פינחס עליה ו, יסוד בשבוע. במ' כח,כה: "וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם; כל מלאכת עבדה לא תעשו".
מה מיוחד ביום השביעי? הוא היום בו יאמר על ה' (ברא' מב,כה) "ויעש להם" ( = 461 = וביום השביעי), לשומרי השביעי אשר בו כל מלאכת עבודה לא יעשו, כי העבודה תיעשה למענם. ולמה "וביום" במקום "ביום"? מה עושה כאן "ו" החיבור? באה לרמוז שהפתח לנס נעול עד שיהיה יום שהוא שביעי לששת ימי מעשה: מעשה התיקון מזכה למנוחה מתוקנת.
אותו יום שביעי בבחינת "מקרא קדש", אשר מתפרש ומתבאר בערכו 745 , כמנין [מ"ב כא,י] "וידבר י-הוה ביד עבדיו הנביאים לאמר", ואז "יהיה לכם" בערך 120 השוה "לכלם", לכולם. ה' מדבר, דוקא בבחינת יום השביעי, ביד עבדיו הנביאים שהמחושים שלהם נפתחים, אך ברור מלכתחילה שדיבורו מכוון לכולם, להיטיב עם כל בריותיו.
745 =
= (שופ' ו,כג) "ויאמר לו י-הוה שלום לך" = משתה
יהיה לכם = 120 = אליהו הנביא = בני נח = לכלם
וביום השביעי = 461 = איתן = דור המדבר = יד אשה כיד בעלה = תניא = (ברא' מב,כה) "ויעש להם"
וביום השביעי
מקרא קדש יהיה לכם = 865 = (שמ' יט,יד) "וירד משה מן ההר" = (קו' ג,יב) "ולעשות טוב בחייו" = ברוך המבדיל בין קודש לחול = לכה דודי לקראת כלה
כל מלאכת עבדה לא תעשו = 1429 =
=
מלאכת עבדה = 572 = והיו לבשר אחד = פני הדור כפני הכלב = במסכנת = בשר יין
"במסכנות" הוא המצב ההתחלתי ממנו הכלים בידינו לתקן ולהתעלות (מסכנת = 570 = בעולם התוהו). זה מצב של חוסר כלים אליהם האורות תוכלנה לחדור, השייך לעולם התוהו, ואפשר לתארו באשר "פני הדור כפני הכלב" האדיש ואיננו רואה כי אם תענוגות עצמו. העבודה היא לעלות משם לבחינת "עולם התיקון" בו נתגלים אורות וכלים (אורות וכלים = 719 = בעולם התיקון = השבת אבדה), וצריך להשיג יחוד האורות והכלים, יחוד קב"ה ושכינתיה בבחי' "והיו לבשר אחד"
לא תעשו = 807 = (ויק' כה,יט) "וישבתם לבטח" = (דב' ה,כ) "כי ידבר א-להים את האדם וחי"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה