בס"ד
[ברא' יח,יט] כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט--לְמַעַן, הָבִיא יְהוָה עַל-אַבְרָהָם, אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר, עָלָיו
מהלך א:
וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט
וְכָל-הַנְּבִאִים--נִבְּאִים כֵּן, לֵאמֹר: עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד, וְהַצְלַח, וְנָתַן יְהוָה, בְּיַד הַמֶּלֶךְ
וְכָל-הַנְּבִאִים--נִבְּאִים כֵּן, לֵאמֹר: עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד, וְהַצְלַח, וְנָתַן יְהוָה, בְּיַד הַמֶּלֶךְ
וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר וְאֶת הַפִּסְחִים וְאֶת הַעִוְרִים שְׂנֻאֵי נֶפֶשׁ דָּוִד עַל כֵּן יֹאמְרוּ עִוֵּר וּפִסֵּחַ לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת
וישלח אלהים רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם ויבגדו בעלי־שכם באבימלך
כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה
לאמר לך אתן את־ארץ־כנען חבל נחלתכם
ושמרו דרך הוי-ה לעשות צדקה ומשפט
ושמרו דרך הוי-ה לעשות צדקה ומשפט = 2242 ( = 59 * 19 *2) = [דה"ב יח,יא] וכל־הנבאים נבאים כן לאמר עלה רמת גלעד והצלח ונתן יהוה ביד המלך = [מ"א כב,יב] וכל־הנבאים נבאים כן לאמר עלה רמת גלעד והצלח ונתן יהוה ביד המלך
{ מעשה אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה ות' נביאי ע"ז אשר לאחאב ואחאב הרשע נפל במלחמה כדברי מכיהו נביא ה' היחידי בממלכתו, אשר קנא ושמר דרך ה' לעשות צדקה ומשפט - זה אותו פסוק מופיע פעמיים בתנ"ך, ובכן, 2 * 2242 = 4484 = [ש"ב ה,ח] וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר וְאֶת הַפִּסְחִים וְאֶת הַעִוְרִים שְׂנֻאֵי נֶפֶשׁ דָּוִד עַל כֵּן יֹאמְרוּ עִוֵּר וּפִסֵּחַ לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת - צריך עיון להבין שפסוק זה הוא הפיתרון בקדושה לחידת הפסוק הכפול בטומאה, וזה נפלא מאוד ...
ספר שמואל ב פרק ה
(ו) וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלַם אֶל הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר לֹא תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה:
(ז) וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד:
(ח) וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר וְאֶת הַפִּסְחִים וְאֶת הַעִוְרִים שְׂנֻאֵו \{שְׂנֻאֵי\} נֶפֶשׁ דָּוִד עַל כֵּן יֹאמְרוּ עִוֵּר וּפִסֵּחַ לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת:
*רד"ק על שמואל ב פרק ה פסוק ו *
(ו) וילך המלך ואנשיו - ובדברי הימים וילך דוד וכל ישראל כי כל ישראל היו עתה אנשיו וכיון שמלך על כל ישראל הלך אל ירושלם ללכוד מצודת ציון לפי שהיתה קבלה אצלם כי ציון ראש ממלכת ישראל ולא ילכוד אותה אלא מי שיהיה מלך על כל ישראל ועד היום לא נתקיימה מלכות בישראל כי שאול לא קמה מלכותו:
כי אם הסירך העורים והפסחים - ת"י אלהין באעדיותך חטאיא וחיביא דאמרין לא יעול דוד הלכא, ומצאנו בדרש אמרו אנשי יבוס לאברהם כרות עמנו ברית שאין זרעך יורש את עיר היבוס ואנו מוכרין לך את מערת המכפלה ועשה כן ואנשי יבוס עשו צלמי נחשת והעמידום ברחוב העיר וכתבו עליהם ברית השבועה וכשבאו ישראל לארץ לא יכלו להכנס שם מפני השבועה שנא' ואת היבוסי יושב ירושלם לא יכלו בני ישרא' להורישם וכשמל' דוד רצה להכנס שם ולא הניחוהו שנאמר ויאמרו אנשי יבוס לא תבא הנה אמרו לו אין אתה יכול עד שתסיר הצלמים הללו שכתוב עליהם ברית השבועה שנאמר כי אם הסירך העורים והפסחים ואלו הם הצלמים שעינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו רגליהם לא יהלכו שנאי נפש דוד לפי ששונא מלשמוע ומעבו' ע"א שנ' על כן יאמרו עור ופסח לא יבא אל הבית אמר דוד לאנשיו כל מי שיעלה בראשונה ויסיר את הצלמים יהיה לראש ועלה יואב והיה לראש שנ' ויעל יואב וג' ואחר כן קנה דוד את עיר היבסי לישראל בככר זהב בכתב לאחוז' עולם בשש מאות זהב שנאמר ויתן דוד לארונה במקום וגו', ועוד אמרו כי שני צלמים אלו היו בראש המגדל הנקרא צנור והיה אחד עור על שם יצחק והאחד היה פסח על שם יעקב ובפיהם השבועה שנשבע אברהם לאבימלך שנ' אם תשקר לי ולניני ולנכדי לפיכך לא כבשו ישראל כשכבשו את ירוש' כי עדיין היה נכד אבימלך חי ובימי דוד כבר מת ובטלה השבועה והחכם ר' אברהם א"ע פירש כי אם הסירך כמו הסיר כלומר אם תסיר למלחמתך אפי' העורים והפסחים אז ימנעוך שלא תבא הנה כי המגדל הזה חזק מאד ולא נירא אותך למלחמה:
*מלבי"ם על שמואל ב פרק ה פסוק ו - חלק באור הענין *
(ו) השאלות: למה בחר ללכת תיכף אחר המלכתו ללחום את היבוסי בירושלים, וענין העורים והפסחים והצנור נלאו בו המפרשים לפתרו:
וילך המלך ואנשיו, - אחר שעתה התאחדו שני ממלכות ישראל, שהיו עד עתה שבט יהודה תחת דוד, ויתר השבטים ובנימין שבט שאול בראשם תחת איש בושת, ושבו כולם למלכות אחת תחת דוד, היה מן העצה, וכן הופיע רצון ה', שעיר המלוכה תהיה בגבול השייך לשני השבטים שהיו שבטי מלכות, וזה היה בירושלים שהיתה חציה ליהודה וחציה לבנימין כמ"ש בגבולי הארץ, וכמ"ש חז"ל רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה לחלקו של בנימין ובו מזבח בנוי, וכבר בארנו (שופטים א') כי בני יהודה כבשו חלקם בירושלים רק בני בנימין לא כבשו את חלקם וישב שם היבוסי, וילך המלך ואנשיו להוריש את היבוסי - מחלק בני בנימין, ויאמר לדוד לאמר לא תבא הנה - כפי הפשט ערבים עלי דברי הרלב"ג, שבשער העיר עשו צלמים בדמות עורים ופסחים והיו עשויים באופן מהתחבולה שירימו ויניעו בכחם מקלות ומוטות של ברזל רבי המשקל, תנועה חזקה בענין שלא יוכל אדם לקרב שם כי יכו אותו הצלמים במקלות (ויוכל להיות שג"כ עמדו תחתיהם עורים ופסחים ממש עוזרים בהנעתם) והיו סמוכים לצנור המים באופן שהיה הצנור מוציא המים מפיו, וע"י הגרת המים ושטיפתם התנענעו הצלמים והמקלות כאשר יהיה ברחיים וכמו שראה תחבולות אלה בעיניו. עכ"ד. וכפי זה העמידו סמוך לשער העיר שורה של צלמים בדמות עורים, ואחריה שורה של צלמים בדמות פסחים, ואחריהם הצנור מוגיר המים, ומצד השני של העיר היתה המצודה, ובין העיר ובין המצודה עמדו אנשי החיל מוכנים להלחם אל הצד שירצה האויב ליכנס, ובראשונה רצה דוד ליכנס דרך השער, ויאמרו לו לאמר לא תבא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים - ר"ל א"א שתכנס אם לא תסיר תחלה את העורים ואח"כ את הפסחים מניעי המקלות אשר לא יניחוך לעבור את השער וז"ש לאמר לא תבא הנה - שהם אומרים וגוזרים שלא תבא הנה (ר"ל שימנעוך מלבא) (ויתכן כי עם התחבולה הזאת היו מיחסים לצלמים האלה כח אלהות כמו שיהו דרכי עע"ז הקדמונים שהיו מתקנים פסיליהם ע"י גלילים וצירים שיתנענעו וירימו כבדים במלאכה והיו מהבילים לההמון הסכלים כי זו כחו לאלהו, ובזה תשתף גם דעת חז"ל שהיו רומזים בדמותים האלה גם שבועת אברהם או יצחק לאבימלך):
ובכן:
*רד"ק על שמואל ב פרק ה פסוק ח *
(ח) ויאמר דוד - עתה ספר איך לכדה שאמר כל מכה יבוסי ויגע בצנור ופירושו במקום החזק וי"ת וישרי למכבש כרכא:
ואת הפסחים ואת העורים - כלומר ויבא ג"כ הפסחים והעורים ומכה שזכר עומד במקום שנים:
שנואי נפש דוד - ולפי שבזוהו בהם שאמרו שהם ימנעוהו שלא ילכוד את המצודה, ואמר כל מכה ולא אמר מה יעשה לו וכמוהו כל הורג קין ובדברי הימים מפרש כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר ויעל יואב בראשונה ויהי לראש, ובמדרש כל מכה יבוסי ויגע בצנור כל מי שהיה מכה יבוסי היה נוגע בצנור כלו' לא היו יכולים לכבשם אם לא היו מגיעים בצנור והוא המקום הגבוה במגדל מה עשו הביאו אילן של ברוש וכפפו אותו וקפץ יואב ועלה בראש החומה ובקשו להורגו היה גבור חיל ונלחם כנגד' ובאו גבורי ישר' ועזרוהו, ובמדרש אחר כתוב כן מה עשה יואב הלך והביא ברוש אחד רענן וקבעו בצד החומה וכפף ראשו שהיה רך ואחז בו דוד וקפץ יואב על ראשו של דוד ונתלה בברוש ודלג על החומה וזהו שאמר דוד יהלמני צדיק חסד שמן ראש אל יניא ראשי מה עשה הקב"ה קצר את החומה עד שעלה דוד אחריו שנאמר ובאלהי אדלג שור:
על כן יאמרו - כי מהיום ההוא ואילך לא יבא עור ופסח אל הבית הזה היא מצודת ציון לבזיון אותן העורים והפסחים ולזכרון לדורות היאך לכדה דוד:
*מצודות דוד על שמואל ב פרק ה פסוק ח *
(ח) כל מכה יבוסי - מי אשר יעלה בראשונה ויכה את היבוסי, ומתחלה יגע בצנור להפילו, והוא המגדל החזק אשר תלו בו כל בטחונם, ואחרי זה יכה גם העורים והפסחים לבל ישאר שריד ופליט, וכאומר לו כאשר אמרו הם, שאין לכבשם כי אם יסיר בתחלה העורים והפסחים, רק יפיל המגדל בעוד אנשיה קיימים, ואחר זה יכה גם הם. שנואי נפש דוד - של שנואי נפש דוד, ועל אנשי היבוס יאמר, שהיו שנואים לדוד עקב בזו אותו לאמר לא תבוא הנה כי אם הסירך וכו', והנה פה לא פירש מה יעשה לאשר יכה את היבוסי וכו', ובדברי הימים (א יא ו) פירש ואמר:
יהיה לראש ולשר, וכן בתורה נאמר (בראשית ד טו):לכן כל הורג קין, ולא פירש מה יעשה לו, והרי הם כאלו אמר סופו יקבל גמול המעשה, אם טוב ואם רע. על כן - רוצה לומר: למען יהא הדבר לזכרון, גזרו אומר לבל יבוא עור ופסח אל הבית מבתי היבוס, לפי שאמרו היבוסים אשר אף המה יעכבו ביאת דוד להעיר, לזה המה יעמדו חוצה ולא יבואו אל הבית, ועל ידי זה יזכר הדבר. ורבותינו ז"ל אמרו (ילקוט שמעוני יהושע רמז כח): כי היבוסים היו מבני אבימלך שכרת ברית עם אברהם ויצחק, באמרו (בראשית כא כג): אם תשקור לי ולניני ולנכדי, ועשה גלולי נחושת, וכתב עליהם ברית השבועה, וקראם עורים ופסחים, כי עינים להם ולא יראו רגליהם ולא יהלכו, ועם כי כבר כלתה זמן השבועה, מכל מקום רצו למנוע את דוד מלהלחם בם, על כי היה השבועה בשום פעם, ועודנו עומד הוא לזכרון, וחשבו כי דוד לא יפנה אל האלילים ולהסירם, ולזה אמר דוד לגעת בצנור, ויסורו ממילא מבלי פנות אליהם להסתכל בהם וכו':
}
= ושמרו דרך הוי-ה לעשות צדקה ומשפט = 2242 = [שופ' ט,כג] וישלח אלהים רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם ויבגדו בעלי־שכם באבימלך
{ בן גדעון בן-יואש השופט הצדיק (אשר כונה ירובעל על שהכרית את הבעל ואת האשרה לקדש שם ה') בן אמתו היה זה אבימלך, אך נקרא באותו שם אבימלך של אבי היבוסי הנזכר לעיל!, והוא עצמו רשע בוגד ורוצח, ובכן לבגוד בו היה מעשה של צדק ומשפט בפני עצמו! כדברי המלבי"ם שם: "וישלח אלהים רוח רעה - והיה זה עונש השגחיי לבוא חמס שבעים - וכו'", וצריך עיון להבין איך המעשה קשור למעשה אחאב הרשע אשר נפל בצדק ומשפט כדברי מכיהו הנביא, וכמעשה דוד אשר החרים את הע"ז של היבוסי בני-אבימלך מירושלים:
ספר שופטים פרק ט
(א) וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה אֶל אֲחֵי אִמּוֹ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאֶל כָּל מִשְׁפַּחַת בֵּית אֲבִי אִמּוֹ לֵאמֹר:
(ב) דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי כָל בַּעֲלֵי שְׁכֶם מַה טּוֹב לָכֶם הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל אִם מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד וּזְכַרְתֶּם כִּי עַצְמְכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי:
(ג) וַיְדַבְּרוּ אֲחֵי אִמּוֹ עָלָיו בְּאָזְנֵי כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּט לִבָּם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ כִּי אָמְרוּ אָחִינוּ הוּא:
(ד) וַיִּתְּנוּ לוֹ שִׁבְעִים כֶּסֶף מִבֵּית בַּעַל בְּרִית וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו:
(ה) וַיָּבֹא בֵית אָבִיו עָפְרָתָה וַיַּהֲרֹג אֶת אֶחָיו בְּנֵי יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת וַיִּוָּתֵר יוֹתָם בֶּן יְרֻבַּעַל הַקָּטֹן כִּי נֶחְבָּא:
(ו) וַיֵּאָסְפוּ כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְכָל בֵּית מִלּוֹא וַיֵּלְכוּ וַיַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ עִם אֵלוֹן מֻצָּב אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם:
(ז) וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִים וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים:
(ח) הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מָלְוכָה \{מָלְכָה\} עָלֵינוּ:
(ט) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת הֶחֳדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים:
(י) וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ:
(יא) וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים:
(יב) וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן לְכִי אַתְּ מָלְוכִי \{מָלְכִי\} עָלֵינוּ:
(יג) וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים:
(יד) וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ:
(טו) וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן:
(טז) וְעַתָּה אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאִם טוֹבָה עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ וְאִם כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם לוֹ:
(יז) אֲשֶׁר נִלְחַם אָבִי עֲלֵיכֶם וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן:
(יח) וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל בֵּית אָבִי הַיּוֹם וַתַּהַרְגוּ אֶת בָּנָיו שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן אֲמָתוֹ עַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם כִּי אֲחִיכֶם הוּא:
(יט) וְאִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ וְיִשְׂמַח גַּם הוּא בָּכֶם:
(כ) וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ וְתֹאכַל אֶת בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת בֵּית מִלּוֹא וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא וְתֹאכַל אֶת אֲבִימֶלֶךְ:
(כא) וַיָּנָס יוֹתָם וַיִּבְרַח וַיֵּלֶךְ בְּאֵרָה וַיֵּשֶׁב שָׁם מִפְּנֵי אֲבִימֶלֶךְ אָחִיו:
(כב) וַיָּשַׂר אֲבִימֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ שָׁנִים:
(כג) וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי שְׁכֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ:
(כד) לָבוֹא חֲמַס שִׁבְעִים בְּנֵי יְרֻבָּעַל וְדָמָם לָשׂוּם עַל אֲבִימֶלֶךְ אֲחִיהֶם אֲשֶׁר הָרַג אוֹתָם וְעַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֲשֶׁר חִזְּקוּ אֶת יָדָיו לַהֲרֹג אֶת אֶחָיו:
[...]
(נב) וַיָּבֹא אֲבִימֶלֶךְ עַד הַמִּגְדָּל וַיִּלָּחֶם בּוֹ וַיִּגַּשׁ עַד פֶּתַח הַמִּגְדָּל לְשָׂרְפוֹ בָאֵשׁ:
(נג) וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ:
(נד) וַיִּקְרָא מְהֵרָה אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ וַיָּמֹת:
(נה) וַיִּרְאוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵת אֲבִימֶלֶךְ וַיֵּלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ:
(נו) וַיָּשֶׁב אֱלֹהִים אֵת רָעַת אֲבִימֶלֶךְ אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו לַהֲרֹג אֶת שִׁבְעִים אֶחָיו:
(נז) וְאֵת כָּל רָעַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם הֵשִׁיב אֱלֹהִים בְּרֹאשָׁם וַתָּבֹא אֲלֵיהֶם קִלֲלת יוֹתָם בֶּן יְרֻבָּעַל:
}
= ושמרו דרך הוי-ה לעשות צדקה ומשפט = 2242 = [תהי' סט,לו] כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה
{ראה מלבי"ם לפיו פסוק לו מדבר על הורקת רשות מהמוריש ליורש (כגון במלחמת כיבוש) על ירושלים, ובכלל זה יכול להתייחס לכיבוש חלקת היבוסי בפסוק שהבאנו לעיל. ובכלל, כל הפסוק רומז לעשיית צדקה ומשפט בידי ה' ית':
*מלבי"ם על תהילים פרק סט פסוק א - חלק באור הענין *
(א) למנצח - י"מ אותו על עת שנדרף מפני אבשלום, וי"מ אותו על הגלות, ופירושנו יסביר שני הענינים:
הושיעני אלהים כי המים באו עד נפש - שהסכנה גדולה מאוד:
*מלבי"ם לספר תהילים פרק סט פסוק לו - חלק באור המלים *
(לו-לז) וירשוה, ינחלוה - ירושה היא הורקת הרשות מהמוריש להיורש, ונחלה הוא נחלת אבות לבנים עד עולם (ישעיה נ"ז י"ג):
ספר תהילים פרק סט
(א) לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד:
(ב) הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ:
(ג) טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי:
(ד) יָגַעְתִּי בְקָרְאִי נִחַר גְּרוֹנִי כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל לֵאלֹהָי:
(ה) רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שׂנְאַי חִנָּם עָצְמוּ מַצְמִיתַי אֹיְבַי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לֹא גָזַלְתִּי אָז אָשִׁיב:
(ו) אֶלֹהִים אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי וְאַשְׁמוֹתַי מִמְּךָ לֹא נִכְחָדוּ:
(ז) אַל יֵבֹשׁוּ בִי קֹוֶיךָ אֲדֹנָי יֱדֹוִד צְבָאוֹת אַל יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
(ח) כִּי עָלֶיךָ נָשָׂאתִי חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָי:
(ט) מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי:
(י) כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי:
(יא) וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי וַתְּהִי לַחֲרָפוֹת לִי:
(יב) וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל:
(יג) יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר:
(יד) וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְדֹוָד עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ:
(טו) הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל אֶטְבָּעָה אִנָּצְלָה מִשֹּנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי מָיִם:
(טז) אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ:
(יז) עֲנֵנִי יְדֹוָד כִּי טוֹב חַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלָי:
(יח) וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעַבְדֶּךָ כִּי צַר לִי מַהֵר עֲנֵנִי:
(יט) קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ לְמַעַן אֹיְבַי פְּדֵנִי:
(כ) אַתָּה יָדַעְתָּ חֶרְפָּתִי וּבָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִי נֶגְדְּךָ כָּל צוֹרְרָי:
(כא) חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וָאָנוּשָׁה וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַיִן וְלַמְנַחֲמִים וְלֹא מָצָאתִי:
(כב) וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ:
(כג) יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ:
(כד) תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד:
(כה) שְׁפָךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִֹּיגֵם:
(כו) תְּהִי טִירָתָם נְשַׁמָּה בְּאָהֳלֵיהֶם אַל יְהִי יֹשֵׁב:
(כז) כִּי אַתָּה אֲשֶׁר הִכִּיתָ רָדָפוּ וְאֶל מַכְאוֹב חֲלָלֶיךָ יְסַפֵּרוּ:
(כח) תְּנָה עָוֹן עַל עֲוֹנָם וְאַל יָבֹאוּ בְּצִדְקָתֶךָ:
(כט) יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ:
(ל) וַאֲנִי עָנִי וְכוֹאֵב יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנִי:
(לא) אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹהִים בְּשִׁיר וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה:
(לב) וְתִיטַב לַידֹוָד מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס:
(לג) רָאוּ עֲנָוִים יִשְׂמָחוּ דֹּרְשֵׁי אֱלֹהִים וִיחִי לְבַבְכֶם:
(לד) כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים יְדֹוָד וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה:
(לה) יְהַלְלוּהוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ יַמִּים וְכָל רֹמֵשׂ בָּם:
(לו) כִּי אֱלֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ:
(לז) וְזֶרַע עֲבָדָיו יִנְחָלוּהָ וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ בָהּ:
}
= ושמרו דרך הוי-ה לעשות צדקה ומשפט = 2242 = [תהי' קה,יא] לאמר לך אתן את־ארץ־כנען חבל נחלתכם
{
כל הפרק הוא ענין של עשות צדקה ומשפט בין הקב"ה לישראל ובין ישראל לקב"ה הלוך וחזור, ודוקא פסוק יא הוא כדברי המפרשים להלן הוא הגשמת הברית מצד הדין, שמצד שישראל הם כל מה שנאמר לעיל, שיך להם ארץ כנען שהיא חבל נחלתם
*רש"י תהילים פרק קה פסוק יא *
(יא) לאמר לך אתן את ארץ כנען וגו' - הוא הברית אשר כרת להם:
*מלבי"ם על תהילים פרק קה פסוק יא - חלק באור הענין *
(יא) לאמר - עתה מפרש מ"ש דבר צוה לאלף דור, שהוא מ"ש לך אתן את ארץ כנען - ובאר שיתננה להם מצד שהיא חבל נחלתכם - שמפני שהיא ארץ המיוחדת אל ההשגחה והקדושה והנבואה היא שייך אליכם, שעליכם חלה ההשגחה האלהית:
ספר תהילים פרק קה
(א) הוֹדוּ לַידֹוָד קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו:
(ב) שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו:
(ג) הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְדֹוָד:
(ד) דִּרְשׁוּ יְדֹוָד וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד:
(ה) זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו:
(ו) זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו:
(ז) הוּא יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו:
(ח) זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר:
(ט) אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק:
(י) וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:
(יא) לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם:
(יב) בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ:
(יג) וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר:
(יד) לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים:
(טו) אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ:
(טז) וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר:
(יז) שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף:
(יח) עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו \{רַגְלוֹ\} בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ:
(יט) עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת יְדֹוָד צְרָפָתְהוּ:
(כ) שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ:
(כא) שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ:
(כב) לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם:
(כג) וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם:
(כד) וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו:
(כה) הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו:
(כו) שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ:
(כז) שָׂמוּ בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם:
(כח) שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא מָרוּ אֶת דבריו \{דְּבָרוֹ\}:
(כט) הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם:
(ל) שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם:
(לא) אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל גְּבוּלָם:
(לב) נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם:
(לג) וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם:
(לד) אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּר:
(לה) וַיֹּאכַל כָּל עֵשֶׂב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם:
(לו) וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם:
(לז) וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל:
(לח) שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם:
(לט) פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה:
(מ) שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם:
(מא) פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר:
(מב) כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ:
(מג) וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו:
(מד) וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ:
(מה) בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּ יָהּ:
}
--------------------------
ושמרו = 552 = [דה"ב ז,ד] והמלך וכל־העם זבחים זבח לפני י-הוה = חג המצות = איפה גלעד שליט = רק חזק ואמץ = תלמיד חכם = חמדת הימים = דבר הסמוי מן העין = יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו = יש לי רב = כי מלך כל הארץ א-להים = להודות ולהלל = לך נאוה תהלה = ספר סליחה ומחילה = פניהם איש אל אחיו = שירו לו
ושמרו דרך הוי-ה = 802 = [תהי' קיח,כה] אנא יהוה הושיעה נא אנא יהוה הצליחה נא \\
\\ אנא הוי-ה הושיעה נא = 525 = הוי-ה צבאות = [ברא' יט,יח] ויאמר לוט אלהם אל־נא אדני = מזונותיו = זרע אברהם = פתילה = 7 * כה"ן = עִם-הָארֵב הֶרֶב = נְהַר דִּי-נוּר = מֵהֲלָךְ-נָפֶשׁ = וַיַּעֲמד הַשָּׁמֶן (מזונותיו = ויעמד השמן: ענין הקצבת והגבלת מזוני, גבורה שבחסד) \\ הושיעה נא = 447 = יתגדל = וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו = בלי עין הרע = במקשה = לא-הָיָה דָּבָר נֶעְלָם = משה עבד הויה (משה, המושיע בפועל, אך בבחי' עבד: הישועה היא גבורות הנפעלות ע"י חסדים בזכות הכנעת העבד) = נשיא אלהים (הוא אברהם, כולו חסד אך מקרין מורא - שוב אותה בחינה: נשיא, עליון ונעלה, החונן, מצד דין הא-להים) \\
\\ אנא י-הוה הצליחה נא = 277 = זרע = עזר = סימן טוב ומזל טוב = ערבה \\ הצליחה נא = 199 = צדקה = כל עכבה לטובה (ענין העתוי, מסודות ההצלחה) = נס חנוכה (הצלחה נסית, כולה חסדים על סמך ההשתדלות והאמונה וללא אות מוקדמת) = וּמִן-הַכּוֹכָבִים = כְּעֵין הַבְּדלַח = יְהוָה מִסִּינַי בָּא = חֲנַמְאֵל בֶּן-דּדִי = כי לא חמץ \\
= ושמרו דרך הוי-ה = 802 = [דה"א ח,כב] וישפן ועבר ואליאל = ישיבה של מעלה = שכר מצוה מצוה = תפוח בדבש = אנשי אמת = שבת המלכה = חנניה מישאל ועזריה = האש המאכלת = שערי הבירה = בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה = הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה = הנשא על כל הארץ = ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי = מלך רחמן רחם עלינו = עושים שלום = פינו מלא שירה כים
דרך הוי-ה = 250 = נר = חפץ חסד = דרום = טיל קאסם \\ דוקא בימינו, נתיב אחד לפחות מתוך דרך ה' לעשות צדקה ומשפט לעורר את עם ישראל לתשובה הנו באמצעות "טיל קאסם" הנופל ב"דרום הארץ" \\ = 250 = נכנס יין = עמלקי \\גם בו משתמש ה' בדרכו לעשות צדקה ומשפט לעורר את ישראל לתשובה \\ = 250 = א-ל חי העולמים = אור גדול = אזי חיים בלעונו = בן יכבד אב ועבד אדוניו = הא-ל הבורא = חמול עלינו = כח וגבורה = מורא אב
דרך הוי-ה לעשות = 1056 = [יהו' טו,נ] וענב ואשתמה וענים = [תהי' כט,י] יהוה למבול ישב וישב יהוה מלך לעולם = [תהי' עח,לג] ויכל־בהבל ימיהם ושנותם בבהלה = [תהי' קטו,ט] ישראל בטח ביהוה עזרם ומגנם הוא = יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חשֶׁךְ
דרך הוי-ה לעשות צדקה ומשפט = 1690 = [תהי' פו,ז] ביום צרתי אקראך כי תענני = [במ' לג,כז] ויסעו מתחת ויחנו בתרח = [ויק' א,ד] וסמך ידו על ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו = [מ"א ה,יח] ועתה הניח יהוה אלהי לי מסביב אין שטן ואין פגע רע = [תהי' פג,ו] כי נועצו לב יחדו עליך ברית יכרתו = [תהי' קו,לב] ויקציפו על־מי מריבה וירע למשה בעבורם
לעשות צדקה ומשפט = 1440 = שלום שלום לרחוק ולקרוב { שלום שלום = 752 = שלהבת י-ה; לרחוק ולקרוב = 688 ; לרחוק = ולקרוב = 344 \\ ובכן, שלום לרחוק = ושלום לקרוב = 720 = 10 * חס"ד = ודבר הויה היה יקר בימים ההם = ישתבח = אור השחר = עָלָה קִיטר הָאָרֶץ = לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה = ארבע מאות = [איוב יט,יח] גם־עוילים מאסו בי אקומה וידברו־בי = [דה"א ח,יג] ויהיו בנים לבלע אדר וגרא ואביהוד = תמים דרכו = צדיק וישר = נפלאותיו לבני אדם = מואסים ברע ובוחרים בטוב = זן ומפרנס לכל ומטיב לכל = אמן כן יהי רצון אמן ואמן \\ = 344 = פרד"ס = גיבור מלחמה = רזיאל המלאך = מה קול הצאן הזה = מבעוד יום מוכנים = לב חדש = כמר מדלי = יעקב ובניו ינוחו בו = יום הזכרון = ואמרו אמן } = 1440 = הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן-הָרִאשׁוֹן
לעשות = 806 = [ויק' י,ח] וידבר הוי-ה אל אהרן לאמר = שורש = צינור שפע = פליטת זרע = ותקש = וּבְמסָרָם יַחְתּם = עמֶר לַגֻּלְגּלֶת = הר סיני + הר המוריה = וַיִּמָּלֵא בֵית-הַבַּעַל פֶּה לָפֶה = נחצבה אבן אשר לא בידים = רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בָּךְ = הָאמֵר לַחֶרֶס וְלא יִזְרָח = אחיה ואספר מעשי י-ה = אסדר סעודתא = ישועתך = כצפור דרור = לביאת המשיח = לעושה השמים = קרבן תמיד = על פי התורה
צדקה ומשפט = 634 = צבא ישראל = פיקוח נפש = ברוך אתה = בכורות = אומר ועושה = הברכה והישועה = יזכו לרוב שמחה = מישרים אהבוך = מצות הוי-ה א-להיך = קץ הגלות = שם הוי=ה מבורך
צדקה = 199 = הוי-ה מסיני בא = המיחלים להוי-ה = הצליחה נא = כטוב בעיניך
ומשפט = 435 = במשפחה \\ דהי', צדק ומשפט = צדק במשפחה; כי המשפחה מהווה את התא החברתי הבסיסי, ואם אין במשפחה צדק, אין צדק בחברה \\ = 435 = יהודית = רוח הגבורה = צדק לפניו יהלך = על הר סיני = מעשי י-ה = לא ידע כל רע = כהרף עין = חנון ורחום אני
משפט = 429 = זוקף כפופים = הִמָּלֵט שָׁמָּה = במשה עבדו = גוי קדוש = ונשגב הוי-ה לבדו = כיום מסה במדבר = כל צבא מרום = להדליק נר {\\ להדליק = 179 = אין עוד מלבדו = ונהפוך הוא = עקדה = דודי צח ואדום = מזבח להוי-ה א-להיך; נר = דרך הוי-ה = חפץ חסד = א-ל חי העולמים = אור גדול = אזי חיים בלעונו = בן יכבד אב ועבד אדוניו = הא-ל הבורא = חמול עלינו = כח וגבורה = מורא אב ---> } = להדליק דרך הוי-ה = להדליק אור גדול = אין עוד מלבדו א-ל חי העולמים = צדיקי הדור
[ברא' יח,יט] כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט--לְמַעַן, הָבִיא יְהוָה עַל-אַבְרָהָם, אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר, עָלָיו
מהלך א:
וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט
וְכָל-הַנְּבִאִים--נִבְּאִים כֵּן, לֵאמֹר: עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד, וְהַצְלַח, וְנָתַן יְהוָה, בְּיַד הַמֶּלֶךְ
וְכָל-הַנְּבִאִים--נִבְּאִים כֵּן, לֵאמֹר: עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד, וְהַצְלַח, וְנָתַן יְהוָה, בְּיַד הַמֶּלֶךְ
וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר וְאֶת הַפִּסְחִים וְאֶת הַעִוְרִים שְׂנֻאֵי נֶפֶשׁ דָּוִד עַל כֵּן יֹאמְרוּ עִוֵּר וּפִסֵּחַ לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת
וישלח אלהים רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם ויבגדו בעלי־שכם באבימלך
כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה
לאמר לך אתן את־ארץ־כנען חבל נחלתכם
ושמרו דרך הוי-ה לעשות צדקה ומשפט
ושמרו דרך הוי-ה לעשות צדקה ומשפט = 2242 ( = 59 * 19 *2) = [דה"ב יח,יא] וכל־הנבאים נבאים כן לאמר עלה רמת גלעד והצלח ונתן יהוה ביד המלך = [מ"א כב,יב] וכל־הנבאים נבאים כן לאמר עלה רמת גלעד והצלח ונתן יהוה ביד המלך
{ מעשה אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה ות' נביאי ע"ז אשר לאחאב ואחאב הרשע נפל במלחמה כדברי מכיהו נביא ה' היחידי בממלכתו, אשר קנא ושמר דרך ה' לעשות צדקה ומשפט - זה אותו פסוק מופיע פעמיים בתנ"ך, ובכן, 2 * 2242 = 4484 = [ש"ב ה,ח] וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר וְאֶת הַפִּסְחִים וְאֶת הַעִוְרִים שְׂנֻאֵי נֶפֶשׁ דָּוִד עַל כֵּן יֹאמְרוּ עִוֵּר וּפִסֵּחַ לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת - צריך עיון להבין שפסוק זה הוא הפיתרון בקדושה לחידת הפסוק הכפול בטומאה, וזה נפלא מאוד ...
ספר שמואל ב פרק ה
(ו) וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלַם אֶל הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר לֹא תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה:
(ז) וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד:
(ח) וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר וְאֶת הַפִּסְחִים וְאֶת הַעִוְרִים שְׂנֻאֵו \{שְׂנֻאֵי\} נֶפֶשׁ דָּוִד עַל כֵּן יֹאמְרוּ עִוֵּר וּפִסֵּחַ לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת:
*רד"ק על שמואל ב פרק ה פסוק ו *
(ו) וילך המלך ואנשיו - ובדברי הימים וילך דוד וכל ישראל כי כל ישראל היו עתה אנשיו וכיון שמלך על כל ישראל הלך אל ירושלם ללכוד מצודת ציון לפי שהיתה קבלה אצלם כי ציון ראש ממלכת ישראל ולא ילכוד אותה אלא מי שיהיה מלך על כל ישראל ועד היום לא נתקיימה מלכות בישראל כי שאול לא קמה מלכותו:
כי אם הסירך העורים והפסחים - ת"י אלהין באעדיותך חטאיא וחיביא דאמרין לא יעול דוד הלכא, ומצאנו בדרש אמרו אנשי יבוס לאברהם כרות עמנו ברית שאין זרעך יורש את עיר היבוס ואנו מוכרין לך את מערת המכפלה ועשה כן ואנשי יבוס עשו צלמי נחשת והעמידום ברחוב העיר וכתבו עליהם ברית השבועה וכשבאו ישראל לארץ לא יכלו להכנס שם מפני השבועה שנא' ואת היבוסי יושב ירושלם לא יכלו בני ישרא' להורישם וכשמל' דוד רצה להכנס שם ולא הניחוהו שנאמר ויאמרו אנשי יבוס לא תבא הנה אמרו לו אין אתה יכול עד שתסיר הצלמים הללו שכתוב עליהם ברית השבועה שנאמר כי אם הסירך העורים והפסחים ואלו הם הצלמים שעינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו רגליהם לא יהלכו שנאי נפש דוד לפי ששונא מלשמוע ומעבו' ע"א שנ' על כן יאמרו עור ופסח לא יבא אל הבית אמר דוד לאנשיו כל מי שיעלה בראשונה ויסיר את הצלמים יהיה לראש ועלה יואב והיה לראש שנ' ויעל יואב וג' ואחר כן קנה דוד את עיר היבסי לישראל בככר זהב בכתב לאחוז' עולם בשש מאות זהב שנאמר ויתן דוד לארונה במקום וגו', ועוד אמרו כי שני צלמים אלו היו בראש המגדל הנקרא צנור והיה אחד עור על שם יצחק והאחד היה פסח על שם יעקב ובפיהם השבועה שנשבע אברהם לאבימלך שנ' אם תשקר לי ולניני ולנכדי לפיכך לא כבשו ישראל כשכבשו את ירוש' כי עדיין היה נכד אבימלך חי ובימי דוד כבר מת ובטלה השבועה והחכם ר' אברהם א"ע פירש כי אם הסירך כמו הסיר כלומר אם תסיר למלחמתך אפי' העורים והפסחים אז ימנעוך שלא תבא הנה כי המגדל הזה חזק מאד ולא נירא אותך למלחמה:
*מלבי"ם על שמואל ב פרק ה פסוק ו - חלק באור הענין *
(ו) השאלות: למה בחר ללכת תיכף אחר המלכתו ללחום את היבוסי בירושלים, וענין העורים והפסחים והצנור נלאו בו המפרשים לפתרו:
וילך המלך ואנשיו, - אחר שעתה התאחדו שני ממלכות ישראל, שהיו עד עתה שבט יהודה תחת דוד, ויתר השבטים ובנימין שבט שאול בראשם תחת איש בושת, ושבו כולם למלכות אחת תחת דוד, היה מן העצה, וכן הופיע רצון ה', שעיר המלוכה תהיה בגבול השייך לשני השבטים שהיו שבטי מלכות, וזה היה בירושלים שהיתה חציה ליהודה וחציה לבנימין כמ"ש בגבולי הארץ, וכמ"ש חז"ל רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה לחלקו של בנימין ובו מזבח בנוי, וכבר בארנו (שופטים א') כי בני יהודה כבשו חלקם בירושלים רק בני בנימין לא כבשו את חלקם וישב שם היבוסי, וילך המלך ואנשיו להוריש את היבוסי - מחלק בני בנימין, ויאמר לדוד לאמר לא תבא הנה - כפי הפשט ערבים עלי דברי הרלב"ג, שבשער העיר עשו צלמים בדמות עורים ופסחים והיו עשויים באופן מהתחבולה שירימו ויניעו בכחם מקלות ומוטות של ברזל רבי המשקל, תנועה חזקה בענין שלא יוכל אדם לקרב שם כי יכו אותו הצלמים במקלות (ויוכל להיות שג"כ עמדו תחתיהם עורים ופסחים ממש עוזרים בהנעתם) והיו סמוכים לצנור המים באופן שהיה הצנור מוציא המים מפיו, וע"י הגרת המים ושטיפתם התנענעו הצלמים והמקלות כאשר יהיה ברחיים וכמו שראה תחבולות אלה בעיניו. עכ"ד. וכפי זה העמידו סמוך לשער העיר שורה של צלמים בדמות עורים, ואחריה שורה של צלמים בדמות פסחים, ואחריהם הצנור מוגיר המים, ומצד השני של העיר היתה המצודה, ובין העיר ובין המצודה עמדו אנשי החיל מוכנים להלחם אל הצד שירצה האויב ליכנס, ובראשונה רצה דוד ליכנס דרך השער, ויאמרו לו לאמר לא תבא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים - ר"ל א"א שתכנס אם לא תסיר תחלה את העורים ואח"כ את הפסחים מניעי המקלות אשר לא יניחוך לעבור את השער וז"ש לאמר לא תבא הנה - שהם אומרים וגוזרים שלא תבא הנה (ר"ל שימנעוך מלבא) (ויתכן כי עם התחבולה הזאת היו מיחסים לצלמים האלה כח אלהות כמו שיהו דרכי עע"ז הקדמונים שהיו מתקנים פסיליהם ע"י גלילים וצירים שיתנענעו וירימו כבדים במלאכה והיו מהבילים לההמון הסכלים כי זו כחו לאלהו, ובזה תשתף גם דעת חז"ל שהיו רומזים בדמותים האלה גם שבועת אברהם או יצחק לאבימלך):
ובכן:
*רד"ק על שמואל ב פרק ה פסוק ח *
(ח) ויאמר דוד - עתה ספר איך לכדה שאמר כל מכה יבוסי ויגע בצנור ופירושו במקום החזק וי"ת וישרי למכבש כרכא:
ואת הפסחים ואת העורים - כלומר ויבא ג"כ הפסחים והעורים ומכה שזכר עומד במקום שנים:
שנואי נפש דוד - ולפי שבזוהו בהם שאמרו שהם ימנעוהו שלא ילכוד את המצודה, ואמר כל מכה ולא אמר מה יעשה לו וכמוהו כל הורג קין ובדברי הימים מפרש כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר ויעל יואב בראשונה ויהי לראש, ובמדרש כל מכה יבוסי ויגע בצנור כל מי שהיה מכה יבוסי היה נוגע בצנור כלו' לא היו יכולים לכבשם אם לא היו מגיעים בצנור והוא המקום הגבוה במגדל מה עשו הביאו אילן של ברוש וכפפו אותו וקפץ יואב ועלה בראש החומה ובקשו להורגו היה גבור חיל ונלחם כנגד' ובאו גבורי ישר' ועזרוהו, ובמדרש אחר כתוב כן מה עשה יואב הלך והביא ברוש אחד רענן וקבעו בצד החומה וכפף ראשו שהיה רך ואחז בו דוד וקפץ יואב על ראשו של דוד ונתלה בברוש ודלג על החומה וזהו שאמר דוד יהלמני צדיק חסד שמן ראש אל יניא ראשי מה עשה הקב"ה קצר את החומה עד שעלה דוד אחריו שנאמר ובאלהי אדלג שור:
על כן יאמרו - כי מהיום ההוא ואילך לא יבא עור ופסח אל הבית הזה היא מצודת ציון לבזיון אותן העורים והפסחים ולזכרון לדורות היאך לכדה דוד:
*מצודות דוד על שמואל ב פרק ה פסוק ח *
(ח) כל מכה יבוסי - מי אשר יעלה בראשונה ויכה את היבוסי, ומתחלה יגע בצנור להפילו, והוא המגדל החזק אשר תלו בו כל בטחונם, ואחרי זה יכה גם העורים והפסחים לבל ישאר שריד ופליט, וכאומר לו כאשר אמרו הם, שאין לכבשם כי אם יסיר בתחלה העורים והפסחים, רק יפיל המגדל בעוד אנשיה קיימים, ואחר זה יכה גם הם. שנואי נפש דוד - של שנואי נפש דוד, ועל אנשי היבוס יאמר, שהיו שנואים לדוד עקב בזו אותו לאמר לא תבוא הנה כי אם הסירך וכו', והנה פה לא פירש מה יעשה לאשר יכה את היבוסי וכו', ובדברי הימים (א יא ו) פירש ואמר:
יהיה לראש ולשר, וכן בתורה נאמר (בראשית ד טו):לכן כל הורג קין, ולא פירש מה יעשה לו, והרי הם כאלו אמר סופו יקבל גמול המעשה, אם טוב ואם רע. על כן - רוצה לומר: למען יהא הדבר לזכרון, גזרו אומר לבל יבוא עור ופסח אל הבית מבתי היבוס, לפי שאמרו היבוסים אשר אף המה יעכבו ביאת דוד להעיר, לזה המה יעמדו חוצה ולא יבואו אל הבית, ועל ידי זה יזכר הדבר. ורבותינו ז"ל אמרו (ילקוט שמעוני יהושע רמז כח): כי היבוסים היו מבני אבימלך שכרת ברית עם אברהם ויצחק, באמרו (בראשית כא כג): אם תשקור לי ולניני ולנכדי, ועשה גלולי נחושת, וכתב עליהם ברית השבועה, וקראם עורים ופסחים, כי עינים להם ולא יראו רגליהם ולא יהלכו, ועם כי כבר כלתה זמן השבועה, מכל מקום רצו למנוע את דוד מלהלחם בם, על כי היה השבועה בשום פעם, ועודנו עומד הוא לזכרון, וחשבו כי דוד לא יפנה אל האלילים ולהסירם, ולזה אמר דוד לגעת בצנור, ויסורו ממילא מבלי פנות אליהם להסתכל בהם וכו':
}
= ושמרו דרך הוי-ה לעשות צדקה ומשפט = 2242 = [שופ' ט,כג] וישלח אלהים רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם ויבגדו בעלי־שכם באבימלך
{ בן גדעון בן-יואש השופט הצדיק (אשר כונה ירובעל על שהכרית את הבעל ואת האשרה לקדש שם ה') בן אמתו היה זה אבימלך, אך נקרא באותו שם אבימלך של אבי היבוסי הנזכר לעיל!, והוא עצמו רשע בוגד ורוצח, ובכן לבגוד בו היה מעשה של צדק ומשפט בפני עצמו! כדברי המלבי"ם שם: "וישלח אלהים רוח רעה - והיה זה עונש השגחיי לבוא חמס שבעים - וכו'", וצריך עיון להבין איך המעשה קשור למעשה אחאב הרשע אשר נפל בצדק ומשפט כדברי מכיהו הנביא, וכמעשה דוד אשר החרים את הע"ז של היבוסי בני-אבימלך מירושלים:
ספר שופטים פרק ט
(א) וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה אֶל אֲחֵי אִמּוֹ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאֶל כָּל מִשְׁפַּחַת בֵּית אֲבִי אִמּוֹ לֵאמֹר:
(ב) דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי כָל בַּעֲלֵי שְׁכֶם מַה טּוֹב לָכֶם הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל אִם מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד וּזְכַרְתֶּם כִּי עַצְמְכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי:
(ג) וַיְדַבְּרוּ אֲחֵי אִמּוֹ עָלָיו בְּאָזְנֵי כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּט לִבָּם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ כִּי אָמְרוּ אָחִינוּ הוּא:
(ד) וַיִּתְּנוּ לוֹ שִׁבְעִים כֶּסֶף מִבֵּית בַּעַל בְּרִית וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו:
(ה) וַיָּבֹא בֵית אָבִיו עָפְרָתָה וַיַּהֲרֹג אֶת אֶחָיו בְּנֵי יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת וַיִּוָּתֵר יוֹתָם בֶּן יְרֻבַּעַל הַקָּטֹן כִּי נֶחְבָּא:
(ו) וַיֵּאָסְפוּ כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְכָל בֵּית מִלּוֹא וַיֵּלְכוּ וַיַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ עִם אֵלוֹן מֻצָּב אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם:
(ז) וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִים וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים:
(ח) הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מָלְוכָה \{מָלְכָה\} עָלֵינוּ:
(ט) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת הֶחֳדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים:
(י) וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ:
(יא) וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים:
(יב) וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן לְכִי אַתְּ מָלְוכִי \{מָלְכִי\} עָלֵינוּ:
(יג) וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים:
(יד) וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ:
(טו) וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן:
(טז) וְעַתָּה אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאִם טוֹבָה עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ וְאִם כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם לוֹ:
(יז) אֲשֶׁר נִלְחַם אָבִי עֲלֵיכֶם וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן:
(יח) וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל בֵּית אָבִי הַיּוֹם וַתַּהַרְגוּ אֶת בָּנָיו שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן אֲמָתוֹ עַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם כִּי אֲחִיכֶם הוּא:
(יט) וְאִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ וְיִשְׂמַח גַּם הוּא בָּכֶם:
(כ) וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ וְתֹאכַל אֶת בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת בֵּית מִלּוֹא וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא וְתֹאכַל אֶת אֲבִימֶלֶךְ:
(כא) וַיָּנָס יוֹתָם וַיִּבְרַח וַיֵּלֶךְ בְּאֵרָה וַיֵּשֶׁב שָׁם מִפְּנֵי אֲבִימֶלֶךְ אָחִיו:
(כב) וַיָּשַׂר אֲבִימֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ שָׁנִים:
(כג) וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי שְׁכֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ:
(כד) לָבוֹא חֲמַס שִׁבְעִים בְּנֵי יְרֻבָּעַל וְדָמָם לָשׂוּם עַל אֲבִימֶלֶךְ אֲחִיהֶם אֲשֶׁר הָרַג אוֹתָם וְעַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֲשֶׁר חִזְּקוּ אֶת יָדָיו לַהֲרֹג אֶת אֶחָיו:
[...]
(נב) וַיָּבֹא אֲבִימֶלֶךְ עַד הַמִּגְדָּל וַיִּלָּחֶם בּוֹ וַיִּגַּשׁ עַד פֶּתַח הַמִּגְדָּל לְשָׂרְפוֹ בָאֵשׁ:
(נג) וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ:
(נד) וַיִּקְרָא מְהֵרָה אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ וַיָּמֹת:
(נה) וַיִּרְאוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵת אֲבִימֶלֶךְ וַיֵּלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ:
(נו) וַיָּשֶׁב אֱלֹהִים אֵת רָעַת אֲבִימֶלֶךְ אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו לַהֲרֹג אֶת שִׁבְעִים אֶחָיו:
(נז) וְאֵת כָּל רָעַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם הֵשִׁיב אֱלֹהִים בְּרֹאשָׁם וַתָּבֹא אֲלֵיהֶם קִלֲלת יוֹתָם בֶּן יְרֻבָּעַל:
}
= ושמרו דרך הוי-ה לעשות צדקה ומשפט = 2242 = [תהי' סט,לו] כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה
{ראה מלבי"ם לפיו פסוק לו מדבר על הורקת רשות מהמוריש ליורש (כגון במלחמת כיבוש) על ירושלים, ובכלל זה יכול להתייחס לכיבוש חלקת היבוסי בפסוק שהבאנו לעיל. ובכלל, כל הפסוק רומז לעשיית צדקה ומשפט בידי ה' ית':
*מלבי"ם על תהילים פרק סט פסוק א - חלק באור הענין *
(א) למנצח - י"מ אותו על עת שנדרף מפני אבשלום, וי"מ אותו על הגלות, ופירושנו יסביר שני הענינים:
הושיעני אלהים כי המים באו עד נפש - שהסכנה גדולה מאוד:
*מלבי"ם לספר תהילים פרק סט פסוק לו - חלק באור המלים *
(לו-לז) וירשוה, ינחלוה - ירושה היא הורקת הרשות מהמוריש להיורש, ונחלה הוא נחלת אבות לבנים עד עולם (ישעיה נ"ז י"ג):
ספר תהילים פרק סט
(א) לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד:
(ב) הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ:
(ג) טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי:
(ד) יָגַעְתִּי בְקָרְאִי נִחַר גְּרוֹנִי כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל לֵאלֹהָי:
(ה) רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שׂנְאַי חִנָּם עָצְמוּ מַצְמִיתַי אֹיְבַי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לֹא גָזַלְתִּי אָז אָשִׁיב:
(ו) אֶלֹהִים אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי וְאַשְׁמוֹתַי מִמְּךָ לֹא נִכְחָדוּ:
(ז) אַל יֵבֹשׁוּ בִי קֹוֶיךָ אֲדֹנָי יֱדֹוִד צְבָאוֹת אַל יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
(ח) כִּי עָלֶיךָ נָשָׂאתִי חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָי:
(ט) מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי:
(י) כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי:
(יא) וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי וַתְּהִי לַחֲרָפוֹת לִי:
(יב) וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל:
(יג) יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר:
(יד) וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְדֹוָד עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ:
(טו) הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל אֶטְבָּעָה אִנָּצְלָה מִשֹּנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי מָיִם:
(טז) אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ:
(יז) עֲנֵנִי יְדֹוָד כִּי טוֹב חַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלָי:
(יח) וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעַבְדֶּךָ כִּי צַר לִי מַהֵר עֲנֵנִי:
(יט) קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ לְמַעַן אֹיְבַי פְּדֵנִי:
(כ) אַתָּה יָדַעְתָּ חֶרְפָּתִי וּבָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִי נֶגְדְּךָ כָּל צוֹרְרָי:
(כא) חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וָאָנוּשָׁה וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַיִן וְלַמְנַחֲמִים וְלֹא מָצָאתִי:
(כב) וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ:
(כג) יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ:
(כד) תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד:
(כה) שְׁפָךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִֹּיגֵם:
(כו) תְּהִי טִירָתָם נְשַׁמָּה בְּאָהֳלֵיהֶם אַל יְהִי יֹשֵׁב:
(כז) כִּי אַתָּה אֲשֶׁר הִכִּיתָ רָדָפוּ וְאֶל מַכְאוֹב חֲלָלֶיךָ יְסַפֵּרוּ:
(כח) תְּנָה עָוֹן עַל עֲוֹנָם וְאַל יָבֹאוּ בְּצִדְקָתֶךָ:
(כט) יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ:
(ל) וַאֲנִי עָנִי וְכוֹאֵב יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנִי:
(לא) אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹהִים בְּשִׁיר וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה:
(לב) וְתִיטַב לַידֹוָד מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס:
(לג) רָאוּ עֲנָוִים יִשְׂמָחוּ דֹּרְשֵׁי אֱלֹהִים וִיחִי לְבַבְכֶם:
(לד) כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים יְדֹוָד וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה:
(לה) יְהַלְלוּהוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ יַמִּים וְכָל רֹמֵשׂ בָּם:
(לו) כִּי אֱלֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ:
(לז) וְזֶרַע עֲבָדָיו יִנְחָלוּהָ וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ בָהּ:
}
= ושמרו דרך הוי-ה לעשות צדקה ומשפט = 2242 = [תהי' קה,יא] לאמר לך אתן את־ארץ־כנען חבל נחלתכם
{
כל הפרק הוא ענין של עשות צדקה ומשפט בין הקב"ה לישראל ובין ישראל לקב"ה הלוך וחזור, ודוקא פסוק יא הוא כדברי המפרשים להלן הוא הגשמת הברית מצד הדין, שמצד שישראל הם כל מה שנאמר לעיל, שיך להם ארץ כנען שהיא חבל נחלתם
*רש"י תהילים פרק קה פסוק יא *
(יא) לאמר לך אתן את ארץ כנען וגו' - הוא הברית אשר כרת להם:
*מלבי"ם על תהילים פרק קה פסוק יא - חלק באור הענין *
(יא) לאמר - עתה מפרש מ"ש דבר צוה לאלף דור, שהוא מ"ש לך אתן את ארץ כנען - ובאר שיתננה להם מצד שהיא חבל נחלתכם - שמפני שהיא ארץ המיוחדת אל ההשגחה והקדושה והנבואה היא שייך אליכם, שעליכם חלה ההשגחה האלהית:
ספר תהילים פרק קה
(א) הוֹדוּ לַידֹוָד קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו:
(ב) שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו:
(ג) הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְדֹוָד:
(ד) דִּרְשׁוּ יְדֹוָד וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד:
(ה) זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו:
(ו) זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו:
(ז) הוּא יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו:
(ח) זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר:
(ט) אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק:
(י) וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:
(יא) לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם:
(יב) בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ:
(יג) וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר:
(יד) לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים:
(טו) אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ:
(טז) וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר:
(יז) שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף:
(יח) עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו \{רַגְלוֹ\} בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ:
(יט) עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת יְדֹוָד צְרָפָתְהוּ:
(כ) שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ:
(כא) שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ:
(כב) לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם:
(כג) וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם:
(כד) וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו:
(כה) הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו:
(כו) שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ:
(כז) שָׂמוּ בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם:
(כח) שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא מָרוּ אֶת דבריו \{דְּבָרוֹ\}:
(כט) הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם:
(ל) שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם:
(לא) אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל גְּבוּלָם:
(לב) נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם:
(לג) וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם:
(לד) אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּר:
(לה) וַיֹּאכַל כָּל עֵשֶׂב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם:
(לו) וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם:
(לז) וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל:
(לח) שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם:
(לט) פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה:
(מ) שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם:
(מא) פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר:
(מב) כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ:
(מג) וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו:
(מד) וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ:
(מה) בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּ יָהּ:
}
--------------------------
ושמרו = 552 = [דה"ב ז,ד] והמלך וכל־העם זבחים זבח לפני י-הוה = חג המצות = איפה גלעד שליט = רק חזק ואמץ = תלמיד חכם = חמדת הימים = דבר הסמוי מן העין = יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו = יש לי רב = כי מלך כל הארץ א-להים = להודות ולהלל = לך נאוה תהלה = ספר סליחה ומחילה = פניהם איש אל אחיו = שירו לו
ושמרו דרך הוי-ה = 802 = [תהי' קיח,כה] אנא יהוה הושיעה נא אנא יהוה הצליחה נא \\
\\ אנא הוי-ה הושיעה נא = 525 = הוי-ה צבאות = [ברא' יט,יח] ויאמר לוט אלהם אל־נא אדני = מזונותיו = זרע אברהם = פתילה = 7 * כה"ן = עִם-הָארֵב הֶרֶב = נְהַר דִּי-נוּר = מֵהֲלָךְ-נָפֶשׁ = וַיַּעֲמד הַשָּׁמֶן (מזונותיו = ויעמד השמן: ענין הקצבת והגבלת מזוני, גבורה שבחסד) \\ הושיעה נא = 447 = יתגדל = וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו = בלי עין הרע = במקשה = לא-הָיָה דָּבָר נֶעְלָם = משה עבד הויה (משה, המושיע בפועל, אך בבחי' עבד: הישועה היא גבורות הנפעלות ע"י חסדים בזכות הכנעת העבד) = נשיא אלהים (הוא אברהם, כולו חסד אך מקרין מורא - שוב אותה בחינה: נשיא, עליון ונעלה, החונן, מצד דין הא-להים) \\
\\ אנא י-הוה הצליחה נא = 277 = זרע = עזר = סימן טוב ומזל טוב = ערבה \\ הצליחה נא = 199 = צדקה = כל עכבה לטובה (ענין העתוי, מסודות ההצלחה) = נס חנוכה (הצלחה נסית, כולה חסדים על סמך ההשתדלות והאמונה וללא אות מוקדמת) = וּמִן-הַכּוֹכָבִים = כְּעֵין הַבְּדלַח = יְהוָה מִסִּינַי בָּא = חֲנַמְאֵל בֶּן-דּדִי = כי לא חמץ \\
= ושמרו דרך הוי-ה = 802 = [דה"א ח,כב] וישפן ועבר ואליאל = ישיבה של מעלה = שכר מצוה מצוה = תפוח בדבש = אנשי אמת = שבת המלכה = חנניה מישאל ועזריה = האש המאכלת = שערי הבירה = בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה = הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה = הנשא על כל הארץ = ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי = מלך רחמן רחם עלינו = עושים שלום = פינו מלא שירה כים
דרך הוי-ה = 250 = נר = חפץ חסד = דרום = טיל קאסם \\ דוקא בימינו, נתיב אחד לפחות מתוך דרך ה' לעשות צדקה ומשפט לעורר את עם ישראל לתשובה הנו באמצעות "טיל קאסם" הנופל ב"דרום הארץ" \\ = 250 = נכנס יין = עמלקי \\גם בו משתמש ה' בדרכו לעשות צדקה ומשפט לעורר את ישראל לתשובה \\ = 250 = א-ל חי העולמים = אור גדול = אזי חיים בלעונו = בן יכבד אב ועבד אדוניו = הא-ל הבורא = חמול עלינו = כח וגבורה = מורא אב
דרך הוי-ה לעשות = 1056 = [יהו' טו,נ] וענב ואשתמה וענים = [תהי' כט,י] יהוה למבול ישב וישב יהוה מלך לעולם = [תהי' עח,לג] ויכל־בהבל ימיהם ושנותם בבהלה = [תהי' קטו,ט] ישראל בטח ביהוה עזרם ומגנם הוא = יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חשֶׁךְ
דרך הוי-ה לעשות צדקה ומשפט = 1690 = [תהי' פו,ז] ביום צרתי אקראך כי תענני = [במ' לג,כז] ויסעו מתחת ויחנו בתרח = [ויק' א,ד] וסמך ידו על ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו = [מ"א ה,יח] ועתה הניח יהוה אלהי לי מסביב אין שטן ואין פגע רע = [תהי' פג,ו] כי נועצו לב יחדו עליך ברית יכרתו = [תהי' קו,לב] ויקציפו על־מי מריבה וירע למשה בעבורם
לעשות צדקה ומשפט = 1440 = שלום שלום לרחוק ולקרוב { שלום שלום = 752 = שלהבת י-ה; לרחוק ולקרוב = 688 ; לרחוק = ולקרוב = 344 \\ ובכן, שלום לרחוק = ושלום לקרוב = 720 = 10 * חס"ד = ודבר הויה היה יקר בימים ההם = ישתבח = אור השחר = עָלָה קִיטר הָאָרֶץ = לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה = ארבע מאות = [איוב יט,יח] גם־עוילים מאסו בי אקומה וידברו־בי = [דה"א ח,יג] ויהיו בנים לבלע אדר וגרא ואביהוד = תמים דרכו = צדיק וישר = נפלאותיו לבני אדם = מואסים ברע ובוחרים בטוב = זן ומפרנס לכל ומטיב לכל = אמן כן יהי רצון אמן ואמן \\ = 344 = פרד"ס = גיבור מלחמה = רזיאל המלאך = מה קול הצאן הזה = מבעוד יום מוכנים = לב חדש = כמר מדלי = יעקב ובניו ינוחו בו = יום הזכרון = ואמרו אמן } = 1440 = הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן-הָרִאשׁוֹן
לעשות = 806 = [ויק' י,ח] וידבר הוי-ה אל אהרן לאמר = שורש = צינור שפע = פליטת זרע = ותקש = וּבְמסָרָם יַחְתּם = עמֶר לַגֻּלְגּלֶת = הר סיני + הר המוריה = וַיִּמָּלֵא בֵית-הַבַּעַל פֶּה לָפֶה = נחצבה אבן אשר לא בידים = רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בָּךְ = הָאמֵר לַחֶרֶס וְלא יִזְרָח = אחיה ואספר מעשי י-ה = אסדר סעודתא = ישועתך = כצפור דרור = לביאת המשיח = לעושה השמים = קרבן תמיד = על פי התורה
צדקה ומשפט = 634 = צבא ישראל = פיקוח נפש = ברוך אתה = בכורות = אומר ועושה = הברכה והישועה = יזכו לרוב שמחה = מישרים אהבוך = מצות הוי-ה א-להיך = קץ הגלות = שם הוי=ה מבורך
צדקה = 199 = הוי-ה מסיני בא = המיחלים להוי-ה = הצליחה נא = כטוב בעיניך
ומשפט = 435 = במשפחה \\ דהי', צדק ומשפט = צדק במשפחה; כי המשפחה מהווה את התא החברתי הבסיסי, ואם אין במשפחה צדק, אין צדק בחברה \\ = 435 = יהודית = רוח הגבורה = צדק לפניו יהלך = על הר סיני = מעשי י-ה = לא ידע כל רע = כהרף עין = חנון ורחום אני
משפט = 429 = זוקף כפופים = הִמָּלֵט שָׁמָּה = במשה עבדו = גוי קדוש = ונשגב הוי-ה לבדו = כיום מסה במדבר = כל צבא מרום = להדליק נר {\\ להדליק = 179 = אין עוד מלבדו = ונהפוך הוא = עקדה = דודי צח ואדום = מזבח להוי-ה א-להיך; נר = דרך הוי-ה = חפץ חסד = א-ל חי העולמים = אור גדול = אזי חיים בלעונו = בן יכבד אב ועבד אדוניו = הא-ל הבורא = חמול עלינו = כח וגבורה = מורא אב ---> } = להדליק דרך הוי-ה = להדליק אור גדול = אין עוד מלבדו א-ל חי העולמים = צדיקי הדור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה