּי מַלְאַךְ יְהוָה-צְבָאוֹת הוּא = פֶּתַח הָאהֶל כְּחם הַיּוֹם = דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר = [ויקרא כב, ח] נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה־בה אני יהוה =[מלכים א׳ ד, יח] שמעי בן־אלא בבנימן

וְאַתְּ בניכי  תִּחְיִי בַּנּוֹתָר = 1585 = זכר למעשה בראשית = (ויק' יד,מ) והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר, אל מקום טמא = 1585 = (ברא' יח,כד) האף תספה ולא תשא למקום = (ברא' כז,ו) לאמר הנה שמעתי את אביך = (ברא' מא,ח) ואין פותר אותם לפרעה = (תהי' סג,ג) בקדש חזיתך לראות עזך

ניתוח הסיפור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהות "הצעקה" בפתיחת הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור המקראי נפתח ב"צעקה" – זעקתה של אלמנה השוטחת את מצוקתה בפני אלישע הנביא. אלמנה זו יכולה הייתה גם לבחור לצעוק בפני המלך, כפי שהיה נהוג בעת ההיא. הרב אלחנן סמט מתאר את תופעת הצעקה אל המלך כ"מוסד חברתי" שהיה נהוג בעולם המקראי, שבו היו רשאים האזרחים, לפנות אל המלך בלשון "הושיעה נא", וכשהמלך היה עונה "מה לך", הם היו מורשים לתנות בפניו את העוולות שנעשו להם, בתקווה כי יזכו לדין צדק. סמט השווה את הצעקה למלך לצעקה אל ה', שכן ה' הוא מלך מלכי המלכים, וכאשר "אין בעולם הארצי מי שיעשה את דינו של העשוק, הוא מוסר את דינו לשמים כדי שה' יצילנו מיד עושקו ויעשה את דינו בארץ". אלמנות רבות שנוצלו בגלל חולשתן, היו פונות לעזרה. בסיפורי המקרא ניתן למצוא מספר סימוכין לכך, כפי שמסופר בספר שמואל ב' פרק יד', על האישה החכמה מתקוע שהתחזתה לאלמנה אבלה כדי לחלץ מדוד המלך תקדים משפטי, שימנע ממנו להרוג את בנו אבשלום.

סמט משער כי האלמנה המופיעה בספר מלכים, העדיפה לצעוק בפני אלישע ולא בפני המלך משלוש סיבות: האחת, בשל חששה כי נוכח חובה הכספי, יצדיק המלך את הנושה, השנייה, בשל ידיעתה כי לאלישע יש מוניטין בסיוע לנזקקים, וכי הוא נאמן לדברי ה' המתייחסים למידת הרחמים בנוגע לאלמנות ויתומים, ככתוב בספר שמות: כל אלמנה ויתום לא תענון, והשלישית, בשל הכרתה כי צעקתה שתופנה דרך הנביא, למלך מלכי המלכים לא תשוב ריקם. כמו כן הוא מצביע על התייחסותו של רד"ק למדרש המספר כי האלמנה השתטחה בצר לה על קברו של בעלה שייעץ לה לפנות לאלישע: "זילי ליך לגבי אלישע בפורתא דמשחא דאשתאיר גביך, ולברכיך ביה. דאנא, כי אטמרתינהו למאה נבייא וזנתינהו במערתא בלחמא ובמיא, לא איטפיין בוציני דמשחא מינייהו לא ביממא ולא בליליא. לידכר ליה נביא מילי דידי לקודשא בריך הוא, וישלם לכו מאן דאוזפיניה..." בתרגום לעברית: "לכי לך אל אלישע במעט השמן שנשאר אצלך ויברכך בו. שאני, כשהסתרתי את מאה הנביאים וכלכלתי אותם במערה בלחם ובמים, לא כבה להם נר השמן לא ביום ולא בלילה. יזכיר לו הנביא (- אלישע) לקב"ה את דברי, ויחזיר לכם מה שלוויתי..."

זהות בעלה של האלמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ממדרשי חז"ל עוסקים בזהות האלמנה ובעלה, ובהם נאמר כי אלמנה זו הייתה אשת עובדיהו "אשר על בית אחאב", שהיה שר בממלכת אחאב, בחצר המלוכה בבירתו שבשומרון.^[3] כך מציג אותה גם יוסף בן מתתיהו וחלק ממפרשי הפשט הראשונים. הם מתבססים על דבריה המציגים את בעלה כ"ירא את ה'", שימוש שנאמר במקרא אך ורק על ארבעה אישים: על אברהם, על יוסף, על איוב ועל עובדיהו כפי שנאמר: וַיִּקְרָא אַחְאָב, אֶל-עֹבַדְיָהוּ אֲשֶׁר עַל-הַבָּיִת; וְעֹבַדְיָהוּ, הָיָה יָרֵא אֶת-ה'--מְאֹד. (מלכים א', י"ח, ג'). פרשן המקרא רלב"ג, התלבט אף הוא בשאלת זהות האלמנה ומתשובתו ניתן להניח כי אף הוא היה סבור כי האלמנה היא אשת עובדיהו. את דבריה "כי עבדך היה ירא את ה'" פרש כאילו אמרה, ידוע כי בני הנביאים היו כולם יראים את ה', לפיכך ברור כי בעלה שהיה ירא ה', לא עסק בעבודה זרה.^[2]

הנסיבות שהובילו לתביעת הנושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מדרשי חז"ל, מצוקתה הכלכלית של האלמנה וחובותיה לנושה נבעו ממעשהו של בעלה. הוא האכיל והשקה, באמצעות הלוואה בריבית שנטל, מאה נביאים שהסתיר במערה, כדי להצילם מאיזבל שרדפה אחריהם במטרה להורגם. "וַיְהִי בְּהַכְרִית אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי ה' וַיִּקַּח עֹבַדְיָהוּ מֵאָה נְבִיאִים, וַיַּחְבִּיאֵם חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה וְכִלְכְּלָם לֶחֶם וָמָיִם". (מלכים א', י"ח, ד'). לאחר שנפטר בעלה, דרש הנושה מהאלמנה את כספו. כיוון שהייתה חסרת אמצעים, לא היה בידיה לשלם את החוב, ולפיכך דרש ממנה על פי החוק שהיה מקובל אז בקרב הנוכרים, ובמקרים מסוימים גם בקרב בני ישראל, למסור לו את ילדיה שיהיו לו לעבדים.

השבת גמול[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שאלישע הגיע למסקנה כי האישה היא אלמנתו של עובדיה, חש חובה מוסרית לסייע לאלמנת האיש שסיכן את נפשו ואת מקורות מחייתו, למען הצלתם של הנביאים. ממדרש חז"ל ניתן ללמוד כי בשאלתו "מה אעשה לך", טמונה השאלה, כיצד ישיב לה את חוב צדקתו של בעלה, ובשאלתו השנייה "הגידי מה יש לך בבית", רצה לדעת על מה יסתמך הנס שיחולל, "לפי שהיה מנהג הנביאים לסמוך הנס על דבר מה, כדי שלא יהיה בריאת יש מאין".^[4]

ההוראות שקיבלה האלמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השאלת כלים וסגירת דלת הבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

למשמע תשובת האלמנה, כי חסרת אמצעים היא וכי יש בביתה רק אסוך שמן אחד, ברור היה לאלישע מה יהיה מתווה הנס שיחולל. הוא פקד עליה לשאול משכניה כלים ריקים רבים ככל שניתן ובתום המשימה לסגור את דלת הבית "ובאת וסגרת את הדלת בעדך ובעד בניך". סמט מסביר כי הדרישה לסגירת הדלת היא למנוע מזרים לחזות בנס שאמור להתרחש שם. הוא מבחין בין ניסים שנעשים בפומבי, שתכליתם להשפיע "על תודעתם של רבים", לבין נס זה של אלישע שכל תכליתו הייתה לפתור בעיה אישית של אלמנה ששיוועה לדין צדק. בהקשר זה מצטט סמט את רש"י המלמדנו כי "כבוד הנס הוא לבוא בהצנע". כמו כן מצטט סמט את דבריו של רבי יצחק מתוך מסכת תענית ח ע"ב: " אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין" ואת דבריו של תנא דבי רבי ישמעאל: אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו".

הסעת הכלים המלאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלישע ביקש מהאלמנה כי תרחיק ממנה כל כלי שתמלא, על מנת שיתפנה מקום לכלי הבא אחריו, " וְיָצַקְתְּ, עַל כָּל-הַכֵּלִים הָאֵלֶּה; וְהַמָּלֵא, תַּסִּיעִי" (והמלא תסיעי = 632). מכאן ברור כי הייתה זקוקה לבניה שיקרבו אליה את הכלים, כדי שתוכל לצקת בתוכם את השמן מתוך האסוך, מבלי להזיזו ממקומו, כפי שרש"י פירש: "ואת המלא תסיעי מלפניך, ותתני כלי אחר למלאותו וצלוחית השמן לא תזיזי ממקומו".^[4] 

ישנם מספר פרשנויות באשר להוראה זו של אלישע. הפרשן הספרדי רבי יעקב פידנקי שאל מדוע היה על הבנים לטרוח בטלטול כל החביות והכדים, בשעה שאפשר היה ביתר קלות לטלטל את פח השמן הקטן. רלב"ג השיב כי הוראתו של אלישע אפשרה לאלמנה לצקת את השמן ביציקה אחת, ללא הפסקה, כדי שהנס יוכל להתרחש ברציפות. הרד"ק הציע "כי מעשה נס לא יהיה אלא במקום שהתחיל בו" ,^[4] ואילו רש"י סבר כי אלישע התכוון לדמות את נס אסוך השמן למעיין נובע  {אסוך השמן משול למיסתור הכוכב עם שני כדיה השופכים בנהר כאילו הם פשוט פיות של מעיין}. ומכיוון שמעיין אינו יכול לזוז ממקומו, על הבנים היה לזוז במקומו.

צמצום הנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב סמט מבהיר כי דימוי אסוך השמן למעיין שממנו נובעים מים באופן תמידי, נועד לקשור את הנס לתופעה הקיימת בטבע, כדי לצמצם במידת מה את חריגותו. לכן כאשר פסקה היציקה לאחר שכל הכלים התמלאו, הפסיק השמן להתרבות. "וַיְהִי כִּמְלֹאת הַכֵּלִים, וַתֹּאמֶר אֶל בְּנָהּ: הַגִּישָׁה אֵלַי עוֹד כֶּלִי וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: אֵין עוֹד כֶּלִי, וַיַּעֲמֹד הַשָּׁמֶן". זאת ועוד, אלישע הבין כי מטרתו הושגה וכי אין צורך להרחיב את הנס, ביודעו כי "נס שאין בו הכרח הוא מיותר".^[4] כמו כן מגמת צמצום הנס, נועדה גם למנוע מצג שווא, כאילו האישה ניחנה בכוחות על טבעיים. הרמב"ם, התייחס אף הוא לצמצום הנס באיגרת תחיית המתים: "דע, כי המופת בדברים הנמנעים בטבע אינו משתהה כלל, ולא יאריך, ולא ישאר במצבו. כי אילו התמיד הדבר, היה אפשר לחשוד במופת. כי אילו נשאר המטה תנין, היו חושדים שהוא היה תנין מעיקרו..."

השימוש בשמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

רד"ק הבהיר מדוע חזרה האלמנה אל אלישע לאחר שכל הכלים התמלאו בשמן, "וַתָּבֹא, וַתַּגֵּד לְאִישׁ הָאֱלֹהִים". הוא הסתמך על מדרש מתוך 'תרגום של תוספתא' והניח כי האלמנה באה לומר לנביא, כי השמן התרבה ועתה רוצה היא לוודא אם אכן נועד השמן למכירה כפי שסברה מלכתחילה, והאם חייבת היא בתשלום מעשר על שמן זה שמקורו בנס. אלישע ענה לאישה "לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיך". במילים הללו הוא הורה לה למכור את השמן, אך פטר אותה מתשלום מעשר ולמעשה הצביע על כך כי אין להתייחס לשמן שמקורו בנס, כלשמן רגיל. בהמשך דבריו, "וְאַתְּ בניכי (וּבָנַיִךְ) תִּחְיִי בַּנּוֹתָר", הודיע לה כי למרות מגבלתו של הנס, שנעשה יש מיש, שנעשה במקום אחד, שנעשה כמעט באין רואים, היא ובניה לדורותיהם ימשיכו ליהנות מפירותיו.

-------------------------------