מסעי, עליה א, חסד בשבוע. במ' לג,ב: "ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי י-הוה, ואלה מסעיהם למוצאיהם".
עם ישראל יושב בערבות מואב, שבטי ראובן וגד וחצי מנשה בונים להם ערים במקום; ומשה כותב, מסכם את המסע בן 40 שנה מאז יצאו ממצרים עד רגע זה, נקודת מפנה בגורלו של עם ישראל. כל המסע, בן 42 תחנות, מקנה צורה לתהליך בו אומה מתקנת את תודעת העבדות שלה להסתגל לחיים של יחוד, של חיבור בין העם ותורתו וארצו וא-להיו; והנאמר על הכלל, נכון הוא לכל פרט, גם אז גם בהליך התיקון העצמי אליו כל בן אנוש מיועד מעת היולדו. תהליך של עליה, של העלאה של כל המצוי אל פסגת הרצוי. היחוד המיוחל מוצא ביטוי מהודר בערכו המספרי של כל הפסוק שלנו, 2336, השוה ל"ב פעמים חכמ"ה (32 * 73).
משה כותב להשאיר עדות חיה, למען יראו הדורות הבאים וייראו ולא יזידון עוד, למען יהיו בני ישראל זהירים ונבונים בבחירת דרכיהם בעולם. חותמת לכך מצאנו באשר "ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי י-הוה" שוה בערכו 1847 לכתוב (במ' כא,ט) "ויעש משה נחש נחשת", שלעורר יראת ה' עשאה; בעוד "ואלה מסעיהם למוצאיהם" שוה 489 , כמו (יהו' ד,ז) "והיו האבנים האלה לזכרון". שני משלים לאותו נמשל, ישתבח שמו.
מוצאיהם למסעיהם = 447 = תמז = בין המצרים = גבולות = החופש הגדול = (יהו' יא,יב) "משה עבד י-הוה" = (ישע' נב,יא) "נשאי כלי י-הוה" = "הושיעה נא" =
מוצאיהם למסעיהם מסעיהם למוצאיהם = 894 = (דב' יד,כג) "ליראה את י-הוה א-להיך כל הימים" = (נחמ' ט,כא) "שלמתיהם לא בלו"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה