בס"ד
[ברא' ב,יח] וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ = 1702 =
= אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנכִי הוֹלֵךְ ( \\ בכך שאני מקבל את העזר כנגדי, אני זוכה לכך שא-להים עמדי וגו' \\ כאשר "א-להים עמדי" = 210 = חבר = [נחמיה י, יד] הודיה בני בנינו = דור = ורד = עצים = צלילים = קלף = רחב = מלך כסיל ; "ושמרני" = 606 = רות = [איכה ג, מו] פצו עלינו פיהם כל־איבינו = [תהילים קלו, יז] למכה מלכים גדלים כי לעולם חסדו = אין יאוש בעולם כלל = דברת = דרום אמריקה = השר מיכאל = מה איכפת לך = תור = מבצע קדש = ל"ף ל"ת ו"ן ו"ד \החלק הנעלם במילוי של שם אדנ"י\ ; ) = 1702 =
= בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדנָי יֱהוִה שָׁם יַעַבְדֻנִי (כאשר "הַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל" = 1032 = [תהילים קג, ח] רחום וחנון יהוה ארך אפים ורב־חסד = בית שערים = חכמה שלאחר המעשה = (מתוך תהי' פה,יא: חסד ושלום נפגשו...) צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ (צדק ביסוד דנוק' ושלום ביסוד דז"א) = וַתַּעֲבר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו = וְהִנֵּה רֶכֶב-אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ ; "בהר מרום ישראל" = 1034 = [בראשית יט, ז] ויאמר אל־נא אחי תרעו = [תהילים קה, יד] לא־הניח אדם לעשקם ויוכח עליהם מלכים = יערות-הגשם = נפלאתה אהבתך לי = זכר-ונקבה-ברא-אתם = וְרוּחַ אֱלהִים מְרַחֶפֶת = ובן שמנת ימים ימול = וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים = כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ-אָוֶן = אִישׁ אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ ) = 1702 =
= [איוב ח, יט] הן־הוא משוש דרכו ומעפר אחר יצמחו
= [איוב כד, ז] ערום ילינו מבלי לבוש ואין כסות בקרה
= [דברי הימים א׳ ד, כח] וישבו בבאר־שבע ומולדה וחצר שועל
= [דברי הימים ב׳ כ, לג] אך הבמות לא־סרו ועוד העם לא־הכינו לבבם לאלהי אבתיהם
ויאמר הוי-ה א-להים = 369 = אהבה שנאה = העם הפלסטיני
\\\ לא כתוב "עקב לא טוב.... אעשה לו עזר" וגם לא "בגלל שלא טוב... אעשה" וגו' אלא אפשר לחשוש שאין כאן ממש ענין סיבה ומסובב בין שני המשפטים: מצד אחד נודע אשר לא טוב היות האדם לבדו, ומאידך גיסא, יעשה הוי-ה א-להים להאדם עזר כנגדו, כאשר הקשר בין שני הדברים אינו מוכרח מן הכתוב \\\
-----------
לבדו = 42 = מ"ב (מסע מתמיד אל הנחלה ואל המנוחה)
לבדו במילוי דנוק': למ"ד בי"ת דל"ת ו"ו = 932 = [תהי' קיט,יב] ברוך אתה הוי-ה למדני חקיך = מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חיב = עץ הדעת טוב ורע
לבדו מילוי דז"א: למ"ד בי"ת דל"ת וא"ו = 933 = כבראשית = [דה"א טז,יד \ תהי' קה,ז] הוא יהוה אלהינו בכל־הארץ משפטיו
האדם לבדו = 92 = הוי-ה בדין = בדיעבד = במים = בני יהודה = כיבוד אב ואם (יכול שזה שהוא לבד ומנוע מזרע סותר עיקרון במצוות כיבוד אב ואם, כי בכך שהוא נמנע מזרע לעצמו הוא גם מונע מהוריו המשך)
היות = 421 = [ברא' ו,ח] ונח מצא חן בעיני הוי-ה (וזה כאשר הוי-ה בדין -האדם לבדו- כי דוקא מצא חן כאשר צד שמאל גזר על כל הבריאה) = נכנס יין יצא סוד (יכול להיות שזרע שהוא חומר אמצעי בין גשמי לרוחני המגשם נשמות, ומקורו במוחין, משלו היין שנכנס ויצא סוד, והזרע נכנס ונעשית בריאה חדשה לגמרי) = אזמרה לא-להי בעודי = בדרך המלך נלך = הנך יפה אף נעים = הר חורב = ואחרי כן יצא אחיו = כי נר מצוה (ונר דהי' נשמה שמצוה להדליקה בעולם!) = מלחמה להוי-ה בעמלק = מעט מן האור = עמוד אש
[הא יוד ואו תאו (היות במיל' ז"א) = 446 = מו"ת (לא טוב מות אדם לבדו, שלא משאיר זרע ואין תלמידים ורעים להספידו) = האמת = זוג משמים = חסד שבחסד = כן עשו = לשמוע (לא טוב לשמוע האדם לבדו, כי לא יתפוס, באשר נעשה ונשמע ומתן תורה תלוים במספר ס' ריבוא) = שה לעולה (עולה נאכלת כולה, ולא טוב שה לעולה האדם לבדו, כאשר אין לו מה להעלות לה' מעמלו ועשייתו על הארץ) = עלה מן המדבר = אגרא רמא (וגם לא טוב אגרא רמא האדם לבדו, שישים ויחשב את עצמו פרוש ומרוחק מהבריות לגמרי) = במקדש (ובכן, גם במקדש אין מה לעשות לאדם לבדו כי צריך רוב עם לעשות במרומים) = בצל כנפיך יחסיון = הוי-ה למבול ישב = הבט משמים = וינפש (לא טוב בחי' וינפש לאדם לבדו, כי לא טובות תהיינה הפירות מנפישת האדם שאין לא בת זוג כי כל עוד אין לו בת זוג ולא הקים בית אין לו זמן לנפוש אלא ילך ויבקש אחר זיווגו ורק אח"כ ינוח עם אשתו) = וירבו ויעצמו (אם זה מדובר על אדם לבדו, זה רק יכול להיות התנפחות האנוכיות שלו, ויהיה רביית שוא) = כי קדש הוא (לא טוב, כי קדש הוא, האדם לבדו - ואם הוא קדוש אסור לו להיות לבד באשר הוא חיב להשפיע מקדושתו לעולמו) = לך נאה לשבח = פני המנורה = מרור = פישון = הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים ]
\\\ ובכן, לא טוב היות האדם לבדו = לא טוב היות הוי-ה בדין = לא טוב, כי נר מצוה, האדם לבדו = עגלה ערופה האדם לבדו = כי לא בשמים היא בדיעבד = .... \\\
היות האדם לבדו = 513 = בני ישמעאל = בשורה = חתן כלה (היות האדם לבדו זה אף פעם לא מחמת שלא תהיה מוכנה לו עזר כנגדו אלא בעקבות כל דחיה או עיכוב אחר, באשר זיווגו קים אמנם מאיזושהי סיבה היא בהסתר ובהעלם; ובכן, יש חתן ויש כלה, אבל אין ו' החיבור ביניהם) = נס גדול היה שם
טוב היות האדם לבדו = 530 = דוד יונתן (אהבה כזו גדולה בין רעים כדברי דוד בש"ב א,כו "צַר-לִי עָלֶיךָ, אָחִי יְהוֹנָתָן--נָעַמְתָּ לִּי, מְאֹד; נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי, מֵאַהֲבַת נָשִׁים" היא יחודית ונשגבת מאוד, עד כדי להשלים ולתקן את האדם מעל למה שאהבת אשה תתקן, ובכן, בכזה מצב, אף "טוב היות האדם לבדו") = חבצלת = יסוד שבנצח = נצח שביסוד (נצחון גמור על היצר, מידת הנצח מולכת על היסוד ושומרת עליו אע"פ שהוא בלי אשה) = כל המוסיף גורע = עץ רענן
לא טוב היות האדם לבדו = 561 = כישראל (שהם עם לבדד ישכון) = אהבה תנצח = ויגדל משה ויצא אל אחיו (מימד אחר של הבודדות הלא טובה: משה אינו יכול להתגלות ולהפעיל את כחות נשמתו בלי לצאת אל אחיו, בלי לצאת לעולם הזה) = יבורכו המברכים (זה גם תיקון לבודדות: בכך שהאדם מברך את האחר הוא נתברך בעצמו)= לטב ולחיין ולשלם = סוף מעשה (האדם לבדו בבחי' במחשבה תחילה, אך עדין חייב להוריד את המחשבה לבחי' מעשה) = עלמא דקושטא (עולם האמת) = כוכב השחר = עזה כמות אהבה = ההופכי הצור אגם מים
לא טוב היות האדם = 519 = בעל הבית = אור חדש = בשם הוי-ה כי אמילם = הוא יגאל אותנו (שהכל ייראה לעיניו ענין אתערותא דלעילא שאינה מחייבת אותו להתמודד במעשה, כי זו כפירה וקליפה קשה מאוד) = ואין בלתך (שידמה שהוא יכול כבי' להידמות לבורא ית' באחדותו וביחידותו, וישיג בחי' "ואין בלתך") = חכמה א-להית = חתן וכלה (שלא יהיה הוא בעמצו חתן וכלה לבדו, הן במובן האנדרוגינוס הראשוני, הן במובן הזה שמסתפק בעצמו ולא רוצה ליטול עול אשה --- היות האדם לבדו = 513 = חתן כלה, וב-"לא טוב היות האדם" מצטרפת ו' החיבור) = חסד ואמת
לא טוב היות = 469 = עגלה ערופה (וכן, בתמורת שוים, "עגלה ערופה האדם לבדו"... - עגלה ערופה היא טקס כפרה על רצח שבו לא נודע מיהו הרוצח , והאדם בא בגילגול לכפר על עוונות של חיים קודמים שאינו יודע - אך כשהוא נושא אשה, כל התיקונים הופכים להנהגת חסדים ויש לו הזדמנות להיחלץ מבחי' עגלה ערופה) = כי לא בשמים היא (זה מסביר את ענין "לא טוב" וגו', כי על הארץ היא ובכלים של עולם העשיה צריך האדם לפעול, ולא להישמר בודד לבל יחטא או מחמת ביטול תורה וכו' אלא להתערב בעולמו)= הידים ידי עשו = הגדול והקדוש
היות = 421 = [ברא' ו,ח] ונח מצא חן בעיני הוי-ה = נכנס יין יצא סוד (יכול להיות שזרע שהוא חומר אמצעי בין גשמי לרוחני המגשם נשמות, ומקורו במוחין, משלו היין שנכנס ויצא סוד, והזרע נכנס ונעשית בריאה חדשה לגמרי) = אזמרה לא-להי בעודי = בדרך המלך נלך = הנך יפה אף נעים = הר חורב = ואחרי כן יצא אחיו = כי נר מצוה (ונר דהי' נשמה שמצוה להדליקה בעולם!) = מלחמה להוי-ה בעמלק = מעט מן האור = עמוד אש
לא טוב = 48 = גדולה = גליה = חם = מח = יובל = יבול
--------
כנגדו = 83 = המבול = חמלה = מחלה = אגלי טל = מזבח הוי-ה = ובלילה = בהמלו = בהמול = הלחם = נביאך = איביכם = מחלה = והחסד = טלטלה = כחגבים = המגלה
כף נון גימל דלת וו = 735 = הוי-ה א-להיך נתן לך נחלה = השקיני נט מעט מים = ותגל הארץ = פסח מצה ומרור = שלום ושמחה
עזר כנגדו = 360 = ש"ס = השכלה = כרפס = מה למעלה ממני = צער = שלל = שני = רוח חכמה ובינה (מתוך ישע' יא,ב המדבר על משיח: וְנָחָה עָלָיו, רוּחַ יְהוָה--רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת, וְיִרְאַת יְהוָה) = מים טהורים = יד ושם = חץ יעוף יומם = חלק א-לוה ממעל \\צריך לראות אותה, מאז שנקבעה לו משמים, כאילו כולה חלק א-לוה ממעל אשר ישלים אותו -- אע"פ שדוקא האדם "מתלבש" כבי' באשתו כדוג' חסד בגבורה וחכמה בבינה וד"ל\\ = הקרוב אליו = בקראי אליו = דיני טומאה וטהרה = הוי-ה גבור מלחמה =
= עזר כנגדו = 360 = = כמים לים מכסים \\ מתוך ישע' יא,ט: לֹא-יָרֵעוּ וְלֹא-יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל-הַר קָדְשִׁי: כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-יְהוָה, כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים --- \\ דוקא, העזר דהי' האשה היא לאדם כגוף לנשמה, כמים לים וד"ל \\
אז מה לפני "עזר כנגדו" (=כמים לים מכסים)?
לא ירעו ולא ישחיתו = 1088 = [תהי' קמה,יז] צדיק יהוה בכל־דרכיו וחסיד בכל־מעשיו = תשובה שלמה = שמירת נגיעה (דוקא, שמירת נגיעה עם כל אשה שאיננה העזר כנגדו ולא נתקדשה לו, זה ה-"לא ירעו ולא ישחיתו" שמתוכו בהיפוך סיבה ומסובב -בזכויות הפועלים למפרע, כי בפשט לא ירעו ולא ישחיתו *כי כבר* מלאה הארץ דעה וכו'- נוצרת בחי' גאולה אמתית כמים לים מכסים) = שומר מצוות
בכל הר קדשי = 671 = ארץ מצרים = עוד אבנך ונבנית (מתוך ירמ' לא,ג: עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל: עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ, וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים - הרומז שעוד תיבנה ותיכונן ירושלים עיה"ק דוקא "בכל הר קדשי"!) = יום הששי (לא ירעו ולא ישחיתו דוקא ביום הששי, בו אדם וחוה חטאו ואבדו את עולמם) = שרי-אלפים = לשון מרמה = לא תהיה לנו פליטה = אפר שמן = אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ (מתוך ישע' סג,יא: וַיִּזְכֹּר יְמֵי-עוֹלָם, מֹשֶׁה עַמּוֹ; אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם, אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ--אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ, אֶת-רוּחַ קָדְשׁוֹ --- מצודת דוד: איה השם וגו' - איה הוא השם בקרב משה את רוח הנבואה ) = הצל ראש אדם = אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד [אדנ-י במילוי] (שלמות המלכות המתוקנת במילוי שמה, דוקא "בכל הר קדשי") = 671 =
בכל הר קדשי = 671 = וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לא נֻכּוּ (מתוך שמות ט,לב במכת ברד: וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת, לֹא נֻכּוּ: כִּי אֲפִילֹת, הֵנָּה --- רש"י: כי אפילות הנה - מאוחרות ועדיין היו רכות ויכולות לעמוד בפני קשה, ואע"פ שנא' ואת כל עשב השדה הכה הברד יש לפרש פשוטו של מקרא בעשבים העומדים בקלחם הראויים ללקות בברד ומדרש רבי תנחומא יש מרבותינו שנחלקו על זאת ודרשו כי אפילות פלאי פלאות נעשו להם שלא לקו \\\ והחטה והכסמת = 564 = בהיסח הדעת = אהבת ציון = מדינת הלכה \ לא נכו = 107 = בני אדם = ביצה = הכל לטובה (אז אולי הם אכן נוכו, רק שצריכים להבין שגם זו לטובה ואז כאילו אין זו מכה) = מגן דוד \ כי אפילת הנה = 611 = תורה = רצוא ושוב = (תהי' לא,כה) חזקו ויאמץ לבבכם כל־המיחלים ליהוה = גמילות חסדים ) = 671 =
בכל הר קדשי = 671 = עַמּוּדָיו עָשָה כֶסֶף (מתוך שה"ש ג,י: עַמּוּדָיו, עָשָׂה כֶסֶף, רְפִידָתוֹ זָהָב, מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן; תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה, מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם - עשאם חסדים) = א-להי הרוחות = אהבי הוי-ה שנאו רע = אוהב עמו ישראל = דא היא סעודתא דדוד מלכא (שיש גאולה בזכות סעודת מלוה מלכה, וכן רמוז בפתיחתה שזוכים בה לבחינת "בכל הר קדשי") = צדקה מא-להי ישעו = מן המקדש לא יצא = דרך המדבר ים סוף = דבר הנשמע = והצנע לכת = חן המקום על יוצריו = יברכו לא-ל כל יצוריו
ואח"כ: כי מלאה הארץ דעה את הוי-ה = 908 = [תהי' קכז,ד] כחצים ביד־גבור כן בני הנעורים \\\ רש"י: כחצים ביד גבור - להלחם בם את אויביו; כן בני הנעורים - התלמידים שאדם מעמיד מנעוריו \ מצודת דוד: כחצים ביד גבור - ר"ל ובאמת שכר גדול הוא זה כי כמו החצים אשר המה ביד גבור עם שהחצים הרגו את מי עכ"ז הלא נראה לכל שלא החצים הם הממיתים כ"א הגבור אשר ירה אותם כן הבנים שהאדם מלמד בנערותו בעוד הכח בידו להדריכם בדרך ישרה הנה עם כי הבנים הם הדורכים בדרך ישרה עכ"ז נראה לכל שכל זה המה מעשה ידי אביהם להתפאר \\\ = אב הרחמן שמע קולנו = בדעת בבינה ובהשכל (זה האופן המושלם בו תתמלא הארץ דעה את ה', ומתחיל בדעת דהי' בבחי' נעשה, ומשם לבינה וחכמה בחי' נשמע)= האמת והדין והשלום (נפקא מינא פנימית מאשר מלאה הארץ דעה את ה') = הילדים אשר ברכני הוי-ה = והגישו אל הדלת או אל המזוזה = מאיש לוקחה זאת \\\
ד"א כי מלאה הארץ דעה את הוי-ה. מה מלאה הארץ טרם גילוי בחי' "עזר כנגדו"?
דעה את הוי-ה = 506 = אהבת חנם = אב"ג ית"ץ = עלינו לשבח = רבי נחמן בן פיגא \\ ואכן מלאה הארץ מחסידותו בשנים האחרונות!\\ = וקימנו והגיענו לזמן הזה \\הביטחון והודאות באשר דוקא לרגע הזה של הזיווג והיחוד התכליתי נוצרנו\\ = ככל העולה על רוחו \האדם מופקר חלי' ליצרו המסיט אותו לעשות ככל העולה על רוחו עד שנזדווג לעזרו כנגדו לתקן צורתו\ = עדות הוי-ה = עולם המחשבה \שגם שיך באופן חלק לעולם הרווקים, ומאז שיקח אשה יצטרך לעמול קשה להשיג קצת שהות בו\ = פרנסה וכלכלה = קדש הוא לכם = רמ"ח האברים \אשר יכול האדם להשיג את מידת הזהירות הקשורה לשס"ה מצוות ל"ת כשהוא שוהה בלי אשה, אך אי אפשר להשיג את מידת הזריזות הקשורה לרמ"ח מ"ע ללא עזר כנגדו\
לו עזר כנגדו = 396 = טיפה זעירה = למה יאמרו הגוים = לשם הוי-ה = וא-להינו מרחם = הבו להוי-ה בני אלים הבו להוי-ה כבוד ועז = מלכים עצומים = סופרים = ספורים = קהל יראים = מכשול = הושיעה
אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּו = 772 = שאלתיאל = באירוסין ונישואין = בבית משיח = בתשע
אעשה לו עזר = 689 = ברוך הבא מלך המשיח = מרגליות = תרנגול = נצח ישראל
אעשה לו = 412 = בית = "ויען איוב ויאמר" (הפסוק מופיע ט' פעמים בפרקים ג,ו,ט,יב,טז,יט,כא,כג,כו - וכן, 412 * 9 = 3708 = [במדבר כט, ב] ועשיתם עלה לריח ניחח ליהוה פר בן־בקר אחד איל אחד כבשים בני־שנה שבעה תמימם \פר + איל + ז' כבשים סה"כ ט', כמנין הופעות "ויען איוב ויאמר"\ = [בראשית יט, כב] מהר המלט שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד־באך שמה על־כן קרא שם־העיר צוער \וזה מקום מקלט ללוט מפני הפורענות אשר תרד על סדום --- צוער = 366 = שס"ה + 1 = השבטים = כבדהו וחשדהו = נשוי ) = ביקור חולים = דבר דבר (העשיה נעשית באמצעות הדיבור בבחי' אברא-כאדברא, ובכן יש דבר א' הנאמר בקול, ודבר ב' שהוא אותו דיבור א' מגושם עכשיו בנמצא) = סדר פסח = עמים רבים
אעשה = 376 = שלום = עשו = [שמות טו, יח] יהוה ימלך לעלם ועד = המצא מנוחה נכונה = מדבר סיני = נעורים = צופר = קרוע
\\\ אצל האשה כתוב "אעשה לו עזר כנגדו", אצל האדם כתוב "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו"
נעשה = 425 = חוט של חסד = יהדות = חוץ לארץ
נעשה אדם = 470 = [תהי' קמח,ב] הללוהו כל־מלאכיו הללוהו כל־צבאו = תנ"ך = שלמה המלך = חסד הוי-ה מלאה הארץ = יהי אור ויהי אור = לאהבה את הוי-ה = מקדש הוי-ה
{אעשה לו עזר = 689} - {נעשה אדם = 470} = 219 = אחרי = בעיני הוי-ה ואדם = למצא חן = גיור = טהרה ---> אחרי נעשה אדם = אעשה לו עזר \ נעשה אדם + למצא חן = אעשה לו עזר \ נעשה אדם + בעיני הוי-ה ואדם = אעשה לו עזר
נעשה אדם בצלמנו כדמותנו = 1214 = [איוב כא,יג] יבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו = [תהי' כה,ד] דרכיך יהוה הודיעני ארחותיך למדני = [תהי' קיז,ב] כי גבר עלינו חסדו ואמת־יהוה לעולם הללו־יה = דּוֹבֵב שִפְתֵי יְשֵׁנִים = וְכָל-יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין =
\\\\\ ---> התחלת דיון בענין "לוז"
= 1214 = וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה (מתוך שופט' א,כו: וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ, אֶרֶץ הַחִתִּים; וַיִּבֶן עִיר, וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז--הוּא שְׁמָהּ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה ; הפלא ופלא, אומר רש"י שם: הוא שמה עד היום - לא בלבלה סנחריב, ולא החריבה נבוכדנצר עכ"ד, דהי' שהעיר לוז נשארה ועמדה בכל חורבן, כדוגמת עצם הלוז -
שְׁמָהּ לוּז = 388 = הוי-ה ימלוך לעולם ועד = שלחן = חפש = לבוש אדם = אהבה שלמה = באהלי שם = הוי-ה צורי וגואלי = ונאמר אמן = וציון מכלל יופי = חדושי הלכה = חלמיש = מלך רחמן = מפחדים מפני הוי-ה = סוד שיח = שלח לך = שעה זו
לוז הוא שמה = 400 = [ויקרא כא,ד] לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו לְהֵחַלּוֹ = א-ל מלא רחמים = דרכי נועם = מחשבים = שנים = השמימה = אליהו הנביא זכור לטוב = מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם = איל אחר נאחז בסבך = בארץ הצבי = גזע ישי = הנשמה = ואין שכחה = טהור עינים = ידי עשו = לא יכבה בלילה נרה = מריה דעלמא
עד היום הזה = 152 [כאשר למ"ד ו"ו זי"ן = 153] = עין טובה = א-ל טוב וסלח = הא-ל המהולל = כן נזכה = לא יהיה בך אביון = מלכי וא-להי =צמח דוד
מהלך מעניין: שמה לוז = ה' ימלוך לעולם ועד (הצהרה בעלמא); לוז הוא שמה = א-ל מלא רחמים (הזכרת מידת חסד מלאה רחמים, מימנה תצמח בע"ה הגאולה ; עד היום הזה = א-ל טוב וסלח (בפועל, כבר בעולם העשיה, מלובש במציאות)
מהלך ב': ויקרא ה' ימלוך לעולם ועד, הוא שמה עד היום הזה
ויקרא שמה א-ל מלא רחמים (לא יכבה בלילה נרה) עד היום הזה
ד"א ויקרא שמה לוז הוא שמה; שמה = משה = 345 הוא ממוצע בין "בורא עולם" = 355 לבין "מלך מלכי המלכים" = 335 = הר סיני --- שמה שמה = 690 = בורא עולם מלך מלכי המלכים = צוה הוי-ה א-להינו אתכם (דהי' את היחוד) = להיות לו עם נחלה = ברוך אתה להוי-ה = זכות הרבים (הוא הגורם ליחוד עליון, זה למה "אתכם" צוה) = רעיתי = תמרים = וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם = וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה = שַׁאֲלִי-לָךְ כֵּלִים מִן-הַחוּץ {שאלי לך = 391 = ישועה; כלים מן החוץ = 299 = עבודה זרה \\ במקרה שלנו, מדובר על כלי קיבולת, דהי' משכי לכיוון הישועה האמתית כלי קיבולת, אנשים ונשים, שכעת מצפים לישועה מאיפה שהיא לא תבוא לעולם \\ = אור הלבנה ; מן החוץ = 199 = צדקה} = בְּרִית מֶלַח
ושמה לוז קדמוני הוא עוד נזכר אע"פ שיעקב שינה אותו, בברא' ח,יט: וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-אֵל; וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה
{\\הכל בלשון תמוה הצועק "דרשני"... לא קרא "למקום בשם" אלא קרא "את שם המקום", "ואולם" וכו'; ובכן, נחתוך את הכתב אחרת, ונקרא ו-"אולם לוז" היה שם העיר, על כך ש"אולם" נראה כמיותר לכתחי'\\
את שם המקום ההוא = 949 = אהבת ישראל = מלכות מלך המשיח [כאשר מלך המשיח = 453 = [תהי' ה,ב] אמרי האזינה הוי-ה בינה הגיגי = צדיק גמור = תמוז] = חידושי תורה = מנהיגות יהודית
שם המקום ההוא = 548 = [תהי' קמו,ב] אהללה יהוה בחיי אזמרה לאלהי בעודי = יו"ד ה"י וא"ו ה"י אל"ף למ"ד אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם (הוי"ה-בינה א"ל-חסד א"להים-גבורה במילוי) = 4 * 137 (= קבלה \\ 137 הוא מספר ראשוני ומספר טהור; וכן הקבוע של המבנה הדק והוא המייצב את הבריאה. הוא גם היחס בין המהירות הגבוהה ביותר במרחב של האור, לבין המהירות הגבוהה ביותר של החומר, של אלקטרון המימן) = אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ = אָז בָּנָה אֶת-הַמִּלּוֹא = שמא רבה = הֲיִפָּלֵא מֵיהוָֹה דָּבָר לַמּוֹעֵד
שם המקום = 531 = וְלא-יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה = אשריך = חסד גבורה נצח הוד יסוד [ו' ספי' ז"א חסר ת"ת ,כאשר "לראשונה" = ו' צרופי יה"ו כדלהלן] = ככלות הכל = תנועה = שראל = בשם א-להינו נדגל = הגואל ממות (ומדובר בלוז, שהמות אינה שולטת בה!) = למען יאריך ימים = זכר רחמיך הוי-ה = רעוא מן קדמך = שביבי אור
ההוא [צירוף שם אהו"ה שבכתר] = 17 = טוב
ההוא בית אל = 460 = נשמע = צדיק בן צדיק = קדושים = כּל יְמֵי הָשַּׁמָּה = מעשה אדם = בן ובת = זכות וחובה = קדש להויה = וְיָבֵשׁוּ מַטֵּה עֻזָּהּ = נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ = וַיָּבא גַם-הַנִּצָּב אַחַר הַלַּהַב = אדם נברא בצלם = בעל השמחה = הוי-ה איש מלחמה = החיים והשלום = השיבנו הוי-ה אליך [בחי' נשמע, מקבלים על מנת להשפיע, כאשר ונשובה בחי' אור חוזר בחי' נעשה, רק שהסדר הפוך בין נעשה ונשמע לבין השיבנו ה' אליך ונשובה, דא אחישנה אתערותא דלתתא ודא בעתה אתערותא דלעילא -אמנם גם הזעקה "השיבנו ה' אליך" לאתערותא דלעילא היא כבר בחי' אתערותא דלתתא בעצמה, רמוז בגי' "מעשה אדם" - עוד יותר: זה מרמז על ענין התבטלות האדם לפני הבורא: מעשה אדם אינו בטבעו כי אם בערך זעקת "השיבנו..." והכל מאתו ית'] = ואיש על דגלו = ויעמידם לעד לעולם = יודעי שמך = כבד את אביך = מפרי כפיך = נוטה שמים
בית-אל = 443 = באמת = בלהות = בתולה = קול קורא = גְּדלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ = יעקב בחר לו י-ה (יחוד מושלם מתוך התבטלות יעקב לבורא ית': יעקב עושה את רצון הבורא רצונו וקורא למקום "בית א-ל" כאשר בכך הוא בוחר-נבחר בבורא) = לציון ברנה = מביט לסוף דבר = עד אין חקר = על חן העיר
אולם לוז = 120 = אליהו הנביא = סוד הגאולה = מאין יבוא (זוהר ויחי ריד ע"ב: "רבי אבא אמר, לוז דא ירושלים עלאה, דאשראה שכינתא בינהא" - סוד הגאולה הוא שמאין תבוא) = בני נח;
ואולם לוז = 126 = הוי-ה ימלך = הוא מטיב הוא ייטיב = יבא דודי לגנו = ימלטהו הוי-ה [ע"כ ה' ימלך, הוא מטיב וגו', יבא וגו', ימלטהו וגו', כולם בלשון עתיד, לעתיד לבוא - סוד הוספת אות ו' של "ואולם", המכניסה את שם העיר למפרע אל תוך המהלך בו יעקב קורא לה בם בית-אל] = ענו = חטא העגל = חיבוק = עבדים = א א"ד אד"נ אדנ"י (י' אות' סוד מהלך תיקון המלכות, ובכן --->) = (---> השלמת בחי' ז"א:) 6 * י-הו (ו' צרופי יה"ו שבז"א) = מענה
שם העיר = 625 = הכתר = אל"ף דל"ת מ"ם (אד"ם במילוי) = ברוח הקדש = ההר הקדוש = חיים של ברכה = חירותא = יודעי העתים = יום חג המצות הזה = שערי גאולה
לראשונה = 586 = ירושלם = שופר = בחצות הלילה = גאולת עולם = גלה כבוד מלכותך = קדושי עליון = עצת הוי-ה (היא תקום!) = מלא שירה = לעלמא דאתי = ויאמינו בהוי-ה ובמשה עבדו (רמז לתורה שבכתב ותושב"ע) = דוד משיח צדקך = כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה = יו"ד סמ"ך ו"ו דל"ת (יסו"ד במילוי) = בְּמָקם קָדשׁ
לוז - למ"ד וא"ו זי"ן (בינה) = 154 = עולם הבא = א-להים חיים = אין בה מום = אל"ף ה"י וא"ו ה"י (אהו"ה) = מגדל עז = 7 * כ"ב
לוז - למ"ד ו"ו זי"ן (מלכות) = 153 = יסוד החיים = כי חג הוי-ה לנו = כי בא מועד
(8) רש"י על בראשית פרק כח פסוק יז
כי אם בית אלהים - א"ר אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא הסולם הזה עומד בבאר שבע ואמצע שיפועו מגיע כנגד בית המקדש שבאר שבע עומד בדרומה של יהודה וירושלים בצפונה בגבול שבין יהודה ובנימין ובית אל היה בצפון של נחלת בנימין בגבול שבין בנימין ובין בני יוסף נמצא סולם שרגליו בבאר שבע וראשו בבית אל מגיע אמצע שיפועו נגד ירושלים. וכלפי שאמרו רבותינו שאמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה. ועוד אמרו יעקב קראו לירושלים בית אל וזו *לוז* היא ולא ירושלים ומהיכן למדו לומר כן אומר אני שנעקר הר המוריה ובא לכאן וזהו היא קפיצת הארץ האמורה בשחיטת חולין שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל וזהו ויפגע במקום וא"ת וכשעבר יעקב על בית המקדש מדוע לא עכבו שם איהו לא יהיב לביה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו ומן השמים יעכבוהו איהו עד חרן אזל כדאמרינן בפרק גיד הנשה וקרא מוכיח וילך חרנה כי מטא לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו. יהב דעתיה למהדר וחזר עד בית אל וקפצה לו הארץ (בית אל לא זה הוא הסמוך לעי אלא לירושלים ועל שם שהיתה עיר האלהים קראה בית אל והוא הר המוריה שהתפלל בו אברהם והוא השדה שהתפלל בו יצחק וכן אמרו בסוטה לכו ונעלה וגו' לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקראו בית אל ע"כ פרש"י מדוייק
רבנו בחיי על בראשית כח,יט:
(48-49) רבנו בחיי על בראשית פרק כח פסוק יט
(יט) ואולם לוז שם העיר לראשונה. המקום שקראו בית אל והוא ירושלים, מה היה הצורך להודיענו שנקרא לוז מתחילה ומה תועלת המגעת אלינו מזה. ויתכן לומר כי בא הכתוב לרמוז לנו בשם הזה כי מזה התחיל העולם להשתכלל ולהתחדש, והנה הוא ראשית הבריאה והחידוש, ועל כן גילה לנו כי שם העיר לראשונה *לוז* מלשון לוז השדרה באדם, שממנו עתיד להתנער ולהתחדש ולהברא לתחית המתים, כי כשם שפלא החידוש הזה היה משם כך פלא של תחית המתים יתחיל משם, וכבר ביאר דוד המלך ע"ה הענין הזה ואמר כי בריאת הארץ גם בריאת הנפש והגוף הכל מהאמצעית היא ציון, וזהו שאמר אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ וגו' (תהלים נ, א), מציון מכלל יופי וגו' (שם, ב), יקרא אל השמים מעל וגו' (שם, ד): עכ"ל
(50) רבנו בחיי על בראשית פרק ל פסוק לז
(לז) מקל לבנה. מקל של לבנה והוא ארז מעצי הלבנון כלומר מטה של לבנה לח. ולוז וערמון, פירושו מקל מאילן ששמו *לוז* והוא שקדים, ומאילן ערמונים: עכ"ל
(54) חזקוני על בראשית פרק כח פסוק יא
ויקח מאבני המקום - מאבני המזבח שיצחק אביו נעקד עליו ופרש"י שכולן נעשו אחת ונמצא באגדה רמז לו בהן שתהא מטתו שלמה. וי"מ ויקח אבן אחת מתוך אבני המקום והיינו דכתיב לאלתר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו.
וישכב במקום ההוא - ולא על כרים וכסתות אף על פי שהיה קרוב לעיר כדכתיב, ואולם לוז שם העיר לראשונה. אלא לפי שהיה רוצה להשכים בבקר כדכתיב וישכם אברהם בבקר. ואם היה מתאכסן בתוך העיר לא היה יכול לצאת בהשכמה שהשערים סגורים. ד"א לכן שכב חוץ לעיר לפי שמקום מבוא העיר היה נעלם כדכתיב בשופטים גבי *לוז*, הראנו נא מבא העיר, ולא היה יכול אדם לעמוד על פתחה. עכ"ל
(92) שפתי כהן על בראשית פרק ב פסוק כג
זאת הפעם עצם מעצמי וגו'. היה לו לומר צלע מצלעי אלא שאותו צלע לוקח עם חצי חוליא של השדרה שהוא העצם שממנו מתהוה שהוא *לוז*, ולזה אמר עצם מעצמי שאני מתהוה ממנו, ולזה תמצא אפילו בבהמות שתים עשרה צלעות בימין ואחת עשרה בשמאל, וכדי שלא תהיה הבהמה בשלימות ומין האדם בחסרון נחסר גם בבהמה אפילו שנקבתו לא נקחה מצלעו: עכ"ל
(93) שפתי כהן על בראשית פרק כח פסוק יח
ויקח את האבן. דע כי קודם אמר ויקח מאבני המקום כלומר אבן מאבני המקום, ודרך המקרא לקצר, או לא רצה לומר אבן כדי שלא להפריד לזה אמר ויקח מאבני המקום משבעה אבני הבנין, וישם מראשותיו רצה לעשותה מרכבה למה שלמעלה ממנה, וזה וישכב במקום ההוא אחר שעשאה מרכבה כמו שאמר הכתוב ויקח את האבן וישם אותה מצבה שעשה בית קיבול לקבל שפע היורד, וזהו ויצוק שמן על ראשה, ולזה רמזו ז"ל שאמרו (שוחר טוב תהלים צ"א) שאחר שנזדמן לו שמן ויצק על ראשה נפתחה הארץ וירדה האבן עד עמקי תהום ונעשית סניף לארץ ועליה היכל ה' עומד ונקראת אבן השתיה שממנה הושתת העולם עד כאן. הרי שאחרי שיצק שמן על ראשה נפתחה הארץ כלומר אחר שהמשיך לה מלמעלה ירדה וכו', אבן אב ן' והבן. ויקרא שם המקום ההוא בית אל, שעשאה בית דירה ואולם *לוז* במספר קטן י"ו, שהיתה בחק בעלה כמו היו"ד בתוך הוי"ו והוא המשיכה ובנה לה בית, ורצה לעשות זיווג של מעלה קודם זיווגו: עכ"ל
(96) שפתי כהן על דברים פרק לב פסוק נ
ויכננך, ויכן נ"ך שבעים נפש, שבעים סנהדרין, שבעים שרים, אביך יגדך, שבעים, שבעים זקנים שהן שבעים סנהדרין. זקניך ויאמרו לך ראשי תיבות לוז, עיר אחת יש ששמה *לוז* שאין מלאך המות שולט בה ובאין כולם לכלל זקנה: עכ"ל
(120) ספר אהבת יהונתן על בראשית פרק ב פסוק ח
ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר. הוא היה מן ארץ הנשארת מעולם התהו כמו *לוז* הדרים שם אינם מתים. כך היה עדן. ומשם היה אבן שתיה ומשם ישיגו אורחות חיים וכל מדען ולכך כתיב מקדם. היינו מעולם שהיה קודם זה העולם. כאומרם שעדן היה קודם לעולם ומשם יכולים להשיג עד נ' שערי בינה וזה עדן. עד חמשים מגיע ההשגה ותענוג עליון. והוא נון כפול בנגלה ונסתר. ולכך הוא בכלל מאה שערים. וימצא יצחק מאה שערים. אבל אחר שקלקל אדם ונפרד נון מעד ונעשה נע ונד. ועדן היה מעולם התהו לכך נאמר עדן גן אלקים הכל במדת הדין אבל אח"כ בעולם התיקון נאמר ויטע ד' אלקים גן בעדן במידת הרחמים: עכ"ל
(147) ספר פרדס יוסף על ספר בראשית פרק כח פסוק יט
[ט] ואולם לוז שם העיר לראשונה (כ"ח, י"ט). ובמדרש [ב"ר ע"ו, ב] ויירא יעקב מן המות ותמוה. ובספר מצודת דוד כתב עפ"י מה שנאמר טעם שלא ישן יעקב י"ד שנה בבית עבר, משום שלא רצה לטעום טעם מיתה שהשינה אחד מס' במיתה [ברכות נ"ז ע"ב] ויעקב לא מת [תענית ה ע"ב], וא"כ קשה מפני מה ישן כאן. ואמנם לפי מה שמסיים ואולם *לוז* וגו' וידוע מאמר חז"ל [ב"ר ס"ט, ח] אין מיתה בלוז, וכשרצה לישן שם לא עלה שום יראה על פניו ממיתה, אבל כשהקיץ וראה שזה בית אל ולא לוז ירא מן המיתה:
ועיין ביורה דעה (סימן שכ"ד בש"ך סק"ב) דשיעור חלה מ"ג ביצים וחומש כמנין חלה, ולרמז חומש יש ה' בסוף תיבת חלה, שהרי אי אפשר לכתוב ה' במנין מ"ג אלא בתיבת חלה, שהרי מיד כשתקח בידך מנין ה' נשאר בידך מנין ל"ח והרי חלה עכ"ל. וצ"ע להבין דבריו:
וביערות דבש (ח"ב דרוש ד' דף ע"ב ד"ה אבל] כתב עפ"י הפסוק ויקרא שמו בית אל ואולם שם העיר לוז לראשונה, וקשה דמה בא לומר מה שהיה שמו קודם, וגם למה נקרא לוז:
וי"ל עפ"י המדרש [שוח"ט פ"א-ב] דאברהם קראו הר ויצחק שדה ויעקב בית, כי הם חשבו כי מקום מקדש לרוב קדושתו אינו ראוי לישוב אדם רק לשרידים, וגם זה בזמן מזמנים כאשר הוא באמת קדושת קודש קדשים, ולכך קראו הר ושדה מובדל מישוב בני אדם, אמנם יעקב שישן שם השיג ברוח הקודש שזה יהיה בית לכל באי שם, ושם יקבל ה' תפילתם, וכן שלמה אמר [מלכים א' ח, מ"א] אפילו נכרי יכול לבוא לשפוך שיחו לפני ה', ולכך קראו בית מקום משכן לבני אדם, ולוז שרשו נבדל. וזה פירוש ויקרא שמו בית אל, יעקב שהרגיש בנבואה שזה יהיה לבני אדם, ואולם בראשונה חשבו שמקום נבדל וקראוהו לוז, לכך ג"כ מקום שאין מלאך המות שולט נקרא לוז שנבדל משאר ערים: עכ"ל
(161-162) רד"ק על שופטים פרק א פסוק כו
(כו) ארץ החתים - אינו החתים משבע אומות:
הוא שמה עד היום הזה - לפי שקרא לה שם העיר האחרת אמר כי באותו השם שקרא לה קוראים לה עד היום הזה לוז ובדרש היא שמה עד היום הזה תניא היא *לוז* שצובעין בה תכלת היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה בא נבוכד נצר ולא החריבה ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בתוכה אלא זקנים שבה בזמן שדעתם קצה להם מוציאין אותם חוץ למחנה והם מתים:
(339) ספר עץ הדעת טוב - פרשת ויצא
האמת הוא כי עדיין צריך שתקרא העיר ירושלים *לוז* על שם תחיית המתים כמו שנבאר וזה השם יהיה לך לראשונה טרם שתקרא בית אל, ומה שתקרא לוז על שם תחיית המתים הטעם הוא לב' סיבות הא' כי קודם לכן היתה המיתה מצויה בכל העולם זולתי בעיר הנק' לוז בס' שופטים אשר ארז"ל כי לא נכנס בה מלאך המות בעולם ועל שם הזה תהיה עיר. ירושלים נק' גם היא לוז, והסיבה הב' במה שנז' בס' הזוהר כי תחיית הגוף מתחיל מן החוליא של השדרה הנק' לוז והוא כשאור אל העיסה והוא עצם קיים לעולם ואינו נרקב לעולם ונק' בתואל הארמי מפדן ארם וכאשר לא קרקפתא דלא מנח תפילין ואין קשר תפילה של ראש נקשר שם בעצם תחיה כלל ויען בו תלויה התחי נק' זמן התחיה לוז ע"ש העצם ההוא ונודע כי התחיה תהיה בעמק יהושפט סמוך לחומת ירושלים ושם יקומו כל המתים במשפט ולכן שם העיר ירושלים תקרא אז לוז כי בה תהיה עיקר תחיית המתים:
(301) ספר קהלת יעקב - ערך לו
לוז זה העצם אינו נהנה כי אם מסעודת שבת, ולא היה לו הנאה מאכילת עץ הדעת, ידי משה בבראשית רבה פרשה כ"ח:
לוז סוד עצם שהוא מאחורי עורף במקום קשר תפילין, והעצם הלז אינו מתרקב וממנו יתגדל הגוף לעתיד והוא רומז לבחינת לאה שהיא אחורי עורף במקום קשר תפילין, והוא סוד הד' דקשר, ועל כן לאה נקרא לוז והוא סוד לאה דאצילות, כי לאה דבריאה נקרא בית אל, כמו שכתבתי בערך בית אל, מהרב בליקוטי תורה שופטים (ד"ה ודבורה אשה):
ב' סוד עצם לוז הוא סוד הבלא דגרמי מבחינת אלהים דקטנות המרחף על הקבר, והוא מבחינת נפש שהוא מבחינת אלהים, על כן *לוז* גימטריא חצי אלהים, כי בזמן שיהיה אלהים שלם אז יהיה בסוד אלהים חיים, עמק המלך שע"ה פנ"א, ועיר לוז הוא גם כן מבחינה זו, על כן אין מלאך המות שולט בה עמק המלך שם:
ג' לוז היא בחינת גבורה זוהר ויצא קס"א ע"ב, קס"ב ע"א (בסתרי תורה), ויש לומר כי הגבורה יונקת ממילוי ס"ג שבבינה מילוי ס"ג ו' אותיותיו גימטריא לוז:
לוז סוד העיר לוז שאינו שולט בה מלאך המות, כתב בזוהר תרומה דף קנ"א קנ"ב הטעם כי כל העולם נברא על ידי צירוף אותיות ונסתיימו באות יוד, ובמקום הזה שולט אות טית שהוא אות דחיים של עולם הזה, ומה שלא נבנה המקדש במקום הזה תירץ כי המקדש צריך להיות במקום חיי עולם הבא מכוון נגד שער השמים:
לוז עיין פנים מה שכתבתי מעצם לוז שהוא מאחורי העורף במקום קשר תפילין, ומדברי רבינו נראה שהוא בסוף השדרה והוא עיקרו ושרשו של אדם, וממנו נתהוה האדם בעצם הטיפה והוא המקבל עונג ועונש אחר מיתת האדם ושורשו הוא מעצם השמים, והמקובלים קראוהו שקד ואינו נהנה רק מסעודת שבת, ויש אומרים רק מיין הבדלה, ודעת אחרים שאינו נהנה כלל מאכילה ושתייה, ובמדרש הנעלם (תולדות קל"ז.) שהוא בשדרה ונקרא רמאה דלא סביל טעמא דמזונא והוא גם כן תקיף
(301) ספר קהלת יעקב - ערך לו
משאר גרמי. ודעת ר"מ קורדווארו וכן הביא בעל צרור המור בשם הרמב"ם שעצם הלז הוא תחת מוח האדם בפנימיות הגולגולת ואינו דבוק בו, אלא הוא עצם קטן כשעורה והוא עגול קרוב אל המרובע, ובו חוטי דם כדמות קורי עכביש מסובכים אלו באלו, ובאותן הוורידים מיוסדים ה' חושים שבאדם, ועיין מזה עוד במעבר יבק מאמר ב' פרק ו':
(224-225) ספר בניהו בן יהוידע על סוטה דף מו/ב
לכך נקראת *לוז*, דאותיות לוז במילואם כזה למ"ד ו"ו זי"ן, הנה אותיות המלוי הם אותיות דמיון, לרמוז מקום זה הוא דמיון למדור הקדושה שלמעלה
(189) רש"י סנהדרין דף יב/א
דברים הנעשים בלוז - תכלת בלוז עושין אותה, כדאמרינן בסוטה (מו, ב), היא *לוז* שצובעין בה תכלת:
*לוז*. אל ילזו מעיניך נצר תושיה (משלי ג, כא.), פירוש אל יסורו ואל ינטו מנגד עיניך. והנפעל כי תועבת י"י נלוז (שם ג, לג.). וכן ותבטחו בעשק ונלוז (ישעיה ל, יב.), פירושו ובדבר נלוז, כלומר במשפט מוטה, על דרך והעיר מלאה מטה (יחזקאל ט, ט.). ורבי יונה פירש ונלוז שם. ונלוזים במעגלותם (משלי ב, טו.). והכבד אל יליזו מעיניך שמרם בתוך לבבך (שם ד, כא.), והדגש תמורת הנח כמו שבא גם כן וילינו (במדבר יד, לו.). ומזה הענין השם משרש לזה ולזות שפתים הרחק ממך (משלי ד, כד.). ולוז וערמון (בראשית ל, לז.), הוא שקורין לו בלע"ז אווילניי"ר ורבינו סעדיה ז"ל פירוש לוז שקדים בעבור שנקראו כן בלשון ישמעאל. וכן בתרגום ירושלמי תרגום שקדים לוזים:
(210) מהרש"א על סוטה דף מו/ב
שמה לוז היא שמה עד היום כו' בא סנחריב ולא בלבלה כו'. גבי סנחריב קאמר בלבלה וגבי נ"נ קאמר החריבה עי' בתוס' פ"ק ונראה מדקרא שם אותה עיר שבנה לוז כשם אותה העיר שהראה להם מבואה משמע ליה אותה העיר שבנה ג"כ מבואה לא ידעו העולם דלכך נקראת *לוז* כדאיתא במדרש דלוז א' היה עומד שם ע"פ המערה ונכנסין דרך הלוז כו' כפירש"י בספר שופטים ולכך לא יוכלו לה סנחריב ונ"נ שלא ידעו מבואה. וקאמר גם למלאך המות אין לו רשות כו'. ואולי דיצא להם דבר זה רמז מקרא דכתיב וילך האיש ארץ החתים גו' דלפי פשוטו ארץ בני חת מז' אומות קאמר ומתוך המקרא משמע דכבשו ישראל כל ז' עממים וע"כ דרשו ארץ החתים ע"ש ארץ החיים וחתים כמו חיתם ואותיותיו המ"ת ח"י פי' הראוי למות לפי שנותיו חי עדיין והיינו שבאותה ארץ חיים לעולם ואין מלאך המות שולט בם ואדם אחר לא יוכל להציל בהם לילך לשם כדאמרינן בפ' החליל בהנך עבדי שלמה רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ליה:
\\\\\ ---> סוף (בינתיים) דיון בענין "לוז"
-----------------------
{אעשה לו עזר כנגדו = 772} + {נעשה אדם בצלמנו כדמותנו = 1214} = 1986 = [ישע' י,ז] והוא לא־כן ידמה ולבבו לא־כן יחשב כי להשמיד בלבבו ולהכרית גוים לא מעט = [ישע' מ,לא] וקוי יהוה יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו = [מ"ב י,יב] ויקם ויבא וילך שמרון הוא בית־עקד הרעים בדרך = [מ"ב יב,טו] כי־לעשי המלאכה יתנהו וחזקו־בו את־בית יהוה = [שמ' כד,ט] ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל = 1986 =
= 1986 = [תהי' קג,כ] ברכו יהוה מלאכיו גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו (מצודת דוד: לשמוע - ר"ל לא יעשו בעבור קבול שכר כי עושים דברו בעבור לשמוע בקול דברו וזה כל מגמתם )
ברכו הוי-ה = 254 = נדר = חומר = צדיקים = רומח = רחום = עוד יוסף חי = קים לעד = א-דני ילעג למו = אנא הוי-ה עננו = וכל בניך למודי הוי-ה = חננו הוי-ה חננו = לעולם חסדו = ואברככה = דרכיך
מלאכיו גברי כח עשי דברו = 942 = [דה"א א,ד] נח שם חם ויפת = אדם קין הבל שת = בית כנסת = מידת חסידות = מתוקים מדבש = דרך התשובה = ויצעקו בני ישראל אל הוי-ה = יזכנו לימות המשיח = מלא משאלות לבי לטובה = הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ (מתוך שמ' לג,יג: וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ; וּרְאֵה, כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה) = וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים = וַיָּקֵא אֶת-יוֹנָה אֶל-הַיַּבָּשָׁה
לשמע בקול דברו = 790 = נשמה נשמה = אברהם אבינו בהר המוריה = אשר ברא א-להים = מפני דרכי שלום = לעולמי עד תמלוך בכבוד = לחרות עולם = כי מענה רך ישיב חמה = כאורות מאופל = וארך ימים תבונה (מתוך איוב יב,יב: בישישים חכמה, וארך ימים תבונה) = את מי אשלח (מתוך ישע' ו,ח: וָאֶשְׁמַע אֶת-קוֹל אֲדֹנָי, אֹמֵר, אֶת-מִי אֶשְׁלַח, וּמִי יֵלֶךְ-לָנוּ; וָאֹמַר, הִנְנִי שְׁלָחֵנִי)
[ברא' ב,יח] וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ = 1702 =
= אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנכִי הוֹלֵךְ ( \\ בכך שאני מקבל את העזר כנגדי, אני זוכה לכך שא-להים עמדי וגו' \\ כאשר "א-להים עמדי" = 210 = חבר = [נחמיה י, יד] הודיה בני בנינו = דור = ורד = עצים = צלילים = קלף = רחב = מלך כסיל ; "ושמרני" = 606 = רות = [איכה ג, מו] פצו עלינו פיהם כל־איבינו = [תהילים קלו, יז] למכה מלכים גדלים כי לעולם חסדו = אין יאוש בעולם כלל = דברת = דרום אמריקה = השר מיכאל = מה איכפת לך = תור = מבצע קדש = ל"ף ל"ת ו"ן ו"ד \החלק הנעלם במילוי של שם אדנ"י\ ; ) = 1702 =
= בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדנָי יֱהוִה שָׁם יַעַבְדֻנִי (כאשר "הַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל" = 1032 = [תהילים קג, ח] רחום וחנון יהוה ארך אפים ורב־חסד = בית שערים = חכמה שלאחר המעשה = (מתוך תהי' פה,יא: חסד ושלום נפגשו...) צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ (צדק ביסוד דנוק' ושלום ביסוד דז"א) = וַתַּעֲבר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו = וְהִנֵּה רֶכֶב-אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ ; "בהר מרום ישראל" = 1034 = [בראשית יט, ז] ויאמר אל־נא אחי תרעו = [תהילים קה, יד] לא־הניח אדם לעשקם ויוכח עליהם מלכים = יערות-הגשם = נפלאתה אהבתך לי = זכר-ונקבה-ברא-אתם = וְרוּחַ אֱלהִים מְרַחֶפֶת = ובן שמנת ימים ימול = וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים = כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ-אָוֶן = אִישׁ אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ ) = 1702 =
= [איוב ח, יט] הן־הוא משוש דרכו ומעפר אחר יצמחו
= [איוב כד, ז] ערום ילינו מבלי לבוש ואין כסות בקרה
= [דברי הימים א׳ ד, כח] וישבו בבאר־שבע ומולדה וחצר שועל
= [דברי הימים ב׳ כ, לג] אך הבמות לא־סרו ועוד העם לא־הכינו לבבם לאלהי אבתיהם
ויאמר הוי-ה א-להים = 369 = אהבה שנאה = העם הפלסטיני
\\\ לא כתוב "עקב לא טוב.... אעשה לו עזר" וגם לא "בגלל שלא טוב... אעשה" וגו' אלא אפשר לחשוש שאין כאן ממש ענין סיבה ומסובב בין שני המשפטים: מצד אחד נודע אשר לא טוב היות האדם לבדו, ומאידך גיסא, יעשה הוי-ה א-להים להאדם עזר כנגדו, כאשר הקשר בין שני הדברים אינו מוכרח מן הכתוב \\\
-----------
לבדו = 42 = מ"ב (מסע מתמיד אל הנחלה ואל המנוחה)
לבדו במילוי דנוק': למ"ד בי"ת דל"ת ו"ו = 932 = [תהי' קיט,יב] ברוך אתה הוי-ה למדני חקיך = מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חיב = עץ הדעת טוב ורע
לבדו מילוי דז"א: למ"ד בי"ת דל"ת וא"ו = 933 = כבראשית = [דה"א טז,יד \ תהי' קה,ז] הוא יהוה אלהינו בכל־הארץ משפטיו
האדם לבדו = 92 = הוי-ה בדין = בדיעבד = במים = בני יהודה = כיבוד אב ואם (יכול שזה שהוא לבד ומנוע מזרע סותר עיקרון במצוות כיבוד אב ואם, כי בכך שהוא נמנע מזרע לעצמו הוא גם מונע מהוריו המשך)
היות = 421 = [ברא' ו,ח] ונח מצא חן בעיני הוי-ה (וזה כאשר הוי-ה בדין -האדם לבדו- כי דוקא מצא חן כאשר צד שמאל גזר על כל הבריאה) = נכנס יין יצא סוד (יכול להיות שזרע שהוא חומר אמצעי בין גשמי לרוחני המגשם נשמות, ומקורו במוחין, משלו היין שנכנס ויצא סוד, והזרע נכנס ונעשית בריאה חדשה לגמרי) = אזמרה לא-להי בעודי = בדרך המלך נלך = הנך יפה אף נעים = הר חורב = ואחרי כן יצא אחיו = כי נר מצוה (ונר דהי' נשמה שמצוה להדליקה בעולם!) = מלחמה להוי-ה בעמלק = מעט מן האור = עמוד אש
[הא יוד ואו תאו (היות במיל' ז"א) = 446 = מו"ת (לא טוב מות אדם לבדו, שלא משאיר זרע ואין תלמידים ורעים להספידו) = האמת = זוג משמים = חסד שבחסד = כן עשו = לשמוע (לא טוב לשמוע האדם לבדו, כי לא יתפוס, באשר נעשה ונשמע ומתן תורה תלוים במספר ס' ריבוא) = שה לעולה (עולה נאכלת כולה, ולא טוב שה לעולה האדם לבדו, כאשר אין לו מה להעלות לה' מעמלו ועשייתו על הארץ) = עלה מן המדבר = אגרא רמא (וגם לא טוב אגרא רמא האדם לבדו, שישים ויחשב את עצמו פרוש ומרוחק מהבריות לגמרי) = במקדש (ובכן, גם במקדש אין מה לעשות לאדם לבדו כי צריך רוב עם לעשות במרומים) = בצל כנפיך יחסיון = הוי-ה למבול ישב = הבט משמים = וינפש (לא טוב בחי' וינפש לאדם לבדו, כי לא טובות תהיינה הפירות מנפישת האדם שאין לא בת זוג כי כל עוד אין לו בת זוג ולא הקים בית אין לו זמן לנפוש אלא ילך ויבקש אחר זיווגו ורק אח"כ ינוח עם אשתו) = וירבו ויעצמו (אם זה מדובר על אדם לבדו, זה רק יכול להיות התנפחות האנוכיות שלו, ויהיה רביית שוא) = כי קדש הוא (לא טוב, כי קדש הוא, האדם לבדו - ואם הוא קדוש אסור לו להיות לבד באשר הוא חיב להשפיע מקדושתו לעולמו) = לך נאה לשבח = פני המנורה = מרור = פישון = הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים ]
\\\ ובכן, לא טוב היות האדם לבדו = לא טוב היות הוי-ה בדין = לא טוב, כי נר מצוה, האדם לבדו = עגלה ערופה האדם לבדו = כי לא בשמים היא בדיעבד = .... \\\
היות האדם לבדו = 513 = בני ישמעאל = בשורה = חתן כלה (היות האדם לבדו זה אף פעם לא מחמת שלא תהיה מוכנה לו עזר כנגדו אלא בעקבות כל דחיה או עיכוב אחר, באשר זיווגו קים אמנם מאיזושהי סיבה היא בהסתר ובהעלם; ובכן, יש חתן ויש כלה, אבל אין ו' החיבור ביניהם) = נס גדול היה שם
טוב היות האדם לבדו = 530 = דוד יונתן (אהבה כזו גדולה בין רעים כדברי דוד בש"ב א,כו "צַר-לִי עָלֶיךָ, אָחִי יְהוֹנָתָן--נָעַמְתָּ לִּי, מְאֹד; נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי, מֵאַהֲבַת נָשִׁים" היא יחודית ונשגבת מאוד, עד כדי להשלים ולתקן את האדם מעל למה שאהבת אשה תתקן, ובכן, בכזה מצב, אף "טוב היות האדם לבדו") = חבצלת = יסוד שבנצח = נצח שביסוד (נצחון גמור על היצר, מידת הנצח מולכת על היסוד ושומרת עליו אע"פ שהוא בלי אשה) = כל המוסיף גורע = עץ רענן
לא טוב היות האדם לבדו = 561 = כישראל (שהם עם לבדד ישכון) = אהבה תנצח = ויגדל משה ויצא אל אחיו (מימד אחר של הבודדות הלא טובה: משה אינו יכול להתגלות ולהפעיל את כחות נשמתו בלי לצאת אל אחיו, בלי לצאת לעולם הזה) = יבורכו המברכים (זה גם תיקון לבודדות: בכך שהאדם מברך את האחר הוא נתברך בעצמו)= לטב ולחיין ולשלם = סוף מעשה (האדם לבדו בבחי' במחשבה תחילה, אך עדין חייב להוריד את המחשבה לבחי' מעשה) = עלמא דקושטא (עולם האמת) = כוכב השחר = עזה כמות אהבה = ההופכי הצור אגם מים
לא טוב היות האדם = 519 = בעל הבית = אור חדש = בשם הוי-ה כי אמילם = הוא יגאל אותנו (שהכל ייראה לעיניו ענין אתערותא דלעילא שאינה מחייבת אותו להתמודד במעשה, כי זו כפירה וקליפה קשה מאוד) = ואין בלתך (שידמה שהוא יכול כבי' להידמות לבורא ית' באחדותו וביחידותו, וישיג בחי' "ואין בלתך") = חכמה א-להית = חתן וכלה (שלא יהיה הוא בעמצו חתן וכלה לבדו, הן במובן האנדרוגינוס הראשוני, הן במובן הזה שמסתפק בעצמו ולא רוצה ליטול עול אשה --- היות האדם לבדו = 513 = חתן כלה, וב-"לא טוב היות האדם" מצטרפת ו' החיבור) = חסד ואמת
לא טוב היות = 469 = עגלה ערופה (וכן, בתמורת שוים, "עגלה ערופה האדם לבדו"... - עגלה ערופה היא טקס כפרה על רצח שבו לא נודע מיהו הרוצח , והאדם בא בגילגול לכפר על עוונות של חיים קודמים שאינו יודע - אך כשהוא נושא אשה, כל התיקונים הופכים להנהגת חסדים ויש לו הזדמנות להיחלץ מבחי' עגלה ערופה) = כי לא בשמים היא (זה מסביר את ענין "לא טוב" וגו', כי על הארץ היא ובכלים של עולם העשיה צריך האדם לפעול, ולא להישמר בודד לבל יחטא או מחמת ביטול תורה וכו' אלא להתערב בעולמו)= הידים ידי עשו = הגדול והקדוש
היות = 421 = [ברא' ו,ח] ונח מצא חן בעיני הוי-ה = נכנס יין יצא סוד (יכול להיות שזרע שהוא חומר אמצעי בין גשמי לרוחני המגשם נשמות, ומקורו במוחין, משלו היין שנכנס ויצא סוד, והזרע נכנס ונעשית בריאה חדשה לגמרי) = אזמרה לא-להי בעודי = בדרך המלך נלך = הנך יפה אף נעים = הר חורב = ואחרי כן יצא אחיו = כי נר מצוה (ונר דהי' נשמה שמצוה להדליקה בעולם!) = מלחמה להוי-ה בעמלק = מעט מן האור = עמוד אש
לא טוב = 48 = גדולה = גליה = חם = מח = יובל = יבול
--------
כנגדו = 83 = המבול = חמלה = מחלה = אגלי טל = מזבח הוי-ה = ובלילה = בהמלו = בהמול = הלחם = נביאך = איביכם = מחלה = והחסד = טלטלה = כחגבים = המגלה
כף נון גימל דלת וו = 735 = הוי-ה א-להיך נתן לך נחלה = השקיני נט מעט מים = ותגל הארץ = פסח מצה ומרור = שלום ושמחה
עזר כנגדו = 360 = ש"ס = השכלה = כרפס = מה למעלה ממני = צער = שלל = שני = רוח חכמה ובינה (מתוך ישע' יא,ב המדבר על משיח: וְנָחָה עָלָיו, רוּחַ יְהוָה--רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת, וְיִרְאַת יְהוָה) = מים טהורים = יד ושם = חץ יעוף יומם = חלק א-לוה ממעל \\צריך לראות אותה, מאז שנקבעה לו משמים, כאילו כולה חלק א-לוה ממעל אשר ישלים אותו -- אע"פ שדוקא האדם "מתלבש" כבי' באשתו כדוג' חסד בגבורה וחכמה בבינה וד"ל\\ = הקרוב אליו = בקראי אליו = דיני טומאה וטהרה = הוי-ה גבור מלחמה =
= עזר כנגדו = 360 = = כמים לים מכסים \\ מתוך ישע' יא,ט: לֹא-יָרֵעוּ וְלֹא-יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל-הַר קָדְשִׁי: כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-יְהוָה, כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים --- \\ דוקא, העזר דהי' האשה היא לאדם כגוף לנשמה, כמים לים וד"ל \\
אז מה לפני "עזר כנגדו" (=כמים לים מכסים)?
לא ירעו ולא ישחיתו = 1088 = [תהי' קמה,יז] צדיק יהוה בכל־דרכיו וחסיד בכל־מעשיו = תשובה שלמה = שמירת נגיעה (דוקא, שמירת נגיעה עם כל אשה שאיננה העזר כנגדו ולא נתקדשה לו, זה ה-"לא ירעו ולא ישחיתו" שמתוכו בהיפוך סיבה ומסובב -בזכויות הפועלים למפרע, כי בפשט לא ירעו ולא ישחיתו *כי כבר* מלאה הארץ דעה וכו'- נוצרת בחי' גאולה אמתית כמים לים מכסים) = שומר מצוות
בכל הר קדשי = 671 = ארץ מצרים = עוד אבנך ונבנית (מתוך ירמ' לא,ג: עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל: עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ, וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים - הרומז שעוד תיבנה ותיכונן ירושלים עיה"ק דוקא "בכל הר קדשי"!) = יום הששי (לא ירעו ולא ישחיתו דוקא ביום הששי, בו אדם וחוה חטאו ואבדו את עולמם) = שרי-אלפים = לשון מרמה = לא תהיה לנו פליטה = אפר שמן = אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ (מתוך ישע' סג,יא: וַיִּזְכֹּר יְמֵי-עוֹלָם, מֹשֶׁה עַמּוֹ; אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם, אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ--אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ, אֶת-רוּחַ קָדְשׁוֹ --- מצודת דוד: איה השם וגו' - איה הוא השם בקרב משה את רוח הנבואה ) = הצל ראש אדם = אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד [אדנ-י במילוי] (שלמות המלכות המתוקנת במילוי שמה, דוקא "בכל הר קדשי") = 671 =
בכל הר קדשי = 671 = וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לא נֻכּוּ (מתוך שמות ט,לב במכת ברד: וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת, לֹא נֻכּוּ: כִּי אֲפִילֹת, הֵנָּה --- רש"י: כי אפילות הנה - מאוחרות ועדיין היו רכות ויכולות לעמוד בפני קשה, ואע"פ שנא' ואת כל עשב השדה הכה הברד יש לפרש פשוטו של מקרא בעשבים העומדים בקלחם הראויים ללקות בברד ומדרש רבי תנחומא יש מרבותינו שנחלקו על זאת ודרשו כי אפילות פלאי פלאות נעשו להם שלא לקו \\\ והחטה והכסמת = 564 = בהיסח הדעת = אהבת ציון = מדינת הלכה \ לא נכו = 107 = בני אדם = ביצה = הכל לטובה (אז אולי הם אכן נוכו, רק שצריכים להבין שגם זו לטובה ואז כאילו אין זו מכה) = מגן דוד \ כי אפילת הנה = 611 = תורה = רצוא ושוב = (תהי' לא,כה) חזקו ויאמץ לבבכם כל־המיחלים ליהוה = גמילות חסדים ) = 671 =
בכל הר קדשי = 671 = עַמּוּדָיו עָשָה כֶסֶף (מתוך שה"ש ג,י: עַמּוּדָיו, עָשָׂה כֶסֶף, רְפִידָתוֹ זָהָב, מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן; תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה, מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם - עשאם חסדים) = א-להי הרוחות = אהבי הוי-ה שנאו רע = אוהב עמו ישראל = דא היא סעודתא דדוד מלכא (שיש גאולה בזכות סעודת מלוה מלכה, וכן רמוז בפתיחתה שזוכים בה לבחינת "בכל הר קדשי") = צדקה מא-להי ישעו = מן המקדש לא יצא = דרך המדבר ים סוף = דבר הנשמע = והצנע לכת = חן המקום על יוצריו = יברכו לא-ל כל יצוריו
ואח"כ: כי מלאה הארץ דעה את הוי-ה = 908 = [תהי' קכז,ד] כחצים ביד־גבור כן בני הנעורים \\\ רש"י: כחצים ביד גבור - להלחם בם את אויביו; כן בני הנעורים - התלמידים שאדם מעמיד מנעוריו \ מצודת דוד: כחצים ביד גבור - ר"ל ובאמת שכר גדול הוא זה כי כמו החצים אשר המה ביד גבור עם שהחצים הרגו את מי עכ"ז הלא נראה לכל שלא החצים הם הממיתים כ"א הגבור אשר ירה אותם כן הבנים שהאדם מלמד בנערותו בעוד הכח בידו להדריכם בדרך ישרה הנה עם כי הבנים הם הדורכים בדרך ישרה עכ"ז נראה לכל שכל זה המה מעשה ידי אביהם להתפאר \\\ = אב הרחמן שמע קולנו = בדעת בבינה ובהשכל (זה האופן המושלם בו תתמלא הארץ דעה את ה', ומתחיל בדעת דהי' בבחי' נעשה, ומשם לבינה וחכמה בחי' נשמע)= האמת והדין והשלום (נפקא מינא פנימית מאשר מלאה הארץ דעה את ה') = הילדים אשר ברכני הוי-ה = והגישו אל הדלת או אל המזוזה = מאיש לוקחה זאת \\\
ד"א כי מלאה הארץ דעה את הוי-ה. מה מלאה הארץ טרם גילוי בחי' "עזר כנגדו"?
דעה את הוי-ה = 506 = אהבת חנם = אב"ג ית"ץ = עלינו לשבח = רבי נחמן בן פיגא \\ ואכן מלאה הארץ מחסידותו בשנים האחרונות!\\ = וקימנו והגיענו לזמן הזה \\הביטחון והודאות באשר דוקא לרגע הזה של הזיווג והיחוד התכליתי נוצרנו\\ = ככל העולה על רוחו \האדם מופקר חלי' ליצרו המסיט אותו לעשות ככל העולה על רוחו עד שנזדווג לעזרו כנגדו לתקן צורתו\ = עדות הוי-ה = עולם המחשבה \שגם שיך באופן חלק לעולם הרווקים, ומאז שיקח אשה יצטרך לעמול קשה להשיג קצת שהות בו\ = פרנסה וכלכלה = קדש הוא לכם = רמ"ח האברים \אשר יכול האדם להשיג את מידת הזהירות הקשורה לשס"ה מצוות ל"ת כשהוא שוהה בלי אשה, אך אי אפשר להשיג את מידת הזריזות הקשורה לרמ"ח מ"ע ללא עזר כנגדו\
לו עזר כנגדו = 396 = טיפה זעירה = למה יאמרו הגוים = לשם הוי-ה = וא-להינו מרחם = הבו להוי-ה בני אלים הבו להוי-ה כבוד ועז = מלכים עצומים = סופרים = ספורים = קהל יראים = מכשול = הושיעה
אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּו = 772 = שאלתיאל = באירוסין ונישואין = בבית משיח = בתשע
אעשה לו עזר = 689 = ברוך הבא מלך המשיח = מרגליות = תרנגול = נצח ישראל
אעשה לו = 412 = בית = "ויען איוב ויאמר" (הפסוק מופיע ט' פעמים בפרקים ג,ו,ט,יב,טז,יט,כא,כג,כו - וכן, 412 * 9 = 3708 = [במדבר כט, ב] ועשיתם עלה לריח ניחח ליהוה פר בן־בקר אחד איל אחד כבשים בני־שנה שבעה תמימם \פר + איל + ז' כבשים סה"כ ט', כמנין הופעות "ויען איוב ויאמר"\ = [בראשית יט, כב] מהר המלט שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד־באך שמה על־כן קרא שם־העיר צוער \וזה מקום מקלט ללוט מפני הפורענות אשר תרד על סדום --- צוער = 366 = שס"ה + 1 = השבטים = כבדהו וחשדהו = נשוי ) = ביקור חולים = דבר דבר (העשיה נעשית באמצעות הדיבור בבחי' אברא-כאדברא, ובכן יש דבר א' הנאמר בקול, ודבר ב' שהוא אותו דיבור א' מגושם עכשיו בנמצא) = סדר פסח = עמים רבים
אעשה = 376 = שלום = עשו = [שמות טו, יח] יהוה ימלך לעלם ועד = המצא מנוחה נכונה = מדבר סיני = נעורים = צופר = קרוע
\\\ אצל האשה כתוב "אעשה לו עזר כנגדו", אצל האדם כתוב "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו"
נעשה = 425 = חוט של חסד = יהדות = חוץ לארץ
נעשה אדם = 470 = [תהי' קמח,ב] הללוהו כל־מלאכיו הללוהו כל־צבאו = תנ"ך = שלמה המלך = חסד הוי-ה מלאה הארץ = יהי אור ויהי אור = לאהבה את הוי-ה = מקדש הוי-ה
{אעשה לו עזר = 689} - {נעשה אדם = 470} = 219 = אחרי = בעיני הוי-ה ואדם = למצא חן = גיור = טהרה ---> אחרי נעשה אדם = אעשה לו עזר \ נעשה אדם + למצא חן = אעשה לו עזר \ נעשה אדם + בעיני הוי-ה ואדם = אעשה לו עזר
נעשה אדם בצלמנו כדמותנו = 1214 = [איוב כא,יג] יבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו = [תהי' כה,ד] דרכיך יהוה הודיעני ארחותיך למדני = [תהי' קיז,ב] כי גבר עלינו חסדו ואמת־יהוה לעולם הללו־יה = דּוֹבֵב שִפְתֵי יְשֵׁנִים = וְכָל-יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין =
\\\\\ ---> התחלת דיון בענין "לוז"
= 1214 = וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה (מתוך שופט' א,כו: וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ, אֶרֶץ הַחִתִּים; וַיִּבֶן עִיר, וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז--הוּא שְׁמָהּ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה ; הפלא ופלא, אומר רש"י שם: הוא שמה עד היום - לא בלבלה סנחריב, ולא החריבה נבוכדנצר עכ"ד, דהי' שהעיר לוז נשארה ועמדה בכל חורבן, כדוגמת עצם הלוז -
שְׁמָהּ לוּז = 388 = הוי-ה ימלוך לעולם ועד = שלחן = חפש = לבוש אדם = אהבה שלמה = באהלי שם = הוי-ה צורי וגואלי = ונאמר אמן = וציון מכלל יופי = חדושי הלכה = חלמיש = מלך רחמן = מפחדים מפני הוי-ה = סוד שיח = שלח לך = שעה זו
לוז הוא שמה = 400 = [ויקרא כא,ד] לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו לְהֵחַלּוֹ = א-ל מלא רחמים = דרכי נועם = מחשבים = שנים = השמימה = אליהו הנביא זכור לטוב = מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם = איל אחר נאחז בסבך = בארץ הצבי = גזע ישי = הנשמה = ואין שכחה = טהור עינים = ידי עשו = לא יכבה בלילה נרה = מריה דעלמא
עד היום הזה = 152 [כאשר למ"ד ו"ו זי"ן = 153] = עין טובה = א-ל טוב וסלח = הא-ל המהולל = כן נזכה = לא יהיה בך אביון = מלכי וא-להי =צמח דוד
מהלך מעניין: שמה לוז = ה' ימלוך לעולם ועד (הצהרה בעלמא); לוז הוא שמה = א-ל מלא רחמים (הזכרת מידת חסד מלאה רחמים, מימנה תצמח בע"ה הגאולה ; עד היום הזה = א-ל טוב וסלח (בפועל, כבר בעולם העשיה, מלובש במציאות)
מהלך ב': ויקרא ה' ימלוך לעולם ועד, הוא שמה עד היום הזה
ויקרא שמה א-ל מלא רחמים (לא יכבה בלילה נרה) עד היום הזה
ד"א ויקרא שמה לוז הוא שמה; שמה = משה = 345 הוא ממוצע בין "בורא עולם" = 355 לבין "מלך מלכי המלכים" = 335 = הר סיני --- שמה שמה = 690 = בורא עולם מלך מלכי המלכים = צוה הוי-ה א-להינו אתכם (דהי' את היחוד) = להיות לו עם נחלה = ברוך אתה להוי-ה = זכות הרבים (הוא הגורם ליחוד עליון, זה למה "אתכם" צוה) = רעיתי = תמרים = וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם = וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה = שַׁאֲלִי-לָךְ כֵּלִים מִן-הַחוּץ {שאלי לך = 391 = ישועה; כלים מן החוץ = 299 = עבודה זרה \\ במקרה שלנו, מדובר על כלי קיבולת, דהי' משכי לכיוון הישועה האמתית כלי קיבולת, אנשים ונשים, שכעת מצפים לישועה מאיפה שהיא לא תבוא לעולם \\ = אור הלבנה ; מן החוץ = 199 = צדקה} = בְּרִית מֶלַח
ושמה לוז קדמוני הוא עוד נזכר אע"פ שיעקב שינה אותו, בברא' ח,יט: וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-אֵל; וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה
{\\הכל בלשון תמוה הצועק "דרשני"... לא קרא "למקום בשם" אלא קרא "את שם המקום", "ואולם" וכו'; ובכן, נחתוך את הכתב אחרת, ונקרא ו-"אולם לוז" היה שם העיר, על כך ש"אולם" נראה כמיותר לכתחי'\\
את שם המקום ההוא = 949 = אהבת ישראל = מלכות מלך המשיח [כאשר מלך המשיח = 453 = [תהי' ה,ב] אמרי האזינה הוי-ה בינה הגיגי = צדיק גמור = תמוז] = חידושי תורה = מנהיגות יהודית
שם המקום ההוא = 548 = [תהי' קמו,ב] אהללה יהוה בחיי אזמרה לאלהי בעודי = יו"ד ה"י וא"ו ה"י אל"ף למ"ד אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם (הוי"ה-בינה א"ל-חסד א"להים-גבורה במילוי) = 4 * 137 (= קבלה \\ 137 הוא מספר ראשוני ומספר טהור; וכן הקבוע של המבנה הדק והוא המייצב את הבריאה. הוא גם היחס בין המהירות הגבוהה ביותר במרחב של האור, לבין המהירות הגבוהה ביותר של החומר, של אלקטרון המימן) = אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ = אָז בָּנָה אֶת-הַמִּלּוֹא = שמא רבה = הֲיִפָּלֵא מֵיהוָֹה דָּבָר לַמּוֹעֵד
שם המקום = 531 = וְלא-יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה = אשריך = חסד גבורה נצח הוד יסוד [ו' ספי' ז"א חסר ת"ת ,כאשר "לראשונה" = ו' צרופי יה"ו כדלהלן] = ככלות הכל = תנועה = שראל = בשם א-להינו נדגל = הגואל ממות (ומדובר בלוז, שהמות אינה שולטת בה!) = למען יאריך ימים = זכר רחמיך הוי-ה = רעוא מן קדמך = שביבי אור
ההוא [צירוף שם אהו"ה שבכתר] = 17 = טוב
ההוא בית אל = 460 = נשמע = צדיק בן צדיק = קדושים = כּל יְמֵי הָשַּׁמָּה = מעשה אדם = בן ובת = זכות וחובה = קדש להויה = וְיָבֵשׁוּ מַטֵּה עֻזָּהּ = נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ = וַיָּבא גַם-הַנִּצָּב אַחַר הַלַּהַב = אדם נברא בצלם = בעל השמחה = הוי-ה איש מלחמה = החיים והשלום = השיבנו הוי-ה אליך [בחי' נשמע, מקבלים על מנת להשפיע, כאשר ונשובה בחי' אור חוזר בחי' נעשה, רק שהסדר הפוך בין נעשה ונשמע לבין השיבנו ה' אליך ונשובה, דא אחישנה אתערותא דלתתא ודא בעתה אתערותא דלעילא -אמנם גם הזעקה "השיבנו ה' אליך" לאתערותא דלעילא היא כבר בחי' אתערותא דלתתא בעצמה, רמוז בגי' "מעשה אדם" - עוד יותר: זה מרמז על ענין התבטלות האדם לפני הבורא: מעשה אדם אינו בטבעו כי אם בערך זעקת "השיבנו..." והכל מאתו ית'] = ואיש על דגלו = ויעמידם לעד לעולם = יודעי שמך = כבד את אביך = מפרי כפיך = נוטה שמים
בית-אל = 443 = באמת = בלהות = בתולה = קול קורא = גְּדלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ = יעקב בחר לו י-ה (יחוד מושלם מתוך התבטלות יעקב לבורא ית': יעקב עושה את רצון הבורא רצונו וקורא למקום "בית א-ל" כאשר בכך הוא בוחר-נבחר בבורא) = לציון ברנה = מביט לסוף דבר = עד אין חקר = על חן העיר
אולם לוז = 120 = אליהו הנביא = סוד הגאולה = מאין יבוא (זוהר ויחי ריד ע"ב: "רבי אבא אמר, לוז דא ירושלים עלאה, דאשראה שכינתא בינהא" - סוד הגאולה הוא שמאין תבוא) = בני נח;
ואולם לוז = 126 = הוי-ה ימלך = הוא מטיב הוא ייטיב = יבא דודי לגנו = ימלטהו הוי-ה [ע"כ ה' ימלך, הוא מטיב וגו', יבא וגו', ימלטהו וגו', כולם בלשון עתיד, לעתיד לבוא - סוד הוספת אות ו' של "ואולם", המכניסה את שם העיר למפרע אל תוך המהלך בו יעקב קורא לה בם בית-אל] = ענו = חטא העגל = חיבוק = עבדים = א א"ד אד"נ אדנ"י (י' אות' סוד מהלך תיקון המלכות, ובכן --->) = (---> השלמת בחי' ז"א:) 6 * י-הו (ו' צרופי יה"ו שבז"א) = מענה
שם העיר = 625 = הכתר = אל"ף דל"ת מ"ם (אד"ם במילוי) = ברוח הקדש = ההר הקדוש = חיים של ברכה = חירותא = יודעי העתים = יום חג המצות הזה = שערי גאולה
לראשונה = 586 = ירושלם = שופר = בחצות הלילה = גאולת עולם = גלה כבוד מלכותך = קדושי עליון = עצת הוי-ה (היא תקום!) = מלא שירה = לעלמא דאתי = ויאמינו בהוי-ה ובמשה עבדו (רמז לתורה שבכתב ותושב"ע) = דוד משיח צדקך = כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה = יו"ד סמ"ך ו"ו דל"ת (יסו"ד במילוי) = בְּמָקם קָדשׁ
מהלך מעניין: ויקרא אהבת ישראל (מלכות מלך המשיח) בית-אל (לציון ברנה; יעקב בחר לו י-ה); וסוד הגאולה (ומאין יבוא) שם העיר ירושלם
מהלך ב: אולם לוז = סוד הגאולה; שם העיר = שערי הגאולה ; לראשונה = גאולת עולם
לוז - למ"ד וא"ו זי"ן (בינה) = 154 = עולם הבא = א-להים חיים = אין בה מום = אל"ף ה"י וא"ו ה"י (אהו"ה) = מגדל עז = 7 * כ"ב
לוז - למ"ד ו"ו זי"ן (מלכות) = 153 = יסוד החיים = כי חג הוי-ה לנו = כי בא מועד
(8) רש"י על בראשית פרק כח פסוק יז
כי אם בית אלהים - א"ר אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא הסולם הזה עומד בבאר שבע ואמצע שיפועו מגיע כנגד בית המקדש שבאר שבע עומד בדרומה של יהודה וירושלים בצפונה בגבול שבין יהודה ובנימין ובית אל היה בצפון של נחלת בנימין בגבול שבין בנימין ובין בני יוסף נמצא סולם שרגליו בבאר שבע וראשו בבית אל מגיע אמצע שיפועו נגד ירושלים. וכלפי שאמרו רבותינו שאמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה. ועוד אמרו יעקב קראו לירושלים בית אל וזו *לוז* היא ולא ירושלים ומהיכן למדו לומר כן אומר אני שנעקר הר המוריה ובא לכאן וזהו היא קפיצת הארץ האמורה בשחיטת חולין שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל וזהו ויפגע במקום וא"ת וכשעבר יעקב על בית המקדש מדוע לא עכבו שם איהו לא יהיב לביה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו ומן השמים יעכבוהו איהו עד חרן אזל כדאמרינן בפרק גיד הנשה וקרא מוכיח וילך חרנה כי מטא לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו. יהב דעתיה למהדר וחזר עד בית אל וקפצה לו הארץ (בית אל לא זה הוא הסמוך לעי אלא לירושלים ועל שם שהיתה עיר האלהים קראה בית אל והוא הר המוריה שהתפלל בו אברהם והוא השדה שהתפלל בו יצחק וכן אמרו בסוטה לכו ונעלה וגו' לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקראו בית אל ע"כ פרש"י מדוייק
רבנו בחיי על בראשית כח,יט:
(48-49) רבנו בחיי על בראשית פרק כח פסוק יט
(יט) ואולם לוז שם העיר לראשונה. המקום שקראו בית אל והוא ירושלים, מה היה הצורך להודיענו שנקרא לוז מתחילה ומה תועלת המגעת אלינו מזה. ויתכן לומר כי בא הכתוב לרמוז לנו בשם הזה כי מזה התחיל העולם להשתכלל ולהתחדש, והנה הוא ראשית הבריאה והחידוש, ועל כן גילה לנו כי שם העיר לראשונה *לוז* מלשון לוז השדרה באדם, שממנו עתיד להתנער ולהתחדש ולהברא לתחית המתים, כי כשם שפלא החידוש הזה היה משם כך פלא של תחית המתים יתחיל משם, וכבר ביאר דוד המלך ע"ה הענין הזה ואמר כי בריאת הארץ גם בריאת הנפש והגוף הכל מהאמצעית היא ציון, וזהו שאמר אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ וגו' (תהלים נ, א), מציון מכלל יופי וגו' (שם, ב), יקרא אל השמים מעל וגו' (שם, ד): עכ"ל
(50) רבנו בחיי על בראשית פרק ל פסוק לז
(לז) מקל לבנה. מקל של לבנה והוא ארז מעצי הלבנון כלומר מטה של לבנה לח. ולוז וערמון, פירושו מקל מאילן ששמו *לוז* והוא שקדים, ומאילן ערמונים: עכ"ל
(54) חזקוני על בראשית פרק כח פסוק יא
ויקח מאבני המקום - מאבני המזבח שיצחק אביו נעקד עליו ופרש"י שכולן נעשו אחת ונמצא באגדה רמז לו בהן שתהא מטתו שלמה. וי"מ ויקח אבן אחת מתוך אבני המקום והיינו דכתיב לאלתר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו.
וישכב במקום ההוא - ולא על כרים וכסתות אף על פי שהיה קרוב לעיר כדכתיב, ואולם לוז שם העיר לראשונה. אלא לפי שהיה רוצה להשכים בבקר כדכתיב וישכם אברהם בבקר. ואם היה מתאכסן בתוך העיר לא היה יכול לצאת בהשכמה שהשערים סגורים. ד"א לכן שכב חוץ לעיר לפי שמקום מבוא העיר היה נעלם כדכתיב בשופטים גבי *לוז*, הראנו נא מבא העיר, ולא היה יכול אדם לעמוד על פתחה. עכ"ל
(92) שפתי כהן על בראשית פרק ב פסוק כג
זאת הפעם עצם מעצמי וגו'. היה לו לומר צלע מצלעי אלא שאותו צלע לוקח עם חצי חוליא של השדרה שהוא העצם שממנו מתהוה שהוא *לוז*, ולזה אמר עצם מעצמי שאני מתהוה ממנו, ולזה תמצא אפילו בבהמות שתים עשרה צלעות בימין ואחת עשרה בשמאל, וכדי שלא תהיה הבהמה בשלימות ומין האדם בחסרון נחסר גם בבהמה אפילו שנקבתו לא נקחה מצלעו: עכ"ל
(93) שפתי כהן על בראשית פרק כח פסוק יח
ויקח את האבן. דע כי קודם אמר ויקח מאבני המקום כלומר אבן מאבני המקום, ודרך המקרא לקצר, או לא רצה לומר אבן כדי שלא להפריד לזה אמר ויקח מאבני המקום משבעה אבני הבנין, וישם מראשותיו רצה לעשותה מרכבה למה שלמעלה ממנה, וזה וישכב במקום ההוא אחר שעשאה מרכבה כמו שאמר הכתוב ויקח את האבן וישם אותה מצבה שעשה בית קיבול לקבל שפע היורד, וזהו ויצוק שמן על ראשה, ולזה רמזו ז"ל שאמרו (שוחר טוב תהלים צ"א) שאחר שנזדמן לו שמן ויצק על ראשה נפתחה הארץ וירדה האבן עד עמקי תהום ונעשית סניף לארץ ועליה היכל ה' עומד ונקראת אבן השתיה שממנה הושתת העולם עד כאן. הרי שאחרי שיצק שמן על ראשה נפתחה הארץ כלומר אחר שהמשיך לה מלמעלה ירדה וכו', אבן אב ן' והבן. ויקרא שם המקום ההוא בית אל, שעשאה בית דירה ואולם *לוז* במספר קטן י"ו, שהיתה בחק בעלה כמו היו"ד בתוך הוי"ו והוא המשיכה ובנה לה בית, ורצה לעשות זיווג של מעלה קודם זיווגו: עכ"ל
(96) שפתי כהן על דברים פרק לב פסוק נ
ויכננך, ויכן נ"ך שבעים נפש, שבעים סנהדרין, שבעים שרים, אביך יגדך, שבעים, שבעים זקנים שהן שבעים סנהדרין. זקניך ויאמרו לך ראשי תיבות לוז, עיר אחת יש ששמה *לוז* שאין מלאך המות שולט בה ובאין כולם לכלל זקנה: עכ"ל
(120) ספר אהבת יהונתן על בראשית פרק ב פסוק ח
ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר. הוא היה מן ארץ הנשארת מעולם התהו כמו *לוז* הדרים שם אינם מתים. כך היה עדן. ומשם היה אבן שתיה ומשם ישיגו אורחות חיים וכל מדען ולכך כתיב מקדם. היינו מעולם שהיה קודם זה העולם. כאומרם שעדן היה קודם לעולם ומשם יכולים להשיג עד נ' שערי בינה וזה עדן. עד חמשים מגיע ההשגה ותענוג עליון. והוא נון כפול בנגלה ונסתר. ולכך הוא בכלל מאה שערים. וימצא יצחק מאה שערים. אבל אחר שקלקל אדם ונפרד נון מעד ונעשה נע ונד. ועדן היה מעולם התהו לכך נאמר עדן גן אלקים הכל במדת הדין אבל אח"כ בעולם התיקון נאמר ויטע ד' אלקים גן בעדן במידת הרחמים: עכ"ל
(147) ספר פרדס יוסף על ספר בראשית פרק כח פסוק יט
[ט] ואולם לוז שם העיר לראשונה (כ"ח, י"ט). ובמדרש [ב"ר ע"ו, ב] ויירא יעקב מן המות ותמוה. ובספר מצודת דוד כתב עפ"י מה שנאמר טעם שלא ישן יעקב י"ד שנה בבית עבר, משום שלא רצה לטעום טעם מיתה שהשינה אחד מס' במיתה [ברכות נ"ז ע"ב] ויעקב לא מת [תענית ה ע"ב], וא"כ קשה מפני מה ישן כאן. ואמנם לפי מה שמסיים ואולם *לוז* וגו' וידוע מאמר חז"ל [ב"ר ס"ט, ח] אין מיתה בלוז, וכשרצה לישן שם לא עלה שום יראה על פניו ממיתה, אבל כשהקיץ וראה שזה בית אל ולא לוז ירא מן המיתה:
ועיין ביורה דעה (סימן שכ"ד בש"ך סק"ב) דשיעור חלה מ"ג ביצים וחומש כמנין חלה, ולרמז חומש יש ה' בסוף תיבת חלה, שהרי אי אפשר לכתוב ה' במנין מ"ג אלא בתיבת חלה, שהרי מיד כשתקח בידך מנין ה' נשאר בידך מנין ל"ח והרי חלה עכ"ל. וצ"ע להבין דבריו:
וביערות דבש (ח"ב דרוש ד' דף ע"ב ד"ה אבל] כתב עפ"י הפסוק ויקרא שמו בית אל ואולם שם העיר לוז לראשונה, וקשה דמה בא לומר מה שהיה שמו קודם, וגם למה נקרא לוז:
וי"ל עפ"י המדרש [שוח"ט פ"א-ב] דאברהם קראו הר ויצחק שדה ויעקב בית, כי הם חשבו כי מקום מקדש לרוב קדושתו אינו ראוי לישוב אדם רק לשרידים, וגם זה בזמן מזמנים כאשר הוא באמת קדושת קודש קדשים, ולכך קראו הר ושדה מובדל מישוב בני אדם, אמנם יעקב שישן שם השיג ברוח הקודש שזה יהיה בית לכל באי שם, ושם יקבל ה' תפילתם, וכן שלמה אמר [מלכים א' ח, מ"א] אפילו נכרי יכול לבוא לשפוך שיחו לפני ה', ולכך קראו בית מקום משכן לבני אדם, ולוז שרשו נבדל. וזה פירוש ויקרא שמו בית אל, יעקב שהרגיש בנבואה שזה יהיה לבני אדם, ואולם בראשונה חשבו שמקום נבדל וקראוהו לוז, לכך ג"כ מקום שאין מלאך המות שולט נקרא לוז שנבדל משאר ערים: עכ"ל
(161-162) רד"ק על שופטים פרק א פסוק כו
(כו) ארץ החתים - אינו החתים משבע אומות:
הוא שמה עד היום הזה - לפי שקרא לה שם העיר האחרת אמר כי באותו השם שקרא לה קוראים לה עד היום הזה לוז ובדרש היא שמה עד היום הזה תניא היא *לוז* שצובעין בה תכלת היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה בא נבוכד נצר ולא החריבה ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בתוכה אלא זקנים שבה בזמן שדעתם קצה להם מוציאין אותם חוץ למחנה והם מתים:
(339) ספר עץ הדעת טוב - פרשת ויצא
האמת הוא כי עדיין צריך שתקרא העיר ירושלים *לוז* על שם תחיית המתים כמו שנבאר וזה השם יהיה לך לראשונה טרם שתקרא בית אל, ומה שתקרא לוז על שם תחיית המתים הטעם הוא לב' סיבות הא' כי קודם לכן היתה המיתה מצויה בכל העולם זולתי בעיר הנק' לוז בס' שופטים אשר ארז"ל כי לא נכנס בה מלאך המות בעולם ועל שם הזה תהיה עיר. ירושלים נק' גם היא לוז, והסיבה הב' במה שנז' בס' הזוהר כי תחיית הגוף מתחיל מן החוליא של השדרה הנק' לוז והוא כשאור אל העיסה והוא עצם קיים לעולם ואינו נרקב לעולם ונק' בתואל הארמי מפדן ארם וכאשר לא קרקפתא דלא מנח תפילין ואין קשר תפילה של ראש נקשר שם בעצם תחיה כלל ויען בו תלויה התחי נק' זמן התחיה לוז ע"ש העצם ההוא ונודע כי התחיה תהיה בעמק יהושפט סמוך לחומת ירושלים ושם יקומו כל המתים במשפט ולכן שם העיר ירושלים תקרא אז לוז כי בה תהיה עיקר תחיית המתים:
(301) ספר קהלת יעקב - ערך לו
לוז זה העצם אינו נהנה כי אם מסעודת שבת, ולא היה לו הנאה מאכילת עץ הדעת, ידי משה בבראשית רבה פרשה כ"ח:
לוז סוד עצם שהוא מאחורי עורף במקום קשר תפילין, והעצם הלז אינו מתרקב וממנו יתגדל הגוף לעתיד והוא רומז לבחינת לאה שהיא אחורי עורף במקום קשר תפילין, והוא סוד הד' דקשר, ועל כן לאה נקרא לוז והוא סוד לאה דאצילות, כי לאה דבריאה נקרא בית אל, כמו שכתבתי בערך בית אל, מהרב בליקוטי תורה שופטים (ד"ה ודבורה אשה):
ב' סוד עצם לוז הוא סוד הבלא דגרמי מבחינת אלהים דקטנות המרחף על הקבר, והוא מבחינת נפש שהוא מבחינת אלהים, על כן *לוז* גימטריא חצי אלהים, כי בזמן שיהיה אלהים שלם אז יהיה בסוד אלהים חיים, עמק המלך שע"ה פנ"א, ועיר לוז הוא גם כן מבחינה זו, על כן אין מלאך המות שולט בה עמק המלך שם:
ג' לוז היא בחינת גבורה זוהר ויצא קס"א ע"ב, קס"ב ע"א (בסתרי תורה), ויש לומר כי הגבורה יונקת ממילוי ס"ג שבבינה מילוי ס"ג ו' אותיותיו גימטריא לוז:
לוז סוד העיר לוז שאינו שולט בה מלאך המות, כתב בזוהר תרומה דף קנ"א קנ"ב הטעם כי כל העולם נברא על ידי צירוף אותיות ונסתיימו באות יוד, ובמקום הזה שולט אות טית שהוא אות דחיים של עולם הזה, ומה שלא נבנה המקדש במקום הזה תירץ כי המקדש צריך להיות במקום חיי עולם הבא מכוון נגד שער השמים:
לוז עיין פנים מה שכתבתי מעצם לוז שהוא מאחורי העורף במקום קשר תפילין, ומדברי רבינו נראה שהוא בסוף השדרה והוא עיקרו ושרשו של אדם, וממנו נתהוה האדם בעצם הטיפה והוא המקבל עונג ועונש אחר מיתת האדם ושורשו הוא מעצם השמים, והמקובלים קראוהו שקד ואינו נהנה רק מסעודת שבת, ויש אומרים רק מיין הבדלה, ודעת אחרים שאינו נהנה כלל מאכילה ושתייה, ובמדרש הנעלם (תולדות קל"ז.) שהוא בשדרה ונקרא רמאה דלא סביל טעמא דמזונא והוא גם כן תקיף
(301) ספר קהלת יעקב - ערך לו
משאר גרמי. ודעת ר"מ קורדווארו וכן הביא בעל צרור המור בשם הרמב"ם שעצם הלז הוא תחת מוח האדם בפנימיות הגולגולת ואינו דבוק בו, אלא הוא עצם קטן כשעורה והוא עגול קרוב אל המרובע, ובו חוטי דם כדמות קורי עכביש מסובכים אלו באלו, ובאותן הוורידים מיוסדים ה' חושים שבאדם, ועיין מזה עוד במעבר יבק מאמר ב' פרק ו':
(224-225) ספר בניהו בן יהוידע על סוטה דף מו/ב
לכך נקראת *לוז*, דאותיות לוז במילואם כזה למ"ד ו"ו זי"ן, הנה אותיות המלוי הם אותיות דמיון, לרמוז מקום זה הוא דמיון למדור הקדושה שלמעלה
(189) רש"י סנהדרין דף יב/א
דברים הנעשים בלוז - תכלת בלוז עושין אותה, כדאמרינן בסוטה (מו, ב), היא *לוז* שצובעין בה תכלת:
*לוז*. אל ילזו מעיניך נצר תושיה (משלי ג, כא.), פירוש אל יסורו ואל ינטו מנגד עיניך. והנפעל כי תועבת י"י נלוז (שם ג, לג.). וכן ותבטחו בעשק ונלוז (ישעיה ל, יב.), פירושו ובדבר נלוז, כלומר במשפט מוטה, על דרך והעיר מלאה מטה (יחזקאל ט, ט.). ורבי יונה פירש ונלוז שם. ונלוזים במעגלותם (משלי ב, טו.). והכבד אל יליזו מעיניך שמרם בתוך לבבך (שם ד, כא.), והדגש תמורת הנח כמו שבא גם כן וילינו (במדבר יד, לו.). ומזה הענין השם משרש לזה ולזות שפתים הרחק ממך (משלי ד, כד.). ולוז וערמון (בראשית ל, לז.), הוא שקורין לו בלע"ז אווילניי"ר ורבינו סעדיה ז"ל פירוש לוז שקדים בעבור שנקראו כן בלשון ישמעאל. וכן בתרגום ירושלמי תרגום שקדים לוזים:
(210) מהרש"א על סוטה דף מו/ב
שמה לוז היא שמה עד היום כו' בא סנחריב ולא בלבלה כו'. גבי סנחריב קאמר בלבלה וגבי נ"נ קאמר החריבה עי' בתוס' פ"ק ונראה מדקרא שם אותה עיר שבנה לוז כשם אותה העיר שהראה להם מבואה משמע ליה אותה העיר שבנה ג"כ מבואה לא ידעו העולם דלכך נקראת *לוז* כדאיתא במדרש דלוז א' היה עומד שם ע"פ המערה ונכנסין דרך הלוז כו' כפירש"י בספר שופטים ולכך לא יוכלו לה סנחריב ונ"נ שלא ידעו מבואה. וקאמר גם למלאך המות אין לו רשות כו'. ואולי דיצא להם דבר זה רמז מקרא דכתיב וילך האיש ארץ החתים גו' דלפי פשוטו ארץ בני חת מז' אומות קאמר ומתוך המקרא משמע דכבשו ישראל כל ז' עממים וע"כ דרשו ארץ החתים ע"ש ארץ החיים וחתים כמו חיתם ואותיותיו המ"ת ח"י פי' הראוי למות לפי שנותיו חי עדיין והיינו שבאותה ארץ חיים לעולם ואין מלאך המות שולט בם ואדם אחר לא יוכל להציל בהם לילך לשם כדאמרינן בפ' החליל בהנך עבדי שלמה רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ליה:
\\\\\ ---> סוף (בינתיים) דיון בענין "לוז"
-----------------------
{אעשה לו עזר כנגדו = 772} + {נעשה אדם בצלמנו כדמותנו = 1214} = 1986 = [ישע' י,ז] והוא לא־כן ידמה ולבבו לא־כן יחשב כי להשמיד בלבבו ולהכרית גוים לא מעט = [ישע' מ,לא] וקוי יהוה יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו = [מ"ב י,יב] ויקם ויבא וילך שמרון הוא בית־עקד הרעים בדרך = [מ"ב יב,טו] כי־לעשי המלאכה יתנהו וחזקו־בו את־בית יהוה = [שמ' כד,ט] ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל = 1986 =
= 1986 = [תהי' קג,כ] ברכו יהוה מלאכיו גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו (מצודת דוד: לשמוע - ר"ל לא יעשו בעבור קבול שכר כי עושים דברו בעבור לשמוע בקול דברו וזה כל מגמתם )
ברכו הוי-ה = 254 = נדר = חומר = צדיקים = רומח = רחום = עוד יוסף חי = קים לעד = א-דני ילעג למו = אנא הוי-ה עננו = וכל בניך למודי הוי-ה = חננו הוי-ה חננו = לעולם חסדו = ואברככה = דרכיך
מלאכיו גברי כח עשי דברו = 942 = [דה"א א,ד] נח שם חם ויפת = אדם קין הבל שת = בית כנסת = מידת חסידות = מתוקים מדבש = דרך התשובה = ויצעקו בני ישראל אל הוי-ה = יזכנו לימות המשיח = מלא משאלות לבי לטובה = הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ (מתוך שמ' לג,יג: וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ; וּרְאֵה, כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה) = וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים = וַיָּקֵא אֶת-יוֹנָה אֶל-הַיַּבָּשָׁה
לשמע בקול דברו = 790 = נשמה נשמה = אברהם אבינו בהר המוריה = אשר ברא א-להים = מפני דרכי שלום = לעולמי עד תמלוך בכבוד = לחרות עולם = כי מענה רך ישיב חמה = כאורות מאופל = וארך ימים תבונה (מתוך איוב יב,יב: בישישים חכמה, וארך ימים תבונה) = את מי אשלח (מתוך ישע' ו,ח: וָאֶשְׁמַע אֶת-קוֹל אֲדֹנָי, אֹמֵר, אֶת-מִי אֶשְׁלַח, וּמִי יֵלֶךְ-לָנוּ; וָאֹמַר, הִנְנִי שְׁלָחֵנִי)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה