AbracaAdabrá.Ediciones

יום שישי, 23 באוקטובר 2020

ויחל ויטע וישת וישכר ויתגל וייקץ וידע ויאמר

 

יצאו מן התבה = 609


חסד / דרכי שלום
ויחל נח איש האדמה =  קול מים רבים = 478 = (ברא' לא,לז) בין שנינו = (שמ' טז,כא) איש כפי אכלו = (ש"ב יד,כד) ופני המלך לא ראה = (יש' א,כה) ואשיבה ידי עליך = (יש' מד,כו) מקים דבר עבדו = (יש' נא,א) מבקשי י-הוה = (יש' סה,כד) ואני אשמע = (ירמ' ה,כד) בעתו = (יח' ז,ז) בא העת = (יואל א,ט) מבית י-הוה
ויחל = 54
איש האדמה / יוצא החוצה


גבורה / תורה
 ויטע כרם = 355 = בורא עולם (הוא מי שנטע את הכרם = ספירה = מחשבה = ספירה = משוט = נקרה = נשה = פרעה = וגם מקננו ילך = שנה= ורוח אלוה באפי = (שמ' יד,ה) "כי ברח העם" = (דב' כח,מז) "בשמחה" = (ש"א יח,כב) "הנה חפץ בך המלך" = (ירמ' מט,ל) "מחשבה" = (ירמ' ח,ד) "ולא ישוב" = (ירמ' כב,כז) "לא ישובו" = (זכ' א,ג) "שובו אלי" = (תהי' ה,ב) "אמרי האזינה י-הוה" = (תהי' לג,ב) "הודו לי-הוה בכנור" = (תהי' צה,י) "לא ידעו דרכי" = (תהי' קמ,ב) "מאדם רע" = (איוב כז,ג) "ורוח א-לוה באפי" = (איוב לח,כד) "יחלק אור" = (נחמ' ח,ה) "כי מעל כל העם היה" 


ת"ת / ברית
וישת מן היין = 881 = איש שער = 881 =  /ורבקה שומעת/ בדבר יצחק אל עשו בנו = [תהי' קטו,ד] "עצביהם כסף וזהב, מעשה ידי אדם", הבוטחים באשר ה' משגיח [תהי' יח,כ] "ויוציאני למרחב, יחלצני כי חפץ בי" = התעורר = איש עצתי = בדבר אשר זדו עליהם = (ברא' ט,ה) "את נפש האדם" = (ברא' כו,כט) "אתה עתה" = (ויק' יט,יח) "ואהבת לרעך כמוך, אני" = (דב' כו,יב) "לגר, ליתום ולאלמנה" = (ש"א ב,ט) "רגלי חסידו (חסידיו) ישמר" = (מ"א כ,כ) "וירדפם ישראל" = (מיכה ג,יא) "לא תבוא עלינו רעה" 

 וישכר = 536 = ואנכי איש חלק = 536מצות = ממלכות = למען שמו  = והיה כי יאמרו אליכם בניכם = 536 = (ברא' כז,יא) "ואנכי איש חלק" = (שמ' ג,י) "ועתה, לכה" = (שמ' יב,כ) "מצות" = (ויק' ה,ג) "לכל טמאתו" = (במ' יא,לא) "על פני הארץ" = (במ' כט,ז) "עיר קצה גבולך" = (במ' לא,ט) "ואת טפם" = (דב' ד,לב) "הנשמע כמהו" = (דב' ל,כ) "לאהבה את י-הוה א-להיך" {שיטת האהבה כנגד שיטת החרדה} = (יהו' ו,ט) "הלך (הולך) אחרי הארון" = (יהו' ט,יד) "ויקחו האנשים" = (יהו' יג,ו) "צויתיך" = (ש"א ג,י) "כי שמע (שומע) עבדך" = (ש"א ד,יד) "וישמע עלי" = (ש"א יז,כ) "והחיל היצא (היוצא) אל המערכה" = (ש"א כב,י) "נתן לו" = (ש"א כה,ל) "כי יעשה י-הוה לאדני" = (ש"ב ה,כב) "לעלות" = (ש"ב טו,ב) "מאת המלך" = (ש"ב יח,ו) "ויצא העם השדה" = (ש"ב יט,יד) "כה יעשה לי א-להים" = (מ"א יב,ב) "והוא עודנו במצרים" = (מ"ב כב,יז) "בכל מעשה ידיהם" = (יש' נד,יד) "תכונני" = (יש' נה,ו) "דרשו (דירשו) י-הוה" = (ירמ' מב,יב) "אל אדמתכם" = (יח' א,כו) "דמות הכסא" = (יח' טז,ג) "מארץ הכנעני" = (יח' ל,כה) "והחזקתי" = (מלא' ב,ה) "ומפני שמי" = (דה"א יט,יט) "וישלימו עם דויד" = (דה"ב טו,א) "היתה עליו" = (תהי' כג,ג) "למען שמו" = (תהי' לא,ב) "בך י-הוה חסיתי" = (תהי' פד,ו) "מסלות" {מסלות בלבבם, לאלו אשר חל עליהם אשרי איש ועוז לו בך} = (תהי' ק,ג) "הוא א-להים, הוא עשנו" = (תהי' קה,ה) "מפתיו" = (איוב ה,כז) "ואתה, דע לך" = (איוב מב,ב) "כי כל תוכל" = (מש' יד,יד) "בכח שור" = (קו' ט,ו) "וחלק אין להם עוד לעולם" = (דניאל ח,כג) "מלכותם" = (דניאל ח,כג) "ומבין חידות" = (דניאל י,י) "וכפות ידי" = (נחמ' ד,טז) "גם בעת ההיא" 


נצח / תרי"ג
ויתגל בתוך אהלה

הוד / חרות
וייקץ = 216 = דם ענבים

יסוד / מבשרי אחזה אלוה
וידע = 90 = מלך

מלכות / בצדקתך / המקום ימלא חסרונך
ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו




יום שישי, 16 באוקטובר 2020

חנוך התבטל לאלהים והלך אתו בתמימות, זו שלמותו


אונקלוס ברא' ה,כד: "והליך חנוך בדחלתא דה' וליתוהי, ארי (לא) אמית יתה ה'"

הפשט המפורסם אומר: והליך חנוך, בדחלתא דה'; ולייתוהי, ארי אמית יתיה ה'. והלך חנוך ביראת ה ואנינו כי המית אותו השם. דהיינו לקח אותו לפני זמנו כמו שפירש רש"י, צדיק היה וקל בדעתו לשוב ולהרשיע לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו "והמיתו" קודם זמנו וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב ואננו בעולם למלאות שנותיו.

 תרגום יהונתן תירגם אחרת: ועבד חנוך באמת את השם והנה אנינו עוד עם דיירי האדמה כי הסתלק מהעולם ועלה לרקיע במאמר השם וקרא שמו מטטרון הסופר הגדול

יונתן בן עוזיאל הולך יותר רחוק: ואתנגיד, שהרד"ק מתרגם "ונאנק", שזה כמו "ונאנח" רק שלאחריו אין עוד נשימה.

------------------------------------------------------

רש"י בברא' לז,יח, על "ויתנכלו אתו להמיתו", אומר: "אתו" - כמו אתו עמו כלו' אליו  -עכל"ק. שהחולם יורד מת"ת לנצח והופך לחריק, ואז קוראים לא "אותו" אלא "אתו".

"ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אתו אלהים":

חנוך מתהלך צמוד לאלהים, שומר בקנאות על צלם אלהים שבו, ומתבטל לאלוהיו עד כדי ש"ואיננו", כלומר שהתבטל לגמרי, שאין בו אנוכיות כלל, שרצונותיו זהים לגמרי לרצונות האלהים. ובמובן השני, בצד השני של המטבע: 👇בן אדם שהתבטל לגמרי לאלוהיו, "איננו" כלל וכלל לעיני בני אדם הרגילים, כאילו התבטל-השתחרר ממגבלות העולם והפך לנעלם. תולדה ישירה של ההמשך: "כי לקח אתו (קרי איתו, בחריק במקום חולם) אלהים", כי חנוך לוקח עמו את האלוהות, שהוא מתדמה לנשמה, למלאך, ולא לא אדם גופי.


------------------------------------------------

ויתהלך חנוך את הא-להים, ואיננו, כי לקח אתו א-להים = 1831 מורה על שני תנאים לזכות בחביבות כזו מאת הבורא ית'.

כנגד ויתהלך חנוך את האלהים: התנאי הראשון, התנהגותי, (ברא' כד,מט = 1831) "ועתה אם ישכם עשים חסד ואמת".

כנגד ואיננו (שביטל את עצמו לגמרי בפני ה'), התנאי השני, אמונתי, (דב' ה,יט = 1831) "כשמעכם את הקול מתוך החשך"

אז, כי לקח אתו (קרי איתו, כמו עמו) אלהים. שהאלוהות שבקרבו היתה גלויה, ללא קליפה או מסווה