טיוטה לפ' דברים עליה ז

דברים, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. דב' ג,כב: "לא תיראום, כי י-הוה א-להיכם הוא הנלחם לכם".

לא תיראום, כי י-הוה א-להיכם הוא הנלחם לכם = 1085 = (ויק' י,י) "ולהבדיל בין הקדש ובין החל, ובין הטמא ובין הטהור" = (שמ' לג,יט) "וקראתי בשם י-הוה" = (יהו' ו,טז) "ויאמר יהושע אל העם הריעו" = (ש"א יב,יד) "אם תראו את י-הוה" = (ש"ב ז,י) "כאשר בראשונה" = (ירמ' ו,ז) "חמס ושד ישמע בה על פני" = (זכ' יד,יח) "אשר יגף י-הוה את הגוים" = (דה"א יז,ט) "כאשר בראשונה" = (תהי' ק,א) "מזמור לתודה, הריעו לי-הוה" 

לא תיראום = 688 = (דב' לא,יג) "את י-הוה א-להיכם כל הימים" = (זכ' ח,יב) "כי זרע השלום" 

כי י-הוה א-להיכם הוא הנלחם לכם = 397 = איש א-להים = שעה טובה = עזרא ונחמיה = (ברא' יב,ב) "ואעשך" = (ברא' יח,יח) "ואברהם היו יהיה לגוי גדול" = (שמ' לב,ד) "ויעשהו" = (דב' א,ה) "הואיל משה" = (במ' לד,יז) "ויהושע" = (ישע' מט,יח) "כלם נקבצו באו לך" = (ישע' נ,י) "יבטח בשם י-הוה" = (ישע' סג,יג) "לא יכשלו" 

הוא הנלחם לכם = 235 = (במ' ח,כד) "יבוא לצבא צבא" = (במ' י,לה) "ויפצו איביך" = (ישע' ב,ה) "באור י-הוה" = (ישע' נט,כ) "ובא לציון גואל" = (תהי' קמב,ב) "אל י-הוה אזעק" = (עזרא ה,ח) "ומצלח בידהם" = אהבה ויראה 

טיוטה לפ' דברים עליה ד ו

דברים, עליה ד, נצח בשבוע. דב' א,מו: "ותשבו בקדש ימים רבים, כימים אשר ישבתם".

ותשבו בקדש ימים רבים = 1472 = (ברא' ז,כג)  "וימח את כל היקום אשר על פני האדמה" = (ברא' ט,יא) "ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול"  

ותשבו בקדש" = 1120 = (דב' ל,ח) "ואתה תשוב" = שָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו = (שמ' כ,יז) ומשה נגש אל-הערפל = (במ' לה,כט) והיו אלה לכם לחקת משפט = (דב' ל,יד) בפיך ובלבבך לעשתו

ימים רבים, כימים אשר ישבתם = 1725 = כל העולם כולו גשר צר מאד והעיקר לא לפחד כלל = (דב' יא,כח) "אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת" = (דניאל ז,כז) "דִּי מַלְכְוָת תְּחוֹת כָּל-שְׁמַיָּא" = 

כימים אשר ישבתם = 1373 = (ברא' ב,ב) "מלאכתו אשר עשה" = (מ"ב ה,ד) "אשר מארץ ישראל" 

ימים רבים = 352 = ארך אפים = חלב ודבש 

----------------

דברים עליה ו, יסוד בשבוע. דב' ב,לב: "ויצא סיחן לקראתנו, הוא וכל עמו למלחמה, יהצה". 

סיחן = 128 = בינוני = הכהן הגדול = המלחמה 

ויצא סיחן לקראתנו, הוא וכל עמו למלחמה, יהצה = 1469 = (ירמ' כז,יג) "למה תמותו אתה ועמך" 

ויצא סיחן לקראתנו = 1022 = [מש' יד,כו] "ביראת י-הוה מבטח עז, ולבניו יהיה מחסה" = (שמ' לה,לא) "בחכמה בתבונה ובדעת" = (דב' ד,א) "ועתה ישראל" = (דב' ד,ז) "אשר לו א-להים קרבים אליו" = (דב' כו,יט) "ולתתך עליון" = (מ"א ט,ה) "לא יכרת לך איש" = ברית קודש 

הוא וכל עמו למלחמה, יהצה = 447 = (במ' ח,יד) "והבדלת" = (יהו' יא,יב ועוד) "משה עבד י-הוה" = (ישע' נב,יא) "נשאי כלי י-הוה" = (ירמ' לב,יח) "עשה חסד" = (תהי' קו,מז) "הושיענו" = (תהי' קטז,ו) "ולי יהושיע" = (איכה א,ג) "בין המצרים" = החופש הגדול = גבולות 

טיוטה דברים עליה א

דברים, עליה א, חסד בשבוע. דברים א,ה: "בעבר הירדן, בארץ מואב, הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר".

בעבר הירדן, בארץ מואב, הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר = 3186 = [ישע' מה,יב] "אנכי עשיתי ארץ, ואדם עליה בראתי; אני, ידי נטו שמים, וכל צבאם צויתי" 

בעבר הירדן = 543 = אהי-ה אשר אהי-ה = בישראל = (מ"א ג,ו) "את החסד הגדול הזה" = (ירמ' לז,יב) "בתוך העם" = (דה"ב ו,לד) "כי יצא עמך למלחמה על איביו" = (עזרא ז,י) "חק ומשפט"

בארץ מואב = 342 = (ברא' לב,ח) "ויצר לו" = (ברא' מב,לח) "שאולה" = (במ' כא,יד) "בספר" = (דב' כה,יא) "איש ואחיו" = (יח' לב,יב) "מים רבים" = (עמוס ב,ז) "ואיש ואביו" = (זכ' ב,ד( "מרב ימים" = (קו' א,ט) "הוא שיהיה" = (אס' א,יב) "לבוא בדבר המלך" = בעל כרחו = המלאך גבריאל = צדיקים ינוחו בו = רחם בחסדך

הואיל משה = 397 = השביעי (אברהם, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, משה) = (במ' לב,יב) "ויהושע" = (דב' כא,טו) "האהובה והשנואה" = (ישע' נ,י) "יבטח בשם י-הוה" = (דה"ב כ,לג) "ועוד העם לא הכינו לבבם" = (מש' יג,כא) "ישלם טוב" 

באר את התורה הזאת = 1633 =  (נחמ' יב,מה) "וישמרו משמרת א-להיהם" 

את התורה הזאת = 1430 = [מ"א ח,ס] "למען דעת כל עמי הארץ כי י-הוה הוא הא-להים אין עוד" 

טיוטה למסעי עליה ז

מסעי, עליה ז, שבת קודש, מלכות בשבוע. במ' לו,י: "כאשר צוה י-הוה את משה, כן עשו בנות צלפחד". 
ראשית כל (ובאופן הפוך מהנהוג בכל התורה) מקדים הפסוק שלנו להצהיר: כל הנעשה, נעשה בדיוק "כאשר צוה י-הוה את משה", המצביע בערכו 1394 לכך שהוא לא מצווה יחיד, אלא גם (יהו' ח,כא) "אשר צוה את יהושע"; ובאותו ערך, הנה מהות המצוה (יח' מד,ח):  "משמרת קדשי". מסתבר שה' צוה את משה אשר צוה את יהושע (ומשם, מן הסתם, יהושע לזקנים, לאנשי כנסת הגדולה וככה עד דורנו ב"ה), והצווי משמעותו  משמרת. ואיזו משמרת היא זו? "קדשי" = 414 כמנין "אור אינסוף" אליה ביכולתנו להוות צינור, כמנין "מקור חיים" היא התורה.  

צוה י-הוה את משה = 873 = אז ישיר משה = (שמ' ו,ז) "כי זעקו בני ישראל אל י-הוה" = (יהו' כד,כז) "אשר דבר עמנו" = (מ"ב ו,כג) "לבוא בארץ ישראל" = (ישע' מג,כא) "עם זו יצרתי לי" = (תהי' כב,כח) "וישבו אל י-הוה כל אפסי ארץ" = (תהי' קמ,ח) "עז ישועתי"  

כן עשו בנות צלפחד = 1116 = בראשית ברא = כתר מלכות = "מעשה אבות סימן לבנים" = שמיעה ריח ראיה טעם נגיעה = (ברא' ל,יח) "נתן א-להים שכרי" = (שמ' טז,ז) "וראיתם את כבוד י-הוה" = (שמ' טז,כח) "לשמר מצותי" = (ישע' מח,ב) "כי מעיר הקדש נקראו" = (עוב' א,יז) "וירשו בית יעקב" = (דה"ב כט,לא) "עתה מלאתם ידכם לי-הוה" 

בנות צלפחד = 670 = בית דין צדק = דין לעבד שיהא כרבו = (ברא' לג,יא) "כי חנני א-להים וכי יש לי כל" = (איוב ח,ו) "נות צדקך" 

על קרבות ישראל בארץ פלשתים: "שלח את עמי"

בס"ד

על קרבות ישראל בארץ פלשתים:

"שלח את עמי"

זה קצת מסחרר. סבלנו והצטערנו נורא בעופרת יצוקה, הרגשנו שמשהו לא בסדר, שהקצב וההחלטות הקשורות ללחימה חופפות את קמפיין הבחירות. לא יודע מי נותן שם למבצעי צה"ל, אבל שכל עליון גאוני שם תמיד בפיו את מה שמנסים להשאיר סמוי מן העין. כן, "מבצע עופרת יצוקה" שוה בגימטריה 1169 , בדיוק כמו "בחירות בישראל". והנה, כל המלחמה התחברה למערכת הבחירות שהתקימו חודש ומשהו לאחר הפסקת האש. וכבר אז ידוע היה שהחמס (תרתי משמע) בונה לו מנהרות (שמ' כ,ג) "מתחת לארץ" להרוג בנו, ונאמר משמים (יח' כה,טז) "הנני נוטה ידי על פלשתים", על תושבי עזה היא ארץ פלשתים, פולשים במהותם. הכל בערך 1169, הפלא ופלא.  

אח"כ הגיע תור עמוד ענן, גם הוא חלק חיוני בקמפיין בחירות. "מבצע עמוד ענן", בערכו 492, רומז על המצוה "ולא תגנב" שמתפרשת בגזל ובחמס ובריביות מופרזות ובעוד הרבה מהדברים שבערו כבר אז, בהתחלת ההתעוררות החברתית נגד יוקר המחיה בישראל: מצב של (ישע' ט,יח) "איש אל אחיו לא יחמלו", של חוסר חמלה בחברה עד כדי שחלק גדול בעם מתבטא באופן של (ישע' סב,יט) "קול בכי וקול זעקה". גם אז, לא נראה שפתרנו דבר.

והגיע הסיבוב הנוכחי, "מבצע צוק איתן", השוה בגימטריה 859; ופסוק אחד יש בתנ"ך כולו בערכו, האומר [ויק' יא,טו] "את כל ערב למינו". כל ערב, כל העולם הערבי למינו, לפרטיו. למינו, השוה "צום" שהם נמצאים בו ברמאדן, וכן "ביד חזקה"  כיאה לנו להשיב לזממם אשר המה זוממים נגדנו. עכשיו זה לא סתם מתחת לאדמה, אלא שיש להם מערכת צבאית שלמה עמוק תחתנו, בבחינת (מיכה א,ד) "והעמקים יתבקעו" = 859. בינתיים, בתור אומה, רחוקים היינו משמוע לזעקת הנשמות למען צדק וערבות. בכל חומר תבערה אפשרי, החברה הישראלית הוסתה בינתיים אחד נגד השני, עד שהגענו למצב של "שנאת חינם", השוה גם 859 כמו "מצבע צוק איתן" ומצביע על התיקון התהומי שעל  דחייתו מכפרים ככה, כמנין (שמ' טו,ט) "אמר אויב ארדף אשיג" כי איננו מכבד אותנו ואיננו מתירא מכוחותנו. והזעקה תופסת עכשיו צורה חדשה, נתקנת לומר (שופ' ג,ט)  "ויזעקו בני ישראל אל י-הוה", ויקבלו לתשובה (יה' כד,יב) "ולא בקשתך", לא בקשת ולא בחרב ולא בכלל בכלי הזין זה יקרה, כי אם בתיקון אותה שנאת חינם בקרבנו. 
אחרון חביב, "מבצע צוק איתן" שוה גם לדברי משה רבנו בשם ה' אל פרעה "שלח את עמי". וזו הזעקה המתעוררת בנשמות כעת, לקראת האתגר של חיים מתוקנים לעם ישראל. שלח את עמי. שחרר אותנו. לממשל המחניק, ולעולם העסקים העושקים, ולאכזריים למיניהם, ולאלה האוסרים או פוקדים על הכלל דברים השייכים לחיי הפרט בלבד, ולמנהיגים הרוחניים המחמירים את תנאי החיים של עדריהם ומצמצמים להם את מרחב הראיה, ולכל האלו המחפשים לעורר בנו פחד ויראה כלפי מה שאינו ראוי לעורר פחד ויראה כי אם רק להיות לעזרנו. אהבת חינם ותיקון המעוות, לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט בארצנו, יתקן את שורש הבעיה, וכבר לא יהיה צורך באירגון שיקח את המילה "חמס" בתור שם, לשים את החמס שבקרבנו לנגד עיננו. כך, באמת, נזכה בע"ה לישועת הפרט וישועת הכלל, כולנו יחד, אור לגוים, ממלכת כהנים וגוי קדוש. כן יהי רצון.

חומר גלם ללמוד מסעי עליה א

מסעי, עליה א, חסד בשבוע. במ' לג,ב: "ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי י-הוה, ואלה מסעיהם למוצאיהם".

עם ישראל יושב בערבות מואב, שבטי ראובן וגד וחצי מנשה בונים להם ערים במקום; ומשה כותב, מסכם את המסע בן 40 שנה מאז יצאו ממצרים עד רגע זה, נקודת מפנה בגורלו של עם ישראל. כל המסע, בן 42 תחנות, מקנה צורה לתהליך בו אומה מתקנת את תודעת העבדות שלה להסתגל לחיים של יחוד, של חיבור בין העם ותורתו וארצו וא-להיו; והנאמר על הכלל, נכון הוא לכל פרט, גם אז גם בהליך התיקון העצמי אליו כל בן אנוש מיועד מעת היולדו. תהליך של עליה, של העלאה של כל המצוי אל פסגת הרצוי. היחוד המיוחל מוצא ביטוי מהודר בערכו המספרי של כל הפסוק שלנו, 2336, השוה ל"ב פעמים חכמ"ה (32 * 73).

משה כותב להשאיר עדות חיה, למען יראו הדורות הבאים וייראו ולא יזידון עוד, למען יהיו בני ישראל זהירים ונבונים בבחירת דרכיהם בעולם. חותמת לכך מצאנו באשר "ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי י-הוה" שוה בערכו 1847 לכתוב (במ' כא,ט) "ויעש משה נחש נחשת", שלעורר יראת ה' עשאה; בעוד "ואלה מסעיהם למוצאיהם" שוה 489 , כמו (יהו' ד,ז) "והיו האבנים האלה לזכרון". שני משלים לאותו נמשל, ישתבח שמו.

מוצאיהם למסעיהם = 447 = תמז = בין המצרים = גבולות = החופש הגדול = (יהו' יא,יב) "משה עבד י-הוה" = (ישע' נב,יא) "נשאי כלי י-הוה" = "הושיעה נא" = 

מוצאיהם למסעיהם מסעיהם למוצאיהם = 894 = (דב' יד,כג) "ליראה את י-הוה א-להיך כל הימים" = (נחמ' ט,כא) "שלמתיהם לא בלו" 

מב מסעות ישראל

1. א - רעמסס  = 430
2. ב - סכת   = 480
3. ג - אתם  = 441
4. י - פני החירת  = 763
5. ת - מרה  = 245
6. צ - אילם  = 81
7. ק - ים סוף  = 196
8. ר - מדבר סין  = 366
9. ע - דפקה   = 189
10. ש - אלוש  = 337
11. ט - רפידם  = 334
12. נ - מדבר סיני  = 376  
13. נ - קברת התאוה  = 1119 
14. ג - חצרת  = 698
15. ד - רתמה  = 645
16. י - רמן פרץ  = 660 
17. כ - לבנה  = 77 
18. ש - רסה  = 265 
19. ב - קהלתה  =  540 
20. ט - הר שפר  = 785
21. ר - חרדה  = 217
22. צ - מקהלת  = 575
23. ת - תחת  = 808
24. ג - תרח  = 608
25. ח - מתקה  = 545
26. ק - חשמנה  = 403 
27. ב - מסרות   = 706
28. ט - בני יעקן  = 292
29. נ - חר הגדגד  = 227 
30. ע - יטבתה  = 626 
31. י - עברנה  = 327 
32. ג - עצין גבר  = 425 
33. ל - קדש  = 404
34. פ - הר ההר  = 415
35. ז - צלמנה  = 215 
36. ק - פונן  = 186 
37. ש - אבת  = 403 
38. ק - עיי העברים - עיים  = 417 \  130
39. ו - דיבן גד  = 73 
40. צ - עלמן דבלתימה  = 681 
41. י - הרי העברים  = 542 
42. ת - ערבת מואב  = 721
    

טיותה למטות עליה ה

אנשי הצבא, בזזו איש לו = 828 = צפנת פענח = (במ' לא,לח) שנים ושבעים = (דב' כו,יא) ושמחת בכל הטוב = ( = בחינת משיח = בורא מיני מזונות = 

בזזו איש לו = 369 = קרוב אליך = 369 = אהבה שנאה = הנבל וכנור = 369 = אהבה שנאה = כוכב-שביט = באהבה וברצון = הוי-ה היה עוזר לי = חן האשה = כי דבריך כאגלי טל = קרוב אליך = עולם הבריאה = ויאמר הוי-ה א-להים = 369 = אהבה שנאה = העם הפלסטיני

= 2 * 414 = אור אינסוף = בהפרידו בני אדם = 414 = אור אינסוף = יתד = תבואה = קדיש = מקור חיים 

ועוד הרבה

אגב מטות עליה ד

ויתן משה = 811 = תשוקה = (מש' א,ח) "שמע בני מוסר אביך" = (מש' לא,ל) "שקר החן והבל היפי" = (תהי' קיט,יח) מתורתך 

מכס תרומת י-הוה לאלעזר הכהן = 1610 = (ויק' יט,ט - כג,כב) "ובקצרכם את קציר ארצכם" = (הוש' ב,כא) "וארשתיך לי בצדק ובמשפט" 

כאשר צוה י-הוה את משה = 1394 = (במ' יז,כ) "האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח" = (יהו' ח,כא) "אשר צוה את יהושע" = (ישע' נא,יא) "ששון ושמחה ישיגון" = (יח' מד,ח) "משמרת קדשי" = (רות ד,יד) "אשר לא השבתי לך גאל היום" = (אס' ט,א) "אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם"

טיוטה לפינחס ו

פינחס עליה ו, יסוד בשבוע. במ' כח,כה: "וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם; כל מלאכת עבדה לא תעשו".

מה מיוחד ביום השביעי? הוא היום בו יאמר על ה' (ברא' מב,כה) "ויעש להם" ( = 461 = וביום השביעי), לשומרי השביעי אשר בו כל מלאכת עבודה לא יעשו, כי העבודה תיעשה למענם. ולמה "וביום" במקום "ביום"? מה עושה כאן "ו" החיבור? באה לרמוז שהפתח לנס נעול עד שיהיה יום שהוא שביעי לששת ימי מעשה: מעשה התיקון מזכה למנוחה מתוקנת.

אותו יום שביעי בבחינת "מקרא קדש", אשר מתפרש ומתבאר בערכו 745 , כמנין [מ"ב כא,י] "וידבר י-הוה ביד עבדיו הנביאים לאמר", ואז "יהיה לכם" בערך 120 השוה "לכלם", לכולם. ה' מדבר, דוקא בבחינת יום השביעי, ביד עבדיו הנביאים שהמחושים שלהם נפתחים, אך ברור מלכתחילה שדיבורו מכוון לכולם, להיטיב עם כל בריותיו.

745 = 

= (שופ' ו,כג) "ויאמר לו י-הוה שלום לך" = משתה

יהיה לכם = 120 = אליהו הנביא = בני נח = לכלם 

וביום השביעי = 461 = איתן = דור המדבר = יד אשה כיד בעלה = תניא = (ברא' מב,כה) "ויעש להם" 

וביום השביעי 

מקרא קדש יהיה לכם = 865 = (שמ' יט,יד) "וירד משה מן ההר" = (קו' ג,יב) "ולעשות טוב בחייו" = ברוך המבדיל בין קודש לחול = לכה דודי לקראת כלה 

כל מלאכת עבדה לא תעשו = 1429 = 

= 

מלאכת עבדה = 572 = והיו לבשר אחד = פני הדור כפני הכלב = במסכנת = בשר יין

"במסכנות" הוא המצב ההתחלתי ממנו הכלים בידינו לתקן ולהתעלות (מסכנת = 570 = בעולם התוהו). זה מצב של חוסר כלים אליהם האורות תוכלנה לחדור, השייך לעולם התוהו, ואפשר לתארו באשר "פני הדור כפני הכלב" האדיש ואיננו רואה כי אם תענוגות עצמו. העבודה היא לעלות משם לבחינת "עולם התיקון" בו נתגלים אורות וכלים (אורות וכלים = 719 = בעולם התיקון = השבת אבדה), וצריך להשיג יחוד האורות והכלים, יחוד קב"ה ושכינתיה בבחי' "והיו לבשר אחד"

לא תעשו = 807 = (ויק' כה,יט) "וישבתם לבטח" = (דב' ה,כ) "כי ידבר א-להים את האדם וחי" 

Tsuk Eitán, Gaza Tamuz 5774

El Estado de Israel batalla en Gaza. Para frenar el ataque hacia nosotros con misiles que fueron fabricados allí durante años, bajo las narices concientes de Israel, que observó todo el proceso y le permitió, por alguna razón, fructificar. Hoy, no hay un objetivo a esta operación más allá de neutralizar la capacidad de ataque del Hamas (cuyo nombre significa en hebreo "expoliación", para recordarnos que dicha práctica entre nosotros abre las puertas al mal que nos acomete) y sus amigos (sin duda, representantes del resto de las cualidades que el pueblo de Israel tiene que enmendar en general y en particular, para enmendar su destino): que no puedan, por un tiempo, disparar sobre nosotros; al menos no mucho. 
¿Por qué contentarnos con ese objetivo humillante, si es posible apostar a un cambio verdadero y completo, enmendando entre nosotros todo lo necesario para una vida de shalóm (en cada hogar, en cada sector social, en el país y de él hacia fuera) para el bien común, para el más amplio bien común? 
Alguien eligió apodar a esta operación militar con el nombre "Tsuk Eitán" (algo así como "roca poderosa", o "fundición firme"), cuyo valor numérico 657 nos remite inmediatamente a la aseveración de nuestros sabios: "Todo lo que Hace el Creador-Misericordioso, para Bien lo Hace" (en arameo: "kol man deávid rajmána, letáv ávid").
Y en lo referente a la operación Tsuk Eitán, la aspiración se ve alta: con el mismo valor numérico de su nombre, no sólo (Shemot-Ex. 15,1) "al caballo y a su jinete levantó en el mar" sino que luego, (Shemot 15,25) "Y se endulzaron las aguas" ("vaimatkú hamáim"). Incluso aquellas aguas que sirvieron para vencer al enemigo, que se vincularon con la muerte, se endulzan tras la batalla. No hay pérdida ninguna.
Esto, todo tiempo que seamos dignos de ayuda de lo Alto; que rectifiquemos nuestra línea de acción con la finalidad trascendental de nuestra vida sobre la tierra. Esto, todo tiempo que salgamos a enfrentar al enemigo externo desde la decisión de vencerlo por completo; algo que no se ve fácilmente en las declaraciones de quienes comandan la nación, que supieron todo el tiempo acerca de la fabricación local en Gaza de miles de misiles que están siendo disparados justo ahora hacia casi todo el territorio de Israel, y por alguna razón, permitieron que ocurriera. Esto, todo tiempo que, por fin, exacto como fue condición también para la conquista de la tierra en tiempos de Iehoshúa-Josué, nos unamos como un sólo hombre a defender nuestro asentamiento en nuestra tierra, cuyo objetivo es de modo revelado (Vaikrá-Lev. 25,38) "ser para vosotros E-lokím" ("lihiót lajém leE-lokím" = 657), lo que no es posible sino por vía de que se cumpla (Bamidbar 5,3) "y no contaminarán (de impureza, de pecado) sus campamentos". No reinará el bien sin la depuración o conversión del mal. De suyo, de la impureza ya vigente hay que liberarnos también.
Esta es una oportunidad singular, colectiva, de elegir los caminos de lo Alto, de elegir las leyes sobrenaturales que rigen sobre Israel cuando Israel hace lo necesario para merecerlo, para estar a la altura del milagro necesario. (Ezeq. 13,23) "Y sabréis que Yo soy Hashém" ("vida'tén ki Aní Hashém" = 657) es la finalidad trascendente de toda intervención divina en el campo de batalla, y entonces, debemos probar y revelar valentía y coraje para defender lo nuestro tenazmente, neutralizar por completo al enemigo externo que nos amenaza a todos, desde el esfuerzo íntimo invertido en enmendar con amor las reglas que rigen nuestras vidas y los vínculos que nos unen, para brillar desde (Kohelet-Ecl. 12,10) "palabras-cosas de Verdad" ("divréi Emét" = 657) que laten dentro nuestro, dentro de cada quien, y así en círculos concéntricos, en la comunidad humana que nos reúne.

עוד טיוטה: פינחס עליה ה

פינחס עליה ה, הוד בשבוע. במ' כח,י: "עלת שבת בשבתו; על עלת התמיד, ונסכה".

עלת שבת בשבתו; על עלת התמיד, ונסכה = 3112 = (ירמ' לד,י) "לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו חפשים" 

"עלת שבת בשבתו; על עלת התמיד, ונסכה" = 3112 = [יהו' ב,כד] "ויאמרו אל יהושע, כי נתן י-הוה בידנו את כל הארץ; וגם נמגו כל ישבי הארץ מפנינו".

נתן י-הוה בידנו את כל הארץ = 1345 = [דב' כז,יז] "ארור מסיג גבול רעהו, ואמר כל העם אמן" 

נמגו כל ישבי הארץ מפנינו = 1003 = (שמ' יד,כח) "הבאים אחריהם בים, לא נשאר בהם" = (במ' כ,כט) "כל בית ישראל" = (דב' כט,יב) "למען הקים אתך היום לו לעם" = (ישע' כד,יח) "וירעשו מוסדי ארץ" 

וגם נמגו כל ישבי הארץ מפנינו = 1052 = "ארץ זבת חלב ודבש" = "טהרת המשפחה" = (ויק' טו,כד) "ותהי נדתה עליו וטמא" = (מ"א יב,כ) "ויהי כשמע כל ישראל" = (דה"א כא,ג) "למה יהיה לאשמה לישראל" 

רש"י: ולא עולת שבת זו בשבת אחרת עכ"ל, אלא כל דבר בעתו, כענין לחיות עם הזמן

עלת שבת בשבתו = 1912 = [תהי' קיט,קיז] "רבים רדפי וצרי, מעדותיך לא נטיתי" = 

על עלת התמיד = 1059 = (במ' כז,יא) "והיתה לבני ישראל" = (שופ' כ,יא) "ויאסף כל איש ישראל" 

ונסכה = 141 = מונדיאל = מצוה = נאמן = צאן = מלאכים 

תמימותו של נח

אשר מחיבתו את מצוות ה' הידר בתמימות להביא ילדים לעולם (דה' לקיים את מצוות פרו ורבו) דוקא בגיל 500, כערך "פרו ורבו"

רמזים למשמעות טהרת המשפחה

וגם נמגו כל ישבי הארץ מפנינו = 1052 = "ארץ זבת חלב ודבש" = "טהרת המשפחה" = (ויק' טו,כד) "ותהי נדתה עליו וטמא" = (מ"א יב,כ) "ויהי כשמע כל ישראל" = (דה"א כא,ג) "למה יהיה לאשמה לישראל" 

מבצע צבאי "צוק איתן" בעזה, תמוז ה'תשע"ד

מדינת ישראל נלחמת בעזה. להפסיק את הירי אלינו של הטילים שנוצרו שם במשך שנים תחת אפה המודעת של מדינת ישראל, שעקבה אחרי כל המהלך ונתנה לו, משום מה, להניב פרי. היום, אין כוונה מוצהרת למבצע זה כי אם לנטרל את יכולת התקיפה של החמס (הנקרא כך על שם החמס הפותח פריצות אצלנו לפורענות) וחבריו (הכוונה ליתר המידות הרעות שעם ישראל חייב לתקן בכלל ובפרט כדי לתקן גורלו); שלא יוכלו, לזמן מה, לירות עלינו, לפחות לא הרבה. למה להסתפק בהישג עלוב אם אפשר ללכת על כל הקופה, ולתקן כבר את הנדרש לשלום ולטובת הכלל, כל הכלל?

מישהו בחר לכנות את המבצע הזה בשם "צוק איתן", השוה בגימטריה 657 , כמו האימרה מהגמרא "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד": כל מה שעושה הרחמן, לטוב הוא עושה.

ובאשר למבצע "צוק איתן", הרעף לכך גבוה: בערך שם המבצע, לא רק (שמות טו,א) "סוס ורכבו רמה בים", אלא שלאחריו, (שמות טו,כה) "וימתקו המים". אפילו אותם מים המשמשים לפורענות, נמתקים לאחר הקרב. אין שום הפסד.

זה, כל עוד נהיה ראוים בכלל לעזרה משמים, שניישר קו עם תכלית היותנו עלי אדמות. זה כל עוד נצא אל מול האויב החצוני בהחלטה לנצחו בשלמות, דבר שלא נשמע כעת מכבי' מנהיגי העם, אשר ידעו כל הזמן על היצור בעזה של אלפים מהטילים שכרגע ממש נורים לכיוון רוב שטח המדינה, ונתנו לזה לקרות. זה כל עוד, סוף סוף, בדיוק כפי ששימש תנאי לכיבוש הארץ תחת יהושע בן-נון, נתאגד כאיש אחד להגן על ישובנו בארצנו, אשר תכליתו ככתוב (ויקרא כה,לח) "להיות לכם לא-להים", ואין זה יעמוד כי אם על כך שיתקיים (במ' ה,ג) "ולא יטמאו את מחניהם". מן הסתם, מן הטומאה הקיימת חייבים גם להיטהר. 

זו הזדמנות נדירה, לאומית, לבחור בדרכי שמים, לבחור בחוקים העל-טבעיים החלים על ישראל כשהוא  עושה כל דבר המזכה אותו לכך. (יחז' יג,כג) "וידעתן כי אני י-הוה" (= 657) בתכלית הכרעה על-טבעית למבצע, ואם כן, צריכים להוכיח ולגלות אומץ להגן על כל אשר לנו בנחיצות, לנטרל לגמרי את האויב המאים על כולנו, ולתקן באהבה את נוהלי החיים אצלנו, לזהור מתוך (קו' יב,י) "דברי אמת" הפועמים בקרבנו, מתוך אשר בפרט, אכן בכלל.

טיוטה לפינחס עליה ד

פינחס, עליה ד, נצח בשבוע. במ' כז,טו: "וידבר משה אל י-הוה לאמר".

בכל התורה כולה, החל בפסוק בשמות ו,י וכלה  בבמדבר לה,ט, מופיע ששים ותשע פעמים הפסוק "וידבר י-הוה אל משה לאמר" השוה 895; 69 פעמים בהן מידת החסד של בורא עולם נגלית אל משה בדיבור. ובכן, ס"ט פע' 895 = 61755, השוה מש"ה (= 345) פעמים "ונהפוך הוא" (= 179). ואז יש את ההופעה המספר שבעים של אותו פסוק רק בסדר אחר, בה משה באמת הופך ממקשיב לה' לדובר לפניו ית': "וידבר משה אל י-הוה לאמר" (יש עוד שני פסוקים בתנ"ך, בתהילים קנט,טז וכן קטו,נג, השוים 895, למלא 72 כמנין חס"ד הופעות של המספר כערך של פסוק שלם).  

אם עם ישראל כולו צפוי לשמש אור לגוים, לא יפתיע אותנו שההודעה "וידבר משה" תהיה שוה, בערכה 567, לתואר תפקידו אשר עומד (ירמ' לא,ו) "בראש הגוים". הדיבור של משה עומד במידת הנצח כלפי עם ישראל, ומתפשט משם בבחינת הוד לבריאה כולה לתקנה. וכן המשך הפסוק, "אל י-הוה לאמר", יאשר זאת בערכו 328 כאמרו (תהי' נט,ו) "לפקד כל הגוים" במשמעות דבריו.

  ועדיין: מה יגרום למשה לנהוג דוקא פעם אחת, בדיוק לפני עת עזיבתו את העולם הזה ומסירת נשמתו, בחוצפה כזו בה הוא כאילו משוה את דיבורו לדיבור של האל ית'? משה מדבר "אל י-הוה לאמר", הרומז בערכו 328 גם לכתוב (ברא' כד,ט) "על הדבר הזה": לחלוק על הכרח מיתתו הוא בא וטוען, לדברי האור החיים הקדוש. ועוד בפרט, שוה גם כמנין (דב' ב,ח ועוד) "ונעבר", ונעבור, שאולי יש עדיין סיכוי להמתיק את הגזרה באופן שהוא, אשר נשמתו כוללת את נשמות כל ישראל בבחינת משיח (ועל כך ידבר על עצמו בלשון רבים), יעבור את הירדן בראש בני ישראל ויכניס אותם לארץ המיוחלת. ולא מתוך שמחה הוא ידבר, אלא (דה"ב טו,ד) "בצר לו", כי מהיותו מנהיג אמתי דואג הוא לא לעצמו אלא לעתיד עמו ועדרו, כאשר יוכח מדבריו בהמשך, כשידרוש מה' שימנה מנהיג כמוהו לרעות את צאן ה' ולהדריך אותו בכיבוש וישוב הארץ.

על כל פנים, יש כאן לימוד זוהר לכל הדורות: מי שמבוטל לה' ומסור לטובת הכלל, מותר לו להתחצף כבי' לפני ה', בחוצפה של קדושה, ולבקש על עצמו כמבקש לטובת הכלל, מהיות חייו הפרטיים טובים ונוחים לקהילה. ועוד אפשר להחמיר ולהתנות גם שזה מותר אך לזה אשר ידבר ה' אתו פנים אל פנים; אך כפי שבדרך כלל אנו מבינים שמעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו אף כוננהו ית', בדרך של חסידות ניתן להבין שהתעוררות האדם בטוח פותחת את הצינורות למשוך עדיו את דברי א-להים חיים להשפיע לתיקון עולם, והרשות נתונה להשתדלות, ועדיין הכל בידי שמים.

אל י-הוה לאמר = 328 = כובש = חידוש = שכח = (ברא' כד,ט) "על הדבר הזה" = (שמ' ד,יב) "ואנכי אהיה עם פיך" = (דב' ב,ח ועוד) "ונעבר" = (ש"ב ו,ג) "וישאהו" ("vaisaUhu, ונקרא אותו "vaisaEhu") = (דה"ב טו,ד) "בצר לו" = (תהי' נט,ו) "לפקד כל הגוים" 

ויש עוד שני פסוקים בודדים בתנ"ך בערך 895, למלא חס"ד פעמים להופעת 895 כערך לפסוק שלם. 

(תהי' נט,טז) "המה ינועון לאכל, אם לא ישבעו וילינו"

(תהי' קטו,יג) "יברך יראי י-הוה הקטנים עם הגדלים"

ניצוצות לפינחס ד

פינחס, עליה ד, נצח בשבוע. במ' כז,טו: "וידבר משה אל י-הוה לאמר".

"וידבר משה אל י-הוה לאמר" = 895

בכל התורה כולה, החל בפסוק בשמות ו,י וכלה בפסוק בבמדבר לה,ט, מופיע ששים ותשע פעמים הפסוק "וידבר י-הוה אל משה לאמר"; 69 פעמים בהן מידת החסד של בורא עולם נגלית אל משה בדיבור. ובכן, ס"ט פע' 895 = 61755, השוה מש"ה (= 345) פעמים "ונהפוך הוא" (= 179). ואז יש את ההופעה המספר שבעים של אותו פסוק, בו משה באמת הופך ממקשיב לה' לדובר לפניו ית': "וידבר משה אל י-הוה לאמר". 

179 = עקדה = (במ' כז,ד) "כי אין לו בן" (אס' ט,א): "ונהפוך הוא"! 

וידבר משה = 567 = את פני י-הוה = (ירמ' לא,ו) "בראש הגוים" = 

אל י-הוה לאמר = 328 = כובש = חידוש = שכח = (ברא' כד,ט) "על הדבר הזה" = (שמ' ד,יב) "ואנכי אהיה עם פיך" = (דב' ב,ח ועוד) "ונעבר" = (ש"ב ו,ג) "וישאהו" ("vaisaUhu, ונקרא אותו "vaisaEhu") = (דה"ב טו,ד) "בצר לו" = (תהי' נט,ו) "לפקד כל הגוים" 

ויש עוד שני פסוקים בודדים בתנ"ך בערך 895, למלא חס"ד פעמים להופעת 895 כערך לפסוק שלם. 

(תהי' נט,טז) "המה ינועון לאכל, אם לא ישבעו וילינו"

(תהי' קטו,יג) "יברך יראי י-הוה הקטנים עם הגדלים"

טיוטה לבלק ז

בלק עליה ז, מלכות בשבוע. במ' כה,א: "וישב ישראל בשטים, ויחל העם לזנות אל בנות מואב".

אמר ריש לקיש (סוטה ג,א): "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". וישב ישראל בשטים, לשון שטות, ולדברי רש"י לשון שיט דהינו טיול. יושבים דוקא "בשטים" = 361 = (ויק' כו,מא) "בארץ איביהם", הרי מקום הנמלך ברוח שטות, שם מתעורר האויב הפנימי של האדם. לרגע קט הם רגועים, נראה כחלף בחסדי שמים האיום של בלעם ובלק עליהם. הם מחוברים לבורא עולם, ונמצאים (יח' כו,כ) "בארץ חיים" מבחינתם, שם (שה"ש ד,טו) "באר מים חיים" היא התורה שבידיהם. לא בזדון יכשלו, כי אם העם (ברא' נ,כ) "חשבה לטבה" ולא התכוון לרעה.

בשטים = 361 = (ברא' נ,כ) "חשבה לטבה" = (ויק' כו,מא) "בארץ איביהם" = (שופ' יט,י) "ולא אבה האיש" = (יח' כו,כ) "בארץ חיים" = (שה"ש ד,טו) "באר מים חיים"

לזנות אל בנות מואב = 1031 = אהבת הבריות = תיקון המידות = [שה"ש ז,יב] "לכה דוי נצא השדה נלינה בכפרים" 

רש"י:

לכה דודי נצא השדה - דרשו רבותינו בעירובין אמרה כנסת ישראל רבונו של עולם אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהם גזל ועריות אלא כיושבי פרזות שהם בעלי אומנות ועוסקין בתורה מתוך הדחק

נלינה בכפרים - נלינה בכופרים בא ואראך בני עשו שהשפעת להם טובה וכופרים בך

וישב ישראל בשטים, ויחל העם לזנות אל בנות מואב = (ש"א א,יג) "היא מדברת על לבה, רק שפתיה נעות" 

טיוטה לבלק ו

 בלק עליה ו, יסוד בשבוע. במ' כד,יא - דברי בלק מלא מואב אל בלעם: "ועתה ברח לך אל מקומך; אמרתי כבד אכבדך, והנה מנעך י-הוה מכבוד".

יש משהו עקום, משהו לא ממש בסדר, באימרה "ברח לך אל מקומך", ולא חשוב מי יאמר אותה למי. אם אל מקומך תלך, למה לך לברוח? למקום שלך, של עצמך, עולים, מגיעים, באים; בטוח, לא "בורחים" אליו, אלא אם אתה נבזה מטבעך, כמו בלעם, או אם פשוט לא זכית לראות שמקומך יאה לך ואתה יאה למקומך וכאילו אתה חיב לבקש רשות וסליחה מכל יתר העולם על זה שאתה מעז לפתוח את הדלת ולהיכנס הביתה. איכשהו, זה שהפקודה "ברח לך אל מקומך" שוה בערכה 978 לשמו של "בנימין זאב הרצל" מזכיר לי את המום מלידה של הציונות החילונית, עליה השלום. לא נאמר "הבה נחזור לארצנו ונזכה לגאולה שלמה", אלא נאמר "ברח לך אל מקומך" סתם לפני שיתעוררו לתפוס אותך. ואולם נבנה על זה בנין שלם של טקטיקה, אבן היסוד פשוט עדורת כל יופי, וכוחה ממשיך לשמש לכל מיני תאוות ירודות של דוברי גדולות העושים בקטנוניות אך לעצמם.
"ועתה ברח לך אל מקומך" מוסיף לאמור את החיפזון: הזמן לקיים את הנדרש הוא דוקא עתה. ונשקיף בתועלת לדחיפות מתוך הערך 978 של המשפט, הרומז לכתוב (מ"ב יט,יט) "וידעו כל ממלכות הארץ", וכן ביתר דיוק, (ישע' יט,כא) "וידעו מצרים את י-הוה ביום ההוא". מועד מסוים ההכי טוב לכך שהנס יפורסם וישפיע סביב ויעורר לאמונה ולתשובה, הוא העת הנכונה לכל נס גלוי אף אם הוא נס פרטי, אשר יקבל ערך נוסף אדיר לטובת הכלל. 

אמרתי כבד אכבדך = 724 = אחרית הימים = אור זרוע לצדיק = בית חדש = זוכר חסדי אבות = (שמ' ג,יג) ויאמר משה אל הא-להים = (שמ' יא,ה) ומת כל בכור = (שמ' יב,יג) ופסחתי עלכם = (מש' טז,ז) ברצות י-הוה 

כבד אכבדך = 73 = חכמה 

והנה מנעך י-הוה מכבוד = 344 = שמד = פרדס = רזיאל המלאך = אליסף בן דעואל = (ברא' לו,כא) בארץ אדום = (דב' טו,י) יברכך י-הוה א-להיך = (מש' ז,ד) אמר (אמור) לחכמה = (איכה ד,טז) פני י-הוה חלקם 

מנעך י-הוה מכבוד = 278 = אור הגנוז = (במ' כב,יח) ויען בלעם = (במ' כב,כ) ויבא א-להים אל בלעם = (תהי' לא,טז) הצילני מיד אויבי = (תהי' קיט,קכד) וחקיך למדני = (קוה' ז,כו) טוב לפני הא-להים = (עזרא נ א,ח) זכר נא

ועתה ברח לך אל מקומך; אמרתי כבד אכבדך, והנה מנעך י-הוה מכבוד = 2046 

אגב בלק עליה ה

ואפילו נביא מבוטל לה' כמו בלעם במקרה שלנו, מתוך כוונה רעה למעשה טוב (לברך את ישראל, רק בעל כרחו)  

לא איש אל ויכזב = 418 = (ברא' מה,כו) "וכי הוא משל" = (דה"א יא,יד) "ויושע י-הוה" 

ובן אדם ויתנחם = 617 = הברית = איש אשה = גבורות = במידה שאדם מודד בה מודדין לו = (שמ' ג,טו) "זה שמי וזה זכרי" = (הוש' י,ג) "והמלך מה יעשה לנו" 

ההוא אמר ולא יעשה = 680 = (ברא' כו,כח) "ראו ראינו כי היה י-הוה עמך" = (ברא' מא,יב) פתר = (דה"ב כ,כט) "עם אויבי ישראל" 

ודבר ולא יקימנה = 464 = (ברא' כה,כד) "ללדת" = (דב' כג,כא) "בכל משלח ידיך" = (ישע' לג,כב) "הוא יושיענו" = (הושע א,ז) "ולא אושיעם" = (הושע יג,טו) "אוצר כל כלי חמדה"