כי תצא, עליה של שבת קודש, מלכות בשבוע. דב' כד,יד: "לא תעשק שכיר עני ואביון, מאחיך, או מגרך אשר בארצך בשעריך".
לא תעשק שכיר עני ואביון, מאחיך, או מגרך אשר בארצך בשעריך = 3401
מאחיך, או מגרך אשר בארצך בשעריך = 1765 = (ברא' כה,כא) "ויעתר יצחק לנכח אשתו" = (ויק' יח,כו) "חקתי ומשפטי" = (דב' ד,לג) "השמע עם קול א-להים מדבר מתוך האש" = (ש"א ד,ו) "מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים" = (מ"ב כב,יח) "השלח אתכם לדרש את י-הוה" = "חדש תחת השמש"
שכיר עני ואביון = 735 = (ברא' כא,טז) "אל אראה במות הילד" = (ברא' לא,מב) "לולי א-להי אבי א-להי אברהם ופחד יצחק" = (דב' כה,א) "כי יהיה ריב בין אנשים" = (יהו' ו,כד) "אוצר בית י-הוה" = (ש"ב ב,ג) "איש וביתו" = (ישע' כו,יט) "כי טל אורת טלך" = (ישע' מח,יד) "הקבצו כלכם ושמעו" = (יח' כח,ד) "באוצרותיך" = (יח' מ,ב) "במראות א-להים" = (צפ' ב,י) "על עם י-הוה צבאו-ת" = (תהי' נב,ה) "אהבת רע מטוב" = "זקן, מי שקנה חכמה" = "פסח מצה ומרור" =
פסח מצה ומרור כנגד שכיר עני ואביון
פסח שכיר = 678 = ארבעים שנה = ערבות = קליפת נגה = (ברא' כה,לב) "הנה אנכי הולך למות" = (ברא' כז,ב) "הנה נא זקנתי" = (ברא' כח,יא) "כי בא השמש" = (ברא' לה,טז) "ותלד רחל" = (שמ' ד,יד) "ויחר אף י-הוה במשה" = (שמ' ח,ח) "ויצעק משה אל י-הוה" = (שמ' ח,יז) "את הערב" = (מ"א טו,ב) "מלך בירשלם" = (ישע' מ,ו) "קול אמר קרא" = (ירמ' לו,ח) "ככל אשר צוהו" = (הו' ג,א) "אהבת רע" = (זכ' ג,ב) "ויאמר י-הוה אל השטן" = (תהי' לג,טז) "נושע ברב חיל" = (תהי' לז,יא) "על רב שלום"
פסח שכיר - שגאולת מצרים היא בזכות, שכר גם לאמונת האבות והתמסרותם והתבטלותם לפני ה', וגם לדורות מצרים אשר שמרו על השמות (להבדיל מהדורות שנשתעבדו ליון ולרומי, למשל) ועל הלשון ועל המלבוש דהי' על הצניעות, וגם שכר למפרע ליוצאים שהולכים לעמוד לפאתי הר סיני ויאמרו נעשה ונשמע
מצה עני - הא לחמא עניא
מצה עני = 265 = (דה"א כט,יג) "מודים אנחנו לך" = (דב' כד,כז) צעקה = (במ' יד,לב) "במדבר הזה" = (במ' לב,יג) "כל הדור" = (יהו' ז,ה) "וימס לבב העם" = (ש"ב יד,כו) "למה ילך עמך" = (ש"ב יט,יח) "לפני המלך" = (יש' סד,י) "היה לחרבה" = (יח' מג,ו) "היה עמד אצלי" = (עמוס ח,ט) "ביום אור" = (איוב כב,כח) "נגה אור" = ירמיה
ומרור ואביון = 527 = "בהעלתך" = ושבו בנים לגבולם = מעשים טובים = (ברא' ו,א) "לרב על פני האדמה" = (ברא' מב,יט) "ואתם לכו הביאו"" = (שמ' כג,כה) "ואת מימיך" = (ויק' כ,כו) "כי קדוש אני י-הוה" = (דב' יא,יז) "אשר י-הוה" = (דב' יט,ד) "וזה דבר הרצח" = (שופ' א,כח) "והוריש" = (שופ' ז,ז) "איש למקמו" = (ש"א ח,טז) "למלאכתו" = (ש"א טו,ג) "ושמע אין לך" = (יש' יט,יא) "בן חכמים אני, בן מלכי קדם" = (ירמ' ל,ז) "וממנה יושע" = (דה"א כב,טז) "קום ועשה" = (יח' יב,כב) "מה המשל הזה לכם" = (צפ' ג,ה) "לא יעשה עולה" = (תהי' פב,ו) "א-להים אתם" = (תהי' פו,ח) "ואין כמעשיך" =
ומרור ואביון - המרור בא להזכיר את המוצא אל הגאולה המתבטאת בפסח ובמצה. בפני עצמו אין לו מה לומר, והוא משנה את כל התמונה בכך שהוא נתוסף אליה. האביון, מר לו תמיד, כי לא משנה מה יש לו, הוא תמיד חש שחסר, שאין מספיק, שהדשא של הזקן יותר ירוק וגם הוא רוצה כזה
שלא תעשוק שכיר עני ואביון, הכוונה שלא תעשוק פסח מצה ומרור, מצוות המביאות אל הנוכח את כל מעשה יציאת מצרים ואת כל הנסים והחסדים האדירים עד גאולת ארץ ישראל המובטחת לפתח מתוכה קדושת עולם. כך שכיר עני ואביון מביאים לעיניך את תמונת המשועבד, הזה שהוא בבחינת עבד במצרים במיגרש שלך, הזה בו אתה צפוי להפעיל את צלם הא-להים שבך. ממש בנוכח, בלי צורך שנייבא אותו מזמן אחר ונתלבש בו, דוגמא הרבה יותר עוצמתית לאותה תנועה שהתורה באה לגרום בלבנו, בהיחברה אבות-טיפוס הם מעשי אבות מתוארים בגובה ובעומק בלתי נתפסים, עם ארוע רגיל אשר לרוב קורה לכולנו כמה פעמים בשבוע: ההזדמנות לנצל את החלש מאתנו, את החי על השכר המקבל מאתנו, את העני החסר-כל שתולה את תקותנו בנו, ואת האביון הפגוע בתודעתו להרגיש שחסר לו תמיד, ומצווים אנו להשתדל להוציאו מצערו. ובע"ה הסירוב שלנו לנצלו, לעשקו, והיוזמה שלנו להוציא אל הפועל את צלם הא-להים שבנו ואת ניצוץ המשיח שבקרבנו, להושיעו כמיטב יכולתנו.
לא תעשק שכיר עני ואביון, מאחיך, או מגרך אשר בארצך בשעריך = 3401
מאחיך, או מגרך אשר בארצך בשעריך = 1765 = (ברא' כה,כא) "ויעתר יצחק לנכח אשתו" = (ויק' יח,כו) "חקתי ומשפטי" = (דב' ד,לג) "השמע עם קול א-להים מדבר מתוך האש" = (ש"א ד,ו) "מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים" = (מ"ב כב,יח) "השלח אתכם לדרש את י-הוה" = "חדש תחת השמש"
שכיר עני ואביון = 735 = (ברא' כא,טז) "אל אראה במות הילד" = (ברא' לא,מב) "לולי א-להי אבי א-להי אברהם ופחד יצחק" = (דב' כה,א) "כי יהיה ריב בין אנשים" = (יהו' ו,כד) "אוצר בית י-הוה" = (ש"ב ב,ג) "איש וביתו" = (ישע' כו,יט) "כי טל אורת טלך" = (ישע' מח,יד) "הקבצו כלכם ושמעו" = (יח' כח,ד) "באוצרותיך" = (יח' מ,ב) "במראות א-להים" = (צפ' ב,י) "על עם י-הוה צבאו-ת" = (תהי' נב,ה) "אהבת רע מטוב" = "זקן, מי שקנה חכמה" = "פסח מצה ומרור" =
פסח מצה ומרור כנגד שכיר עני ואביון
פסח שכיר = 678 = ארבעים שנה = ערבות = קליפת נגה = (ברא' כה,לב) "הנה אנכי הולך למות" = (ברא' כז,ב) "הנה נא זקנתי" = (ברא' כח,יא) "כי בא השמש" = (ברא' לה,טז) "ותלד רחל" = (שמ' ד,יד) "ויחר אף י-הוה במשה" = (שמ' ח,ח) "ויצעק משה אל י-הוה" = (שמ' ח,יז) "את הערב" = (מ"א טו,ב) "מלך בירשלם" = (ישע' מ,ו) "קול אמר קרא" = (ירמ' לו,ח) "ככל אשר צוהו" = (הו' ג,א) "אהבת רע" = (זכ' ג,ב) "ויאמר י-הוה אל השטן" = (תהי' לג,טז) "נושע ברב חיל" = (תהי' לז,יא) "על רב שלום"
פסח שכיר - שגאולת מצרים היא בזכות, שכר גם לאמונת האבות והתמסרותם והתבטלותם לפני ה', וגם לדורות מצרים אשר שמרו על השמות (להבדיל מהדורות שנשתעבדו ליון ולרומי, למשל) ועל הלשון ועל המלבוש דהי' על הצניעות, וגם שכר למפרע ליוצאים שהולכים לעמוד לפאתי הר סיני ויאמרו נעשה ונשמע
מצה עני - הא לחמא עניא
מצה עני = 265 = (דה"א כט,יג) "מודים אנחנו לך" = (דב' כד,כז) צעקה = (במ' יד,לב) "במדבר הזה" = (במ' לב,יג) "כל הדור" = (יהו' ז,ה) "וימס לבב העם" = (ש"ב יד,כו) "למה ילך עמך" = (ש"ב יט,יח) "לפני המלך" = (יש' סד,י) "היה לחרבה" = (יח' מג,ו) "היה עמד אצלי" = (עמוס ח,ט) "ביום אור" = (איוב כב,כח) "נגה אור" = ירמיה
ומרור ואביון = 527 = "בהעלתך" = ושבו בנים לגבולם = מעשים טובים = (ברא' ו,א) "לרב על פני האדמה" = (ברא' מב,יט) "ואתם לכו הביאו"" = (שמ' כג,כה) "ואת מימיך" = (ויק' כ,כו) "כי קדוש אני י-הוה" = (דב' יא,יז) "אשר י-הוה" = (דב' יט,ד) "וזה דבר הרצח" = (שופ' א,כח) "והוריש" = (שופ' ז,ז) "איש למקמו" = (ש"א ח,טז) "למלאכתו" = (ש"א טו,ג) "ושמע אין לך" = (יש' יט,יא) "בן חכמים אני, בן מלכי קדם" = (ירמ' ל,ז) "וממנה יושע" = (דה"א כב,טז) "קום ועשה" = (יח' יב,כב) "מה המשל הזה לכם" = (צפ' ג,ה) "לא יעשה עולה" = (תהי' פב,ו) "א-להים אתם" = (תהי' פו,ח) "ואין כמעשיך" =
ומרור ואביון - המרור בא להזכיר את המוצא אל הגאולה המתבטאת בפסח ובמצה. בפני עצמו אין לו מה לומר, והוא משנה את כל התמונה בכך שהוא נתוסף אליה. האביון, מר לו תמיד, כי לא משנה מה יש לו, הוא תמיד חש שחסר, שאין מספיק, שהדשא של הזקן יותר ירוק וגם הוא רוצה כזה
שלא תעשוק שכיר עני ואביון, הכוונה שלא תעשוק פסח מצה ומרור, מצוות המביאות אל הנוכח את כל מעשה יציאת מצרים ואת כל הנסים והחסדים האדירים עד גאולת ארץ ישראל המובטחת לפתח מתוכה קדושת עולם. כך שכיר עני ואביון מביאים לעיניך את תמונת המשועבד, הזה שהוא בבחינת עבד במצרים במיגרש שלך, הזה בו אתה צפוי להפעיל את צלם הא-להים שבך. ממש בנוכח, בלי צורך שנייבא אותו מזמן אחר ונתלבש בו, דוגמא הרבה יותר עוצמתית לאותה תנועה שהתורה באה לגרום בלבנו, בהיחברה אבות-טיפוס הם מעשי אבות מתוארים בגובה ובעומק בלתי נתפסים, עם ארוע רגיל אשר לרוב קורה לכולנו כמה פעמים בשבוע: ההזדמנות לנצל את החלש מאתנו, את החי על השכר המקבל מאתנו, את העני החסר-כל שתולה את תקותנו בנו, ואת האביון הפגוע בתודעתו להרגיש שחסר לו תמיד, ומצווים אנו להשתדל להוציאו מצערו. ובע"ה הסירוב שלנו לנצלו, לעשקו, והיוזמה שלנו להוציא אל הפועל את צלם הא-להים שבנו ואת ניצוץ המשיח שבקרבנו, להושיעו כמיטב יכולתנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה