גלם בהעלתך ז

בהעלתך, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. במ' יב,יג: "ויצעק משה אל י-הוה לאמר: אל נא רפא נא לה".

ויצעק משה אל י-הוה לאמר: אל נא רפא נא לה = 1398 = [ברא' מד,כה] "ויאמר אבינו: שבו (שובו) שברו לנו מעט אכל" = [שמ' י,כז] "ויחזק י-הוה את לב פרעה, ולא אבה לשלחם" = [הוש' ו,ב] "יחינו מימים, ביום השלשי יקמנו (יקימנו), ונחיה לפניו" = [דה"א טו,ד] "ויאסף דויד את בני אהרן ואת הלוים" = (ויק' כו,טו) "להפרכם את בריתי" = (דב' טז,טו) "בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך" = (ש"א א,כז) "אשר שאלתי מעמו" = (מ"א ג,ז) "אתה המלכת את עבדך" = (מ"א ו,יב) "הבית הזה אשר אתה בנה" = (יש' מח,יט) "לא יכרת ולא ישמד שמו" = (יש' נא,ו) "וישועתי לעולם תהיה"

ויצעק משה אל י-הוה = 678 = (ברא' ה,יג) "ארבעים שנה" = (ברא' ז,ה) "ככל אשר צוהו" = (ברא' כה,לב) "הנה אנכי הולך למות" = (ברא' כו,ט) "ואיך אמרת" = (ברא' כז,ב) "הנה נא זקנתי" = (ברא' כז,כא) "ויאמר יצחק אל יעקב" = (ברא' לב,יז) "בין עדר ובין עדר" = (ברא' לה,טז) "ותלד רחל" = (שמ' ד,יד) "ויחר אף י-הוה במשה" = (במ' יט,ט) "ואסף איש טהור" = (במ' כב,כג) "להטתה הדרך" = (במ' לב,כט) "ויאמר משה אלהם" = (ש"א ט,יט) "ואכלתם עמי היום" = (ש"א כט,ג) "ולא מצאתי בו מאומה" = (מ"א טו,ב) "מלך בירושלם" = (יש' מ,ו) "קול אמר (אומר) קרא" = (יח' כ,טז) "יען במשפטי מאסו" = (הוש' ג,א) "אהבת רע (כמו ואהבת לרעך)" = (זכ' ג,ב) "ויאמר י-הוה אל השטן" = (תהי' פט,יג) "בשמך ירננו" = (תהי' לז,יא) "על רב שלום" = (מש' יד,לב) "ברעתו" = (מש' כ,יז) "לחם שקר" = (איכה א,ג) "כל רדפיה השיגוה"

אל נא רפא נא לה = 449 = (ברא' ט,כא) "ויתגל" = ((ברא' כב,יד) "בהר י-הוה יראה" = (ברא' כט,יג) "אל ביתו" = (ברא' נ,כב) "הוא ובית אביו" = (ויק' ה,ג) "והוא ידע, ואשם" = (ויק' ה,י) "כמשפט" = (במ' י,כא) "המקדש" = (במ' כב,מ) "בקר וצאן" = (ש"א טו,יד) "וקול הבקר" = (ירמ' ט,יג) "אבותם" = (ירמ' יד,י) "כה אמר י-הוה לעם הזה" = (יואל א,ג) "לדור אחר" = (תהי' כח,ב) "בשועי אליך" = (תהי' קו,מ) "ויחר אף י-הוה בעמו" = (תהי' נד,ח) "אודה שמך י-הוה כי טוב" = (תהי' עד,כב) "ריבה ריבך" = (מש' י,כה) "כעבור סופה" = (מש' כה,כה) "ושמועה טובה" = (מש' כז,ב) "יהללך זר ולא פיך"

מה בצעקה של משה? ויצעק משה אל י-הוה = 678 = ערבות. לא משנה על מה קבלה מרים את עונשה, אין שום תקשורת בין משה לבין עלבון, הרי הוא עניו מכל אדם. משה רואה את מרים מצורעת כשלג ומצטער עליה, וזועק לפני בורא עולם שהוא ערב בה, שכולם ערבים זה בזה, שלא יהיה טוב לעם ישראל אם לאחד מהם יהיה רע. 

ומה יצעק? שני דברים יוציא מלבו לתבוע את טובת הזולת. את המילה "נא", המבקשת לזרז את הספקת המבוקש, יכניס בשניהם. "אל נא רפא", רומז בערכו 363 להזכרת "רצון טוב" = 363. תרצה טוב ויהיה טוב. מכוון אל השם "אל", המושל על החסדים. ראשית כל, לעורר רצון טוב. ובדבר השני: "נא לה", הרצון הטוב דוקא עכשיו ודוקא כלפיה, בכוונת לייזר. ולא מתוך חסדים שבאים להתגבר על הדינים, אלא דוקא "נא לה", השווה בגימטריה "א-להים", השם הממונה על כל הדינים. מתוך ערבות, משה רבנו דורש המתקה הכי גבוהה ומושלמת, בה הדינים פשוט הופכים לחסדים שלמים, מידה כנגד מידה. 

ובכן, יש כאן שיטה. ראשית כל, ערבות: אני ניגש לה' כי כואב לי הכאב של מישהו אחר, של חלק כלשהו מהגוף השלם שגם אני איבר לו. מתוך הערבות, לעורר רצון טוב בהזרמת זכויות של מצוות בין אדם לחברו. ושלישית, דרישת ההכי גבוה ונעלה ומושלם, המרת הדינים לחסדים לגמרי, מהר ולא פחות. במקביל לשלבי התיקון של הבעש"ט הקדוש, ערבות היא הכנעה (לעולם לא יהיה לי טוב אם לחבר שלי רע), רצון טוב עושה את ההבדלה, ומכל זה, המתקה שלמה.

לימוד לקחת ללב, מאת העניו מכל אדם, אשר זכה מתוך כך שידבר ה' אליו פנים מול פנים. ביום המלכות, מתקון מוכח להתהוות מלכים.

גלם בהעלתך ו

בהעלתך, עליה ו, יסוד בשבוע. 

ויאמר י-הוה אל משה: היד י-הוה תקצר? עתה תראה היקרך דברי אם לא = 3198 = [ברא' ו,ב] "ויראו בני הא-להים את בנות האדם כי טבת הנה, ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו" = [במ' יד,מ] "וישכמו בבקר, ויעלו אל ראש ההר לאמר: הננו, ועלינו אל המקום אשר אמר י-הוה, כי חטאנו"

היד י-הוה תקצר = 835 = [תהי' קמג,ט] "הצילני מאיבי י-הוה, אליך כסתי" = (ברא' לד,טז) "וישבנו אתכם" = (שמ' ד,כב) "בני בכרי ישראל" = (שמ' טו,ז) "תהרס קמיך" = (דב' ד,כא) "ולבלתי בא אל הארץ הטובה" = (דב' י,ג) "ושני הלחת (הלוחות) בידי" = (דב' לט,יד) "לא תסיג גבול רעך" = (דב' כד,א) "והיה אם לא תמצא חן בעיניו" = (יהו' כד,כח) "איש לנחלתו" = (שופ' יט,כג) "האיש, בעל הבית" = (ש"א כ,לב) "ויאמר אליו: למה יומת?" = (מ"א ג,ז) "תחת דוד אבי" = (מ"א ה,ד) "כי הוא רדה בכל עבר הנהר" = (מ"א טז,יח) "אל ארמון בית המלך" = (יש' יא,ז) "כבקר יאכל תבן" = (יש' סב,יא) "אמרו לבת ציון" = (ירמ' ל,יט) "והרביתים ולא ימעטו" = (ירמ' מח,מא) "נתפשה" = (יח' לג,ל) "מה הדבר היוצא מאת י-הוה" = (יואל ד,יט) "לשממה תהיה" = (מש' כ,כז) "נשמת אדם" = (שה"ש א,יא) "עם נקדות הכסף" = (איכה ב,ג) "ויבער ביעקב כאש להבה"

עתה תראה היקרך דברי אם לא = 1704 = [יש' נו,ח] "נאם אדנ-י י-הוה, מקבץ נדחי ישראל: עוד אקבץ עליו לנקבציו" = [איוב לה,ה] "הבט שמים וראה, ושור שחקים גבהו ממך" = (יהו' ו,כ) "ויהי כשמע העם את קול השופר" = (יהו' ט,כד) "ולהשמיד את כל ישבי הארץ מפניכם" = (ש"ב ז,כד) "ותכונן לך את עמך ישראל לך" = (יח' יא,ה) "כן אמרתם, בית ישראל" = (יח' טז,יח) "ותקחי את בגדי רקמתך"

בהעלתך, עליה ו - יסוד בשבוע. במ' י,כג: "ויאמר י-הוה אל משה: היד ה' תקצר? עתה תראה היקרך דברי אם לא". עם ישראל כמהים לבשר, ואמונתם ובטחונם נחלשים ונטשטשים כפי טפיחת התאוה. משה רבנו לא חושב שמופת מאת ה' יאה לזעקת העם להרגיעו. ואז התשובה הקשה מאת ה'.

אותו נס יכול לבוא בדרך של דינים או בדרך של חסדים; הכל תלוי באופן בו נתבקש, בכלים המוכנים לקבלו. יכול היה להיות שהעם יתאוה לבשר, ובמקום לכפור בביטחון ובחרות יתחזק דוקא, ויתחנן בטבעיות לבורא עולם לבשר כמו לכל צורך אחר, ויקבל מחסדי שמים בשר באופן מופתי כולו חסד. אך במצב שלפנינו, אין הזכות לאותם חסדים, ובכל זאת הנס יארע, הבשר יהיה, כולו דינים קשים. יבוא באופן של "מקרה" (לא נס גלוי אלא סתם רוח סוחבת כמות רבה של שליו מהים אל המדבר), ויהיה "עד שיצא מאפכם", עד שגם תשבעו וגם תתעבו את תאוותכם.

בשתי הדרכים, המבוקש יסופק; הן לברכה והן יתהפך לרעה לרפאנו מהתאוה המטמתמת.

ובמידת היסוד בה האיזון מתגלם והשלום נגלה, ראוי להכריע את הדרך, השיטה, בה נלך גם לזכות וגם להשפיע על זולתנו הנהגה של חסדים.

קיצורי דרך? :-)

היד י-הוה תקצר = 835 = דרך תורה = נשמת אדם.  נשמה שלמה, ובה דרך תורה, משמשים מפתחות לתשובה "עתה תראה היקרך דברי אם לא", מתוקנת ממקור הרחמים.

גלם בהעלתך ה

בהעלתך, עליה ה, הוד בשבוע. במ' י,לג: "ויסעו מהר י-הוה דרך שלשת ימים, וארון ברית י-הוה נסע לפניהם דרך שלשת ימים, לתור להם מנוחה".

ויסעו מהר י-הוה דרך שלשת ימים, וארון ברית י-הוה נסע לפניהם דרך שלשת ימים, לתור להם מנוחה = 5247 = [ברא' ב,יט] "ויצר י-הוה א-להים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים, ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו; וכל אשר יקרא לו האדם, נפש חיה הוא שמו"

ויסעו מהר י-הוה דרך שלשת ימים = 1777 (במקום ה-275 בסדרת המספרים הראשוניים) = [שמ' לז,כד] "ככר זהב טהור עשה אתה, ואת כל כליה" = [ירמ' ז,כ] "הגידו זאת בבית יעקב, והשמיעוה ביהודה לאמר" = (שמ' כה,כח) "ועשית את הבדים עצי שטים" = (שמ' כט,כז) "וקדשת את חזה התנופה" = (דב' יד,כט) "בכל מעשה ידך אשר תעשה" = (ש"ב יב,יח) "כי אמרו: הנה, בהיות הילד חי דברנו אליו, ולא שמע בקולנו" = (דה"א ה,כד) "אנשים גבורי חיל, אנשי שמות" = (דה"ב יד,ו) "עודנו, הארץ לפנינו, כי דרשנו את י-הוה א-להינו"

וארון ברית י-הוה נסע לפניהם דרך שלשת ימים, לתור להם מנוחה = 3470 = [ברא' יב,יט] "למה אמרת אחתי הוא, ואקח אתה לי לאשה? ועתה הנה אשתך, קח ולך" = [שופ' יג,ג] "וירא מלאך י-הוה אל האשה, ויאמר אליה: הנה נא, את עקרה ולא ילדת. והרית, וילדת בן" = [זכ' ח,ז] "כה אמר י-הוה צבאו-ת: הנני מושיע את עמי מארץ מזרח, ומארץ מבוא השמש" = [קו' יב,ז] "וישב (וישוב) העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל הא-להים אשר נתנה"

ארון ברית ה', שיש בתוכו את שברי לוחות הברית הראשונים, הוא גם זה שיצא למלחמה לפני עם ישראל וימשול בהם ניצחון באשר ילכו. האמנם? מה יכול ארון (או חפץ כלשהו) כבר לעשות?

אלא שהתודעה שלנו יכולה להתחבר למקור כל הטוב והנכון ומשם לשאוב ישועה, וארון ברית ה' משמש כלי, מראה, להשיג תודעה נכונה.

ובכן, "לתור להם מנוחה" נוסע הארון, לסמן להם היכן ועל מה ראוי להם להישען ולחנות. המפתחות אצלנו: "לתור להם מנוחה" = 820 = (ויק' יט,יח) "ואהבת לרעך כמוך" = (שה"ש ב,ב) "כשושנה בין החוחים". שתי קצות החוט המתוח עליו אתה הולך: לאהוב לרעך כמוך משמעו להיות שונה מרוב האנשים, להתנהג אחרת, לראות אחרת; להיות כשושנה בין החוחים. ואם נעמוד בזה, כל יום, כל רגע, ישתקף מעצם אורחותינו שמוצב נגד עינינו הציווי: "דע לפני מי אתה עומד", השווה גם הוא 820. רק באופן הזה, דוקאה ארון ברית ה' יתור לנו מנוחה ומרגוע תמיד.

גלם בהעלתך ד

בהעלתך, עליה ד, נצח בשבוע. במ' ט,טז: "כן יהיה תמיד: הענן יכסנו, ומראה אש לילה".

כן יהיה תמיד: הענן יכסנו, ומראה אש לילה = 1503 = (ויק' ח,ל) "ויקדש את אהרן את בגדיו" = (ויק' כו,מג) "ואת חקתי געלה נפשם" = (דב' ל,יא) "אשר אנכי מצוך היום, לא נפלאת הוא ממך" = (יש' סה,יב) "דברתי ולא שמעתם" = (ירמ' יז,ח) "ולא ימיש מעשות פרי" = (עמוס ב,ט) "ואנכי השמדתי את האמרי" = (מיכה ז,כ) "תתן אמת ליעקב"

הענן יכסנו, ומראה אש לילה = 949 = (ברא' ח,ה) "בעשירי, באחד לחדש" = (ברא' י,ח) "להיות גבר בארץ" = (ברא' כ,יח) "אשת אברהם" = (ברא' מ,יא) "ואתן את הכוס" = (שמ' יז,ד) "ויצעק משה אל י-הוה לאמר" = (שמ' ל,לו) "ושחקת ממנה" = (במ' לג,ו) "אשר בקצה המדבר" = (דב' ח,א) "אשר נשבע י-הוה" = (דב' לא,כא) "אשר הוא עשה היום" = (דב' לא,כה) "ויצו משה את הלוים" = (ש"א יב,כ) "ועבדתם את י-הוה" = (ירמ' ו,כא) "וכשלו בם אבות ובנים יחדו" = (ירמ' טז,יא) "ויעבדום וישתחוו להם" = (ירמ' נ,ב) "הגידו בגוים, והשמיעו ושאו נס" = (ירמ' נב,כה) "הנמצאים בתוך העיר" = (יח' לב,ז) "שמש בענן אכסנו" = (יח' לח,יג) "לקחת מקנה וקנין" = (נחום א,ה) "והגבעות התמגגו" = (דה"ב ד,ה) "פרח שושנה" = (תהי' לא,ז) "השמרים הבלי שוא" = (תהי' פ,א) "למנצח, אל ששנים" = (מש' א,יג) "נמלא בתינו שלל" = (מש' ו,לה) "כי תרבה שחד" = (קו' ז,טו) "מאריך ברעתו" = (נחמ' ט,יט) "ואתה, ברחמיך הרבים"

הענן יכסנו = 321 = כאש = (ברא' טז,יב) "ועל פני כל אחיו" = (ברא' כו,כו) "מרעהו" = (ברא' לא,נג) "בפחד אביו יצחק" = (ברא' מא,לו) "לארץ" = (ברא' מד,ט) "נהיה לאדני לעבדים" = (במ' טז,כד) "דבר אל העדה" = (דב' א,כח) "אנה אנחנו עלים" = (דב' לא,כא) "בטרם אביאנו" = (יהו' ג,יג) "במי הירדן" = (יהו' ה,ה) "כל העם היצאים" = (ש"א ו,כ) "יעלה מעלינו" = (ש"א יד,כד) "ולא טעם כל העם" = (ש"א כב,ה) "ארץ יהודה" = (ש"ב טו,יד) "והכה העיר" = (ש"ב יט,א) "וירגז המלך" = (מ"א יח,לד) "ועל העצים" = (מ"א יט,ד) "והוא הלך במדבר" = (יש' ב,יט) "ומהדר גאונו" = (יש' ז,ד) "ולבבך אל ירך" = (יש' יז,יג) "לפני סופה (כמו סערה)" = (ירמ' כא,ה) "ובקצף גדול" = (ירמ' כג,ל) "מגנבי דברי" = (יח' ז,טו) "החרב בחוץ" = (דה"א יז,כג) "יאמן עד עולם" = (דה"ב כה,ז) "בא אליו לאמר" = (דה"ב כה,יז) "לאמר לך" = (תהי' כא,ה) "ארך ימים" = (תהי' מ,יד) "רצה, י-הוה" = (תהי' סט,ה) "אז אשיב" = (תהי' עד,ח) "אמרו בלבם" = (תהי' קה,לט) "להאיר לילה" = (תהי' קטו,ו) "ולא יריחון" = (תהי' קמה,יד) "לכל הכפופים" = (איוב יט,כ) "דבקה עצמי" = (מש' יא,יג) "הולך רכיל" = (אסתר א,טז) "ועל כל העמים" = (אסתר ה,ח) "כדבר המלך" = (נחמ' ט,יב) "להאיר להם"

ומראה אש לילה = 628 = (ברא' יח,טו) "כי צחקת" = (ברא' מב,ה) "ויבאו בני ישראל" = (שמ' יב,לט) "ולא יכלו להתמהמה" = (שמ' טז,טז) "אשר צוה י-הוה" = (שמ' כב,כג) "אשר צוה י-הוה" = (ויק' יב,ח) "ואם לא תמצא ידה" = (ויק' כז,כז) "ונמכר בערכך" = (במ' ד,ו) "ונתנו עליו" = (דב' ד,א) "ונפן, ונסע המדברה" = (דב' כח,סו) "תלאים (תלואים) לך מנגד" = (יהו' ב,כד) "כי נתן י-הוה בידנו" = (שופ' יא,ג) "וישב בארץ טוב" = (שופ' יח,ג) "ויסורו שם" = (שופ' כא,ד) "ויעלו עלות" = (ש"א ג,ג) "ונר א-להים טרם יכבה" = (ש"א ד,ח) "מיד האלהים האדירים האלה, אלה הם הא-להים = (מ"א א,כג) "הנה נתן הנביא" = (מ"א יג,כה) "ואת האריה" = (מ"ב ב,כד) "ויפן אחריו ויראה" = (מ"ב ז,יח) "כדבר איש הא-להים" = (יש' כג,ח) "מי יעץ זאת" = (יש' כח,כא) "זר מעשהו" = (יש' מד,א) "בחרתי בו" = (ירמ' יב,א) "אדבר אתך (אותך)" = (ירמ' כו,יח) "והר הבית" = (ירמ' לג,כא) "ואת הלוים הכהנים" = (יח' יא,ג) "ואנחנו הבשר" = (יח' כז,כז) "ביום מפלתך" = (מיכה א,ה) "הלוא ירושלם" = (דה"א כא,כד) "והעלות עולה" = (תהי' עז,ז) "ויחפש רוחי" = (תהי' פט,כט) "ובריתי" = (תהי' קז,ד) "עיר מושב" = (תהי' קמז,יג) "ברך בניך בקרבך" = (מש' ב,ב) "להקשיב לחכמה אזנך" (ומסים: תטה לבך לתבונה) = (מש' י,ו) "ברכות" = (מש' יח,יח) "ובין עצומים יפריד" = (מש' כא,ט) "ובית חבר" = (רות א,יג) "עד אשר יגדלו" = (קו' א,טו) "לא יוכל להמנות" = (אסתר ט,טז) "והרוג בשנאיהם" = (דניאל ב,לט) "ובתרך" = (דניאל י,ח) "ולא נשאר בי כח" = (עזרא י,טו) "עמדו על זאת"

גלם בהעלתך ג

בהעלתך, עליה ג, תפארת בשבוע. במ' ט,יד: "וכי יגור אתכם גר, ועשה פסח לי-הוה: כחקת הפסח וכמשפטו, כן יעשה; חקה אחת יהיה לכם, ולגר, ולאזרח הארץ"

וכי יגור אתכם גר, ועשה פסח לי-הוה: כחקת הפסח וכמשפטו, כן יעשה; חקה אחת יהיה לכם, ולגר, ולאזרח הארץ = 4530 = [ברא' כד,סא] "ותקם רבקה ונערתיה, ותרכבנה על הגמלים, ותלכנה אחרי האיש; ויקח העבד את רבקה, וילך"

ועשה פסח לי-הוה: כחקת הפסח וכמשפטו, כן יעשה = 2182

לכם, ולגר, ולאזרח הארץ = 877 = (ברא' כה,כו) "בלדת אתם" = (ברא' מב,ז) "ויאמר אלהם: מאין באתם" = (שמ' יג,ז) "שבעת הימים" = (ויק' כה,כח) "עד שנת היובל" = (במ' כ,י) "את הקהל אל פני הסלע" = (דב' כח,י) "כי שם י-הוה נקרא עליך" = (דב' לב,מא) "ותאחז במשפט ידי" = (ש"ב יט,כד) "לא תמות" = (מ"א ג,ה) "שאל מה אתן לך" = (מ"ב יז,ח) "אשר עשו" = (יש' מג,ז) "אף עשיתיו" = (יש' מד,יח) "מהשכיל לבתם (לבותם)" = (ירמ' כו,יג) "אשר דבר עליכם" = (יח' א,כו) "דמות כמראה אדם עליו" = (יח' טז,ח) "ואפרש כנפי עליך" = (דה"א ו,לד) "ועל מזבח הקטרת" = (דה"ב כח,ב) "בדרכי מלכי ישראל" = (תהי' נ,ד) "יקרא אל השמים מעל" = (תהי' קמג,ב) "ואל תבוא במשפט" = (אסתר ה,ח) "אם מצאתי חן בעיני המלך" = (אסתר ח,ג) "ותדבר לפני המלך" = (נחמ' ה,ט) "מחרפת הגוים אויבינו" = (נחמ' ה,טו) "מפני יראת א-להים"

חקה אחת = 522 = (ברא' ב,כ) "לא מצא עזר כנגדו" = (ברא' לט,ד) "נתן בידו" = (שמ' ג,כא) "בעיני מצרים" = (שמ' יח,כב) "בכל עת" = (שמ' כג,כה) "ועבדתם" = (שמ' לא,ח) "ואת כל כליה" = (ויק' ב,יג) "על כל קרבנך" = (ויק' יא,כב) "את אלה מהם" = (במ' יג,יח) "ואת העם" = (דב' א,לח) "אתו חזק" = (ש"א ו,יט) "כי ראו בארון י-הוה" = (ש"א יב,ב) "מנערי עד היום הזה" = (ש"ב ח,ז) "אשר היו" = (ש"ב יד,ח) "לכי לביתך" = (ירמ' ח,ז) "גם חסידה בשמים" = (ירמ' י,יג) "ויעלה נשאים" = (ירמ' מו,כג) "ואין להם מספר" = (יח' י,כא) "וארבע כנפים לאחד" = (יח' לט,טז) "וטהרו הארץ" = (זכ' יד,יד) "זהב וכסף ובגדים לרב מאד" = (תהי' ד,ה) "על משכבכם" = (תהי' ל,ח) "הייתי נבהל" = (תהי' לד,כג) "נפש עבדיו" = (תהי' סא,ו) "כי אתה א-להים" = (תהי' עח,טו) "יבקע צרים (צורים)" = (קו' ב,יד) "והכסיל בחשך הולך" = (דניאל ח,יט) "ויאמר: הנני מודיעך"

גלם נשא ב

נשא, עליה ב, גבורה בשבוע. במ' ד,מט: "על פי י-הוה פקד אותם ביד משה, איש איש על עבדתו ועל משאו, ופקדיו אשר צוה י-הוה את משה".

כל משפחות הלוי מונו וקבלו את פקודת עבודתם, אשר אף אחד מהם לא יעשה את עבודת חברו ולא יעזור לו לקים את מלאכתו, כי אם כל אחד במקומו, בהידור רב, לקים את מקומו: "על פי י-הוה פקד אותם ביד משה, איש איש על עבדתו ועל משאו, ופקדיו, אשר צוה י-הוה את משה" = 4445 = [ש"ב ז,יט] "ותקטן עוד זאת בעיניך, אדנ-י י-הוה, ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק: וזאת תורת האדם, אדנ-י י-הוה" = [זכ' ו,א] "ואשב, ואשא את עיני, ואראה; והנה ארבע מרכבות יצאות מבין שני ההרים; וההרים, הרי נחשת"

על פי י-הוה פקד אותם ביד משה = 1208 = [ברא' לט,טז] "ותנח בגדו אצלה, עד בוא אדניו אל ביתו" = [יש' יג,ו] "הילילו, כי קרוב יום י-הוה; כשד (כשוד) משד-י יבוא" = [תהי' יח,מב] "ישועו ואין מושיע, על י-הוה ולא ענם" = [תהי' כד,ג] "מי יעלה בהר י-הוה, ומי יקום במקום קדשו" = [תהי' קמח,י] "החיה וכל בהמה, רמש וצפור כנף" = (ברא' יז,כד) "בשר ערלתו" = (שמ' י,ב) "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך" = (שמ' יט,ח) "כל אשר דבר י-הוה, נעשה" = (שמ' כג,כ) "אל המקום אשר הכנתי (הכינותי)" = (במ' כט,ח) "והקרבתם עלה לי-הוה ריח ניחח" = (דב' יז,טז) "לא תספון (תוסיפון) לשוב בדרך הזה" = (דב' לג,כט) "אשריך ישראל, מי כמוך" = (יש' מא,ט) "בחרתיך ולא מאסתיך" = (יש' מה,כג) "תשבע כל לשון" = (יש' סג,ז) "ורב טוב לבית ישראל" = (יש' סה,יד) "ואתם תצעקו מכאב לב" = (ירמ' נ,יט) "תשבע נפשו" = (יח' ל,כד) "את זרעות מלך בבל" = (דה"א יט,ט) "ויערכו מלחמה פתח העיר" = (איכה ג,יב) "דרך קשתו ויציבני" = (נחמ' ט,כז) "ובעת צרתם"

איש איש על עבדתו ועל משאו, ופקדיו אשר צוה י-הוה את משה = 3237 = [שמ' לו,יט] "ויעש מכסה לאהל, ערת אילם מאדמים, ומכסה ערת תחשים מלמעלה" = [במ' לג,לט] "ואהרן בן שלש ועשרים ומאת שנה במתו, בהר ההר" = ועל מה יענשו מנהיגי ישראל, שליטי העם, האלו הפוקדים את האופן בו תנהג החברה? [יח' יג,י] "יען וביען הטעו את עמי לאמר שלום, ואין שלום; והוא בנה (בונה) חיץ, והנם טחים אתו תפל"

איש איש על עבדתו ועל משאו = 1657 (במקום ה-260 בסדרת המספרים הראשוניים)  = [ברא' ד,כא] "ושם אחיו, יובל; הוא היה אבי כל תפש כנור ועוגב" = [איוב לח,ל] "כאבן, מים יתחבאו, ופני תהום יתלכדו" = (ברא' יז,כא) "אשר תלד לך שרה במועד הזה" = (ברא' נ,כד) "אשר נשבע לאברהם, ליצחק וליעקב" = (ש"א יז,נה) "יצא לקראת הפלשתי" = (מ"א יז,כא) "תשב נא נפש הילד הזה על קרבו" = (דה"ב לו,יט) "וכל ארמנותיה שרפו באש" = (תהי' כג,ה) "דשנת בשמן ראשי" = (תהי' סט,ל) "ישועתך א-להים תשגבני"

איש איש על עבדתו ועל משאו, ופקדיו = 1863 = [ברא' כה,לא] "ויאמר יעקב: מכרה כיום את בכרתך לי" = [ירמ' ב,כט] "למה תריבו אלי? כלכם פשעתם בי, נאם י-הוה" = [יח' יג,ו] "חזו שוא וקסם כזב, האמרים נאם י-הוה וי-הוה לא שלחם; ויחלו לקים דבר?" = [תהי' קכא,ח] "י-הוה ישמר צאתך ובואך, מעתה ועד עולם" = [איוב כז,י] "אם על שד-י יתענג, יקרא א-לוה בכל עת" = (שמ' לה,כח) "ואת השמן למאור ולשמן המשחה" = (במ' יא,כ) "כי מאסתם את י-הוה אשר בקרבכם" = (במ' לו,ב) "לתת את הארץ בנחלה בגורל" = (דב' יד,כד) "כי לא תוכל שאתו, כי ירחק ממך המקום" = (מ"ב ג,יז) "ושתיתם, אתם ומקניכם" = (אסתר ו,ט) "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו"

Shavuót: Cuento corto, lleno de acertijos y pistas, sobre el hombre que se atreve a exigir para sí una libertad digna de su naturaleza

hacia Shavuót: Libertad (drór), libertad (jófesh), libertad (jerút)

Cuento corto, lleno de acertijos y pistas, sobre el hombre que se atreve a exigir para sí una libertad digna de su naturaleza

por rav daniEl I. Ginerman

Una parábola poderosa para todas las generaciones de Israel, para extraer de ella enseñanzas que iluminen el camino a los pueblos, en el relato de las desventuras y procederes de nuestros ancestros primeros. Que descendieron a Mitsráim, hacia dentro de la opresión ("metsár") y de la vida atorada de materia y el trabajo extenuante, trabajo forzado que extenúa el cuerpo y amenaza opacar el alma hasta envilecer en el hombre la conciencia de sí; vivir vidas cuyo único desafío presente es la supervivencia, acaso cuidar algo de comida de hoy para mañana que no falte. Y quien no logre sobreponerse a esa vivencia de humillación cotidiana, quien olvide que una vez fuimos libres y elegimos nuestros caminos de vida, se nos perderá entre los lodos de Mitsráim, que estaban allí sólo a modo de obstáculo cuya superación nos haría fuertes. Y he aquí una escalera apoyada en tierra, y su cabeza llega a los cielos, y en la escalera se ven como ángeles de E-lokím, como creaturas que maravillan nuestros ojos en su verse tan felices y brillantes, y no están atados a nada con cadenas de hierro. Y he la escalera, y alguien se levantará de seguro, y se atreverá a imaginarnos levantándonos de nuestra indignidad, subiendo y bajando por ella.
Era terrible en Mitsráim. Cuenta el midrásh que el esclavo de Mitsráim no dispone de tiempo ni de lugar que le sean propios. Que podía suceder que duerma el iehudí con su esposa en el dormitorio entre los ambientes de su casa, y en medio de la noche entre el egipcio hasta su cama para despertarle, para que acuda a sostener una antorcha en su casa, para iluminar a los participantes de la fiesta de bebida que ofrece. Alguien debía pararse y gritar, arriesgarse, despertar voluntad de ser salvos. Y de boca del Creador, la redención comenzó, mas sólo quien era capaz aún de imaginar una vida fuera de la esclavitud terrible y la servidumbre, logró ser liberado de ella. Nuevamente acude el midrásh en nuestro auxilio: reducidos en cuatro quintas partes salieron los hijos de Israel de Mitsráim, que el ochenta por ciento del pueblo no sabían ya abrir sus conciencias a una nueva realidad, y perecieron en el azote de la oscuridad, y fueron sepultados allí.
¿Qué ganamos con nuestro haber salido de Mitsráim, hacia las profundidades del desierto seco y terrible, lleno de serpientes y escorpiones y fieras salvajes espantosas? He aquí nuestra adquisición primera en los caminos de la redención, que lleva en hebreo el nombre de "drór" (que se traduce por libertad), de la raíz de "diúr", morada. El drór da al hombre control absoluto sobre lo que sucede entre las paredes de la superficie mínima (4 Amót por 4 Amót, casi 4 metros cuadrados) que ocupa: todo tiempo que yo estoy en mi lugar, nadie puede ya venir a ordenarme qué hacer; y es fantástico y sorprendente; y de pronto despierta en mí un miedo atroz. Pues nunca fui preparado a elegir por mí mismo qué haré en mi tiempo, y ahora todos los tesoros del tiempo están en mis manos, y un mundo completo de opciones acuden a seducirme, y no sé distinguir entre bien y mal, no sé qué es de verdad bueno para mí; y sin duda, los habrá que intentarán aprovecharse de ésto en su propio beneficio, y atraerme a actuar para ellos con señuelos de pura apariencia. Y si quiero aprovechar la oportunidad que el drór abre ante mí, debo ser sabio para extrapolar, para comprender analógicamente muchas cosas a partir de cada una, y de entendimiento recto para ver lo que adviene.
Dame un instante para ver y buscar, pido. Y así me hallo de pronto en el segundo peldaño de la escalera, que lleva el nombre de "jófesh" (que también se traduce por libertad), de la raíz de "jipús" (búsqueda), y aún de la raíz de "lehitjapés" (disfrazarse). Tomo el jófesh con las dos manos; busco, me dejo llevar, deambulo y erro, voy hacia delante y atrás, vacilo un poco ante todo lo que se planta ante mis ojos para distraerme. Hoy elijo así y mañana elijo así, y el tiempo mío avanza y se pierde bajo mis pies sobre el suelo del drór, entre carnada y señuelo, en el campo de batalla de mis instintos. Quiero para mí todo mi mundo, mas también los dulces que son arrojados aquí y allá a mi paso, buenos para saborearlos y apetitosos son a los ojos y agradables de ver e inteligir. Y el proceso se trancará aquí, en un bucle infinito del hombre libre, que tiene jófesh, que corre sin brújula tras su propio rabo, si no provoco la aparición de un punto de inflexión que modifique el curso de la historia, y la subvierta en un pestañeo.
Un día, al despertar, me descubrí experimentando una gravosa y profunda desazón. Abunda belleza en derredor, es cierto. Mas también está lleno de fealdad. Este jófesh no me da derecho u mérito de justicia, no me proporciona una alegría basal y constante, no me conduce a experimentar ninguna realización personal que sea sustancialmente distinta de la que surgiría de la vieja y pasada esclavitud. Me observo a mí mismo con frustración, sintiendo que me liberaron en medio de un laberinto entre tinieblas, sin mapa, sin linterna, a golpearme la cabeza contra los muros que ni siquiera registro, pues su naturaleza me es desconocida. Me levanté entonces, aún de noche, un alarido irrumpió desde mi corazón: ¡Quiero verdad! Mapa, linterna. Saber exactamente cuál es mi situación, con qué herramientas cuento, sobre qué tierra verdeceré, por qué señal sabré que me será dada.
No es fácil saltar otra vez, ahora desde el jófesh. Al modo del bebé que crece en el útero de su madre y le consulta a su gemelo si él cree en la vida tras el parto, yo también soy visto como un loco a ojos de todo aquél con quien comparta mi certeza de que ha de haber algo mejor que ésto, pues racionalmente es inexorable que halla provecho y finalidad significativos para este viaje y esta carga. Cincuenta días recibí para caminar por el desierto, mientras soy entrenado para recibir cada día el sustento necesario para el mismo día (¡vive hoy!, me dice mi entrenador personal), busca las herramientas dentro tuyo, arréglalas, prepara, afila, alístate mediante la rectificación y enmienda de tus cualidades: tu Jésed-amor-piedad, voluntad de dar, tu vigor y tu juicio recta, el esplendor en que brillarás, tu capacidad de dirigir y de vencer sin miedo, tu habilidad para reconocer y expresar gratitud; fúndate, date cimiento, reina sobre cuanto tu majestad se extiende. Un camino largo pero corto, que me habilitará a completar la búsqueda a que me vi llamado, cuando me declaré hombre libre, hombre que tiene jófesh.
Recién entonces, se abren ante mí las puertas hacia el peldaño tercero en la escalera. Cree cuando te diga alguien que se esforzó y halló (y lo logró), dicen nuestros sabios en la Guemará. Acerca de las tablas del pacto se dijo que la escritura de E-lokím está grabada ("jarút") sobre las tablas, y explica Rash"i a modo de un abuelo bueno a sus nietos: Grabada-jarút está, sobre las paredes del corazón del hombre. He ante tí la ley verdadera que pediste, las leyes únicas que no podrá modificar el hombre pues están inscriptas en la naturaleza de la creación, y se cuentan entre ellas las leyes de la física y de la matemática y de la química, y se cuentan entre ellas los principios de tsedakáh y justicia que garantizarán, para tí y para cuanto es a tí, shalóm de largo aliento, completo y verdadero; todos grabados sobre las paredes de tu corazón, en la conciencia profunda del hombre, para atraerte hacia el "Jerút" (las mismas letras de "jarút", traducido también por libertad) verdadero, que constituye el salto mismo hacia la redención.
Desde aquí, la peripecia del hombre que accedió a la conciencia de "ben jorín" (hijo de la jerút, hombre libre) sólo comienza. A sus espaldas, todas las mentiras del mundo; ante sí, un camino maravilloso de revelación de divinidad en su interior, desde el secreto de la semblanza y la impronta divinas que laten dentro suyo. Y el hombre es árbol del campo que producirá fruto, y en la fiesta de Shavuót, en la ocasión en que se revela la verdad tallada en su tronco, traerá las primicias de su tierra hasta el peldaño más alto de la escalera, para dar fuerza a la luz que le alumbrará en la continuación de su camino. En la noche de la festividad, emocionados todos juntos a los pies del monte Sinái, nos sentaremos en casa, con ayuda de Hashém, por horas deleitables hasta el amanecer, para desbrozar y acceder a la profundidad del acertijo. ¡Jag shavuót saméaj!




*********************************************
La labor sagrada que compartimos demanda mucho esfuerzo; te invitamos a ayudar a sostenerlo, en: http://goo.gl/H9qkfI
Las meditaciones plásticas que realizamos cuando queremos decir lo que excede al poder de la palabra: http://goo.gl/D76QEq
Sets para la conexión sagrada, cotidiana, con las mitsvót de Hashém (mezuzáh, talít, tefilín, sidúr, etc.): http://goo.gl/fZIIww
Ritual del plomo líquido, para anular la influencia del mal de ojo, envidia, odio y hechicería: https://facebook.com/limpiartedemales
Nuestro grupo general "Comunidad de Torah": https://facebook.com/groups/comunidaddetorah
Obtén todos los méritos y conexión espiritual asociados al poseer una vid propia en la tierra de Israel: https://facebook.com/cultivarisrael
**********************************************