ספירות בגימטריה בתנ"ך - כתר

ספירות בגימטריה בתנ"ך - כתר פורסם על ידי EduPlanet Rectorate (daniEl I. Ginerman) בתאריך Tuesday, 1 January 2008, 02:22 PM

Matches for כתר, 620 בראשית: א. כ. ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים בראשית: ב. ה. וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה בראשית: ב. יט. ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו בראשית: ג. ד. ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון בראשית: ג. כד. ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים בראשית: ו. א. ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות ילדו להם בראשית: ו. ה. וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום בראשית: ו. ז. ויאמר יהוה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם בראשית: ו. ז. ויאמר יהוה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם בראשית: ז. יא. בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו בראשית: ז. יז. ויהי המבול ארבעים יום על הארץ וירבו המים וישאו את התבה ותרם מעל הארץ בראשית: ז. כג. וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתבה בראשית: ח. ג. וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום בראשית: ט. יז. ויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית אשר הקמתי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ בראשית: י. י. ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער בראשית: י. יט. ויהי גבול הכנעני מצידן באכה גררה עד עזה באכה סדמה ועמרה ואדמה וצבים עד לשע בראשית: י. כו. ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף ואת חצרמות ואת ירח בראשית: יא. ב. ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם בראשית: יא. ח. ויפץ יהוה אתם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנת העיר בראשית: יא. יא. ויחי שם אחרי הולידו את ארפכשד חמש מאות שנה ויולד בנים ובנות בראשית: יב. ו. ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ בראשית: יב. ו. ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ בראשית: יד. א. ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים בראשית: יד. ט. את כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר ארבעה מלכים את החמשה בראשית: יד. יא. ויקחו את כל רכש סדם ועמרה ואת כל אכלם וילכו בראשית: טו. יג. ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה בראשית: טו. יח. ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת בראשית: יז. יז. ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד בראשית: יח. כט. ויסף עוד לדבר אליו ויאמר אולי ימצאון שם ארבעים ויאמר לא אעשה בעבור הארבעים בראשית: יח. לא. ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני אולי ימצאון שם עשרים ויאמר לא אשחית בעבור העשרים בראשית: יט. ח. הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש אוציאה נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם רק לאנשים האל אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קרתי בראשית: כב. א. ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני בראשית: כב. יא. ויקרא אליו מלאך יהוה מן השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני בראשית: כג. ו. שמענו אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבר את מתך איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבר מתך בראשית: כג. י. ועפרון ישב בתוך בני חת ויען עפרון החתי את אברהם באזני בני חת לכל באי שער עירו לאמר בראשית: כג. יט. ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה על פני ממרא הוא חברון בארץ כנען בראשית: כד. לא. ויאמר בוא ברוך יהוה למה תעמד בחוץ ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים בראשית: כה. יח. וישכנו מחוילה עד שור אשר על פני מצרים באכה אשורה על פני כל אחיו נפל בראשית: כה. כד. וימלאו ימיה ללדת והנה תומם בבטנה בראשית: כה. כז. ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים בראשית: כו. יב. ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו יהוה בראשית: כז. ז. הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים ואכלה ואברככה לפני יהוה לפני מותי בראשית: כז. לט. ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל בראשית: כז. לט. ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל בראשית: כח. יט. ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשנה בראשית: ל. ל. כי מעט אשר היה לך לפני ויפרץ לרב ויברך יהוה אתך לרגלי ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי בראשית: לא. לו. ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי בראשית: לא. לח. זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי בראשית: לא. מא. זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך ותחלף את משכרתי עשרת מנים בראשית: לא. מב. לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש בראשית: לא. מח. ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על כן קרא שמו גלעד בראשית: לא. נג. אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו אלהי אביהם וישבע יעקב בפחד אביו יצחק בראשית: לב. יג. ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרב בראשית: לב. טו. עזים מאתים ותישים עשרים רחלים מאתים ואילים עשרים בראשית: לב. טו. עזים מאתים ותישים עשרים רחלים מאתים ואילים עשרים בראשית: לב. טז. גמלים מיניקות ובניהם שלשים פרות ארבעים ופרים עשרה אתנת עשרים ועירם עשרה בראשית: לב. כה. ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר בראשית: לג. יא. קח נא את ברכתי אשר הבאת לך כי חנני אלהים וכי יש לי כל ויפצר בו ויקח בראשית: לד. כ. ויבא חמור ושכם בנו אל שער עירם וידברו אל אנשי עירם לאמר בראשית: לד. כ. ויבא חמור ושכם בנו אל שער עירם וידברו אל אנשי עירם לאמר בראשית: לו. ב. עשו לקח את נשיו מבנות כנען את עדה בת אילון החתי ואת אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי בראשית: לו. ב. עשו לקח את נשיו מבנות כנען את עדה בת אילון החתי ואת אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי בראשית: לו. יד. ואלה היו בני אהליבמה בת ענה בת צבעון אשת עשו ותלד לעשו את יעיש ואת יעלם ואת קרח בראשית: לו. יד. ואלה היו בני אהליבמה בת ענה בת צבעון אשת עשו ותלד לעשו את יעיש ואת יעלם ואת קרח בראשית: לו. יד. ואלה היו בני אהליבמה בת ענה בת צבעון אשת עשו ותלד לעשו את יעיש ואת יעלם ואת קרח בראשית: לו. יח. ואלה בני אהליבמה אשת עשו אלוף יעוש אלוף יעלם אלוף קרח אלה אלופי אהליבמה בת ענה אשת עשו בראשית: לו. יח. ואלה בני אהליבמה אשת עשו אלוף יעוש אלוף יעלם אלוף קרח אלה אלופי אהליבמה בת ענה אשת עשו בראשית: לז. טז. ויאמר את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רעים בראשית: לח. טז. ויט אליה אל הדרך ויאמר הבה נא אבוא אליך כי לא ידע כי כלתו הוא ותאמר מה תתן לי כי תבוא אלי בראשית: לט. ו. ויעזב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה בראשית: מא. מה. ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים בראשית: מב. ה. ויבאו בני ישראל לשבר בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען בראשית: מב. ז. וירא יוסף את אחיו ויכרם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אלהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר אכל בראשית: מב. יא. כלנו בני איש אחד נחנו כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים בראשית: מב. טו. בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה בראשית: מב. טו. בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה בראשית: מב. לד. והביאו את אחיכם הקטן אלי ואדעה כי לא מרגלים אתם כי כנים אתם את אחיכם אתן לכם ואת הארץ תסחרו בראשית: מה. כב. לכלם נתן לאיש חלפות שמלת ולבנימן נתן שלש מאות כסף וחמש חלפת שמלת בראשית: מו. יג. ובני יששכר תולע ופוה ויוב ושמרן בראשית: מח. א. ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חלה ויקח את שני בניו עמו את מנשה ואת אפרים בראשית: מט. ו. בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור בראשית: נ. ח. וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גשן ויקרא: א. ח. וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר על העצים אשר על האש אשר על המזבח ויקרא: א. ט. וקרבו וכרעיו ירחץ במים והקטיר הכהן את הכל המזבחה עלה אשה ריח ניחוח ליהוה ויקרא: ב. ו. פתות אתה פתים ויצקת עליה שמן מנחה הוא ויקרא: ג. א. ואם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר הוא מקריב אם זכר אם נקבה תמים יקריבנו לפני יהוה ויקרא: ד. יא. ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו ויקרא: ד. יח. ומן הדם יתן על קרנת המזבח אשר לפני יהוה אשר באהל מועד ואת כל הדם ישפך אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד ויקרא: ד. ל. ולקח הכהן מדמה באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח ויקרא: ד. לד. ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח ויקרא: ו. ו. אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה ויקרא: ו. יג. זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו ליהוה ביום המשח אתו עשירת האפה סלת מנחה תמיד מחציתה בבקר ומחציתה בערב ויקרא: ז. יח. ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא ויקרא: ז. כא. ונפש כי תגע בכל טמא בטמאת אדם או בבהמה טמאה או בכל שקץ טמא ואכל מבשר זבח השלמים אשר ליהוה ונכרתה הנפש ההוא מעמיה ויקרא: ח. יב. ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אתו לקדשו ויקרא: ח. טז. ויקח את כל החלב אשר על הקרב ואת יתרת הכבד ואת שתי הכלית ואת חלבהן ויקטר משה המזבחה ויקרא: ח. כח. ויקח משה אתם מעל כפיהם ויקטר המזבחה על העלה מלאים הם לריח ניחח אשה הוא ליהוה ויקרא: ט. ה. ויקחו את אשר צוה משה אל פני אהל מועד ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני יהוה ויקרא: ט. ז. ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עלתך וכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם וכפר בעדם כאשר צוה יהוה ויקרא: יא. כו. לכל הבהמה אשר הוא מפרסת פרסה ושסע איננה שסעת וגרה איננה מעלה טמאים הם לכם כל הנגע בהם יטמא .hit { color: #FF0000; } Matches for כתר, 620 ויקרא: יא. לב. וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר ויקרא: יא. לו. אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור ונגע בנבלתם יטמא ויקרא: יג. יד. וביום הראות בו בשר חי יטמא ויקרא: יג. לב. וראה הכהן את הנגע ביום השביעי והנה לא פשה הנתק ולא היה בו שער צהב ומראה הנתק אין עמק מן העור ויקרא: יג. לה. ואם פשה יפשה הנתק בעור אחרי טהרתו ויקרא: יג. מב. וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם צרעת פרחת הוא בקרחתו או בגבחתו ויקרא: יג. מה. והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא ויקרא: יג. מה. והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא ויקרא: יד. ב. זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו והובא אל הכהן ויקרא: יד. ד. וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהרות ועץ ארז ושני תולעת ואזב ויקרא: יד. ו. את הצפר החיה יקח אתה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזב וטבל אותם ואת הצפר החיה בדם הצפר השחטה על המים החיים ויקרא: יד. ח. וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים ויקרא: יד. י. וביום השמיני יקח שני כבשים תמימם וכבשה אחת בת שנתה תמימה ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן ולג אחד שמן ויקרא: יד. נא. ולקח את עץ הארז ואת האזב ואת שני התולעת ואת הצפר החיה וטבל אתם בדם הצפר השחוטה ובמים החיים והזה אל הבית שבע פעמים ויקרא: יד. נג. ושלח את הצפר החיה אל מחוץ לעיר אל פני השדה וכפר על הבית וטהר ויקרא: טז. כז. ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקדש יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו באש את ערתם ואת בשרם ואת פרשם ויקרא: טז. ל. כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני יהוה תטהרו ויקרא: כ. ג. ואני אתן את פני באיש ההוא והכרתי אתו מקרב עמו כי מזרעו נתן למלך למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי ויקרא: כ. כו. והייתם לי קדשים כי קדוש אני יהוה ואבדל אתכם מן העמים להיות לי ויקרא: כב. ו. נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים ויקרא: כג. ז. ביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו ויקרא: כג. לה. ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו ויקרא: כג. לט. אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג יהוה שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון ויקרא: כג. מ. ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני יהוה אלהיכם שבעת ימים ויקרא: כה. כו. ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו ויקרא: כה. ל. ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לא חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל ויקרא: כו. כ. ותם לריק כחכם ולא תתן ארצכם את יבולה ועץ הארץ לא יתן פריו ויקרא: כו. כח. והלכתי עמכם בחמת קרי ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם ויקרא: כז. ג. והיה ערכך הזכר מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה והיה ערכך חמשים שקל כסף בשקל הקדש ויקרא: כז. ה. ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה והיה ערכך הזכר עשרים שקלים ולנקבה עשרת שקלים ויקרא: כז. ה. ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה והיה ערכך הזכר עשרים שקלים ולנקבה עשרת שקלים ויקרא: כז. טז. ואם משדה אחזתו יקדיש איש ליהוה והיה ערכך לפי זרעו זרע חמר שערים בחמשים שקל כסף ויקרא: כז. כה. וכל ערכך יהיה בשקל הקדש עשרים גרה יהיה השקל במדבר: כו. כד. לישוב משפחת הישבי לשמרן משפחת השמרני במדבר: כז. יג. וראיתה אתה ונאספת אל עמיך גם אתה כאשר נאסף אהרן אחיך במדבר: כח. יח. ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו במדבר: לב. ו. ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה במדבר: לב. יא. אם יראו האנשים העלים ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה את האדמה אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב כי לא מלאו אחרי במדבר: לב. כג. ואם לא תעשון כן הנה חטאתם ליהוה ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם במדבר: לב. לב. נחנו נעבר חלוצים לפני יהוה ארץ כנען ואתנו אחזת נחלתנו מעבר לירדן במדבר: לג. ט. ויסעו ממרה ויבאו אילמה ובאילם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו שם במדבר: לה. לג. ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו יהושע: א. ה. לא יתיצב איש לפניך כל ימי חייך כאשר הייתי עם משה אהיה עמך לא ארפך ולא אעזבך יהושע: ב. ג. וישלח מלך יריחו אל רחב לאמר הוציאי האנשים הבאים אליך אשר באו לביתך כי לחפר את כל הארץ באו יהושע: ב. כב. וילכו ויבאו ההרה וישבו שם שלשת ימים עד שבו הרדפים ויבקשו הרדפים בכל הדרך ולא מצאו יהושע: ג. יג. והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נשאי ארון יהוה אדון כל הארץ במי הירדן מי הירדן יכרתון המים הירדים מלמעלה ויעמדו נד אחד יהושע: ו. יז. והיתה העיר חרם היא וכל אשר בה ליהוה רק רחב הזונה תחיה היא וכל אשר אתה בבית כי החבאתה את המלאכים אשר שלחנו יהושע: ו. כו. וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני יהוה אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו בבכרו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה יהושע: ז. יד. ונקרבתם בבקר לשבטיכם והיה השבט אשר ילכדנו יהוה יקרב למשפחות והמשפחה אשר ילכדנה יהוה תקרב לבתים והבית אשר ילכדנו יהוה יקרב לגברים יהושע: ז. כא. ואראה בשלל אדרת שנער אחת טובה ומאתים שקלים כסף ולשון זהב אחד חמשים שקלים משקלו ואחמדם ואקחם והנם טמונים בארץ בתוך האהלי והכסף תחתיה יהושע: ח. יד. ויהי כראות מלך העי וימהרו וישכימו ויצאו אנשי העיר לקראת ישראל למלחמה הוא וכל עמו למועד לפני הערבה והוא לא ידע כי ארב לו מאחרי העיר יהושע: ח. כט. ואת מלך העי תלה על העץ עד עת הערב וכבוא השמש צוה יהושע וירידו את נבלתו מן העץ וישליכו אותה אל פתח שער העיר ויקימו עליו גל אבנים גדול עד היום הזה יהושע: ט. י. ואת כל אשר עשה לשני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן לסיחון מלך חשבון ולעוג מלך הבשן אשר בעשתרות יהושע: י. ג. וישלח אדני צדק מלך ירושלם אל הוהם מלך חברון ואל פראם מלך ירמות ואל יפיע מלך לכיש ואל דביר מלך עגלון לאמר יהושע: י. ה. ויאספו ויעלו חמשת מלכי האמרי מלך ירושלם מלך חברון מלך ירמות מלך לכיש מלך עגלון הם וכל מחניהם ויחנו על גבעון וילחמו עליה יהושע: י. ז. ויעל יהושע מן הגלגל הוא וכל עם המלחמה עמו וכל גבורי החיל יהושע: י. כ. ויהי ככלות יהושע ובני ישראל להכותם מכה גדולה מאד עד תמם והשרידים שרדו מהם ויבאו אל ערי המבצר יהושע: יא. יג. רק כל הערים העמדות על תלם לא שרפם ישראל זולתי את חצור לבדה שרף יהושע יהושע: יג. ג. מן השיחור אשר על פני מצרים ועד גבול עקרון צפונה לכנעני תחשב חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני והעוים יהושע: יג. כה. ויהי להם הגבול יעזר וכל ערי הגלעד וחצי ארץ בני עמון עד ערוער אשר על פני רבה יהושע: טו. לב. ולבאות ושלחים ועין ורמון כל ערים עשרים ותשע וחצריהן יהושע: יז. ב. ויהי לבני מנשה הנותרים למשפחתם לבני אביעזר ולבני חלק ולבני אשריאל ולבני שכם ולבני חפר ולבני שמידע אלה בני מנשה בן יוסף הזכרים למשפחתם יהושע: יט. ל. ועמה ואפק ורחב ערים עשרים ושתים וחצריהן יהושע: כג. טו. והיה כאשר בא עליכם כל הדבר הטוב אשר דבר יהוה אלהיכם אליכם כן יביא יהוה עליכם את כל הדבר הרע עד השמידו אותכם מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לכם יהוה אלהיכם שמואל א: א. כו. ותאמר בי אדני חי נפשך אדני אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל יהוה שמואל א: ב. טז. ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח לך כאשר תאוה נפשך ואמר לו כי עתה תתן ואם לא לקחתי בחזקה שמואל א: ב. טז. ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח לך כאשר תאוה נפשך ואמר לו כי עתה תתן ואם לא לקחתי בחזקה שמואל א: ג. ח. ויסף יהוה קרא שמואל בשלישת ויקם וילך אל עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויבן עלי כי יהוה קרא לנער שמואל א: ג. טו. וישכב שמואל עד הבקר ויפתח את דלתות בית יהוה ושמואל ירא מהגיד את המראה אל עלי שמואל א: ה. ג. וישכמו אשדודים ממחרת והנה דגון נפל לפניו ארצה לפני ארון יהוה ויקחו את דגון וישבו אתו למקומו שמואל א: ו. ה. ועשיתם צלמי עפליכם וצלמי עכבריכם המשחיתם את הארץ ונתתם לאלהי ישראל כבוד אולי יקל את ידו מעליכם ומעל אלהיכם ומעל ארצכם שמואל א: ו. ה. ועשיתם צלמי עפליכם וצלמי עכבריכם המשחיתם את הארץ ונתתם לאלהי ישראל כבוד אולי יקל את ידו מעליכם ומעל אלהיכם ומעל ארצכם שמואל א: ז. ב. ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה וינהו כל בית ישראל אחרי יהוה שמואל א: ז. ה. ויאמר שמואל קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל יהוה שמואל א: ז. ו. ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני יהוה ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו ליהוה וישפט שמואל את בני ישראל במצפה שמואל א: ז. ו. ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני יהוה ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו ליהוה וישפט שמואל את בני ישראל במצפה שמואל א: ז. ז. וישמעו פלשתים כי התקבצו בני ישראל המצפתה ויעלו סרני פלשתים אל ישראל וישמעו בני ישראל ויראו מפני פלשתים שמואל א: י. א. ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו ויאמר הלוא כי משחך יהוה על נחלתו לנגיד שמואל א: י. ח. וירדת לפני הגלגל והנה אנכי ירד אליך להעלות עלות לזבח זבחי שלמים שבעת ימים תוחל עד בואי אליך והודעתי לך את אשר תעשה שמואל א: י. ט. והיה כהפנתו שכמו ללכת מעם שמואל ויהפך לו אלהים לב אחר ויבאו כל האתות האלה ביום ההוא שמואל א: יא. א. ויעל נחש העמוני ויחן על יביש גלעד ויאמרו כל אנשי יביש אל נחש כרת לנו ברית ונעבדך שמואל א: יא. ג. ויאמרו אליו זקני יביש הרף לנו שבעת ימים ונשלחה מלאכים בכל גבול ישראל ואם אין מושיע אתנו ויצאנו אליך שמואל א: יב. יד. אם תיראו את יהוה ועבדתם אתו ושמעתם בקולו ולא תמרו את פי יהוה והיתם גם אתם וגם המלך אשר מלך עליכם אחר יהוה אלהיכם שמואל א: יג. טו. ויקם שמואל ויעל מן הגלגל גבעת בנימן ויפקד שאול את העם הנמצאים עמו כשש מאות איש שמואל א: יד. ב. ושאול יושב בקצה הגבעה תחת הרמון אשר במגרון והעם אשר עמו כשש מאות איש שמואל א: טו. ז. ויך שאול את עמלק מחוילה בואך שור אשר על פני מצרים שמואל א: טו. טו. ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבח ליהוה אלהיך ואת היותר החרמנו שמואל א: יז. כו. ויאמר דוד אל האנשים העמדים עמו לאמר מה יעשה לאיש אשר יכה את הפלשתי הלז והסיר חרפה מעל ישראל כי מי הפלשתי הערל הזה כי חרף מערכות אלהים חיים שמואל א: יז. מט. וישלח דוד את ידו אל הכלי ויקח משם אבן ויקלע ויך את הפלשתי אל מצחו ותטבע האבן במצחו ויפל על פניו ארצה שמואל א: יז. נב. ויקמו אנשי ישראל ויהודה וירעו וירדפו את הפלשתים עד בואך גיא ועד שערי עקרון ויפלו חללי פלשתים בדרך שערים ועד גת ועד עקרון שמואל א: יט. כד. ויפשט גם הוא בגדיו ויתנבא גם הוא לפני שמואל ויפל ערם כל היום ההוא וכל הלילה על כן יאמרו הגם שאול בנביאם שמואל א: כ. ה. ויאמר דוד אל יהונתן הנה חדש מחר ואנכי ישב אשב עם המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית שמואל א: כ. כ. ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח לי למטרה שמואל א: כא. יב. ויאמרו עבדי אכיש אליו הלוא זה דוד מלך הארץ הלוא לזה יענו במחלות לאמר הכה שאול באלפו ודוד ברבבתו שמואל א: כב. יז. ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו כהני יהוה כי גם ידם עם דוד וכי ידעו כי ברח הוא ולא גלו את אזנו ולא אבו עבדי המלך לשלח את ידם לפגע בכהני יהוה שמואל א: כג. יב. ויאמר דוד היסגרו בעלי קעילה אתי ואת אנשי ביד שאול ויאמר יהוה יסגירו שמואל א: כג. יג. ויקם דוד ואנשיו כשש מאות איש ויצאו מקעלה ויתהלכו באשר יתהלכו ולשאול הגד כי נמלט דוד מקעילה ויחדל לצאת שמואל א: כד. ה. ויהי אחרי כן ויך לב דוד אתו על אשר כרת את כנף אשר לשאול שמואל א: כה. כ. והיה היא רכבת על החמור וירדת בסתר ההר והנה דוד ואנשיו ירדים לקראתה ותפגש אתם שמואל א: כו. ו. ויען דוד ויאמר אל אחימלך החתי ואל אבישי בן צרויה אחי יואב לאמר מי ירד אתי אל שאול אל המחנה ויאמר אבישי אני ארד עמך תגובה | Send by Email

Development by EduPlanet.Network



Who links here?




Jewish Banners