AbracaAdabrá.Ediciones

יום שני, 28 ביוני 2010

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן

בס"ד
 

(פסוק שלם: וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְקֹוָק \הכנעה\ וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים \הבדלה\ לִהְיוֹת לִי  \המתקה\ --- זה אומר ש"השלך על ה' יהבך  בחי' הכנעה, והוא יכלכלך בחי' הבדלה , לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק  בחי' המתקה  \  לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק  = 956 = וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה = ויאמר אכן יש הוי-ה במקום הזה ואנכי = פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן  = (ברא' לט,ב) ויהי הוי-ה את יוסף ויהי איש = (ברא' מח,טו) הרעה אתי מעדי עד היום = (שמ' יג,ח) זה עשה הוי-ה לי בצאתי = [ויק' י,כ] וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו = (ויק' כ,כה) בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר = (ויק' כא,יח)  כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם = (י"ב פע' בבמ' ז) אחד בן שנתו לעלה = (במ' לב,כח) ואת יהושע בן נון = (דב' ז,ו) כי עם קדוש אתה = (דב' ח,א) וירשתם = (דב' לא,כו) ספר התורה = (דב' לג,כח) וישכן ישראל בטח בדד  {רש"י:  כל יחיד ויחיד איש תחת גפנו ותחת תאנתו מפוזרין ואין צריכים להתאסף ולישב יחד מפני האויב} = אל יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מפניך = ויפל על צוארו וישקהו וכו') 
 
 
פינחס בן אלעזר = 568 = דור משיח = בית יוסף = (ברא' יא,ד) הבה נבנה לנו עיר ומגדל (כדברי נמרוד, הלעו"ז) = (ברא' כט,א) וליך ארצה בני קדם (יעקב לפגוש את רחל) = (שמ' יג,ט) הוצאך הוי-ה ממצרים = (שמ' כד,א) עלה אל הוי-ה אתה = (ויק' יד,ה) כלי חרש = (ויק' כ,כב) כל חקותי = (במ' כ,כז) וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר  = מנחה בלולה בשמן = (במ' לג,טז) ויסעו  ממדבר סיני = (דב' יז,ג) לכל צבא השמים 
אליהו התשבי = 769 = ויכלו השמים והארץ = (שמ' יט,ד) ואשא אתכם = (ויק' כה,נה) לי בני ישראל עבדים = (במ' ב,יב) שלמיאל בן צורי = (במ' יא,יב) כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ = (במ' יד,יא) עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי = (במ' כו,ה) בכור ישראל = (דב' ד,י) כל הימים אשר הם חיים = (אותו פסוק) אשר הם חיים על האדמה = (דב' ה,טו) צִוְּךָ יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ = (דב' לב,לא) כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם  (מסביר איך ירדוף אחד אלף ושניים יניסו רבבה) 
 

יום שישי, 18 ביוני 2010

667 וכו



חק"ת - שלו"ם = בל"ק
חקת אות' תקח (עתיד),  בלק אות' קבל (ציווי, הכנעה)

שמן (= שמי"ם)

למאור = זר"ע / עז"ר (בחי' שבת דעוה"ז, המשכת אורות משבת לשבוע הבא אחריו)
שמן למאור =667  = [דב' א,לב]  ובדבר הזה אינכם מאמינם ביהוה אלהיכם (ומדובר באמונה שהיתה צריכה להיות ממילא, כי ראו וחוו את כל הטוב ובכ"ז אינם מאמינים; זו לא-אמונה כל כך על-הגיונית כמו האמונה הפשוטה עצמה... אולי בחי' קליפה קדמה לפרי, ומתוך כזה על-הגיון בכלים של תוהו יבוא לכלים של תיקון באמונה עילאה?) = 667
שמני מתברך משביעי

המשחה = משי"ח
שמן המשחה = 748  = שב"ת הוי"ה = עב סג מה בן קסא קמג קנא י-ה יןהוה ( ח ש"ק שמכוונים בטבילת שבת + הוי-ה  --- סה"כ ט ש"ק) = זה כלל גדול בתורה = הבן יקיר לי אפרים (מתוך ירמ' לא,יט - נבואה לקיבוץ גלויות וגאולה אחרונה)
בחי'השבוע מתברכת מהשבת הבאה, בחי' שבת דעוה"ב



יום רביעי, 16 ביוני 2010

מאליסף בן דעואל לרבי כרוספדאי הלוך וחזור

בס"ד



ילקוט ראובני במדבר 

(4) ילקוט ראובני על התורה - פרשת במדבר
דגל מחנה ראובן היה בדרום ועמו מטה שמעון וגד היו דוגמת מחנה מיכאל בוכביא"ל פדיא"ל מימין השכינה שלשתן נקרא מחנה מיכאל וכו', דגל מחנה אפרים עמו מטה מנשה ובנימין והיו דוגמת מחנה רפאל וכדיא"ל אחזיא"ל מאחורי השכינה ושלשתן נקראו מחנה רפאל, דגל מחנה צפונה דן ועמו מטה אשר ונפתלי והיו דוגמת מחנה אריא"ל דניא"ל רמא"ל משמאל השכינה ושלשתן נקראו מחנה אריא"ל כו' דוק תמצא שמות נשיאי השבטים העומדים לארבע רוחות חותמם בשם א"ל זהו ענין נפלא והיה ראוי להסתירו כי הנשיא במזרח בדגל יהודה שמו נתנא"ל והנשיא בדרום בדגל ראובן שמו שלומיאל והעומד למערב בדגל אפרים שמו גמליאל והנשיא העומד לצפון בדגל דן שמו פגעיאל ולא תמצא זאת בשאר השמות שיהיה חותם אחד בשם א"ל והם כנגד מלאכי מעלה שהזכרתי שכולם חותמים באל:
<מקובלים>:
[אות מב]:
ומטה גד ונשיא לבני גד אליסף בן רעואל ברי"ש ולא בדלי"ת כי כן כתיב במסרה על זה לית דכוותיה בכל שבטיא וחד בן רעואל המדני א"כ הפסוק שהזכיר בראש הספר לגד *אליסף* *בן* *דעואל* בדל"ת מאחר שהזכיר על זה דל"ת דכוותיה בכל שבטים והוא נקרא פעם בדלי"ת ופעם ברי"ש והכל ענין אחד כי הענין שירצה בדלי"ת אל ידע אותו:

ספר בת עין, פ' בחקותי

(6) ספר בת עין - פרשת בחקתי
ועיקר הסיבה שמזה יבא לבחינת דעת הנ"ל הוא זה, כשאדם מאמין שהבורא ית"ש הוא מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה ומתבונן תמיד בגדולת הבורא ברוך הוא, ומחמת זה רואה תמיד שפלות ערכו, ומבין ומשכיל שמצד מעשיו הוא רק בחינת גבורה והכל הוא מצד חסד הבורא ברוך הוא:
ועל דרך זה נוכל לומר שזה מרמז לנו התורה הקדושה במה שלפעמים כתיב בתורה נשיא לבני גד *אליסף* *בן* *דעואל* (במדבר א יד), ולפעמים כתיב בן רעואל (במדבר ב יד). דהנה שבט גד מרמז לבחינת דעת הנ"ל, כי בחינת דעת כולל כל הז' מדות קדושות (פע"ח ש' חג הסוכות פ"ב), ותיבת ג"ד גימטריא ז', וגם ר"ת ג"ומל ד"לים (ע' שבת קד.), היינו לידע באמת שמצד מעשיו הוא רק בחינת דל והבורא ית"ש גומל עמו חסד חנם. ועוד אכתוב מזה לקמן בעז"ה איך שמרומז בחינת דעת הנ"ל בתיבת גד:
וזה הוא עיקר רצון הבורא ית"ש לדעת כי הכל הוא חסד האל, וזה מרמז לנו התורה אצל שבט גד שמרמז על בחינת דעת כנ"ל, דע"ו א"ל, פירוש שידע שהכל הוא חסד אל, ואז הוא רע"ו א"ל, פירוש אז הוא רצון ורעותא דיליה:
ונחזור לענינינו, שהעיקר הוא בחינת דעת, ודעת הוא לשון התחברות כידוע (בראשית ד כה), ולוי הוא גם כן לשון התחברות כמאמר הכתוב (בראשית כט לד) הפעם ילוה וגו', מרמז שזהו בחינת שבט לוי, שהיו יודעים שפלות ערכם, וכל הטובות שמשיגים הם רק מצד חסד חנם מאת הבורא ית"ש, ומחמת שהיו בבחינה זו היו בבחינת התקרבות להשראת השכינה, והיו מקיפין את המשכן משלש רוחות, ומחמת שהיו בבחינת התקרבות השכינה היו באים לתוספות רוח דעת ויראת ה' בכל יום ויום, והם היו משפיעים בחינת דעת לכללות ישראל שהם ארבע דגלים:
וזהו מרומז בשבט ג"ד, פירוש שהלוים שהיו מקיפים את המשכן מג' רוחות היו משפיעים בחינת דעת לכללות ישראל שהם ד' דגלים:


(7) ספר שיח שרפי קודש - פרשת נשא  
ביום השביעי נשיא לבני גד *אליסף* *בן* *דעואל*. בברכת משה רבע"ה (פ' ברכה) ברוך מרחיב גד, פתח הרב ר' בעריש מביאלע זצוק"ל הענין מה ששאלו בני גד ובני ראובן לקבל נחלתם מעבר הירדן רצונם הי' להוסיף קדושת א"י, ולכן בראות משה רבע"ה את רצונם ובכדי שכ"א מישראל אשר ירצה להוסיף קדושה על קדושתו יותר ויותר אמר בדרך כלל ברוך מרחיב גד ברוך יהי' כל איש אשר ירחיב קדושה כמו גד ולכן נקרא שם הנשיא שלהם אליסף בן דעואל פי' מן דעת אל יצמח להוסיף בקרבו קדושת אל ית', וזהו שם אל-יסף:
(ובשם אדומו"ר הה"ק זצוקללה"ה מאלכסנדר, שמעתי מה שרצו בני גד ובני ראובן לקבל נחלתם מעבר הירדן, מפני שהי' להם גודל דביקות ברבם הקדוש וצפו שעתיד להקבר בגיא מול בית פעור ולכן רצו דווקא מעבר הירדן ופי' בזה הפסוק ומקנה רב הי' לבני גד ובני ראובן עצום מאוד ויראו את ארץ יעזר וכו' פי' ומקנה רב היינו קנין ודביקות ברב חיינו רבם הקדוש הי' לבני גד וכו' עצום מאוד וצפו כהנ"ל שעתיד להקבר בגיא ולכן ויראו את ארץ יעזר):
(הגה"ה מהרנ"נ מקלביאל זצ"ל):

-------------------------

וממנו, ה' הוביל אותנו בשגחה אדירה עד קברו של רבי כרוספדאי האמורא קרוב לעין זיתים
בחזרה, התוודע לנו ש
כרוספדאי = 381 = [במ' א,יד] ולבני גד אליסף בן דעואל (פסוק יחיד בכל התנ"ך בערך 381), ומשם שגם רבי כרוספדאי הצטרף ללימודנו זה

מובא בשער הגילגולים הקדמה ל"ז:


(70) שער הגלגולים - הקדמה לז
למזרח צפת תוב"ב, בלכתך מצפת אל כפר אבנית, יש שם ב' הרים גדולים מאד, ונקרא הדרך שביניהן בין גיבליין, והנה באמצע אורך הדרך הזה, שבין ב' ההרים, שם לצד דרום הדרך בראש ההר ההוא, שם קבור רבי כרוספדאי חמיד לבא, הנזכר בסוף ספר התקונים תיקון ע', ובזוהר פרשת שלך לך:
גם בלכתך מצפת מדרך בין גבליין הנז"ל, באותו ההר אשר לצד ימינך, שהוא למעלה מן הארת אל קראת של הישמעאלים, תעלה משם ותלך כל ראש ההר ההוא מצפונו לדרומו, ושם כמו חפירה תחת הסלע לצד ימינך, ושם קבור אנטיגנוס אי"ס. ותלך מעט יותר לצד דרום, ושם חפירה ג"כ תחת הסלע לצד ימינך, ושם קבור נתן דצוציתא:
לדרום צפת תוב"ב, לצד דרום המגדל, יש מעיין א', ונקרא מעין החדש ושם קרוב אליה מערה אחת, וקורים אותה אולד יעקב, ושם כנגד המעיין ממש לצד צפון, בנין נאה ובתים נאים, וכל העולם אומרים כי שם קבור רבי דוסא בן הרכינס, וכן האמת, ואין צדיק אחר קבור שם אלא הוא לבדו:
משם תלך בדרך ההולך לצד דרום, ושם רחוב אחד קורין לו אל מידאן, ושם מרגז אחד לישמעאלים, ולמטה מדה המרגז, יש עמק אחד למזרח הבקיעה, והרחוב ההוא והוא גיא גדולה מאד חצובה בין סלעים, ושם קבור ר' בנימין בר יפת:
משם תלך להלאה לצד דרום אחר סיום שכונת כל בתי הישמעאלים, יש מקום גדול מאד, כולו מלא אבנים קטנים גבוהים, ושם גל אחד גבוה מכולם, ושם היתה בית הכנסת קדוש קדמון מאד, ובמקום ההיכל קבור שם בנימין הצדיק התנא:
שם סמוך לו עמק אחד קטן, שם קבור נחום איש גם זו. ודע, כי כל מקום הגלים ההם היתה עיר אחת גדולה מאד וקדושה:
לצפון צפת תוב"ב, בלכתך מצפת לצד צפון ללכת אל כפר עין זייתון, דרך אילן אחד של חרוב, שם קבור יש"ו הנוצרי. ויש שם ב' דרכים, האחד הימני הולך לעין זיתון הנזכר. והב' השמאלי הולך אל הכרל הנזכר. והנה באמצע ב' הדרכים האלו, יש שם בקעה גדולה של אילני זתים, ולקצה הצפוני של בקעה זו יש שם נחל מים שוטף,

שיורד מן בור אחד הנקרא גפאר בין צפת ובין עין זיתון, ושם גשר אחד, ועוברים בו מימי הנחל ההוא, וזה הנחל נמשך ויורד לצד צפון של הבקעה הנזכר, ובאילן של זית האחרון שבכלם, שם קבורה אמיה של ר' כרוספדאי חמיד לבא, הנזכר בזהר פרשת שלח לך:
בלכתך מצפת דרך צפון לגוש חלב, יש שם נחל מים הנקרא כראל, ונ"ל שמימי ביריה ועין זיתון יורדים בנחל ההוא, והנה בדרך הזה עצמו ההולך לגוש חלב, כשתתרחק מן הכרל ת' אמות לצד צפון בדרך הזה עצמו, יש אבן אחת גדולה ארוכה נטויה בצד הדרך הזה לצד שמאל, ושם תחתיה קבור רבי נתן הבבלי:
ותלך משם לצד מערב ממש, ושם בהר מקום גדול מלא חפירות, נראה מקום מחצב אבנים בין הסלעים, ושם קבור ר"ש בן מנסיא:
ומשם תלך לצד צפון, נוטה מעט למערב דרך אלכסון, עד אשר תגיע לנחל אחד עמוק מאד, בין הרים גבוהים מאד, ותחילת הנחל הזה ראשיתו מתחיל מן עמק א' שבין ההרים, אשר אצל כפר קיזמיאה, ובעמק ההוא יש בור אחד הנקרא ביר אלשיך, ושם בעמק ההוא פרשת דרכים, למירון, ולגוש חלב, ולבאריתא, ולדרום הבור ההוא הנזכר, מתחיל נחל אחד יבש מבלי מים, ונמשך בין ב' ההרים גבוהים וארוכים מאד, ונמשך קצה הנחל הזה עד הנחל של צפת שטוחנין בו קמח הנז"ל:
והנה בלכתך מן קבר ר"ש בן מנסיא לצד צפון, נטה קצת באלכסון למערב, עד הגיעך אל סוף קצה ההר ההוא, אשר הנחל העמוק הנז"ל הוא תחתיו, והנה שם למעלה בראש ההר סלע אחד ומעט מישור, אצלו קבור שם רב ייבא סבא הנזכר בזוהר פרשת משפטים:
ורחוק ממנו לצד מזרח כמו מאתיים אמות, שם קבור אוריה הכהן. והנה בזה ההר יש כמו קבוץ סלעות בעגול ממנו, ובאמצעותם הוא המקום שנתקבצו שם הרשב"י ע"ה ותלמידיו ללמוד שם ספרא דצניעותא דפרשת תרומה, ובאותו מקום עצמו קבור ר' יוסי דפקיעין הנזכי בזוהר פרשת בלק. בדרך צפת, שהולכים בו לגוש חלב, באמצע הדרך אשר מן הכר"אל אל ביר אלשיך, שם באמצע הדרך לצד מזרח קרוב לו כמו עשר אמות או פחות מעט, יש סלע אחד קטן הרבה ונמוך, ושם קבור בן הא הא:
בדרך הנזכר אחר שתעבור מן הכראל, יש הר אחד גבוה לצד מזרח בימינך, ודרך ההר הזה עולים בו והולכים בו לעין זיתון, תעלה משם בדרך ההוא לראש ההר, ושם בראש ההר קבור ר"י בן ברוקה:
בדרך הנזכר בהגיעך בבי"ר א"ל שי"ך תעמוד שם ופניך כלפי צפון, ואז תראה לצד שמאלך ציון אחד, קבור שם רבי יוסי דמן יוקראת:
בדרך שעולים בו לכפר קיומיאה, והוא כן כמו שאומרים העולם והנה בצד ימינך יש הר גבוה, תעלה בהר ההוא כמו חמשים אמה או יותר, ושם תמצא מערה אחת מכוונת ממנו, כנגד ציון ר"י דמן יוקראת, ובמערה ההיא ב' פתחים, פתח אחד קטן במערבה ופתח אחד ע"ג המערה, ותכנס דרך הפתח הזה שבגג, ושם במערה ההוא

קבור רבי *כרוספדאי* האמורא. ואמר לי מורי ז"ל, כי מעלתו גדולה כמעלת התנאים. גם קבורים עמו שם שני צדיקים אחרים לא ידעתי שמם:
בדרך הנזכר, אצל העומק ההוא שבו בור אל שיך, יש בו פרשת דרכים הולכים לצד צפון. האחד הימיני, הוא עומד לצד מזרח ההר ההוא, שבו כפר ברית"א. והשמאלי עולים בו לגוש חלב
:

לגבי רבי כרוספדאי התנא הקדוש, אנו מוצאים:


(97) ילקוט ראובני - ערכים - ערך שליחות
[אות א]:
אימיה דר' *כרוספדאי* בקש' לידע אם בנה חי או מת ואשכחה יונה נוקבא. אמרה לה, יונה, יונה, שליחא מהימנא הוית למאריך הה"ד וישלח את היונה מאתו. ואתמר בך, ותשב אליו היונה לעת ערב תבת ליה בשליחותי' באומא עלך, בההוא יונה קדישא, דתיזל בשליח' שלי ותדע אי ברי חי או מת. מיד לעידן רמשא חזר' בשליחו' דהכי חזרת לנח לעת ערב. הה"ד ותבא אליו היונה לעת ערב, הוי ממרטא גדפייתא וחפרה כוכא מיד יהבת קלא ואתכנישת מההוא עלמא:
\{תיקוני' תיקון ע'\}:


(7) זוהר חלק א דף ק/א
ואי עניינא לפטירת איניש מעלמא היא, נסתור כל פרשתא, או נוקים פרשתא בהאי או בהאי, מהו יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם וגומר, ואקחה פת לחם וגומר, וימהר אברהם האהלה אל שרה וגומר, ואל הבקר רץ אברהם וגומר, ויקח חמאה וחלב וגומר, כד אתא רב דימי אמר, לא מצאה הנשמה תועלת לגוף, אלמלא מה שרמז בכאן רמז הקרבנות, בטלו הקרבנות לא בטלה התורה, האי דלא אעסק בקרבנות, ליעסק בתורה ויתהני ליה יתיר, דאמר רבי יוחנן  *, כשפירש הקדוש ברוך הוא הקרבנות, אמר משה, רבונו של עולם תינח בזמן שיהיו ישראל על אדמתם, כיון שיגלו מעל אדמתם מה יעשו, אמר לו, משה, יעסקו בתורה ואני מוחל להם בשבילה יותר מכל הקרבנות שבעולם, שנאמר (ויקרא ז לז) זאת התורה לעולה ולמנחה וגו', כלומר זאת התורה בשביל עולה בשביל מנחה בשביל חטאת בשביל אשם. אמר רבי *כרוספדאי*, האי מאן דמדכר בפומיה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, עניינא דקרבניא ותקרובתא ויכוון בהו, ברית כרותה הוא, דאינון מלאכיא דמדכרין חוביה לאבאשא ליה, דלא יכלין למעבד ליה אלמלא טיבו, ומאן יוכח, האי פרשתא יוכח, דכיון דאמר והנה שלשה אנשים נצבים עליו, מהו עליו, לעיין בדיניה, כיון:

  * 
  אבל רבי יוחנן היה גדול האמוראים בדור השני בטבריה... ונחשב לרבו של רבי כרוספדאי האמורא (בן לרבי שבתאי). ובכן, איך מופיע רבי כרוספדאי התנא כמשיב לו בזוה"ק של רשב"י (בן דורו של רבי כרוספידאי התנא)? אולי על רבי יוחנן בן נורי הדברים אמורים, תנא בדור השלישי (בן דורו ובעל פלוגתא של רבי עקיבא, תלמיד של רבי אליעזר בן הורקנוס). מתוך זוה"ח מדרש רות המצוטט להלן נראה שרבי כרוספדאי חמיד ליבא (התנא) תלמיד של "רבי יוחנן", 
והננו יודעים כבר שרבי כרוספדאי האמורא תלמיד הוא לרבי יוחנן!
עוד יותר... נראה שמתוך כך שרבי כרוספדאי התנא תלמיד היה לרבי יוחנן אחד ורבי כרוספדאי האמורא תלמיד היה לרבי יוחנן אחר, שניהם מצטטים כל הזמן בדבריהם את "רבי יוחנן", ומתוך זה, קשה לכא' מאוד להבחין מתי הוא האחד ומתי הוא השני ה"רבי כרוספדאי" המדבר



(10) זהר חדש מדרש רות מאמר חזווא דרבי כרוספדאי
רבי *כרוספדאי* חלש, עאל לגביה ר"י בן קסמא ורבנן, ההוא יומא, יומא דשבתא הוה. חמוניה דהוה בכי, ולבתר חייך, אדהכי דמיך. אמרו יום שבת הוא, ואסור לטלטלו, וטרחא אוחרא לא אצטריך, שבקוהו:
 קם ר' יוחנן ודריש, וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה. מת אלימלך, נשארו בניה, לאתנחמא בהון, דאשתארו תרין בנוי, לאשלמא דוכתא דאלימלך, דהוה נשמתא לנשמתא:
 לבתר מה כתיב. וימותו גם שניהם מחלון וכליון, רוח דקודשא, ורוח דמסאבא. השתא הוא תבירו על תבירו. נשמתא לנשמתא דקודשא שהוא י', ורוח השכלית שהוא וא"ו, לא ימותון, אלא אדם יורד מגדולתו נקרא מת:
 אוף הכא, כד מית רבי אליעזר, נחמתא ברבנן דאשתארו, ואינון רבי יוחנן בן נורי וחבריו. מיתו ריב"ן וחבריו, אשתאר ר' כרוספדאי. והשתא חברנא רבי כרוספדאי דמית השתא הוא תבירו על תבירו:
 עד דהוו יתבי. רבי חלקיה דהוה גביה, חמא ליה דאהדרו דמעין על אנפוי, וחוכא בפומיה. קרא ליה לרבי יוחנן ולחברייא, חמוניה בדמעין על אנפוי, וחוכא בפומיה, אמרו ודאי לא מית:
 יתבו, ולא שבקו בר נש למקרב גביה. ברמשא אפתח עינוי, שאל מיא למשתי, קריבון לגביה רבי יוחנן ורבנן. אמר לון, רבותי, זילו בשלום, למחר תובו לגבאי, ואימא לכון מאי דחמינא, ופקידו לי להודיע לחברייא:
 דהשתא אצטריכנא לאתקנא כל מלין דחמינא, ובהאי ליליא דהוינא תמן, עלמא אחרא חמינא, ולא ידענא מאי הוי. אמרו לביתי דלא יקרבון לגבאי, ולא יהא בר נש הכא. אזלו כלהו. ורבי יוחנן אשתאר תמן, ולא קריב גביה כל ההוא ליליא:
 כד הוה נהיר יומא, חמוניה דהוה משתעי, ובכי. ולא ידעי מידי. קם ויתיב, וקרא ליה לרבי יוחנן. אמר ליה, מאי חמית. אמר, מעלמא אחרינא אתינא, ואעילנא תמן ולא יהבי לי רשותא לגלאה מידי, אלא לך ולחברך. ואמר לון מאי דחמא:
 אמר ליה לר"י, אתקין מילך, וזיל לכורסך דאתקינו לך, דהא תריסר מן חברייא ייתון בגינך. ואנא חמינא, מה דלא יהבו לי רשו לגלאה:
 וחמינא מאינון חברייא, דאתקיים תלמודייהו בידייהו. וחמית בההוא אתר דמלכא משיחא תמן. ושמענא כרוזא כריז בכל יומא, זכאין אינון חברייא דמשתדלי באורייתא, ואינון דמזכאין לה לאחרנין, ואינון דמעבירין על מדותייהו:
 חמיתון, כד הוינא בכי וחייך. רשותא אתיהיב למלאך המות לאייתי יתי. וחמינא שכינתא לגבי, ולא שבקי ליה. וע"ד, בכינא ממלאך המות. וחייכית, כד חמינא שכינתא דלא שבקי ליה:
 וחמינא עד דנטלן לי לבי דינא דתמן, וחמינא כמה חיילין ומשריין, תמן כולהו מתעסקין בדינין דעלמא, ובראשיצן סנדלפו"ן מאריה דאנפין, דמקשר קשרין למאריה. וחד פרוכתא פריסא עלוי, וכל חיליה דשמיא תחות ידוי, ולא אתיהיב לי רשותא למיקרב למיחמיה:
 וחמינא בי דינא, וכמה סרכין ממנן קמייהו, מנהון סניגורין על בני עלמא, ומנהון קטיגורין, נטלו וקריבו לי גבייהו. וחמינא תמן סגיאין מן חברייא:
 א"ל למלאך המות, מה דין מן בני עלמא גבך. אמר להו, די לא שביקי למימת יתיה וקריבנא ליה לדינא:
 קמו תלת סהדין, ואמרו תלת זמנא, מצאנו כופר, ואסהידו עלי דאעברנא תדיר על מדותי. אתעסקו בדיני כל ההוא יומא, דחמיתון דדמיכנא, ועבדו חשבון יומין ושנין דילי, ואשתכחו תדיר שלימין:
 ועל דאעברנא על מדותי תדיר, שבקו דינא, ולא יכלו למידן בהאי, עד דסליקו דינאי לאתר אחרא, ולא ידענא לאן אתר:
 ואתיא מן דינא, לשבקא לי, ולמיהב לי זימנא, ולאשלמא תלמודאי בהאי עלמא, דעדיין לא גמירנא ליה, ולא שביק לי מלאך המות, עד דיהבו ליה באתרי רבי כרוספדאי סבא דמלקדמין, באדין שבק לי:
 כד חמיתון דמעין באנפי, וחוכא בפומא. אינון דמעין, דקא בכינא מדחילו דמלאך המות. וחייכינא מחדרה דשכינתא. ועל דאוריכו לי עד זימנא אחרא, בגין לאודעאלי מה דגלינא לכון. ולא דמיכנא על יד מלאך המות, אלא שבקו בהדאי לרבי אושעיא, ועמיה אזלינא תמן:
 תמהו חברייא, וקרו עליה, עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה. עוברי בעמק הבכא, דא ר' כרווספדאי, דעבר על דאא דמלאך המות, דאיהו עמק הבכא. דאיהו גרים בכיה לכולי עלמא. מעין ישיתוהו, דהניחוהו למיגמר תלמודיה, ולמהוי מעיין באורייתא. לפיכך, גם ברכות יעטה מורה. אי אורייתא גרים ליה חיים, כל שכן מאן דגריס ליה גרסא ואוליף ליה:
 קרא עליה ר' יוחנן, זרח בחשך אור לישרים חנון ורחום וצדיק. זרח בחשך, מהו חושך. דא מלאך המות, דאחשיך אנפי עלמא. כד"א, וחושך על פני תהום. ואנהיר הקב"ה לצדיק דא, רבי כרוספדאי, נהירו דאורייתא. ומאן עבד דא. הקב"ה, דאיקרי חנון ורחום וצדיק.



(15) מדרש הנעלם פרשת בראשית מאמר ב' יהי אור
 רבי חזקיה אמר, אנא הוית באתריהון דערביא, וחמית גוברין דהוו מתטמרין ביני טוריא, במערתא, ואתו מערב שבת לערב שבת לבתיהון. אמרית להון, מה דין דאתון עבדין. אמרו לי, פרישי עלמא אנן, ומתעסקן באורייתא כל יומא ויומא, וזמנין לית אנן אכלין בר מעשבי ברא:
 אמרית להון, ושאה זמנין במה אתון מתפרנסין. אמרו לי, אנן אשכחן במדברא אעייא דמצמיחים באלוד, ואנן אכלין יתהון. כד נהירא לן שמעתא, מסגיאות חדוותא, משתמטי חד מינן, ומבשלין להון ואכלינן. ויומא ההוא חשיב לן דהוא כי טוב. ובזמנא דלא צמחי אינון אעייא, אנן אכלין עשבין דמשכחנא, ומבשלי להון ואכלינן:
 אמרית להון, תהי חלקי עמכון לעלמא דאתי. אשריכם בעולם הזה, וטוב לכם לעולם הבא. כען ידענא דלא תהוון בכיסופא, כד ייתי משה למתבע עולבנא דאורייתא. אמרית להון, בני חייכון, יומא דא מה חידוש אתחדש לכון:
 אמרו לי, האי פסוקא ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. ותאני רבי *כרוספדאי*, גדול התוספת מהאור. שהיה אור שלא היה כמוהו, זה הוא אור השכל הגדול, שנתהוה מאור זוה הודו, וזהו העומד מאחורי הפרגוד:
 דתנינן, מאי דכתיב עוטה אור כשלמה, מלמד שעשה הקב"ה שאר המלאכים, באותו האור הראשון, מאותו האור ממש. ס"ד כמוהו. אלא מה הוא דבר מובדל ומושכל, כך שאר המלאכים דברים מובדלים ומושכלים. אבל אין השגתם כהשגתו. דתאני ר' כרוספדאי, השגת המלאכים היא השגה גדולה, מה שאין כן למטה מהם:
 השגה שניה היא, השגת השמים, שמשיגים השגה, מה שלמטה מהם אין משיגים כמותם. השגה שלישית, היא השגת המדרגה התחתונה אשר מעפר יסודה, והיא השגת בני אדם, מה שאין משיגין שאר הנבראים:
 וכנגד שלש מעלות הללו, יש באדם שלש צורות נפשיות. צורה הראשונה היא הנפש השכלית. השניה, היא הנפש המדברת. השלישית, היא הנפש הבהמית, המתאות תאות, והיא הנפש אשר תמעול מעל: 
 ואיתימא הכי, הנפש הראשונה היא נפש הבהמית, כנגד המדרגה התחתונה שאמרנו. נפש המדברת, כנגד השמים, שהיא מעלה יתירה על הראשונה. נפש השכלית, כנגד מדרגת המלאכים, שהיא המעלה העליונה על כל אלה.



(17) מדרש הנעלם פרשת בראשית מאמר תוצא הארץ נפש חיה
 א"ר יצחק, נשמתא היא קיימא בקיומא לעלמין. מה הקב"ה קיים, אף היא קיימת. אבל על ההיא נפשתא חייתא, אמר קרא, הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה:
 א"ר יוסי, מאי חזא אונקלוס, דאמר ויהי האדם לנפש חיה, ותרגם לרוח ממללא, אי נפשא דבעירתא היא, למה לא ממללן:
 א"ר יצחק, על דאתגבלון מעובייא רבה דעפרא, יתיר מבני נשא. ולא זקפין רישא, ולא מסתכלין ברקיעא כבני נשא. דאלו אתגבלו מקלילא דעפרא כבני נשא, וזקפן רישא ואסתכלו ברקיעא, הוו ממללן:
 א"ר יוסי, גבלותא וזקפן רישא תינח, אבל אסתכלותא ברקיעא למאי. א"ל, ההוא סיועא רבה דבני נשא. ת"ח, נבוכדנצר כד הוה טריד, והוה בעירא בטורייא, לא הוה ליה סיועא, עד דאסתכל ברקיעא, הה"ד, אנא נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת, ומנדעי עלי יתיב. דעד לא יסתכל ברקיעאף חא הוה מנדעיה עילויה:
 א"ר *כרוספדאי*, הגוים ועמא דארעא, דלא מהמני בהקב"ה, ולא עסקי באורייתא, לית להו בר ההיא נפשא חייתא דאתנפקא מארעא, ועל כך לית להו מהימנותא. אבל ישראל די מהימני בהקב"ה, ועסקי באורייתא, ונטרי פקודוהי. אמר הקב"ה, לא כאלה חלק יעקב וגו'. לא יהי להון נפשא חיתא, אבל מה יהא להון. כי יוצר הכל הוא. הכל:
הוא שכינתה. ואתגזרה נשמתא קדישא מינה, למהוי חולקא דיעקב. מאי הוא. כלומר, הכל הוא נשמתא, הואיל ואתגזרת מינה:




זהר חדש מדרש רוח מאמר ז' עמודים ז' רקיעים ז' כוכבים ז' ארצות וכו'

מאי ועמודיה יתפלצון. רבי פרחיא אומר, אלו עמודים סמכין יסודא, וקיומא דעלמא עלייהו. וכמה אינון. ז'. דכתיב, חצבה עמודיה שבעה. יסוד דאינון סמכין, צדיק אחד. דכתיב, וצדיק יסוד עולם. עמוד לא כתיב, אלא יסוד, יסודא דכולא קיימין עליה:
 כנגד זה, שבעה רקיעין הן. ושבעה כוכבים רצין וחוזרין הן. שבעה ארצות. שבעה ימים. שבעה תהומות. וכולם תלוים במאמר ההוא. שנאמר, הבונה בשמים מעלותיו. הם ז' ספירות, מעלות גדולות, עמודים חקוקים בשמו הגדול, וכלם תלוים במאמר אחד, והם שמים העליונים:
 ושבע ארצות קדושות, שמזדווגין עמהן. ולא אית בהון פירודא. שנאמר, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. יום שני. יום שלישי. יום רביעי. יום חמישי. יום הששי. עד יום השביעי. כי ששת ימים עשה ה':
 וכנגדם שבעה עמודים חקוקים, שהם תלוים בשמים. ואינון שני עשר שבטים, דאינון תלויין במדת יעקב, הנקרא שמים. שנאמר, ואתה תשמע השמים מכון שבתך, וכתיב שמע ישראל וגו':
 רבי רחומאי אומר, השבעה עליונים, הם שמו של הקב"ה. ואגודתו, מאי אגודתו. הם שבע מעלות למטה מהם, שעומדים על העולם, ומנהיגים אותה. על ארץ זו ארץ התחתונה, יסדה זו ארץ העליונה, הנקראת בינה, והיא תלויה בחכמה. ומאי איהו, תבל. שנאמר, מכין תבל בחכמתו:
 הקורא למי הים, ים אחד, והן שבעה. רבי *כרוספדאי* אומר, הלא ים אחד בעולם הוא. א"ר רחומאי, ימים כתיב. דכתיב, ולמקוה המים קרא ימים:
 וכולן נכנסין לים הגדול, והם שבעה, וכולם נכנסים בו, זה למטה מזה, עד התהום, עד שתמצא ים הגדול שבעה זה על זה, וכולם תלוים במאמר אחד:
 אמר רבי שמלאי, אימתי העולם מתמוטט. בשעה שהקב"ה מביט ורואה בו. שנאמר, ה' משמים השקיף על בני אדם וגו



(18) מדרש הנעלם פרשת נח מאמר אלה תולדות נח
 א"ר שמעון, מדת הצדיק, קשה לכעוס, ונח לרצות. וזו המדה גדולה מכולם, ובא הכתוב להורות, אלה תולדות נח, נח בדעתו, נח בדיבורו, נח במהלכו. ומי עושה זה. איש צדיק. וכשמת, אומרים עליו, אי עניו, אי חסיד. תמים היה בדוריותי, ולמאי יזכה. את האלקים התהלך נח, למעלה על כל המעלות:
 ויולד נח שלשה בנים. תאני *כרוספדאי*, אלו ג' הנהגות אשר באדם. הנהגת הנשמה, להיות לו עזר בעבודת בוראו, והיא הנקראת שם. והנהגת התאוה, והיצר הרע, המנהיג והמחמם את הגוף בדבר עבירות, והיא הנקראת חם. והנהגת היצ"ט, המנהיג את האדם בכל טוב, וליפות מעשיו בתורה וביראת השם, והיא הנקראת יפת. וההנהגה הזו ינהיג האדם להוליכו בדרך חיים:
 ומי מעכב ומפסידו. ותשחת הארץ לפני האלקים, זהו הגולם, המפסיד והמשחית את הכל. ועליו אמר שלמה בחכמתו, משחית נפשו הוא יעשנה. מאי הוא יעשנה. א"ר כרוספדאי הגולם יעשנה נשחתת:



(53) שעת רצון על הזוהר - ח"ג דף קסד/ב
פי' פשוט הוא מגדל עז דא כנסת ישראל הוא בחינת היסוד דמלכות ועיין מ"ש רבינו ז"ל בשער הנסירה פ"ה. בו ירוץ צדיק לעתיד לבא בסוד הזווג הקדוש שאז תהיה זווגם תמיד תדיר ולא פסיק ואז ירוץ צדיק יסוד דז"א בסוד עייל ונפיק ביה ריעותיה דצדיק תדיר וע"ד ונשגב ההוא מגדל יסוד דנוק' ולא ינפול לעלמין שתהא בניינו לעלם ולעולמי עולמים כמה דהוה בעונותינו שהבית חרב ונפלה עטרת ראשינו:
ורבי *כרוספדאי* כו' מגדל עז דא תיבה וס"ת דאיהו עז לשואה ביה ולאפקא ליה מגו היכל דיוקנא דהיכל פנימאה דמינה נפקא תורה וההוא מגדל שם ה' איהו ודיוקנא דיליה ואצטריך בשית דרגין:


(55) ספר תולעת יעקב - [סוד התשובה]
גרסינן במסכת ראש השנה פרק קמא (טז, ב) אמר רבי *כרוספדאי* אמר ר' יוחנן שלשה ספרים נפתחים בראש השנה אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים ואחד של בינונים, צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים, רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה, בינונים תלוים ועומדים מראש השנה עד יום הכפורים, זכו נכתבים לחיים לא זכו נכתבים ונחתמים למיתה. דע כי הספרים הנזכרים כאן הם כנגד אבות העולם, וצדיקים גמורים שמכינים בחסד כסא ובזכותן טללי אורה וחיים נמשכים לעולם השמטה, נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים מדה כנגד מדה. ורשעים גמורים שמטים הכסא לכף חובה במעשיהם ומעוררים מדת המות, נכתבים ונחתמים למיתה מדה כנגד מדה. והבינונים כנגד המכריע תלויים ועומדים עד יום הכפורים, אם זכו ועשו תשובה הרי הכריעו הכסא לכף זכות נכתבים ונחתמים לחיים. והיינו דאמרינ בשלהי פ"ק דקידושין (מ, ב) תנו רבנן לעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו זכאי וחציו חייב וכל העולם כלו כאלו חציו זכאי וחציו חייב, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת העולם כלו לכף זכות כו':


(56) ספר עמק המלך - הקדמה מהרב המחבר
וגם אחר החורבן לא נמנע רוח אלהים חיים להיות מרחפת על הראויים אליו, כנראה בדורו של רשב"י ע"ה וחביריו, ורבי פנחס בן יאיר, וספרא דרב המנונא סבא ובריה [זוהר ויקרא ע"א א], שקבל רוב סודותיו על ידי אליהו ז"ל כמו הרשב"י ע"ה, כנזכר בזוהר:
והוא עשה ספר הזוהר, ונתגלה אליו ניצוץ נשמתו, שהוא ניצוץ משה רבנו ע"ה, ולמד עמו החיבור של הרעיא מהימנא, שנעשה אחר כך, כנזכר בפרשת פנחס "ובחבורא קדמאה". ובאותו זמן נעשה ספרא 'דרבי *כרוספדאי* חמיד לבא' [זוהר במדבר קס"ד ב], והוא ניצוץ הציצית של הטלית העליון, כי תרגומו של גדילים תעשה לך הוא כרוספדאין. והוא ממש סוד ניצוץ עיני זעיר, ו'עיני עולימתא שפירתא דלית לה עיינין' [זוהר שמות צ"ה א'], הנקבעים בטלית זעיר, המסובך בשערי אריך, ומסתבכים כעין בגד ונעשים כמו טלית, ומאירים העיניים בסוד נה"י דאבא ואמא, ואפילו קב"ה ושכינתיה שהם זעיר ונוקביה, הם מחכים אל אור העיניים האלה:
ולכן אומר בתיקוני הזוהר [תיקון ע' קל"ו א] על פסוק, 'זה ספר תולדות אדם', דהא כמה ספרין אינון, ספרא דרזיאל, ספרא דחנוך [בראשית ל"ז ב], ספרא דרב ייבא סבא, ספרא דרבי כרוספדאי, אשר כל המעיין בו, בא קב"ה ושכינתיה עם כל חיילי שמייא וצייתין למיליה, מטעם הנזכר. וגם ספרים אחרים נעשו באותו זמן, שנגנזו במערות, ולפעמים נתגלו לבני אדם הולכי מדברות, וכשרצו לעיין בהם פרחו מידם, כנזכר בזוהר כמה פעמים [דברים ש"ג א]. אבל כלל העולה מן הספרים, שחשו לכבוד 'מלכו של עולם', והסתירו החכמה במלות זרים ושונים, ולשון מועט מחזיק את המרובה, עד שכמעט כמה קונטריסים צריך פירוש על ענין אחד. ובכל ספר כנויים אחרים, לא ראי זה כראי זה, ואין להקורא נחת רוח להשיגם, לכן גם הרשב"י עליו השלום לא היה מכיר ברבי אבא, שיודע להסתיר החכמה הזאת, בלשון מועט מחזיק את המרובה, לא היה רוצה שהוא דווקא יכתוב. כנזכר בפרשת משפטים דף נ"ה ע"א זוהר גדול [שמות קכ"ג ב'], 'אמר רבי אליעזר כל הני תיקונין אבא
גלי לון, בגין דלא יעול בכיסופא לעלמא דאתי', פירוש הרשב"י ע"ה היה מגלה לתלמידיו כל האדרא זוטא בשעת פטירתו, שלא יבוא לראות פני השכינה ריקם. דאמרי התם 'אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו', כאמרם ז"ל, 'עד דנהדור תלמודאי' [כתובות ע"ז ב'], שאותה שעה היא עת פטירת האדם להעלות מיין נוקבין עד קצה גמר תיקונו, ולא יסלק בגריעו ובפגימו:



(65) שער הכוונות - דרושי קידוש ליל שבת דרוש א ענין תפילת שחרית של שבת
הנה נודע כי ה"ח מתפשטים בגופא דז"א והיותר מעולים ומובחרים שבהם הם החסדים התחתו' שהם אורות מגולים והם מגדילי' לכל שאר האורות העליונים הסתומים והנה בימי החול החסדים המגולים הם בנה"י דז"א בלבד אבל עתה ביום שבת שעולה ז"א עד ג' אמצעיות דאבא נמצא כי כל הז"ת שלו הם אורות מגולים. האמנם נודע הוא כי כל מה שמתגלים מבחי' אבא אינו אלא ביסוד שבו בלבד כי הנצח וההוד שבו אינם מתגלים לעולם כי תמיד הם מלובשי' בנ"ה דאי' אבל היסוד שבו להיותו ארוך מיסוד דאי' לכן יכול להתגלו' אחר סיום יסוד דאי' ומש"ל כי כל הז"ת מתגלים עתה בשבת. הענין הוא שהחסדי' המתפשטי' בז"א הם מגולים לכן האורות ההם מכים ומאירים בכל הצדדים ובנ"ה דאבא ומוציאין הארתם הפנימים לחוץ אבל פשוט הוא שאינו בגילוי גמור כמו היסוד שבו לטעם הנ"ל. והנה אין בחינ' גילוי גמורה אלא בב' שלישים תחתו' דת"ת וכל היסוד ונמצא כי המעולה שבכולם הוא היסוד כי כולו מגולה ולכן ר' *כרוספדאי* לא הוה סליק לס"ת אלא שתיתא' שהוא כנגד היסוד המגולה ומקבל האור כולו בגילוי גמור ואחריו במדרגה הוא הג' שהוא כנגד הת"ת שאורו מגולה ברובו בב' שלישיו התחתו' ושאר העולי' כולם הם אורות סתומים ולכן אינם במדרגת אלו הב' הנז' אלא פחותים מהם אבל בהם עצמם יהיו מדריגות כי החסד גדול מהגבו' ואחריו הגבו' ואחריו הנצח ואחריו ההוד אבל הגרוע מכול' הוא הז' כי הוא כנגד העטרה שביסוד ואין שם אלא הארה מועטת בתכלי'. וזהו טעם מ"ש בגמ' הכל עולים למנין ז' אפי' אשה ועבד וקטן וכמו שנז' בדברי הפוסקים וטעמו של דבר מפורש עם האמור כי הז' גרוע מכולם כי הוא סוד העטרה ובו יצדק שם אשה ועבד וקטן. עוד מצאתי ט"א לס"ת שמוציאין ביום השבת כי הנה בבקר ביום שבת אנו קורין בס"ת כנגד מדת החסד המתעורר בתחי' היום. ובמנחה כנגד הגבורה ששולטת אז והכוונה הוא לכלול זה בזה פחד עם חסד מפני שהתורה מב' מידות אלו נתנה כמש"ה מימינו אש דת למו:



----------------------------

ורבי כרוספדאי האמורא:


(67) שער הגלגולים - הקדמה לו
שרש אחר, אדמון, ר' *כרוספדאי* האמורא:


- (1) מדרש רבה אסתר פרשה ז פסקה יג
 תשובת המן הרשע לחרטומים של אוה"ע שפחדו לגזור כלייה ח"ו על ישראל:

אמר לון המן אלוה שטבע פרעה בים ועשה לישראל נסים וגבורות ששמעתם כבר הוא זקן ואינו יכול לעשות כלום שכבר עלה נבוכדנצר והחריב ביתו ושרף את היכלו והגלה את ישראל ופזרן בין האומות והיכן כחו וגבורתו שכבר הזקין שנא' (תהלים צד) ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב כיון שאמר להם כן כענין הזה מיד קבלו דבריו והסכימה דעתם לכלות את ישראל וכתבו אגרות וחתמו וכן כתבו באותן אגרות שלום לכם עד אין חקר יודע לכם שאדם אחד יש בינינו ולא ממקומנו הוא אלא מזרע המלוכה הוא ומזרעו של עמלק ומגדולי הדור הוא והמן שמו ושאל ממנו שאלה קטנה וקלה על עם אחד אשר יש בינינו נבזה מכל העמים ודעתם גסה עליהם חפצים ברעתנו וקללת המלך שגורה בפיהם ומהו קללה שמקללין אותנו (שם י') ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו ועוד אומרים (שם קמט) לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים וכופרים במי שעשה להם טובה באו וראו מאותו עני פרעה מה עשו כשירדו למצרים קבלם בסבר פנים יפות והושיבם במיטב הארץ וזן אותן בשני רעבון והאכילם כל טוב שבארצו פלטרים היו לו לבנות והיו בונין שם בכל זאת לא היה יכול להם ולא עוד אלא שבאו בעלילה ואמרו לו (שמות ה') לזבוח לאלהינו נלך דרך שלשת ימים אח"כ נשוב אם רצונך השאילנו כלי כסף וכלי זהב ושמלות והשאילום כספם וזהבם וכל הבגדים הטובים שלהם וטענו כל אחד כמה חמורים שלהם לאין מספר עד שנצלו את מצרים הה"ד (שם י"ב) וינצלו את מצרים וברחו להם כיון ששמע פרעה שהיו בורחים הלך אחריהם להשיב את ממונו מה עשו לו היה עמהם אדם אחד ושמו משה בן עמרם ובכשפיו נטל מקל אחד ולחש עליו והכה בו את הים עד שנחרב ונכנסו כולם ביבשה בתוך הים ועברו כולם ואינו יודע במה עברו ובמה יבשו המים כיון שראה פרעה נכנס אחריהם להחזיר את ממונו ואיני יודע במה דחפוהו בתוך הים ונטבע הוא וכל חילו בים ולא זכרו הטובה
שעשה להם הלא תשמעו שהם כפויי טובה ועוד מה עשו לעמלק אבי אבא בשעה שבא עליהם למלחמה שנאמר (שם י"ז) ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים ומהיכן בא עמלק א"ר *כרוספדאי* בשם ר' יוחנן שבא מאצל בלעם הרשע שבא ליטול עצה ממנו ואמר לו יודע אני שבעל עצה אתה וגם בעל מחשבות רעות וכל הנוטל עצה ממך אינו נכשל אמר לו ראה מה עשו אומה זו למצרים שעשו להם כמה טובות ומה למצרים שעשו להם כמה טובות עשו להם כך לשאר אומות עאכ"ו היאך אתה יועצני אמר לו בלעם לך ועשה עמהם מלחמה ואם אין אתה עושה עמהם מלחמה אין אתה יכול להם מפני שהן תלויין בזכותו של אברהם אביהם ואף אתה שהוא בן בנו של אברהם תלוי בזכותו של אברהם מיד בא עליהם למלחמה מה עשה אותו משה פרנס שלהם היה לו תלמיד אחד יהושע בן נון שמו והיה אכזרי עד מאד ולא היה לו רחמים אמר לו אותו משה (שם) בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק איני יודע אותן אנשים שבחר אם בעלי כשפים הם או אם גבורי מלחמה מה עשה אותו משה נטל מקל בידו ואיני יודע מה עשה בו וכיון שבא עליהם איני יודע מה לחש עליהם ורפו ידיהם ונפלו לפניהם הה"ד (שם) ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב באו על סיחון ועוג גבורי ארצנו שאין כל בריה היתה יכולה לעמוד בפניהם ואיני יודע במה הרגום באו עליהם מלכי מדין ואיני יודע במה הרגן ועוד מה עשה תלמיד של אותו האיש משה הכניס את ישראל לארץ כנען ולא די שנטל את ארצם אלא שהרג מהם שלשים ואחד מלכים וחלק את ארצם לישראל ולא חמל עליהן ואותן שלא בקש להרוג היו לו לעבדים באו עליהם סיסרא והמונו ואיני יודע מה עשו לו לנחל קישון גרפם ושטפם והשליכם לים הגדול שנאמר (שופטים ה') נחל קישון גרפם והיה להם מלך ראשון שאול שמו והלך ונלחם בארץ אבי אבא עמלק והרג מהם מאה אלפים פרשים ביום אחד וגם לא חמל על איש ועל אשה ולא על עולל ויונק
ואיני יודע במה הרגם ועוד מה עשה לאגג זקני שחמלו עליו תחלה לסוף בא אדם מהם ושמו שמואל חתכו ונתן בשרו מאכל לעוף השמים כדכתיב (ש"א ט"ו) וישסף שמואל את אגג ואיני יודע במה הרגו מיתה משונה כזאת ששמעתם ואחר זאת היה להם מלך אחד דוד בן ישי שמו והיה משחית ומכלה את כל הממלכות ולא היה חומל עליהם שנאמר (שם כ"ו) ואיש ואשה לא יחיה דוד ועמד אחריו שלמה בנו ובנה להן לישראל בית אחד וקרא לו ביהמ"ק ואיני יודע מה היה להם בתוכו כשבאין למלחמה נכנסין בתוכו ומכשפים בתוכו וכשהן יוצאים ממנו הורגים ומחריבים את העולם ומרוב טובה שהיה להם מרדו באלהיהם ועוד שהזקין אותו אלוה שלהם ובא נבוכדנצר ושרף אותו בית שלהם והגלם מעל אדמתם והביאם בינינו ועדיין לא שנו מעשיהם המכוערין ואע"פ שהם בגלות בינינו מלעיגין אותנו ואת אמונת אלהינו ועכשיו הסכמנו כולנו לדעה אחת והפלנו גורלות לאבדן מן העולם ובאיזה זמן יתכן לנו לכלותם ונפל עליהם הגורל בחדש אדר בשלשה עשר בו ועכשיו כשיגיעו אליכם האגרות הללו תהיו מזומנים לאותו היום להשמיד להרוג את כל היהודים שביניכם מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד ולא תשאירו מהם שריד ופליט ובשעה שנחתמו אותן האגרות ונתנו ביד המן ויבא שמח הוא וכל בני חבורתו ופגעו במרדכי שהוא הולך לפניהם וראה מרדכי שלשה תינוקות שהיו באים מבית הספר ורץ מרדכי אחריהם וכשראה המן וכל חבורתו שהיה רץ מרדכי אחרי התינוקות הלכו אחרי מרדכי לדעת מה ישאל מרדכי מהם כיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות שאל לאחד מהם פסוק לי פסוקיך א"ל (משלי ג') אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא פתח השני ואמר אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר (ישעיה ח') עוצו עצה ותופר דברו דבר
לא יקום כי עמנו אל פתח השלישי ואמר (שם מ"ו) ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט כיון ששמע מרדכי כך שחק והיה שמח שמחה גדולה אמר לו המן מה היא זאת השמחה ששמחת לדברי התינוקות הללו אמר על בשורות טובות שבשרוני שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו מיד כעס המן הרשע ואמר אין אני שולח ידי תחלה אלא באלו התינוקות אמר רבי יצחק נפחא המן הרשע בעלילה גדולה בא על ישראל הה"ד ובמלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה וגו' ואין העם האמור כאן אלא ישראל הה"ד (דברים ל"ג) אשריך ישראל מי כמוך עם נושא בה' וגו' אמר המן לאחשורוש אלהיהם של אלו שונא זמה העמד להם זונות ועשה להם משתה וגזור עליהם שיבואו כולם ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם שנאמר לעשות כרצון איש ואיש כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמר להם לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשורוש שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטיגוריא כדי שיהא פתחון פה עם מדת הדין לקטרג עליכם לפני הקב"ה ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו כולם לבית המשתה א"ר ישמעאל שמונה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו מיד עמד שטן והלשין עליהם לפני הקב"ה ואמר לפניו רבונו של עולם עד מתי תדבק באומה זו שהם מפרישין לבבם ואמונתם ממך אם רצונך אבד אומה זו מן העולם כי אינם באים בתשובה לפניך אמר הקב"ה תורה מה תהא עליה אמר לפניו רבש"ע תסתפק בעליונים וגם השוה דעתו למחות את ישראל באותה שעה אמר הקב"ה למה לי אומה שבשבילה הרביתי אותותי ומופתי לכל הקמים עליהם לרעה (שם ל"ב) אשביתה מאנוש זכרם מיד אמר הקב"ה לשטן הבא לי מגילה ואכתוב עליה כלייה באותה שעה הלך השטן והביא לו מגילה וכתב עליה מיד יצתה התורה בבגדי אלמנות ונתנה קולה בבכי לפני הקב"ה וגם מלאכי השרת
צעקו לקול בכייתה ואמרו לפניו רבש"ע אם ישראל בטלים מן העולם אנו למה אנו צריכין בעולם שנא' (ישעיה ל"ג) הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון כיון ששמעו חמה ולבנה כך אספו נגהם שנאמר (שם נ') אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם באותה שעה רץ אליהו זכור לטוב בבהלה אצל אבות העולם ואצל משה בן עמרם ואמר להם עד מתי אבות העולם רדומים בשינה ואי אתם משגיחים על הצרה שבניכם שרויין בה כי מלאכי השרת וחמה ולבנה וכוכבים ומזלות ושמים וארץ וכל צבא המרום בוכים במרד ואתם עומדים מנגד ואינכם משגיחים אמרו לו מפני מה אמר להם מפני שנהנו ישראל מסעודתו של אחשורוש ובעבור זאת נגזרה עליהם גזירה לכלותם מן העולם ולאבד את זכרם אמרו לו אברהם יצחק ויעקב אם הם עברו על דת הקב"ה ונחתמה גזירתם מה אנו יכולים לעשות חזר אליהו ואמר לו למשה אי רועה נאמן כמה פעמים עמדת על הפרץ לישראל ובטלת גזירתם לבלתי השחית שנאמר (תהלים ק"ו) לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית מה תענה על הצרה הזאת (ישעיה ל"ז) כי באו בנים עד משבר וגו' אמר לו משה כלום יש אדם כשר באותו הדור אמר לו יש ושמו מרדכי אמר לו לך והודיעו כדי שיעמוד הוא משם בתפלה ואני מכאן ונבקש רחמים עליהם לפני הקב"ה אמר לו רועה נאמן כבר נכתבה אגרת כלייה על ישראל אמר לו משה אם בטיט היא חתומה תפלתנו נשמעת ואם בדם נחתמה מה שהיה הוא אמר לו בטיט היא חתומה אמר לו משה רבינו לך והודיע למרדכי מיד הלך והודיע למרדכי הה"ד ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו כיון שהגידו לאסתר מיד ותתחלחל המלכה מאד מהו ותתחלחל מלמד שפרסה נדה:

-----------------------

(2) מדרש זוטא קהלת פרשה ו
[ז] כל עמל אדם לפיהו. כל מה שעמל אדם במצות ובמעשים טובים בעולם הזה דיו להבל שיוצא מפיו. [וגם הנפש לא תמלא]. ר' *כרוספדאי* בשם ר' יוחנן אמר אפילו הוצאת הנפש אינה ממלא את הגומא. שלשה אינן מחזיקין טובה לבעליהן. ואלו הן הנפש. והארץ. והאשה. נפש דכתיב וגם הנפש לא תמלא לפי שהוא מן העליונים. ארץ דכתיב ארץ לא שבעה מים (משלי ל' ט"ז). אשה דכתיב אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און (שם שם כ'):


(5) ילקוט שמעוני תהלים - פרק סט - רמז תתב
תחשכנה עיניהם מראות. אלו הרשעים שהן רואין וחוטאין שנאמר ותרא האשה, ויראו בני האלהים, וירא חם אבי כנען, וירא ואתה שכם בן חמור, וירא בלק, וירא המן, וירא עשו, אבל הצדיקיים יראו וישמחו, משה וירא בסבלותם, וירא פנחס, וירא יעקב, וירא והנה איל, וישא את עיניו וירא:
ימחו מספר חיים. א"ר *כרוספדאי* אמר רבי יוחנן שלשה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד של צדיקים גמורים, ואחד של רשעים גמורים, ואחד של בינונים. (של) צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, (של) רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, (של) בינונים תלויין ועומדים מראש השנה עד י"הה זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה, אמר רבי אבהו מאי קראה ימחו מספר חיים זה ספרן של רשעים, ועם צדיקים זה ספרן של צדיקים, אל יכתבו זה ספרן של בינונים, ר"נ בר יצחק אמר מהכא ואם אין מחני נא זה ספרן של רשעים, מספרך זה ספרן של צדיקים, אשר כתבת זה ספרן של בינונים:


יום חמישי, 3 ביוני 2010

אליסף בן דעואל

בס"ד



בענין אליסף בן דעואל נשיא לבני גד: השלך על הוי ה יהבך והוא יכלכלך = 666 = [במ' י,כ] ועל־צבא מטה בני־גד אליסף בן־דעואל

אליסף = 181 = (ברא' לא,מב) לולי א-להי אבי א-להי (בתשובה של יעקב אל לבן "...אברהם ופחד יצחק" וכו) 
אליסף (=181) + 1 = יעקב    מידת ת"ת חיצוניות דדעת


(ויאמר א-להים = גש"ם = 343)


אליסף בן דעואל = פרדס = 344 == ספרד =  רפידים = המלאך רזיאל = (ברא' ה,כט) ומעצבון ידינו = (ברא' יח,טז) על פני סדם = (ברא' כד,סג) לשוח = (ברא' כז,לז) ויען יצחק (יש אל"ף פע' "ויען" בתנ"ך, ח"י בתורה) = (ברא' כח,יג) ויאמר אני י-הוה = (ברא' לו,יז) בארץ אדום = (שמ' ל,לד) וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה = (ויק' יד,לו) בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן  = (במ' יד,טו) כאיש אחד = (במ' כד,ז) במים רבים = (דב' יג,יח) ישוב ו-הוה = (דב' יד,כד) יברכך י-הוה א-להיך = (דב' יז,ח) ובין נגע לנגע = (דב' כב,ו) האפרחים
אליסף בן דעואל (=344) + 1 = 345 = משה   בחי' דעת בפנימיות


(נשיא לבני גד אליסף בן דעואל = 804 = טוב שם משמן טוב = (ברא' א,כ) ועוף יעופף על הארץ = (ברא' א,כט) עז זרע זרע לכם = (ברא' ז,ב) לך שבעה שבעה =  (ברא' יח,כד) למקום למען חמשים = (ברא' יט,יד) ויאמר קומו צאו מן המקום הזה = (ברא' כ,יז) ויתפלל אברהם = (ברא' כח,ד) לך ולזרעך אתך = (ברא' לא,לט) טרפה לא הבאתי אליך = (ברא' לא,נב) לא אעבר אליך את הגל (לבן אל יעקב) = (ברא' לב,כה) ויותר יעקב = (ברא' לז,ט) משתחוים = (ברא' לז,לה) ויקמו כל בניו וכל בנתיו = (ברא' מד,כו) כי לא נוכל לראות = (שמ' כג,ד) תשיבנו לו = (ויק' יד,ו) את הצפר החיה = (ויק' כו,כה) והבאתי עליכם חרב (ויק' כו,לז) תקומה לפני איביכם = (במ' יב,ד) ויאמר הוי-ה פתאם (קרא למשה אהרן ומרים בענין לשוה"ר על משה) = (במ' יד,ל) כלב בן יפנה ויהושע בן נון = (במ' טז,לה) את החמשים = (במ' כו,לד) שנים וחמשים = (במ' לב,כא) חלוץ את הירדן = (דב' ד,יא) באש עד לב השמים (וההר בער וכו) = (דב' ד,יג) שני לחות = (דב' ד,לה) לדעת כי הוי-ה הוא הא-להים אין עוד = (דב' י,יח) עשה משפט = (דב' טז,ד* ולא יראה לך שאר = (דב' כב,ט) תקדש = (דב' כט,ט) אתם נצבים היום כלכם
 
נשיא לבני גד אליסף בן דעואל (=804) + 1 = 805 = עם לבן גרתי (על יעקב, שכבר לא גר עם לבן יותר, וכשהיה אתו היה שומר תרי"ג) = י-הוה תרעץ אויב = (שמ' יח,טז) ושפטתי = (שמ' כד,יב) ויאמר הוי-ה אל משה עלה אלי = (ויק' כה,יג) בשנת היובל = (ויק' כה,כב) השמנית = (במ' ד,ג) בן חמשים שנה = (במ' ח,יט) ולא יהיה בבני ישראל נגף = (במ' לב,יח) איש נחלתו = (דב' א,י) הוי-ה א-להיכם הרבה אתכם (ענין ריבוי הוא במלכות עילאה זו אימא) = (דב' א,כב) ותקרבון אלי = (דב' ה,כז) המצוה והחקים והמשפטים = (דב' ו,כה) כל המצוה הזאת לפני הוי-ה = (דב' ח,ג) לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי הוי-ה יחיה (לא על מלכות מנותקת אלא על כל היוצא מאימא) =  (דב' ט,יז) בשני הלחת = (דב' יא,כב) לעשתה (שוב ענין מלכות מלמעלה
)




לימוד אליסף בן דעואל בראש-תוך-סוף


ר"ת אב"ד (לשון אבידה, אבדון) = 7 = גד וכו  "quién dijo que todo está perdido..."
  "yo vengo a ofrecer mi corazón":
א"ת ליסעו"א = 177 = זעק !   = גן עדן = כד הקמח = סימן טוב = סמבטיון
ס"ת פנ"ל = 160 = הדף היומי = אסון גדול = מגאולה לגאולה = נעם = סימן = סלע = צלם = קין
ד"א ס"ת ףן"ל = 1530 = [תה' עג,כה] מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ (ועם זה חזרנו להתחלה: נפקא מיניה השלך על ה' יהבך וגו')
    שמ' יח,א) כי הוציא הוי-ה את ישראל ממצרים =
   את הדרך ילכו בה ואת המעשה  ((שמ' יח,כ
= (שמ' יט,כד) והעם אל יהרסו לעלת אל י-הוה פן יפרץ
=(שמ' כח,לט) תעשה מעשה רקם 


ד"א, בבמ' ב,יד כתיב אליסף בן רעואל 
אליסף בן רעואל = 540 ; + 1 = 541 = ישראל



השלך על הוי ה יהבך והוא יכלכלך

בס"ד

השלך על הוי ה יהבך והוא יכלכלך = 666 = [במ' י,כ] ועל־צבא מטה בני־גד אליסף בן־דעואל = (ברא' א,יד) יהי מארת = (ברא' יג,טז) כעפר הארץ = (ברא' כו,יב) מאה שערים = (ברא' ל,כא) ואחר ילדה בת = (ברא' לא,כג) ויקח את אחיו עמו = (ברא' לג,ד) וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו = (ברא' לד,ב) שכם בן חמור = (ברא' מג,ל) כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו  = כה תאמר = (שמ' ו,כח) ביום דבר הוי-ה אל משה = (שמ' ט,יד) כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ  (בהתרעה על מכת ברד) = (שמ' טז,לה) ובני ישראל אכלו = (שמ' כט,ו) נזר הקדש = (שמ' ל,יג) כל העבר על הפקדים = (ויק' יד,י) סלת מנחה בלולה = (במ' ה,ל) כל התורה = (במ' טז,כו) הרשעים האלה = (במ' כו,א) ויהי אחרי המגפה ויאמר הוי-ה = (דב' ב,טו) וגם יד הוי-ה היתה בם להמם = י-הוה ממרום ישאג = = ותסר = צעקתו = מיתריו = תסור 

ענין 666 הוא ו' פעמים אל"ף, דהי' שית אלפין שנין!
והוא גם המשולש של 36
Es la suma de los cuadrados de los siete primeros números primos: (22 + 32 + 52 + 72 + 112 + 132 + 172 = 666).
Es la suma de los primeros 144 dígitos de π




השלך על י-הוה יהבך = 518 = חריש = (ברא' יב,ג) מברכיך ומקללך (מברכיך בלשון רבים, מקללך בלשון יחיד) = (ברא' יב,יח) למה לא הגדת  {אם לא השלכת על ה' יהבך, "למה לא הגדת" והייתי מכלכל אותך!} (פרעה אל אברהם: למה לא הגדת כי אשתך היא וכו') = (ברא' כד,מ) מלאכו אתך  (אברהם לאליעזר בתשובה לחשש העבד שמא האשה לא תלך אתו לארץ כנען) = (ברא' לד,כה) שמעון ולוי = (ברא' לח,יא) עד יגדל שלה בני = (ברא' לט,ד) על ביתו = (ברא' מד,י) גם עתה = (ברא' מה,יח) וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה  (הפסוק השלם: וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ ) = (שמ' ו,ו) והוצאתי  (ההבטחה הראשונה של הקב"ה, פנימיותה האמונה התמימה של העם בה', בדיוק כמו שנעשה ונשמע מזכה את עם ישראל למפרע ביציאת מצרים) = (שמ' ז,יג) ויחזק לב פרעה) = (שמ' לג,ז) והיה כל מבקש = (שמ' לג,ז) כל מבקש הוי-ה = (ויק' יד,מז) יכבס את בגדיו = (ויק' יח,ד) חקתי = (ויק' יד,יד) עין בעין נראה = (במ' כא,יד) מלחמת = (במ' כב,כב) ויתיצב = (במ' כב,כג) את מלאך הוי-ה) = (דב' ו,י)  ** והיה כי יביאך הוי-ה א-להיך אל הארץ  (כי רק בארץ הקודש ההשגחה הפרטית נראית בשקיפות צלולה ובהירה לעין כל, בלי שום אספקלריא או קליפה ממוצעת) = (דב' יא,כו) לפניכם היום ברכה = (דב' יט,ד) בבלי דעת  {בתמימות} (הפסוק השלם: וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה וָחָי אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם )   = (דב' לא,יט) כתבו לכם = (דב' לג,יא) ברך י-הוה חילו ופעל ידיו


השלך על י-הוה = 481 = ** ארץ כנען  (להשליך על ה' זה כבר בחינת ארץ כנען; כשה' מביא אותך אל הארץ זה כולל יהבך כנ"ל) = בן חכם ישמח אב (הבן החכם הוא הזה שישליך על אביו את צרכיו בעתו לקבל כלכלתו טרם הגיע זמנו לצאת למאבק החיים בעצמו) = (ברא' כב,יא) ויקרא אליו מלאך הוי-ה (כשהאדם מוכן "להשליך על ה'" אז פשוט העבודה נגמרת באתערותא דלעילא, ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים) = (ברא' לט,יח) ויעזב בגדו אצלי וינס החוצה = (ברא' מב,יא) לא היו עבדיך מרגלים = לפרעה = (שמ' ד,א) ויען משה (הפסוק השלם: וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְ-הוה ; דהי' ויען משה, בטענתו התשובה אליו: השלך על ה', אל תשאל, הרפה, ה' יסדר זאת) = טבעת = (שמ' לא,טו) *** יעשה מלאכה (אם יעשה בצירה תחת הי', דהי' אם תשליך על ה', המלאכה תיעשה מעצמה כבי') = (שמ' מ,לה) ולא יכל משה לבוא = (ויק' ד,ד) הפר לנפי הוי-ה = (ויק' יד,ט) *** והיה ביום השביעי (יגלח, מתוך הליך טהרת המצורע) = שנים אילם = אתם לי = (במ' יב,ו) אתודע (ה' למרים ולאהרן: בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ: לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא)  {מצד ה', רומז לכך שיתודע לזה שמשליך עליו, מצד האדם רומז על התבודדות עם ה', על לפני ה' ישפוך שיחו ויתודע לפניו) = (במ' יד,מב) כי אין הוי-ה בקרבכם (הלע"ז של "השלך על ה'") = (דב' ג,כא) כן יעשה הוי-ה = (דב' ז,יג) וברכך והרבך (מובטח למי שישליך על ה') = (דב' כ,ח) הירא ורך הלבב (הפסוק השלם: וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ ) = (דב' כה,ג) לֹא יֹסִיף פֶּן יֹסִיף  = (דב' כז,ט) משה והכהנים




יהבך = 37 = יחידה (השלך על ה' את ההכי נעלה ממך) = הבל = וייטב = (שמ' י,ט) חג הוי-ה = לגד = דגל = (ש"א כ,טו) איבי דוד = (מ"א כ,לב) חי אחי = (מ"א כב,מ) אחזיהו = (מ"ב י,לה) יהואחז = (ישע' י,יב) גדל = (ישע' סו,יא) כבודה


והוא יכלכלך = 148 = בואי כלה בואי כלה (בחסד בחסד, כאשר מתקנים את המלכות בתיבה האחרונה של לכה דודי טרם עליתה בבחי' תבונה אל הבינה) = 148 = נצח = פסח = קמח (וכן, לחמו זו אשתו) = מצא טוב (מענין "מצא אשה מצא טוב" כי נענתה לקריאתו בקדושה "בואי כלה בואי כלה") = בעולם  = בני א-להים = (ברא' ב,ה) יצמח = (ברא' לב,ג) מחנים (הפסוק השלם: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם  - לאחר שלבן הלך לדרכו, ומיד "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו...") = (ברא' מח,ה) עד באי אליך = (במ' כב,יז) כי כבד אכבדך מאד = (שופ' ה,לא) יאבדו כל אויביך הוי-ה


יכלכלך = 130 = 5 * הוי-ה (ה חסדים) = עין = סיני = צהלה = (ברא' טו,ו) והאמן בהוי-ה  {כאשר ה' יכלכלך, שוב השלך על ה' יהבך, בבחי' קוה אל ה' ויאמץ לבך וקוה אל ה'} (אחרי שה' הוציא את אברהם החוצה, הפסוק השלם: וְהֶאֱמִן בַּיקֹוָק וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה  , כאשר "ויחשבה לו צדקה" = 566 = משיח בן יוסף (להביא לימות משיח בן דוד) = ישרון = תיקון  (הוא הוא התיקון) = בנים ובנות (זרעא של קימא זה ויכלכלך לעוה"ז ולעה"ב) = אירשנה \ בדיוק ב פסוקים לאחר "ויחשבה לו צדקה" ואמר לו ה' אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וכו' אברהם שואל במה אדע כי אירשנה וזו ההכנה לברית בין הבתרים \ ) = 130 = הכהנים = כל הלילה = עליך = ויעמד = (ויק' כ,כו) אני הוי-ה ואבדל 

(פסוק שלם: וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְקֹוָק \הכנעה\ וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים \הבדלה\ לִהְיוֹת לִי  \המתקה\ --- זה אומר ש"השלך על ה' יהבך  בחי' הכנעה, והוא יכלכלך בחי' הבדלה , לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק  בחי' המתקה  \  לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק  = 956 = וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה = ויאמר אכן יש הוי-ה במקום הזה ואנכי = פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן  = (ברא' לט,ב) ויהי הוי-ה את יוסף ויהי איש = (ברא' מח,טו) הרעה אתי מעדי עד היום = (שמ' יג,ח) זה עשה הוי-ה לי בצאתי = [ויק' י,כ] וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו = (ויק' כ,כה) בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר = (ויק' כא,יח)  כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם = (י"ב פע' בבמ' ז) אחד בן שנתו לעלה = (במ' לב,כח) ואת יהושע בן נון = (דב' ז,ו) כי עם קדוש אתה = (דב' ח,א) וירשתם = (דב' לא,כו) ספר התורה = (דב' לג,כח) וישכן ישראל בטח בדד  {רש"י:  כל יחיד ויחיד איש תחת גפנו ותחת תאנתו מפוזרין ואין צריכים להתאסף ולישב יחד מפני האויב} = אל יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מפניך = ויפל על צוארו וישקהו וכו') 

= 130 =
= 130 =  (ויק' כא,יז) לחם א-להיו = מועדי = (במ' ב,טז) אלף ואחד = במגפה = (במ' יט,יד) כל הבא אל האהל = (דב' א,מא) חטאנו להוי-ה = (דב' ה,א) באזניכם (דב' יב,יט) כל ימיך (דב' כא,א) נודע = (דב' כט,כה) ידעום = (דב' לב,לו) כי ידין הוי-ה (דב' לב,מז) כי הוא חייכם


----------------------------------------




בענין אליסף בן דעואל נשיא לבני גד: השלך על הוי ה יהבך והוא יכלכלך = 666 = [במ' י,כ] ועל־צבא מטה בני־גד אליסף בן־דעואל

אליסף = 181 = (ברא' לא,מב) לולי א-להי אבי א-להי (בתשובה של יעקב אל לבן "...אברהם ופחד יצחק" וכו) 

אליסף (=181) + 1 = יעקב    מידת ת"ת חיצוניות דדעת


(ויאמר א-להים = גש"ם = 343)


אליסף בן דעואל = פרדס = 344 == ספרד =  רפידים = המלאך רזיאל = (ברא' ה,כט) ומעצבון ידינו = (ברא' יח,טז) על פני סדם = (ברא' כד,סג) לשוח = (ברא' כז,לז) ויען יצחק (יש אל"ף פע' "ויען" בתנ"ך, ח"י בתורה) = (ברא' כח,יג) ויאמר אני י-הוה = (ברא' לו,יז) בארץ אדום = (שמ' ל,לד) וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה = (ויק' יד,לו) בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן  = (במ' יד,טו) כאיש אחד = (במ' כד,ז) במים רבים = (דב' יג,יח) ישוב ו-הוה = (דב' יד,כד) יברכך י-הוה א-להיך = (דב' יז,ח) ובין נגע לנגע = (דב' כב,ו) האפרחים
אליסף בן דעואל (=344) + 1 = 345 = משה   בחי' דעת בפנימיות


(נשיא לבני גד אליסף בן דעואל = 804 = טוב שם משמן טוב = (ברא' א,כ) ועוף יעופף על הארץ = (ברא' א,כט) עז זרע זרע לכם = (ברא' ז,ב) לך שבעה שבעה =  (ברא' יח,כד) למקום למען חמשים = (ברא' יט,יד) ויאמר קומו צאו מן המקום הזה = (ברא' כ,יז) ויתפלל אברהם = (ברא' כח,ד) לך ולזרעך אתך = (ברא' לא,לט) טרפה לא הבאתי אליך = (ברא' לא,נב) לא אעבר אליך את הגל (לבן אל יעקב) = (ברא' לב,כה) ויותר יעקב = (ברא' לז,ט) משתחוים = (ברא' לז,לה) ויקמו כל בניו וכל בנתיו = (ברא' מד,כו) כי לא נוכל לראות = (שמ' כג,ד) תשיבנו לו = (ויק' יד,ו) את הצפר החיה = (ויק' כו,כה) והבאתי עליכם חרב (ויק' כו,לז) תקומה לפני איביכם = (במ' יב,ד) ויאמר הוי-ה פתאם (קרא למשה אהרן ומרים בענין לשוה"ר על משה) = (במ' יד,ל) כלב בן יפנה ויהושע בן נון = (במ' טז,לה) את החמשים = (במ' כו,לד) שנים וחמשים = (במ' לב,כא) חלוץ את הירדן = (דב' ד,יא) באש עד לב השמים (וההר בער וכו) = (דב' ד,יג) שני לחות = (דב' ד,לה) לדעת כי הוי-ה הוא הא-להים אין עוד = (דב' י,יח) עשה משפט = (דב' טז,ד* ולא יראה לך שאר = (דב' כב,ט) תקדש = (דב' כט,ט) אתם נצבים היום כלכם
 

נשיא לבני גד אליסף בן דעואל (=804) + 1 = 805 = עם לבן גרתי (על יעקב, שכבר לא גר עם לבן יותר, וכשהיה אתו היה שומר תרי"ג) = י-הוה תרעץ אויב = (שמ' יח,טז) ושפטתי = (שמ' כד,יב) ויאמר הוי-ה אל משה עלה אלי = (ויק' כה,יג) בשנת היובל = (ויק' כה,כב) השמנית = (במ' ד,ג) בן חמשים שנה = (במ' ח,יט) ולא יהיה בבני ישראל נגף = (במ' לב,יח) איש נחלתו = (דב' א,י) הוי-ה א-להיכם הרבה אתכם (ענין ריבוי הוא במלכות עילאה זו אימא) = (דב' א,כב) ותקרבון אלי = (דב' ה,כז) המצוה והחקים והמשפטים = (דב' ו,כה) כל המצוה הזאת לפני הוי-ה = (דב' ח,ג) לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי הוי-ה יחיה (לא על מלכות מנותקת אלא על כל היוצא מאימא) =  (דב' ט,יז) בשני הלחת = (דב' יא,כב) לעשתה (שוב ענין מלכות מלמעלה
)




לימוד אליסף בן דעואל בראש-תוך-סוף



ר"ת אב"ד (לשון אבידה, אבדון) = 7 = גד וכו  "quién dijo que todo está perdido..."
  "yo vengo a ofrecer mi corazón":
א"ת ליסעו"א = 177 = זעק !   = גן עדן = כד הקמח = סימן טוב = סמבטיון
ס"ת פנ"ל = 160 = הדף היומי = אסון גדול = מגאולה לגאולה = נעם = סימן = סלע = צלם = קין
ד"א ס"ת ףן"ל = 1530 = [תה' עג,כה] מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ (ועם זה חזרנו להתחלה: נפקא מיניה השלך על ה' יהבך וגו')
    שמ' יח,א) כי הוציא הוי-ה את ישראל ממצרים =
   את הדרך ילכו בה ואת המעשה  ((שמ' יח,כ
= (שמ' יט,כד) והעם אל יהרסו לעלת אל י-הוה פן יפרץ
=(שמ' כח,לט) תעשה מעשה רקם 

1775

בס"ד

אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשתךמןץף = 1775 = (ברא' ט,יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית  = (ברא' כב,ו) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ  = (ברא' מא,כה)  אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה  = (שמ' ב,יב)  וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל  = (שמ' כד,יב) וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן  = (שמ' לד,כח) אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה  = (ויק' כב,לג) הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת  = (במ' ט,כג) וְעַל פִּי יְ-הוה יִסָּעוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְ-הוה = (דב, יב,יח) כִּי אִם לִפְנֵי יְ-הוה אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-הוה = (דב' יז,ט) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם = (דב' כו,ג) אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵינוּ  = 
= [איוב ג,יז] שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח
= [איוב טו,ה] כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים
= [דה"א יז,יב] הוא יבנה־לי בית וכננתי את־כסאו עד־עולם
= [ישע' י,כא] שאר ישוב שאר יעקב אל־אל גבור
= [ש"א טו,כט] וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם
= [שמ' ב,יב] ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את־המצרי ויטמנהו בחול

1725

בס"ד

 1725 = (ברא' ג,ז) ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערמים הם =  (ברא' לח,כה) וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי  = (ברא' לט,יא) הביתה לעשות מלאכתו = (ברא' מג,ח) וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ  = (שמ' ג,טו) יְ-הוה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי = (שמ' לה,א) אלה הדברים אשר צוה הוי-ה לעשת = (שמ' לז,א) ויעש בצלאל את הארן עצי שטים = (במ' יא,ב) ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל הוי-ה = (דב' יד,כט) מעשה ידך אשר תעשה