בס"ד
[איוב ג,כה] כי פחד פחדתי ויאתיני, ואשר יגרתי יבא לי = 2294 = (דנ' יב,ד) סתם הדברים וחתם הספר עד עת קץ = [איכה ג,ח] גם כי אזעק ואשוע, שתם תפלתי
פחד פחדתי ויאתיני = 1081 = תפארת = (ברא' ג,ח) וישמעו את קול י-הוה א-להים = [תהילים, קלב,ט] כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ-צֶדֶק וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ = [איוב, יב,יג] עִמּוֹ חָכְמָה וּגְבוּרָה לוֹ עֵצָה וּתְבוּנָה = [משלי, יג,יג] בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם = (שמ' ו,א) עתה תראה = (דב' ב,ד) ונשמרתם מאד
ויאתיני --- מלשון שנהיה נאות לי אשר פחדתי, או מלשון שהפחד שלי נהיה אות לאשר יקרה לי, או אפילו מלשון את/אתה: שבכך שאני מפחד פחד אני פותח פירצה לפחד להתקשר אתי בגוף שני כבי'
ואשר יגרתי יבא לי = 1183 = [תהי' קט,ח] יהיו ימיו מעטים, פקדתו (פקודתו) יקח אחר = [תהי' קיט,לג] הוֹרֵנִי יְהוָה דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב = [איוב יט,כא] חנני (חנוני) חנני אתם רעי, כי יד אלוה נגעה בי = (מ"א ב,ח) והוא קללני קללה נמרצת = (מ"ב ז,יז) וימת (וימות) כאשר דבר = (ירמ' ט,ג) אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ {הפסוק השלם: אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ, וְעַל-כָּל-אָח אַל-תִּבְטָחוּ כִּי כָל-אָח עָקוֹב יַעְקֹב, וְכָל-רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ}
רש"י - ואשר יגרתי: כל ימי עמדתי בפחד על זה (הרי בזמן שבניו ובנותי עשו משתה, הוא העלה כל בוקר עולות מספר כולם שמא חטאו), ואשר יגורתי, הן עתד הועתד (נקבע עתד המכונן עתיד), ונגזר שיבוא לי.
// להלן, משתמש בפירושים והתובנות של http://tora.us.fm/tnk1/ktuv/eyov/yv-03-25.html
המלבי"ם: "אי אפשר לתלות שבאה הרעה עלי ע"י שלא נשמרתי ממנה ולא הכינותי האמצעיים הנצרכים כדי להשמר מן הרע, כי תמיד הייתי מפחד מן הרע, ועשיתי כל אשר ראוי לעשות להשמר מן הפגעים, ובכל זאת ויאתיני, ולא הועיל השתדלותי (גם כיוון בזה לאשר כתבו הקדמונים אשר האמינו בשליטת המערכת, כי הגזרה החרוצה על האדם מצד המערכה תעשה חיקוי ורושם בלבו עד שיש לו תמיד פחד מן הרעה החרוצה עליו, כי לבו ינבא לו את העתיד לבא עליו, ומתוך כך היו מתפחדים תמיד מן הפחד אשר הרגישו בנפשם מאיזה דבר) ומזה הביא ראיה, שאחר שפחדו ומגורתו נתקיים עליו בפועל, מבואר כי הגזרה אמת והחריצות שקר".
המלבי"ם: "
הפחד הוא מדבר בלתי ידוע, ומקורו בדמיון המפחד; והמגור הוא מדבר ידוע, ומקורו הוא בהדבר עצמו. רוצה לומר: שתחלה הרגיש פחד ולא ידע ממה מפחד, ועתה יגור מדבר ידוע, שכבר ראה הרעה שבאה עליו. ויש הבדל בין אתא ובין בא, שאתא מציין הביאה המוחלטת, ובא מציין גם הביאה הבלתי מוחלטת, כמו שכתבתי בכמה מקומות. והפחד כבר אתא, אבל המגור על העתיד עוד לבא אליו, לא בא עדיין רק מוכן לבא"
https://www.safa-ivrit.org/milon/yagorti.php
אשר יגורתי בא לי פירושו: מה שחששתי ממנו - קרה לי.
הפועל יגורתי דומה בצורתו לפועל יכולתי. זהו פועל בעבר משורש יג"ר בבניין קל ופירושו פחדתי, חששתי.
הפועל הזה מיוחד בכך שהוא מתחלף עם שורש דומה בעל אותה המשמעות: גו"ר:
הנוסח המקורי: אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי - יָבֹא לִי (איוב ג כה)
אבל במקום אחר: גּוּרוּ לָכֶם, מִפְּנֵי-חֶרֶב (איוב יט כט): פחדו מפני חרב!.
-----------------------
[יש' יב,א] וְאָמַרְתָּ, בַּיּוֹם הַהוּא, אוֹדְךָ יְהוָה, כִּי אָנַפְתָּ בִּי; יָשֹׁב אַפְּךָ, וּתְנַחֲמֵנִי
אָנַפְתָּ בִּי = 543 = בישראל = אהיה אשר אהיה = בעבר הירדן
[מש' יא,כז] שֹׁחֵר טוֹב, יְבַקֵּשׁ רָצוֹן; וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ
----------------------
http://yeda.eip.co.il/?key=552119229&ftag=%D7%AA%D7%97%D7%A9%D7%95%D7%91+%D7%98%D7%95%D7%91+%D7%99%D7%94%D7%99%D7%94+%D7%98%D7%95%D7%91
מאת אהובה קשת, מומחית NLP:
לצוטט אדם דגול - מהאטמה גנדי שאמר:
"שים לב למחשבותיך; הן הופכות למילותיך. שים לב למילותיך; הן הופכות למעשיך. שים לב ושפוט את מעשיך; מעשים הופכים להרגלים. הֶיֵה מודע להרגליך; הם הופכים לערכים שלך. הָבֵן וקבל את הערכים שלך; הם הופכים לגורלך. "
https://www.hidabroot.org/article/224964
"טְרַאכְט גוּט - ווֶעט זַיין גוּט" = "חֲשֹׁב טוֹב - יִהְיֶה טוֹב", יְדוּעַה הָאִמְרָה שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר בַּעַל "צֶמַח צֶדֶק" מִלְיוּבַּבִיטְשׁ, זיע"אדָּרַשׁ רַב יוֹסֵף - מַאי דִּכְתִיב: "אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי, יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי", בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר - בִּשְׁנֵי בְנֵי אָדָם שֶׁיָּצְאוּ לִסְחוֹרָה; יָשַׁב לוֹ קוֹץ לְאֶחָד מֵהֶן, הִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף. לְיָמִים שָׁמַע שֶׁטָּבְעָה סְפִינָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בַּיָּם, הִתְחִיל מוֹדֶה וּמְשַׁבֵּחַ. לְכָךְ נֶאֱמַר: "יָשֹׁב אַפְּךָ, וּתְנַחֲמֵנִי" (נדה דף לא/א)
-------
רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים מִבַּגְדַּאד זצ"ל מוֹסִיף יְדִיעָה מַדְהִימָה, שֶׁאוֹתָהּ הוּא שׁוֹטֵחַ עַל סִפּוּרוֹ הַיָּדוּעַ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁבְּלַיְלָה אֶחָד נִצַּל מִשּׁוֹדְדִים. בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה הוּא סֹרַב עַל יְדֵי אַנְשֵׁי עִיר מְסֻיֶּמֶת לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלָם, וְנֶאֱלַץ לָלוּן מִחוּץ לָעִיר. לְפֶתַע הוֹפִיעַ אַרְיֵה וְטָרַף אֶת חֲמוֹרוֹ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: הַכֹּל לְטוֹבָה. הוֹפִיעַ חָתוּל וְטָרַף אֶת תַּרְנְגוֹלוֹ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: הַכֹּל לְטוֹבָה. נָשְׁבָה רוּחַ וְכִבְּתָה אֶת נֵרוֹ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא הַכֹּל לְטוֹבָה. בְּאוֹתוֹ לַיְלָה הִגִּיעוּ שׁוֹדְדִים וְשָׁבוּ אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר, וּבִזְכוּת הָעֻבְדָּה שֶׁהַחֲמוֹר לֹא נָעַר, הַתַּרְנְגוֹל לֹא קִרְקֵר וְהַנֵּר לֹא דָלַק, לֹא הִבְחִינוּ בְּרַבִּי עֲקִיבָא הַשּׁוֹהֶה מִחוּץ לָעִיר.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא לְתַלְמִידָיו: הַאִם לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה ה' לְטוֹבָה הוּא עוֹשֶׂה?!
רַבִּי עֲקִיבָא סִפֵּר לְתַלְמִידָיו אֶת הַמַּעֲשֶׂה, כּוֹלֵל מַה שֶׁאָמַר בְּמַהֲלַךְ הִתְרַחֲשׁוּתוֹ שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה. מַדּוּעַ בְּסִכּוּם דְּבָרָיו הָיָה צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלוֹמַר לְתַלְמִידָיו שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה ה' לְטוֹבָה הוּא עוֹשֶׂה?! הֲרֵי כְבָר סִפֵּר לָהֶם שֶׁעַל כָּל צָרָה שֶׁאֵרְעָה לוֹ אָמַר שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה?
רָצָה רַבִּי עֲקִיבָא לְלַמְּדָם דָּבָר גָּדוֹל: עֶצֶם הַהִסְתַּכְּלוּת הַחִיּוּבִית יְכוֹלָה לַהֲפֹךְ צָרָה לִרְוָחָה! וַאֲפִלּוּ אִם נִגְזְרָה עָלָיו גְּזֵרָה, חַס וְחָלִילָה - מִתּוֹךְ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה וּמַאֲמִין בַּה' וּבוֹטֵחַ בּוֹ, הֲרֵי הוּא מֵבִיא לְעַצְמוֹ מָזוֹר מִן הַצָּרָה.
זֶהוּ שֶׁאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא לְתַלְמִידָיו: בִּזְכוּת שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה, הַדְּבָרִים הִתְהַפְּכוּ לְטוֹבָה.
מתוך ספרון הלימוד היומי "ותן חלקנו"
-------------
רבי עקיבא חוזר בסוף הסיפור לסכם שכל מה שה' עושה הוא לטובה, ונשמע מיותר. אלא בא להצביע על כך שעצם זה שהוא פתר לטובה כל ארוע וסימן לאורך הלילה, הכריע את היותם לטובה ממש.
-------------
http://www.chabad.org.il/ParashotArticles/Item.asp?CategoryID=78&ArticleID=71
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לו, עמ' 1)
ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר (שמות ב,יד)
כשגדל משה ויצא אל אחיו, ראה איש מצרי מכה איש עברי. הרג משה את המצרי. למחרת ראה "שני אנשים עברים ניצים", ואמר לרשע: "למה תכה רעך?". ענה לו המכה: "הלהרגני אתה אומר, כאשר הרגת את המצרי?". כששמע זאת– "ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר", ואכן, "וישמע פרעה... ויבקש להרוג את משה".
המדרש אומר: "שני בני-אדם הבטיחן הקב"ה ונתייראו – הבחור שבאבות והבחור שבנביאים". המובחר שבאבות זה יעקב, שהקב"ה הבטיחו "והנה אנוכי עמך", וכשהגיע למפגש עם עשיו - נתיירא. המובחר שבנביאים זה משה, שהבטיחו הקב"ה "כי אהיה עמך", ונתיירא מפני עוג מלך הבשן, עד שאמר לו הקב"ה "אל תירא אותו".
...
נשאלת השאלה, מהו היסוד לביטחון הזה של האדם, והלוא באמת ייתכן "שמא יגרום החטא"?
הבטחון בה' הוא-עצמו עבודה שהאדם צריך להתיגע עליה (...) עד שאין הוא נשען על שום דבר בעולם מלבד הקב"ה. הבטחון נעשה להיות 'כלי' לברכת ה', שהקב"ה אכן ייטיב עם האדם בטוב הנראה והנגלה.
....
וזה מה שהתורה מלמדת אותנו בפרשתנו: דווקא משום שמשה רבנו התיירא כשהתברר לו ש"אכן נודע הדבר", ולא בטח בה' לגמרי, נעשה כך גם בעולם הזה, ופרעה ביקש להרגו, עד שנאלץ לברוח. ואילו היה בטוח לגמרי בקב"ה, היה הביטחון הזה עצמו פועל שהדבר היה נשכח והיה לו טוב בפועל, טוב הנראה והנגלה.
וכך גם הביטחון בגאולה הקרובה לבוא – הוא-עצמו גורם שהקב"ה ימהר לגאול אותנו, בגאולה האמיתית והשלמה, בקרוב ממש.
----------
תחשוב טוב יהיה טוב = 780 = נמרצת = עשית = פני שמש = צדיק ורשע = תשעה באב = תשעי = ויכתב בספר
טְרַאכְט גוּט - ווֶעט זַיין גוּט = 443 = (ברא' ז,טו) אל התבה = (ברא' כח,יט) בית אל = (ויק' כ,יז) עונו ישא = (דב' לג,כט) ויכחשו איביך לך = (יהו' ג,י) כי אל חי בקרבכם = (ש"ב ז,טו) לא יסור ממנו = (מ"ב ז,יט) הנך ראה בעיניך = (יש' כו,ז) ארח לצדיק = (ירמ' ד,ב) באמת = (תהי' לג,טז) לא ינצל ברב כח = (איוב ט,י) עד אין חקר
ג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה