אגב פרשת תרומה, זוהר תרומה קכז ע"ב על אפריון ואפרסמון | |
* להוסיף שלמה הבונה את האפריון, ענין ש"ל מ"ה * בס"ד אפרסמון ואפריון אפרסמון היא הבינה ואפריון (ההיכל שבנה שלמה המלך, שה"ש ג,ט) היא המלכות (הנקראת בשם תבונה) שניהם מתחילים ב-"אפר" ומסתיימים ב-"ון" אפר הוא בבחינת הדומם, שנתהוה מגו הקדשת (הזבחת, הקרבת) הצומח או החי "נו" רומז על נ' (דהיינו, 50 שערי הבינה, הגשרים הגושרים בין הבינה למלכות) ומתחתיה ו', הרומזת ל-6 קצוות, דהיינו לז"א. ברם, "ון" הוא רמז לז"א המתייחד עם הבינה, אם כל חי. גם אפריון וגם אפרסמון בנויים מ-"אפר" בפתיחתם ו-"ון" בסופם. באמצע, הבינה מכילה אותיות ס"ם, והז"א, את האות י'. האות ס' מסמנת את שש הספירות כחב"ד ח"ג אשר נכללות בבינה. האות ם' סתומה, מסמנת על ארבע הספירות תנה"י, הכלולות בתבונה היא המלכות. הרי שס"ם יסמן על הגשר ועל שתי קצותיו. וזה ה-"סם" האמתי אליבא דאוריתא: הגישור בין הבינה למלכות, בין המקור למצוי, בין העליון לתחתון. פתיחת השערים בין העליון לתחתון באופן הדדי, ובכן, בקטורת, "קח לך סמים", הם הם הגישורים מתוך רגבי העולם התחתון אל העליונים. האות ס' מסמנת על 6 ספירות כנ"ל, כל אחת מהן כלולה מ-10, ביחד הם ס'=60. האות ם' מסמנת על 4 ספירות כנ"ל, כל אחת מהן כלולה מ-10, ביחד הם מ'=40. האפרסמון למעלה בבינה, האפריון למטה במלכות. ברם, בגי' אפרסמון = "מלך אפריון". כאשר העבודה היא למטה, בבחינת העלאת מ"ן ותיקון השכינה שבמלכות, אז ישנו "אפר" (את אפר החטאת תקטיר המזבחה) אשר נקטר ונזבח לעשות נחת רוח לבורא ית' בעליונים. האפר מתמקד על הי' היא החכמה, ועולה בסולם הו' קצוות עד התייחדותו בנ' הבינה. כאשר היחוד מתחיל בעליונים, בסוד השפעת שפע מעולם האצילות לתחתונים, אזי קוראים למפרע: נ' הבינה מולידה את הו' קצוות של ז"א, הולכת כביכול על גשר ה-"סם" כנ"ל, ואז -כעבודת היחוד יזומה מלמעלה- ה-"אפר" הנו בבחינת "רפא", המלכות (אפר) עולה עד הת"ת (רפא) מתוך כח נו"ה שעולים ונתהוים חו"ג. הוי אומר שהאפר הוא מ"ן שבידינו להעלות, טהור ללא חיות ללא יצרים בהתבטלות גמורה כלפי שמיא, ומ"ד הנם "רפא" דוקא, רפואה מן השמים לכל מכאובי העולם הזה, ובחינת גאולה אשר תשתלם ותיגלה במהרה בימינו אמן כיה"ר. "סם" רומז גם לתורה, כמאמר חז"ל (יומא עב ע"ב) "אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב וזאת התורה אשר שם משה? זכה, נעשית לו סם חיים. לא זכה, נעשית לו סם מיתה. והיינו דאמר רבא דאומן לה סמא דחייא, דלא אומן לה, סמא דמותא". כתוב בפרשת תרומה "מאת כל איש אשר ידבנו לבו" תלקח התרומה לבניית המשכן. בלשון רשב"י בזוהר הק' תרומה דף קכח ע"ב, השם "איש" יסמן "דאתגבר על יצרי": שהתגבר על יצרו. וכן נמצא אם נתבונן, אשר המלה "איש" כך בנויה: 1. אות א', המצביעה על אחדותו ית', על היותו אלוף העולם. הזה הנקרא בשם הנפתח בא', מורה על הפך גמור מבחינת "בליעל". בליעל משמעותו "בלי עול", כאילו כביכול שלא קיים שום דבר מעליו. הא' בפתיחה מורה על ההפך: על נוכחותו ית' באופן תדיר בכל מחשבה, דיבור ומעשה, בכל אופן בו קיים האדם. 2. י', כנגד עשר ספירות מהן מורכב האדם בגוף ובנשמה כאחד, והם תולדות אותה א' התחלתית. מהאחד נובעות העשר, כל אחת מהן בנויה מ'י וכן הלאה עד סוף כל העולמות בדרגה האחרונה של חומריות. 3. אות ש', שלושת ענפיה מורים על שלושת דרגות בהם האדם קיים, דהיינו נפש-רוח-נשמה, המאוגדות בתכליתם לתיקון המות המרומזת באות תי"ו שלאחריה בסדר האלף-בית. כאשר השכינה היא המלכות נתקנת בשלושת מדורי חיי האדם, אז החיבור עם הז"א המסומן בי' הוא יציב ומתוקן, וממשיך שפע קודש מהעולם העליון המצויין בא'. דבר אחר, למדנו במשנה ברורה (משנת סופרים, אות ש') שהשי"ן בנויה מאות ו' בענפה הראשון, כאות י' בענפה השני, וכדוגמת אות ז' בענפה השלישי, וכולם יחד מציירים בצורת האות שי"ן את המלה זי"ו, אשר הנו זיו כבודו ומלכותו ית' המוצא ביטוי מאיר כזוהר הרקיע בעולמות התחתונים ע"י התיקון הסדיר והמתוק של השכינה המושך את העטרת ליושנה וגואולת את השכינה מגלותה. ועוד הרבה יותר, אשר יתגלה בלימוד שבת קודש בע"ה בחזרה, ויתוסף להמפליא את שכלינו, אשרינו מה טוב חלקינו ומה ענים גורלינו ומה יפה ירושתינו. |
Development by EduPlanet.Network
Who links here?
Jewish Banners
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה