"לא תשא את שם י-הוה אלהיך לשוא"

 טיוטה של טיוטה, אולי רק ציוני דרך, על בסיס שאלה שעורר בי יפתח אייכלר:

"לא תשא את שם י-הוה אלהיך לשוא"

א. מה זה לשאת?

כתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים. 

אבל הוא ית' לא בפועל נשא אותנו על כנפי נשרים, אלא שהלכנו במדבר. אם כבר, אז ענן מתחת לרגליים למנוע פצעים וענן מעל הראש להגן מפני השמש. כנפי נשרים אין. 

אז ואשא מאי? אלא בחויה הסובייקטיבית שלכם הייתם כאילו נישאים וניסעים על כנפי נשרים, על אף שהמציאות הקוגניטיבית הזו לא תאמה את החויה של גופיכם ההולכים במדבר.

נשיאה כחויה קוגניטיבית מנותקת מהמציאות המוחשית. פסיכודליה. הארה. או הטיה טוטאלית של מי שנישא או מתנשא אל מקום שאינו ראוי לו.

{קשור לעניין פרה אדומה מטמאה את הטהור}

לשאת את שם ה' מאי? לשאת את שם ה' זה כבר הטיה: תשא אותו, כמו את ישראל, על כנפי נשרים או על שטיח פרסי מעופף, או על משהו. אך אין לך את היכולת לשאת, במובן הזה, את שם ה' כלל. אז אצל האדם זה לא יהיה פלא אלא אחיזת עיניים.

{נושא נשוא מושא}

{פ' נשא, פ' כי תשא, לא אוכל לשאת, שא נא את עון העם הזה}

ב. {בו כרוך המשך סעיף א} מה זה "לשוא" בכלל, ולאור מה שלמדנו על נשיאה בפרט.

יכול להיות שאדם כן יוכל לשאת את שם ה' (אם לא, בשביל מה ניזהר מלעשות זאת לשוא?). זה עוד צעד אחד קטן מתוך שויתי ה' לנגדי תמיד: אתה בולע את השם הקדוש ונבלע בתוכו. אולי זו שלמות הנשיאה, השיא ממש.

ואסור לעשות זאת לשוא. מה זה לשוא? מה זה שוא?

{שוא - שוה - שוע !!!}

{ שא - סע  |  נשא - נסע }