מתוך ויקיפדיה ערך עצם_לוז:
במדרש רבה נכתב:
"רבי יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק אמר: אפילו לוז של שדרה, שממנו הקב"ה מציץ את האדם לעתיד לבוא נמחה. אדריאנוס שחיק עצמות שאל את ר' יהושע בן חנניא, אמר לו: מהיכן הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבוא? אמר לו: מלוז של שדרה. אמר לו: מנין אתה יודע? אמר לה: איתיתה לידי ואנא מודע לך - טחנו ברחים ולא נטחן, שרפו באש ולא נשרף, נתנו במים ולא נמחה, נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום." (בראשית רבה, כ"ח, ג).
בספר הזוהר כתוב שבזמן תחיית המתים העצם תרכך את הגוף ויעשה אותו כשמרים בבצק ואז העצם תתשפט לארבע כיוונים ומכך ישתכלל הגוף וכל האיברים יצמחו ואז כשהגוף מושלם אלוהים יכניס בו את הנשמה.
עוד מוזכר בספר הזוהר:
רב הונא אמר: לא כך הוא. ואנא הוית בכרכי הים ושמענא דהוו קראן לההוא גרמא דשדרה ההוא דאשתאר בקברא מכל גופא - "בתואל רמאה". שאלית עליה אמרו דהוא כרישא (דמיא) דחויא דאיהו רמאה. וההוא גרמא הוא רמאה מכל שאר גרמי. דתאנא, אר"ש: ההוא גרמא למה אשתאר בקיומא יתיר מכל שאר גרמי? משום דאיהו רמאה ולית סביל טעמא דמזונא דבני נשא כשאר גרמי, ובגיני כך הוא תקיף מכל גרמי והוא ליהוי עקרא דגופא אתבני מניה. הדא הוא דכתיב: "בת בתואל הארמי". (מדרש הנעלם, פרשת תולדות, דף קל"ז ע"ב, וראו גם בראשית סט,א, וכח, ב.)
ועוד:
יש מן מפרשים הסבורים שעצם זו אינה נהנית מאכילת האדם ויש הסבורים כי היא נהנית רק מסעודת מלווה מלכה. המקור הקדום לכך הוא בספר "מטה משה" לתלמידו של המהרש"ל, והרחיב בכך ר' יעקב עמדין בסידורו "בית יעקב": "ונמצא בספרים שיש עצם באדם (...) שאינו נהנה משום אכילה כי אם מזו הסעודה של מוצאי שבת. ואמרו שממנו בניין גוף האדם ואך הוא לבדו נשאר בקבר אחרי ריקבון עצמות הגוף, כי ממנו תתחיל התחייה לעתיד, שהוא כשאור לגוף כידוע" (לויית המלכה בסעודה, עמ' ר"ו-ר"ז). וכן דעת זו מביא הבית יוסף חלק אורח חיים ש' בשם "שיבולי הלקט".
על מיקומה המדויק של עצם הלוז נחלקו דעות המפרשים:
יש אומרים שעצם זו נמצאת בחלקו העליון של עמוד השדרה, דהיינו חוליית הצוואר הבולטת (חוליית הצוואר השביעית, C7).
יש אומרים שעצם זו היא עצם הזנב (Coccyx) הנמצאת בקצה התחתון של עמוד השדרה. זו דעתם בעל הערוך בערך "לוז": "פירוש חוליה קטנה שבסוף י"ח חוליות, וכל גופו של אדם נרקב חוץ מאותה חוליה ודומה לשקד", וכן של הרוקח. בעל הפירוש המיוחס לרש"י על המדרש, כותב שבשל דמיון עצם זו לשקד נקראת עצם הלוז.
יש אומרים שעצם זו נמצאת במקום קשר של תפילין. זו דעת מקובלים רבים ובראשם האר"י (ליקוטי תורה לאר"י פרשת שופטים), וכן דעתו של ר' אברהם אזולאי בספרו "אור החמה", פרשת נח, סימן ט'.
שמות נוספים לעצם זו הם "נסכוי" (משנה ברורה חלק ג, סימן ש, ס"ק ב, בשם הקדמונים) ו"בתואל רמאה" (ספר הזוהר).
מדברי המדרש עולה שעצם זו אינה נרקבת גם אצל נכרים, ולא רק אצל יהודים. וכך מספר הרב שאול ברוך מהעיר קרולי, שמצא בכתב עת שהופיע בעיר מריש-אוסטראו (כיום: מורבסקה אוסטרבה, צ'כיה), מאמר מאת מנהל הקרמטוריום, שמצא בתוך אפר גויה עצם קטנה שלא נשרפה, והוא שיער שמדובר בעצם הלוז (שאול בחיר ה', עמ' קצח). באנציקלופדיה אוצר ישראל מביא שבאגדות עמי קדם קרויה עצם זו בשם "אב אדיר", והסופרים האשכנזיים קראו לעצם "יודענקענכל" - העצם היהודית. כמו כן עצם זו מוזכרת באיגרת פוליס אל הקירינתים. אך בסידור רבי שבתי מרשקוב כתב שברשעים גם עצם זו נרקבת, והחיד"א כתב בשם תלמידי האר"י שמי שחייב כרת גם עצם הלוז נרקבת אצלו.
נסכוי = 146 = קום = סוף = עולם = מציאה = מלאכי חבלה = ויקח בידו = היה נכון
= בבא קמא = חכמה ובינה {דהי' אבא ואימא שביחוד בתוכו} = חמה ולבנה {דהי' ז"א ונוקבי', דעת עליון ודעת תחתון} ע"כ
נסכוי הוא בחינת עולם, תיקון היחוד יסוד-מלכות המשקף את יחוד חכמה ובינה, ובכן הוא חמה בז"א ולבנה בנוקבי' בבחי' יסוד משותף להם
מתוך בבא קמא טז ע"ב (מסבירים מאורות הדף היומי):
עוד, בענין סולם יעקב בלינתו בלוז, מובא בב"ר סח,יב:
יכול והסולם מחבר דעת תחתון בדעת עליון דרך יעקב, דהי' מייחד דעת עם היסוד שיתלבש במלכות, באמצעות העלאת היסוד את הדעת ומשם השפעתם על תפארת יעקב?
מעיר בינתיים http://www.yesmalot.co.il/bogrim/magbogrim/vayetze1.html :
ובכן,
בית-אל = 443 = באמת = בתולה = עד שבן דוד בא = הרע בעיני י-הוה = התחל = הבאים מצרימה
לסיכום ביניים:
נסכוי = עולם במלכות וחופף ליסוד
בית-אל = באמת (דהי' ביעקב, וכן הוא רומז לבית, בחול, לאל, שהוא קודש) בז"א
לוז = 43 = בא גואל = בכח אהבה = מ"ב + 1 = חלה = לאחד = גדול = לביא בדעת {דוקא מכח אהבה של חכמה ובינה נתגלה, וכן נמצא יותר פנימה מבינה, ז"א שהדרך אליה כוללת מ"ב מסעות ועוד אחד} היא בדעת
ה"א שיסוד דנסיכוי עולה עד לוז בדעת להשפיע שפע לבית-אל היורדים בבחי' הבאים מצרימה, כדי לזון את נסיכוי ששב למקומו להתייחד עם המלכות היא אבן השתיה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה