יעקב בן רבקה = 541 = ישראל
עשו בן יצחק = 636
יעקב בן יצחק = 442 = אמת + 1
וילך ויקח ויבא = 209 = יצחק + 1
הקל קול יעקב והידים ידי עשו: [קול יעקב = 318] + [ידי עשו = 400] = 718 = התשובה
הקל והידים = 210
ברא׳ כז
todo empieza con que los ojos de itsják se oscurecen, y él lo toma por señal de que su muerte se acerca.
hay que preguntarnos por qué no es ésta la primer enfermedad que anuncia la muerte, en vez de la siguiente, la de iaakóv, que consideramos la primera
וְרִבְקָ֣ה שֹׁמַ֔עַת... בְּדַבֵּ֣ר יִצְחָ֔ק: 208 + 208
itsják es simétrico con lo que dice. o "bedabér itsják", el acto en que se dice, antecede a itsják mismo presente, viene de los traumas presentes en el resumen de su vida
ח וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י לַֽאֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י מְצַוָּ֥ה אֹתָֽךְ וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י לַֽאֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י מְצַוָּ֥ה אֹתָֽךְ
בני שמע בקלי = 614 = חרות
אוּלַ֤י יְמֻשֵּׁ֨נִי֙ אָבִ֔י וְהָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כִּמְתַעְתֵּ֑עַ
אוּלַ֤י יְמֻשֵּׁ֨נִי֙ אָבִ֔י = 470 = תע (לשון תעתוע ומתעתע: רמז לכך שתופעה אפשרית, כיוון אליו הדברים יכולים בתמים להתגלגל, יתגלם מספרית בשורש ראיית הזולת את המציאות.
זה פותח כמה עניינים:
א. מה שמתגלם הוא השורש הכי פשוט שאפשר לבנות באותו ערך מספרי. הכי מעט אותיות, מלמעלה למטה: תע, ולא עת למשל.
ב. יש צורך במודעות, בתבונה, בכוונה מודעת, בבחירת המילים שתתורגמנה למספרים אשר יתגלמו במציאות
ועוד כדברי אבן עזרא: כמתעתע. כפול מגזרת תועה כאיש שמתעה אחר -ע"כ. כלומר שהסיכוי שימושני אבי מכניס בחינת ״תועה״ בכל המהלך, וזה יתגלם בראותו אותי כיוצר תעתוע, כעושה אחיזת עיניים
ואז, כתולדה של התעתוע, וְהֵֽבֵאתִ֥י עָלַ֛י קְלָלָ֖ה וְלֹ֥א בְרָכָֽה
אִמּ֔וֹ עָלַ֥י קִלְלָֽתְךָ֖ בְּנִ֑י = 752 = 2 * 376 (= עשו = שלום)
אך
שְׁמַ֥ע בְּקֹלִ֖י וְלֵ֥ךְ קַח־ לִֽי = 756 = 2 * 378 (= בשלום = בעשו = שבוע)
וַיֵּ֨לֶךְ֙ וַיִּקַּ֔ח וַיָּבֵ֖א לְאִמּ֑וֹ = 286 = פור (שכבר בהתחלת המעשה הוא כאילו נכנע לבחינת תועה, תעיא, המשוגע של הטארוט, זה שנותן דחיפה ראשונה במגלשה ויהי אשר יהא.
ותעש אמו: מַטְעַמִּ֔ים = 209 = יצחק + 1 = אחר
כַּֽאֲשֶׁ֖ר אָהֵ֥ב אָבִֽיו = 548
paradoja a resolver:
עֵשָׂ֜ו בְּנָ֤הּ הַגָּדֹל֙ = 475 = חסד + 403
יַֽעֲקֹ֖ב בְּנָ֥הּ הַקָּטָֽן = 403
בְּיַ֖ד יַֽעֲקֹ֥ב בְּנָֽהּ = 256
עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ = 618
וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶל־ בְּנ֔וֹ מַה־ זֶּ֛ה מִהַ֥רְתָּ לִמְצֹ֖א בְּנִ֑י וַיֹּ֕אמֶר כִּ֥י הִקְרָ֛ה יְהוָֹ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנָֽי:
כי הקרה, לשון מקרה, שזה מה שהתועה חש בעולמו. ויעקב רואה כעת את עצמו כתועה כנ״ל
הקרה = 310 = יש
כִּ֥י הִקְרָ֛ה יְהוָֹ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנָֽי = 602 = בשש (לשון בושה) = שבש
ולדברי דעת זקנים: כי הקרה ה' אלהיך לפני. כשם שהעבד שהלך לבקש לך אשה אמר הקרה נא לפני היום וגם האיל שנזדמן בעקידתך לפי שעה כך הקרה לפני בשבילך -ע״כ. ותמוה. רק מפני שהוא קבל על עצמו תעיה, אז הוא יכול ליחס את ה״מקרה״ לרצון האלוהים. רק מפני שהוא ביטל את רצונו בפני רצון אמו, וזה התמוה, כי אין זה לכאורה כאילו אם ביטל את רצונו בפני רצון בוראו.
---
יעקב חושש לאור ההבדלים הפיזיים הקיימים בינו לבין עשו (קול, שיער גוף) שאביו יחשוף את התרמית ויקלל אותו במקום לברך: היכן החשש המוסרי מתבטא?
אני מבין לע״ד שאין ליעקב שום חשש מוסרי. שהוא בטוח בצדקת חטיפת ברכות הבכורה כפי שתרצו רבות המפרשים. ובכל זאת, הוא לא התכוון לעשות בעצמו שום דבר בנושא. יושב האוהלים היה תם, ובכך היה זכאי לשים את בטחונו בה׳ בלבד.
ברם, המחלוקת היסודית בינו לבין אמו מיוסדת על גישת רבקה לנושא: אתה חיב לפעול בעצמך, ומיד. לשינוי גישה זו רבקה משתמשת בסמכות ההורית שלה: שמע בקולי, כלומר: היתבטל לי, הרי דעתך אינה חשובה כעת.
-------
בָּא אָחִ֖יךָ בְּמִרְמָ֑ה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶֽךָ = 1095 = תתרצה
----
בתיקון העצמי של אשאביאל
לתקן את עשו שבי זה לתקן שלום בקרבי
וְעַל־ חַרְבְּךָ֣ תִֽחְיֶ֔ה וְאֶת־ אָחִ֖יךָ תַּֽעֲבֹ֑ד וְהָיָה֙ כַּֽאֲשֶׁ֣ר תָּרִ֔יד וּפָֽרַקְתָּ֥ עֻלּ֖וֹ מֵעַ֥ל צַוָּארֶֽךָ׃
תריד = 614 = חרות (יכול לומר: כאשר תיקון לבך יובילך למצב של חרות -איך שהסברנוהו בסולם של אשאביאל-, אז תריד -כלומר, תגרום לכך שירד מעליך בלי שתורידו אתה ישירות- ותפרוק את העול שעליך כי תהיה מתוקן לקבל עול מלכות שמים ולהתאחד בישראל -יעקב המתוקן- לישועה.
עשו + ישראל = 917
אדום + ישראל = 592 (2 * 296)
ואולי כדברי הכלי יקר ״כי ידע יצחק ברוח הקודש שבו שברכת ורב יעבד צעיר לא תהיה כ"א בזמן שישראל זוכין״ (...) ״כי זה הצדיק מושל ביראת ה' ברשע, אמנם אם אינו זוכה למה ימשול בו, וסד"א שבזמן שאין ישראל זוכין לא זו שהרב לא יעבוד לצעיר אלא אפילו שהרב ימשול בצעיר, ע"כ אמר שאין הדבר כן אלא בזמן שהצעיר זוכה ופורש לתומו, אתה תהיה לו לעבד כמ"ש ואת אחיך תעבוד. והיה כאשר תריד ר"ל כי יהיה הזמן שאתה תהיה רודה ומושל בכל העולם, וזהו בזמן שאין ישראל זוכין כי כשזה נופל זה קם, אז די לך שתפרוק עלו מעל צוארך (...)״
---
כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל
שרית = 910
עם אלהים ועם אנשים = 713 = תשובה
ותוכל = 462
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה