גלם וזאת הברכה ו

וזאת הברכה, עליה ו, יסוד בשבוע. דב' לג,כט: "אשריך ישראל מי כמוך, עם נושע בי-הוה מגן עזרך, ואשר חרב גאותך, ויכחשו איביך לך, ואתה על במותימו תדרך".

כמעט כל עם ולאום נלחם על ארץ אחוזתו. ראשית, זה קורה מתוך תשוקה להישרדות; רק שאין ממש הבדל מהותי בין ארץ אחת או אחרת לכל עם, שמתוך קרבה או נוחיות או כדאיות התישבו עליה. שנית, לאחר שאחז באדמתו, כל עם מפתח הרגל לאדמתו, השיגרות שלו נוצרות בהקשר לאופי וטיב אדמתו, וזה מועיל לאחדם סביב אדמתם, שהופכת לעיקר בזהותם. לא כן ישראל, אשר זהותם מתגלמת סביב אמונתם, עליה בנוי הקשר שלהם עם בורא עולם הגומל להם תורה ומצוות להיתקן בהם, ואדמה מיוחדת הראויה להוות קצה לצינור המחבר שמים וארץ, עולם תחתון אל עולם עליון, אשר ממנה הושתת העולם הגשמי לפי דוגמת העולם הרוחני. כמובן, גם האופן וההשראה והכלים בהם יצא ישראל להגן על אדמתו, אינם כאלו בהם העמים על אחרים יגנו אל אדמותיהם.
ובכן, "אשריך ישראל מי כמוך, עם נושע בי-הוה מגן עזרך, ואשר חרב גאותך, ויכחשו איביך לך, ואתה על במותימו תדרך" = 5392, לומר לך שישראל אחוז בבורא עולם המגן עליו לפי זכותו, ועוצמת חרבו בערך עצמתו הרוחנית, ואז אויביו ילעגו עליו ויצאו למלחמה נגדו, רק כדי שייעשה מזה קידוש ה' גדול, כשתנצח אותם נגד כל סבירות ארצית ותהרוס את עבודת הגילולים שלהם. כדברי הנביא: [יח' מז,יד] "ונחלתם אותה איש כאחיו, אשר נשאתי את ידי לתתה לאבתיכם, ונפלה הארץ הזאת לכם בנחלה". שכל ישראל נלחם על ארץ ישראל (ובכל זאת, ה' הוא איש מלחמה המנצח את הקרב), ולכל ישראל נחלה, שאין מצב שהאחד אדון והשני משועבד לו, שלאחד יש נחלה ולשני אין, אלא כל ישראל יש להם חלק בארץ, בעולם הזה, ומשם הדרך להוציא אל הפועל אשר לכל ישראל יהיה חלק בעולם הבא, עם כל המצטרפים אליו לבנות ולהפעיל את מערכות הגאולה. 

אשריך ישראל מי כמוך = 1208 = [תהי' כד,ג] "מי יעלה בהר י-הוה ומי יקום במקום קדשו" = (שמ' י,ב) "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך" = (שמ' יט,ח) "כל אשר דבר י-הוה נעשה" = (במ' כט,ח) "והקרבתם עלה לי-הוה ריח ניחח" = (יש' מא,ט) "בחרתיך ולא מאסתיך" = (יש' סג,ז) "ורב טוב לבית ישראל" = (ירמ' נ,יט) "תשבע נפשו" 

עם נושע בי-הוה מגן עזרך = 954 = [איכה ג,לט] "מה יתאונן אדם חי, גבר על חטאו" = (ברא' יב,יג) "וחיתה נפשי בגללך" = (ברא' כז,מה) "ולקחתיך משם" = 

ואשר חרב גאותך, ויכחשו איביך לך, ואתה על במותימו תדרך = 3230 = 

1 . וְהִכָּה דָוִד אֶת-הָאָרֶץ, וְלֹא יְחַיֶּה אִישׁ וְאִשָּׁה; וְלָקַח צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וּגְמַלִּים, וּבְגָדִים, וַיָּשָׁב, וַיָּבֹא אֶל-אָכִישׁ. (שמואל, א כז,ט)

2 . וַיֹּאמֶר, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, קַח אֶת-מִיכָיְהוּ, וַהֲשִׁיבֵהוּ אֶל-אָמֹן שַׂר-הָעִיר; וְאֶל-יוֹאָשׁ, בֶּן-הַמֶּלֶךְ. (מלכים, א כב,כו)

3 . קִרְבוּ גוֹיִם לִשְׁמֹעַ, וּלְאֻמִּים הַקְשִׁיבוּ; תִּשְׁמַע הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ, תֵּבֵל וְכָל-צֶאֱצָאֶיהָ. (ישעיהו, לד,א)

4 . וְהִקִּיפוּ הַלְוִיִּם אֶת-הַמֶּלֶךְ סָבִיב, אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ, וְהַבָּא אֶל-הַבַּיִת, יוּמָת; וִהְיוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ, בְּבֹאוֹ וּבְצֵאתוֹ. (דברי הימים, ב כג,ז)

5 . וָאַגִּיד לָהֶם אֶת-יַד אֱלֹהַי, אֲשֶׁר-הִיא טוֹבָה עָלַי, וְאַף-דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר אָמַר-לִי; וַיֹּאמְרוּ נָקוּם וּבָנִינוּ, וַיְחַזְּקוּ יְדֵיהֶם לַטּוֹבָה. (עזרא / נחמיה, נ ב,יח)