בס"ד
חנכה = 83 = אגלי טל = אבן יהודה = המבול = חמלה = מחלה = אבי"ע = בלי גבול = הלחם = מזבח הוי-ה = גימל = כנגדו
חנוכה = 89 = גוף = גואל הדם = דממה = מחולה = פדה = החלום = הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה = וַיַּחַנְטוּ
מכבים = 112 = הוי-ה הוא המלך = הקב"ה = בנין = בני האדם = הוי-ה א-להים = אדנ-י הוי-ה אהי-ה = גלגולים = אֶבֶן וָאֶבֶן = הטיב לנו = חסידיך = יום להוי-ה = יציב = כי חסו בו = עבדי הוי-ה
בענין "מקיים הקב"ה גזרת צדיקים" (וכלל מצות חנוכה דרבנן היא):
(5) מדרש תנחומא נשא פרק כט
ביום השמיני נשיא לבני מנשה:
(כט) ילמדנו רבינו נר *חנוכה* שהותיר בה שמן ביום ראשון מהו להדליק בה בשני כך שנו רבותינו נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון מוסיף עליו כל שהוא ומדליקו ביום שני ואם הותיר ביום שני מוסיף עליו ביום השלישי ומדליקו וכן בשאר הימים אבל הותיר ביום שמיני עושה לו מדורה בפני עצמו למה כיון שהוקצה למצוה אסור להשתמש ממנו לא יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים הואיל ואינן מן התורה אמר להם הקב"ה בני אין אתם רשאין לומר כך אלא כל מה שגוזרים עליכם תהיו מקיימין שנא' (דברים י) ועשית על פי התורה אשר יורוך למה שאף על דבריהם אני מסכים שנאמר (איוב כב) ותגזר אומר ויקם לך תדע לך שהרי יעקב בשעה שברך מנשה ואפרים מה כתיב שם (בראשית מח) וישם את אפרים לפני מנשה עשה הקטן קודם לגדול וקיים הקב"ה גזרתו אימתי בקרבנות הנשיאים שהקריב שבט אפרים תחלה שנא' ביום השביעי נשיא לבני אפרים ואח"כ מנשה מנין ממה שקראו בענין ביום השמיני נשיא לבני מנשה: עכ"ל
(9) מדרש תהלים מזמור כב
דבר אחר עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר. מדבר בד' מלכיות. עורה בבבל, שהעמדת לנו חנניה מישאל ועזריה. עורה במדי, שהעמדת לנו מרדכי ואסתר. עורה ביון, שהעמדת לנו חשמונאי ובניו. עורה באדום, שהוא עתיד להעמיד לנו המשיח. אעירה שחר. אמרה כנסת ישראל, רבונו של עולם עורה כאותן הימים של אסתר שנמשלה כשחר, ואנו מזמרים לפניך בנבלים וכנורות. דבר אחר, למה נמשלה אסתר כשחר. מה השחר עולה והכוכבים שוקעין, אף אסתר בבית אחשורוש היא היתה עולה, והמן ובניו שוקעין. אמר רבי בנימין בר יפת בשם רבי אלעזר, מה שחר זה סוף כל הלילה, אף אסתר סוף כל הנסים. והא איכא *חנוכה*, ניתנה ליכתב קאמרינן: עכ"ל
[תהי' נז,ט] עוּרָה כְבוֹדִי--עוּרָה, הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר; אָעִירָה שָּׁחַר {סה"כ ז תיבות, כמנין חנוכות כדלקמן; רש"י: אעירה שחר - אני מעורר את השחר ואין השחר מעוררני עכ"ל, וזו גאולה באחישנה} = 1767 {סה"כ ז פסוקים בתנ"ך באותו ערך, כנגד ז' חנוכות כדלהלן} = [במד' לא,מו] ונפש אדם ששה עשר אלף = [יחז' לט,ו] ושלחתי־אש במגוג ובישבי האיים לבטח וידעו כי־אני יהוה = [ש"א כב,כא] ויגד אביתר לדוד כי הרג שאול את כהני יהוה = [תהי' עח,כז] וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף = [תהי' פ,ח] אלהים צבאות השיבנו והאר פניך ונושעה = [תהי' קל,ג] אם־עונות תשמר־יה אדני מי יעמד
עורה = 281 = רפא = פאר = בסימן טוב ובמזל טוב = ערוה = מְאַחֵז פְּנֵי-כִסֵּה = המלך יעננו = נאמן הוא הוי-ה א-להינו = רוח בינה
כבודי = 42 = מ"ב = יוכבד (אותן אותיות) = אמא = בהלה = להבה = לבדו = אבטח בך = אהבה וחדוה = אודה הוי-ה = הוא יהיה = טוב בזה ובבא = יחידי
עורה כבודי {מצודת ציון: כבודי - היא הנשמה שהיא כבוד הגוף } = 323 = ארבעים = דור מזוין = הוצאה לפועל = זקני ציון = שיחה = מרגלים = בעצים ובאבנים = הארץ הטובה = הֲלא-הֵם יוֹרוּךָ = חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ = אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף = א-להי יעקב סלה = בין אדם למקום = עולם הזה ועולם הבא = עוזר לי = מה אקוב לא קבה א-ל = הלל וזמרה
הנבל = 87 = נבלה = לבנה = בלימה = נדב ואביהוא = עבודה = בעיה = המה הבל = בן להוי-ה
וכנור = 282 = מוציא מצה = מחנה פליטים = רוח חיים = עזרה = עבדי = יוצא מן הכלל = ביער = בני ענק = עֵינֵי בִלְעָם = דּד מָרְדֳּכַי = כור אטום = אלפי אלפים = אראלים = ברב חסדו = דור הבינה = חכמים ונבונים = למען חסדך = לפני הוי-ה א-להים = מכלכל חיים בחסד = מלכא מלך מלכיא
הנבל וכנור = 369 = אהבה שנאה = כוכב-שביט = באהבה וברצון = הוי-ה היה עוזר לי = חן האשה = כי דבריך כאגלי טל = קרוב אליך = עולם הבריאה
אעירה שחר = 794 = [יהו' יח,כג] והעוים והפרה ועפרה = [תהי' קלו,יט] לסיחון מלך האמרי כי לעולם חסדו = שפה אחת = אברהם יצחק יעקב יוסף = צִנָּה וּמָגֵן וְקוֹבַע יָשִימוּ = הַדּוּדָאִים נָתְנוּ-רֵיחַ = מֵימֵי-שֶׁלֶג שְׁאוֹל חָטָאוּ = מ"ם צד"י רי"ש יו"ד מ"ם (מצרי"ם במילוי) = כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ = א-להינו שבשמים = ביתו שלום = מכיך רמיא וזקיף כפיפין = לפני כל יודע דת ודין = להיות לו לעזר = ויזכור א-להים את נח
--------------
(62) ספר מגיד מישרים - פרשת ויקהל
שנת ש"ך אור ליום השבת כ"ו לאדר ב', ה' עמך כו' הגם כי נטשתני עזבתני וכו' והא מגלינא לך רזא טמירא במאי דאמור רבנן דהמצות בטילות לתחיית המתים וכו' היינו ברזא דשית אלפין שנין הוי עלמא וחד חרוב, דהיינו למימר דבזמן תחיית המתים דהוא בתר ימות המשיח יהא חרב עלמא מתאוות וכיסופין דהאי עלמא והא בההוא זימנא יתבטל יצה"ר מעלמא ונמצאו מצות לא תעשה בטילות וכן המצות עשה דוגמת מאי דאמר מרע"ה למלאכי השרת, מאי כתיב לא תרצח זלא תנאף כלום שפיכת דמים יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם, וכן המועדות לא יצטרכו אז לעשות ככל הנעשה היום דהא איסור חמץ ואכילת מצה היא לאכפאה סיטרא מסאבא, וכן בשאר המועדים, ובההוא זימנא לא איצטריך לאכפאה לה, דהא בטל הוא, ולא יעבדון במועדייא אלא דיימרון בהו הלל וזמרין ושירין ותחטבחן לקב"ה ותו לא מידי, והיינו דאמור רבנן *חנוכה* ופורים אינם בטילים לעולם כלומר דהא חנוכה ופורים לית בהו אלא סיפור נסים דקב"ה בלחוד, וכן מאי דיעבדון במועדייא הוי דוגמת חנוכה ופורים דהיינו סיפור נסים דקב"ה משו"ה לא יבטלו, ואתה שלום:
(74) ספר ליקוטי שושנים - לרבי שמשון מאוסטרפליא ז"ל
רבים וכן שלימים שאלו את פי והם תושבי ק"ק לובלין על פי כתב מ"ש במדרש הנעלם וז"ל על פסוק (שנים שנים באו אל נח אל התיבה), אילין אינון יומין דמשלימין בהון הלל הגדול ע"כ המדרש והמדרש הזה נעלם מאד וגם הקדוש הרב הגאון בעל מגלה עמוקות לא אמר על זה שום פירוש וגם המקובל מהור"ר ליב לא פירש על זה כלום, גם שארי קדושים לפי דעתם המדרש הזה מאין פותח וכתבתי לע"ד החלושה והקלושה הלא כבר נתנו סימן להשלמת ההלל שסימנו בבט"ח ר"ל ב' ימים של פסח ב' ימים של שבועות, ט' ימים של סוכות, ח' ימים של *חנוכה*, ואמרינן בעלמא כל מילין רמזה לנו הקב"ה באורייתא, והיכן רמיזא הנ"ל ואחשוב שכאן הוא רמוז (שנים שנים באו אל נח) ור"ל שנים שנים דכפל קרא רומז לשני ימים דפסח, ולשני ימים דשבועות, באו מספרו ט' רומז לט' ימי הסוכות אל נח מספרו ממש חנוכה, באלו הימים משלימין הלל, ועוד סוד גדול ונורא בפסוק הזה והוא בכתובים בספרי הגדול בביאורי על הזוהר אשר קראתיו בשם מחנה דן בס"ד והאל הקדוש יכפר:
--------------------------------
ז חנוכות להביא לגאולה השלמה:
(10) פסיקתא רבתי פרשה ב
וכמה חנוכות הם שבע חנוכות הם ואילו הן חנוכת שמים וארץ שנאמר ויכולו השמים והארץ (בראשית ב' א') ומה חנוכה היה שם ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר (שם א' י"ח) וחנוכת החומה שנאמר ובחנוכת חומת ירושלים (נחמיה י"ב כ"ז) וחנוכת של [עולי] גולה שנאמר והקריבו לחנוכת בית אלהינו דנא וגו' (עזרא ו' י"ז) וחנוכת הכהנים זו שאנו מדליקין וחנוכת העולם הבא שנאמר אחפש ירושלים בנרות (צפניה א' י"ב) וחנוכת הנשיאים זאת חנוכת המזבח (במדבר ז' פ"ד) וחנוכת המקדש מה שקראו בענין מזמור שיר חנוכת הבית לדוד): עכ"ל
(12) פסיקתא רבתי פרשה ב
ד"א מזמור [וגו'] שבע חנוכות הם חנוכת ברייתו של עולם דכתיב ויכולו השמים (בראשית ב' א') ואין ויכלו אלא לשון *חנוכה* דכתיב ותכל כל עבודת (שמות ל"ט ל"ב) חנוכת משה דכתיב ויהי ביום כלות משה להקים (במדבר ו' א') וחנוכת הבית דכתיב מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (תהלים ל' א') וחנוכת בית שני [שנאמר והקריבו לחנוכת בית אלהא וגו' (עזרא ו' י"ז) וחנוכת החומה שנאמר] ובחנוכת חומת ירושלים (נחמיה י"ב כ"ז) וזו של עכשיו של בית חשמונאי וחנוכת העולם הבא שאף היא יש בה נרות כדכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגו' (ישעיה ל' כ"ו): עכ"ל
---------------------------
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה