פינחס, עליה ד, נצח בשבוע. במ' כז,טו: "וידבר משה אל י-הוה לאמר".
בכל התורה כולה, החל בפסוק בשמות ו,י וכלה בבמדבר לה,ט, מופיע ששים ותשע פעמים הפסוק "וידבר י-הוה אל משה לאמר" השוה 895; 69 פעמים בהן מידת החסד של בורא עולם נגלית אל משה בדיבור. ובכן, ס"ט פע' 895 = 61755, השוה מש"ה (= 345) פעמים "ונהפוך הוא" (= 179). ואז יש את ההופעה המספר שבעים של אותו פסוק רק בסדר אחר, בה משה באמת הופך ממקשיב לה' לדובר לפניו ית': "וידבר משה אל י-הוה לאמר" (יש עוד שני פסוקים בתנ"ך, בתהילים קנט,טז וכן קטו,נג, השוים 895, למלא 72 כמנין חס"ד הופעות של המספר כערך של פסוק שלם).
אם עם ישראל כולו צפוי לשמש אור לגוים, לא יפתיע אותנו שההודעה "וידבר משה" תהיה שוה, בערכה 567, לתואר תפקידו אשר עומד (ירמ' לא,ו) "בראש הגוים". הדיבור של משה עומד במידת הנצח כלפי עם ישראל, ומתפשט משם בבחינת הוד לבריאה כולה לתקנה. וכן המשך הפסוק, "אל י-הוה לאמר", יאשר זאת בערכו 328 כאמרו (תהי' נט,ו) "לפקד כל הגוים" במשמעות דבריו.
ועדיין: מה יגרום למשה לנהוג דוקא פעם אחת, בדיוק לפני עת עזיבתו את העולם הזה ומסירת נשמתו, בחוצפה כזו בה הוא כאילו משוה את דיבורו לדיבור של האל ית'? משה מדבר "אל י-הוה לאמר", הרומז בערכו 328 גם לכתוב (ברא' כד,ט) "על הדבר הזה": לחלוק על הכרח מיתתו הוא בא וטוען, לדברי האור החיים הקדוש. ועוד בפרט, שוה גם כמנין (דב' ב,ח ועוד) "ונעבר", ונעבור, שאולי יש עדיין סיכוי להמתיק את הגזרה באופן שהוא, אשר נשמתו כוללת את נשמות כל ישראל בבחינת משיח (ועל כך ידבר על עצמו בלשון רבים), יעבור את הירדן בראש בני ישראל ויכניס אותם לארץ המיוחלת. ולא מתוך שמחה הוא ידבר, אלא (דה"ב טו,ד) "בצר לו", כי מהיותו מנהיג אמתי דואג הוא לא לעצמו אלא לעתיד עמו ועדרו, כאשר יוכח מדבריו בהמשך, כשידרוש מה' שימנה מנהיג כמוהו לרעות את צאן ה' ולהדריך אותו בכיבוש וישוב הארץ.
על כל פנים, יש כאן לימוד זוהר לכל הדורות: מי שמבוטל לה' ומסור לטובת הכלל, מותר לו להתחצף כבי' לפני ה', בחוצפה של קדושה, ולבקש על עצמו כמבקש לטובת הכלל, מהיות חייו הפרטיים טובים ונוחים לקהילה. ועוד אפשר להחמיר ולהתנות גם שזה מותר אך לזה אשר ידבר ה' אתו פנים אל פנים; אך כפי שבדרך כלל אנו מבינים שמעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו אף כוננהו ית', בדרך של חסידות ניתן להבין שהתעוררות האדם בטוח פותחת את הצינורות למשוך עדיו את דברי א-להים חיים להשפיע לתיקון עולם, והרשות נתונה להשתדלות, ועדיין הכל בידי שמים.
אל י-הוה לאמר = 328 = כובש = חידוש = שכח = (ברא' כד,ט) "על הדבר הזה" = (שמ' ד,יב) "ואנכי אהיה עם פיך" = (דב' ב,ח ועוד) "ונעבר" = (ש"ב ו,ג) "וישאהו" ("vaisaUhu, ונקרא אותו "vaisaEhu") = (דה"ב טו,ד) "בצר לו" = (תהי' נט,ו) "לפקד כל הגוים"
ויש עוד שני פסוקים בודדים בתנ"ך בערך 895, למלא חס"ד פעמים להופעת 895 כערך לפסוק שלם.
(תהי' נט,טז) "המה ינועון לאכל, אם לא ישבעו וילינו"
(תהי' קטו,יג) "יברך יראי י-הוה הקטנים עם הגדלים"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה