פתאום קם אדם בבוקר, מברך ומתחיל ללכת
סיפור מסיפורי ברכות השחר
ה' פוקח עורים. אתה פותח עיניים ורואה, אמנם לא בבירור כי עודן שינה בעיניך ותנומה בעפעפיך. ואתה בוהה ומבין שהאסור לא מפני מהותו אסור (הרי יכול הבורא להעלימו מן האפשר) אלא מפני הפחד, ההטיות, החולשה והקטנוניות של בני אדם: שס"ה איסורים כמניין שינה, מאת המלכות כמניין תנומה. אסור, בל תגיד אסור מדרכי אליו.
אז אתה כבר לא עוור אמנם לא לגמרי רואה ואתה מייחל לאמת. אתה מברך בגוף שני את זה שה' (מעצם מודעותך לו) מתיר לך אסורים, איסורים שכופפו אותך ביסורין ללא שבאים ממנו ית' כי אם מרעיך בעטרה של רועים (הרי רועה הוא לרע כמו הכותב הוא לכתב), וזה כאילו פריקת קשרים ושחרור גפיים מאזיקים, ואתה קם ועומד בקומה זקופה לפניו ית' בהודיה כי רק לו באמת הממשלה, ומתבייש כי בערמה ברכת שלא עשאך גוי חפשי ולא עבד פטור ולא אשה מחוזרת. וה' מלביש ערומים, והארץ, הגוף של הבריאה, הדום רגליו כבי' אוצרת את המים, את כל הזורם בקרבך, ומעניקה להם צורה מרקיע השמים. הארץ תרקיע ותצר את המים.
אתה יוצא לדרכך: כל צעדיך, כל מסלול הליכתך בעולם מוכן ומזומן לך לפני ה' שעושה בכל עת כל הנצרך לצעדים אשר הוכנו לך מעודך, ואפס יחסר לך אם לא תסטה. ותסטה אמנם, כי לא תבין את הספר הספר והסיפור, ומן הסטיות שלך יווצרו דרכים עוד וסיפורים ונסיונות, טראומות ופחדים המאיימים עליך תדיר, ולוחצים ומונעים נחת ושוברים את כליך פעם אחר פעם ע"מ לפנות חלל בלבך עד אשר ה' יאזור אותך בגבורה ובחוסן כמו עור עבה המגן מפני הבלי העולם שלא יסיחו את דעתך ולא ישנוך.
ואם כדוגמת יוסף הצדיק תאחוז בגבורה בל תשכח חלומות של גדולה, בסוף הוא ית' יכתיר אותך בתפארה ויתן בך כח לעוף, כלומר להפר את מגבלות הטבע, לנהוג בעולם העשיה לפי חוקי עולם היצירה שם כל המקום מתכנס לנקודה אחת וכל האפשר טמון בה.
אז יסיר ה' את מסוה השינה מעיניך ומסוה התנומה מעפעפיך, ותראה בבירור את הקנבס של חייך בו החושך מעורבב בתוך האור עמוק ועבודת הבירור רבה ומייגעת, ולראשונה מאז התעוררת משנתך אתה מבקש, ומזמין מאת ה' ציוד וצידה לדרכך: תורה מן החכמה ומצוות המחברות אותך אל המלכות, והגנה בל תיפגע מחטא עבירה ועוון, בל תתבזה, בל יצרך יתהפך על לבך. לראשונה גם, אתה מדבר בלשון רבים; כי בעיניך אתה רואה את האחדות של הכל ואשר מזלך כרוך במזל עולמיך לדורותיהם.
הערבוביה מצביעה על הצורך בכל הכלים עליהם ברכת "שעשה לי כל צרכי", ומעברם, במזל הכל תלוי. קולך נחנק. עורר בקרבך חסדים וגמול אותם לנו ותשפיעם עלינו אלוהינו כי רק בך בטחנו. גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי.
בהתחלה, לא הייתי כלי הולם לכך שתעשני גוי כדברי הבטחתך ואעשך לגוי גדול, על כן ברכתי שעוד לא עשיתני כן. והיה נחוץ לי להיות מחויב, מוגבל ומנותב במצוות ובחוקים מחוקים שונים וטרוד בפרנסה, ועל כן לא היה לי פנאי להשתעבד לך ורק לך באמת מה שהיה פוטר אותי מכל עול ופוקד אותי בחרות כדוגמת משה עבד ה' אשר דברו ית' זורם דרכו. ובהראותך פני איש כנא' ה' איש מלחמה לא היתה בי תכונה לקבלך כאשה את אישה כי קטנה הייתי וטרם פיתחתי כלי לשפעך.
ואולם עכשיו, באות ת' מתוך כ"ב ברכות, אני רואה ויודע ומתוך כך אני עניו והדרך ברורה ללבי, ואני מנסה שוב את מזלי ומתחנן למידת החסד שלך: אנא כוף אתה בחסדך את יצרנו להשתעבד לך ולך בלבד כי אנא איש חפץ חיים, אוהב ימים לראות בהם טוב ולרעותו ובעי למהוי עבדא דקודשא בריך הוא, ואז כממילא השכן שכינתך במעיי כדרכה של אשה לך להפרות בי אך טוב, ועשני נא גוי שמהותו גדולה, כאשר אמרת. ברוך הגומל חסדים טובים, בחינת חסד שבחסד, לישראל אשר עמו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה