ראה, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. דב' טז,יב: "וזכרת, כי עבד היית במצרים, ושמרת ועשית את החקים האלה".
לזכור שיעבוד מצרים, מועיל לשמירת ועשיית המצוות המשחררות את האדם מהצמצום, מהמצר הנגרם מתוך חויית חיים כפופים לחוקי הטבע, או למקריות בתור חוק יסוד חלילה; אף מתוך תיקרת המזלות לבחירת האדם. זכור שהיית משועבד, והשמת התורה על חייך יקנה לך דרור, חופש וחרות בהידור. כל זה ברור בשיא הפשטות בפסוק שלנו, באמרו "וזכרת, כי עבד היית במצרים" = 1546 , ומשם, (ברא' כו,ה) "חקותי ותורתי".
הכל מתחיל "כי עבד היית במצרים" = 913 , ממש "בראשית". עבדות בבחינת הצמצום שהקב"ה הפעיל כביכול על עצמו, לתת לבריאתו מרחב להתנפח, להתפשט.
= [יונה ב,ב] "ויתפלל יונה אל י-הוה א-להיו ממעי הדגה" = (משנה אבות פ"ב טו, בשם רבי יוסי) "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך" = סוד חכמת שלמה = (ברא' כז,ג) "ועתה שא נא כליך" = (ויק' יט,לה) "לא תעשו עול"
ושמרת ועשית = 1732 = (יהו' א,ח) "ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכך"
= [יונה ב,ב] "ויתפלל יונה אל י-הוה א-להיו ממעי הדגה" = (משנה אבות פ"ב טו, בשם רבי יוסי) "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך" = סוד חכמת שלמה = (ברא' כז,ג) "ועתה שא נא כליך" = (ויק' יט,לה) "לא תעשו עול"
ושמרת ועשית = 1732 = (יהו' א,ח) "ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכך"
את החקים האלה = 605 = (שמ' כח,י) "ששה" = (במ' ג,מב) "בבני ישראל" = (דב' י,יב) "ולעבד את י-הוה א-להיך" = (יהו' ט,יב) "ביום צאתנו" = (יונה א,א) "אל יונה בן אמתי" = (יונה ג,ה) "ויאמינו אנשי נינוה" = (דה"א יב,לט) "לב אחד להמליך את דויד" = (מס' נזיר נו ע"ב ועוד 54 בתלמוד) "הלכה למשה מסיני"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה