Preparación para OCSI Barcelona, Iar 5772, Netsaj-Hod en el 'omer





Las Artes del Templo aplicadas a tu templo interior



Bitácora de la lucha entre las chispas sagradas y las cáscaras opacas: el sacerdocio de todos


------------------------------------------------------

conferencia central, seguida de ritual mágico:
Los diez azotes de Mitsráim y los diez remedios eternos para ser redimidos de ellos

[שמות טו,כו] וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהוָה רֹפְאֶךָ

רש"י:

אם שמוע תשמע" - זו קבלה שיקבלו עליהם
"תעשה" - היא עשייה
"והאזנת" - תטה אזנים לדקדק בהם
"כל חקיו" - דברים שאינן אלא גזירת מלך בלא שום טעם ויצר הרע מקנטר עליהם מה איסור באלו למה נאסרו כגון לבישת כלאים ואכילת חזיר ופרה אדומה וכיוצא בהם

באיזה תנאים תתקיים ההבטחה:

 שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ = 1484 = אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת = [ישע' ג,ב] גבור ואיש מלחמה שופט ונביא וקסם וזקן = (במ' ח,ד) אשר הראה יהוה את-משה = (דב' יא,יט) ולמדתם אתם את-בניכם = נשמתו של משיח 

שמוע תשמע = 1126 = (ברא' ג,טז) תשוקתך = (2 * 563 = מתענג) = (ברא' יא,ט) שפת כל-הארץ  {כי שם בלל י-הוה וגו'} = (שמ' ה,ב) מי יהוה אשר אשמע בקלו = (שמ' יב,ו) והיה לכם למשמרת {... עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת-ישראל בין הערבים}   

לקול י-הוה א-להיך = 258 = גדול הדור = (ברא' מט,כה) ויברכך = נס גדול היה פה = י-הוה עוזי ומעוזי = י-הוה הוא הא-להים י-הוה הוא הא-להים = בנין עולם = בך בחר י-הוה = אודך בעמים י-הוה 

קול י-הוה א-להיך = 228 = ברוך {ברוך \ב' דגושה נקודה קמץ\ מופיע יג פע' בתורה; עם ב' רפה ב פע'; עם ב' דגושה נקודה שוא ב פע'} = וידברו = עץ חיים (דהי' תורה) = מלא אסמנו  = א-להי יעקב = הכח הנעלם = הלכו מחיל אל חיל

 וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה =  1444 = (שמ' ב,כג) ותעל שועתם אל-האלהים = (שמ' לט,לב - במ' ב,לד - במ' ח,כ) ככל אשר צוה יהוה את-משה 

והישר בעיניו = 669 = יסורים של אהבה = עם ישראל חי = (שמ' ט,יג) השכם בבקר = (שמ' טז,כט) אל-יצא איש ממקמו = שלום בארץ 

הישר בעיניו = 663 = בן תורה = קיבוץ גלויות = א-ל ארך אפים ורב חסד = אין עושים סיג לסיג =  עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבא = פיה פתחה בחכמה 

תעשה = 775 = תשעה = ציון הר קדשי = היא נפלאת בעינינו = וזכירה מביאה לידי מעשה = כי בחזק יד הוציאנו י-הוה ממצרים  = שמך הקדוש   

 וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו = 1051 = (ברא' לא,א) את כל-אשר לאבינו = (שמ' יא,ז) בין מצרים ובין ישראל {הפסוק השלם: ולכל בני ישראל לא יחרץ-כלב לשנו למאיש ועד-בהמה למען תדעון אשר יפלה יהוה } = (דב' יב,י) וישבתם בארץ = (דב' טז,יז - כח,יג) אשר נתן-לך = (ברא' ל,מא) המקשרות 

 לְמִצְו‍ֹתָיו = 582 = יסוד ומלכות = (ברא' ט,ב) בידכם נתנו =  (ברא' כב,ב) אל-ארץ המריה  {הפסוק השלם: ויאמר קח-נא את-בנך את-יחידך אשר-אהבת את-יצחק ולך-לך אל-ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך} = (ברא' מ,ד) במשמר = (שמ' כו,ה) מקבילת {הפסוק השלם: חמשים ללאת תעשה ביריעה האחת וחמשים ללאת תעשה בקצה היריעה אשר במחברת השנית מקבילת הללאת אשה אל-אחתה - וכן, שמ' לו,יב: חמשים ללאת עשה ביריעה האחת וחמשים ללאת עשה בקצה היריעה אשר במחברת השנית מקבילת הללאת אחת אל-אחת} = (ויק' י,י) בין הקדש ובין החל {הפסוק השלם: ולהבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור} = בעדו ובעד ביתו = דבר שלום 

 וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו = 1120 = (שמ' כ,יז) ומשה נגש אל-הערפל = (במ' לה,כט) והיו אלה לכם לחקת משפט = (דב' ל,יד) בפיך ובלבבך {לעשתו 

כל המחלה אשר שמתי במצרים = 1771 = [שמ' לב,לא] וישב משה אל־יהוה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב

כל המחלה = 138 = חמץ = הצלחה = חלק = לבנון = צמח = מנחם

\\\ 

זמן חרותנו = 767
זמן שמחתנו = 901
ההפרש = 134, הוא פעמיים בינ"ה דהיינו בינה תתאה בדרכה להיתקן בינה העילאה. והוא גם קל"ד פעמים אשר מופיע שם אדנ"י בתנ"ך כולו.

השלב
הקודם (לפני החרות והשמחה) הוא "מעבדות לחרות". ההפרש בין עבדו"ת לחרו"ת
הוא 132 = קב"ל. הגשר בין עבדות לחרות נקרא "קבל". עבד לא יודע לקבל, פשוט
כופים עליו. שלב ראשון בהתכוננות להפוך לבן-חורין, חייב אדם ללמוד לקבל"
ה' ילחם לכם ואתם תחרישון.

עד שלב השמחה, חלה עלינו שתיקה (בבחינת
שלב ראשון של תשובה כמבואר בליקוטי הלכות סי' ספירת העומר). לאחר שלב
ה-"קבל" = 132 והשלבים חרות-שמחה שהגשר ביניהם = 134, מגיע שלב בגאולה
הנקרא "קול" = 136. גילוי קולו ית' בנו בבחינת קול ה' על המים, קול ה'
חוצב להבות אש וכו', משקיף אלינו בחינה חדשה: זה מתי שקורה "מי שם פה
לאדם" ואנחנו נעלים מדרגת בהמה לדרגת מדבר ממש.

הגשר הבא נקרא 137, ויוליך אותנו לבחינת 138 המתוקנת.
א-להי הא-להים = 137 = קבלה = חכמה + נבואה = חכמה + דין
ח"ן הוא הזיווג בין אבא-חכמה לאמא-נבואה
הוא גם היחס בין המהירות הגבוהה ביותר במרחב של האור, לבין
המהירות הגבוהה ביותר של החומר, של אלקטרון המימן. מהירות האור גדולה מזו של
אלקטרון המימן פי 137
137 הוא גם המספר הראשוני המס' ל"ג

ועוד צעד קדימה, ההשלמה הסופית: חקל = 138 (136 + 2), חקל תפוחין קדישין, דהיינו המלכות המתוקנת.


בהפטרת שמיני, דוד נאנח על כך שהוא גר בבית-ארזים, וארון ברית ה' מסתובב בין אוהלים. ואח"כ, הקב"ה חוזר על ביטוי בית-ארזים.
אכן, בי"ת ארזי"ם = 670, דהיינו י' פעמים בינ"ה, עשר ספירות הבינה בתיקון שלם, דהיינו שלמות התיקון והגאולה

לקראת
סוף פרשת שמיני, אומר הקב"ה "המעלה אתכם מארץ מצרים" במקום "המוציא אתכם"
שאומר ביתר מקומות. לשאלה "מה הוא הכלי באמצעותו אנחנו נעלים מארץ מצרים?"
עונות המלים עצמם: המעל"ה אתכ"ם = 611 = תורה

\\\

לא אשים עליך = 512 = (ברא' כא,יז - וכן ברא' ל,יז ושמ' ב,כד)  וישמע אלהים =  (שמ' טו,טז) עד יעבר עמך יהוה 

אשים עליך =  

Toda la historia pasada y futura a la luz del Alefato


Cuál es la magia buena de Pinjás (Pineas) que neutraliza por completo la brujería de Bala'am



última sesión:
Nos narramos en el espejo: La victoria de Rabi Iehoshua ben Levi sobre el ángel de la muerte



-------------------------------------

‏‏‏
מובא מhttp://btjerusalem.com/b/b328.htm
רבי ברוקא ואליהו הנביא (תענית כ)

‏אמרו רבותינו זכרונם לברכה, שרבי ברוקא היה הולך בשוק, עד שבא לקראתו אליהו זכור לטוב ונגלה אליו ודיבר עמו. וישאלהו רבי ברוקא ויאמר לו: "היש בשוק הזה אדם זוכה לחיי העולם הבא?"

ויען ויאמר: "לא."

עודם מספרים יחדיו, עד שעבר עליהם איש בלא ציצית וברגליו מנעלים שחורים. ויאמר לו אליהו: "זה האיש שעבר עלינו מיורשי גן עדן!"

‏ויקראהו רבי ברוקא, ולא ענהו. וישאל רשות מאליהו וירץ אחריו וישיגהו. ויאמר לו האיש: "אני שר בית הסוהר ומנהגי לאסור האנשים לבדם והנשים לבדנה; ובלילה אני משים מיטתי בין האנשים ובין הנשים. ואני שומר אותם בכל הלילה, מפני שאני מפחד על הנשים, שלא יאנסו אותן האסורים. וכשאוסרים אצלי יהודית, אני משתדל לשמרה ולהצילה. ופעם אחת אסרו יהודית אחת בבית הסוהר והיתה בעולת בעל ובינותי מן האסורים שחשבו בלבבם לעשות זימה עם הנערה. עד שלקחתי מידת שמרים ונתתי לה ואמרתי לה: 'בתי, העבירי שמרים אלו על בשרך ואמרי, שאת נידה!' ותעש כן ותינצל, ולא קרב אליה איש."

‏ויאמר לו רבי ברוקא: "מפני מה ברגליך מנעלים שחורים ואין בטליתך ציצית?" – ואנו מבינים מדבריהם, שלא היה מנהג לנעול יהודי מנעלים שחורים.

ויאמר לו שר בית הסוהר: "מנהגי לבוא בית המלך, מפני שלא יכירוני שאני יהודי; ואני שומע דבריהם מה שיגזרו על ישראל גזירות, ואני ממהר ומודיע את החכמים כדי שיתענו ויצומו ויתפללו ליי, לבטל גזירתם ולהפר עצתם ומחשבותם מעלינו."

ויאמר לו רבי ברוקא: "מפני מה קראתיך ולא עניתני?"

ויען שר בית הסוהר ויאמר: "מפני שהגידו לי, שנתקבצו בבית המלך כל השרים לחדש גזירה על ישראל, ומיהרתי כדי שאודיע את החכמים לבוא אל המלך יי צבאות להתחנן לו ולבקש מלפניו על הפליטה הנשארת."

‏עודנו מדבר עם אליהו, והנה שני אנשים עוברים. ויאמר לו אליהו: "גם אלה מיורשי גן עדן!"

ויקרא אותם רבי ברוקא וישאלם לאמור: "מה מעשיכם?"

ויאמרו לו: "מנהגנו וחוקנו, כשנשמע כל איש מר נפש ודואג ונאנח וכואב ונדהם, ללכת לביתו לנוד לו ולנחמו ולדבר על לבו, כדי לשמחו ולהסיר אנחתו ודאגתו ויגונו ותוגתו מהקורות אשר מצאוהו והתלאות אשר אפפוהו וסבבוהו; עד אשר יתנחם ויתחזק לבבו ותתאמץ נפשו ופרוח תפרח ותגל ותשמח."


להלן הנוסח בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כב, עמוד א:

רבי ברוקא חוזאה הוה שכיח בשוקא דבי לפט, הוה שכיח אליהו גביה, אמר ליה: איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי? – אמר ליה: לא. אדהכי והכי חזא לההוא גברא דהוה סיים מסאני אוכמי, ולא רמי חוטא דתכלתא בגלימיה. אמר ליה: האי בר עלמא דאתי הוא. רהט בתריה, אמר ליה: מאי עובדך? – אמר ליה: זיל האידנא ותא למחר. למחר אמר ליה: מאי עובדך? – אמר ליה: זנדוקנא אנא, ואסרנא גברי לחוד ונשי לחוד, ורמינא פורייאי בין הני להני כי היכי דלא ליתו לידי איסורא. כי חזינא בת ישראל דיהבי נכרים עלה עינייהו מסרנא נפשאי ומצילנא לה. יומא חד הוות נערה מאורסה גבן דיהבו בה נכרים עינייהו, שקלי דורדייא דחמרא ושדאי לה בשיפולה, ואמרי: דיסתנא היא. אמר ליה: מאי טעמא לית לך חוטי ורמית מסאני אוכמי? – אמר ליה עיילנא ונפיקנא ביני נכרים כי היכי דלא לידעו דיהודאה אנא, כי הוו גזרי גזירתא מודענא להו לרבנן, ובעו רחמי ומבטלי לגזירתייהו. ומאי טעמא כי אמינא לך אנא מאי עובדך ואמרת לי זיל האידנא ותא למחר? – אמר ליה: בההיא שעתא גזרי גזירתא, ואמינא ברישא איזיל ואשמע להו לרבנן דלבעי רחמי עלה דמילתא. אדהכי והכי אתו הנך תרי אתי. אמר ליה: הנך נמי בני עלמא דאתי נינהו. אזל לגבייהו. אמר להו: מאי עובדייכו? – אמרו ליה: אינשי בדוחי אנן, מבדחינן עציבי. אי נמי, כי חזינן בי תרי דאית להו תיגרא בהדייהו – טרחינן ועבדינן להו שלמא.


אמר ליהוה מחסי ומצודתי אלהי אבטח־בו

---------------------------------