מהלך ראשוני בעניין שלום בית והמלחמה הנוכחית - מוצש טו טבת התשסט

שלום בית ומלחמת עופרת יצוקה - Google Docs

בס"ד

במסכנת = 572 = והיו לבשר אחד = פני הדור כפני הכלב
"במסכנות" הוא המצב ההתחלתי ממנו הכלים בידינו לתקן ולהתעלות (מסכנת = 570 = בעולם התוהו). זה מצב של חוסר כלים אליהם האורות תוכלנה לחדור, השייך לעולם התוהו, ואפשר לתארו באשר "פני הדור כפני הכלב" האדיש ואיננו רואה כי אם תענוגות עצמו. העבודה היא לעלות משם לבחינת "עולם התיקון" בו נתגלים אורות וכלים (אורות וכלים = 719 = בעולם התיקון = השבת אבדה), וצריך להשיג יחוד האורות והכלים, יחוד קב"ה ושכינתיה בבחי' "והיו לבשר אחד".

כשבחינת הדבקות האמתית ענין "והיו לבשר אחד" מאירה בתדירות וניזונה ישר מהקדושה, אז מגיעים למצב חדש, הנקרא "לא במסכנת" להבדיל מהנבוכה שקדמה לו.
לא במסכנת = 603 = בני ישראל = משה רבנו = תיקון הלב
ההבדל ההכי בולט בין בני ישראל לבין בני אומות העולם הוא תיקון הבינה, המתבטא במוחש בפיתוח דרכי מחשבה הנעלמים מעיני כל, בכח דעת אמת ומידותיה בהן נדרשת, הטמון בנשמות בני ישראל.
תיקון הלב הוא גם תיקון הרגשות וגם תיקון הבינה, וזה עניין תיקון י"ב גבולי אלכסון י"ב שבטי י-ה מתוך האמת המתוקנת באביהם "תפארת ישראל" (=1622= [תהילים נז, יא] כי־גדל עד־שמים חסדך ועד־שחקים אמתך , דהי' שהחסד עולה עד הבינה והאמת בחי' תפארת בחי' ז"א עד שחק למעלה). י"ב בני ישראל עולים עד נקודת האמת שורש הת"ת בבינה, ונעשים י"ג = אחד בחכמה.


אשר לא במסכנת = 1104 = [תהילים ב, א] למה רגשו גוים ולאמים יהגו־ריק

אשר לא במסכנת תאכל בה לחם = 1640 =
= [דברי הימים א׳ טז, כד] ספרו בגוים את־כבודו בכל־העמים נפלאתיו (ענ' פירסומא דניסא)
= [משלי ו, לג] נגע־וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה
= [משלי כ, כו] מזרה רשעים מלך חכם וישב עליהם אופן
= [תהילים קז, ל] וישמחו כי־ישתקו וינחם אל־מחוז חפצם
= [תהילים קיא, ג] הוד־והדר פעלו וצדקתו עמדת לעד

לא במסכנת תאכל בה לחם = 1139 = שלום טובה וברכה חיים חן וחסד ורחמים (תיקון ז' מידות מושלם) = [בראשית מט, טז] דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל
תאכל בה לחם = 536 = אין אדם מעיד על עצמו = במדבר סיני באהל מועד = ולקדקד נזיר אחיו = איש חכם יודע בינה (בתמורת שוים, אשר לא במסכנת -יתממש ויתקים- איש חכם יודע בינה) = דמות אלהים = קול הנשמה


שלום טובה וברכה חיים חן וחסד ורחמים = 1139 =
[בראשית מט, טז] דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל
(עניין המשך הברכה "ברכנו אבינו כולנו כאחד, ומשם, בעת התפילה כל העולמות מתיחדים. כמובא בספר "מגיד דבריו ליעקב" בשם המגיד ממעזריטש, מהלימוד של הרב יצחק גינזבורג יט כסלו התשסט:

נשאל מן הרב הקדוש בעל המחבר זלה"ה בענין הדרוש שאמר על פסוק "שיר השירים אשר לשלמה" כפי מה שנכתב לעיל באריכות והוא רק אפס קצהו ובמעט כוונת תוכן דבריו שאמר הוא בעצמו אמנם הענין הוא בקיצור גדול שכשאיש הישראלי עומד להתפלל בדו"ר אז ממילא אומרים שירה בכל העולמות כל המלאכים והשרפים ושאר כיתות כי הם כולם כלולים בו וזהו "שיר השירים" ר"ל "שיר" א' ששר איש הישראלי למטה ממילא נעשה "השירים" בכל העולמות כשהוא אומר במסירות נפשו וכל לבו וכוחו וכוונתו וזהו "אשר לשלמה" "למלך שהשלום שלו" רוצה לומר כשיודע לפני מי הוא מתפלל והנה לכאורה קשה על זה מפסוק "בעמדם תרפנה כנפיהם" ודרשו חז"ל "בעמדם" ישראל בעמידה אז "תפרנה כנפיהם" רוצה לומר שאין להם רשות אז לומר שירה והשיב הוא זלה"ה שבודאי בעת עמדם ישראל להתפלל וכל העולמות נכללים בהם והם מוסרים נפשם ומדבקין עצמן מאוד באחדות הפשוטה אז בודאי כל העולמות נתייחדו ביחוד ונכללין כולם כאחד כמו נקודה א' כמ"ש בזוהר על פסוק "אל תראוני שאני שחרחורת" וע"ש. אמנם אחר התפלה שנתעלו כל העולמות כולם כאחד ונתדבקו בהבורא יתברך שמו אז גורמים שנמשך שפע וחיות לכל העולמות וידוע שעל ידי צירופי אותיות נתהוו כל העולמות כמו שכתוב "בדבר ה' שמים נעשו" וכו' ולעולם הדיבורים ההם עומדים בעולמות מתחלת הבריאה ומאירים בהם ונותנים בהם חיות בסוד "כימי השמים על הארץ" וזהו "לעולם ה' דברך נצב בשמים" והנה על ידי התפלות ישראל נמשך שפע וחיות חדשים לאותיות וצירופים ודיבורים הנ"ל שבכל העולמות והנה נתחדשו הדיבורים בחיות חדשה ובבהירות יתירה מאז ומקדם וזהו ענין השירה שלהם ואפשר לומר שלכן תקנו לומר פרק שירה בכל יום תיכף אחר כל התפלה והמשכיל יבין.]
")
[זכריה ב, ג] ויראני יהוה ארבעה חרשים
[יונה א, א] ויהי דבר־יהוה אל־יונה בן־אמתי לאמר
[שיר השירים א, יד] אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי

שלום רב (לאוהבי תורתך) = 578 = דע מאין באת

[תהילים קיט, קסה] שלום רב לאהבי תורתך ואין למו מכשול = 2191 =
[ויקרא טו, ה] ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב
[ישעיהו לג, יד] פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה מי־יגור לנו מוקדי עולם
[משלי ח, כ] בארח־צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט
[קוהלת ד, יד] כי־מבית הסורים יצא למלך כי גם במלכותו נולד רש
[תהילים כט, ט] קול יהוה יחולל אילות ויחשף יערות ובהיכלו כלו אמר כבוד

שלום רב לאהבי תורתך = 1652 = שמירת שבת =
[איוב כא, ז] מדוע רשעים יחיו עתקו גם־גברו חיל
[איוב כט, ח] ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו
[איוב לו, כו] הן־אל שגיא ולא נדע מספר שניו ולא־חקר
[בראשית יח, א] וירא אליו יהוה באלני ממרא והוא ישב פתח־האהל כחם היום
[הושע ח, יא] כי־הרבה אפרים מזבחות לחטא היו־לו מזבחות לחטא
[מלכים ב׳ ג, טו] ועתה קחו־לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד־יהוה
[משלי יב, כח] בארח־צדקה חיים ודרך נתיבה אל־מות
[שופטים יח, ד] ויאמר אלהם כזה וכזה עשה לי מיכה וישכרני ואהי־לו לכהן
[תהילים כט, ו] וירקידם כמו־עגל לבנון ושרין כמו בן־ראמים
[תהילים פ, ז] תשימנו מדון לשכנינו ואיבינו ילעגו־למו


שיר השירים = 1075 = שכבת זרע לבטלה = ארבע מאות שנה = מצוות ומעשים טובים =
=
[שמות ו, ב] וידבר אלהים אל־משה ויאמר אליו אני יהוה
[תהילים קל, ד] כי־עמך הסליחה למען תורא
אשר לשלמה = 906 = תולעת =
[איוב לו, לג] יגיד עליו רעו מקנה אף על־עולה
[דברי הימים ב׳ כח, יז] ועוד אדומים באו ויכו ביהודה וישבו־שבי
[דברים ה, כו] לך אמר להם שובו לכם לאהליכם
[משלי ג, לה] כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון

שיר השירים אשר לשלמה = 1981 =
=
[דברי הימים ב׳ כה, ו] וישכר מישראל מאה אלף גבור חיל במאה ככר־כסף
[ויקרא יט, ד] אל־תפנו אל־האלילם ואלהי מסכה לא תעשו לכם אני יהוה אלהיכם
[ירמיהו יג, ב] ואקנה את־האזור כדבר יהוה ואשם על־מתני
[מלכים ב׳ ד, כ] וישאהו ויביאהו אל־אמו וישב על־ברכיה עד־הצהרים וימת
[קוהלת ד, ו] טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח
[שיר השירים א, א] שיר השירים אשר לשלמה ♥ השאילתא שלך
[שמות לט, לו] את־השלחן את־כל־כליו ואת לחם הפנים




אשת חיל = 749 = [איוב טו, ג]הוכח בדבר לא־יסכון ומלים לא־יועיל בם = אין אוגדין את הלולב אלא במינו

שלום בית = 788 = הכותל המערבי = משתה גדול (ויעש אברהם משתה גדול ביום היגמל את יצחק!!!) =
= 2 * 394 = [תהילים לו, א] למנצח לעבד־יהוה לדוד = דע מה למעלה ממך = דרכי נעם = חופש = שולחן

"המברך (...) בשלום" בחי' התעוררות קלה מדעילא ברכה דהי' דחיפה כבי', ואז אתערותא דלתתא בחי' אחישנה. "עושה השלום" הוא הכל בחי' אתערותא דלעילא בחי' בעתה.

המברך את עמו ישראל בשלום = 1703 = מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל = שחרית מנחה ערבית (בזכות הצניעות באהלי יעקב וכו', ובזכות התפלה המתמדת של העם, אזי "המברך בשלום" - אוי לנו ולדורנו ) =
=
[איוב כ, כט] זה חלק־אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל
[דברי הימים א׳ יא, טז] ודויד אז במצודה ונציב פלשתים אז בבית לחם
[דברי הימים א׳ כא, יג] ויאמר דויד אל־גד צר־לי מאד אפלה־נא ביד־יהוה כי־רבים רחמיו מאד וביד־אדם אל־אפל
[דברים לב, מ] כי־אשא אל־שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם
[מלכים א׳ ב, כה] וישלח המלך שלמה ביד בניהו בן־יהוידע ויפגע־בו וימת
[תהילים קב, כח] ואתה־הוא ושנותיך לא יתמו

עושה השלום = 762 = עולם התורה =
[איוב ח, א] ויען בלדד השוחי ויאמר
[תהילים קיט, סד] חסדך יהוה מלאה הארץ חקיך למדני
[תהילים קיט, סח] טוב־אתה ומטיב למדני חקיך



מצא אשה מצא טוב = 585 = חופה וקידושין = רוח המקום נוחה הימנו = [תהילים נד, ח] בנדבה אזבחה־לך אודה שמך יהוה כי־טוב
מצא אשה = 437 = אפרסמון = כזית = כתיבה = סדום ועמורה
מצא טוב = 148 = נצח = פסח = קמח = בעולם = בני א-להים




אשה רעה = 581 = ויהי דבר־י-הוה אלי לאמור = ויהי דבר הוי"ה אליו לאמר = גואל ישראל = "הנוסחא הא-להית"
גם "ויהי דבר ה'" וגו' וגם "גואל ישראל" הם עניין הכנעה, וכן להלן "עשרת ימי תשובה" וגם "פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש" זה עניין של גבורה, וכן "ה' מה אדם ותדעהו" וגו' הוא עניין הכנעה
מכיון שיש ג פסוקים בתנ"ך בערך 581

[ירמיהו יח, ה] ויהי דבר־יהוה אלי לאמור
[מלכים א׳ יז, ב] ויהי דבר־יהוה אליו לאמר
[מלכים א׳ יז, ח] ויהי דבר־יהוה אליו לאמר

נחשב 581 * 3 = 1743 = עשרת ימי תשובה =
[דברים ה, ד] פנים בפנים דבר יהוה עמכם בהר מתוך האש
[יחזקאל יג, ד] כשעלים בחרבות נביאיך ישראל היו
[יחזקאל מג, ו] ואשמע מדבר אלי מהבית ואיש היה עמד אצלי
[ישעיהו כד, ז] אבל תירוש אמללה־גפן נאנחו כל־שמחי־לב
[מלכים ב׳ כה, כט] ושנא את בגדי כלאו ואכל לחם תמיד לפניו כל־ימי חייו
[תהילים קמד, ג] יהוה מה־אדם ותדעהו בן־אנוש ותחשבהו





בס"ד

(בקשר למלחמה "עופרת יצוקה" בעזה)
המלחמה החלה ביום שבת א' דר"ח טבת ה'תשס"ט, עליה שביעית פרשת מקץ, בנסיון האחרון של יוסף לאחיו לפני "ויגש אליו יהודה ויאמר". אמנם, מבחינת החמאס, המלחמה החלה יומיים קודם, בעליה החמישית של מקץ.

שם המבצע במדינת ישראל:
עופרת יצוקה = 967 = [כלשון חז"ל שבועות לט,א] כל ישראל ערבים זה לזה (באשר בחינת "כל ישראל"= 591 = "קשה לכעוס", ומתוך זה "ערבים זה לזה" = 376 = שלום; ר"ת כיעז"ל = 137 = קבלה = יום ולילה, ס"ת = 110 = בן-נח = נס = עם = סדום = ללמוד, אמצעיות שרארבי"ז = 713 = תשובה ---- מהן, סידרה קבלה_תשובה_בן-נח יום-ולילה_תשובה_נס קבלה_תשובה_נס) = מושיע ישראל =
=
[תהילים עג, יא] ואמרו איכה ידע־אל ויש דעה בעליון
[תהילים קמה, יד] סומך יהוה לכל־הנפלים וזוקף לכל־הכפופים

מיד, החמאס קרה לאינתיפאדה שלישית
אינתיפאדה = 561 = עזה כמות אהבה = אהבה תנצח = לא טוב היות האדם לבדו
אינתיפאדה ג = 564 = אהבת ציון = בהיסח הדעת = טרור בינלאומי = מדינת הלכה

כל מלכי אומות העולם = 754 = (ואהבת לרעך כמוך, רבי עקיבא אומר) זהו כלל גדול בתורה
[["ואהבת לרעך כמוך זה ביטול הקליפה של כל מלכי אומות העולם, זה הכלי לחימה המושלם והבטוח]]


מלכי אומות העולם = 704 = אהבת הארץ = נר תמיד = תורה ועבודה
מתגרים זה בזה = 719 (רא' למעלה, כנגד עולם התוהו)= בעולם התיקון = השבת אבדה = [משלי טו, כ] בן חכם ישמח־אב וכסיל אדם בוזה אמו =

מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה = 1423 =
[איוב ו, ל] היש־בלשוני עולה אם־חכי לא־יבין הוות
[ירמיהו מח, כט] שמענו גאון־מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו
[נחום א, א] משא נינוה ספר חזון נחום האלקשי
[שמואל ב׳ כב, יא] וירכב על־כרוב ויעף וירא על־כנפי־רוח
[תהילים נ, יא] ידעתי כל־עוף הרים וזיז שדי עמדי
[תהילים קז, לה] ישם מדבר לאגם־מים וארץ ציה למצאי מים


רצועת עזה = 848 = 2 * 424 = משיח בן דוד = זרזיר = סליחה וכפרה
מקץ ויגש = 549 = אמת ואמונה = רוח סערה = נחל איתן

עזה לבנון פרס (ג החזיתות הצפויות) = 560 = ממלכת יהודה = רצח רבין = משפט אייכמן = [דברים ב,יז] וידבר הוי"ה אלי לאמר

אולמרט ברק ליבני = 690 = בורא עולם מלך מלכי המלכים = משה משה = עמיר פרץ = רעיתי = שולחן ערוך



כל ישראל ערבים זה בזה = 939 = [תהילים קיב, ו] כי־לעולם לא־ימוט לזכר עולם יהיה צדיק = אות ומופת = בראשית הוי"ה

http://www.torahmitzion.org/heb/resources/show.asp?id=637#_ftn1 מאת חיים זהר, "כל ישראל ערבים זה בזה"
במשך הדורות השתמשו בביטויים שונים ונוספים לרעיון זה למשל: "אחינו בשרנו"_ (בראשית לג, כז); "ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים" (שופטים כ, יא); "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (שמ"ב ז, כג); ; "למען אחי ורעי" (תהלים קנב, ח); "כל ישראל אחים ורעים הם" (תנחומא נשא א' במ"ר ט' יא); "כל ישראל חברים" (חגיגה כו, א); "חברים כל ישראל" (תפילת ברכת החודש); כאיש אחד בלב אחד (רש"י שמות יט, ב); "קולר בצואר כולנו" (רש"י ד"ה והנגלות, סנהדרין מג, ב).


[ויקרא כו] לז וְכָשְׁלוּ אִישׁ-בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי-חֶרֶב, וְרֹדֵף אָיִן; וְלֹא-תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה, לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם.
ובגמרא סנהדרין כז,ב: "וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכולן ערבים זה בזה התם שהיה בידם למחות ולא מיחו"

מהרב אלעזר אהרונסון, פרשת ויגש, http://www.yba.org.il/show.asp?id=24139
אולם ערבות זו נובעת מכך שכל ישראל ערבים זה בזה ממש - מעורבים ומשולבים זה בזה, כנשמה אחת בגופות מחולקים (לשון בעל התניא, פרק לב). ובירושלמי מדרים (פרק ט הלכה ד') הביאה הגמרא את המשל המפורסם על הפסוק "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך" - "היך עבידא? [=איך עושה?] הוה מקטע קופד [=היה חותך בשר] ומחת סכינא לידוי [=וחתכה הסכין את ידו האחת], תחזור ותמחי לידיה?" [תחזור היד הפגועה ותפגע ביד האוחזת בסכין?]

מייד לאחר משל זה מביא הירושלמי את דברי ר' עקיבא הידועים: "ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט). רבי עקיבה אומר זהו כלל גדול בתורה". רק מתוך הבנה זו של ערבות ניתן להבין את המושג של ואהבת לרעך כמוך - וכי כיצד יכול אדם להתעלות מעל האגואיסטיות והאינטרסים הצרים שלו ולאהוב את חברו ממש כמוהו? רק על ידי ההבנה שרעך איננו אחר, אלא חלק ממך, וליתר דיוק שניכם חלק מדבר אחד, אורגניזם שלם שכולו יישות אחת, עם אחד גם כאשר הוא מפוזר ומפורד - רק על ידי הבנה זו ניתן לחוש אהבה לזולת ממש כמוך.

חסידים מספרים על הרבה מקוצק, שיצא פעם אחת מחדרו שבו היה מסתגר רוב הזמן, ונשא את דבריו בלשון הזו: "ואהבת לרעך כמוך". כמוך?! כמוך!" וחזר לחדרו מבלי לפרש דבר. כדרכם של הדיבורים הסתומים, הם סובלים פירושים הרבה... ובכל זאת אחד הפירושים שניתנים לדברי הרבה מקוצק, מבוסס על הרעיון שבו אנו עוסקים: "כמוך?!" וכי ניתן לאהוב אדם אחר כמוך? והתשובה היא "כמוך!" - רק כאשר אתה מבין שהאדם האחר איננו אחר כלל, אלא הוא כמוך ממש, האני שלך כולל גם אותו, אזי אתה יכול להרגיש כלפיו אהבה כמוך ממש, וצרכיו ורצונותיו ועולם הערכים שלו הם חלק ממך ואתה לוקח גם אותם בחשבון.


(ירושלמי נדרים פרק ט הלכה ד') רבי עקיבה אומר זהו כלל גדול בתורה = 1400 = [בראשית יב, ב] ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה



ויקרא פרק כו
א לֹא-תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם, וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא-תָקִימוּ לָכֶם, וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת עָלֶיהָ: כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם. ב אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ: אֲנִי, יְהוָה. {פ} ג אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. ד וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. ה וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. ו וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. ז וּרְדַפְתֶּם, אֶת-אֹיְבֵיכֶם; וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב. ח וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ; וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב. ט וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם--וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם, וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם; וַהֲקִימֹתִי אֶת-בְּרִיתִי, אִתְּכֶם. י וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן, נוֹשָׁן; וְיָשָׁן, מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ. יא וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם; וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם. יב וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לִי לְעָם. יג אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִהְיֹת לָהֶם, עֲבָדִים; וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת. {פ} יד וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה. טו וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי. טז אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת-הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת-הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם, וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ; וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם. יז וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם, וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם; וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם, וְנַסְתֶּם וְאֵין-רֹדֵף אֶתְכֶם. יח וְאִם-עַד-אֵלֶּה--לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי: וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם. יט וְשָׁבַרְתִּי, אֶת-גְּאוֹן עֻזְּכֶם; וְנָתַתִּי אֶת-שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל, וְאֶת-אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה. כ וְתַם לָרִיק, כֹּחֲכֶם; וְלֹא-תִתֵּן אַרְצְכֶם, אֶת-יְבוּלָהּ, וְעֵץ הָאָרֶץ, לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ. כא וְאִם-תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי, וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי--וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה, שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם. כב וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת-חַיַּת הַשָּׂדֶה, וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם, וְהִכְרִיתָה אֶת-בְּהֶמְתְּכֶם, וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם; וְנָשַׁמּוּ, דַּרְכֵיכֶם. כג וְאִם-בְּאֵלֶּה--לֹא תִוָּסְרוּ, לִי; וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, קֶרִי. כד וְהָלַכְתִּי אַף-אֲנִי עִמָּכֶם, בְּקֶרִי; וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם-אָנִי, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם. כה וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב, נֹקֶמֶת נְקַם-בְּרִית, וְנֶאֱסַפְתֶּם, אֶל-עָרֵיכֶם; וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם, וְנִתַּתֶּם בְּיַד-אוֹיֵב. כו בְּשִׁבְרִי לָכֶם, מַטֵּה-לֶחֶם, וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד, וְהֵשִׁיבוּ לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל; וַאֲכַלְתֶּם, וְלֹא תִשְׂבָּעוּ. {ס} כז וְאִם-בְּזֹאת--לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, בְּקֶרִי. כח וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם, בַּחֲמַת-קֶרִי; וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף-אָנִי, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם. כט וַאֲכַלְתֶּם, בְּשַׂר בְּנֵיכֶם; וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם, תֹּאכֵלוּ. ל וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת-בָּמֹתֵיכֶם, וְהִכְרַתִּי אֶת-חַמָּנֵיכֶם, וְנָתַתִּי אֶת-פִּגְרֵיכֶם, עַל-פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם; וְגָעֲלָה נַפְשִׁי, אֶתְכֶם. לא וְנָתַתִּי אֶת-עָרֵיכֶם חָרְבָּה, וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת-מִקְדְּשֵׁיכֶם; וְלֹא אָרִיחַ, בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם. לב וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי, אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם, הַיֹּשְׁבִים בָּהּ. לג וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם, וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב; וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה. לד אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ, כֹּל יְמֵי הָשַּׁמָּה, וְאַתֶּם, בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם; אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ, וְהִרְצָת אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ. לה כָּל-יְמֵי הָשַּׁמָּה, תִּשְׁבֹּת, אֵת אֲשֶׁר לֹא-שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם, בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ. לו וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם--וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם, בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם; וְרָדַף אֹתָם, קוֹל עָלֶה נִדָּף, וְנָסוּ מְנֻסַת-חֶרֶב וְנָפְלוּ, וְאֵין רֹדֵף. לז וְכָשְׁלוּ אִישׁ-בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי-חֶרֶב, וְרֹדֵף אָיִן; וְלֹא-תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה, לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם. לח וַאֲבַדְתֶּם, בַּגּוֹיִם; וְאָכְלָה אֶתְכֶם, אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם. לט וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם, יִמַּקּוּ בַּעֲו‍ֹנָם, בְּאַרְצֹת, אֹיְבֵיכֶם; וְאַף בַּעֲו‍ֹנֹת אֲבֹתָם, אִתָּם יִמָּקּוּ. מ וְהִתְוַדּוּ אֶת-עֲו‍ֹנָם וְאֶת-עֲו‍ֹן אֲבֹתָם, בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ-בִי, וְאַף, אֲשֶׁר-הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי. מא אַף-אֲנִי, אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי, וְהֵבֵאתִי אֹתָם, בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם; אוֹ-אָז יִכָּנַע, לְבָבָם הֶעָרֵל, וְאָז, יִרְצוּ אֶת-עֲו‍ֹנָם. מב וְזָכַרְתִּי, אֶת-בְּרִיתִי יַעֲקוֹב; וְאַף אֶת-בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת-בְּרִיתִי אַבְרָהָם, אֶזְכֹּר--וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר. מג וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ, בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם, וְהֵם, יִרְצוּ אֶת-עֲו‍ֹנָם; יַעַן וּבְיַעַן--בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ, וְאֶת-חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם. מד וְאַף-גַּם-זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם--לְהָפֵר בְּרִיתִי, אִתָּם: כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיהֶם. מה וְזָכַרְתִּי לָהֶם, בְּרִית רִאשֹׁנִים: אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי-אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים--אֲנִי יְהוָה. מו אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, וְהַתּוֹרֹת, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה, בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--בְּהַר סִינַי, בְּיַד-מֹשֶׁה. {פ}


-------------------

מכאן עד סוף פוסט זה, ציטוט מאתר:

http://www.ye-or.com/index.php?option=com_content&task=view&id=138&Itemid=37

אשון, 16 דצמבר 2007

עופרת יצוקה



עופרת יצוקה:



יסוד עופרת:

שמות פרק טו

פסוק י

נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים:

"צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים" בבחינת התפרקות רדיואקטיבית.

כל חומר העובר תהליך של רדיואקטיבית, כלומר, התפרקות הגרעין שלו יוצרת בסופו של דבר איזוטופ של עופרת.

איזוטופ - צורות שונות של אותו יסוד הנכרות באותם תכונות כימיות אבל משתנות זו מזו במסה שלהם.

איזוטופים רדיואקטיבים מתפרקים לאיזוטופים אחרים או ליסוד ופולטים קרני אלפא, בטא או גמא.

קיים היחס בין כל איזוטופ לבין איזוטופ העופרת שלו.

אם כך עופרת משמשת את 'המראה של החומר'.

'המראה של החומר' עולה במנין "הֲיאמַר חמֶר לְיצְרוֹ" שהוא יסוד מנעליו.

ישעיה פרק מה

פסוק ט

הוֹי רָב אֶת-יצְרוֹ חֶרֶשׁ אֶת-חַרְשֵי אֲדָמָה הֲיאמַר חמֶר לְיצְרוֹ

מַה-תַּעֲשֶה וּפָעָלְךָ אֵין-יָדַיִם לוֹ:

קרינה באשר היא מונעת על ידי 'לוח עופרת'.

'לוח עופרת' אם כן משמש מגן קרינה אליו נוסיף את האות ם' בבחינת "הֲיאמַר חמֶר לְיצְרוֹ" חסר חכמה, אחרת כ"ח-מ"ה למהלך הבריאה 'בראשית' ברא אלהים...

יוצא שהעלאת הבשר על האדם לשם מלבושו כמוה כמעטה הגנה כנגד קרינה שמשית.

עוד, חלק מהעפר נבנה מעופרת ממקום של חשך הנקרא מות שבחלקו נקרא "עוֹדֶנּוּ בְּעָפְרַת אֲבִי הָעֶזְרִי" זה נו"ב-עפ"ר-ת"א.

שופטים פרק ו

פסוק כד

וַיִּבֶן שָׁם גִּדְעוֹן מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקְרָא-לוֹ יְהוָה שָׁלוֹם עַד הַיּוֹם

הַזֶּה עוֹדֶנּוּ בְּעָפְרַת אֲבִי הָעֶזְרִי:

1. ירמיה פרק ו

פסוק כט

נָחַר מַפֻּחַ (מֵאֵשׁתַּם) מֵאֵשׁ תַּם עפָרֶת לַשָּוְא צָרַף צָרוֹף וְרָעִים לא נִתָּקוּ:

"מֵאֵשׁ תַּם עפָרֶת" נברא האדם ביצירה, ברזל בעשיה ולא ינתק אלא במותו.

2. איוב פרק יט

פסוק כד

בְּעֵט-בַּרְזֶל וְעפָרֶת לָעַד בַּצּוּר יֵחָצְבוּן:

"בְּעֵט-בַּרְזֶל וְעפָרֶת לָעַד בַּצּוּר יֵחָצְבוּן" על שום "וַיִּסְגּר בָּשָר תַּחְתֶּנָּה".

מחצית משך החיים:

הזמן הדרוש למחצית מספר האטומים הסגורים במקום אחד להתפרק נקרא 'חצי חיים' של אותו יסוד או 'מחצית משך החיים'. מדהים לחשוב שמחצית משך החיים תלוייה ב'קרינה קוסמית'.

קרינה קוסמית - היא קרינה אלקטרומגנטית שעוצמתה חלשה, כעוצמת הקרינה של גוף שחור בטמפרטורה של מעט מעל 2.7 מעלות קלווין, המגיע אל פני כדור הארץ כגלי מיקרו מכל הכיוונים בחלל.

אסתר פרק ה

פסוק ג

וַיּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה-לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ:

אם כן נמצא את מחצית משך החיים בבחינת "עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת".

נותנים לאדם מחצית מתאוותו והשניה עם מותו.

נתבונן במילה זמ"ן:

נו"ן בגימטריה 106.

מ"מ בגימטריה 80.

זי"ן בגימטריה 67.

הפער בין נו"ן למ"מ עומד על שם הוי"ה (26). כאשר הפער בין מ"מ לזי"ן עומד על אח"ד (13). זוהי מידת זמן אחד הנושאת בחובה את מחצית משך החיים של האדם. כמו נותנים לאדם הכלים והשכל והוא צריך לדעת להסתדר עמם בצורה הטוב ביותר.

הסבר נוסף:

"צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים" משל שכרון חושים (אובדן זמן) או שכרון המעמקים (אובדן מקום-מרחב). אדם מאבד את צלילות מחשבתו, את הקשר שלו למציאות. נמשך למקום הנמצא בין החיים והמוות. כמו אחד העומד למסור את נשמתו לבורא, הוא אדיר במרום. ובשאיבה אחת בין לבין רואה את תמונות חייו חולפות להם ובין לבין חולף דרך מנהרת האור ולבסוף ניתק שב ארצה.

עופרת באנגלית lead ובעברית לי"ד, אחרת יל"ד. להזכירכם, היסוד מתחיל מהורה המתפרק לבת מונחל לבתה ועד שמתייצב על יסוד הנקרא ילד.