5785 טיוטה ראשונה. השנה לאחר שנת השור הנוגח.

הקדמת דבר:

איראן חמס חותים הרשות הפלשתינית חיזבאללה = 3123 = [ברא' ח,א]  וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְהִנֵּה עֲלֵה-זַיִת טָרָף בְּפִיהָ; וַיֵּדַע נֹחַ, כִּי-קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ = [ברא' יד,ח]  וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה, וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִוא-צֹעַר; וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה, בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים = (דב' ט,ד) לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת  וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה {הפסוק השלם: אַל-תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ, בַּהֲדֹף יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר, בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי יְהוָה, לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת  וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, יְהוָה מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ}

השור הוא הנוגח בקרניו בכוונה להזיק.  או שהוא פרא אדם, הנוגח בכוונה להזיק ולהרוג ולאבד. או חבורה שכאלו

בפתיחת ה'תשפ"ה (יהי רצון שעוד הרבה לפני) נודע (לכל אלו שהיו רדומים, או מכיון ששונאים אותנו נתנו לשור הנוגח לטבוח בנו ולהתנחל גם אצלהם) שהשור נגח לאורך כל ה'תשפ"ד ולא מתכוון להפסיק. ברגע שיש התעוררות כזו מלמטה, מלמעלה לא ישמרנו בעליו: כבי' שחקה להם השעה, היתה להם סיעתא דשמיא כמו לנבוכדנצר, ועכשיו זה נגמר. אז השור הנוגח יכחד ויהיה כאילו קרבן לה' (אינו מובן לי עדיין), וה' באיזשהו אופן ישלם, יפצה, על נזקי השור. בפנים, במספרים, יש מלא פרטים.

אז יש לנו שתי נקודות מפנה בעלילה. הראשונה בע"ה עד ראש השנה. השניה , בכסלו (או בסיון), כפי שדלהלן

---------------------

הפסוק הקודם: וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ אֶת־שׁ֥וֹר רֵעֵ֖הוּ וָמֵ֑ת וּמָ֨כְר֜וּ אֶת־הַשּׁ֤וֹר הַחַי֙ וְחָצ֣וּ אֶת־כַּסְפּ֔וֹ וְגַ֥ם אֶת־הַמֵּ֖ת יֶחֱצֽוּן 

יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ אֶת־שׁ֥וֹר רֵעֵ֖הוּ וָמֵ֑ת = 1623 = (דב' ב,יד) שָׁנָה--עַד-תֹּם כָּל-הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה

וּאולי: שנה שלמה של מלחמה, בה מכרו את השור החי (השבויים החיים?) וחצו את המת...

שור איש = 817 = (ירמ' טז,טז) וְצָדוּם מֵעַל כָּל-הַר וּמֵעַל כָּל-גִּבְעָה

השור החי = 534 = (שמ' ב,יא) בְּסִבְלֹתָם = (שמ' ו,ו) וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים  = (דב' לב,ט)  חֶבֶל נַחֲלָתוֹ = (מ"ב י,לא) אֲשֶׁר הֶחֱטִיא 

--------------------- ואז: 

[שמות פרק כא פסוק לו]  

א֣וֹ נוֹדַ֗ע כִּ֠י שׁ֣וֹר נַגָּ֥ח הוּא֙ מִתְּמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם וְלֹ֥א יִשְׁמְרֶ֖נּוּ בְּעָלָ֑יו שַׁלֵּ֨ם יְשַׁלֵּ֥ם שׁוֹר֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ = 5785

{או, א' ו': הראשון לחודש הששי הוא חודש אלול?}

רת"ס:

אנכשנהמשויבשישתהוי"ל = 1845 = 

ודוגותמולשלשמרנעלילשלוחשוהמה"י = 2271 = 

ועירחאלמאווממרתרתה"ו = 1669 = 

או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשם = 1932 = 

= [במדבר, טו,יא]  כָּכָה יֵעָשֶׂה, לַשּׁוֹר הָאֶחָד, אוֹ, לָאַיִל הָאֶחָד; אוֹ-לַשֶּׂה בַכְּבָשִׂים, אוֹ בָעִזִּים 
{אולי צריך לפרש אותם כמשלים למרעין בישין אחרים שאינם ממש השור הנוגח אבל הצטרפו אליו לפשוע}

= [ישעיהו, ח,טז]  צוֹר, תְּעוּדָה; חֲתוֹם תּוֹרָה, בְּלִמֻּדָי

= [יחזקאל, לא,ב]  בֶּן-אָדָם, אֱמֹר אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם וְאֶל-הֲמוֹנוֹ  אֶל-מִי, דָּמִיתָ בְגָדְלֶךָ

= [דברי הימים, ב לב,כה]  וְלֹא-כִגְמֻל עָלָיו הֵשִׁיב יְחִזְקִיָּהוּ, כִּי גָבַהּ לִבּוֹ; וַיְהִי עָלָיו קֶצֶף, וְעַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם

= [תהילים, קלט,ח]  אִם אֶסַּק שָׁמַיִם, שָׁם אָתָּה;    וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ

= [איוב, כז,ו]  בְּצִדְקָתִי הֶחֱזַקְתִּי, וְלֹא אַרְפֶּהָ;    לֹא-יֶחֱרַף לְבָבִי, מִיָּמָי

= (דב' יא,א)  וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ = (ש"א ט,טז) כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן = (ש"ב כ,יט) לְהָמִית עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל--לָמָּה תְבַלַּע = (יש' ה,כד) אֵת תּוֹרַת יְהוָה צְבָאוֹת = (דה"א כז,יב) הַתְּשִׁיעִי לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי (כלומר, היום וכעת מחר: ט'-י' בסיון או ט'-י' בכסלו: 10-11 דיצ' 2024 או 5-6 ביוני 2025)

ולא ישמרנו בעליו = 761 = (דב' לד,יב) לעיני כל ישראל = 

= [ישעיהו, ב,טו]  וְעַל, כָּל-מִגְדָּל גָּבֹהַּ; וְעַל, כָּל-חוֹמָה בְצוּרָה  

= [יחזקאל, לג,לג]  וּבְבֹאָהּ  הִנֵּה בָאָה--וְיָדְעוּ, כִּי נָבִיא הָיָה בְתוֹכָם

= [תהילים, קלו,כו]  הוֹדוּ, לְאֵל הַשָּׁמָיִם    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ 

= (ברא' ל,ב) אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ = (ברא' מז,יט) לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ = (שמ' ג,ב) וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ = (מ"א יד,ז +) עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל = (יש' כג,יא) הִרְגִּיז מַמְלָכוֹת = (יש' מא,יח) אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם-מַיִם = (ירמ' נא,מג) לֹא-יֵשֵׁב בָּהֵן כָּל-אִישׁ = (יח' כ,לג) נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה  אִם-לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה = (יח' ל,יד) וַהֲשִׁמֹּתִי = (מלא' א,ג) שָׂנֵאתִי = (דה"ב ז,ו) וְכָל-יִשְׂרָאֵל עֹמְדִים = (תהי' צט,א) תָּנוּט הָאָרֶץ = (דניאל ג,כט) דִּי לָא אִיתַי אֱלָהּ אָחֳרָן

שלם ישלם שור תחת השור והמת יהיה־לו = 3092 = 

= [שמות, כו,לב] וְנָתַתָּה אֹתָהּ, עַל-אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי שִׁטִּים, מְצֻפִּים זָהָב, וָוֵיהֶם זָהָב--עַל-אַרְבָּעָה, אַדְנֵי-כָסֶף  

= [יהושוע, ג,יד]  וַיְהִי, בִּנְסֹעַ הָעָם מֵאָהֳלֵיהֶם, לַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן; וְהַכֹּהֲנִים, נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן הַבְּרִית--לִפְנֵי הָעָם  

= [ישעיהו, מב,יג]  יְהוָה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה; יָרִיעַ, אַף-יַצְרִיחַ--עַל-אֹיְבָיו, יִתְגַּבָּר 

= [עובדיה, א,ט]  וְחַתּוּ גִבּוֹרֶיךָ, תֵּימָן, לְמַעַן יִכָּרֶת-אִישׁ מֵהַר עֵשָׂו, מִקָּטֶל 

= [דברי הימים, ב ו,ח]  וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-דָּוִיד אָבִי, יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם-לְבָבְךָ, לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי--הֱטִיבוֹתָ, כִּי הָיָה עִם-לְבָבֶךָ 

= [דברי הימים, ב כ,טז] מָחָר רְדוּ עֲלֵיהֶם, הִנָּם עֹלִים בְּמַעֲלֵה הַצִּיץ; וּמְצָאתֶם אֹתָם בְּסוֹף הַנַּחַל, פְּנֵי מִדְבַּר יְרוּאֵל

ד"א: 3092 הוא ד' פעמים 773 (מס' ראשוני #137 כמנין קבלה וכו')
773 = (ברא' ו,יא+) ותמלא הארץ = (ברא' מא,מט) עד כי חדל לספר = (במ' לב,יז) לפני בני ישראל = (דב' כח,לב) ועיניך ראות = (ש"א כה,כח) כי מלחמות י-הוה א-דני נלחם = (ש"ב ט,ז) והשבתי לך = (מ"ב ב,יא) ויפרדו בין שניהם = (יש' כח,כט) הגדיל תושיה = (מ"ב יט,לב) לא יבא אל העיר הזאת = (יש' מג,א) ועתה כה אמר י-הוה = (יש' מג,ב) ולהבה לא תבער בך = (יש' נא,ג) נחם כל חרבתיה = (ירמ' ב,כא) כלה זרע אמת = (יח' מו,יח) איש מאחזתו = (זכ' יב,ו) וכלפיד אש בעמיר = (דה"א כב,יב) ויצוך על ישראל = (דה"ב לב,כט) רכוש רב מאד = (תהי' קיט,יח) גל עיני ואביטה נפלאות = (מש' א,כג) אודיעה דברי אתכם = (איכה א,ט) ראה י-הוה את עניי

-

מסלול אחר: הפסוק ה5785 בתורה - דב' לב,לד

הֲלֹא־הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי

כָּמֻס עִמָּדִי = 184 = (ברא' יג,ב) בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב = (ברא' טז,ו) הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ = (דה"א ט,כו) כִּי בֶאֱמוּנָה הֵמָּה (תהי' עג,ו) חָמָס לָמוֹ (קו' ח,ה) יֵדַע לֵב חָכָם

 חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי = 1149 = [תהי' ס,ד] בְּשׁוּב-אוֹיְבַי אָחוֹר יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ, מִפָּנֶיךָ

כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי = 1333 = [תהי' כה,יב] מִי-זֶה הָאִישׁ, יְרֵא יְהוָה--    יוֹרֶנּוּ, בְּדֶרֶךְ יִבְחָר

 = (ויק' יט,לד)  כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם

 = (במ' לה,כא) יָמִית אֶת-הָרֹצֵחַ--בְּפִגְעוֹ-בוֹ 

הֲלֹא־הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי = 1375 = [מש' ל,ה] כָּל-אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה;    מָגֵן הוּא, לַחֹסִים בּוֹ

מקום אחר

 מקום אחר = 395 = נשמה = השמים = (מ״א יח,כט) ואין קול ואין ענה {שהבעל, הע״ז לא עונה; וזה מה שיציל את ישראל} = (יש׳ מט,כו) אביר יעקב = (יש׳ נז,ב) יבוא שלום = (יח׳ ג,א ועוד) ויאמר אלי בן אדם = (תהי׳ מב,ד) באמר {באמור} אלי כל היום = (איוב לד,לד) אנשי לבב = (תהי׳ מו,ו) אלהים בקרבה = (מש׳ יט,יא) שכל {sejel} אדם = ...

רווח והצלה תבוא ליהודים ממקום אחר

מה' אשה לאיש

 daniEl israEl Ginerman, [08/04/2024 9:33]

נטילת ידים

ידים הם נטל

נטילת כלי מעשה

ידים = 64 = דין: כל מעשה הוא בבחי' דין (ע"כ עולם העשיה יש בו בכל דינים, ובכוונות המעשה הם נמתקים)

daniEl israEl Ginerman, [08/04/2024 9:58]

על נטילת ידים: ז"א דיצירה

אשר יצר: מלכות דיצירה

המחזיר נשמות: כתר דעשיה

daniEl israEl Ginerman, [08/04/2024 10:29]

Hoy entendí la bendición matinal del lavado de manos por fin. Tomó medio siglo desde que aprendí a pronunciarla. 

Retroactivamente, cada instante de mi vida se vistió esta mañana con ropas nuevas. Me preparo a compartir contigo, a señalar para tí la punta de la madeja. Porque cuanto más hondo, más se nota el amor sustancia de todo, y la naturaleza del amor es darse, para crecer y multiplicarse, para dar a toda vida la oportunidad de serlo.

daniEl israEl Ginerman, [08/04/2024 10:52]

"שלא עשני אשה":

"אשה" אינה לשון איש אלא לשון אש. אש שחור זכרי על אש לבנה נכתבה תורה. אשה היא אש לבנה, כלי קיבול בו חומר הגלם הזכרי מקבל צורה ונתקן בבטוי של משמעות, וכך מפיקה את אותיות התורה, את אותיות הבריאה. 

כל קלקול שנמצא בספר תורה לא יבוא מצד הקלף, האש הלבנה, אלא מצד הנכתב עליו באש השחור בלבד. ובו בזמן שיש מגוון גדול של אפשרויות להכנת הקלף ולמראהו, האותיות הזכריות הנכתבות עליו חייבות להתקיים בנאמנות מוחלטת לסדר וצורה אחידים שאין לסור מהם קמעה, וכל סטיה מהם תפסול את כל הנכתב לרבות את הקלף.

הקלף, כשהוא מוכן, הוא מושלם בעצמו ואין בו צורך לעשות כלום. אם תיכתב בו תורה נאמנה יזהיר ממנו ספר, וספר, וסיפור.

daniEl israEl Ginerman, [08/04/2024 11:00]

גוי + עבד = 95 = מלכה = המלך

גוי + עבד + אשה = 396

daniEl israEl Ginerman, [08/04/2024 11:20]

אשה לאיש = 647

הל"י (= אדם = מה) + אש + אש

מי-הוה אשה לאיש = 713 = תשובה

daniEl israEl Ginerman, [08/04/2024 11:29]

כל צרכי = 370

עש, דהי' התעבות האש (לאחר שהתהוה)

עש, מלשון עשיה עצמה

daniEl israEl Ginerman, [08/04/2024 11:37]

ג' שלבים:

התאוות: הופעת התאוה, הרצון. ד"א: גילוף הקליפה (כמו באמטיסת) להארת אותיות

התהוות: זהות, שם

התעבות: ניפוח, "ויאמר אלהים" מתעטף בבחי' "גשם"

daniEl israEl Ginerman, [08/04/2024 11:47]

הגומל חסדים טובים = 273 = רגע = ערג (לשון ערגה, לאחר ארג והרג)

לעמו ישראל = 687

סה"כ 960

daniEl israEl Ginerman, [08/04/2024 15:22]

מתוך https://www.etzion.org.il/he/tanakh/torah/sefer-bereishit/parashat-chayei-sara/%D7%97%D7%99%D7%99-%D7%A9%D7%A8%D7%94-%D7%9E%D7%94-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%94-%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%A9

על המילים "מה' יצא הדבר" מבססת הסוגיה במסכת מועד קטן את הרעיון הבא:

מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים, מה' אשה לאיש. מן התורה דכתיב "ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר" (בראשית, כ"ד, נ); מן הנביאים דכתיב "ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא" (שופטים, י"ד, ד); מן הכתובים "בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת" (משלי, י"ט, יד).

(מועד קטן יח:).

המציאות כולה משגחת ומתנהלת על פי רצון ה', אבל בנושא השידוכים חכמים הדגישו באופן מיוחד שמה' אישה לאיש.

טיוטה לברכה בחופה שנתברכתי לערוך

 דרך התשובה היא גילוף, קילוף של אשליות והטיות ודעות קדומות, בדרך אל הניצוץ הפנימי, אל צלם האלוהים שבקרבי, מחובר למקום ב"ה, למרחב האלוהי בו אני חי.

חז"ל הוגים במס' מועד קטן: מה' אשה לאיש; ובחרו דוקא להתבטא בנוסחא זו, השוה בגימטריה 713, כמו תשובה. די לחכם ברמז קטן.

וכמו בתשובה מאהבה, כל חטאי האדם נמחלים ונמתקים והוא נקי כמו תינוק שרק נולד.

הרי תשובה היא דרך אל המקור, בחזרה אל דרך עץ החיים, בגן העדן המתקיים היכן שדבק איש באשתו והיו לבשר אחד, לבשורה אחת.

אתמול, התחזיות  אמרו באיזהו שלב שהיום...

ונהפוך הוא!

היום, א בניסן, היום בו התגלתה השכינה למלא את המשכן, הזוג המתוק והנפלא הזה, יפתח וצליל, מתקדשים יחדיו להיות בשורה; בשר אחד, שבשוויו 515 רומז גם לתפלה ולשירה. יהי רצון ושכינה תאיר תמיד במשכנכם, ודרככם, בכל מעגלי אהבתכם. וכמו שכתוב בסך שמותיכם:   [תהילים, קכב,ז] יְהִי-שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ, ברוב ברכה תמיד, ונומר אמן.

מתוך gm producción

 ובתוכם = 474

ובתוכם י-הוה = 500

האור של ראשית הבריאה היא אור אינסוף (אור = 207 = אינסוף) המאפשר לראות "מסוף העולם ועד סופו" (עולם = 146 = סוף). הסוף גלוי. הקץ אמנם נעלם (נעלם = 190 = קץ) ואסור אפילו לנסות לחשבו.

אהבה

אלף הא בית הה = 539

הבה נא אבוא אליך = 134

כל העדה = 134 = בינה בינה = דלק = דקל = יד הנביאים {הוש' יב,יא: וביד הנביאים אדמה} = מס' הופעות השם אדנ"י שבמלכות בכל התנ"ך \\ = ככל הגוים (התמורה חו"ח) = אף חמה = עידן = אני אני הוא = חלוץ = גוף אדם

רֵעֶה הַמֶּלֶךְ

בֶּעְזֹר הָאֱלֹהִים

צַעֲצֻעִים

וַאֲנִי, קִרְבַת אֱלֹהִים--    לִי-טוֹב שַׁתִּי, בַּאדֹנָי יְהוִה מַחְסִי;    לְסַפֵּר, כָּל-מַלְאֲכוֹתֶיךָ

שַׁלֵּם

--------------------------

נא

נאה

נה

נע

נעים, מלשון לנוע

נעים, מלשון נועם

--------------------------

בארצכם = 353 = שמחה = והיונה לא מצאה מנוח = גינרמן =...

מועדי י-הוה = 156 = ציון = יוסף = ...

לעמו ישראל = 687 = תזריע = עב סג מה בנ קסג קנא קמא = ...

י-הוה רעי לא אחסר = 606 = רות = ...

--------------------------

"בורא נפשות רבות בחסרונן

על כל מה שבראת

להחיות בהן נפש כל חי"

מי הן אותן נפשות שמחיות, מזינות, נפש כל חי? למשל, רבד רבד, ממלכה על ממלכה:

המלח;

החסה, התות, האבטיח, הגזר,

תפוח האדמה, הבטטה; 

תפוח העץ, הפסיפלורה, הלימון;

הדבש;

הסלמון, הקרפיון, האצה;

התרנגולת, ההודו, בני היונה;

הכבש, האיל, הפרה...

כולן, מראשית ועד אחרית, נפשות רבות בחסרונן אשר משתרעות על כל הנברא רבד רבד, וכל רבד משוכלל מקודמיו וניזון מהם. ותכליתם עוד נפש רבה בחסרונה ומשוכללת מכולן וניזונה מהן, ויחודה שיודעת להבחין בין טוב לרע ויש בכוחה להשכיל ויש לה חופש לבחור, ברם אין בידיה מנוס מתוצאות ותולדות בחירותיה, דהיינו אחריות, דהיינו עיקרון הצדק. ובתוך מין האדם יש את עם ישראל שנבחרו בעל כרחם לשאת אתם תורה לאן שילכו ולכל אשר יעשו, ובכל דור למצוא בה אור, ולהאיר בו לשאר האומות (לא "למכור להם עדות" של האור אלא ממש, כמו נר המדליקה נר ועוד נר עד כדי כל הנרות בלי להפסיד מעצמה כלום; וכל להבה חדשה רלוונטית לרואיה), ויש בהם שקמים כנגדה והוזים שמתנערים ממנה, ויש שהוזים שדבקים בה בעוד מתנערים ממהותה.

ויש עוד יחידי סגולה

"לא תשא את שם י-הוה אלהיך לשוא"

 טיוטה של טיוטה, אולי רק ציוני דרך, על בסיס שאלה שעורר בי יפתח אייכלר:

"לא תשא את שם י-הוה אלהיך לשוא"

א. מה זה לשאת?

כתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים. 

אבל הוא ית' לא בפועל נשא אותנו על כנפי נשרים, אלא שהלכנו במדבר. אם כבר, אז ענן מתחת לרגליים למנוע פצעים וענן מעל הראש להגן מפני השמש. כנפי נשרים אין. 

אז ואשא מאי? אלא בחויה הסובייקטיבית שלכם הייתם כאילו נישאים וניסעים על כנפי נשרים, על אף שהמציאות הקוגניטיבית הזו לא תאמה את החויה של גופיכם ההולכים במדבר.

נשיאה כחויה קוגניטיבית מנותקת מהמציאות המוחשית. פסיכודליה. הארה. או הטיה טוטאלית של מי שנישא או מתנשא אל מקום שאינו ראוי לו.

{קשור לעניין פרה אדומה מטמאה את הטהור}

לשאת את שם ה' מאי? לשאת את שם ה' זה כבר הטיה: תשא אותו, כמו את ישראל, על כנפי נשרים או על שטיח פרסי מעופף, או על משהו. אך אין לך את היכולת לשאת, במובן הזה, את שם ה' כלל. אז אצל האדם זה לא יהיה פלא אלא אחיזת עיניים.

{נושא נשוא מושא}

{פ' נשא, פ' כי תשא, לא אוכל לשאת, שא נא את עון העם הזה}

ב. {בו כרוך המשך סעיף א} מה זה "לשוא" בכלל, ולאור מה שלמדנו על נשיאה בפרט.

יכול להיות שאדם כן יוכל לשאת את שם ה' (אם לא, בשביל מה ניזהר מלעשות זאת לשוא?). זה עוד צעד אחד קטן מתוך שויתי ה' לנגדי תמיד: אתה בולע את השם הקדוש ונבלע בתוכו. אולי זו שלמות הנשיאה, השיא ממש.

ואסור לעשות זאת לשוא. מה זה לשוא? מה זה שוא?

{שוא - שוה - שוע !!!}

{ שא - סע  |  נשא - נסע }

רע

 רע  רשע

רע rea רעות

להריע  תרועה

רעב

רועה

רעל

רעפ עפר ערף פרע פער

ריצ

רעש

קרא קרה קרע

קרא  

leer, convocar, dar nombre. y mikrá, y:

* (ברא' מב,לח) וקראהו אסון, (דב' לא,כט) וקראת אתכם הרעה, (שמ' א,י) כי תקראנה מלחמה

* (שמ' יט,יז) לקראת האלהים, (שמ' ד,יד) הנה הוא יוצא לקראתך

קרה  

* קורה (ברא' יט,ח) בצל קרתי, תקרה  techo

* (דב' כה,יח) אשר קרך בדרך, (ברא' מד,כט) וקרהו אסון (יש' מא,כב) את אשר תקרינה, (קה' ט,ב) מקרה אחד

קרע  

* (ש"א טו,כח) קרע ה' את ממלכות ישראל, (ברא' לו,כט) ויקרע את בגדיו

* (ירמ' כב,יד) וקרע לו חלוני -דהי' פתח לו חלונים, (יש' סג,יט) לוא קרעת שמים - גם עניין פתיחה

 

אפר הפר עפר

 אפר רפא פאר

הפר רפה פהר

עפר רפע פער

(א, ה, ע) פ ר

שער פ"ר, ממנו פרי ופריון, פרו ורבו, פרו וישרצו 

אפר פאר פרא רפא

הפר פרה רפה

עפר ערף פער פרע (פרעה, פירעון, הפרעה) רעף

----------------------

פר toro 

y vale 280 = 10 × כח

פרא

פרה - מלשון פוריות ופריה

פרע - פרעון, הפרעה

כהה קהה

 https://hebrew-academy.org.il/2015/02/25/%D7%9B%D7%94%D7%94-%D7%95%D7%A7%D7%94%D7%94/

בחור יושב עם כוס ריקה והכיתוב: כהה חושים או קהה חושים

כהה וקהה

רבים מתבלבלים בין שמות התואר כֵּהֶה וקֵהֶה, אך מדובר במילים שונות שהוראתן שונה. כֵּהֶה הוא חשוך, מעורפל ונוטה לשחור, ההפך של בָּהִיר. המשמעות היסודית של קֵהֶה היא פגום וחסר, שחודו נפגם, ומכאן ההפך של חַד. סכין קהה היא סכין לא חדה, וזווית קהה היא זווית של יותר מ־º90, ההפך מזווית חדה. חבלה קהה היא מכה יבשה, כלומר מכה שלא נגרמה מדבר חד ולכן איננה מדממת. קְהה חושים הוא מי שחושיו אינם מחודדים.

בלשון ימינו ההבחנה בין כהה לקהה אומנם רגילה ומקובלת, אך במקורות העברית מילים מן השורשים כה"י וקה"י אינן כה רחוקות במשמען. נראה כי ביסודו מציין השורש כה"י חולשה ורפיון; כך עולה מפסוקים דוגמת "וְרָפוּ כׇל יָדַיִם וְכִהֲתָה כׇל רוּחַ" (יחזקאל כא, יב),[1] וכך משתמע מן הצירוף המקראי כהו עיניו – היינו 'נחלשו עיניו' – בהקשר של איבוד הראייה. על יצחק בזקנתו נאמר "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" (בראשית כז, א), ועל עלי הכהן נאמר "וְעֵינָיו הֵחֵלּוּ כֵהוֹת לֹא יוּכַל לִרְאוֹת" (שמואל א ג, ב) ולעומתם על משה נאמר "וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה" (דברים לד, ז).[2] ברם אפשר שהפועל כָּהָה בהקשר הזה מציין דווקא עמעום והחשכה, ואולי הוא קשור בתפיסה המקראית שלפיה עין הרואָה היטב היא עין ש'יש בה אור' דוגמת "רְאוּ נָא כִּי אֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט דְּבַשׁ הַזֶּה" (שמואל א יד, כט). ייתכן כי תפיסה זו נרמזת בביטוי המקביל מלשון חז"ל: כהה מאור עיניו (משנה נגעים ב, ג; בבלי פסחים סב, ב). ההתלבטות בין ההוראות אינה פוסחת על התואר כֵּהֶה עצמו, שבמקרא הוא כינוי לנגע צרעת שמאבד את צבעו הלבן – סביר שהכוונה היא 'נחלש (מראהו העז)' אך אולי הוא מורה דווקא 'נעשה לא בהיר', 'נוטה לגוון שחור'.

הפועל קָהָה או קֵהָה בא במקרא בהוראת 'פָּגַם', 'היה לא חד': "אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל" (קהלת י, י). לפי זה אין  הוא רחוק כל כך מן כָּהָה המורה חולשה ורפיון, ואומנם יש מן הבלשנים שסברו ששני השורשים קרובים.[3] הפועל קָהָה בא במקרא עוד שלוש פעמים, ביחס לשיניים, כגון בפסוק "אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה" (ירמיהו לא, כח). מקובל להבין כי שיניים קהות הן שיניים פגומות, לא חדות (משל לחוסר היכולת לאכול). אף בלשון חז"ל, במענה לשאלתו המתריסה של הבן הרשע, ההגדה מציעה: "אף אתה הקהה את שיניו", כלומר השב לו תשובה ניצחת (שיניים קהות מצטיירות כִּמנועות מלהחזיר מענה). מן המשנה באבות עולה שגם ענבים (רבים של ענבה) כשהן בוסר, הן ענבים קהות: "הלמד מן הקטנים למה הוא דומה? לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגִתו. הלמד מן הזקנים למה הוא דומה? לאוכל ענבים בשלות ושותה יין ישן" (משנה אבות ד, כ), ומכאן שקהות הן 'פגומות', 'לא ראויות (למאכל)', 'לא בשלות'.

ייתכן אפוא שההבחנה בין בין כֵּהֶה לקֵהֶה הפכה לברורה ומוחלטת ברבות הימים בעקבות ההקשרים המוכרים יותר שבהם הם באים: כֵּהֶה מוכר בהקשר של צבע (העור) ואור (העיניים) ואילו קֵהֶה מוכר בהקשר של ברזל ושיניים. אגב צירופים דוגמת 'חד עין' ו'עין חדה' אינם מלמדים על קרבת השורשים כיוון שהם נוצרו בעברית רק בעת החדשה בעקבות מקבילות בלשונות אירופה.

____

[1] וכן בצירוף רוח כהה במובן 'רוח חלשה': "לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן, לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר שֶׁמֶן, שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל, מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה" (ישעיהו סא, ג). הצירוף רוח כהה במובן הזה מוכר גם ממגילות מדבר יהודה.

[2] הוראה זו של השורש כה"י היא גם הבסיס לדרשה תלמודית: על תפילין נאמר "וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (שמות יג, טז), ודורשים "ידך זו שמאל… מ'ידכה' כתיב בה"י – כהה" (מנחות לז ע"א), כלומר מן הכתיב "יד-כה" (ולא "ידך")  לומדים שהיד שבה כורכים את רצועות התפילין היא יד שמאל, היינו היד הכהה, החלשה (אבל קטע זה, שנקרה גם במדרש מאוחר, אינו מופיע ברבים מעדי הנוסח של גמרא זו).

[3] כך סבר הבלשן הנודע קרל פרידריך ברוקלמן (וכך הוצע במילון HALOT). בקטע (קטוע) ממגילת מלחמת בני אור בבני חושך (ממגילות מדבר יהודה מימי בית שני) מוצאים "שַנן כלי מלחמתה ולוא יִכהו עד…". 'לשנן' פירושו 'לחדד', והינה לפנינו 'כהה' במובן 'קהה'.

עוד על המילים שנזכרו ברשומה:

כֵּהֶה, כָּהָה (פועל), קֵהֶה, קָהָה (פועל)

ראה רהה רעה

 

ראה רהה רעה

רואה רוהה רועה  (וממנו רעות רוח של קוהלת)

[יש' מד,ח] אַֽל־תִּפְחֲדוּ֙ וְאַל־תִּרְה֔וּ הֲלֹ֥א מֵאָ֛ז הִשְׁמַעְתִּ֥יךָ וְהִגַּ֖דְתִּי וְאַתֶּ֣ם עֵדָ֑י הֲיֵ֤שׁ אֱל֙וֹהַּ֙ מִבַּלְעָדַ֔י וְאֵ֥ין צ֖וּר בַּל־יָדָֽעְתִּי׃

מלבי"ם: "תרהו". שרשו רהה, ומתחלף עם רעה מענין רעיון ומחשבה

יש יראה שבגבורה, ויש ירהה שמתפתחת ממנה לתנהי"מ, 5 במניין, שמתחתיה, ואז כל ההתנהגות של האדם חדורה ביראת שמים.

אז אל תפחדו (הֲיֵ֤שׁ אֱל֙וֹהַּ֙ מִבַּלְעָדַ֔י), וגם אל תתנו לפחד הפנימי לקלקל את אורח חייכם ומעשיכם (וְאֵ֥ין צ֖וּר בַּל־יָדָֽעְתִּי).

ד"א: דוקא תרהו, אותיות תורה בסדר מוטרף: אל תחילו תוהו, פחד, על אותיות התורה

-------------------------------

חובות הלבבות

שער שלישי - שער עבודת האלוהים,  ג׳

אַךְ גֶּדֶר הָעֲבוֹדָה וּבֵאוּר חֲלָקֶיהָ וּמַעֲלוֹת כָּל חֵלֶק מֵחֲלָקֶיהָ.

 

הוּא שֶׁגֶּדֶר הָעֲבוֹדָה כְּנִיעַת מִי שֶׁמְּטִיבִין לוֹ לַמֵּטִיב בְּטוֹבָה שֶׁיִּגְמְלֵהוּ עַל טוֹבָתוֹ כְּפִי יְכָלְתּוֹ. וְהַכְּנִיעָה נֶחְלֶקֶת לִשְׁנֵי חֲלָקִים. הָאֶחָד כְּנִיעַת רְהוּת וְיִחוּל בְּהֶכְרֵחַ וְחָזְקָה. וְהַשֵּׁנִי כְּנִיעַת חוֹבָה וְדִין לְגַדֵּל וּלְרוֹמֵם לְמִי שֶׁנִּכְנָעִין לוֹ. 

אַךְ הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן הוּא הַכְּנִיעָה לָאֵל שֶׁתִּהְיֶה מִצַּד הַהֶעָרָה הַקְּנוּיָה אֲשֶׁר זָכַרְנוּ שֶׁחִיּוּבָהּ מִדֶּרֶךְ הַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ בעוה״ז ובעוה״ב. אֲבָל הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי הוּא הַכְּנִיעָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה מִצַּד הַהֶעָרָה הַתְּקוּעָה בַּשֵּׂכֶל וְהַנּוֹצֶרֶת בְּטֶבַע הָאָדָם בְּהִקָּשֵׁר נַפְשׁוֹ עִם גּוּפוֹ.

פירוש פת לחם: כניעת רהות לשון יראה מן העונש ויחול הוא ההפך שהוא מיחל לקבל גמול טוב על יראתו:

-----------------------

ראה

רואה

יראה

ריאה

רהה

רוהה

רהות

תרהו

ירהה

רעה

רועה

רעות

רעות

-----------------