כך נאמר במדבר, בגלות:
[שמ' יז,יד-טז] וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם׃ וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־יָד֙ עַל־כֵּ֣ס יָ֔הּ מִלְחָמָ֥ה לַיהוָ֖ה בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר׃
וכך נאמר לעידן של ישוב הארץ בשלום:
[דב' כה,יט] וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֣יךָ ׀ לְ֠ךָ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְהוָֽה־אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח׃
ברישא, במדבר, ה' הוא מי שימחה את זכר עמלק מתחת השמים. אמנם, אין זה (מחיית זכרו של עמלק) דבר שניתן לעשותו אחת ולתמיד, כי אם באמצעות מלחמה לה' "מדר דר", בכל דור ובכל מדור, עד היכן שידרדר אולי.
בסיפא, לעת תהיה יושב בארץ לבטח, המשימה למחות את זכר עמלק מתחת השמים עוברת אליך, וביחד עמה, האיסור לשכוח.
ואינני רואה בינתיים מצוות הריגה או פגיעה בנפש, אלא למחות (שפירושו צריך דיוק) את הזכר של עמלק, את כל אשר ימשיל או יזכיר את בחינת עמלק. ואין זה ברור לי איך ישוב הארץ מעלה עלינו עול מחיית זכרו של עמלק, שהיה עד כה בידי ה' בלבד. ועוד, מה קשור האיסור המפורש לשכוח, הרי לכל מצוה הוא נוגע כי בלאו הכי איך יזכור האדם לקיימה.
