DRAFT למה, אם אני נותן לך משהו משלי, עצם זה שתרצה לשלם לי בכסף נוטה להעליב אותי?

למה, אם אני נותן לך משהו משלי, עצם זה שתרצה לשלם לי בכסף נוטה להעליב אותי?

התשובה פשוטה: לתת לך את צרכך כיכולתי זה מצוה יקרה, זה מעשה שמתקן את העולם, באשר חושף ומזכיר את האחדות המקורית, הפנימית, הרי טרם ירידתנו למסע הזה כולנו נשמות חצובות מאותה מחצבה, והשאר זה מלבושים, שלל השתקפויות בפרטות של אלוהות אחת ויחידה, כוללת את כל אשר יש ומקיפו באין.

המצוה שלי עולה כבי' אל המקום של המופשט, בו הכל מספרים פשוטים המסכמים את כל המתרחש אצלנו. כאשר אני נותן לך את צרכך כיכולתי מכל הלב, המספרים האלו משתנים, לטוב לכולנו, מעגלים מעגלים, עלי אדמות. וזה נפלא מאוד, וממלא אותי שמחה. והרי צוויתי לעבוד את ה' בשמחה.

אך כל זה מתפורר ונהיה כמוץ ברוח ומלאך ה' דוחה כאשר אני נותן לך לכמת, ואף לשלם על המצוה שלי, בערך גשמי. אז הכל נסגר כאן "למטה", ולשוא נתתי לך את צרכך משלי, כי להטיב עם העולם בקשתי, להיות טוב לאלוהים ולבריות, לנדב את ניצוץ המשיח שבנשמתי בפועל. והנה כסף, סתם כסף בידי, והעת חלף והתעייפתי, ואני אנה אני בא.