610
dijo rabi Jía bar Aba en nombre de 'Ula:
מיום שחרב בית המקדש אין לו לקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה
ברכות ח"א
תפארת ישראל לרבי יהודה ליוואי, המהר"ל מפראג, פרק ע
והתבאר לך, כי התורה בגלותנו מקום מקדשנו. ואין העניין תולה במעשה מרכבה ומעשה בראשית, רק כי קרוב הדבר בפיך ובלבבך לעשותו, היא ההלכה בכל מצוות התורה, ובארבע אבות נזיקין ובארבעה שומרים לא בשאר חכמות.
me serví de la edición digital del libro en https://daat.co.il
ארבע אמות הסמוכות לאדם הן רשותו של האדם (בעל המאור שבת צו ב) ומקומו (שיטה מקובצת מועד קטן טז א), ונחשבים כמו חצרו (בית יוסף יורה דעה שלד ב, בשם קונדריסים).
סתם בית הוא דווקא כאשר יש בו לכל הפחות ארבע אמות על ארבע אמות, וכשאין בו שיעור זה אינו ראוי לדירה ואינו נקרא בית, ופטור מן המזוזה, ומן המעקה, ואינו מטמא בנגעים, ואינו נחלט בבתי ערי חומה, ואין חוזרים עליו מעורכי המלחמה (ראה ערכם), שבכל אלה כתוב בתורה "בית" וכשאין בו ד' אמות אינו בית (סוכה ג א-ב).
אסור לילך ד' אמות בגילוי הראש (שבת קיח ב; טוש"ע או"ח ב ו).
כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא (כתובות קיא א. וראה ערך ארץ ישראל).
היוצא לדרך צריכים ללוותו ד' אמות (סוטה מו ב).
שיעור הלוית המת הוא לפחות ד' אמות (רא"ש ברכות ג ח; שו"ע יו"ד שסא ג).
אחרי האכילה צריך לילך ארבע אמות קודם שישן, משום שמירת הגוף (שבת מא א).
דין ארבע אמות הסמוכות לאדם, שקונות לו את החפץ המונח שם – ראה ערך ארבע אמות (א) – קנין.
https://yeshiva.org.il
דברי הימים א טז טו
-------------------------------------------------
מפני דרכי שלום
תודה ל- https://www.mayim.org.il/
משנה מסכת גיטין פרק ה משנה ח
ואלו דברים אמרו מפני דרכי שלום: כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, מפני דרכי שלום.5 מערבין בבית ישן, מפני דרכי שלום.6 בור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון – מפני דרכי שלום.7 מצודות חיה ועופות ודגים יש בהם משום גזל מפני דרכי שלום.8 רבי יוסי אומר: גזל גמור. מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום. ר' יוסי אומר: גזל גמור.9 עני המנקף בראש הזית, מה שתחתיו – גזל מפני דרכי שלום.10 ר' יוסי אומר: גזל גמור. אין ממחין ביד עניי גוים בלקט שכחה ופאה – מפני דרכי שלום.
האם רות המואביה היא הדגם של עניי גויים שיכולים ללקט בשדות ישראל? אפשר. ראה תהליך הגיור המתואר בגמרא יבמות מז ע"א: " ... ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני". הבחירה במצוות לקט שכחה ופאה דווקא, כהודעה לגר מיד בתחילת דרכו, היא מסר חשוב שבגדרי המצוות יש גם מרכיב של "מפני דרכי שלום". שיש בתורה גם מרכיב של לפנים משורת הדין. ולמחר כשיבואו גויים בשדותיו, לא ימנע הוא מהם ללקוט. על "דרכי שלום" לגויים ונכרים נראה עוד להלן. בינתיים נעיר שמשנה זו במסכת גיטין מצוטטת במקורות רבים כבסיס למוטיב "מפני דרכי שלום". ראה ציטוטה למשל במשנת רבי אליעזר פרשה ד: "ואלו דברים אמרו מפני דרכי שלום. כהן קורא ראשון, ואחריו לוי, ואחריו ישראל, מפני דרכי שלום ... ישראל שהוציא לקט שכחה ופאה לתת לעניי ישראל, ויש שם עניי גוים, והן באין ונוטלין עמם, אין ממחין בידם, מפני דרכי שלום. שואלין בשלום גוים, אפילו ביום אידם, מפני דרכי שלום. שכל מצותיה של תורה שלום, שנאמר: דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום". כפי שהערנו לעיל, הפסוק במשלי הוא הבסיס לביטוי "דרכי שלום" - לא השלום עצמו, אלא דרכי השלום - הדרכים המביאות לשלום והדרכים המסתעפות ממנו.
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף סא עמוד א
תנו רבנן: מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל, ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל, וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל, מפני דרכי שלום
על המשנה הנ"ל שמאפשרים לעניי גויים ללקט מתנות עניים, מוסיפה הגמרא ברייתא שמציינת גם: חלוקת צדקה, ביקור חולים וקבורת נכרים מפני דרכי שלום. ראה תוספתא גיטין פרק ג הלכות יג-יד המתייחסת לעיר שבה גויים ויהודים חיים בצוותא (קיסריה?): "עיר שיש בה ישראל וגוים, הפרנסין גובין מישראל ומגוים מפני דרכי שלום. מפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום. מספידין וקוברין מיתי גוים מפני דרכי שלום. מנחמין אבילי גוים מפני דרכי שלום". מעניינת במיוחד היא גביית הכסף וניהול כספי צדקה באופן משותף, מה שמחייב הקמת ועד צדקה משותף בנאמנות, לא סתם מתן צדקה לגוי עני באופן אישי מקרן צדקה יהודית. ראה תיאור חיים משותפים כאלה גם בירושלמי גיטין פרק ה הלכה ט: "תני: עיר שיש בה גוים וישראל, מעמידין גבאי גוים וגבאי ישראל וגובין משל גוים ומשל ישראל. ומפרנסין עניי גוים ועניי ישראל, ומבקרין חולי גוים וחולי ישראל, וקוברין מתי גוים ומתי ישראל, ומנחמין אבילי גוים ואבילי ישראל, ומכבסין כלי גוים וכלי ישראל מפני דרכי שלום". כל כך, עד שראו צורך לשים לשותפות זו גבולות, כגון בימי המשתה שלהם שאין לקחת בהם חלק, ראה שם בהמשך דברי ר' אימי: "אילמלא ר' אבא, כבר היינו באין להתיר עבודה זרה שלהן וברוך שהבדילנו מהן". עדות מעניינת על החיים בארץ ישראל בעת ההיא.
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת שופטים
"כי תקרב אל עיר להילחם עליה …. וקראת אליה לשלום". כמה גדול השלום, שאפילו לשונאיהם הקדים להם שלום. מיכן אמרו חכמים: מקדימין שלום לעובד כוכבים בשוק מפני דרכי שלום
בתפר בין המקור הקודם ומקור זה, מן הראוי להזכיר את המשניות במסכת עבודה זרה שמרחיקות מאד קשרים כלכליים בין יהודים לנכרים מחשש שהגוי מודה לאלוהיו, לא תחנם ועוד. וכאן, רושם אחר. אמירת שלום לגוי, אפילו הקדמת שלום ואפילו בימי אידיהם (ימי חגיהם, שאז יש חשש כאילו היהודי מכיר בחשיבות יום זה), כבר נזכרת במשנה (גיטין ושביעית): "ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום". כך גם בתוספתא עבודה זרה פרק א הלכה ג, שלאחר הפתיחה (כמו במשנה) על כל האיסורים בימי אידיהם גם שלושה ימים קודם, קובעת באופן ברור: "שואלין בשלום הגוים באידיהן מפני דרכי שלום". וכך גם להלכה ברמב"ם הלכות עבודה זרה פרק י הלכה ה: "ושואלים בשלומם ואפילו ביום חגם מפני דרכי שלום". ראה איך מחבר בעל המדרש לעיל את ההלכה שדורשין בשלומם ביום יום ואפילו בימי חגיהם עם הקריאה לשלום במלחמה שבפרשת שופטים (דברים כ י). ציווי התורה לקרוא לשלום בשעת מלחמה, הוא המקור להקדמת שלום לגוי בימי שלום, הוא האסמכתא שמצאו חכמים בתורה אולי לכל ההלכות של "מפני דרכי שלום" הקשורות לגוי (ראה רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק יא הלכה ג לגבי אבידת גוי ושמירת רכושו מפני הגנבים, נושא שלא הזכרנו עד עתה). ראה דברינו וקראת לשלום בפרשת שופטים.
תלמוד ירושלמי מסכת דמאי פרק ד הלכה ב
מתניתין: המדיר את חבירו שיאכל אצלו, והוא אינו מאמינו על המעשרות – אוכל עמו בשבת הראשונה אף על פי שאינו נאמן על המעשרות, ובלבד שיאמר לו מעושרין הן. ובשבת שנייה, אף על פי שהוא נודר ממנו הנייה, לא יאכל עד שיעשר.
סביר: אדם הֵדִיר את חברו שיאכל אצלו, כגון שאמר: "קונם כל אשר לי עליך, אם לא תבוא לסעוד אצלי" (סוג של הזמנה קצת בוטה, יש לומר. אולי הכוונה גם למי שמפציר מאד בחברו), מותר לאכול אצלו, גם אם אין המזמין (המדיר) נאמן על המעשרות. כל זה רק בשבת הראשונה ובתנאי שהמזמין אומר לו שהפירות מעושרים. ראה משנה זו במסכת דמאי פרק ד משנה ב.
גמרא: ר' ינאי בי רבי ישמעאל בשם ר' יוחנן: בשבת של פְּרוֹטֶגֶמְיָיא15 התירו מפני איבה. אמר רבי אבון: כאן התירו טבלים משום דרכי שלום
אם במשנה לא הייתה סיבת ההיתר ברורה, באה הגמרא ומסבירה שהיתר זה הוא "משום איבה" או "משום דרכי שלום" (וגם זה במגבלות כמוזכר במשנה עצמה ובהמשך הירושלמי שם, ראה בהמשך שם מסקנת רב חסדא: "אסור לחבר שיאכל בסעודה שאין לה שֵׁם"). הירושלמי גם מחדש לנו את הביטוי "משום איבה" שבפשטות הוא מקביל לביטוי "מפני דרכי שלום" ואפשר שיש הבדלים דקים עליהם עמדו הפרשנים. ראה לשון פירוש המשנה לרמב"ם על המשנה שם: "והתרנו לו את זה מפני דרכי שלום ... שזה מורה על חומרת המצב והתחלת האיבה אם לא יאכל אצלו וכו' ". ראה גם לשון ספר כפתור ופרח פרק לט על משנה זו: "שצריך לו לעשות כן לחזק החברה ולהרחיק האיבה שתפול ביניהם אם לא יאכל עמו". מעבר לפרטי הדינים והמגבלות כאמור בנושא רגיש זה (שלא נוכל להיכנס אליהם), די לנו בכך שהכלל "מפני דרכי שלום" איננו רק ביחסים עם הגויים והנכרים, אולי גם מפחד איך יגיבו, אלא גם ובעיקר ביחסים פנימיים בתוך עם ישראל. בכך נתמקד בהמשך דברינו.
---------------------------------------------------
611
10 veces 61, “Aní” אני, que es
“Yo”, al modo de Ego. empieza en אן
מלשון און, אונן
que se despliega en הון
y cae en עון
EN SU KILKÚL
ירקרק = יתר
צלם + דמות = ברא אתו
המקום ימלא חסרנך = 610 =
דרכי שלום = מעשר = חכמת הקבלה = וישב ה'
מלך לעולם = כי קרוב אליך הדבר (דב' ל,יד: כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר,
מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ)
= לשמרם = בארץ שביה = ים {ם = 600}
שמ' ג,טו - י-הוה אלהי
אבתיכם = 545 = ישרהל
ישרעל = 610 = דרכי שלום = אתרוג = (שמ' ח,טז) "שלח
עמי ויעבדני" (ר"ת שע"ו = שלום / א"ת למיעבד"נ =
206 = ראה / ס"ת חי"י = כח) = חכמת הקבלה = וישב
הוי-ה מלך לעולם = (דב' ל,יד) כי קרוב אליך הדבר {...מאוד, בפיך ובלבבך לעשתו} =
לשמרם = בארץ שביה
תורה = 611
611 = גמילות חסדים = הוי"ה א-להים צבאות = חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים להוי"
נבל עשור = רצוא ושוב
Zohar Bereshít, Toldót 134a-135a
ואלה תולדות יצחק וגו', פתח ר' חייא ואמר (תהלים ק"ו) מי ימלל גבורות יי' ישמיע כל תהלתו, ת"ח
Cuando quiso el Sagrado Bendito Es y se elevó en Voluntad ante El crear el mundo, miraba en la Torah y creaba, y en cada acción y elemento que creó el Sagrado Bendito Es en el mundo miraba en la Torah y lo creaba. (...) Cuando fue a crear al Adám, dijo la Torah ante El: Si vas a crear al hombre y al final pecará, y le juzgarás duramente, y él no podrá soportar el rigor de tu juicio. Le respondió: Ya creé la Teshuvah, desde antes de haber creado el mundo.
כד בעא קודשא בריך הוא וסליק ברעותא קמיה למברי עלמא הוה מסתכל באורייתא וברא ליה ובכל עובדא ועובדא דברא קודשא בריך הוא בעלמא הוה מסתכל באורייתא וברא ליה הדא הוא דכתיב (משלי ח') ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום אל תקרי אמון אלא אומן, כד בעא למברי אדם אמרה תורה קמיה אי ב"נ יתברי ולבתר יחטי ואנת תידון ליה אמאי יהון עובדי ידך למגנא דהא לא ייכול למסבל דינך אמר לה קודשא בריך הוא הא אתקינת תשובה עד לא בראתי עלמא
Dijo el Sagrado Bendito Es al mundo, a la hora en que hizo y creó al Adám, así le dijo: Mundo, mundo, tú y todas las leyes que te rigen no existen sino apoyados en la Torah, y por eso creé en tí al Adám, para que se ocupe (estudie, practique, aprenda, tome forma) de la Torah, y de lo contrario te devolveré al caos. Y todo existe para el hombre, como está escrito (Iesha'iáhu-Isaías 45): Yo hice la tierra, y al Adám sobre ella creé.
אמר קודשא בריך הוא לעלמא בשעתא דעבד ליה וברא לאדם א"ל עלמא עלמא, אנת ונימוסך לא קיימין אלא על אורייתא, ובגין כך בראתי ליה לאדם בך, בגין דיתעסק בה, ואי לאו הא אנא אהדר לך לתהו ובהו, וכלא בגיניה דאדם קיימא, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ה) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי, ואורייתא קיימא ומכרזא קמייהו דבני נשא בגין דיתעסקו וישתדלו בה ולית מאן דירכין אודניה, ת"ח כל מאן דאשתדל באורייתא איהו קיים עלמא וקיים כל עובדא ועובדא על תקוניה כדקא יאות ולית לך כל שייפא ושייפא דקיימא ביה בבר נש דלא הוי לקבליה בריה בעלמא דהא כמה דבר נש איהו מתפלג שייפין וכלהו קיימין דרגין על דרגין מתתקנין אלין על אלין וכלהו חד גופא הכי נמי עלמא כל אינון בריין כלהו שייפין שייפיין וקיימין אלין על אלין וכד מתתקנן כלהו הא (חד) גופא ממש, וכלא כגוונא דאורייתא דהא אורייתא כלא שייפין ופרקין וקיימין אלין על אלין וכד מתתקנן כלהו אתעבידו חד גופא, כיון דאסתכל דוד בעובדא דא פתח ואמר (תהלים ק"ד) מה רבו מעשיך יי' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך באורייתא אינון כל רזין עלאין חתימין דלא יכלין לאתדבקא באורייתא כל אינון מלין עלאין דאתגליין ולא אתגליין באורייתא אינון כל מלין דלעילא ולתתא כל מלין דעלמא דין וכל מלין דעלמא דאתי באורייתא אינון ולית מאן דישגח וידע לון ובגין כך כתיב (תהלים ק"ו) מי ימלל גבורות יי' ישמיע כל תהלתו (זוהר בראשית, פרשת תולדות, עמ' קלד ע"א – קלה ע"א)
Rabi Meir de Parmishlan, "Or Hameír", parashát Metsorá
Y la regla es como dice el Zohar (parte 3, 178a) que el Sagrado Bendito Es miró en la Torah y creó el mundo, provisto lo cual debemos decir-entender que en todos los detalles de todo lo que existe en la creación están las letras de la Torah, que con ellas fue todo creado y de ellas todo recibe vitalidad. Y todo aquél con quien compartió E-lohím entendimiento puede fácilmente entender lo que se desprende de lo dicho (y ésto es lo más importante), y ver con la mirada de su mente las letras de la Torah investidas, presentes, representadas en los detalles de todas las creaturas, y entonces podrá también remontarles a -hacerles conciente- su origen primordial.
והכלל כי איתא בזוהר (ח"ג קעח, א) קב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, וכיון שכן צריכין אנו לומר אשר בכל פרטי הדברים שבאו לכלל בריאה יש שם אותיות התורה, שעמהם נבראו ומושכים מהם חיות, ומי שחלק לו אלהים בבינה יכול באמת ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא, ולראות בעין שכלו אותיות התורה המלובשים בפרטי הנבראים ולהעלות אותן לקדמותם ומקומם הרמתה. (ר' מאיר מפרמישלאן, אור המאיר, ויקרא, פרשת מצורע)
שיר השירים (ב', י-יג) ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף הלך לו. הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך:
והנראה בביאור הפסוקים אלו, דהנה איתא בבראשית רבה דהקב"ה הסתכל באורייתא וברא עלמא ע"ש, ואמר הגר"ח זצ"ל דהנה אנו רואים שכל חוקי התורה מתאימים להנהגת העולם, כמו לא תרצח ולא תגנב, שרציחה וגניבה הם חורבן העולם, וכמו"כ מאכלות אסורות דאיתא ברמב"ם שהם מזיקים לבריאות האדם, ולכאורה הדבר הוא שמכיון שרציחה וגניבה הם חורבן העולם וכדומה, לכן אסרה התורה לעשות כן, אבל האמת הוא להפך, שמצד הנהגת העולם היה יכול להיות ההיפך, שרציחה וגניבה הם יהיו קיום העולם, ואך מפני שהקב"ה הסתכל בתורה, וחוק התורה הוא שדברים אלו אסורים המה, ברא את העולם באופן זה שהנהגתו היא שחורבן העולם יהיה אם ירצחו ויגנבו וכדומה. (חידושי הגרי"ז, סימן קצ)
El Hombre de Halajáh: Revelado y Oculto (28-31)
El hombre de halajah, cuando se dirige a interactuar con la realidad, viene él y su Torah, que le fue entregada del Sinái, en su mano. Tiene anhelo de un mundo con leyes fijas y reglas sólidas. Una Torah completa de halajót (normas que rigen la práctica de la ley) y jucios le enseña el camino que conduce a la realidad verdadera de su vida. El hombre halajah se aproxima al mundo munido de su bastón y su bolso, de sus leyes, sus juicios, sus principios y sus ideas en relación apriorística. Su aproximación empieza por una creación ideal y se completa con una creación real.
איש ההלכה כשהוא ניגש אל המציאות, הרי הוא בא ותורתו, שניתנה לו מסיני, בידו. מזדקק הוא לעולם בחוקים קבועים וכללים מוצקים. תורה שלמה של הלכות ודינים מורה לו את הדרך המוליכה אל ההוויה. איש ההלכה מתקרב אל העולם, כשהוא מזוין במקלו ובתרמילו, בחוקותיו, בדיניו, בעיקריו ובמשפטיו ביחס אפריורי (ראשוני, שקודם לנסיון). גישתו היא גישה הפותחת ביצירה אידאלית וחותמת ביצירה ריאלית. משל למה הדבר דומה? למתמטיקאי הצר עולם אידאלי, ומשתמש בו לשם קביעת יחס בינו לבין העולם הריאלי. מהותה של ההלכה שקיבלה מאת הקב"ה, היא יצירת עולם אידאלי, והכרת היחס, השורר בינו למציאות, על כל תופעותיה, שרשיה ועיקריה. אין לך תופעה, יצור ובריאה, שאין ההלכה האפריורית ניגשת אליהם באמת מידתה האידאלית. […]
Cuando el hombre de halajah eleva sus ojos al horizonte occidental u oriental, y ve esos rojos crepusculares del poniente, o al sol elevándose entre reflejos de amanecer, él sabe que ese amanecer o ese ocaso modifica para él reglas, obligaciones y mitsvót. El inicio del día trae consigo mitsvót como la lectura del Shemá, tsitsít, tefilín, la plegaria de Shajarít (...). Todos los conceptos e ideas de la halajah son previos, apriorísticos, y el hombre de halajah contempla a través de ellos al mundo todo.
כשאיש ההלכה נושא את עיניו אל האופק המערבי או המזרחי, ורואה דמדומי חמה בשקיעתה, את השחר בעלותו או זהרורי שמש בזריחתה, הרי הוא יודע, כי זריחה או שקיעה זו מחדשת בעדו דינים, חובות ומצוות. עלות השחר והנץ החמה מחייבים אותו במצוות הנהוגות ביום: קריאת שמע של שחרית, ציצית, תפילין, תפילת השחר, אתרוג, שופר, הלל, וכיוצא בהן; מכשירין את הדעת לכמה דינים: לקבלת עדות, לגירות לחליצה וכו'. […] איש ההלכה מזדקק ליצירה כולה ומתבונן בה מתוך עולם אידאלי, שהוא נושא בתודעתו ההלכתית. כל מושגי ההלכה מושגים אפריורים הם, ואיש ההלכה מביט דרכם בעולם כולו. השקפתו היא כמו זו של המתמטיקאי: אפריורית ואידאלית. גם המתמטיקאי וגם בעל ההלכה מסתכלים בעולם הממשי מתוך בחינה אפריורית ואידאלית, ומשתמשים בשמות ומושכלות אפריורים הקובעים מראש את יחסם אל התופעות הללו. (איש ההלכה – גלוי ונסתר, 28-31)
-------------------------
קידושין ל, ע"ב
Enseña la guemará que así explica el Creador: Creé el instinto de mal, que es el azote más grande de todos. Y le creé la Torah por condimento, para enmendarlo y endulzarlo. De modo que si vosotros os ocupáis en la Torah, no estaréis en sus manos. Puesto que quien refina su camino y estudia y pone Torah en la base de su conciencia, de su comprensión del mundo, de su sentido moral, se eleva por sobre el instinto de mal y éste no le alcanza. Mas quien no se arma de herramientas idóneas, quien está lejos de la Torah, está en manos de su mal instinto.
בראתי יצר הרע שהוא המכה הגדולה ובראתי לו תורה תבלין לתקנו ולמתקו. ואם אתם עוסקים בתורה — אין אתם נמסרים בידו של היצר הרע, שנאמר: "הלוא אם תיטיב שאת" (בראשית ד, ז) — שאם אדם מיטיב דרכו ועוסק בתורה הוא מתרומם מעל היצר הרע,
ואם אין אתם עוסקין בתורה — אתם נמסרים בידו
-----------------------------------------------
ברית = 612
מסלות בלבבם
612 = הוי"ה רועי לא אחסר = דברי א-להים חיים ומלך עולם = תלמידי חכמים = דברי
א-להים חיים ומלך עולם
תלמידי חכמים = רבא ברא גברא
תריג = 613
= אורות = אורי וישעי = הוי"ה א-להי ישראל = רעש גדול =
ומבלעדיך אין לנו מלך מוחל וסולח = משה רבינו = משמח ציון בבניה
אביתר
בראתי
גדרות
חלוקת המצוות לפי חומרת המצוות והחייבים בהן
הלכות גדולות
בעל 'הלכות גדולות', בה"ג, ובדומה לו רב סעדיה גאון, מחלקים את המצוות לפי דרגות העונש המוטל על העובר עליהן, ולפי קבוצת האנשים שהמצוות מוטלות עליהם:
א. מצוות לפי שכר ועונש
בהקדמת בה"ג לספרו מחלק הוא את המצוות בחלוקה הבאה:
71 עבירות שעונשן מיתה, בידי אדם או בידי שמים
277 איסורי לאו המוטלים על היחיד
200 מצוות עשה המוטלות על היחיד
ב. מצוות לפי המחויבים בהן
65 פרשיות המוטלות על הציבור
בסך הכל: 613
------
חלוקה לפי נושאים ראשיים
ספר מצוות קטן (סמ"ק)
ספר מצוות קטן (סמ"ק) [המאה ה – 13]. שמו המקורי של הספר הוא "שבעת עמודי גולה". המחבר הוא רבי יצחק מקורביל. ספר זה כולל את המצוות הנוהגות בזמן הזה, כשהוא משלב בהן מצוות דרבנן.
מטרת הספר, כותב רבי יצחק, להביא לכך שאנשים ילמדו את המצוות, יכירום ולעת הצורך יוכלו לקיימן
Rabi Itsják de Korvil escribió, en el siglo XIII, el "Séfer Mitsvót Katán" ספר מצוות קטן, "Libro Pequeño de Mitsvót", cuyo subtítulo aclara que va a tratar de las siete columnas que sostienen el mundo (en el original: שבעה עמודי עולם, siete columnas del mundo. El libro está disponible en https://www.hebrewbooks.org/15275).
El libro trata de todas las mitsvót que es posible cumplir "en la actualidad", y está dividido en siete partes, "a efectos de repartir su estudio en los siete días de la semana", y acaso, enseñarnos algo más desde el secreto del siete.
Y así reparte la correspondencia de las mitsvót con los días de la semana, que es decir con las siete sefirót inferiores que es nuestro trabajo fundamental reparar:
Domingo - Jésed: Mitsvót que dependen del corazón, que hacen al sentir.
Lunes - Guevurah: Mitsvót que dependen del cuerpo y del tiempo, cuya realización consiste en que determinadas acciones físicas tengan lugar en tiempos determinados.
Martes - TifEret: Mitsvót que dependen de la lengua, del habla.
Miércoles - Nétsaj: Mitsvót que dependen de las manos.
Jueves - Hod: Mitsvót que tienen que ver con el comer.
Viernes - Iesód: Mitsvót que tienen que ver con la riqueza material, el patrimonio.
Shabát - Maljút: Mitsvót relativas al Shabát.
יום ראשון מצוות התלויות בלב,
יום שני מצוות התלויות בגוף ובזמן
יום שלישי מצוות התלויות בלשון
יום רביעי מצוות התלויות בידיים
יום חמישי מצוות התלויות באכילה
יום שישי מצוות התלויות בממון
יום שביעי מצוות של שבת.
ספר חרדים
כדי לתקן את אלה, החליט המחבר,
"אני.. אלעזר בכ"ר משה בן החכם חסידא קדישא כ"ר אלעזר אשקרי", לכתוב ספר על שלוש אלה. "תחילה אומר מזוהר, בידיעת מלכנו, ואחר כך אזכיר המצוות שאפשר לנו לקיימן בגלותינו, ואחר כך אחתום בעניין התשובה". ... "כל המצוות תלויות בשמונה אברים שבאדם: בלב ועין ופה וחוטם ואוזן ויד ורגל וראש הגויה."
חרות = 614
הרב אריה הנדלר
ידועים הם דברי הרב קוק המובאים בעולת ראיה על ההבדל שבין החופש לבין החרות. החרות היא מציאות פנימית של אדם שאינו כבול לשום הכרח אלא פועל על פי ההקשבה הפנימית הנובעת מתוך עומק אישיותו. בן החורין פועל על פי צו פנימיותו בלבד ואותה הפנימיות הרי היא מחוברת אל התורה.
יתכן ויש כאן מקום לתוספת קטנה, והיא החיבור שבין דרשת חז"ל על פרשנותו של הרב קוק, לבין פשט המילה עליה נשענת הדרשה.
רש"י פירש:
חרות - לשון חרת וחרט אחד הוא שניהם לשון חיקוק (רש"י, שמות לב פס' טז)
רש"י מחבר אותנו על החקיקה, מכאן מסתבר גם אל החוק, והחוקה. אלקים חוקק את מכתב האלקים על הלוחות. משמעות החקיקה הזו היא מעין הטבעה של מהות התורה, אל תוך המציאות. התורה הופכת להיות מציאות מהותית להוויה כולה. מכתב האלקים אינו כתוב על הלוחות, הוא חרות על הלוחות. המכתב הזה מפלש את דרכו אל תוך המציאות החומרית וחוקק בה את חוקות התורה והופך אותם להיות חלק מהותי מתוך המציאות, חלק מעצב של המציאות.
כעת מקבלים דברי הנביא משמעות עמוקה הרבה יותר:
כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי (ירמיה, לג פס' כה)
חוקות השמים והארץ מחוברים מהותית לחוקות התורה. זאת המציאות. אין מציאות אחרת, אין מציאות נבדלת, זו המציאות עצמה. זה חקוק במציאות. זה מחובר. כיון שכך יש זיקה של מהות בין חוקות התורה לבין חוקות שמים וארץ.
כיון שכך, שבים אנו אל בן החורין. בן החורין הנאמן לעקרונותיו הפנימיים ביותר, נאמן לחקיקה הפנימית. חקיקה זו צרובה בתודעתו, היא איננה נושא לדיון, היא נושא לחשיפה, לגילוי, להתוודעות, אבל לא נושא לדיון או לויכוח. בן החורין אינו מוכן לוותר על עקרונותיו משום שאז הוא מוותר על מהותו.
כשהדברים חקוקים בתוך המציאות, אדם לא שוכח
ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב חרות על הלוחות אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל (עירובין, נד ע"א)
אם עוסקים בצריבה המצויה בתודעה, אם עוסקים במשהו חקוק, מובנה, בתוך המציאות האישית והלאומית, אם עוסקים במשהו שהוא צרוב בתוך המציאות בבחינת חוקות שמים וארץ, לא שוכחים. אפשר לשכוח חומר נרכש, אי אפשר לשכוח חומר מהותי.
ספר יין לבנון על אבות ה,ו
והלוחות נגד המאמר התשיעי "(בראשית א, כו) "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", כי האדם נברא לעבוד את ה', ולכן נברא בצלם ובדמות, בנשמה עליונה תוכל לקבל החכמה ולהשכיל ולהבין, ובממשלה לעשות טוב ורע, והוא הלב. כי לב באדם כמלך במדינה, וכדפירשתי בפ"ב, והלב כדמות שני לוחות, וכן כתוב (משלי ג, ג) "כתבם על לוח לבך", אלא שיצר הלב מונע, ולכן נמשל היצר לאבן הקשה, כדכתיב (יחזקאל יא, יט) "והסירותי את לב האבן מבשרכם", כמו הלוחות שהיו מאבנים קשים, ואעפ"כ היה חרות עליהן מכתב אלהים ונכנס בו אור הכתב. וכן האדם אם ירצה יוכל להכניס תורת ה' בלבו. ויש בזה דברים נפלאים כתבנום בספר "גן נעול".
והמכתב נגד המאמר העשירי (בראשית א, כח) "ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו וגו' ורדו בדגת הים" וגו'. כי הברכה הזאת והממשלה על החיות והבהמות נתן לאדם אם ישמור מצות ה' וחקותיו, והוא המכתב, שע"י כן היה הכתב העליון חרות על לוחות האבנים. וכן האדם אם יהיה מכתב אלהים חרות על לוח לבו, וכדאמרינן (שבת קנא:) "אין חיה (רעה) שולטת באדם עד שנדמה לה כבהמה". והיינו בהיות לבו כלב הבהמה שאין עליו תורה וחכמה. זהו מה שרצינו לבאר והוא קרוב לפשט, השומע ישמע.
= 614 = אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי = בכל לבבך ובכל נפשך =
הוי"ה מלך
הוי"ה מלך
הוי"ה ימלך לעולם ועד = הזן את העולם = חכמה בינה דעת
(דרור = 410 = קדוש = שמע ; חופש = 394 = דרכי נעם = דע מה
למעלה ממך), י-הוה ימלך לעלם ועד = שלום
615
615 = הוי"ה צבאות מלך : בחינת מ"ן, ה' צבאות מלך נמלך
בנ"ה
(ברא' מו,ה) מבאר שבע
(באר שבע הן ז תחתונות, מתוכם אחזה אלוהות)
(במ' ז,מב) הששי (וזה
באמת צעד ששי, כנגד ספירת יסוד) = (דב' יט,י) בקרב ארצך = (דב' כח,לז) אשר ינהגך
י-הוה
(יח' ב,א) אלי בן אדם
עמד /עמוד/ על רגליך = (חב' ב,ט) להנצל מכף רע
(תהי' עא,יז) אגיד
נפלאותיך = (תהי' קיח,יח) יסר יסרני י-ה = (תהי' קיט,ב) בכל לב ידרשוהו = (תהי'
קלט,יח) הקיצתי /הקיצותי/
= 615 = (ויק' יב,ח) אחד לעלה ואחד לחטאת = והדרת (פני זקן) = = = (יהו' ט,יח) בי-הוה א-להי ישראל = = (דה"ב לה,ג) עבדו /עיבדו/ את י-הוה א-להיכם = inahegjá =
המקום ימלא חסרונך = 616
= כי כן צויתי = [תהי' קח,ד] "אודך בעמים י-הוה, אזמרך בלאמים
(בלאומים)" = (ברא' ח,כ) "ויעל עלת" = (ברא' טו,ד) "והנה דבר
י-הוה אליו לאמר" = (ברא' יט,יד) "בעיני חתניו" = (ברא' כו,כב)
"רחבות" = (ברא' לה,ד) "אשר באזניהם" = (ויק' יד,נד)
"התורה" = (ויק' יד,ח) "ורחץ במים וטהר" = (דב' ל,יט)
"ובחרת" = (יהו' ז,ד) "לפני אנשי העי" = (שופ' ה,כ)
"ממסלותם" = (ש"א ט,יג) "כי לא יאכל העם עד באו, כי הוא יברך
הזבח" = (ש"א יז,נד) "ויבאהו ירושלם" = (ש"א יח,ל)
"ויהי מדי צאתם" = (ש"א כד,כ) "כי מלך תמלוך" =
(ש"ב ז,כב) "ואין אלהים זולתך" = (ש"ב ז,כד) "היית להם
לא-להים" = (מ"א י,כ) "לכל ממלכות" = (מ"א יג,לא)
"עצמתיו" = (מ"א יח,לג) "את העצים" = (מ"א כא,כט)
"הראית" = (מ"ב יח,טו) "את כל הכסף" = (יש' יד,כב)
"נאם י-הוה צבאו-ת" = (יש' נג,יא) "מעמל נפשו" = (ירמ' ג,יז)
"לירושלם" = (ירמ' לד,יז) "ויבאהו אל השרים" = (ירמ' נ,כט)
"שלמו לה כפעלה" = (ירמ' נא,ו) "נסו (נוסו) מתוך בבל" = (יח'
א,ג) "היה היה דבר י-הוה אל יחזקאל בן בוזי הכהן" = (יח' יד,כ)
"יצילו נפשם" = (יח' לו,כט) "מכל טמאותיכם" = (זכ' ב,יז)
"ממעון קדשו" = (זכ' יא,י) "את כל העמים" = (דה"א יט,ב)
"כי עשה אביו עמי חסד" = (תהי' סט,כח) "בצדקתך" = (תהי'
סט,לד) "כי שמע אל אביונים י-הוה" = (תהי' קמג,ג) "כמתי עולם"
= (מש' טו,ו) "בית צדיק" = (קו' ג,ה) "עת לחבוק" = (אסתר
ב,כב) "בשם מרדכי" = (נחמ' ט,לג) "ואתה צדיק" = מוציא לחם מן
הארץ = ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול = יתרו = מלאך הוי"ה צבאות ד"ם
פעמים זה"ב = מנת כוסם = יום {ם = 600
נפתולים
דעת
והותר = 617 = (דב'
לד,י) "אשר ידעו י-הוה" = (שופ' ח,כא) "גבורתו" = (מ"ב
יז,לד) "עד היום הזה הם עשים" = (חב' ג,ו) "הליכות עולם" =
(תהי' קט,יא) "לכל אשר לו" = (דניאל יב,ג) "כזהר הרקיע"
ובן אדם ויתנחם = 617
= הברית = איש אשה = גבורות = במידה שאדם מודד בה מודדין לו = (שמ' ג,טו)
"זה שמי וזה זכרי" = (הוש' י,ג) "והמלך מה יעשה לנו"
איש אשה = גבורות =
להיות לך לא-להים = רעוא דרעוין
= [איכה ג,כח] יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם, כִּי נָטַל
עָלָיו - רש"י: "ישב בדד" - מי שאירע לו אבל וצרה ישב גלמוד ויצפה
לטובה; "וידום" - לשון המתנה כמו (שמואל א יד) אם כה יאמרו אלינו דומו
דיהונתן; "כי נטל עליו" - כי בעל הגזרות נשא עליו הגזירה זו.
\\\ (דה"א כח,כ) וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה
בְנוֹ, חֲזַק וֶאֱמַץ וַעֲשֵׂה--אַל-תִּירָא, וְאַל-תֵּחָת כִּי יְהוָה
אֱלֹהִים אֱלֹהַי, עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ, עַד-לִכְלוֹת
כָּל-מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית-יְהוָה.
---> עמך, לא ירפך ולא יעזבך = 617
\\\ (דניאל יב,ג) וְהַמַּשְׂכִּלִים--יַזְהִרוּ, כְּזֹהַר
הָרָקִיעַ; וּמַצְדִּיקֵי, הָרַבִּים, כַּכּוֹכָבִים, לְעוֹלָם וָעֶד.
618 בבינה
אוריתא = א-ל א-להי
ישראל = [תהי' פט,נג] ברוך הוי"ה לעולם אמן ואמן
= בראש העם = ישבי הארץ = והתפללו אליך = (קה'
ז,יב) החכמה תחיה בעליה
619 בחכמה
אחרית = (שמ' ב,יב)
וירא כי אין איש = ועתה לכו עבדו = ויציאנו הוי-ה ממצרים = העלו אתו אליכם
\\\ [ישע' מו,י] מגיד מראשית אחרית (סיבה ומסובב),
ומקדם אשר לא נעשו (מעל לסיבה ומסובב); אמר עצתי תקום וכל חפצי אעשה
619 = (מש' ה,יח) יְהִי-מְקוֹרְךָ בָרוּךְ
(וּשְׂמַח, מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ)
כתר = 620 בכתר
620 = לדרש א-להים (שמ' יח,טו:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה,
לְחֹתְנוֹ כִּי-יָבֹא אֵלַי הָעָם, לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים) = ויפל אברהם על פניו
= ביום הראשון = וכל חפצי אעשה =
= בז לרעהו חסר לב (מש' יא,יב: בָּז-לְרֵעֵהוּ
חֲסַר-לֵב; וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ)
= תטהרו = גאל ירושלם = שערים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה